הבשורה הטובה - יש בזה הגיון. הבשורה הרעה - זה לא ההגיון שלך

הרב חיים קנייבסקי (צילום: דוד כהן/פלאש90)
דוד כהן/פלאש90
הרב חיים קנייבסקי

לא אחת ממתינה המדינה במתח להחלטתו של הרב חיים קנייבסקי, כדי לגלות האם מערכת החינוך החרדית תיסגר בזמן הסגר, או לא. האם הציבור החרדי יישמע להוראות, או שלא. השאלה המוצבת ע"י המדיה היא: האם הרב קנייבסקי יקבל את מרות המדינה או לא.

לא אחת ממתינה המדינה במתח להחלטתו של הרב חיים קנייבסקי, כדי לגלות האם מערכת החינוך החרדית תיסגר בזמן הסגר, או לא. האם הציבור החרדי יישמע להוראות, או שלא

אז זהו, שהשאלה עצמה מעידה על חוסר הבנה של "השונה" (אם אפשר לכנות כך מגזר המתעלם מהוראות משרד הבריאות ומסכן בכך את כולם).

בוא נתחיל מלהיות כנים עם עצמנו. אנחנו (כלל אזרחי המדינה) איננו נשמעים להוראות משרד הבריאות. נקודה. אנחנו נשמעים להוראות הממשלה.

עד כמה שבעולם הדבר ישמע מוזר, בישראל הנוהג הוא למנות מומחה/ממונה לתחום מוגדר ואז פשוט להתעלם ממנו. כך הממשלה ממנה שר בריאות, שממנה "פרוייקטור קורונה", וכאשר הם מציגים את עמדתם המקצועית, מתכנס הקבינט כדי להחליט שלא הרופאים יקבעו כאן אלא הפוליטיקאים.

בהתאם, אמון הציבור נמוג, ההוראות הופכות להיות "הנחיות"/"המלצות" וכל מחסום משטרתי הופך להיות "פסטיבל מספרי סיפורים".

מכאן והלאה, השאלה האם לשמור או לא לשמור על ההוראות, אינה  שאלה בריאותית אלא שאלה פוליטית. חלקו הגדול של הציבור עודנו (ואני מדגיש עודנו) נשמע אוטומטית להנחיות, אבל גם זה הולך ופוחת.

בהתאם, יכולים מגזרים שלמים לצפצף על ההוראות ולרקוד על כל החתונות, בדרך אל הקורונה. גם באולפנים השונים אף אחד לא מתבייש לאיים – ולקיים – הפרות בוטות וגלויות של ההוראות. כלומר, עצם ההמרדה והפרת החוק, לא נתפסים כמשהו שלא יעלה על הדעת.

ועדיין אנחנו נמצאים במתחם הנוחות. כלומר, אי הישמעות להנחיות, מטעמי נוחות/כסף. מעבר לזה, שוכן המתחם העקרוני. רבים מאזרחי ישראל לא מוכנים לשמוע על איסור הפגנות. חלק מתנגדים לכך מסיבות של 'פגיעה בדמוקרטיה' וחלק מתנגדים במסגרת ההתנגדות לביבי.

בישראל נהוג למנות מומחה ואז פשוט להתעלם ממנו. הממשלה ממנה שר בריאות, שממנה "פרוייקטור קורונה", וכשהם מציגים את עמדתם המקצועית, מתכנס הקבינט ומחליט שלא הרופאים יקבעו אלא הפוליטיקאים

עד כאן תמונת המצב, ללא קשר לחרדים. עכשיו הבה נצלול למוחו של "שר התורה".

בעיניו, השיקול המקובל היחיד של כן סגר או לא סגר הינו השיקול הרפואי. מרגע ששיקול זה עובר דרך המסננת הפוליטית, אין להחלטות אלו שום משקל. הוא אמנם לא מתייצב באולפנים לקרוא להפרות מאורגנות של ההוראות, אבל כשלעצמו (ולשואליו) אין שום ספק: סגר הוא שאלה רפואית ולא הממשלה היא המוסמכת להחליט בדבר.

עדיין יש לו שיקול של "לא להכעיס את החילונים". לא בגלל  ש"דינא דמלכותא דינא" (כי זה נאמר על גויים, לא על יהודים) אלא מהסיבה הפרקטית, שהחילונים לא יפגעו בטובת החרדים. זה בלבד. למערכת החילונית, כשלעצמה, אין שום משקל בעיניו. התועלת של טלפון מרוה"מ ל"בית הרב", היא בעלת אפס תועלת, בדיוק כפי שמועילה הגעתו של רוה"מ לקבלת משלוחי חיסונים מחו"ל.

