אדלסון הפסיד בקרב על חייו, אבל ניצח בקרב על האמת

מעטים העיתונאים שהעזו לחקור ולעסוק במיליארדר, שמת אתמול בגיל 87 ממחלת הסרטן ● וכשערוץ 10 פירסם ב-2010 פרופיל מקיף על איל בתי הקזינו, אדלסון הפיל את הערוץ על ברכיו ואנס אותו לפרסם התנצלות שקרית ומשפילה ● אבנר הופשטיין, שהכין את הכתבה ההיא, חוזר לאותו ארוע דרמטי ומסכם את פועלו של מי שהשפיע על החברה הישראלית יותר מכל אמריקאי אי פעם

שלדון אדלסון בפתיחת אחד מבתי הקזינו שבבעלותו במקאו, 13 בספטמבר 2016 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
AP Photo/Kin Cheung
שלדון אדלסון בפתיחת אחד מבתי הקזינו שבבעלותו במקאו, 13 בספטמבר 2016

אני מחנה את האוטו ליד הבית. מכבה את המנוע. מביט באורות בפנים, ולא רוצה להיכנס. בסצינה הזאת בסרטים הגבר המושפל קורס לתוך כיסא בבר מקומי מטונף, ושותה עד שיכחה או עד קטטה הגונה. קלישאה יפה. רק שבמזכרת בתיה אין ברים (בקושי בית קפה), והדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לאבד פוקוס.

למעשה מזמן לא הייתי כל כך ערני וכועס. ומפוחד. במשך רגעים ארוכים לא הצלחתי להשתלט על הפחד הזה.

ניסיתי להעריך את המצב לאשורו, בהגיון: מה אפשר לעשות והאם אפשר לעשות משהו בכלל?

הנתונים היו נגדי, מכל כיוון. זה עתה סיימתי שיחה עם דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10. באותו היום גיליתי שבחסות היועצים המשפטיים נחתם הסכם השתקה סביב ההתנצלות בפני שלדון אדלסון. והכלל הראשון בהסכם ההשתקה הוא שאסור לדבר על הסכם ההשתקה.

זה היה לפני כמעט עשור, יומיים אחרי ההתנצלות ההיא ששודרה בערב שישי. באותו הבוקר, קמחי הסכימה להראות לי סוף סוף את ההסכם המושחת. כן, הוא נחתם בלי ידיעת העיתונאים, וראינו אותו רק בדיעבד.

לא האמנתי שאגיע לרגע הזה בחיי המקצועיים שבו יציגו בפניי הסכם שאוסר עלי, באיומים, לומר את האמת. שמבהיר לי שאם אומר את האמת – כל החברים שלי בערוץ יפוטרו מיד והערוץ ייסגר. כל כך התרגזתי שכל הבניין שמע את הצעקות שלי.

אחר כך ביקשנו עמיתיי – העורכת רות יובל, המגיש גיא זהר, המנכ"ל ראודור בנזימן – ואני להופיע בשימוע בפני מועצת הרשות השנייה. "לא נאפשר הופעה של העיתונאים בפני המועצה", הכריזה קמחי. "זה לא נכון לנו. זה לא טוב לערוץ". טוב, היו עוד קצת צעקות. לא שזה עזר.

לא האמנתי שאגיע לרגע הזה שבו יציגו בפניי הסכם שאוסר עלי, באיומים, לומר את האמת. שמבהיר לי שאם אומר את האמת – כל החברים שלי בערוץ יפוטרו והערוץ ייסגר. כל כך התרגזתי שכל הבניין שמע את הצעקות שלי

ובערב, בדרך הביתה, דיברנו שוב. "תראי", אמרתי לה. "אני מתכנן מחר לעלות לראיון ברדיו. כולם מבקשים לקבל תגובה ממני. אני אעלה ואגיד שאני שלם עם כל מה שעשיתי. וזהו. אני לא אתייחס לאדלסון, אני לא אדבר על הכתבה, אני לא אזכיר אותה אפילו, אני לא אענה על שאלות, אני לא אכנס לפרטים. אבל אני חייב להגיד שאני שלם עם עצמי ועם העבודה שלי. יש לך בעיה עם זה?"

קמחי לא היססה לרגע. "אני לטובתך", היא הסבירה (צינה עדיין מזדחלת לי במעלה חוט השדרה כשאני נזכר בכך). "אני מבינה אותך", הטון צרוד ואימהי, מפייס. "ואני מבינה מה אתה רוצה לעשות. אבל אתה חייב להבין: אם אתה עולה לשידור אפילו בסמיכות לשיח כלשהו על ההסכם עם אדלסון – אז אתה מפר את ההסכם".

ואז הוסיפה את המובן מאליו: "ולא נוכל להגן עליך יותר".

הנה כי כן, התמצית המזוקקת ביותר של אותה דילמה: לשתף פעולה עם השקר והקנוניה, או לומר אמת ולהתמודד משפטית לבד מול היהודי העשיר ביותר בעולם.

Sheldon Adelson (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
Sheldon Adelson (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

אז בחרתי לשתף פעולה עם הערוץ ולשתוק. נשכתי שפתיים כש"ישראל היום" כתבו ש"כיזבנו" בכתבה; סכרתי את פי כשמגישי רדיו תהו אם שתיקתנו אינה עדות לכך שאין לנו ראיות לטענות ששידרנו; נצרתי ניצרה כשחלק מפמליית ראש הממשלה, ובהם עד המדינה ניר חפץ ומגלגל העיניים יועז הנדל, צופפו שורות עם החבר של הבוס.

ושתקתי. כמעט חודשיים תמימים שתקתי.

בין הערצה מוחלטת לבוז תהומי

כתבתי מאז על אדלסון לא מעט. אבל הכתבה הזו, כאן, מסמנת ככל הנראה את הפעם הראשונה שבה אני מפרסם עליו משהו בלי להעבירו קודם לייעוץ משפטי.

שלדון אדלסון, טייקון ההימורים הגדול ואחד האנשים האמידים והמשפיעים בתבל (בעשור הקודם החזיק בהון הפרטי השלישי בגודלו בארה"ב והתגאה בתואר "היהודי העשיר בעולם") הלך אתמול לעולמו בגיל 87, אחרי שנים ארוכות של מאבק במחלות נוירולוגיות ובסרטן.

שפע התגובות על מותו היו חריגות בעוצמתן, מבטאות את הפילוג והמתח שהאיש יצר בחייו – בין הערצה מוחלטת לבוז תהומי. פוליטיקאים ישראליים, מימין ומשמאל, עמדו בתור כדי לחלוק לו מחמאות. חלקם כינו אותו רודן וביקרו את יחסיו המשחיתים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בחייו, אבל במותו התיישרו עם עקרון "אחרי מות קדושים אמור". אולי הבינו שמורשתו, כמו גם רעייתו, נשארים אחריו וינהלו פנקס עם מי שלא יברך על הקבר.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)

חוץ מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, קשה לחשוב על מיליארדר שהשפיע על הפוליטיקה האמריקאית והישראלית כמו אדלסון. אחרי שביסס את הונו מהימורים הלכו והפכו קשריו עם השלטון כאן ושם למוקד חשוב בעשייתו והוא הפך לממליך מלכים. בישראל היה הכוח הכלכלי המניע מאחורי שלטונו של נתניהו ב- 96', וגורם תעמולתי חשוב וחסר תקדים בעוצמתו עם הקמת החינמון "ישראל היום" בעשור הקודם.

