אדלסון הפסיד בקרב על חייו, אבל ניצח בקרב על האמת

מעטים העיתונאים שהעזו לחקור ולעסוק במיליארדר, שמת אתמול בגיל 87 ממחלת הסרטן ● וכשערוץ 10 פירסם ב-2010 פרופיל מקיף על איל בתי הקזינו, אדלסון הפיל את הערוץ על ברכיו ואנס אותו לפרסם התנצלות שקרית ומשפילה ● אבנר הופשטיין, שהכין את הכתבה ההיא, חוזר לאותו ארוע דרמטי ומסכם את פועלו של מי שהשפיע על החברה הישראלית יותר מכל אמריקאי אי פעם

שלדון אדלסון בפתיחת אחד מבתי הקזינו שבבעלותו במקאו, 13 בספטמבר 2016 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
AP Photo/Kin Cheung
שלדון אדלסון בפתיחת אחד מבתי הקזינו שבבעלותו במקאו, 13 בספטמבר 2016

אני מחנה את האוטו ליד הבית. מכבה את המנוע. מביט באורות בפנים, ולא רוצה להיכנס. בסצינה הזאת בסרטים הגבר המושפל קורס לתוך כיסא בבר מקומי מטונף, ושותה עד שיכחה או עד קטטה הגונה. קלישאה יפה. רק שבמזכרת בתיה אין ברים (בקושי בית קפה), והדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לאבד פוקוס.

למעשה מזמן לא הייתי כל כך ערני וכועס. ומפוחד. במשך רגעים ארוכים לא הצלחתי להשתלט על הפחד הזה.

ניסיתי להעריך את המצב לאשורו, בהגיון: מה אפשר לעשות והאם אפשר לעשות משהו בכלל?

הנתונים היו נגדי, מכל כיוון. זה עתה סיימתי שיחה עם דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10. באותו היום גיליתי שבחסות היועצים המשפטיים נחתם הסכם השתקה סביב ההתנצלות בפני שלדון אדלסון. והכלל הראשון בהסכם ההשתקה הוא שאסור לדבר על הסכם ההשתקה.

זה היה לפני כמעט עשור, יומיים אחרי ההתנצלות ההיא ששודרה בערב שישי. באותו הבוקר, קמחי הסכימה להראות לי סוף סוף את ההסכם המושחת. כן, הוא נחתם בלי ידיעת העיתונאים, וראינו אותו רק בדיעבד.

לא האמנתי שאגיע לרגע הזה בחיי המקצועיים שבו יציגו בפניי הסכם שאוסר עלי, באיומים, לומר את האמת. שמבהיר לי שאם אומר את האמת – כל החברים שלי בערוץ יפוטרו מיד והערוץ ייסגר. כל כך התרגזתי שכל הבניין שמע את הצעקות שלי.

אחר כך ביקשנו עמיתיי – העורכת רות יובל, המגיש גיא זהר, המנכ"ל ראודור בנזימן – ואני להופיע בשימוע בפני מועצת הרשות השנייה. "לא נאפשר הופעה של העיתונאים בפני המועצה", הכריזה קמחי. "זה לא נכון לנו. זה לא טוב לערוץ". טוב, היו עוד קצת צעקות. לא שזה עזר.

לא האמנתי שאגיע לרגע הזה שבו יציגו בפניי הסכם שאוסר עלי, באיומים, לומר את האמת. שמבהיר לי שאם אומר את האמת – כל החברים שלי בערוץ יפוטרו והערוץ ייסגר. כל כך התרגזתי שכל הבניין שמע את הצעקות שלי

ובערב, בדרך הביתה, דיברנו שוב. "תראי", אמרתי לה. "אני מתכנן מחר לעלות לראיון ברדיו. כולם מבקשים לקבל תגובה ממני. אני אעלה ואגיד שאני שלם עם כל מה שעשיתי. וזהו. אני לא אתייחס לאדלסון, אני לא אדבר על הכתבה, אני לא אזכיר אותה אפילו, אני לא אענה על שאלות, אני לא אכנס לפרטים. אבל אני חייב להגיד שאני שלם עם עצמי ועם העבודה שלי. יש לך בעיה עם זה?"

קמחי לא היססה לרגע. "אני לטובתך", היא הסבירה (צינה עדיין מזדחלת לי במעלה חוט השדרה כשאני נזכר בכך). "אני מבינה אותך", הטון צרוד ואימהי, מפייס. "ואני מבינה מה אתה רוצה לעשות. אבל אתה חייב להבין: אם אתה עולה לשידור אפילו בסמיכות לשיח כלשהו על ההסכם עם אדלסון – אז אתה מפר את ההסכם".

ואז הוסיפה את המובן מאליו: "ולא נוכל להגן עליך יותר".

הנה כי כן, התמצית המזוקקת ביותר של אותה דילמה: לשתף פעולה עם השקר והקנוניה, או לומר אמת ולהתמודד משפטית לבד מול היהודי העשיר ביותר בעולם.

Sheldon Adelson (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
Sheldon Adelson (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

אז בחרתי לשתף פעולה עם הערוץ ולשתוק. נשכתי שפתיים כש"ישראל היום" כתבו ש"כיזבנו" בכתבה; סכרתי את פי כשמגישי רדיו תהו אם שתיקתנו אינה עדות לכך שאין לנו ראיות לטענות ששידרנו; נצרתי ניצרה כשחלק מפמליית ראש הממשלה, ובהם עד המדינה ניר חפץ ומגלגל העיניים יועז הנדל, צופפו שורות עם החבר של הבוס.