הרבה מעבר לזה (או, מעל זה) שוכנת השאלה של סגירת תלמודי התורה והישיבות. כאן כבר לא נידונה רק השאלה הרפואית, אלא היא כפופה לשאלת הערכים, וכפי שיש חילוניים רבים שסבורים שסגר הינו חובה, אבל זאת רק עד "פגיעה באושיות הדמוקרטיה" (קרי: הפגנות) כך, לדעתו של "שר התורה", סגר הוא אפשרות, אבל זאת רק עד לפגיעה באושיות התורה.

הרב אינו מחפש עימותים עם הציבור החילוני, אבל גם אינו מרגיש כפוף לו. כל זמן שאפשר לשמור חוק בלי לפגוע בתורה, יעשו זאת. מרגע שזו פגיעה בתורה, אין חוק ואין מדינה. נקודה. גם רבנים שנתפסים בעיניכם כמצדדים בהישמעות להוראות, מצדדים תמיד בהישמעות להוראות הרופאים, לא להוראות הממשלה. את הביטוי "הישמעות להוראות הממשלה". תמצאו אך ורק במגזר הדתי לאומי, לא אצל החרדים. ללא חריג.

בהתאם, צפוי שהרב יורה לאנשים לקיים את שני הדברים: מצד אחד, לסגור את תלמודי התורה (כלומר, את המבנים הרשמיים, כפי שענה למשה ליאון) ומצד שני ממש ובשום אופן לא לסגור את לימודי התורה (כפי שעונה למנהלי החיידרים). איך מתמרנים בין השניים? זה תפקידו של כל מנהל למצוא.

הרב אינו מחפש עימותים עם הציבור החילוני, אבל גם אינו מרגיש כפוף לו. כל זמן שאפשר לשמור חוק בלי לפגוע בתורה, יעשו זאת. מרגע שזו פגיעה בתורה, אין חוק ואין מדינה. נקודה

אין כאן הכחשת קורונה או זילזול בפיקוח נפש. להיפך, השיקול הוא פיקוח נפש. צריך להבין, שהעולם החרדי שילם בדם-בניו את מגיפת הקורונה. רוב החצרות החסידיות מצפצפות על הקורונה לא בגלל הזילזול בפיקוח נפש אלא בשל ההבנה שאין קיום ליהדות שלהם בלי המעטפת של החצר. עד כמה שזה נשמע מוזר למי שלא גדל בחצרות הללו, מבחינת האדמורי"ם, השתתפות בחתונה/טיש וכדו' היא הערובה היחידה שהבחור ישאר בתוך המסגרת ולא ינשור. מבחינתם, זהו פיקוח הנפש האמיתי ולשיקולים אלו אין משקל-נגד שיכול להם.

עמדתו של הרב ("תורה מגנה ומצילה") ומעמדו בחברה החרדית, זכו לביסוס וחיזוק דווקא על רקע הוראותיו לאי הישמעות להוראות. בגל הראשון הוראתו להמשיך לימודים כרגיל נחסמה ע"י עמיתו, הרב אדלשטיין (נחסמה ברמה שהלה לא אישר להדפיס מכתב שהרב קנייבסקי שלח לפרסום בעיתונם).

בגל השני, הרב אדלשטיין הותיר את הבמה ל"שר התורה" ולהפתעת כולם, הגם שתלמודי התורה נפתחו כולם, לא זו בלבד שלא היתה עליה ברמת התחלואה, אלא שהיא ירדה, הרבה אל מתחת לממוצע הכללי (רק חודש וחצי אחרי ההפרה הזו, צמחו לפתע המספרים). בציבור החרדי זה נתפס כ"אישור משמיים" לתפיסתו של "שר התורה".

אז מי שמצפה לכניעה/הישמעות להוראות, פשוט אינו מבין איך המערכת הזו עובדת.

מה כן אפשר לעשות? זו כבר שאלה לפוסט אחר.

נמרוד חי על התפר שבין שסעי החברה הישראלית, רגל פה רגל שם. משמש כיועץ, ועוסק בגישור תוך אישי ובינאישי. חי את השסעים בחברה הישראלית מזה שנים רבות. לא ימין ולא שמאל (=נגד כולם)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 804 מילים
סגירה