בארה"ב השקיע מאות מיליוני דולרים במועמדים פוליטיים שמרניים, בראשם מיט רומני ב-2012 וטראמפ בחמש השנים האחרונות. הוא קנה והקים עיתונים כדי שישמשו שופרות לאידיאולוגיה הימנית שקידם וידאגו להשתיק קולות שהפריעו לו, ותבע על ימין ועל שמאל את מי שסירב לסור למרותו.

מעטים העיתונאים הישראלים שהעזו לחקור ולעסוק בפועליו של המיליארדר כמוני. תכלס, הרוב ראו מה קרה בערוץ 10 ותפסו מרחק של קילומטרים מהיהודי הג'ינג'י מווגאס. אבל אני עדיין רואה את דמותו כחידתית מאד. ומלכתחילה האניגמה הזאת הייתה הטריגר להכין עליו כתבת פרופיל גדולה.

מעטים העיתונאים הישראלים שהעזו לחקור ולעסוק בפועליו של המיליארדר כמוני. תכלס, הרוב ראו מה קרה בערוץ 10 ותפסו מרחק של קילומטרים מהיהודי הג'ינג'י מווגאס

הגעתי למערכת "השבוע" – מגזין שישי בערב בערוץ 10 – עם סיפורים מסמרי שיער שליקטתי מעיתונים ברחבי העולם שהמחישו כיצד אדלסון נלחם בכולם. היו שם מאות תביעות משפטיות נגד קבלנים, שותפים, עיתונאים, יריבים פוליטיים ואפילו שכנים – מכל הבא ליד.

אצל אדלסון הכול נוהל בחוץ ובגלוי, באכזריות וללא פשרות. כמו הבריונים שפגש בקרנות הרחוב של שכונות המצוקה בבוסטון, שם חילק עיתונים כבר מגיל 13, אדלסון לא רצה פשרות – הוא רצה יריבים מדממים על המדרכה. או שתחטיף או שתחטוף, זה היה המוטו שלו: בעסקים, בעיתונות, בפוליטיקה.

דונלד טראמפ עם מרים ושלדון אדלסון בכנס השנתי של ה-IAC, ב-7 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)
דונלד טראמפ עם מרים ושלדון אדלסון בכנס השנתי של ה-IAC, ב-7 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

באותם ימים של חורף 2010, התרחשו שני תהליכים דרמטיים בצומת שבין הפוליטיקה לתקשורת: נתניהו החל להתבסס בשלטון, סיבוב שני שנמשך נצח (ועדיין נמשך) והחל במסע לחינוך מחדש של העיתונות (מסע אשר יסתיים בשלושה כתבי אישום) ובמקביל "ישראל היום", שיצא במהדורת סוף שבוע כמה חודשים קודם לכן, החל צובר תאוצה עד שבאביב כבר חלף על פני "ידיעות אחרונות" כשהוא משאיר ל"עיתון של המדינה" אבק.

אדלסון הפך לאיש המשפיע ביותר בישראל מאחורי הקלעים, הלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומצעיד אנשים כמו נתן אשל אל לשכתו. זה שמצהיר שהוא יותר ימני מאטילה ההוני, ש"לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית", ומשתאה מדוע אמריקה לא תוקפת כבר באיראן. זה שבעשור של השקעות בישראל הספיק להסתכסך משפטית עם גיסו ושניים משותפיו. זה שיורד ממכונית הפאר בכניסה לבית המשפט וחוטף גערות מהשופט על התנהגותו האדנותית.

אדלסון הפך לאיש המשפיע ביותר בישראל, הלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומצעיד אנשים כמו נתן אשל אל לשכתו. זה שמצהיר שהוא יותר ימני מאטילה ההוני, ומשתאה מדוע אמריקה לא תוקפת כבר באיראן

אבל רגע אחד. ברחבי העולם אנחנו מבינים מה שלדון מחפש: הוא מרחיב את עסקיו עוד ועוד בהשקעות דמיוניות בגודלן, בחסות קשריו עם השלטונות המקומיים בארה"ב, מקאו, סינגפור, ועם נסיונות בספרד וחלומות על יפן. הוא איש עסקים שבונה אימפריית הימורים ומלונאות המדלגת בין יבשות ואומות, ולא נותנת לאף אדם או שלטון לעצור בעדה.

אבל בארץ, כאן הסיפור אחר, מסתורי הרבה יותר. בישראל אדלסון לא עושה כסף, הוא בכלל מבזבז אותו. כאן הוא רוצה להשפיע על המדיניות ועל המסר. על העובדות.

העמוד הראשי של הגליון הראשון של ישראל היום ב-30 ביולי 2007
העמוד הראשי של הגליון הראשון של ישראל היום ב-30 ביולי 2007

אז הדוד מאמריקה מגיע לכאן עם ארנק תפוח מכסף שעשה במקומות אחרים – ועומד להוציא את הכסף הזה על מיזם לא רווחי בעליל של עיתון יומי ללא מודל כלכלי. מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו? עד אותו תחקיר בערוץ 10 איש לא ידע ואיש לא בדק. תיק העיתונות של אדלסון היה כמעט ריק, מלבד כמה גזרי עיתון רכילותיים בעיקרם.

אדלסון הפך ללווייתן הלבן שלנו במערכת, לפרויקט העיתונאי של חיינו. החלטנו לצאת למסע חוצה יבשות ולבדוק: מה מניע אותו? מה מחפש מיליארדר אמריקאי בארץ הקודש ואיך הוא יכול להשפיע על החיים שלנו כאן?

"נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם"

בסופו של יום, הכתבה ששידרנו הייתה מאוזנת להפליא – אולי מאוזנת מדי. (לינק לחלק ראשון של הכתבה ולחלק השני). הצגנו אורות וצללים בחייו של איש עסקים מאד מוקצן ויוצא דופן, מהסוג שעד עידן טראמפ לא חשבנו שקיים.

היו גילויים על השימוש הנדיב שלו בקשרי הון-שלטון מול הרגולטור בנוואדה, על מדיניות התשלומים הקמצנית שלו, על מאבקיו המשפטיים האכזריים מול יריבים ועל קשרי ההון-שלטון מול נתניהו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואברהם הירשזון במיזם (הכושל) להקים רצועת קזינו באילת.

