במהלך טיול רגלי בטיילת המרכזית של ראש העין, הצמודה לאפיק נחל רבה, הופתע ג', רופא ותושב העיר, כשנתקל בשלט שניצב ליד גינה ציבורית שבה הוצבו אביזרים מוזיקליים לילדים: "המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל".

למיטב זכרונו של ד"ר ג', העיר שלו לא ממוקמת בנגב או בגליל, וקצת קשה להגדיר אותה פריפריה. אז מה בדיוק הביא את המשרד הממשלתי להשקיע דווקא כאן? והאם אין ישובים שבהם התמיכה הממשלתית בפיתוח תשתיות ציבוריות חיונית יותר?

הגינה המוזיקלית החדשה בראש העין (צילום: באדיבות תושב העיר)

ניסיון ללכת בעקבות השלט בגינה המוזיקלית מציף שאלות עקרוניות על הדרך והעקרונות שעל פיהם מחולקים כספי תמיכה ממשלתיים.

לפני כארבע שנים הוקם אגף חדש במשרדו של השר אריה דרעי – האגף לפריפריה חברתית. ההנחה מאחורי הקמתו היא שפריפריה לא בהכרח ממוקמת בירכתי המדינה מבחינה גיאוגרפית, אלא יכולה להיות גם שכונה ענייה בלב גוש דן.

הקונספציה הזו כמובן לא מופרכת: לא חסרים ישובים בפריפריה הגיאוגרפית שמצבם הסוציואקונומי איתן בהרבה מזה של שכונות מצוקה במרכז. אפשר להשוות כדוגמה את היישובים עומר ולהבים שבנגב לשכונות ביפו או בדרום תל אביב.

השאלה היא האם משרד ממשלתי בעל תקציב מוגבל צריך לתמוך בעיריות מבוססות שבתחומן יש שכונות עניות.

למשל: האם העובדה שהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל העביר לעיריית תל אביב כ-1.5 מיליון שקל עבור שיקום גן כרונינגן ביפו הסמוך לבלומפילד – שיקום בהחלט מוצלח, יש לציין – מגלמת צדק חברתי? האם לא מצופה מהעירייה העשירה בישראל להסיט תקציבים לטובת גן בדרום העיר, ולפנות את תקציבי המשרד לפיתוח הנגב והגליל להקמת פינה ירוקה לטובת תושבי חורה שבנגב או חצור הגלילית?

יושב ראש ש"ס, השר אריה דרעי, בכנסת, 3 במרץ 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אבל הסיפור של המתחם המוזיקלי בראש העין מחדד עוד פן בעייתי בקריטריונים שלפיהם מוקצים המשאבים.

במשרד הפריפריה, הנגב והגליל מסבירים שהקריטריונים לקולות הקוראים מבוססים על דירוגי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בראש העין נבנו בשנים האחרונות שכונות חדשות עם רבבות תושבים שמשתייכים למעמד הביניים, ביניהם משרתי קבע רבים. העיר מדורגת במקום השביעי בסולם הסוציואקונומי, רחוק מלהיות רשות נזקקת או ענייה, אבל שתיים מהשכונות הוותיקות בה עונות לפרמטרים של המשרד הממשלתי לזכאות לכספי תמיכה.

הבעיה היא, שהשאלה איפה מתחילה ואיפה נגמרת שכונה – כלומר, האם רחוב מסויים או כתובת מסויימת, משתייכים לשכונה או נמצאים מחוץ לה – מעורפלת למדי.

גורם במשרד הממשלתי מסביר ש"זה נקבע על פי קווי אורך, וזה נתון במידה רבה להחלטת העירייה". וכאן אנחנו חוזרים למתחם המוזיקלי בראש העין, שממוקם בליבה הירוק של העיר.

"זה על גבול גבעת הסלעים, שהיא שכונה חדשה", אומר ד"ר ג', "בצמוד לגן הזה יש גן חדש עם פסנתר ציבורי וממול גן בזלת. זה רצף ארוך של טיילת-פארק, שום דבר לא חסר שם. כאילו ששמו פינת ישיבה נוספת בטיילת של תל אביב שמומנה על ידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל".

הגינה המוזיקלית באזור הפארק הציבורי של ראש העין (צילום: באדיבות תושב העיר)

בעיריית ראש העין, לעומת זאת, טוענים שהגן המוזיקלי ממוקם ברחוב יהודה הלוי, שמשתייך לשכונה הוותיקה, אלא שבין הגן לבין יהודה הלוי והרחובות הסמוכים לו מפרידה דרך בגין רחבת הידיים. הטענה שהמתחם ממוקם בשכונה המוחלשת היא, במקרה הטוב, קלושה.

על השאלה מה היקף התקציב שהושקע במתחם לא קיבלנו תשובה מהמשרד הממשלתי ומהעירייה. יהיה הסכום אשר יהיה, התחושה היא שיש בנגב, בגליל וגם בפריפריה החברתית של ישראל רשימה ארוכה של רשויות מקומיות שזקוקות למתחמים כאלה הרבה יותר מאשר המרכז המבוסס של ראש העין.

מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל נמסר: "המשרד פועל על פי נתוני הלמ"ס, הכוללים רשויות שמוגדרות כפריפריה חברתית ואינן ממוקמות בנגב או בגליל. הקול הקורא להקמת גנים מוזיקליים מסתמך על נתוני הלמ"ס לשנת 2019 הכוללים רחובות ושכונות ותיקות בראש העין, המוגדרות כשכונות מוחלשות ולכן הרשות המקומית זכאית לגשת לקולות קוראים אלה".

מעיריית ראש העין נמסר: "העירייה זכתה בקול קורא של המשרד לפיתוח פריפריה חברתית. המתחם ממוקם בסמוך לרחוב יהודה הלוי בהתאם להגדרות המשרד. אנו מזמינים את התושבים לבוא וליהנות".