ושתקתי. כמעט חודשיים תמימים שתקתי.

בין הערצה מוחלטת לבוז תהומי

כתבתי מאז על אדלסון לא מעט. אבל הכתבה הזו, כאן, מסמנת ככל הנראה את הפעם הראשונה שבה אני מפרסם עליו משהו בלי להעבירו קודם לייעוץ משפטי.

שלדון אדלסון, טייקון ההימורים הגדול ואחד האנשים האמידים והמשפיעים בתבל (בעשור הקודם החזיק בהון הפרטי השלישי בגודלו בארה"ב והתגאה בתואר "היהודי העשיר בעולם") הלך אתמול לעולמו בגיל 87, אחרי שנים ארוכות של מאבק במחלות נוירולוגיות ובסרטן.

שפע התגובות על מותו היו חריגות בעוצמתן, מבטאות את הפילוג והמתח שהאיש יצר בחייו – בין הערצה מוחלטת לבוז תהומי. פוליטיקאים ישראליים, מימין ומשמאל, עמדו בתור כדי לחלוק לו מחמאות. חלקם כינו אותו רודן וביקרו את יחסיו המשחיתים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בחייו, אבל במותו התיישרו עם עקרון "אחרי מות קדושים אמור". אולי הבינו שמורשתו, כמו גם רעייתו, נשארים אחריו וינהלו פנקס עם מי שלא יברך על הקבר.

בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון בארוע חניכת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, ב-28 ביוני 2017 (צילום: בן דורי/פלאש90)

חוץ מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, קשה לחשוב על מיליארדר שהשפיע על הפוליטיקה האמריקאית והישראלית כמו אדלסון. אחרי שביסס את הונו מהימורים הלכו והפכו קשריו עם השלטון כאן ושם למוקד חשוב בעשייתו והוא הפך לממליך מלכים. בישראל היה הכוח הכלכלי המניע מאחורי שלטונו של נתניהו ב- 96', וגורם תעמולתי חשוב וחסר תקדים בעוצמתו עם הקמת החינמון "ישראל היום" בעשור הקודם.

בארה"ב השקיע מאות מיליוני דולרים במועמדים פוליטיים שמרניים, בראשם מיט רומני ב-2012 וטראמפ בחמש השנים האחרונות. הוא קנה והקים עיתונים כדי שישמשו שופרות לאידיאולוגיה הימנית שקידם וידאגו להשתיק קולות שהפריעו לו, ותבע על ימין ועל שמאל את מי שסירב לסור למרותו.

מעטים העיתונאים הישראלים שהעזו לחקור ולעסוק בפועליו של המיליארדר כמוני. תכלס, הרוב ראו מה קרה בערוץ 10 ותפסו מרחק של קילומטרים מהיהודי הג'ינג'י מווגאס. אבל אני עדיין רואה את דמותו כחידתית מאד. ומלכתחילה האניגמה הזאת הייתה הטריגר להכין עליו כתבת פרופיל גדולה.

מעטים העיתונאים הישראלים שהעזו לחקור ולעסוק בפועליו של המיליארדר כמוני. תכלס, הרוב ראו מה קרה בערוץ 10 ותפסו מרחק של קילומטרים מהיהודי הג'ינג'י מווגאס

הגעתי למערכת "השבוע" – מגזין שישי בערב בערוץ 10 – עם סיפורים מסמרי שיער שליקטתי מעיתונים ברחבי העולם שהמחישו כיצד אדלסון נלחם בכולם. היו שם מאות תביעות משפטיות נגד קבלנים, שותפים, עיתונאים, יריבים פוליטיים ואפילו שכנים – מכל הבא ליד.

אצל אדלסון הכול נוהל בחוץ ובגלוי, באכזריות וללא פשרות. כמו הבריונים שפגש בקרנות הרחוב של שכונות המצוקה בבוסטון, שם חילק עיתונים כבר מגיל 13, אדלסון לא רצה פשרות – הוא רצה יריבים מדממים על המדרכה. או שתחטיף או שתחטוף, זה היה המוטו שלו: בעסקים, בעיתונות, בפוליטיקה.

דונלד טראמפ עם מרים ושלדון אדלסון בכנס השנתי של ה-IAC, ב-7 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)
דונלד טראמפ עם מרים ושלדון אדלסון בכנס השנתי של ה-IAC, ב-7 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)

באותם ימים של חורף 2010, התרחשו שני תהליכים דרמטיים בצומת שבין הפוליטיקה לתקשורת: נתניהו החל להתבסס בשלטון, סיבוב שני שנמשך נצח (ועדיין נמשך) והחל במסע לחינוך מחדש של העיתונות (מסע אשר יסתיים בשלושה כתבי אישום) ובמקביל "ישראל היום", שיצא במהדורת סוף שבוע כמה חודשים קודם לכן, החל צובר תאוצה עד שבאביב כבר חלף על פני "ידיעות אחרונות" כשהוא משאיר ל"עיתון של המדינה" אבק.

אדלסון הפך לאיש המשפיע ביותר בישראל מאחורי הקלעים, הלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומצעיד אנשים כמו נתן אשל אל לשכתו. זה שמצהיר שהוא יותר ימני מאטילה ההוני, ש"לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטית", ומשתאה מדוע אמריקה לא תוקפת כבר באיראן. זה שבעשור של השקעות בישראל הספיק להסתכסך משפטית עם גיסו ושניים משותפיו. זה שיורד ממכונית הפאר בכניסה לבית המשפט וחוטף גערות מהשופט על התנהגותו האדנותית.