אבל היו גם מחמאות רבות שהעתירו מרואיינים שונים על יכולותיו העסקיות של אדלסון, על חזונו הוויזואלי המרשים, על חיי הזוגיות השוויוניים שהוא מנהל עם רעייתו מרים ועל אומץ הלב שגילה לאורך השנים בהם בנה עצמו מאפס.

לדאבון הלב, הכתבה לא עשתה שום רעש. לאף אחד לא היה אכפת במיוחד משלדון אדלסון, ו-6 אחוז רייטינג של ערוץ 10 בשישי לא הניעו פולו-אפים בכלי תקשורת אחרים. גם תביעה לא נראתה באופק.

לדאבון הלב, הכתבה לא עשתה שום רעש. לאף אחד לא היה אכפת במיוחד משלדון אדלסון, ו-6 אחוז רייטינג של ערוץ 10 בשישי לא הניעו פולו-אפים בכלי תקשורת אחרים. גם תביעה לא נראתה באופק

מה שלא יכולנו לשער הוא שבעידן החדש, בו השלטון לופת את כולם במקומות הרגישים באמת ולוחץ, לא חייבים בתי משפט. יש כביש עוקף משפט, דרך אפלולית וצרה שמביאה תוצאות מהירות במאמץ מופחת.

באותם ימים רון לאודר, המיליארדר אספן האמנות שירש את ההון מאמו אלת התמרוקים אסתי לאודר, החזיק את ערוץ 10 על מכונת הנשמה. אולם אז הגיעו אליו הטלפונים מהמשיגנע של הקזינואים, "טלפון אחד ממזכירה מווגאס, טלפון שני ממזכירה במקאו", כפי שתיאר זאת ראודור בנזימן, ששמע על ההפחדות הללו מנציגיו של לאודר בדירקטוריון ערוץ 10. "הוא נבהל נורא", סיפר בנזימן.

רון לאודר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
רון לאודר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

וכך התחיל לו קיץ לוהט של לחשושים ומסרים שעפים מעל לראש של חבריי ושלי: שמועות על איומים, דיבורים על "פשרות" מסתוריות, שכולם נדחו על ידי הצד השני, בלי שאנחנו, העיתונאים, אפילו נדע עליהם. הכול מאד לא מקצועי ומאד לא שקוף.

ב-10 ספטמבר 2010, שמונה חודשים אחרי שידור התחקיר בינואר אותה שנה, הפור נפל: במהדורת שישי שודרה התנצלות ארוכה, כפויה, מוכתבת מלמעלה, שקרית לחלוטין ומנוגדת לכל כלל אתיקה עיתונאי מוכר. היא שודרה בשיא הפריים טיים, בזמן מסך של משאב ציבורי, בפתח תוכנית חדשות, בניגוד מוחלט לדעתם של כל העורכים והעיתונאים המעורבים בה. כזאת עוד לא היה, אף פעם.

"אין ולא הייתה מעולם התנצלות כזו בתקשורת הישראלית", כתבה אז טל שניידר, באותה העת בעלת בלוג פוליטי וכיום הכתבת הפוליטית והמדינית של זמן ישראל.

שניידר, שעסקה בעריכת דין בתחום לשון הרע עשור קודם לכן, הוסיפה: "הטקסט של ההתנצלות הוא הקיצוני ביותר שיצא לי לראות. שאלתי אתמול בערב חברה עורכת דין, שעבדה איתי ועדיין מגינה על עיתונאים וכלי תקשורת, והיא אישרה: זהו נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם".

"הטקסט של ההתנצלות הוא הקיצוני ביותר שיצא לי לראות. שאלתי אתמול בערב חברה עורכת דין, שעבדה איתי ועדיין מגינה על עיתונאים וכלי תקשורת, והיא אישרה: זהו נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם"

האמת היא שלא הייתה ברירה: לאודר הודיע שאם אין התנצלות, הוא מפסיק את הזרמת הכספים וכל העובדים הולכים הביתה. על כתפינו השחוחות נתלתה פרנסתם של 300 איש לפחות. לא בית משפט ולא נעליים – פרנסה של משפחות.

להיקבר מתחת לבטון

כמי שחתום על כתבת הפרופיל המקיפה והארוכה ביותר שנעשתה על אדלסון בישראל, ידעתי היטב מה הבהיל מיליונר כמו רון לאודר, הבעלים של ערוץ 10. הבנתי טוב מאד למה מרוב פחד "כמעט עשה במכנסיים", כפי שסופר,  כשהתחילו להגיע הטלפונים מלאס וגאס וממקאו עם דרישות התנצלות ואיומים בצידם.

הכרתי לפרטי פרטים את כל המקרים שבהם אדלסון רדף עד חורמה אחרי עיתונאים ושותפים שהעזו לצאת נגדו. למדתי היטב איך גרר אותם מבית משפט לבית משפט בתואנות שווא, איך השתמש בכספו הבלתי נגמר כדי להגיע אליהם עד קצות תבל, רק כדי להכריח אותם להתנצל, איך ניסה להשפיל אותם בפומבי, באלימות משפטית שאין לה גבולות, ואיך הביא אותם לעיתים עד כדי קריסה כלכלית.

שלדון אדלסון בבית המשפט בארה"ב ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)
שלדון אדלסון בבית המשפט בארה"ב ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)

ידעתי היטב מה עולל אדלסון לחברת קהילה בלאס וגאס שהעזה לצאת נגד בית הספר שהוא ומרים בנו; ידעתי היטב מה עבר ג'ון סמית, הכתב מהעיתון בלאס וגאס שהגיע לפשיטת רגל, ושאדלסון ניצל את מצבה הרפואי של בתו כדי לשחד אותו להתנצל; הכרתי לעומק את הסיפורים על מנהליו הבכירים שהושלכו לטענתם ללא שכר כאשר לא צייתו למבוקשו; קראתי את הדברים שהם אמרו על ה"רודן" בבית המשפט.

ידעתי היטב שללכת נגד אדלסון בקרב אישי זה להיקבר מתחת לבטון, בלי אוויר ובלי אור.

בדיעבד, כולם יגידו שהחזירות של אדלסון ונציגיו הייתה חבל ההצלה שלנו. שמזל שהוסכם על התנצלות אלימה ומגוחכת כזאת. שכל מי ששמע את ההתנצלות ועיניו בראשו הבין מיד שמדובר בקשקוש. ושביחד עם מצעד ההתפטרויות הבלתי נגמר של עיתונאי ערוץ 10 אחרי אותה התנצלות, לא היה קשה לשכנע את הציבור שמדובר פה בקנוניה.

בדיעבד, כולם יגידו שהחזירות של אדלסון ונציגיו הייתה חבל ההצלה שלנו. שמזל שהוסכם על התנצלות אלימה ומגוחכת כזאת. שכל מי ששמע את ההתנצלות ועיניו בראשו הבין מיד שמדובר בקשקוש

ובכל זאת: לא היה פה ניצחון של דוד על גוליית, או הטובים על הרעים. עיתונאים טובים איבדו את פרנסתם, נאלצו לשלם את המחיר בשביל כולם. מערכת עיתונאית של תוכנית אקטואליה משובחת התפרקה לרסיסים. לחלקנו לקח זמן למצוא עבודה, חלקנו עדיין מחפשים.

