לחסן גם את הפלסטינים

מורה מתחסנת בסניף קופת חולים כללית בירושלים. 12 בינואר 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
מורה מתחסנת בסניף קופת חולים כללית בירושלים. 12 בינואר 2021

מבצע החיסונים המפואר תופס את מקומו במצעד הגאווה הלאומי לצד הצלחות אחרות החל מההיי-טק, דרך הייצוא הטלוויזיוני ועד לקולינריה המשובחת ללא ספק.

רק חבל שההצלחה מדגישה גם את חוסר המוסריות וקוצר הראייה של המדינה כלפי הפלסטינים.

מבצע החיסונים תופס את מקומו במצעד הגאווה הלאומי לצד הצלחות כמו ההיי-טק, הייצוא הטלוויזיוני והקולינריה. רק חבל שההצלחה מדגישה גם את חוסר המוסריות וקוצר הראייה של המדינה כלפי הפלסטינים

על פי נתונים רשמיים ואמינים, ישראל נתנה לפחות את החיסון הראשון ל-28% מאוכלוסייתה והשאירה הרחק מאחור את איחוד האמירויות במקום שני – וממש עושה בית ספר וארה"ב ואירופה (שם הקצב נע בין שליש לרבע לשלנו).

להצלחה אבות רבים. יש אשר מעניקים קרדיט לביצועיזם הישראלי המיטיב לנפץ מחסומים ולדאוג לפרטים בהמשך. איפה זה, ואיפה העיכובים הרגולטוריים והחשש להפצה שוויונית שמעכבים את אירופאים.

אחרים מציינים את מערכת הבריאות היעילה והדיגיטלית של ישראל שנוצרה על ידי ממשלות בעבר. זהו מודל מופתי המושתת עך רגולציה נכונה, חקיקה חכמה ומימון ציבורי המשולב עם אופציות פרטיות – תמהיל שאמריקה, עם כישלונותיה המרהיבים בתחום, יכולה ללמוד ממנו.

העובדה שכ-10 מיליון הישראלים מרוכזים באזור גיאוגרפי די קטן עוזרת. ונראה שגם ישראל הסכימה לשתף נתונים אנונימיים עם פייזר במעין ניסוי.

לא חסרים פתאים שמקלסים את ראש הממשלה בכל אשר יצעד. ואכן, למרות הגועל מברברת ה"אני אני אני" של האיש,  סביר לחשוב שעם בחירות מתקרבות, חסינות מתמהמהת ומשפט שוחד מתנהל, בנימין נתניהו ניסה בכל כוחו להבטיח שזה יעבוד לא רע.

אז נגיד שאפו על זה שלהבדיל מהסגרים הדיפרנציאליים, הרמזור, התקנים, ההשקעה הלא קיימת בבריאות, והפיצויים האפסיים לעצמאים ולנפגעי האבטלה ההמונית, את זה הוא לא שיבש ואפילו אולי קידם.

סביר לחשוב שעם בחירות מתקרבות, חסינות מתמהמהת ומשפט שוחד מתנהל, נתניהו ניסה בכל כוחו להבטיח שזה יעבוד. אז שאפו על זה שלהבדיל מיתר הדברים, את זה הוא לא שיבש ואפילו קידם

אך לנתניהו אין מצביעים בגדה המערבית או בעזה (פרט למתנחלים) וקופות חולים אינן פועלות באזורים הפלסטיניים. כך שלמרות שדאג להצטלם עם אזרחים ערבים המקבלים חיסונים, הוא לא הרים אצבע כדי לעזור לפלסטינים.

כמו רוב הדברים הלא נכונים שישראל עושה, מדיניות זו אינה לחלוטין בלתי ניתנת להגנה. ישראלים עדיין רואים את הפלסטינים כאויבים במידה ניכרת, ובמקרה של עזה אין עוררין כי שלטון החמאס שם הוא אכן כזה. וישראלים גם מאמינים שהמדינה נפטרה מהפלסטינים בכך שהסכימה להקמת הרשות הפלסטינית בשנות התשעים ונסוגה מעזה בשנת 2005. מדינות אינן חייבות בדרך כלל לספק חיסונים לשכנותיהן.

הבעיה עם השקפה זו היא שהיא פשוט שגויה, במיוחד בגדה המערבית.

הרשות הפלסטינית שולטת באיי שטח לא רציפים וישראל שולטת במעברים ביניהם ובזכויות בנייה ובמשאבי הטבע באזורים שביניהם. שום דבר לא נכנס או יוצא – כולל סחורות ואנשים – מבלי שישראל אישרה. אזורי האוטונומיה הפלסטינים דומים לדירות בבניין בו ישראל שולטת במדרגות, בכניסה, בגג, בחצר ובכביש הגישה.

גדר הביטחון יוצרת תחושה של גבול בין שתי ישויות, המבלבל  ישראלים אך לא פלסטינים: לרובם אסור לעבור לישראל (למעט באמצעות מערכת היתרים מסויטת) בעוד המתנחלים וישראלים אחרים נכסים ויוצאים כאוות נפשם.

יתר על כן, בעוד שכולם מעמידים פנים שמחמוד עבאס הוא "נשיא", מרבית סמכויותיו דומות למישור המוניציפלי. יש פרלמנט פלסטיני שמעביר חוקים פלסטינים ויש בתי משפט פלסטיניים – אבל כאשר ישראל רוצה לעצור מישהו בלב אזורי האוטונומיה, שירותי הביטחון שלה שולפים אותו משם באין מפריע. אז הממשלה השלטת באמת שם היא של ישראל, זו שהפלסטינים לא בוחרים. כך מאז 1967, מצב לא דמוקרטי בעליל שלא עומד להשתנות.

