זה פשוט. קודם כל, צריך להכניס את המילה "ציבור" לשבועת חברי הכנסת. שלפחות תעלה על לשונם בזמן ההשבעה הרצינית למדינה ולחוקיה. אפשר אפילו לכתוב משפט שלם: "אני מתחייב.ת לעבוד למען הציבור, רווחתו ובריאותו". למה לקמץ במילים? הרי זה התפקיד הנאצל מכל התפקידים, להיות נבחר ציבור של קהילה, לקדם אותה, לשמור עליה, לשפר אותה, כל הדברים הטובים בעולם, למען המשך השושלת האנושית. זהו מוסד שעלינו להעריץ, ואת האנשים שבו, שמסירות נפשם הביאה אותם עד הלום.
זה פשוט. ראשית צריך להכניס את המילה "ציבור" לשבועת החכ"ים. שלפחות תעלה על לשונם בזמן ההשבעה הרצינית למדינה ולחוקיה. אפשר אפילו לכתוב משפט שלם: "אני מתחייב.ת לעבוד למען הציבור, רווחתו ובריאותו"
אבל כל פעם מחדש רובנו מתפלאים שזה לא מצליח, שהממשלה לא עובדת, שהממשלה לא העבירה תקציב, שההוא לא מתאים לתפקיד או מגלה סימנים פשיסטיים ומשהו שם קצת מוזר, וההיא מלקקת וההיא מקללת וזה שהוא בריון וזה עבריין ואלף סיבות טובות למות מבושה.
והאמת שזו דרישה גדולה מדי לדרוש מחברי הכנסת שלנו לעבוד למען שלום הציבור, רווחתו ובריאותו. כמי שמעולם לא עברו הכשרה מעשית לשם כך, אלא רק פעלו מתוך נהיות ותהיות ליבם. בדומה לכול מקום עבודה אחר, רצוי שגם העובדים בכנסת יעברו הכשרה מעשית בדבר מהות עבודתם תפקידם ועדיף שיעבירו כמה שנים טובות במסדרונות הכנסת במשכורת זעומה, רק למען האפשרות שיום אחד יוכלו להיבחר ולהיות נציגי ציבור בעצמם. זכותם להיבחר תשען על סמך הידע והיכולות שלהם, שרכשו בזכות תקופת ההכשרה והביצועים שלהם בעבודה ציבורית.
היום, האלטרנטיבה שיש לנו כציבור לדעת משהו על המועמד לכנסת, היא לחפש בציפורניים כסוסות אחר עמוד השדרה שלו. אולי טוב לב, עיניים יפות, אולי הפגין אומץ מתי שהוא בחייו או רצון טוב, ועוד מיני מלים אמורפיות שמשתנות במהירות הבזק, כמו מחשבה. "אולי נבחר בהוא שאומר שהוא אוהב את המדינה בדיוק כמוני או בזאת שבאה ממשפחה טובה דווקא. מי יכול להיות נבחר הציבור שלי?"
הסיכוי שרמטכ"ל מוצלח או מנכ"ל מבריק או אשת תקשורת חכמה, או אפילו פעיל ציבורי יכשלו בתפקידם כחברי כנסת או רחמנא ליצלן שרים הוא גבוה. הכשרה לתפקיד עושה פלאים לאדם הנושא אותו, והופכת אותו לעובד יעיל ומדויק יותר, הוא יודע מה עליו לעשות וביסס את רצונו ודעתו במשך שנים לשם כך מתוך בחירה שבזה הוא רוצה לעסוק.
נבחרי הציבור האומללים שלנו נאלצים לעשות עבודה כל כך קשה כשברשותם כר אמוציונלי תוסס ופנטסטי וחברים לעבודה שמתנגחים בהם על ימין ועל שמאל כדי לקושש כמה קולות. היה היה פעם נסיך בסיפורי אגדה שהיה צריך לרוצץ את המפלצת בעל שבעת הראשים המכתרת את העיר לפני שיוכל לזכות במלוכה.
והאמת שזו דרישה גדולה מדי לדרוש מחברי הכנסת שלנו לעבוד למען שלום הציבור, רווחתו ובריאותו. כמי שמעולם לא עברו הכשרה מעשית לשם כך, אלא רק פעלו מתוך נהיות ותהיות ליבם
הדמוקרטיה האצילה, באופן פרדוקסלי, נותנת כוח רב ליחיד. מכיוון שכך תמיד יתכנו לנו הפתעות, שינתנו מידי אלת המזל הדמוקרטית. מה תגריל לנו כעת? היטלר הקטן, גנב גדול, משוגע, איפה היא הדמוקרטיה הזאת? אני אתפוס אותה, שתשב כאן איפה שאני רוצה. כל כך יפה היא השיטה, כל אחד יכול להיבחר, גם אם אתה מנקה אסלות וגם אם את מורה ליוגה. תתפקדי למפלגה.
ויום אחד, זה קורה. "נבחרתי!" שואג האזרח הנרגש מול המצלמות, מי שעד לפני רגע היה יזם הייטק מצליח או חדרנית עייפה. "אשב בקדמת המדינה, אנווט את הקהילה, אמציא חוקים לטובת הכלל, אקדם פרויקטים".
אנחנו מביטים בהם בעצב ובלב אנחנו יודעים שיכשלו, כמו האחרים. כמה כבר עברו בכנסת בלי לעשות שם שום דבר אפקטיבי? צריך להיות משהו מיוחד כדי לשרוד שם באמת. הם יקלטו את זה בהגיעם למסדרונות השלטון, כשיפגשו את חבריהם לעבודה. ומה רבים שם הסעיפים, הסדרים, הפעולות שיש לעשות לפני הצעת החוק, בהנחה שהיא עוברת, כי פה חוקים קמים ונופלים על כל מיני שטויות שנמצאות מחוץ לחוק. אבל נניח שהחוק עבר. שמחה, פוטו אופ, תקשורת, ואז כדאי לבדוק האם משהו השתנה לטובה. כי זאת הרי המטרה של נבחר ציבור. להגן על הקהילה ולקדם אותה.
כיצד זה שמכל המקצועות הקשים בעולם רק שלושה הם נטולי הכשרה? איך אפשר לצפות שמישהו ישחה במים הקרים, הרותחים או הדלוחים, בלי גלגל הצלה, מצויד רק באמונה שהכול יהיה בסדר. הורים, סייעות בבתי הספר ובגנים ופוליטיקאים פטורים מעול ההוכחה.
הדמוקרטיה צריכה להשתנות והשיטה להשתכלל. נניח שהמבקש להיות נבחר ציבור יצטרך לעבור הסמכה של לפחות שלוש וחצי שנים בעבודה בכנסת, ולהכיר אותה על בוריה לפני שהוא נכנס ועושה מה שבא לו ופועל לפי נהיות ליבו. נניח שמשכורתו תהיה כמשכורתם של העובדים הסוציאליים. אנשים שהחליטו להיות סוג של שליחי ציבור והם מעוניינים לטפל ולשקם אוכלוסייה וקהילה. בדרך זו נצליח לסנן כל מיני חדלי אישים המבקשים להם את עושר השלטון. במשך שלוש וחצי שנים תעבוד קשה ובדוחק, כמו כולם, וגם אחר כך.
אנחנו כל כך מפחדים מהעבודה הזו, שעוד לפני שאנשים מתחילים לעבוד בה אנחנו משמנים אותם במשכורת טובה, נהג, הטבות וכוח להרים ולהפיל חוקים.
לאורך ההיסטוריה מתברר שבני אדם יכולים ללמוד הכול – בין היתר גם את התאמתם לנוע בתוך מסדרונות השלטון לטובת הקהילה.