ובעיקר המסר חדר לכל פינה בעיתונות הישראלית: יש אנשים שצריך לחשוב פעמיים לפני שמתעסקים איתם. איך אמרה אילנה דיין באחד הראיונות? "אנחנו יכולים לעשות תחקירי הון-שלטון, אבל אני זוכרת את פרשת אדלסון".

המשוואה נוסחה בצורתה האכזרית והמדויקת ביותר: מערכת עיתונאית החפצה חיים צריכה להכיר במגבלותיה. חדשות 12 פועלת לפי העיקרון הזה מאז ומעולם. גם "ידיעות אחרונות". הם לא יפלו עם אדלסון, כי הם לא יתעסקו עם אדלסון. אני יודע, כי הצעתי ל"ידיעות אחרונות" לשתף עמנו פעולה בפרסום הממצאים והם סירבו בנימוק, המדהים, ש"אנחנו לא נטלטל את הספינה הזאת".

שלדון אדלסון מקבל תואר דוקטור לשם כבוד במרכז הבינתחומי בהרצליה, 4 ביולי 2019 (צילום: שלום ירושלמי)
שלדון אדלסון מקבל תואר דוקטור לשם כבוד במרכז הבינתחומי בהרצליה, 4 ביולי 2019 (צילום: שלום ירושלמי)

מאז התחקיר של ערוץ 10, כמעט שלא היו עוד תחקירים משמעותיים על אדלסון, ודאי לא ישירים. גם כשכוחו הבינלאומי התעצם והפך למריץ פוליטיקאים ומממן נשיאים, העיתונות הישראלית השתדלה להיצמד לציטוטים מהעיתונות הזרה.

הקרב על האמת

עכשיו כשאדלסון מת, ואני עדיין חי – אני מנסה לנסח לעצמי מה אני מרגיש כלפי המנוח. מעולם לא פגשתי אותו ולכן קצת מגוחך מצדי לפתח רגשות אישיים כלפיו. אני בכלל לא יודע אם הוא זוכר את שמי. ראודור בנזימן אמר לי פעם שממרומי הקומה ה-700 במגדלים בלאס וגאס, אנשים נראים קטנים כנמלים. מבחינתו של אדלסון, הייתי עוד נמלה שניסה למחוץ. זה לא אישי, לפחות לא בשבילו.

ואני מתקשה להכריע מי ניצח, בסופו של דבר, בקרב על האמת. מצד אחד הנה, אני כאן, כותב על אדלסון בפעם המי-יודע-כמה. הפסקתי לפחד ממנו, ובעשור החולף צצו מספיק כלי תקשורת אמיצים שלא מפחדים.

מצד שני, מלחמתו של אדלסון בתקשורת הישראלית, למענו של ראש הממשלה נתניהו, הייתה הזרז של פרשיות 2000 ו-4000. הצנזורה וההשתקה שעיתונאים עברו ב"ידיעות אחרונות", במעריב, בוואלה!, בגלי צה"ל ובמקומות נוספים לא בוצעו על ידי אדלסון – אבל עוצבו במידה רבה בהשפעת האידיאולוגיה שלו, הבזה לחופש עיתונות ורומסת ביד גסה את חופש הביטוי.

"היהודי אצל קהל עדתו עפר ואפר הוא בחייו, ובמיתתו ישתבח ויתפאר במצבה יפה", כתב מנדלי מוכר ספרים, "וכל המתים תמימים וישרים, נדיבים וחכמים; אזובי-קיר נעשים ארזים, ודג-הרקק – לווייתן בבית-הקברות".

שלדון אדלסון בחנוכת הקומפלקס באי מקאו ב-2012 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
שלדון אדלסון בחנוכת הקומפלקס באי מקאו ב-2012 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

אחד מעיתונאי "ישראל היום" כתב בפייסבוק פוסט חוצב להבות אודות התרומה של אדלסון לחופש הביטוי ולפלורליזם התקשורתי. אבל האמת היא שישראל בתום עידן אדלסון – שהוא גם עידנו של נתניהו – צרת אופקים יותר מאי פעם, מתמכרת בהדרגה לעיתונות סרק רכילותית, מנהלת דיון שכולו דמגוגי ומתנכרת לערכים שפעם היו ברורים מאליהם.

אדלסון הוא הלא-אזרח הישראלי שהשפיע על עיצוב דמותה של החברה הישראלית יותר מכל אמריקאי אחר אי פעם. הוא מותיר אחריו אימפריה תקשורתית ריקה מתוכן שמנוהלת בידי אישתו ובידי עורך חסר משקל המצטלם באתרי תיירות ומלקק לנשיא אמריקאי אלים שאפילו מפלגתו שלו מתנערת ממנו כעת.

אדלסון מותיר אחריו אימפריה תקשורתית ריקה מתוכן שמנוהלת בידי אישתו ובידי עורך חסר משקל המצטלם באתרי תיירות ומלקק לנשיא אמריקאי אלים שאפילו מפלגתו שלו מתנערת ממנו כעת

עידן טראמפ נגמר, עידן אדלסון נגמר, עידן נתניהו נכנס לישורת האחרונה. זו מצבה של ישראל היום. נותר לראות כיצד תראה ישראל מחר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
האירוע בו אמר "לא כתוב בתנ"ך שישראל צריכה להיות דמוקרטיה" טלטל אותי וזיקק מבחינתי את מהות האיש. יושב לו הגביר מנבאדה שחי במדינה שלמרות מגרעותיה היא דמוקרטיה מתפקדת וגוזר עלינו הפלאבים ל... המשך קריאה

האירוע בו אמר "לא כתוב בתנ"ך שישראל צריכה להיות דמוקרטיה" טלטל אותי וזיקק מבחינתי את מהות האיש.
יושב לו הגביר מנבאדה שחי במדינה שלמרות מגרעותיה היא דמוקרטיה מתפקדת וגוזר עלינו הפלאבים לחיות בדיקטטורה, תיאוקרטיה או לא יודע מה.
לא מדובשו ולא מעוקצו של זה. שלום ולא להתראות

עוד 2,420 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 28 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: ממשל ביידן משהה את עסקת החמקנים לאמירויות

בהוראה מפורשת של מנהלי הקמפיין: הליכוד מעלים את קרעי, מארק וזוהר מהמסכים ● גנץ הציג מתווה גיוס חדש; שלח: העתק דהוי של התכנית שלי ● בני 35 מתחילים להתחסן ממחר ● המגעים במשותפת: יו״ר בל״ד אמר כי מנסור עבאס בחר בצד של ביבי ● חד״ש: רע״מ העדיפה עסקאות עם נתניהו ● הכנסת האריכה את הסגר עד יום ראשון ● עדיין אין הסכמות על חוק הקנסות

עוד 51 עדכונים

מתגבשת לה תקווה זהירה

אם העבודה, חולדאי-ניסנקורן (הישראלים), עופר שלח (תנופה), ירון זליכה (הכלכלית) ורסיסי תל"ם והגמלאים יצליחו לגבש רשימה אחת, ייתכנו 10 עד 14 מנדטים לרשימה מאוחדת זו.