אדלסון הפך לאיש המשפיע ביותר בישראל, הלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומצעיד אנשים כמו נתן אשל אל לשכתו. זה שמצהיר שהוא יותר ימני מאטילה ההוני, ומשתאה מדוע אמריקה לא תוקפת כבר באיראן

אבל רגע אחד. ברחבי העולם אנחנו מבינים מה שלדון מחפש: הוא מרחיב את עסקיו עוד ועוד בהשקעות דמיוניות בגודלן, בחסות קשריו עם השלטונות המקומיים בארה"ב, מקאו, סינגפור, ועם נסיונות בספרד וחלומות על יפן. הוא איש עסקים שבונה אימפריית הימורים ומלונאות המדלגת בין יבשות ואומות, ולא נותנת לאף אדם או שלטון לעצור בעדה.

אבל בארץ, כאן הסיפור אחר, מסתורי הרבה יותר. בישראל אדלסון לא עושה כסף, הוא בכלל מבזבז אותו. כאן הוא רוצה להשפיע על המדיניות ועל המסר. על העובדות.

העמוד הראשי של הגליון הראשון של ישראל היום ב-30 ביולי 2007
העמוד הראשי של הגליון הראשון של ישראל היום ב-30 ביולי 2007

אז הדוד מאמריקה מגיע לכאן עם ארנק תפוח מכסף שעשה במקומות אחרים – ועומד להוציא את הכסף הזה על מיזם לא רווחי בעליל של עיתון יומי ללא מודל כלכלי. מה לעזאזל הוא רוצה מאיתנו? עד אותו תחקיר בערוץ 10 איש לא ידע ואיש לא בדק. תיק העיתונות של אדלסון היה כמעט ריק, מלבד כמה גזרי עיתון רכילותיים בעיקרם.

אדלסון הפך ללווייתן הלבן שלנו במערכת, לפרויקט העיתונאי של חיינו. החלטנו לצאת למסע חוצה יבשות ולבדוק: מה מניע אותו? מה מחפש מיליארדר אמריקאי בארץ הקודש ואיך הוא יכול להשפיע על החיים שלנו כאן?

"נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם"

בסופו של יום, הכתבה ששידרנו הייתה מאוזנת להפליא – אולי מאוזנת מדי. (לינק לחלק ראשון של הכתבה ולחלק השני). הצגנו אורות וצללים בחייו של איש עסקים מאד מוקצן ויוצא דופן, מהסוג שעד עידן טראמפ לא חשבנו שקיים.

היו גילויים על השימוש הנדיב שלו בקשרי הון-שלטון מול הרגולטור בנוואדה, על מדיניות התשלומים הקמצנית שלו, על מאבקיו המשפטיים האכזריים מול יריבים ועל קשרי ההון-שלטון מול נתניהו, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ואברהם הירשזון במיזם (הכושל) להקים רצועת קזינו באילת.

אבל היו גם מחמאות רבות שהעתירו מרואיינים שונים על יכולותיו העסקיות של אדלסון, על חזונו הוויזואלי המרשים, על חיי הזוגיות השוויוניים שהוא מנהל עם רעייתו מרים ועל אומץ הלב שגילה לאורך השנים בהם בנה עצמו מאפס.

לדאבון הלב, הכתבה לא עשתה שום רעש. לאף אחד לא היה אכפת במיוחד משלדון אדלסון, ו-6 אחוז רייטינג של ערוץ 10 בשישי לא הניעו פולו-אפים בכלי תקשורת אחרים. גם תביעה לא נראתה באופק.

לדאבון הלב, הכתבה לא עשתה שום רעש. לאף אחד לא היה אכפת במיוחד משלדון אדלסון, ו-6 אחוז רייטינג של ערוץ 10 בשישי לא הניעו פולו-אפים בכלי תקשורת אחרים. גם תביעה לא נראתה באופק

מה שלא יכולנו לשער הוא שבעידן החדש, בו השלטון לופת את כולם במקומות הרגישים באמת ולוחץ, לא חייבים בתי משפט. יש כביש עוקף משפט, דרך אפלולית וצרה שמביאה תוצאות מהירות במאמץ מופחת.

באותם ימים רון לאודר, המיליארדר אספן האמנות שירש את ההון מאמו אלת התמרוקים אסתי לאודר, החזיק את ערוץ 10 על מכונת הנשמה. אולם אז הגיעו אליו הטלפונים מהמשיגנע של הקזינואים, "טלפון אחד ממזכירה מווגאס, טלפון שני ממזכירה במקאו", כפי שתיאר זאת ראודור בנזימן, ששמע על ההפחדות הללו מנציגיו של לאודר בדירקטוריון ערוץ 10. "הוא נבהל נורא", סיפר בנזימן.

רון לאודר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
רון לאודר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

וכך התחיל לו קיץ לוהט של לחשושים ומסרים שעפים מעל לראש של חבריי ושלי: שמועות על איומים, דיבורים על "פשרות" מסתוריות, שכולם נדחו על ידי הצד השני, בלי שאנחנו, העיתונאים, אפילו נדע עליהם. הכול מאד לא מקצועי ומאד לא שקוף.

ב-10 ספטמבר 2010, שמונה חודשים אחרי שידור התחקיר בינואר אותה שנה, הפור נפל: במהדורת שישי שודרה התנצלות ארוכה, כפויה, מוכתבת מלמעלה, שקרית לחלוטין ומנוגדת לכל כלל אתיקה עיתונאי מוכר. היא שודרה בשיא הפריים טיים, בזמן מסך של משאב ציבורי, בפתח תוכנית חדשות, בניגוד מוחלט לדעתם של כל העורכים והעיתונאים המעורבים בה. כזאת עוד לא היה, אף פעם.

