"רבי יהושע בן חנניא שהוא סכולסטיקן של התורה נכנס ודרש: אריה טרף טרף ועמדה עצם בגרונו. אמר: כל שבא ומוציא אותה אתן לו שכרו. בא אליו קורא מצרי, שמקורו ארוך, הכניס מקורו והוציאה. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו: לך תהא מלגלג ואומר שנכנסת לפיו של האריה ויצאת בשלום כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום".
בראשית רבה, ס"ד, י
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
הסנטימנט הזה, של השמחה הבסיסית על כך ש"יצאנו בשלום", היה אולי התחושה הבסיסית ביותר בקרב 81 מיליון האמריקאים שהצביעו לג'ו ביידן, ואני מנחש בזהירות שגם בקרב כמה וכמה שהצביעו לדונלד טראמפ ושינו דעתם מאז הבחירות.
1
אחרי ההסתערות על הקפיטול, ובצל דיווחים על לא מעט התארגנויות אלימות לקראת יום ההשבעה, הארוע עצמו עבר ללא כל הפרעות. עזרה לכך כמובן גם העובדה שההשבעה נערכה ללא קהל חי – הן בשל מגפת הקורונה והן בשל אמצעי הביטחון. אבל גם בבירות המדינות השונות, שם הבטיחו הטראמפיסטים הפגנות סוערות, התקיימו בסוף בעיקר מופעי "הקיץ של אביה" – כאשר ברובן התייצבו מפגינים בודדים בלבד.
גם באירוע הפרידה שטראמפ ארגן לעצמו, בנפרד ובמקביל לאירועי ההשבעה הרשמיים, הופיעו מאות בודדות של תומכים. מה שמעלה את האפשרות שסיומה הפאתטי של ההסתערות על בית הנבחרים לפני שבועיים, היעלמותו של טראמפ בעקבותיה, נידויו מהרשתות החברתיות ובאופן כללי דעיכת הילת הכוח שסביבו הביאו לירידה משמעותית בנכונות לפעולות אלימות למענו.
באופן רחב מעט יותר, תחושת הרווחה הכללית הייתה גם על עמידתה של הדמוקרטיה האמריקאית במבחן הגדול ביותר שלה מאז 1865.
באופן חסר תקדים, טראמפ הפעיל את כל הכוחות שברשותו להפוך תוצאות של בחירות לגיטימיות והוגנות, וחלקים ניכרים מהמפלגה הרפובליקאית שיתפו איתו פעולה כמעט לאורך כל הדרך. בסוף הוא אף הגיע עד כדי התקוממות אלימה. במידה מסויימת, זה היה משבר אפילו חמור יותר ממלחמת האזרחים, שכן במלחמה מדינות הדרום רצו לפרוש ואילו כעת הטראמפיסטים רצו להפוך את השלטון הפדרלי כולו.
היושרה של מזכירי מדינה ומזכירי מחוז בג'ורג'יה ובאריזונה, של מחוקקים בפנסילבניה ומישיגן, של עשרות שופטים בכל הערכאות הפדרליות, כמו גם אומץ ליבם של שוטרי הקפיטול וחדות התגובה של מושל וירג'יניה, היא זו שבמידה רבה הצילה את הרפובליקה.
היושרה של מזכירי מדינה ומזכירי מחוז בג'ורג'יה ובאריזונה, של מחוקקים בפנסילבניה ומישיגן, של עשרות שופטים בכל הערכאות הפדרליות וחדות התגובה של מושל וירג'יניה, היא זו שבמידה רבה הצילה את הרפובליקה
ובאופן רחב אף יותר, ביידן החל להפוך את מורשת טראמפ.
במסגרת אירועי ההשבעה הקריא בריידן הארינגטון, נער מניו המפשייר שביידן סייע לו להתגבר על הגמגום שממנו הוא סובל, את המשפטים המפורסמים מנאום ההשבעה של ג'ון קנדי – אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות עבורך אלא מה אתה יכול לעשות עבור המדינה – מעשה שמעלה על נס אמפתיה והתגברות על קשיים, בניגוד מובהק לבריונות שאפיינה את עצרותיו של טראמפ ושהיוותה השראה ישירה לגל של בריונות ילדים בבתי ספר בארצות הברית.