יש עתיד הפתיעה בסקר חדשות 13 השבוע. 18 מנדטים. בשיתוף ציפי לבני, חוזה הסקר נסיקה עד ל-22 מנדטים.

מרצ עם 4 מנדטים בסקר. חייבת להיזהר מאחוז החסימה. המשותפת עם 10 מנדטים בכל הסקרים. אין ספק שנתניהו ומנסור עבאס קלעו אותה למשבר. אבל אני מאמין שהמפלגה הזו יכולה להפיק 12 מנדטים בסופו של יום.

בהנחה שניתן למצוא פתרון לסוגיית גנץ (4 מנדטים בסקר לכחול-לבן. אסור לאבד אף טיפה), ייתכן שהגוש המפוצל שמכונה שמאל-מרכז יצליח לנסוק ולהרים את ראשו מהתהום אליה נקלע.

בהנחה שניתן למצוא פתרון לסוגיית גנץ (4 מנדטים בסקר לכחול-לבן. אסור לאבד אף טיפה), ייתכן שהגוש המפוצל שמכונה שמאל-מרכז יצליח לנסוק ולהרים את ראשו מהתהום אליה נקלע

במילים פשוטות: עד היום גרפו מכלול המפלגות דלעיל (שיש ביניהן לעתים מרחק עצום ובכל זאת נתאמץ ונכנה אותן מעין גוש מרכז-שמאל) בכל הסקרים 39-40 מנדטים.

עכשיו ניתן לדבר על 47 מנדטים בסקר האחרון של חדשות 13 (עד כמה שהוא מדויק) ובמצב של איחודים נכונים וסתימת הפירצות שעלולות להביא לריסוק אחת המפלגות מתחת לאחוז החסימה, אפשר לדבר על 50-52 מנדטים לכל היותר לגוש המרכז-שמאל.

זה לא המון. אבל זו לא הקטסטרופה שהצטיירה בעקבות צעדי גנץ-אשכנזי ופרץ-שמולי שריסקו את המרכז והשמאל הציוני, ובעקבות צעדו של מנסור עבאס שפגע מאד במשותפת (הן גנץ-אשכנזי, הן פרץ-שמולי והן עבאס עברו על הכלל היחיד שאסור לעבור עליו: משא ומתן עם נתניהו. מגע עם המנהיג הרעיל והשקרן, למדו נבחרי הציבור הללו, פירושו ריסוק מפלגתך וקריסת הגוש הפוליטי שלך תמורת הבטחות כוזבות על הקרח שהנוכל לא יקיים לעולם).

עדיין מדובר ברוב ימני מובהק (במיוחד בציבור היהודי). אבל לפחות הגורמים שמתנגדים לשלטון נתניהו זוכים בנתח משמעותי יותר:

לצד אותם 50-52 מנדטים (נניח) של המרכז-שמאל (אם יחדל מפיצולי ההתאבדות ויתאחד כאמור לעיל), ישנם 6 מנדטים של ישראל ביתנו. כך נגיע ל-56 עד 58 מנדטים בולמי נתניהו. וכן ישנם 12-14 מנדטים פוטנציאליים של סער (אגב, נתניהו עדיף מסער מבחינה מדינית. אף שאני רחוק משניהם מרחק שנות אור).

המשמעות היא 68-72 מנדטים למתנגדי נתניהו. במצב כזה, תוכניתו לכונן ממשלת חסינות-התגברות לא תצא לפועל. באמתחתו יהיו מפלגות שמספר נציגיהן בכנסת יסתכם במתחם שבין 48 ל-52 מנדטים בלבד. אני כולל את ימינה בגוש זה, מפני שחרף כל הרעש והצלצולים, ימינה של בנט-שקד תצטרף לממשלת נתניהו-חרדים ולכן ניתן למקמה בגוש נפסד זה.

המשמעות היא 68-72 מנדטים למתנגדי נתניהו. במצב כזה, תוכניתו לכונן ממשלת חסינות-התגברות לא תצא לפועל. באמתחתו יהיו מפלגות שמספר נציגיהן בכנסת יסתכם בין 48 ל-52 מנדטים בלבד. כולל ימינה

הכל מעט בעייתי לניתוח וחיזוי. במידה רבה, מדובר בניתוח שמושתת על סקר אחד בערוץ 13 ועל הנחה שניתן בכלל לאחד בין המפלגות השונות, לא לשמוט שום טיפה מתחת לאחוז החסימה, ולהצליח לגבש 50 מנדטים בערך לגוש המרכז-שמאל שעמד עד היום על 40 מנדטים במקרה הטוב בכל הסקרים.

אז נסכם:

מצד אחד, זכיית מירב מיכאלי בבחירות לראשות העבודה היא חדשה מעודדת שמפיחה מעט רוח חיים במפלגה החבוטה. במותג החבוט. וגם בגוש כולו.

מצד שני, סקר חדשות 13 נראה בעייתי, מפני שהוא מעניק לש"ס ויהדות התורה 13 מנדטים בלבד, בעוד שבפועל קשה לראותן זוכות ביחד בפחות מ-16 מנדטים תומכי נתניהו.

חייבים להודות:

קשה לראות את מתנגדי נתניהו מגבשים קואליציה וממשלה חלופית. אף שאין לדעת.

עם זאת, מתגבשת לה תקווה זהירה שגם נתניהו לא יוכל לכונן את קואליציית הבלהות שלו.

ולפתע גם מעט אור בקצה המנהרה. מעט אור בוקע: המרכז-שמאל נוסק מ-39 מנדטים עלובים בסקרים ל-47 מנדטים בסקר האחרון. וזאת עם פוטנציאל חיבורים נכון שיכול להניב 50-52 מנדטים לגוש החבוט והמפוצל כאמור לעיל.

בכל מקרה, חשוב להשאיר את בני גנץ על הגלגל חרף מעשהו ההיסטורי העגום של כניסה לממשלת הנכלוליות. למה? כי בהעדר הכרעה בבחירות הקרובות, נגיע למערכת בחירות חמישית. כך או אחרת, נתניהו יכול למשוך בראש ממשלת מעבר עד נובמבר 2021. לא יותר.

קשה לראות את מתנגדי נתניהו מגבשים קואליציה וממשלה חלופית. אף שאין לדעת. עם זאת, מתגבשת תקווה זהירה שגם נתניהו לא יוכל לכונן את קואליציית הבלהות שלו

אם לא יקים ממשלה בראשותו בנובמבר 2021, תפקידו עובר אוטומטית לגנץ. בתנאי שגנץ נותר חבר כנסת. כך שלמרות הרצון של רבים להענישו פוליטית, יש לשמור על גנץ בכנסת. משתי סיבות:

האפשרות שפתאום יחליף במקרה את נתניהו אי שם בנובמבר 2021 וכן הצורך להימנע בבחירות הקרובות משמיטת עשרות אלפי קולות מרכז אל מתחת לאחוז החסימה. שמיטה שכזו עלולה להניב 61 מנדטים לגוש נתניהו-ימינה-חרדים.