"אין ולא הייתה מעולם התנצלות כזו בתקשורת הישראלית", כתבה אז טל שניידר, באותה העת בעלת בלוג פוליטי וכיום הכתבת הפוליטית והמדינית של זמן ישראל.

שניידר, שעסקה בעריכת דין בתחום לשון הרע עשור קודם לכן, הוסיפה: "הטקסט של ההתנצלות הוא הקיצוני ביותר שיצא לי לראות. שאלתי אתמול בערב חברה עורכת דין, שעבדה איתי ועדיין מגינה על עיתונאים וכלי תקשורת, והיא אישרה: זהו נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם".

"הטקסט של ההתנצלות הוא הקיצוני ביותר שיצא לי לראות. שאלתי אתמול בערב חברה עורכת דין, שעבדה איתי ועדיין מגינה על עיתונאים וכלי תקשורת, והיא אישרה: זהו נוסח ההתנצלות המשפיל ביותר אי פעם"

האמת היא שלא הייתה ברירה: לאודר הודיע שאם אין התנצלות, הוא מפסיק את הזרמת הכספים וכל העובדים הולכים הביתה. על כתפינו השחוחות נתלתה פרנסתם של 300 איש לפחות. לא בית משפט ולא נעליים – פרנסה של משפחות.

להיקבר מתחת לבטון

כמי שחתום על כתבת הפרופיל המקיפה והארוכה ביותר שנעשתה על אדלסון בישראל, ידעתי היטב מה הבהיל מיליונר כמו רון לאודר, הבעלים של ערוץ 10. הבנתי טוב מאד למה מרוב פחד "כמעט עשה במכנסיים", כפי שסופר,  כשהתחילו להגיע הטלפונים מלאס וגאס וממקאו עם דרישות התנצלות ואיומים בצידם.

הכרתי לפרטי פרטים את כל המקרים שבהם אדלסון רדף עד חורמה אחרי עיתונאים ושותפים שהעזו לצאת נגדו. למדתי היטב איך גרר אותם מבית משפט לבית משפט בתואנות שווא, איך השתמש בכספו הבלתי נגמר כדי להגיע אליהם עד קצות תבל, רק כדי להכריח אותם להתנצל, איך ניסה להשפיל אותם בפומבי, באלימות משפטית שאין לה גבולות, ואיך הביא אותם לעיתים עד כדי קריסה כלכלית.

שלדון אדלסון בבית המשפט בארה"ב ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)
שלדון אדלסון בבית המשפט בארה"ב ב-4 באפריל 2013 (צילום: AP Photo/Julie Jacobson)

ידעתי היטב מה עולל אדלסון לחברת קהילה בלאס וגאס שהעזה לצאת נגד בית הספר שהוא ומרים בנו; ידעתי היטב מה עבר ג'ון סמית, הכתב מהעיתון בלאס וגאס שהגיע לפשיטת רגל, ושאדלסון ניצל את מצבה הרפואי של בתו כדי לשחד אותו להתנצל; הכרתי לעומק את הסיפורים על מנהליו הבכירים שהושלכו לטענתם ללא שכר כאשר לא צייתו למבוקשו; קראתי את הדברים שהם אמרו על ה"רודן" בבית המשפט.

ידעתי היטב שללכת נגד אדלסון בקרב אישי זה להיקבר מתחת לבטון, בלי אוויר ובלי אור.

בדיעבד, כולם יגידו שהחזירות של אדלסון ונציגיו הייתה חבל ההצלה שלנו. שמזל שהוסכם על התנצלות אלימה ומגוחכת כזאת. שכל מי ששמע את ההתנצלות ועיניו בראשו הבין מיד שמדובר בקשקוש. ושביחד עם מצעד ההתפטרויות הבלתי נגמר של עיתונאי ערוץ 10 אחרי אותה התנצלות, לא היה קשה לשכנע את הציבור שמדובר פה בקנוניה.

בדיעבד, כולם יגידו שהחזירות של אדלסון ונציגיו הייתה חבל ההצלה שלנו. שמזל שהוסכם על התנצלות אלימה ומגוחכת כזאת. שכל מי ששמע את ההתנצלות ועיניו בראשו הבין מיד שמדובר בקשקוש

ובכל זאת: לא היה פה ניצחון של דוד על גוליית, או הטובים על הרעים. עיתונאים טובים איבדו את פרנסתם, נאלצו לשלם את המחיר בשביל כולם. מערכת עיתונאית של תוכנית אקטואליה משובחת התפרקה לרסיסים. לחלקנו לקח זמן למצוא עבודה, חלקנו עדיין מחפשים.

ובעיקר המסר חדר לכל פינה בעיתונות הישראלית: יש אנשים שצריך לחשוב פעמיים לפני שמתעסקים איתם. איך אמרה אילנה דיין באחד הראיונות? "אנחנו יכולים לעשות תחקירי הון-שלטון, אבל אני זוכרת את פרשת אדלסון".

המשוואה נוסחה בצורתה האכזרית והמדויקת ביותר: מערכת עיתונאית החפצה חיים צריכה להכיר במגבלותיה. חדשות 12 פועלת לפי העיקרון הזה מאז ומעולם. גם "ידיעות אחרונות". הם לא יפלו עם אדלסון, כי הם לא יתעסקו עם אדלסון. אני יודע, כי הצעתי ל"ידיעות אחרונות" לשתף עמנו פעולה בפרסום הממצאים והם סירבו בנימוק, המדהים, ש"אנחנו לא נטלטל את הספינה הזאת".