לא המפה ולא עין המצלמה תומכות ברעיון של הפרדות שכבר הושגה. בגדה המערבית יש התנחלויות יהודיות שמתגוררים בהן כמעט חצי מיליון אנשים, שרבים מהם חיים בטווח ראייה ובמרחק זריקת אבן משכניהם המקומיים. המתנחלים מקבלים חיסונים; שכניהם ב"מדינה האחרת" לא.

אין לנתניהו מצביעים בגדה המערבית או בעזה (פרט למתנחלים) וקופות חולים אינן פועלות באזורים הפלסטיניים. כך שלמרות שדאג להצטלם עם אזרחים ערבים מתחסנים, הוא לא נקף אצבע בעזרה לפלסטינים

נתניהו אוהב להקרין אמריקאיות עם אמירות סטייל "אם זה מגעגע כמו ברווז, זה ברווז". כל הסיטואציה הזו, אם כן, מגעגעת כמו עבודה בעיניים.

לכן אין זה מפתיע שישראל מתמודדת עם קריאות לעשות משהו בקשר לחיסונים למען הפלסטינים.

מה בדיוק – זו שאלה פתוחה. האם חייבים לפלסטינים סבסוד מלא, כפי שקבלו אזרחי ישראל? מי יודע; יתכן שלא. אולי רק לדאוג שיקבלו את החיסונים כחלק מאותה עסקה, וישלם מי שישלם? אולי מימון חלקי? מה עם עזה? באמת עם החמאס יש בעיה. אבל אולי לעזור אפילו קצת, למישהו? במשהו?

הרשות הפלסטינית אמרה כי על ישראל מוטלת "חובה" לחסן פלסטינים, בהצהרה לפני שבועיים. היא האשימה את ישראל ב:

"אפליה גזעית נגד העם הפלסטיני ושלילת זכותם לבריאות".

מומחים בלתי תלויים באו"ם אמרו שזה:

"לא מקובל מבחינה מוסרית ומשפטית"

לא לעשות דבר. HUMAN RIGHTS WATCH דרש את זה גם, וארגון האו"ם לזכויות אדם אף הצהיר כי זאת חובתינו תחת אמנת ג'נבה המתייחסת לשטח כבוש.

לך תסביר לגויים האלה שבהתאם לישראבלוף בואכה נחלת אבות אין בכלל כיבוש.

אינני טוען שחלה על ישראל ממש ח ו ב ה משפטית או אפילו מוסרית להעניק לכל הפלסטינים חיסונים; המצב מורכב מכך. אני כן קובע שהאדישות הטוטלית לא תואמת אף היא את המציאות הייחודית והקשה. היא לא הוגנת, היא לא חכמה והיא בוודאי לא נראית טוב.

בניצחון מרשים לצביעות, הישראלים שנלחמו הכי חזק למנוע את הקמת הרשות הם בדיוק אלה הנאחזים היות בקיומה כדי לפטור את ישראל מכל אחריות. זה היה הימין הישראלי, תחת נתניהו עצמו, שהקים מהומה נגד אוסלו. מהומה שקרעה את החברה הישראלית לגזרים והסתיימה ברצח רבין. הם רצו לשמור על הכיבוש הצבאי הישיר וצווחו

"לא לתת להם רובים"

– אותם רובים שהיום משמשים ל:

"שיתוף הפעולה הביטחוני".

מצאתי את עצמי, כיו"ר התאחדות העיתונאים הזרים, מול לשכת העיתונות הממשלתית, שלפני 19 שנה ביטלה את תעודות העיתונאי של פלסטינים העובדים בתקשורת הזרה. מנהל לע"מ דני סימן אמר:

"אתם חושבים שיהודה ושומרון לא חלק מישראל, אז למה שאנו ניתן להם תעודות?".

התשובה הייתה כי חיילים ישראלים כן שם, והם עוצרים אותם אם אין תעודות. כזהו, הרי, המוח שהמציא פטנטים.

מומחים באו"ם אמרו שזה: "לא מקובל מבחינה מוסרית ומשפטית" לא לעשות דבר. נטען כי זו חובתנו תחת אמנת ג'נבה בנוגע לשטח כבוש. לך תסביר לגויים שבהתאם לישראבלוף בואכה נחלת אבות אין בכלל כיבוש

כבר חצי מאה ישראל מנסה לתפוס מרובה בעניין הפלסטינים. אבל יש עכשיו מגפה בינלאומית וזה לא הזמן לשטויות. ישראל נדיבה ביותר כאשר מדובר בשבטים רחוקים שאסון היכה בהם – או אז היא שולחת רופאים ובתי חולים שדה לרחבי תבל ממש, מהאיטי ועד לליבריה. לא כך עם הפלסטינים – אבל דווקא שם אנחנו זקוקים נואשות לתמורה.

שערו לעצמכם את הקרמה הטובה, את מימדי ההפתעה ואת התזוזה האפשרים בדעת הקהל אם פעם אחת לא היינו  קטנוניים איתם. תחשבו על זה כמעין ניסוי.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,001 מילים ו-1 תגובות
סגירה