וזו עלולה להיות קטסטרופה גדולה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 678 מילים

איך התגלגל "אין לי ארץ אחרת" לידי יו"ר בית הנבחרים בארה"ב

הוא ניסה להתאושש מההפסד בבחירות ● היא ניסתה להשתקם אחרי התבוסה לטראמפ ● חצי שנה היא נדנדה לו כדי לקבל את מילות השיר שכתב אהוד מנור ● מאז לא הפסיקה לחזור על המילים בפגישות ובכנסים ● כך הפך "אין לי ארץ אחרת" לנאום חייה של ננסי פלוסי

עוד 455 מילים

הקורונה הכלכלית הולידה יותר ויותר נזקקים, אבל שירותי הרווחה מתקשים לסייע ● זה מה שהביא מאות אנשים מרחבי הארץ להתנדבות אקסטרים ● החייל מבאר שבע שפתח גמ"ח עם חבריו הסדירניקים ● הזוג מראש העין שהקים מחסן מזון ● והשחקן שמחלק מרק ועוגות בדרום תל אביב ● "בעולם סביר הרשויות צריכות לדאוג לזה, אבל זה לא קורה אז אין ברירה" ● דוח מהשטח הרעב

עוד 2,401 מילים

למקרה שפיספסת

אחרי שחזר בו מעמדתו הקודמת והכריע בקיץ כי אין להתיר לנתניהו לקבל 10 מיליון שקל מספנסר פרטריץ', כעת מנדלבליט משלים את החתירה לאחור ומודיע לבג"ץ כי גם המענק בסך 300 אלף דולר שראש הממשלה קיבל מבן דודו נתן מיליקובסקי הינו עבירה על חוק המתנות ● אך במקום לפתוח בחקירה פלילית כנדרש, מנדלבליט מעדיף לחכות שבג"ץ יאשר את עמדתו וייתן לו רוח גבית ● פרשנות

עוד 856 מילים ו-1 תגובות

מבט בגובה העינים

מאז תקופת דיווחי הטלוויזיונים של שלומי אלדר לא היה מי שידווח כמוהו על מה שחושבים הפלסטינים ומה קורה בחברה הפלסטינית. עיתונאים עדיין יש, כמו למשל עמירה הס (שגם כתבה ספר על תקופת שהותה בעזה) וגדעון לוי המתמקד בעוולות ספציפיות.

ספרו של אוהד חמו "פני השטח"
ספרו של אוהד חמו "פני השטח"

אוהד חמו כתב ספר קריא, מעניין ומכיל מידע לא מועט, הגם שנכתב כספר דיאלוגים ולא כמחקר ממוסמך. כבר בעמ' 13 הוא כותב דברי טעם על השלטים בכניסה לרשות הפלסטינית –

"דרך זו מובילה לשטח A  בשליטת הרשות הפלסטינית. הכניסה לישראלים אסורה, מסכנת את חייכם ומהווה  עבירה פלילית".

חמו מעיר שלעיתונאים בעלי תעודת לע"מ הכניסה היא חוקית ומותרת, ומביא מדברי קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים:

"אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס כבר היו עושים איתם".

חמו מצטט קצין בדרגת אלוף ממנגנוני הביטחון הפלסטינים: "אנחנו מחזירים הביתה כל שנה 200 ישראלים שנכסנו בטעות או בכוונה לשטח שלנו. יש לנו 200 גלעד שליט פוטנציאלים שאיננו מנצלים. תחשוב מה חמאס היו עושים איתם"

העבודה בשטחים מלאה באתגרים ייחודיים, מסביר חמו,

"הראשון שבהם וכנראה גם המשמעותי ביותר הוא הקושי לייצר מקורות עיתונאים המבוססים על מערכת של אמון, ולעיתים אף ידידות" (עמ' 14).

מיותר לציין את הסיבות לחשדות ולחוסר האמון.

חמו המסביר שמטרת הספר היא:

"להיות מעין מורה נבוכים לעולם המקביל שמתקיים לצדנו. אינני מתיימר להביא לכאן מסמך אקדמי. מטרתי היא לספר על הפלסטינים מנקודת מבט  אישית לגמרי שנשענת על מפגשים, שיחות ולעיתים על קשרים וחברויות יוצאי דופן שנטוו במשך כמעט שני עשורים. אני רוצה להכיר את הזירה הפלסטינית, לפרק את המבנה לגורמים הבסיסיים שמרכיבים את החברה, את מקורות המוטיבציה שלה ואת מניעיה"(עמ' 16).

חמו פוגש מגוון של אנשים מכל הארגונים ומקבל מגוון של דעות, חלקן אף מפתיעות. כך למשל הוא קיבל הודעה מחבר הלשכה המדינית של חמאס בעת מבצע "צוק איתן" שאמר לו כי:

"הדרישה שלנו לגבי עזה היא לפתוח אותה לעולם. תסירו את המצור שהטלתם עליה מאז שעלינו לשלטון, פתחו את המעברים הימיים והיבשתיים, תנו לנו להקים נמל ושדה תעופה – ותשקוט הארץ עשר שנים" (עמ' 22).

לצד הבאת דעות אנשי חמאס הוא גם מביא את הביקורת עליו ומתברר:

"שבשנים האחרונות גוברים קולות הביקורת הפנימית בעזה על מה שנתפס כהיווצרות שתי חברות בלתי שוויוניות: שכבה דקה של אדוני הארץ המקורבת למנעמי השלטון ומולה המוני העם" (עמ' 32).

אולם מה שמדהים היא תפיסת החברה האזרחית החדשה, ההולכת ונרקמת בעזה ובגדה, שעל חזונה שמע חמו מצעיר עזתי, אשר הוא וחבריו עושים עבודה כדי:

"להפסיק את ההאשמה האוטומטית כלפי ישראל. אנחנו פועלים בבתי ספר רבים…האתגר הגדול שלנו הוא תכנית הלימוד בעזה, ששנאת היהודים והקריאות להרוג אותם הם חלק בלי נפרד ממנה…האזרח בעזה צריך לראות תמונה שלך יושב על חוף הים בבגד ים עם משקה ביד, נהנה מהחיים…הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים …אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות  יחד כדי למסמס את זה" (עמ' 33, 34).