שלדון אדלסון מקבל תואר דוקטור לשם כבוד במרכז הבינתחומי בהרצליה, 4 ביולי 2019 (צילום: שלום ירושלמי)
שלדון אדלסון מקבל תואר דוקטור לשם כבוד במרכז הבינתחומי בהרצליה, 4 ביולי 2019 (צילום: שלום ירושלמי)

מאז התחקיר של ערוץ 10, כמעט שלא היו עוד תחקירים משמעותיים על אדלסון, ודאי לא ישירים. גם כשכוחו הבינלאומי התעצם והפך למריץ פוליטיקאים ומממן נשיאים, העיתונות הישראלית השתדלה להיצמד לציטוטים מהעיתונות הזרה.

הקרב על האמת

עכשיו כשאדלסון מת, ואני עדיין חי – אני מנסה לנסח לעצמי מה אני מרגיש כלפי המנוח. מעולם לא פגשתי אותו ולכן קצת מגוחך מצדי לפתח רגשות אישיים כלפיו. אני בכלל לא יודע אם הוא זוכר את שמי. ראודור בנזימן אמר לי פעם שממרומי הקומה ה-700 במגדלים בלאס וגאס, אנשים נראים קטנים כנמלים. מבחינתו של אדלסון, הייתי עוד נמלה שניסה למחוץ. זה לא אישי, לפחות לא בשבילו.

ואני מתקשה להכריע מי ניצח, בסופו של דבר, בקרב על האמת. מצד אחד הנה, אני כאן, כותב על אדלסון בפעם המי-יודע-כמה. הפסקתי לפחד ממנו, ובעשור החולף צצו מספיק כלי תקשורת אמיצים שלא מפחדים.

מצד שני, מלחמתו של אדלסון בתקשורת הישראלית, למענו של ראש הממשלה נתניהו, הייתה הזרז של פרשיות 2000 ו-4000. הצנזורה וההשתקה שעיתונאים עברו ב"ידיעות אחרונות", במעריב, בוואלה!, בגלי צה"ל ובמקומות נוספים לא בוצעו על ידי אדלסון – אבל עוצבו במידה רבה בהשפעת האידיאולוגיה שלו, הבזה לחופש עיתונות ורומסת ביד גסה את חופש הביטוי.

"היהודי אצל קהל עדתו עפר ואפר הוא בחייו, ובמיתתו ישתבח ויתפאר במצבה יפה", כתב מנדלי מוכר ספרים, "וכל המתים תמימים וישרים, נדיבים וחכמים; אזובי-קיר נעשים ארזים, ודג-הרקק – לווייתן בבית-הקברות".

שלדון אדלסון בחנוכת הקומפלקס באי מקאו ב-2012 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)
שלדון אדלסון בחנוכת הקומפלקס באי מקאו ב-2012 (צילום: AP Photo/Kin Cheung)

אחד מעיתונאי "ישראל היום" כתב בפייסבוק פוסט חוצב להבות אודות התרומה של אדלסון לחופש הביטוי ולפלורליזם התקשורתי. אבל האמת היא שישראל בתום עידן אדלסון – שהוא גם עידנו של נתניהו – צרת אופקים יותר מאי פעם, מתמכרת בהדרגה לעיתונות סרק רכילותית, מנהלת דיון שכולו דמגוגי ומתנכרת לערכים שפעם היו ברורים מאליהם.

אדלסון הוא הלא-אזרח הישראלי שהשפיע על עיצוב דמותה של החברה הישראלית יותר מכל אמריקאי אחר אי פעם. הוא מותיר אחריו אימפריה תקשורתית ריקה מתוכן שמנוהלת בידי אישתו ובידי עורך חסר משקל המצטלם באתרי תיירות ומלקק לנשיא אמריקאי אלים שאפילו מפלגתו שלו מתנערת ממנו כעת.

אדלסון מותיר אחריו אימפריה תקשורתית ריקה מתוכן שמנוהלת בידי אישתו ובידי עורך חסר משקל המצטלם באתרי תיירות ומלקק לנשיא אמריקאי אלים שאפילו מפלגתו שלו מתנערת ממנו כעת

עידן טראמפ נגמר, עידן אדלסון נגמר, עידן נתניהו נכנס לישורת האחרונה. זו מצבה של ישראל היום. נותר לראות כיצד תראה ישראל מחר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
האירוע בו אמר "לא כתוב בתנ"ך שישראל צריכה להיות דמוקרטיה" טלטל אותי וזיקק מבחינתי את מהות האיש. יושב לו הגביר מנבאדה שחי במדינה שלמרות מגרעותיה היא דמוקרטיה מתפקדת וגוזר עלינו הפלאבים ל... המשך קריאה

האירוע בו אמר "לא כתוב בתנ"ך שישראל צריכה להיות דמוקרטיה" טלטל אותי וזיקק מבחינתי את מהות האיש.
יושב לו הגביר מנבאדה שחי במדינה שלמרות מגרעותיה היא דמוקרטיה מתפקדת וגוזר עלינו הפלאבים לחיות בדיקטטורה, תיאוקרטיה או לא יודע מה.
לא מדובשו ולא מעוקצו של זה. שלום ולא להתראות

עוד 2,420 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 22 בינואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אוחנה: פשע של נבלים ברשות התורה, התגובה תבוא מהר

דרעי: לעצור את הפורעים ● דיווח: נתניהו מעוניין לבקר באמירויות ובבחריין בפברואר ● דוח העוני: רמת החיים בישראל ירדה לשפל של 20 שנה ● גורמים באוצר: החוב גדל לכטריליון שקל ● ביקורת במשרד הבריאות על תכנית נתניהו לפתיחת התרבות ● הספורט התחרותי ייפתח ממחר ● בני בגין הצטרף לתקווה חדשה של גדעון סער ● גנץ החליט על הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון

עוד 40 עדכונים

רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

  • מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
  • מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
  • למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
  • האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
התשובה ברורה. ה"גדולים" מעדיפים שהנוער יהיה תחת השגחתם בתלמודי התורה ולא יהיו בפלאפון (זה שמוצנע בכיס שאף אחד לא רואה) ובפורנו. המצב ממחיש את סדר העדיפויות של הרבנים. העדפת הכוח של הקהי... המשך קריאה

התשובה ברורה. ה"גדולים" מעדיפים שהנוער יהיה תחת השגחתם בתלמודי התורה ולא יהיו בפלאפון (זה שמוצנע בכיס שאף אחד לא רואה) ובפורנו.
המצב ממחיש את סדר העדיפויות של הרבנים. העדפת הכוח של הקהילה והמשכיותה, על פני כל דבר אחר.

עוד 750 מילים ו-1 תגובות

ביום עיון על גידולי שקד, הציג מומחה ממשרד החקלאות, ד"ר שאול בן יהודה, רשימה ארוכה של תכשירים רעילים הנמצאים בשימוש במטעי השקד ● הכימיקלים אמנם לא מגיעים אל הפרי שאנחנו אוכלים, אבל פוגעים בסביבה ובבריאות העובדים במטעים ● בשיחה עם זמן ישראל, בן יהודה דווקא אופטימי: לאחרונה הושלם פיילוט בהדברה מקיימת שעשוי לשפר מאוד את המצב

עוד 930 מילים

מה ישראל רוצה, מה ארה"ב תיתן - ולמה איראן תסכים

פרשנות הממשל החדש בוושינגטון החל לעבוד, ולפי כל הסימנים בקרוב ייכנס להילוך גבוה החזרה להסכם הגרעין עם איראן ● ישראל לא הייתה שותפת סוד כשנחתם ההסכם המקורי ב-2015, וכניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן היא הזדמנות לתקן את הסעיפים החלשים ולהתעקש על האיומים החשובים ● השאלה היא כמה הממשלה בירושלים תסכים להתפשר - ועד כמה האמריקאים יצליחו לכפות על משטר האייתוללות

עוד 1,133 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

קארה הצליח, העצמאי מת

"השינוי לא יבוא מהפוליטיקאים. השינוי יבוא מאיתנו, יבוא מהעם" - כך כתב אביר קארה לפני פחות משנה ● מאז, מייסד "אני שולמן" החליט לעזוב את העם ולהצטרף למפלגת ימינה של נפתלי בנט ● דווקא במשבר הכלכלי הקשה ביותר, קארה נכנס לפוליטיקה כשהפופולריות שלו רחוקה משיאה ● ובדרך להצלחתו האישית, הוא מותיר את מחאת העצמאיים פצועה, מדוכאת ומפולגת ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
קארה העדיף את טובתו האישית באופן חד-משמעי וברור על פני טובתם של חבריו לתנועה. במקום להתמקד במגזר שלו הוא חובר למפלגה פוליטית עם מצע מדיני שלא קשור כלל לשולמנים וכך יסדר לעצמו כיסא מפנק ... המשך קריאה

קארה העדיף את טובתו האישית באופן חד-משמעי וברור על פני טובתם של חבריו לתנועה. במקום להתמקד במגזר שלו הוא חובר למפלגה פוליטית עם מצע מדיני שלא קשור כלל לשולמנים וכך יסדר לעצמו כיסא מפנק על חשבון חבריו. מה יעשה שולמן שבעוונותיו תומך במצע של מרץ או לפיד? אבל אל דאגה. קארה יישאר עם בנט עד דקה אחת אחרי הבחירות, אז נתניהו יציע לו תפקיד בממשלה וקארה יעשה לבנט מה שהוא עושה כעת לשולמנים.

עוד 679 מילים ו-1 תגובות

כן, "רק לא ביבי"

אחת המגמות שאני מזהה היום היא לחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, או להצטרף למפלג/ות ולרוץ במסגרתן, או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה הזאת מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי", כלומר ההאשמה שלמוחים אין אף אג'נדה מלבד סילוקו של הנאשם.

הלחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, להצטרף למפלג/ות או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי" – האשמה שלמוחים אין אג'נדה מלבד סילוק הנאשם

שותפים להאשמה קולות מימין, שתומכים בנאשם בשוחד ומרמה מסיבותיהם שלהם, או כי הם חושבים שהוא אפוד המגן מפני מו"מ מדיני שיסתיים בנסיגות ופינוי יישובים. שותפים נוספים ללעג הזה קולות ותיקים משמאל, שמפריע להם כי למחאה אין דרישה חד משמעית משותפת לסיום הכיבוש, לצדק חברתי, להפרדת דת ממדינה. מפריע להם שהשפה של מפגיני בלפור היא לא השפה הפוליטית שהם התרגלו אליה.

אני שמאלני "ישן". אני בא מהעולם של ה"איזמים" הישנים בעצמי. אני סוציאליסט, ובקונפליקט עם קפיטליסטים. אני מאמין בשיוויון אזרחי, בהפרדת דת ממדינה. אני מאמין שהכיבוש כבר הפך מזמן לאפרטהייד דה-פקטו. אני מאמין במפלגות ובחלוקה ברורה למחנות. אני משוכנע ששראל זקוקה לחוקה חילונית ורפובליקאית היום. אתמול.

שוחחתי עם הפעילים. אין ספק: שפתי אינה שפתם. כשהם מזלזלים, למשל, בחלוקה לימין ושמאל – אני חייב להתאפק לא לצעוק ולדפוק על השולחן (עוד מנהג של הדור הישן). אבל אני מכיר בכך שיש להם שפה אחרת ופרספקטיבה אחרת ויש להן מקום ולגיטימיות. עצם המעורבות הפוליטית הממושכת שלהם היא מבורכת. בתנאים הקשים שבהם הם פועלים, הנחישות שלהם מעוררת הערצה.

צריך להבין: לצד מחאת היחידים ו"חוזה חדש" ("קריים מיניסטר"), רוב גופי המחאה הוקמו בחודשים האחרונים והרוב המוחלט והמוחץ בהם הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה. לטוב ולרע, זאת שפה שונה.

המרחב הדמוקרטי כולל מחאה לא מפלגתית לצד מפלגות, לא המצאנו פה את הגלגל. כמו שהפוליטיקה באיגודים המקצועיים, או ברשויות המקומיות, מתנהלת לפי חוקים אחרים מהקשת המפלגתית שמיוצגת בכנסת. גוש אמונים שלום עכשיו, התנועה לאיכות השלטון – כולן לא מפלגתיות. לכולן יש מקום של כבוד בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

הרוב המוחץ במחאה הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה, לטוב ולרע

אם נרחיק למקומות וזמנים אחרים – המחאה נגד מלחמת וייטנאם היתה ברובה על-מפגתית. הפוליטיקה הסביבתית היא לא פעם על-מפלגתית (גם אם מחנה פוליטי חד מזוהה עם פוליטיקה סביבתית הרבה יותר). המחאות שצמחו נגד המשטרים במזרח אירופה לא היו מפלגתיות. גם התנועה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. ועוד ועוד.

לגבי הדרישה להדחת נתניהו ומקומה המרכזי, כבר היה בישראל קמפיין כזה: "מספיק ודי בשלטון מפא"י". אג'נדה לגיטימית לגמרי. גם טוהר המידות זו אג'נדה נורמלית לגמרי להתאחד סביבה, בלי הסכמה על דברים אחרים. טוהר המידות או מלחמה בשחיתות זאת אג'נדה שמקובלת מאוד בתנועות חוץ פרלמנטריות, ולפעמים גם מתגבש מחנה פוליטי סביבה.

הדחתו של ראש מדינה שמסרב לפרוש חרף מחאה ציבורית והליך משפטי על עבירות חמורות זה מכנה משותף סביר בהחלט. נכון שבישראל, שמתחזקת כיבוש 53 שנים, שחלוקת העושר בה בלתי שיוויונית באופן קיצוני, שהמבנה החוקתי שלה הוא שאין חוקה ויש ממסד דתי ששולט בנישואין, בגירושין ובמעמד האזרחי של מהגרים ובני מהגרים – זה נראה מוזר, להעמיד את השחיתות והדחתו של אדם אחד בראש סדר העדיפויות הפוליטי.

אבל השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-1996 נתניהו היה סתם ראש ממשלה ימני מהליכוד. לא כך המצב ב-2021. נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו למשהו שהוא יותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת. כל תזוזה, כל שינוי, כל רפורמה מותנים עכשיו בהדחתו ובפירוק המשטר שהתעצב סביב אישיותו וסביב מקורביו.

השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-2021, נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו ליותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת

אז כן. "רק לא ביבי". האיש חייב לעמוד לדין, וכך גם לא מעט מהמקורבים והדמויות הבכירות במשטר שהתעצב פה. בכל מקרה, אסור להם להישאר בשלטון. אין בכך התנכרות לכ-4.5 מיליון נכבשים, או התעלמות מהחצי-תיאוקרטיה, או אדישות לאי-שיוויון חברתי. להפך. זה תנאי מוקדם הכרחי כדי להתקדם בכל שאר החזיתות.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 644 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נשיא כבר יש, אבל מי יהיה שגריר ארה"ב הבא? 

על המינוי של דיוויד פרידמן, טראמפ הכריז לפני ארבע שנים עוד בימי המעבר ● כעת, יממה לאחר השבעת ביידן וסיומה הרשמי של כהונת פרידמן, עדיין לא ידוע מי יהיה השגריר הבא בישראל ● המועמד המוביל בבורסת השמות הוא דן שפירו, השגריר הקודם לפרידמן, שחי בישראל מאז שסיים את תפקידו ● מועמדים נוספים המוזכרים הם עמוס הוכשטיין ורוברט וקסלר

עוד 558 מילים

טקס ההשבעה של הנשיא ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס סיים ארבע שנות שלטון אימים של מי שמעולם לא ראה עצמו כפוף לממלכה, אלא כגדול יותר ממנה ● במובן זה, עידן ביידן בפוליטיקה האמריקאית בא להצהיר בקול גדול על שיבה לנורמליות ● על כיבוד סמלי הממלכה, הרכנת ראש בפני טקסי המסורת הדמוקרטית, מגוחכים ונלעגים ככל שיהיו

עוד 842 מילים ו-1 תגובות

"ישראל היא הדוגמה לאופן שבו צריך להתמודד עם הנגיף"

אחרי מאות אלפי מתים ומיליוני נדבקים, החל השבוע מבצע החיסונים בברזיל, אבל עדיין מתקשים שם לראות את האור ● פרופ' אנה לוין, מראשי המלחמה בקורונה בבית החולים הציבורי הגדול בדרום אמריקה, רואה מה שקורה בישראל, ומקנאה ● בראיון לזמן ישראל היא מסבירה למה בברזיל בחרו בחיסון הסיני ומתי סוף סוף נצא מהגל העכור הזה

עוד 880 מילים

דווקא בשעה בה רבים כל כך סובלים מחוסר בטחון תזונתי, עולים סימני שאלה גדולים סביב מכרז תלושי המזון של משרד הפנים ● ברשויות המקומיות חוששים שהעברת הנתונים לשופרסל מתנגשת עם חוקי הגנת הפרטיות ● עתירות שהוגשו בנושא טוענות: "המענק עלול להגיע לידיים הלא נכונות, ולפגוע בזכאים" ● במשרד הפנים מגיבים: "לא קיים כל חשש לפגיעה בפרטיות" ● בדיקת זמן ישראל

עוד 968 מילים

ראיון "הדבר האיום, הנורא ביותר שטראמפ השאיר לנו הוא הרס האמת"

"הנשיא תדלק את השקרים, בנה אותם, עודד אותם" ● אברהם פוקסמן, מהמנהיגים היהודים החשובים בארה"ב, מסכם את הקדנציה הרעילה של טראמפ ● מי שהיה מנכ"ל הליגה נגד השמצה מביט אחורה בייאוש ומציץ קדימה בדאגה: "האיש הזה חיזק את הקנאים, וצריך להיענש. יהיה קשה לרפא את המדינה"

עוד 1,820 מילים

ריבלין: מצפה לבנות יחד גשרים נוספים, גם עם הפלסטינים

נתניהו: מצפה שנחזק ביחד את הברית בין ארה״ב לישראל ● לפני ההשבעה: טראמפ חתם על עסקת החמקנים לאמירויות ● היועמ״ש לכ״ץ: המנע מכלכלת בחירות ● בכירי המשטרה והכנסת דנו בתרחיש של השתלטות המונית על המשכן בדומה לאירוע בקפיטול ● מנהל הריאלי הוזמן לשימוע לאחר שנתן למנכ״ל בצלם להרצות בפני תלמידים ● קופות החולים יפסיקו לחסן בני 35 עד 40

עוד 37 עדכונים

נתניהו שוב מכה את בנט

נתניהו יכול היה להתרווח אמש בכיסאו ולמתוח חיוך רחב: המועמדת שלו, חגית משה, ניצחה בפריימריז לראשות הבית היהודי - האישה הראשונה לעמוד בראש המפלגה על גלגוליה השונים ● המשמעות היא ככל הנראה איחוד עם סמוטריץ' - מה שמקרב את נתניהו ל-61 מנדטים וכל הטוב שבא איתם ● המשימה הבאה על הפרק: לשכנע את סמוטריץ' להתאחד גם עם איתמר בן-גביר ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8% והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61 מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. ב... המשך קריאה

וואי וואי וואי היו פריימריז במפלגה של 0.8%
והאכלת עם המטעמים האלה חצי עם, וסגרת את הבחירות, ואת ה 61

מי שחושב שביבי ישן בלילות, לא ראה פאניקה מימיו
הסקר האמין האחרון 58 מנדטים לימין. בקלפי. לפי הסקרים מהבוקר – 74
30% מגוש המרכז–שמאל עברו לימין–חרדים. ממש
יש לי מגרש למכור לך בביצות בפלורידה

עוד 590 מילים ו-1 תגובות

אז כמה מורים התחסנו עד כה? אף אחד לא יודע

בדיקת זמן ישראל שיקול משמעותי בהחלטה האם לפתוח מחדש את מערכת החינוך הוא מספר עובדי מערכת החינוך שכבר חוסנו נגד נגיף הקורונה ● למעשה, הסתדרות המורים אף איימה בשביתה אם לא תינתן עדיפות לסגל ההוראה בחיסונים ● אלא שאף גוף בישראל לא אוסף נתונים על שיעור המתחסנים בקרב המורים - ולקופות החולים יש מידע רק על כ-25% מחוסנים מכלל אנשי החינוך

עוד 861 מילים

נערים עובדים בזמן הקורונה פחות מבזמנים רגילים, כי יש פחות מקומות עבודה ● אבל אלה שעובדים, עובדים מגיל צעיר יותר, שעות רבות יותר, בתנאי העסקה גרועים בהרבה, רבים מהם בעבודות מסוכנות - ולעתים קרובות במקום ללמוד ● חלקם עובדים כדי להציל את פרנסת המשפחה, חלקם - כי זה מה שיש לעשות מחוץ לבית ● "מצב מסוכן וחמור: מי שנפלט ממערכת החינוך כבר לא יחזור אליה"

עוד 2,044 מילים

המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב, הגליל - וכל מה שביניהם

פתאום, דווקא בלב ראש העין המבוססת, זכו התושבים לקבל גינה מוזיקלית במימון המשרד הממשלתי של אריה דרעי לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ● הגינה היפה מציפה שאלות לגבי הדרך והעקרונות שלפיהם מחולקים כספי תמיכה ממשלתיים ● האם באמת רשות מבוססת ועתירת תקציב זקוקה לסיוע ממשלתי על חשבון רשויות עניות יותר? ● תגובת המשרד: "אנחנו פועלים על פי נתוני הלמ"ס"

עוד 563 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה