זה פשוט. קודם כל, צריך להכניס את המילה "ציבור" לשבועת חברי הכנסת. שלפחות תעלה על לשונם בזמן ההשבעה הרצינית למדינה ולחוקיה. אפשר אפילו לכתוב משפט שלם: "אני מתחייב.ת לעבוד למען הציבור, רווחתו ובריאותו". למה לקמץ במילים? הרי זה התפקיד הנאצל מכל התפקידים, להיות נבחר ציבור של קהילה, לקדם אותה, לשמור עליה, לשפר אותה, כל הדברים הטובים בעולם, למען המשך השושלת האנושית. זהו מוסד שעלינו להעריץ, ואת האנשים שבו, שמסירות נפשם הביאה אותם עד הלום.

זה פשוט. ראשית צריך להכניס את המילה "ציבור" לשבועת החכ"ים. שלפחות תעלה על לשונם בזמן ההשבעה הרצינית למדינה ולחוקיה. אפשר אפילו לכתוב משפט שלם: "אני מתחייב.ת לעבוד למען הציבור, רווחתו ובריאותו"

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אבל כל פעם מחדש רובנו מתפלאים שזה לא מצליח, שהממשלה לא עובדת, שהממשלה לא העבירה תקציב, שההוא לא מתאים לתפקיד או מגלה סימנים פשיסטיים ומשהו שם קצת מוזר, וההיא מלקקת וההיא מקללת וזה שהוא בריון וזה עבריין ואלף סיבות טובות למות מבושה.

והאמת שזו דרישה גדולה מדי לדרוש מחברי הכנסת שלנו לעבוד למען שלום הציבור, רווחתו ובריאותו. כמי שמעולם לא עברו הכשרה מעשית לשם כך, אלא רק פעלו מתוך נהיות ותהיות ליבם. בדומה לכול מקום עבודה אחר, רצוי שגם העובדים בכנסת יעברו הכשרה מעשית בדבר מהות עבודתם תפקידם ועדיף שיעבירו כמה שנים טובות במסדרונות הכנסת במשכורת זעומה, רק למען האפשרות שיום אחד יוכלו להיבחר ולהיות נציגי ציבור בעצמם. זכותם להיבחר תשען על סמך הידע והיכולות שלהם, שרכשו בזכות תקופת ההכשרה והביצועים שלהם בעבודה ציבורית.

היום, האלטרנטיבה שיש לנו כציבור לדעת משהו על המועמד לכנסת, היא לחפש בציפורניים כסוסות אחר עמוד השדרה שלו. אולי טוב לב, עיניים יפות, אולי הפגין אומץ מתי שהוא בחייו או רצון טוב, ועוד מיני מלים אמורפיות שמשתנות במהירות הבזק, כמו מחשבה. "אולי נבחר בהוא שאומר שהוא אוהב את המדינה בדיוק כמוני או בזאת שבאה ממשפחה טובה דווקא. מי יכול  להיות נבחר הציבור שלי?"

הסיכוי שרמטכ"ל מוצלח או מנכ"ל מבריק או אשת תקשורת חכמה, או אפילו פעיל ציבורי יכשלו בתפקידם כחברי כנסת או רחמנא ליצלן שרים הוא גבוה. הכשרה לתפקיד עושה פלאים לאדם הנושא אותו, והופכת אותו לעובד יעיל ומדויק יותר, הוא יודע מה עליו לעשות וביסס את רצונו ודעתו במשך שנים לשם כך מתוך בחירה שבזה הוא רוצה לעסוק.

נבחרי הציבור האומללים שלנו נאלצים לעשות עבודה כל כך קשה כשברשותם כר אמוציונלי תוסס ופנטסטי וחברים לעבודה שמתנגחים בהם על ימין ועל שמאל כדי לקושש כמה קולות. היה היה פעם נסיך בסיפורי אגדה שהיה צריך לרוצץ את המפלצת בעל שבעת הראשים המכתרת את העיר לפני שיוכל לזכות במלוכה.

והאמת שזו דרישה גדולה מדי לדרוש מחברי הכנסת שלנו לעבוד למען שלום הציבור, רווחתו ובריאותו. כמי שמעולם לא עברו הכשרה מעשית לשם כך, אלא רק פעלו מתוך נהיות ותהיות ליבם

הדמוקרטיה האצילה, באופן פרדוקסלי, נותנת כוח רב ליחיד. מכיוון שכך תמיד יתכנו לנו הפתעות, שינתנו מידי אלת המזל הדמוקרטית. מה תגריל לנו כעת? היטלר הקטן, גנב גדול, משוגע, איפה היא הדמוקרטיה הזאת? אני אתפוס אותה, שתשב כאן איפה שאני רוצה. כל כך יפה היא השיטה, כל אחד יכול להיבחר, גם אם אתה מנקה אסלות וגם אם את מורה ליוגה. תתפקדי למפלגה.

ויום אחד, זה קורה. "נבחרתי!" שואג האזרח הנרגש מול המצלמות, מי שעד לפני רגע היה יזם הייטק מצליח או חדרנית עייפה. "אשב בקדמת המדינה, אנווט את הקהילה, אמציא חוקים לטובת הכלל, אקדם פרויקטים".

אנחנו מביטים בהם בעצב ובלב אנחנו יודעים שיכשלו, כמו האחרים. כמה כבר עברו בכנסת בלי לעשות שם שום דבר אפקטיבי? צריך להיות משהו מיוחד כדי לשרוד שם באמת. הם יקלטו את זה בהגיעם למסדרונות השלטון, כשיפגשו את חבריהם לעבודה. ומה רבים שם הסעיפים, הסדרים, הפעולות שיש לעשות לפני הצעת החוק, בהנחה שהיא עוברת, כי פה חוקים קמים ונופלים על כל מיני שטויות שנמצאות מחוץ לחוק. אבל נניח שהחוק עבר. שמחה, פוטו אופ, תקשורת, ואז כדאי לבדוק האם משהו השתנה לטובה. כי זאת הרי המטרה של נבחר ציבור. להגן על הקהילה ולקדם אותה.

כיצד זה שמכל המקצועות הקשים בעולם רק שלושה הם נטולי הכשרה? איך אפשר לצפות שמישהו ישחה במים הקרים, הרותחים או הדלוחים, בלי גלגל הצלה, מצויד רק באמונה שהכול יהיה בסדר. הורים, סייעות בבתי הספר ובגנים ופוליטיקאים פטורים מעול ההוכחה.

הדמוקרטיה צריכה להשתנות והשיטה להשתכלל. נניח שהמבקש להיות נבחר ציבור יצטרך לעבור הסמכה של לפחות שלוש וחצי שנים בעבודה בכנסת, ולהכיר אותה על בוריה לפני שהוא נכנס ועושה מה שבא לו ופועל לפי נהיות ליבו. נניח שמשכורתו תהיה כמשכורתם של העובדים הסוציאליים. אנשים שהחליטו להיות סוג של שליחי ציבור והם מעוניינים לטפל ולשקם אוכלוסייה וקהילה. בדרך זו נצליח לסנן כל מיני חדלי אישים המבקשים להם את עושר השלטון. במשך שלוש וחצי שנים תעבוד קשה ובדוחק, כמו כולם, וגם אחר כך.

אנחנו כל כך מפחדים מהעבודה הזו, שעוד לפני שאנשים מתחילים לעבוד בה אנחנו משמנים אותם במשכורת טובה, נהג, הטבות וכוח להרים ולהפיל חוקים.

לאורך ההיסטוריה מתברר שבני אדם יכולים ללמוד הכול – בין היתר גם את התאמתם לנוע בתוך מסדרונות השלטון לטובת הקהילה.

ואיך אדם ידע בכלל שהוא רוצה להיות נציג ציבור? על אותו אדם להעלות לפחות שבעה נושאים חשובים עיקריים, שבהם היה רוצה לראות שינוי, או שיש איזה תחום שבו הוא רוצה להתמחות ולעבוד בו כנציג ציבור: כלכלה, תזונה, סביבה, חינוך. המערכת הציבורית נדמית כל כך שרירותית כשמסתכלים על ההחלטות הנלקחות שם על ידי אנשים שלא מוכשרים לדבר. "את מכולם מתאימה להיות שרת התחבורה, ואתה האוצר, ואתה קח בריאות".

כיצד זה שמכל המקצועות הקשים בעולם רק 3 נטולי הכשרה –  בתוך המים הקרים, הרותחים או הדלוחים, בלי גלגל הצלה, רק האמונה שיהיה בסדר. הורים, סייעות בבתיה"ס ובגנים ופוליטיקאים פטורים מעול ההוכחה

מה ביקשנו? שהשרים שלנו ידעו מה הם עושים? בואו נהפוך אותם לחבורה שיודעת. רוצים להיות שרים? תוכיחו לנו בעבודה קשה לפני שתקבלו תפקיד. לפני התואר והמעמד. אחרי שתכשירו את עצמכם.

עלינו להפסיק להאמין לפנטזיה לפיה כל אחד יכול להיות מנהיג גם אם הוא פושע. אם המנהיג טוב – יהיה לנו טוב, אם הוא רע, אויה.

וכך צריך להיות הדבר בכל המשרות הציבוריות, הדירקטורים, ראשי נמלי התעופה הרכבת והנמלים. כל אדם הנושא במעמד של איש ציבור מוכרח לעבור הכשרה לשם כך, ולו רק לצמצם את טווח הנזקים שהוא יכול לחולל.

נרי פלדש, היא מורה מובטלת ליוגה וכותבת ביוגרפיות על אנשים מקומיים. גרה בגבעת עדה ובמקור מזכרון יעקב. בלילה כשהילדים ישנים אפשר לשמוע מוסיקה.