צעיר עזתי: "הם צריכים לראות ישראלי בלי מדים. אני נלחם בשחיתות, מנסה לבנות תשתית לדמוקרטיה אמיתית. רוב העזתים רוצים שלום ומתנגדים לחמאס. אבל חמאס וממשלת ישראל ממש עובדות יחד כדי למסמס את זה"

ההתנגדות לחמאס איננה תאורטית אלא גם מעשית. כך למשל צעירה עזתית מספרת לחמו:

"יש גם משפחות שלמות, מחמולות גדולות, שבניהן נורו ונהרגו על ידי תנועת חמאס והן ממתינות לרגע שיוכלו לנקום בה" (עמ' 52).

בהקשר זה ביחס לפעולות נגד הגדר מסביר חמו, שחמאס עודד צעירים ובעיקר אימהות להגיע אל הגדר גם בתשלום שכן אלו נוהגות להביא איתן את ילדיהם,

"חלק גדול מ-240 האוטובוסים שפועלים בעזה הולאמו לטובת הפרויקט החדש. הנהגים שהעזו לסרב, נתקלו באיום שרכבם יוחרם" (עמ' 53).

אין קול אחד ביחס לאפשרות הפתרון המדיני. מחד מסביר חמו את משמעות האמונה בחמאס  הגורסת כי:

"החולשה כעת היא זמנית, בדיוק כמו העוצמה הישראלית – זה הנרטיב הרווח, לא תעלול לשוני כי אם אמונה יוקדת. אחרת איך אפשר להמשיך?",(עמ' 65).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו נסוגה ישראל תחת לחץ הפיגועים של חמאס. בבחירות בשנת 2006 לפרלמנט ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת הפת"ח. לחמאס הייתה אמנה שנכתבה באוגוסט 1988  ובמאי 2017 נוסף אליה מסמך העקרונות, שהיה חזון עדכני בר שינוי ש"נראה מתון ופרגמטי הרבה יותר", לעומת הגי'האד כחובה דתית באמנה, והיות פלסטין כאדמת וקף אסלאמי, שאין אפשרות לוותר עליה.

בעוד שבמסמך העקרונות אין פלסטין אדמת וקף אסלאמי,

"ההתנגדות איננה מתוארת כחובה דתית אישית והג'יהאד מוזכר פעם אחת בלבד במסמך החדש. גם האנטישמיות הספוגה במסמך המקורי התחלפה באנטי ציונות, והעוינות ליהודים פינתה מקומה לביקורת כלפי האויב הישראלי" (עמ' 73).

אולם  בשיחות עם אנשי חמאס מתברר שהפיוס עדיין רחוק, ולשאלה מה יהיה בתום ההודנה מקבל חמו תמיד את התשובה –

"נשאיר את זה לדורות הבאים" ,

וכשהוא שואל על אפשרות סיום הסכסוך עכשיו, הוא נענה במילים:

"זה לא יקרה לעולם".

הסוקר ד"ר שקאקי מסביר בשיחה, שלהסכמת חמאס למדינה פלסטינית בגבולות 1967 אין חידוש, באשר הם לא התנגדו  למדינה זמנית.

"אלא שבניגוד למה שאפשר לחשוב, לא רק שזה איננו הצעד האחרון מבחינתם, אלא מדובר בפתיחה בלבד, הצעד הראשון בדרך לשחרור כל פלסטין" (עמ' 74).

ב-2005 זכתה חמאס בחיזוק נרטיב ההתנגדות שלה עם ביצוע תכנית ההתנתקות, ושיווקה להמונים בשטחים כאילו ישראל נסוגה מלחץ פיגועי חמאס. בבחירות לפרלמנט ב-2006 ניצחה חמאס והרכיבה ממשלה תוך דחיקת פת"ח

ואם המסר הזה אינו מספיק ברור, מובאת שיחה עם לא פחות ולא יותר מאשר איסמעיל הנייה (ראש הלשכה המדינית של חמאס) שבשיחה עמו בשנת 2006 שאלו חמו איך הוא רואה את סוף הסכסוך ונענה:

"בסופו של דבר נכבוש אתכם, היהודים…דרושים לנו בעיקר צבר וצומוד (סבלנות ועמידה איתנה)" (עמ' 75).

אך מול תפיסות אלו ניתן לעמוד על גישות שונות כפי שעלו בשיחה עם אנשי חמאס, כולם אסירים משוחררים. הראשון שפתח אמר:

"השינוי הראשון שחוויתי ביחס אליכם הישראלים שהוא ההבנה שאתם בני אדם ויצירי האל, ממש כמונו" (עמ' 80).

אחר אמר לא פחות ולא יותר מאשר:

"פיגועים לא ישחררו את פלסטין…מה הרווחנו מהפיכת האינתיפאדה לצבאית? שום דבר"(עמ' 81).

ומהי מסקנת חמו מדברי אנש/י חמאס?

"ככל שהעמקתי חקור וצללתי לנבכיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית- חמאס, גברה בי ההבנה כי ישראל תישאר לעולם גוף עוין וחריג שאין להסכין עם נוכחותו וחובה להילחם בו עד חורמה. בניגוד לתנועת פת"ח ששאבה את האידיאולוגיה שלה ממקורות לאומיים ומטקסטים ארציים בני שינוי, הציווי החמאסי הוא דתי וקוראני ולפיכך נצחי, ולהבנתי, לפחות, לא יכול להשתנות מהותית לעולם" (עמ' 87).

לא ניתן להקיף את כל הסוגיות בהן עוסק ספר זה. אציין בין שאר הסוגיות את סוגיית הנכבה וזכות השיבה (עמ' 211- 214),  כמו גם היחס למשתפי פעולה עם ישראל (עמ' 226- 231, 248-252), ומה קורה כשמשתף הפעולה הינו ממשפחת רג'וב (עמ' 233-239).

אך למרות הפסימיות יש בספר גם אופטימיות לא מעטה. כך למשל כששאל חמו סוחר עזתי האם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין השיב זה בזו הלשון:

"ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה" (עמ' 267).

כששאל חמו סוחר עזתי אם הצועדים בצעדות השיבה מאמינים שיחזרו לפלסטין, השיב: "ישראל בנתה מדינה יפהפייה, עם בניינים יפים, פרחים ומדשאות ומקפידה לשמור עליה. אילו פלסטין הייתה של חמאס, הם כבר מזמן היו הופכים אותה למזבלה"

ברם גם דברים  אלו מתגמדים ביחס לדברי תושב קלקיליה המנסה נואשות להשיגאישור כניסה לישראל:

"'אני רוצה להיות חלק ממדינת ישראל. הדבר הכי משמעותי אצלכם הוא שאתם מדינת חוק וזה הכוח הגדול שלכם. המוסדות יותר גדולים מהאנשים, בניגוד אלינו ששם זהות האדם חשובה מהמוסד', קבע ונגע באחד הפצעים הפתוחים בשטחים: השחיתות הממוסדת חוסר היכולת לבוא חשבון עם מחולליה" (עמ' 269).

יוסי ברנע הוא מוסמך האוניברסיטה הפתוחה בלימודי דמוקרטיה בין תחומיים. בעבר היה מזכיר עמותת "אני ישראלי" שפעלה להכרה בלאום הישראלי. כתב ביקורות על ספרים ומאמרים בכתבי עת ועיתונים שונים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,149 מילים
עודכן לפני 5 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

פרסום ראשון מיכאלי לא רוצה את ניסנקורן אם תחבור לחולדאי

בשיחות שניהלה עם כמה מתומכיה אחרי שזכתה בפריימריז על ראשות המפלגה, מיכאלי מתחה ביקורת נוקבת על שר המשפטים לשעבר שהיה אדריכל הכניסה של כחול-לבן לממשלת נתניהו ● עם חולדאי, לעומת זאת, יש ליו"ר העבודה יחסים מצוינים ● אולם קשה להניח שחולדאי יסכים לחיבור ללא ניסנקורן ● מיכאלי מכחישה, ואומרת בתגובה: "מעולם לא פסלתי את אבי ניסנקורן ואני מעריכה את פועלו"

עוד 401 מילים ו-2 תגובות

קוטלת הגזענים

ראיון רוברטה קפלן ישבה במשרדה וצפתה בדיווחים על אירועי שרלוטסוויל ● באף-בי-איי שברו שמירה, מחלקת המשפטים גמגמה, אז היא הבינה שהיא צריכה לפעול בעצמה ● בארבע השנים מאז, הפכה עורכת הדין הניו יורקית לאחד הקולות הבולטים במאבק נגד הגזענות בארה"ב, ומרסקת את הימין הקיצוני בבית המשפט, תביעה אחר תביעה ● "טרור פנימי הוא האויב הכי גדול שלנו", היא אומרת

עוד 2,224 מילים

בזמן שמבצע החיסונים בארץ מתקדם במהירות אימתנית, ברשות הפלסטינית הכול תקוע ● משלוחי החיסונים מתעכבים, הפלסטינים חוששים מהחיסון הרוסי, ומתקשים לעמוד בנטל הכלכלי ● עם כ-100 אלף שנכנסים דרך קבע לישראל לצורכי עבודה, אפידמיולוגים מזהירים כי אם ישראל לא נסייע לפלסטינים להתחסן מהר, לא תושג חסינות העדר המיוחלת ● פרופ' ברבש: "זה אינטרס שלנו לעזור להם"

עוד 1,769 מילים

ראיון "אחמד טיבי הרבה יותר טוב מדרעי וליצמן"

דווקא הרב בועז נקי, אחד האנשים החשובים בפלג הירושלמי החרדי-ליטאי הקיצוני המכונה בדרך כלל "טרוריסטי", מגנה בחריפות את הארועים האלימים של הימים האחרונים ● "אלה פושעים, ברברים, מעשי ונדליזם. אנחנו לא שורפים אוטובוסים, לא עושים דברים כאלה", הוא מתקומם ● והוא יודע בדיוק את מי אשם במצב הנוכחי: "המשטרה שבאה לחסל חשבונות, בעזרת דרעי, ליצמן וגפני"

עוד 947 מילים

הליכוד: האם מנדלבליט שוב מתערב בבחירות?

קרעי: השקרן מכה שוב ● פרץ מתפטר מהכנסת, עוזב את העבודה ונשאר בממשלה ● סקר: לפיד עוקף את סער, העבודה מעל אחוז החסימה ● העליון התיר חיפוש בטלפונים של יועצי רה״מ ● ליצמן למנהל מחלקת קורונה באיכילוב: התנצל על טור שכתבת ● אלרעי פרייס: ״בשבועיים שלום עם דובאי מתו יותר מאשר ב-70 שנות מלחמה״ ● אין הסכמות: הדיון בחוק הקנסות ימשיך מחר

עוד 46 עדכונים

הספין הכלכלי של נתניהו וכ"ץ

התוכנית הכלכלית שהציגו נתניהו וכ"ץ שלשום היא לא יותר מתעמולת בחירות ● סעיף הרפורמות להגדלת השקעות נראה כאילו נכתב על ידי יח"צן ולא על ידי כלכלנים ● דמי אבטלה לעצמאים ממחזר הצעת חוק ישנה שבו העצמאים משלמים לעצמם דמי אבטלה ● וסעיף "מענק לכל אזרח" מלמד כי לכל הפחות, ראש הממשלה ושר האוצר לא לומדים מטעויות ● זו לא כלכלת בחירות, זו הונאת בחירות

עוד 780 מילים

מר לפיד הולך לוושינגטון

רגע לפני ששערי נתב"ג נסגרים, לפיד חוזר היום מביקור בוושינגטון ● רשמית, יו"ר יש עתיד נסע לארה"ב כדי להיפגש עם יועציו האמריקאים ● אולם ההערכה בזירה הפוליטית היא כי לפיד נסע כדי לגייס תורמים ואולי גם לתכנן מהלך אסטרטגי נרחב ● בינתיים, בישראל, גם במפלגות האחרות לומדים את לקחי הקמפיין בבחירות שהסתיימו בארה"ב ונעזרים ביועצים אמריקאים משלהם

עוד 1,211 מילים

ספר הג'ונגל בעיר הבירה

בשנה הבאה ייפתח בית ספר יער חדש בעמק הצבאים בירושלים ● בשלב הראשון בית הספר יכלול שתי כיתות א', בכל אחת 25 תלמידים, ולכל כיתה שני מורים ● "הרעיון הוא שהלמידה צריכה להיות רגשית-חברתית, חושית, שבה התנסות קודמת לתיאוריה", מסביר אמנון רבינוביץ', אחד ממייסדי בית הספר ● ההרשמה כבר בעיצומה ופתוחה לכל

עוד 929 מילים

ערוץ מורשת בלפור

תחקיר זמן ישראל ערוץ 20 יעבור בקרוב לאפיק 14, סמוך לערוצי המיינסטרים ● אולם שבע שנים אחרי שהוקם, הוא ממשיך לדשדש ● איך הפכה היומרה להקים פוקס ניוז מקומי לכלי תקשורת אזוטרי שמהדהד את דף המסרים של ראש הממשלה? ● למה המגיש הראשי כועס על תומכי הליכוד ש"שותקים כמו דגים"? ● איזה הטבות רגולטוריות קיצוניות קיבל בתמיכת נתניהו - ומדוע יש הקוראים לזה תיק 5000?

עוד 4,481 מילים ו-1 תגובות

יותר ממחצית התלמידים המאומתים לקורונה - מהמגזר החרדי

משרד הבריאות ממליץ על הארכת הסגר בשבוע ● כ״ץ שלח לשאול מרידור מכתב התראה לפני תביעה; "דבריך נסתרים על ידי בכירים שנכחו בדיונים״ ● מרב מיכאלי הורתה לשמולי ופרץ להתפטר מהממשלה ● מחלוקת ברשימה המשותפת: רע״ם דורשים חופש הצבעה בכנסת הבאה ● מאמצי הרגעה: הרבנים קנייבסקי ואדלשטיין מזהירים את הציבור החרדי מהשתתפות בהפגנות

עוד 48 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה