משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.
משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל
השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.
בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.
בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.
כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.
המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.
מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים
למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.
הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.
הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי. המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.
במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.
טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.
השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.
במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו
הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.
טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.
הכותרות הראשיות עכשיו
בני גנץ אינו חריג לאכזבה מרמטכ"ל לשעבר. מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית שלושה עשר רמטכ"לים לשעבר, ומכולם היו ציפיות רבות. רק שניים בלבד (יצחק רבין ואהוד ברק) הפכו לראשי ממשלה (השני עם הכהונה הקצרה ביותר של ראש ממשלה נבחר בישראל). רמטכ"לים אחרים לא היו סיפורים של הצלחה בולטת בפוליטיקה הישראלית וחלקם היו לסיפורי כישלון פוליטי.
בדומה, מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית כעשרים ושמונה אלופים בצבא. אריאל שרון היה לראש ממשלה ושניים – עזר וויצמן וחיים הרצוג, היו לנשיאי מדינה. לרשימה ניתן לצרף את יגאל אלון שהיה לראש ממשלה בפועל לתשעה עשר ימים בלבד.
גנץ אינו חריג לאכזבה מרמטכ"ל לשעבר. מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית 13 רמטכ"לים לשעבר, ומכולם היו ציפיות רבות. רק שניים (רבין וברק) הפכו לרה"מ (השני עם הכהונה הקצרה ביותר רה"מ נבחר בישראל)
בדומה, מאז קום המדינה נכנסו לפוליטיקה הישראלית כעשרים ושמונה אלופים בצבא. אריאל שרון היה לראש ממשלה ושניים – עזר וויצמן וחיים הרצוג, היו לנשיאי מדינה. לרשימה ניתן לצרף את יגאל אלון שהיה לראש ממשלה בפועל לתשעה עשר ימים בלבד.
בסך הכל – רק בחמישית מן המקרים של כניסת קצינים בדרגות אלוף ומעלה ניתן לזקוף הצלחה פוליטית לגנרלים בצבא. כולם פרט לאחת, ארנה ברביבאי, היו גברים, עובדה שהשפיעה גם היא על צביונה של הפוליטיקה הישראלית ובה תת ייצוג בולט לנשים. זה בוודאי נמוך בהרבה מרף הציפיות או מן האשליה הרווחת כאילו אנשי צבא בכירים יהיו לאנשי מדינה ופוליטיקה מובילים. הנחת כזב, האלילים הכזיבו, לרוב.
רוב ראשי ממשלות ישראל היו ברובם חסרי כל ניסיון צבאי משמעותי בדרגות בכירות או חסרי ניסיון צבאי כלשהו. כמה מן המוצלחים שבהם לא שירתו כלל בצבא.
במיוחד ככל שגדלה הקיטוביות הפוליטית בישראל, כך מתקיימת הציפייה כי רמטכ״ל כדוגמת גנץ יושיע את הפוליטיקה הישראלית מקיפאונה ויגאל אותה מבעיותיה הקשות. במסגרת זו אף נשמעו לאחרונה ציפיות לכניסתם של הרמטכ"ל הקודם אייזנקוט והנוכחי – כוכבי, ללבה הרותחת של החיים המפלגתיים.
הפוליטיקאים חוששים מאנשי צבא, לשווא. לכן כבר ב-2007, בעת ממשלת אולמרט, תוקן החוק והוא מחייב תקופת צינון משפטית של שלוש שנים, שמונעת מאישי צבא בכירים בדרגות אלוף או רב אלוף להיכנס מיידית לפוליטיקה לפני תום שלוש שנים מסיום שירותם הצבאי. מצד אחד, יש בתקופת צינון זו הגיון דמוקרטי של שלטון חוק אזרחי וצמצום הכדאיות של אישים צבאיים בכירים לעסוק בפוליטיקה מפלגתית עוד בתקופת כהונתם הצבאית. מצד אחר, אין למניעה החוקית הזו הרבה תכנים. היא באה להגן על פוליטיקאים מכהנים ולא על דמוקרטיה.
רק לחמישית מהקצינים בדרגות אלוף ומעלה שנכנסו לפוליטיקה ניתן לזקוף הצלחה פוליטית. כולם פרט לאחת, ארנה ברביבאי, היו גברים, מה שהשפיע על צביון הפוליטיקה הישראלית ותת הייצוג הבולט בה לנשים
הציפייה מאישי צבא להיות פוליטיקאים טובים היא חסרת בסיס, לרוב. בארץ ובעולם גנרלים אינם נוטים להיות סיפור הצלחה פוליטי כביר. הסיבה אינה אישית אלא עמוקה יותר. הסיבה היא שיטתית. המקצוע הצבאי שונה במובנים רבים מן המקצוע הפוליטי. איש הצבא התחנך להביא לביטוי מיטבי מסגרת ממושמעת והיררכיה פיקודית, שבה הבסיס להובלת אנשים מעוגן בפקודות והוראות ברורות. פוליטיקה היא אמנות הפעלת הכוח הציבורי במסגרת תחרות נוקשה על הקצאות משאבים.
איש הצבא מתחנך להטעות את האויב. הפוליטיקה מבוססת לצערנו על הטעיית היריב הפוליטי. המקצוע הצבאי מבוסס על חשאיות, בפוליטיקה על ניצול הפומביות. הרטוריקה הצבאית מבוססת על חדות ובהירות תוך הפגנת נחישות. הרטוריקה הפוליטית מבוססת על השגת פופולריות. החזון הצבאי הוא המשך התכליות המדיניות באמצעים אחרים. החזון הפוליטי הוא ניצול העוצמה הצבאית להישגים מדיניים ואישיים.
אמנם המקצוע הצבאי רחוק מלהיות תמים. רמטכ"לים חייבים לעבוד מול ולעומת דרגים מדיניים אך בכך הם רוכשים רק ניסיון מסוים ולא ידע פוליטי הדרוש להנהגה מדינית. רשימת ההבדלים עוד ארוכה, אך לב העניין הוא כי ניתן ללמד פיקוד וניהול אך לא ניתן ללמד באופן נרכש כריזמה פוליטית. עכשיו – בשיא הקיטוביות ושפל המצב של החיים הציבוריים בישראל, אנו עלולים להילכד שוב במלכודת הפתאים של צפיות לגנרל שיגיע ויושיע. זאת במקום בדק בית יסודי של כשלי החיים האזרחיים בישראל.
פרופסור גד ברזילי הוא מומחה למשפט, חברה וממשל, פרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים. (צילום: פוטו נגבה).
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
למחנה הפוליטי שמעוניין בהחלפת נתניהו, ובראשו מפלגות "תקוה חדשה" ו"יש עתיד", יש אפשרות בטוחה אחת לחסום את דרכו של נתניהו – לוודא מעבר של כחול-לבן, "עבודה" ו"מרצ" מעל אחוז החסימה. תעדוף מפלגות אלה חיוני גם על חשבון מנדטים של סער ולפיד, שבכל מקרה יהיו חייבים לשתף פעולה אחרי הבחירות בקואליציה מורכבת שתצטרך לשלב את ליברמן ובנט עם גנץ, סער, לפיד ומפלגות השמאל או החרדים. קואליציה כזאת תוכל לקום רק אם דרכו של נתניהו להקמת ממשלה תהיה חסומה. בתסריט בו כל המפלגות הללו עוברות את אחוז החסימה – נתניהו, עם בנט, לא יכול לחצות את רף 60 המנדטים (ובסבירות גבוהה גם לא את ה-58).
* * *
בפעם הרביעית גרר בנימין נתניהו את מדינת ישראל לבחירות, בתקווה כי הפעם יצליח להשיג את מספר הקסם – 61 מנדטים. נתניהו כשל בכך 3 פעמים בשנתיים האחרונות, אולם בבחירות אלה יש מרכיב שונה שלא היה קיים בבחירות הקודמות ומשפר את סיכוייו: פיצול משמעותי בגוש המרכז-שמאל לשורה של מפלגות קטנות.
נתניהו כשל 3 פעמים בשנתיים האחרונות בהשגת מספר הקסם 61, אולם בבחירות אלה יש מרכיב שלא היה קיים בבחירות הקודמות ומשפר את סיכוייו: פיצול משמעותי בגוש המרכז-שמאל לשורת מפלגות קטנות
הדבר יוצר סיכון לאובדן קולות אל מתחת לאחוז החסימה ויכול בתנאים מסויימים לאפשר לנתניהו לחצות את רף ה-60. נכון לעכשיו, הפגיעה הקשה ביותר היא ברשימות הערביות שתרמו לגוש "לא ביבי" 15 מנדטים בבחירות האחרונות ועומדות היום בסקרים על מספר חד-ספרתי.
למרות זאת, בהתנהלות נכונה, יכול המרכז-שמאל למנוע אפשרות של נתניהו לנצח בבחירות. בכל הסקרים חוזרת תמונה זהה – במצב בו כל המפלגות הציוניות משמאל עוברות את אחוז החסימה, גוש הימין קטן מ-60. אפילו בסקרים בהם הרשימה המשותפת משיגה 8-9 מנדטים בלבד, נתניהו לא מצליח להשיג את מבוקשו, כל עוד מרצ, העבודה וכחול-לבן נמצאות מעל אחוז החסימה.
|
|
סקר כאן 11
9.2 (מרצ לא עוברת) |
"פאנלס פוליטיקס" 19.2
(כחול-לבן לא עוברת) |
"מדגם" קשת 12 16.2
כל המפלגות עוברות |
ק.פוקס חדשות 13 15.2 כל המפלגות עוברות |
|
גוש נתניהו |
62 | 60 | 59 | 58 |
| גוש סער-לפיד | 58 | 60 | 61 |
62 |
שני דברים יקרו בוודאות יום לאחר הבחירות: "יש עתיד" תהיה המפלגה הגדולה בגוש המרכז-שמאל וליאיר לפיד לא יהיה סיכוי להרכיב ממשלה. לא קיים תסריט שבו גדעון סער ובנט עוזבים את הימין בשביל להצטרף לממשלה תחת לפיד. לכן אין חשיבות אם ל"יש עתיד" יהיו 15 מנדטים, 18 או 20. נקודת המפתח היא בהבטחת גוש חוסם שמנטרל אפשרות להקמת ממשלת נתניהו-בן-גביר. הסרת אפשרות זאת מסדר היום תאפשר (אולי) קואליציה שבבסיסה סער ולפיד ולצידם שורת מפלגות קטנות מבנט ועד מרצ.
לכן, לגוש המרכז-שמאל יש משימה פשוטה – להבטיח שכל המפלגות הנמצאות באיזור הסכנה יסיימו בצד הנכון של אחוז החסימה. מאיפה יבואו הקולות? מהמתלבטים ומהעלאת אחוז החסימה במוקדים הנכונים.
לא קיים תסריט בו סער ובנט עוזבים את הימין כדי להצטרף לממשלה תחת לפיד. לכן אין חשיבות אם ל"יש עתיד" יהיו 15 מנדטים, 18 או 20. המפתח הוא בהבטחת גוש חוסם שמנטרל אפשרות להקמת ממשלת נתניהו-בן-גביר
למה לא להפריש את אחת המפלגות?
יש הטוענים שהדרך למנוע אובדן קולות הוא פשוט לגרום לפרישה של אחת המפלגות. בימים אלה יש קמפיין אגרסיבי מהצד השמאלי של המפה במטרה לגרום לכחול-לבן ובני גנץ לפרוש מתוך הנחה שזה "יציל" את השמאל.
טעות קשה! היציבות של 62 מנדטים נגד נתניהו היא בהרכב המפלגות הנוכחי. ראש מפלגה אינו אדמו"ר והמצביעים הם אנשים חופשיים, האשליה כאילו ניתן לדעת לאן ילכו קולות המצביעים של מפלגה שפורשת היא טעות מן היסוד.
בבחירות אפריל 2019 זכה הליכוד ב-35 מנדטים, וגוש הימין עמד על 60 מנדטים. באותן בחירות חצתה מפלגת "כולנו" את אחוז החסימה בקושי, עם 4 מנדטים ובמקביל מפלגת "זהות" של משה פייגלין לא עברה ושרפה לגוש הימין 119 אלף קולות (3.5 מנדטים). לקראת סבב 2 עבד נתניהו קשה למנוע ריצה עצמאית של כחלון ופייגלין מחשש לבזבוז קולות. נתניהו השיג את מבוקשו, כחלון נמהל לתוך הליכוד עם 4 שריונים, פייגלין פרש תמורת הבטחה למינוי כשר הבריאות.
בתאוריה, המהלכים הללו היו אמורים להוסיף לליכוד 7 מנדטים ולהבטיח לו הישג חלומי של יותר מ-40 מנדטים ונצחון וודאי. בפועל מצביעי כחלון התפזרו בין כחול-לבן, ש"ס, ישראל ביתנו ואפילו מפלגת העבודה (של פרץ ואורלי לוי). מצביעי פייגלין התפזרו ברוח ועד היום לא נודע מיקומם, פתק "מחל" הם לא שמו בקלפי. ביום הבחירות הליכוד התכווץ מ-35 ל-32 וגוש הימין צנח מ-60 ל-55!
החתך הנוכחי של מצביעי כחול-לבן רחוק מהפרופיל השמאלני הקלאסי ובחלקו כולל מצביעים שהאלטרנטיבה השנייה שלהם נמצאת דווקא אצל בנט וסער ויתכן שחלקם פשוט יעדיפו לא להצביע. ההנחה כאילו ניתן לדעת מה יעשו מצביעי כחול-לבן אחרי פרישה של גנץ היא הימור פרוע. כאשר כחול-לבן החלה לרדת בסקרים לאחר הכניסה לממשלה, המצביעים שנטשו אותה עברו בהמוניהם לבנט והזניקו אותו למספרים שלא חלם עליהם, בהמשך זזו קליק שמאלה לגדעון סער. נהירה ליאיר לפיד ועל אחת כמה וכמה למפלגות השמאל, לא נצפתה.
בתאוריה, המהלכים הללו היו אמורים להוסיף לליכוד 7 מנדטים ולהבטיח לו הישג חלומי של יותר מ-40 מנדטים ונצחון וודאי. בפועל מצביעי כחלון התפזרו בין כחל"ב, ש"ס, ישראל ביתנו ואפילו העבודה. מצביעי פייגלין התפזרו ברוח ומיקומם לא נודע
לכן, הקמפיין האגרסיבי משמאל לפרישת גנץ הוא הימור לא מבוסס שקשה לחזות את השפעתו. לדוגמה, פרישה כזאת עלולה לספק דווקא לבנט את המנדט הנוסף ומצד שני לא לסייע כלל למרצ והעבודה שעדיין עלולות ליפול מתחת אחוז החסימה.
לכן למחנה שרוצה בהחלפת נתניהו וחרד מהאפשרות של ממשלת נתניהו-בן-גביר יש מסלול בטוח אחד, שבוודאות ימנע מנתניהו את חלום ה-61 ויפתח סיכוי להקמת קואליציה חלופית – התגייסות להבטחת המעבר של כחול-לבן, "עבודה" ו"מרצ" מעל אחוז החסימה. בתנאים כאלה אין לנתניהו אפשרות לחצות את מחסום ה-60 וסער ולפיד יוכלו (אולי) להתחיל במו"מ מורכב על הקמת קואליציה רב-מפלגתית.
ד"ר למדעי המדינה וליחסים בינלאומיים. משלב בין המעשי למחקרי: בעברו 7 שנות עבודה בכנסת ובמשרד לפיתוח הנגב והגליל. בפן האקדמי, עבודת הדוקטורט שלו בנושא "כללי משחק בלוחמה א-סימטרית" זכתה בפרס הקרן ע"ש ענבר עטיה ז"ל למחקרים בנושא טרור. כיום מרצה באוניברסיטה הפתוחה במגוון תחומים - פוליטיקה השוואתית, נייר מדיניות, שלטון מקומי, החברה הערבית בישראל ועוסק בייעוץ לרשויות מקומיות וארגונים במגזר הציבורי. מקווה שתתעניינו ואשמח שתגיבו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
טעות טעות טעות
אם כחולבן פורשת, כל הפתקים מתחלקים בין מפלגות הגוש–החלוני–ליברלי
אם כחולבן עוברת, מתחילה החגיגה. מס 2 תמנו–שטה זה סחורה לכל המרבה במחיר
מס 1 – גנץ – והשנאה שלו, יצר הנקמה שלו במצביעיו, כבר מזמן העבירה אותו על דעתו. הבנאדם לא צפוי בעליל
מס 3 ואילך…
להמר על סוף החלום הציוני על גנץ ותמנו–שטה
מהיותר גרועים ששמעתי
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם