אנחנו בפתחה של מערכת בחירות רביעית, באווירה פוליטית מעורערת, בעיצומה של מגפת קורונה שפוגעת בנו בריאותית וכלכלית. אנחנו נמצאים גם בעיצומם של שני מרוצים: הראשון הוא התחסנות מול התחלואה והשני הוא משפט נתניהו. שני מרוצים שיכולים לנצח את הפוליטיקה המקומית.

אנחנו בפתח מערכת בחירות רביעית, באווירה פוליטית מעורערת, בעיצומה של מגפה בריאותית וכלכלית וגם בעיצומם של שני מרוצים: התחסנות מול התחלואה והמשפט של נתניהו

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שני המרוצים מנוהלים על ידי אדם אחד, שמצליח ללא עוררין להטות את תשומת הלב ממרוץ אחד למשנהו, ממש כפי שהווירוסים משפרים עמדות במהלך המגפה על ידי היווצרות מוטציות שמשמרות את קיומן ככל שחולף הזמן.

הווירוס ובני משפחתו נהנים מדרך קבלת ההחלטות בממשלים כמו זה הישראלי. בדרך מטפורית נאמר, שעד שהחליטו לסגור את נתב"ג, יבוא בני המשפחה מבריטניה ומדרום אפריקה השלים את מהלך התפשטות המחלה בישראל.

אל מול המהלך הזה יש מאמץ מרוכז ומרשים של התחסנות, שנתקל בקשיים כעת בשל הירידה באמון הציבורי. אבל עדיין אפשר לומר שישראל מתחסנת וישראל מתמודדת עם תחלואה שמקורה החדש הוא המוטציות.

כעת בואו ננסה לראות בתהליך הזה סוג של מטפורה גם על מערכת הבחירות שנחתה עלינו זו הפעם הרביעית ברציפות בפחות משנתיים. אגב, בעבר, מתוך ייאוש, הצעתי לפוליטיקאים לערוך כל יום בחירות. גם היום אפשר לחוש ייאוש ממערכת פוליטית, שמזכירה את מבצע השיווק "טיסה לשום מקום" שערכה פעם חברת תעופה, טרנד שתפס שוב בימי הקורונה. יוצאים לטיסה של שעה ויותר, ממריאים משדה התעופה וחוזרים אליו כעבור שעתיים שלוש. בינתיים נהנים מארוחה טובה במטוס, שרות אישי מעולה, נוף יפה וחזרה אל שדה התעופה והביתה. והנה לנו דימוי לפוליטיקה שמובילה אותנו לשומקום.

התגובה המיידית, האינסטינקטיבית, היא: "אוקיי, אז נשים פתק לבן או בכלל לא נצביע". זוהי תגובת נגד, שממחישה את המחאה האזרחית ואולי את האדישות האזרחית. אנחנו מכירים היטב את הבחירות לוועד הבית עם מיעוט מהשתתפים. ממש לא מזמן, כשמרב מיכאלי נבחרה לראשות המפלגה ברוב קולות, ואיתה נבחרה גם הרשימה בפריימריס דיגיטליים, רק 40 אחוזים מחברי המפלגה השתתפו בבחירות הללו.

לכל אלה נוסיף את העובדה שאנחנו בעיצומה של מגפת קורונה שהפתיעה את כל העולם, לא רק את ישראל, אלא שאצלנו, במדינת הסטארט-אפ עוד לא מצאו חלופות שיאפשרו הצבעה מבלי להגיע לקלפי. בעניין זה כדאי לבחון כיצד מפלגת העבודה הצליחה לערוך הצבעה דיגיטלית מאובטחת ולהעתיק את הרעיון לבחירות הכלליות כדי לוודא ששיעור ההצבעה יהיה גבוה הרבה יותר.

הווירוס ובני משפחתו נהנים מדרך קבלת ההחלטות בממשלים כמו זה הישראלי. עד שהחליטו לסגור את נתב"ג, יבוא קרובי הנגיף מבריטניה ומדרום אפריקה השלים את מהלך התפשטות המחלה בישראל

ובכל זאת מה עושים? ההמלצה של המומחים למדע המדינה תאמר בפה מלא: בוחרים בכל מחיר. אגב, יש מדינות שקונסות אזרחים שלא מצביעים. המלצה שיש בה הגיון אזרחי, שמאפשר לכל אחד ואחת להשפיע.

כדי להקל על ההחלטה, נעשה תרגיל מחשבתי. למפלגות החרדיות והערביות יש קהל יציב למדי, אזרחים ששומרים נאמנות לאורך זמן. כך גם לליכוד, יש עתיד, מרצ וישראל ביתנו, ואולי במקצת גם למפלגת העבודה. האמת שגם מספר המפלגות הזה הוא בעייתי במדינה חפצת חיים. לצורך התרגיל המחשבתי, אילו היינו אומרים שאלה החלופות הקיימות, נראה שתמונת המנדטים הייתה ברורה. הבחירה במפלגות "אד הוק" יצרה מפלגות חדשות, אך מרביתן התמוססו תוך מספר שנים. כך ראינו את כחול לבן שאיבדה מכוחה הפוליטי, ששרד רק שתי מערכות בחירות.

זהו כאמור מבחן אחד שמאפשר לנו להכריע למי להצביע. מבחן אחר נוגע למצע. אנחנו יכולים לקרוא את המצע בקריאה ביקורתית ולבחון האם הוא מציאותי ובר קיימא. האם אלה שכתבו אותו מתכוונים ליישם אותו. לא לחשוש לשאול שאלות נוקבות.

כמובן שהמלאכה פשוטה יותר במפלגות וותיקות שם אפשר לבחון כמה מההבטחות התקיימו וכמה נשכחו ולמה. תמיד נזכור את המשפט הידוע "מה שרואים משם לא רואים מכאן". או את "זו היתה אמת לשעתה". משפט שמשרת את כל אלה שאינם מתכוונים לממש את ההבטחות שלהם.

יש אפשרות נוספת והיא נראית הזויה, אך במבט עמוק יכולה לעצור את התהליך ואת הכאוס. מפלגות המתמודדות בבחירות אלה חייבות להתחייב, כצעד ראשון, לשנות את החוקים, כך שנבחרי ציבור יוכלו לכהן רק שמונה שנים ברציפות. צעד שני אפשרי הוא ביטול האפשרות שרה"מ עם כתב אישום יכול להמשיך ולכהן עד לקבלת גזר דין חלוט, יש לקבוע שאם הוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה, חבר כנסת ממפלגתו ימונה מיידית לתפקיד.

מפלגות מתמודדות בבחירות צריכות להתחייב, כצעד ראשון, לשנות את החוקים כך שנבחרי ציבור יוכלו לכהן רק 8 שנים ברציפות. צעד שני אפשרי הוא ביטול האפשרות שרה"מ עם כתב אישום יוכל להמשיך לכהן עד גזר דין חלוט

גם אם בסופו של דבר הוא ימצא זכאי במשפט, לא קרה אסון ציבורי, שכן אין מדובר במשימה עם קביעות לכל החיים אלא משימה חולפת, שהתנאי העיקרי שלה אמור להיות משרת ציבור נקי כפיים. פרט לכך חייבים לנתק את הקשר בין התקציב לפירוק הכנסת. את המחיר לאי אישור התקציב ישלמו ראש המשלה ושר האוצר שיוחלפו באחת על ידי אחרים שמסוגלים לבצע את המשימה. אלה רק דוגמאות לשינויים קלים שניתן לבצע, כמובן בתנאי שנבחרי הציבור שלנו יראו למול עיניים את טובת הציבור כפי שנדרש על פי קוד אתי עתידי שעליהם לקבוע ולאשר בהסכמה.

בקיצור, המערכת הפוליטית קורסת, רסיסי מפלגות ובעיקר פליטים ופליטות שמחפשים דרכים להתאחד, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. כפי שראינו לפני סגירת הרשימות היו רבים ומוכרים שהבינו שדרכם בכנסת ואליה נחסמה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.