ואיך אדם ידע בכלל שהוא רוצה להיות נציג ציבור? על אותו אדם להעלות לפחות שבעה נושאים חשובים עיקריים, שבהם היה רוצה לראות שינוי, או שיש איזה תחום שבו הוא רוצה להתמחות ולעבוד בו כנציג ציבור: כלכלה, תזונה, סביבה, חינוך. המערכת הציבורית נדמית כל כך שרירותית כשמסתכלים על ההחלטות הנלקחות שם על ידי אנשים שלא מוכשרים לדבר. "את מכולם מתאימה להיות שרת התחבורה, ואתה האוצר, ואתה קח בריאות".
כיצד זה שמכל המקצועות הקשים בעולם רק 3 נטולי הכשרה – בתוך המים הקרים, הרותחים או הדלוחים, בלי גלגל הצלה, רק האמונה שיהיה בסדר. הורים, סייעות בבתיה"ס ובגנים ופוליטיקאים פטורים מעול ההוכחה
מה ביקשנו? שהשרים שלנו ידעו מה הם עושים? בואו נהפוך אותם לחבורה שיודעת. רוצים להיות שרים? תוכיחו לנו בעבודה קשה לפני שתקבלו תפקיד. לפני התואר והמעמד. אחרי שתכשירו את עצמכם.
עלינו להפסיק להאמין לפנטזיה לפיה כל אחד יכול להיות מנהיג גם אם הוא פושע. אם המנהיג טוב – יהיה לנו טוב, אם הוא רע, אויה.
וכך צריך להיות הדבר בכל המשרות הציבוריות, הדירקטורים, ראשי נמלי התעופה הרכבת והנמלים. כל אדם הנושא במעמד של איש ציבור מוכרח לעבור הכשרה לשם כך, ולו רק לצמצם את טווח הנזקים שהוא יכול לחולל.
נרי פלדש, היא מורה מובטלת ליוגה וכותבת ביוגרפיות על אנשים מקומיים. גרה בגבעת עדה ובמקור מזכרון יעקב. בלילה כשהילדים ישנים אפשר לשמוע מוסיקה.
רישום פטנטים וסימני מסחר הוא תחום ותיק שנמצא בליבה של תעשיית ההייטק. הפטנטים הראשונים ניתנו כבר ברפובליקה של ונציה ב-1416 ופירנצה ב-1421, וכיום כמעט בכל מדינה בעולם יש רשות פטנטים וחוקים לרישום והגנה על הקניין הרוחני של ממציאים וחברות. עריכת פטנטים היא מקצוע הדורש רישיון של משרד המשפטים, ועורכי פטנטים נדרשים להיות בעלי השכלה מדעית וטכנולוגית. בישראל ישנם כ-500 עורכי פטנטים פעילים במשרדים ובחברות. יושבת ראש אגודת עורכי הפטנטים בישראל בשנים האחרונות היא עורכת דין ועורכת הפטנטים עינב זילבר.
כחמישית מעורכי הפטנטים בישראל הן נשים במגוון תחומי הטכנולוגיה. ישנן נשים שהן שותפות בכירות ומנהיגות של משרדים, מנהלות קניין רוחני ויועצות משפטיות בתפקידים בכירים בחברות. עינב זילבר טוענת ששני המינים יכולים למצוא את עצמם במקצוע הזה:
"המקצוע משלב תחומי ידע שונים – טכנולוגיה, משפט וחשיבה עסקית. התקשורת עם ממציאים ומנהלים היא חשובה ונשים יכולות לבוא לידי ביטוי במקצוע הזה באופן מלא. אם זאת, יכולתי לראות הבדלים בגישה ובהקשבה לי כיועצת שהיא אשה בין תרבויות שונות בהן עבדתי – ישראל, ארה"ב, גרמניה והודו, למשל".
המצאות בולטות של נשים
נשים המציאו לא מעט המצאות מרשימות בעלות עומק מדעי וטכנולוגי. מארי אנדרסון המציאה כבר ב-1903 את המתקן לניקוי חלונות של כלי רכב (המגבים). קתרין בור בלוגט, בעלת תואר דוקטור לכימיה, התמחתה בציפויים דקים בעוביים מזעריים של מספר מולקולות, והמציאה ב-1938 שכבת ציפוי דקה שמנעה החזרה של קרני אור מזכוכית. גרייס הופר, בעלת תואר דוקטור למתמטיקה וקולונל בצבא האמריקאי, המציאה את הקומפיילר הראשון למחשב ואת שפת המחשב העלית הראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה, שנמצאת בשימוש עד היום. ויש עוד דוגמאות רבות.
מה שחשוב זה הכשרון הטכנולוגי
באנגלית – טלנט. זה הענין, זה מה שחשוב, זה מה שמקדם את תעשית ההייטק בעולם ובישראל. אנחנו צריכים את הטלנטים שימציאו לנו המצאות חדשות, שיפורים טכנולוגיים, מכשירים חדשים, טובים יותר, חכמים יותר, מהירים יותר, צורכי הספק נמוך יותר, וגם לפעמים זולים יותר, התעשיה הרי תחרותית. הכשרון להמציא לא ניתן רק לגברים. יותר נכון להניח שהוא מתפלג שווה בשווה בין נשים וגברים. לכן לוותר על קידום נשים בתעשיית ההייטק משמעו לוותר על 50% מהפוטנציאל האנושי שלנו, מהקנין הרוחני, מפוטנציאל ההמצאות האפשרי. איזה מנהל או מנהלת בהייטק היה מוותר על 50% מהפוטנציאל של החברה שלו להצליח?
הכשרון להמציא לא ניתן רק לגברים. יותר נכון להניח שמתפלג שווה בשווה בין המינים. לכן ויתור על קידום נשים בתעשיית ההייטק משמעו לוותר על 50% מהפוטנציאל האנושי, מהקניין הרוחני, מפוטנציאל ההמצאות
עו"ד חן בן דורי-אלקן כותבת – יותר נשים ממציאות פטנטים, אך לא מספיק:
"כמחצית מסך הבקשות לפטנט הבינלאומיות שמקורן בקוריאה ובסין, צוינה לפחות אישה אחת כממציאה. ישראל נמצאת במקום העשירי, עם שיעור של כרבע מהבקשות לפטנט הבינלאומיות. נראה, כי בשנים האחרונות ישראל אף שיפרה את מיקומה ביחס למדינות האחרות. ביחס לישראל, במדינות כמו הודו, ארה"ב ובלגיה נמצאו שיעורים גבוהים יותר של בקשות בינלאומיות בהן צוינו נשים ואילו באוסטרליה, יפן, גרמניה, איטליה ואוסטריה נמצאו שיעורים נמוכים יותר".
גיוון משפר ביצועים
עינב טוענת שעל פי מחקרים, גיוון משפר ביצועים של חברות:
"לכן, חברות רבות משקיעות בתוכניות שמשפרות את הגיוון בחברה. ויש תוצאות בשטח – אפשר להיכנס למעלית בחברת טכנולוגיה ושכולן יהיו נשים. זה לא היה בעבר וזה בהחלט משמח. אבל בתחום ההמצאות, הנוכחות של נשים עוד לא גבוהה. שילוב נשים בצוותי פיתוח מהווה מרכיב שהולך וגובר בחשיבותו, אבל המצאות טכנולוגיות מתבססות על רקע טכנולוגי ופה יש עדיין הבדלים במספרים בין נשים לגברים, לצערי".
כיצד אפשר לשנות מציאות זו? על פי עינב:
"מפתח אחד להצלחה הוא, לעודד המצאות של נשים שכבר נמצאות בחברות. מפתח אחר הוא, לעודד תלמידות בתיכון ובאוניברסיטה ללמוד מקצועות טכנולוגיים ומדעיים".