במסיבת העיתונאים הראשונה של ממשל טראמפ הדגיש דובר הבית הלבן דאז שון ספייסר את השקר שבהשבעה נכחו בה יותר משתתפים מבזו של ברק אובמה – שקר ראשון מגל של 30,573 שקרים של טראמפ בכהונתו, לפי ספירת הוושינגטון פוסט, ממוצע של כ-21.5 שקרים ביום, כל יום, למשך ארבע שנים.
לעומת זאת, כאשר ג'יין סוקי, הדוברת של ביידן, נתקלה בשאלות קשות (למשל, האם ביידן סומך על ראש ה-FBI) היא התחמקה – בכל זאת מדובר בפוליטיקאים – אבל לא שיקרה.
האירוע הראשון בהשבעה היה טקס זיכרון ללמעלה מ-400,000 חללי מגפת הקורונה, וביידן גם הספיק לחתום על צו המחייב חבישת מסכה בכל אתר פדרלי – ניגוד מובהק ליחסו של טראמפ וממשלו לנגיף, שכלל התעלמות רשלנית, תמיכה בתרופות קסם מסוכנות, ולבסוף ממש הפצה אקטיבית של הווירוס, כדי לספק את צרכיו של הנשיא בעצרות גדולות ומאוששות-אגו.
צווים נשיאותיים נוספים הגדירו שינוי משמעותי במדיניות ההגירה – ביטול איסור הכניסה ממדינות מוסלמיות מסוימות לארצות הברית, הארכת תכנית DACA למעמד קבוע למהגרים שהגיעו כילדים, וביטול המימון לחומה בגבול הדרומי.
בנושאי סביבה, ביידן החזיר את ארצות הברית להסכם פריז וביטל את צינור הנפט Keystone XL. ובתחילת השבוע הסנטור דיק דורבין וחברת הקונגרס איאנה פרסלי הציגו חקיקה שתבטל את עונש המוות בממשל הפדרלי, בניגוד לממשל טראמפ שבחצי השנה האחרונה הוציא להורג 13 אסירים, יותר מכלל האסירים שהוצאו להורג ע"י הממשל הפדרלי ב-66 השנים קודם לכן.
2
יש, עם זאת, מידה רבה של תמימות במחשבה שכניסתו של ביידן לתפקיד היא התעוררות מחלום רע, ושהטראמפיזם זו תופעה שתחלוף כלעומת שבאה. כפי שביידן עצמו הדגיש בנאום ההשבעה, הסיפור האמריקאי הוא של אידיאלים של חירות, שוויון ודמוקרטיה אבל גם של גזענות ונייטיביזם. הטראמפיזם לא צמח בחלל ריק; המאבק החברתי שמזין אותו לא יעלם.
זאת ועוד, שבירת הנורמות שעליהן התבסס הממשל האמריקאי במחצית השנייה של המאה העשרים אמנם הגיעה לשיא בתקופתו של טראמפ אבל היא מושרשת במפלגה הרפובליקאית לפחות מאז הניצחון בבית הנבחרים ב-1994. הסיעה הרפובליקאית של רוב זה בהובלת ניוט גינגריץ' היא שהציגה לראשונה את גישת האדמה החרוכה וסירוב לכל שיתוף פעולה, עד כדי השבתת הממשל ב-1995.
על אף שהגורמים המבניים שהביאו את טראמפ לשלטון עדיין פועלים, יש מקום גדול לאופטימיות.
אדן נוסף של הסיפור האמריקאי – לצד הדמוקרטיה והעליונות הלבנה – הוא זה של התחדשות.
אמריקה התחילה בפוריטנים שהקימו את מסצ'וסטס כדי לחדש את פני כלל הנצרות. ארצות הברית ניצלו את ניצחונם על הכתר הבריטי כדי ליצור משטר חדש, לא להמליך מלך חדש, ו-11 שנים לאחר עצמאותם, משראו שהמבנה הקונפדרטיבי לא עובד, התכנסו לכתוב חוקה נוספת.
לאורך כל ההיסטוריה, הספר במערב היווה תמיד אפיק להתחדשות כאשר היישוב המהוגן במזרח התאבן. אפילו האוונגליזם האמריקאי מדבר בשפה של לידה מחדש, Born Again Christian.
3
בנאומו, ביידן הדגיש את ייסוד התקווה בציטוט מתהילים "בערב ילין בכי ובבוקר רינה" (כאוהד סורקין מושבע אני לא יכול שלא לחשוד שכותב הנאומים שלו ריפרר גם לקטע המפורסם מ"הבית הלבן"). הוא ציטט את אוגוסטינוס הקדוש בקריאה להתרכזות במטרה משותפת. הוא ציטט שיר מפסקול הסדרה הדוקומנטרית של קן ברנס על מלחמת העולם השנייה.
והוא ציטט את לינקולן שלוש פעמים.
פעם אחת, בצורה ישירה, כאשר השווה בין החשיבות של הצהרת שחרור העבדים עבור לינקולן לחשיבות של אחדות עבורו. בפעם השנייה, כאשר ציין את הביטוי "המלאכים הטובים הטבועים בנו" – the better angles of our nature – ביטוי ידוע מנאום ההשבעה הראשון של לינקולן, בו ניסה עוד לשכנע את מדינות הדרום להימנע מפרישה (למרות שרובן כבר פרשו) וקיווה לפנות לחלקים היותר מוסרים ונעלים בנפשו של כל אדם בהן.
אבל הציטוט החזק ביותר דווקא היה הרבה פחות מפורש. ביידן סיים את נאומו כך:
לכן, עם מטרה ונחישות, אנו פונים למשימות של זמננו. מחוזקים באמונה, מונעים על ידי נחישות, מסורים זה לזה ולמדינה שאנו אוהבים מכל הלב. שאלוהים יברך את אמריקה ואלוהים יגן על חיילינו. תודה לך, אמריקה.
מבנה הפסקה הזה מזכיר מאוד את הפסקה האחרונה של נאום ההשבעה השני של לינקולן. במרץ 1865, מלחמת האזרחים כבר כמעט הגיעה אל סופה, אחרי שגבתה 750,000 חללים וממון בלתי נתפס. לינקולן כבר הביט קדימה לעבר השיקום. וכך סיום את נאומו:
בחיבה אנו מקווים, בלהט אנו מתפללים שההתכחשות במלחמה האימתנית הזאת תחלוף לה במהרה. ועדיין, אם האל מבקש שהיא תימשך עד שכל העושר שנצבר בידי המשועבדים במשך מאתיים וחמישים שנה של עבודת פרך לא מתוגמלת יוטבע, ועד שכל טיפת דם שהוקזה בשוט תיפדה בטיפה אחרת שהוקזה בחרב, עדיין חובתנו לומר, כמו שנאמר לפני שלושת אלפים שנה, "משפטי ה' אמת; צדקו יחדו".
בלי זדון כלפי איש ומתוך צדקה לכל, בביטחון בצדקת האל המניח לנו לראות את האמת, הבה נמשיך קדימה ונסיים את העבודה שהתחלנו בה, נרפא את פצעי האומה, נדאג למי שנשא את הקרב, לאלמנתו וליתומיו, נעשה את כל מה שנדרש כדי להשיג שלום צודק בתוכנו ועם כל האומות.
כמו ביידן, לינקולן קורא לפיוס. לא רק שהוא לא האשים את הדרום במלחמה ובסבל שגרמה, הוא מאשים את הצפון כמו גם את הדרום בעבדות. אבל כמו ביידן, לינקולן לרגע לא שוכח מה הרוע שנגדו נאבק – בימיו, העבדות; בימנו, השקרים והאלימות. האחדות שהוא מחפש היא על מנת להביס את הרוע הזה ולהשיג "שלום צודק בתוכנו ועם כל האומות".
4
השבעתו של ביידן מהווה את סיום המרוץ לבית הלבן 2020, ובהתאם גם סופו של מדור זה. נתראה כשיהיו חדשות מעניינות מארצות הברית. ותמיד יש.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם