מדיניות ממשלת ישראל ומשרד הבריאות בהתמודדות עם הקורונה התאפיינה עד כה ביכולת לקויה לרתום את הציבור וליישם צעדים הגיוניים ומידתיים, ומנגד בהטלת סגרים כוללים ואגרסיבים.
לצערנו, נסיונותינו לאתגר את מדיניות משרד הבריאות בהתמודדות עם הקורונה, ולהציג אלטרנטיבות מעשיות לפעולה, נתקלו עד עתה בחומה אטומה שמנעה דיון ענייני ופתוח. זאת חרף העובדה שאנחנו קבוצה של רופאים ומדענים בכירים עתירי נסיון וידע, ושהמניע היחיד לפעילותנו הוא דאגה כנה לציבור, למדינת ישראל ולמצב אליו נקלענו.
נסיונותינו לאתגר את מדיניות משרד הבריאות בהתמודדות עם הקורונה, ולהציג אלטרנטיבות מעשיות לפעולה, נתקלו בחומה אטומה שמנעה דיון ענייני, חרף העובדה שאנו קבוצת רופאים ומדענים בכירים עתירי נסיון וידע
מטרת רשימה זאת היא להציג תוכנית פעולה מעשית, המציעה שורה של צעדים חיוביים ובוני אמון על מנת לאפשר לנו לעמוד בהצלחה באתגרים שמציבה בפנינו המגיפה עכשיו ועל מנת שנוכל גם לעמוד באתגרים דומים בעתיד. קודם לכל יש להדגיש את הנחות היסוד ואת העקרונות שהינם יסוד דיון שכזה.
עקרונות היסוד לדיון:
- המחלה מסוכנת ופוגעת בעיקר בקבוצות הסיכון (גיל מתקדם ומחלות רקע).
- החיסון מגן על קבוצות הסיכון ולכן הסכנה למוות ולפגיעות קשות באוכלוסיה זאת כבר פחותה ותהיה עוד יותר כזאת בעתיד הקרוב.
- למדינת ישראל תנאים בסיסיים מצוינים להתמודדות עם הקורונה – מדינת אי עם שער כניסה אחד, אוכלוסיה צעירה, ומערכת בריאות מצוינת.
- סגר מלא אינו יעיל בהורדת תחלואה ותמותה לאורך זמן. גם אם הוא ממתן תחלואה לזמן מוגבל נזקיו העקיפים לבריאות, לחברה ולכלכלה עצומים.
- מערכת הבריאות נמצאת כעת בעומס משמעותי, אך עומס זה דומה לעומסי החורף המוכרים מדי שנה, והמערכת איננה קרובה לסכנת קריסה.
- אמון הציבור חיוני להתמודדות עם מגיפה, והאמון בממשלה ובהנהגתה נשחק מאד מאז פרוץ המשבר.
- מערכת הבריאות הוזנחה שנים רבות ולא תוגברה כנדרש מפרוץ המגיפה.
מצב החרום מחייב הגדרת הקדימויות, והקדימות הראשונה צריכה להינתן לשיקום ולחיזוק מערכת הבריאות על מנת שתוכל להתמודד עם מכלול המשימות העומדות בפניה כעת ועם אלה שעלולות לעמוד בפניה בעתיד.
מטרת רשימה זאת היא להציג תוכנית פעולה מעשית, המציעה שורה של צעדים חיוביים ובוני אמון על מנת לאפשר לנו לעמוד בהצלחה באתגרים שמציבה בפנינו המגיפה עכשיו ועל מנת שנוכל גם לעמוד באתגרים דומים בעתיד
הצעדים המתבקשים מיד:
הכשרת צוותים נוספים ליחידות לטיפול נמרץ, אחיות וכוח עזר בנוסף על רופאים
במקביל יש להבטיח הוספת תקנים ותוספת מיטות וציוד למחלקות הפנימיות ולמחלקות הקורונה הנושאות בעיקר הנטל.
הקצאת התקציבים הדרושים לשיפוי מיידי של בתי החולים בגין אובדן הכנסה הנובע מצמצום הפעילות הבלתי דחופה בשל הקורונה.
במקביל יש להקים מערך אשפוז בית לחולי קורונה בינוניים על בסיס אשפוז וניטור בבית, באחריות משותפת של קופות החולים ובתי החולים, ובתוספת התקנים והאמצעים הדרושים לכך ובדגש על רפואת המשפחה. מערך כזה יקטין את העומס מבתי החולים ותועלתו תהיה גם בעיתות שגרה ולא רק בעיתות חירום.
ביטול תהליכי עבודה מיותרים:
- בידוד בבית ולא במלוניות לחולי הקורונה הקלים או האסימפטומטים שיש להם האפשרות לבידוד בבית.
- צמצום המיגון המלא והמכביד של הצוותים בבתי החולים (כפי שנהוג בארה"ב).
- העברת חולי קורונה שאינם מדבקים עוד לטיפול במחלקה פנימית רגילה בחדרים נפרדים עם מיגון פשוט על ידי צוותים מחוסנים.
- הפעלת מרפאות יעודיות/ קדם מיון לחולי קורונה בינונים מהקהילה כדי לחסוך את הצורך להפנותם למלר"דים לכל בדיקה ובירור.
- יישום תוכניות לטיפול ממוקד בשחיקה הגבוהה של צוותי הרפואה, בקופות החולים ובבתי החולים. הטיפול בעובדים הוא המרכיב החשוב ביותר בחיזוק מערכת הבריאות.
- ביטול הדרישה המכבידה של משרד הבריאות מקופות החולים שכל חולה קורונה קל בבית יעבור תהליך של קבלה ושחרור.
מיקוד המאמץ בקבוצות הסיכון מאחר שעיקר הסיכון לתחלואה קשה ולתמותה הוא באוכלוסייה זאת, יש לרכז בה את המאמצים המניעתיים המירבים. כל הקטנה בתחלואה של אוכלוסייה זאת תקטין אשפוז ותמותה באופן משמעותי. עד להשלמת החיסון יש לתת עדיפות מירבית להגנה וטיפול באוכלוסייה הזאת ולמניעת הדבקה בתוכה או בהעברה אליה. יש להעניק עדיפות ולהקצות שעות יעודיות לאוכלוסיה הזו בקבלת שירותים, בצרכנות ובפעילויות תרבות ופנאי. יש להעניק פיצוי מלא על היעדרות הכרחית מעבודה לצורך מניעת הדבקה.
ביטול הסגר. הסרה מיידית של הסגר המלא ופתיחה הדרגתית של מקומות העבודה והמסחר בתוך חודש, תוך יישום כללי מיגון אוניברסלים של מניעת התקהלויות, ריחוק פיזי ועטיית מסכות במקומות סגורים וביטול חובת עטיית מסכות באויר הפתוח כצעד בונה אמון עם הציבור. במקביל ובהדרגה יש לפתוח את ענפי התרבות, הפנאי והספורט, ואת מערכת החינוך לכל הגילאים, תחת תוו סגול. ילדים פחות חולים, פחות נדבקים ופחות מדביקים. ניתן לשקול הטלת מגבלות ממוקדות במוקדי תחלואה מובהקים.
הסרת הסגר המלא ופתיחת מקומות העבודה והמסחר בהדרגה בתוך חודש, תוך יישום כללי מיגון אוניברסלים: מניעת התקהלויות, ריחוק פיזי ומסכות במקומות סגורים, וביטול חובת עטייתן באויר הפתוח כצעד בונה אמון
שינוי מדיניות הבדיקות. צמצום משמעותי של הבדיקות המיותרות לגילוי הנגיף (PCR) באוכלוסיה האסימפטומטית, ומיקודן לפי התוויות קליניות ואפידמיולוגיות. הגברה של בדיקות סרולוגיות וביצוע סקרים ממוקדים לאיתור התפשטות המחלה. קביעה מחודשת של סף הבדיקה החיובית ל-PCR בהתאם לרמת הסיכון הקליני-אפידמיולוגי למחלה ולהדבקה. רתימת הציבור ליתן תשומת לב לכל סמני מחלה ראשוניים המכוונים לבידוד עצמי ובדיקה מידיים. לכוון את המאמץ של התחקירים האפידמיולוגים למוקדי התפרצות והתפשטות המחלה בלבד ולא לכלל האוכלוסיה.
ניהול המשבר. יש לחזק את ההיבטים המקצועיים בניהול המשבר. הניהול המתאים הוא על ידי צוות בינמשרדי, תוך התיעצות עם גורמי יעוץ רשמיים של אנשי מקצוע מתחום בריאות הציבור, כאשר משרד הבריאות אחראי על ההיבט המקצועי. יש להבטיח שקיפות מלאה של הנתונים ותהליכי קבלת ההחלטות לציבור, לרבות שיתוף כל הנתונים הגולמיים והמודלים גם עם גורמים מקצועיים מחוץ לממסד.
לסיכום:
אם נשכיל לנקוט בכל או בחלק מן הצעדים המנויים לעיל נוכל לצלוח את המגיפה, לקיים שגרת חיים עם הנגיף לאורך זמן במידה ולא ניתן להכחידו, וגם להיות מוכנים למגפות דומות או חמורות יותר בעתיד.
* ד"ר יואב יחזקאלי ופרופ' צבי בנטואיץ, הינם חברים במועצת החירום למשבר הקורונה.
פרופ' צבי בנטואיץ' הוא רופא, אימונולוג וחוקר. חבר מועצת החירום למשבר הקורונה, פרופ' מן המניין (אמריטוס) ברפואה באוניברסיטה העברית, פרופ' מן המניין נלווה פעיל במיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון ונשיא עמותת נאלא הפועלת באתיופיה למיגור המחלות הטרופיות המוזנחות. הוא גם חבר הנהלת רופאים לזכויות אדם, והרופא/חוקר הראשון שטיפל באיידס בישראל ומי שהקים את מרכז האיידס הראשון ואת קבוצת המחקר הראשונה לנושא בארץ.
ד"ר יואב יחזקאלי הוא מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, ממקימי צוות הטיפול במגפות ואירועים חריגים, ומרצה לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת ת״א. שימש כסגן מנהל בי״ח, רופא מחוזי, מנהל מחוז ומנהל אגף בקופות חולים. מלמד מינדפולנס לרופאים.
הכותרות הראשיות עכשיו
שאלת הזהות מלווה את מצרים מראשית קיומה. לאורך השנים זהויות שונות סיפקו את הדבק שליכד את התושבים מסביב לטריטוריה הקרויה מצרים: פרעונית, אסלאמית, ערבית, אפריקנית וים תיכונית.
בתקופות מסוימות זהות אחת הייתה דומיננטית יותר מהשאר, אולם בתקופות אחרות היו הזהויות משולבות זו בזו. מאז עלייתו של סיסי לשלטון ב-2013, ניכר כי הפרעוניות הפכה לרכיב חשוב – אם כי לא בלעדי – של הזהות המצרית, כפי שגם הוכיח הטקס לחנוכת התעלה השנייה של סואץ שנערך באוגוסט 2015.
שאלת הזהות מלווה את מצרים מראשית קיומה. לאורך השנים זהויות שונות סיפקו את הדבק שליכד את התושבים מסביב לטריטוריה הקרויה מצרים: פרעונית, אסלאמית, ערבית, אפריקנית וים תיכונית
הזהות הפרעונית באה גם לידי ביטוי בטקס פתיחת המוזיאון הלאומי החדש לתרבות המצרית בקהיר שנערך ב-3 באפריל. המשטר בחר לציין את האירוע ברוב פאר והדר בפסטיבל מרשים ומתוקשר. הייתה זו הזדמנות מחודשת עבור המשטר להדגיש את זהותה הפרעונית של מצרים ולשווק דימוי של עוצמה.
האירוע, שנקרא בערבית "שיירת המומיות המלכותיות" ובאנגלית "מצעד הפרעונים המוזהב", נערך לכבוד העברתן של 22 מומיות מלכותיות מהמוזיאון המצרי שבכיכר תחריר אל משכנן החדש.
העברת המומיות למוזיאון החדש היא חלק מתכנית ממשלתית רחבה, הכוללת שיפוץ וחידוש המוזיאון המצרי בכיכר תחריר, הקמת מוזיאון חדש וגדול ממדים בקרבת הפירמידות אשר יציג את אוצרות קברו של תות ענח אמון, הקמת מוזיאון "בירות מצרים" בבירה המנהלית החדשה, ואת המוזיאון הלאומי לתרבות המצרית. הקמת הבירה המנהלית החדשה, כמו גם העברת פרטי המוזיאון החשובים, הם גם עדות לירידה בחשיבותה ובמרכזיותה של כיכר תחריר, שהייתה "הלב הפועם" של מצרים במהלך מחאות האביב הערבי שהובילו להפלת משטרי מובארכ ומורסי.
הטקס המפואר והמושקע כלל אלפי ניצבים בלבוש פרעוני, שסיפקו תפאורה לשיירת הרכבים שהובילו את המומיות ועוצבו כסירות פרעוניות השטות על הנילוס. הוא שם דגש על הקשר בין מצרים המודרנית למצרים הקדומה ועל מעמדה של מצרים כערש התרבות. כדברי אחת השדרניות:
"מצרים וההיסטוריה הם תאומים זהים. מצרים היא ערש התרבויות כולם. במצרים נולדה ההיסטוריה והציוויליזציה האנושית לפני אלפי שנים. זוהי תרבות מהקדומות והאדירות שידעה האנושות. אך היא התפתחה והתקדמה ושרדה את תהפוכות הזמן".
האירוע, שנקרא בערבית "שיירת המומיות המלכותיות" ובאנגלית "מצעד הפרעונים המוזהב", נערך לכבוד העברתן של 22 מומיות מלכותיות מהמוזיאון המצרי שבכיכר תחריר אל משכנן החדש
אין ספק כי תכנית המוזיאונים החדשה נועדה למשוך תיירות חוץ ולשפר את מצבו הרעוע של ענף התיירות המצרי שעדיין לא התאושש מאז המהפכה ב-2011 וספג מכה אנושה על רקע מגפת הקורונה.
סרט תדמית שהוצג במהלך האירוע הראה גם את ההשקעה העצומה של מצרים בחשיפה, שימור ושיקום אתרים היסטוריים במדינה – לא רק פרעוניים כי אם גם כנסיות ובתי כנסת עתיקים, דוגמת בית הכנסת "אליהו הנביא" שנבנה באלכסנדריה במאה ה-14 ונחנך לפני כשנה לאחר שיפוץ ממושך. המסר המובהק של הסרט הוא שבמצרים של ימינו שוררים חופש דת וחופש פולחן עבור כלל הדתות המונותאיסטיות.
המסר הזה מתכתב עם מסר נוסף שבלט מתוך הטקס והוא שהתרבות המצרית אינה רק מוסלמית או פרעונית, אלא היא מגוונת ומורכבת מרבדים שונים ותרבויות שונות – פרעונית, יוונית, קופטית, ביזנטית, אסלאמית, נוצרית, יהודית ועוד. שר התיירות והעתיקות המצרי, ד"ר ח'אלד אל-ענאני, שערך לנשיא אל-סיסי סיור במוזיאון התרבות המצרית החדש כחלק מהאירוע, טרח להדגיש את המסר הזה כמה פעמים ולהראות כי כל התרבויות הללו מרכיבות את התרבות המצרית ודרות בכפיפה אחת זו לצד זו במוזיאון החדש.
מעבר לשיקולים הכלכליים ומעל לקולות האסלאמיסטים שמחו נגד "העברת גופות" ונגד הענקת תשומת לב וכבוד למלכים ומלכות "כופרים", ניכר כי המשטר המצרי רצה לשדר מסר של עוצמה. זאת מתוך רצון להאדיר את מעמדה של מצרים, הנשענת על הציוויליזציה הפרעונית העתיקה והמפוארת.
בשני העשורים האחרונים הלך ונשחק מעמדה של מצרים בכלל ובעולם הערבי בפרט, כאשר מדינות המפרץ – במיוחד האמירויות וקטאר – צמחו כמדינות עשירות העושות שימוש בנכסים הקשים והרכים שלהן על מנת לקדם את מעמדן. עלייתן של מדינות אלה לגדולה הינה לצנינים בעיני מצרים, הממשיכים להסתכל מלמעלה על "בני המדבר" הנעדרים, לטענתם, עומק תרבותי.
ניכר כי המשטר המצרי רצה לשדר מסר של עוצמה, שיאדיר את מעמד מצרים, הנשענת על הציוויליזציה הפרעונית העתיקה והמפוארת. בשני העשורים האחרונים הלך ונשחק מעמדה של מצרים בכלל ובעולם הערבי בפרט
אולם חיזוק מעמדה של מצרים לא יכול להיעשות על בסיס העבר בלבד, ואפילו לא על בסיס צבא חזק, אלא על כלכלה איתנה והקטנת הגידול הדמוגרפי. אמרה ידועה (שמקורה אינו ברור) אומרת שמי שאין לו עבר, אין לו עתיד; אולם במקרה של מצרים, גם מי שיש לו עבר, לא בטוח שיש לו עתיד.
פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזה"ת באוניברסיטה העברית וחבר וועד מנהל במיתווים, המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית. ערך יחד עם פרופ' און וינקלר את הספר "הגל השלישי: מהפכה ומחאה במזרח התיכון".
ד"ר אלעד גלעדי הוא חוקר היסטוריה תרבותית וחברתית בסעודיה וכן ספרות סעודית מודרנית.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
קבוצת "מבצר הדמוקרטיה" עתרה לבג"ץ בדרישה לקבוע שנבצר מבנימין נתניהו לכהן כראש הממשלה – כך דיווח הבוקר אביעד גליקמן מחדשות 13. בעתירה, שהוגשה על ידי עורכת הדין דפנה הולץ לכנר, נקבע שכשנתניהו מנע מינוי שר משפטים הוא הפר את הסדר ניגוד העניינים הנוגע אליו, והדבר מחייב הכרזה על נבצרותו.
יושב ראש הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', מוסיף להתנגד לממשלה שתוקם תוך שיתוף פעולה עם רע"ם.
אם הליכוד יכשל במלאכת הרכבת ממשלה לאומית זה יהיה בגלל שהוא מבזבז את הימים היקרים שהמנדט אצלו בכיוונים מסוכנים וחסרי סיכוי. לא אתן את ידי להתאבדות של הימין ומדינת ישראל בהקמת ממשלה מופקרת, מתוך ראיה קצרת טווח, שתהיה תלויה בתומכי טרור אנטי ציוניים ותהפוך את כולנו לבני ערובה שלהם. pic.twitter.com/DVA05ttN5m
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) April 16, 2021
השר עמיר פרץ נפגש עם חברי כנסת במטרה לשכנע אותם לתמוך במועמדותו לתפקיד נשיא המדינה – כך מדווח הבוקר יובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "המטרה העיקרית שלי כנשיא תהיה אחדות העם ומניעת הסלמה בין האוכלוסיות השונות, שיכולה להגיע לידי מלחמת אחים", אומר פרץ לחברי הכנסת שעימם הוא נפגש. "פרשתי מהחיים המפלגתיים, אבל לא מהחיים הפוליטיים", הסביר פרץ לשומעיו.
המועד האחרון לקיום הבחירות לנשיאות – לא יאוחר מ-9 ביוני.
השרה מירי רגב דרשה שהסרטון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ישובץ במהלך הדלקת המשואות – כך דיווח הבוקר יוסי ורטר ב"הארץ". אולם, בניגוד לתביעתה, הסרטון הוקרן לפני שהוחל בהדלקת המשואות. הסרטון – כך מצוין בדיווח – אושר קודם שידורו על ידי גורמי הייעוץ המשפטי.
מחרתיים – ביום ראשון – תופסק החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים. החובה לשים מסכות במרחבים סגורים נותרת על כנה.
ביום זה גם תופסק החלוקה לקפסולות במערכת החינוך, והתלמידים ישובו ללמוד במתכונת מלאה של שישה ימים בשבוע. כמו כן התלמידים לא יידרשו עוד למסור הצהרות בריאות על בסיס יומי.
למקרה שפיספסת
שבעים ושלושה אביבים חוגגת ישראל היום. כבר לא המדינה הקטנה והצעירה שגדלנו על ברכיה (רוב מדינות העולם כיום צעירות ומעוטות אוכלוסין ממנה). כבר לא מדינה מוקפת אויבים, רוב גבולהּ עם מדינות שחיות איתה בשלום. אם להאמין לראש הממשלה, מדינה שכלכלתה משגשגת ועתידה מזהיר.
בגיל מתקדם שכזה ולאחר שהתרחקה מרחק עשורים ממצב של מאבק הישרדותי ומצוקות קיומיות, היה אפשר לצפות שמדינת ישראל תרשה לעצמה ולאזרחיה להסתכל אל עברה בעיניים פקוחות ותתמודד עם כתמים המחייבים התמודדות. אלא שמדינת ישראל והחברה הישראלית ממשיכות בעקשנות לברוח מבשורת עברן.
בגיל מתקדם שכזה ולאחר שהתרחקה עשורים ממאבק הישרדותי ומצוקות קיומיות, היה אפשר לצפות שמדינת ישראל תרשה לעצמה ולאזרחיה להביט בעברה בעיניים פקוחות ולהתמודד עם כתמים המחייבים התמודדות
שופטי בית המשפט העליון דחו בשבוע שעבר את עתירתם של ההיסטוריון שי חזקני והאגודה לזכויות האזרח, בה נדרש שירות הבטחון הכללי להסיר את החיסיון על מסמכים, ובהם מידע היסטורי על אירועי ואדי סליב משנת 1959.
פסיקתם מצטרפת לפסיקת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מן החודש שעבר, בה דחה השופט ברנר עתירה של עו"ד איתי מק, שביקשה לחשוף מידע על שיתוף פעולה בטחוני בין מדינת ישראל לשלטון הרודן דובליה בהאיטי לפני כארבעים שנים ויותר. עתירה נוספת של ההיסטוריון נדב קפלן, בה נדרש השב"כ להסיר את החסיון ממסמכים הנוגעים לרצח קסטנר, עדיין תלויה ועומדת.
בעניין חזקני, השופטים קבעו קביעות נאות על תרומתו של הדיון ההיסטורי ונסמכו על תקדימים בדבר חשיבות השקיפות וזכות הציבור לדעת, אולם בפועל נמנעו מלקבוע חובה משפטית ולוחות זמנים ברורים אפילו לחשיפת אותם מסמכים שהשב"כ מודה שאין בפרסומם חשש לביטחון המדינה. לפי פסק-דינם השופטים השתכנעו שפרסום המסמכים המבוקשים עלול "לגלות שיטות ודרכי פעולה של השירות ובעיקר לפגוע בביטחונם ובשמם הטוב של מקורות אנושיים".
הציבור הישראלי הרחב, ממנו מוסתר המידע, חייב לתמוה האם פרסום פרטים על אירוע ישראלי פנימי מלפני מעל ששים שנים הוא כזה שלא ניתן בהשמטות סבירות לנטרל את הסיכון שלו למקורות אנושיים (למשל בהשחרת שמותיהם). האם בכל מצב בו ניתן ללמוד משהו מן העבר שעלול ליצור קושי מסוים בימינו אלה, נדונו שלא לקבל מידע מקורי ומהימן על עוולות שביצעה המדינה?
פרשיות היסטוריות כמו אירועי ואדי סליב ורצח קסטנר או השיתוף הפעולה הבטחוני שלנו עם משטרים רודניים אכזריים, הן לא רק פצעים חברתיים פתוחים. הן גם אבני בניין של ההווה והעתיד הישראלי.
פרשיות היסטוריות כמו אירועי ואדי סליב ורצח קסטנר או השיתוף הפעולה הבטחוני שלנו עם משטרים רודניים אכזריים, הן לא רק פצעים חברתיים פתוחים. הן גם אבני בניין של ההווה והעתיד הישראלי
מתחים בין-עדתיים, יחס המשטר לעולים, אלימות פוליטית, הגנה על זכויות אדם ונושאים רבים אחרים שבאים לידי ביטוי באירועים היסטוריים, מלווים את עברה של כל מדינה דמוקרטית. היכולת להתקדם יחד ולהגיע להסכמות לגביהם תלויה גם ביכולת להסתכל יחד אל ההיסטוריה, ללמד אותה וללמוד ממנה.
מעל מכלול הפרשיות ההיסטוריות הטמונות בארכיונים בישראל מרחפת רוח הנכבה. כאשר עמד לפוג החסיון על המסמכים הרלוונטיים לחקר אירועי מלחמת העצמאות, האריכה מועצת הארכיונים את החסיון עליהם מחמישים לשבעים שנה.
עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח שישב לצידי באותה ישיבה שאל מה יקרה כשנגיע לשנת השבעים. "אז נשוב וניפגש" אמר גנז המדינה דאז, יהושע פרוינדליך. ואכן כשהתקרבו סכנות הפרסום והשקיפות חזרה המועצה והאריכה את החיסיון על חומרים ביטחוניים מסווגים לתשעים שנה, תקופת חיסיון שאין לה אח ורע בעולם הדמוקרטי.
דחיית הקץ הבלתי נמנע, בו נצטרך להישיר מבט גם אל פרקים קשים בעברנו, היא הונאה עצמית מצערת וילדותית משהו. המחשבה ששביעות רצון קולקטיבית חשובה יותר מן האמת ההיסטורית מעידה בעיקר על חוסר בטחון קולקטיבי. על רצון לחיות בבועה מוגנת, שברור שסופה להתפוצץ בזמן ובמקום הכי פחות נוחים חברתית.
מעל הפרשיות בארכיונים מרחפת רוח הנכבה. כשעמד לפוג החסיון על מסמכי מלחמת העצמאות, האריכה אותו מועצת הארכיונים מ-50 ל-70 שנה. עו"ד מהאגודה לזכויות האזרח שאל מה יקרה כשנגיע לשנת ה-70. "אז נשוב וניפגש"
פרסום החומרים על ואדי סאליב, מהמעט שאפשר לדלות מתוך פסק-הדין (וכך באשר לפרשיות האחרות), צפוי לעורר כעסים ומתחים. היכולת להתגבר עליהם לא טמונה בהסתרת המידע, אלא בלמידה ממנו ובניית עתיד שונה.
רועי פלד הוא מרצה למשפט מינהלי בביה"ס למשפטים ע"ש חיים שטריקס במכללה למינהל, והשנה משמש כמרצה אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הטענה (המוגדרת "עיקרון יסוד") כי "סגר מלא אינו יעיל בהורדת תחלואה ותמותה לאורך זמן" היא טענה נפוצה, אבל היא שגיאה חמורה. הסגרים היו יעילים בדחיית התחלואה (מה שמכונה "שיטוח העקומה"), ונתנו זמן לפיתוח חיסונים וטיפולים, שהורידו ויורידו את התחלואה והתמותה בצורה דרמטית.
הסגרים היו כואבים, אבל הם דחו הדבקה של מיליונים ותמותה של עשרות אלפים בישראל, עשרות אלפי אנשים שינצלו אם החיסון יעבוד כצפוי.