עידוד המצאות של נשים בתעשיה
ישנן חברות שמקדמות פרוייקטים לעידוד, קידום ושילוב נשים ואוכלוסיות תת-מיוצגות בחברה. קידום המצאות של נשים יכול להיות חלק מפרוייקטים כאלה, וישנן חברות שכבר מיישמות תוכניות לקידום המצאות של נשים.
תוכניות כאלו כוללות, בין השאר: בחירת דוברות נשים בכנסים טכנולוגיים פנים-חברתיים, הוקרה לנשים ממציאות, הוקרה למנהיגות טכנולוגית נשית, וקביעת מדדי ביצוע כמותיים כגון מספר ההמצאות של נשים מהנדסות בחברה. בתהליכי עבודה כמו בחירת נושאים לפטנטים – הרכבת צוותי עבודה בייצוג שוויוני לנשים וגברים.
גם בחברה שבה אני עובד כעורך פטנטים, ווסטרן דיגיטל, מחלקת הפטנטים יזמה השנה פרוייקט קידום המצאות של נשים, במטרה להכפיל את כמות ההמצאות של מהנדסות החברה. החברה מקדמת פרויקטים של גיוון ושילוב אוכלוסיות תת-מיוצגות, כמו למשל שילוב של מתכנתות חרדיות עם עמותת קמא-טק.
כשיהיו בחיל האויר גם טייסות חרדיות ובתעשיית ההייטק מאות ממציאות נדע, שאנחנו חיים במדינה שיוויונית, שמטפחת ומשלבת גם את ההון האנושי של האוכלוסיות התת-מיוצגות בחברה.
רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf
היי את, יא אלופה, בלי ששמת לב – שוב הגיע יום האישה. עוד שנה חלפה והנה אותו היום בו את זוכה להרים כוסית בעבודה על ש"עשה אותך אישה", להתכבד בשוקולד לב ליד המקלדת, להיכנס להרצאה, בלעדית כמובן, עם ההיא ששיחקה אותה בענק מעבר לים. בדרך הביתה, תעצרי בסניף הפארם, ודיילות הביוטי ירדפו אחרייך (אפילו יותר מבדרך-כלל) עם דוגמיות לבושם החדש שבדיוק במבצע, כי את הרי "חייבת לפרגן לעצמך, דווקא עכשיו". במרכז המסחרי ליד מוכר הפרחים תגלי תור ארוך של גברים מבולבלים עם ורדים אדומים (מותק, בשבילי פרחי שדה צהובים, תודה), ובשלטי חוצות ועל שערי העיתונים – שוב אותה המנכ"לית, שהיא, הפעם באמת, יחידה בדורה.
הנה היום בו את זוכה להרים כוסית בעבודה על ש"עשה אותך אישה", להתכבד בשוקולד לב ליד המקלדת. בדרך הביתה, תעצרי בסניף הפארם ודיילות הביוטי ירדפו אחרייך (אפילו יותר מבד"כ) עם דוגמיות לבושם החדש
אז נכון שזכיתי בבן-זוג מפרגן שאוהב לראות אותי מאושרת ונאמנה לדרכי, והתמזל מזלי שיש לי את האוויר הדרוש כדי להשקיע זמן ומשאבים בפיתוח עסק משלי – ובכל זאת, אני מבקשת לקחת רגע להתלונן (בפולנית).
להתלונן על הבחירה הקלה והמרתיחה שבלחגוג את היום של היפות, המצליחות, העשירות, מגשימות החלומות, בעוד רבות-רבות שקועות באפור היומיומי; כלואות עדיין, בין אם מטאפורית או פיזית, בתוך קירות ביתן, בגין העבודות השקופות שהן מחויבות להן. לרוב, אלו שקשורות לילדים.
אז אם מושט לי לרגע המיקרופון מעל בימת הטקסט הזאת, אני מבקשת להציע תיקון ליום האישה, ולהגיש הפעם את זר הפרחים, שוקולד הלב וכוס היין המשובח – לאלו שאולי מרגישות יותר מכל נשים פחות מוצלחות ואמהות פחות טובות. אלו הן האמהות לילדים עם צרכים מיוחדים.
כן, אלו שמוצאות עצמן כמעט כל אחר-צהריים בדרכים. תמיד באיחור של עשר דקות לקלינאית התקשורת, המרפאה בעיסוק או המטפלת הרגשית. אלו שרגילות כבר למבטים השופטים או המרחמים בסופר או בגינה, ומשתדלות לענות בחיוך שמסתיר חץ ישיר. אלו שקורעות את הכיס הפרטי ולעיתים גם כיסים נוספים כדי לממן את המשלבת, כיסא הגלגלים או את הבייביסיטר לילדים ה"רגילים", וממש מנסות להספיק תוך כדי לעבוד לפחות 8 שעות ביום ולחוש טיפהל'ה של הגשמה עצמית. אלו הן אנחנו. גם אני.
גם אני, כמו אמהות מיוחדות רבות, ישבתי לפני 8 שנים אצל המאבחנת ושמעתי את המילים "אוטיזם" ו"אורי" במשפט אחד.
גם אני חוויתי לא מעט רגעים של פחד, חרדה, דיכאון וכעס. גם אני עושה הכל למען הילד שלי, למען ההתקדמות, האמונה העצמית, ההשתלבות, הכבוד, ההכלה והקבלה. כמוהן, חושבת דבר ראשון בבוקר על הילד וגם דבר אחרון לפני השינה. גם אני חשתי אינסוף רגשות אשמה, אבל עם השנים והלימודים שהתחלתי כאמא והפכו למקצוע, לשליחות ולעסק עבור משפחות כמונו – למדתי לחיות הרבה יותר בפרופורציה, להיות אישה חזקה, אמיתית, לוחמת ומנצחת. ברגע שהסכמתי וקיבלתי את האבחנה של אורי שלי, שלא הכחשתי, שדיברתי על כך גלוי בכל סביבה – התחלתי להרגיש יכולה. לא פחות מזאת שבפרסומת מלמעלה.
אני מבקשת רגע להתלונן על הבחירה הקלה והמרתיחה שבלחגוג את יום היפות והמצליחות, בעוד רבות-רבות שקועות באפור היומיומי; כלואות בין קירות ביתן בעבודותיהן השקופות, לרוב אלו שקשורות לילדים
אמהות מיוחדות מתפתחות יחד עם המיוחד או המיוחדת שלהן והופכות לנינג'ות, מנכ"ליות, מורות, פסיכולוגיות, קלינאיות ודוקטוריות לאותה האבחנה; משנות סדרי עולם, מנהיגות, שגרירות ומהפכניות – ומי אם לא להן מגיע יום האישה.
לכן, אמא מיוחדת, קחי את היד החזקה וטפחי לעצמך היטב על השכם; עצרי ושבי לשתות את כוס היין ולנגוס בהנאה בשוקולד. כי את בתוכך יודעת שלנהל אופרציה של יציאה מהבית עם ילד מיוחד – לעיתים מאתגרת יותר מלנהל 300 עובדים ברחבי היבשת ותוך כדי מגיפה עולמית, רחמנא לצלן. והאמת, בשנת 2021, הגיע סוף-סוף הזמן שלפחות היום ולפחות הפעם – יזכרו זאת גם השאר.
רויטל אלרון-כץ הנה אם לילד בן 10 על הרצף האוטיסטי (ושניים נוספים, בגילאי 19 ו-15), יזמת חברתית, מנחת הורים ותכניות קידום לילדים ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים. מייסדת ומנהלת את "אופטיזם" - מרכז ידע, ליווי והדרכה אופטימי למשפחות עם צרכים מיוחדים (צילום: יפעת פאר). תוכלו לעקוב אחריה ואחר פעילות אופטיזם כאן: https://www.optism.co.il/
הבעיה של ארז דריגס
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם