אפשר להבין את האכזבה מאיחודים פוליטיים, בהתחשב בתוצאות העגומות של מיזם כחול לבן מחד, ושל הריצה המשותפת של העבודה ומרצ עם גנבת הקולות אורלי לוי-אבקסיס מאידך. אך חשוב לזכור שבמטרה העיקרית הם הצליחו: בנימין נתניהו הפסיד בבחירות האחרונות מכיוון שקולות לא בוזבזו במרכז-שמאל.

אפשר להבין את האכזבה מאיחודים פוליטיים, בהתחשב בתוצאות העגומות של מיזם כחול לבן מחד, ושל הריצה המשותפת של העבודה ומרצ עם גנבת הקולות אורלי לוי-אבקסיס מאידך. אך חשוב לזכור שלא בוזבזו קולות

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

נתניהו אמנם נשאר על כסאו מכיוון ששני שרלטנים נוספים, האוזר והנדל, הצטרפו ללוי-אבקסיס ומנעו מבני גנץ להקים ממשלה. הרמטכ"ל לשעבר היה חלש מכדי להראות להם מי הבוס, וזה מקומם. אבל הלקח הוא להמנע מסוסים טרויאנים – לא להמנע מאיחודים.

כעת הגענו לבחירות רביעיות, ומסתבר שהפוליטיקאים מהגוש למדו את הלקח הלא נכון, והם יוצאים למשימת ההצלה הלאומית באופן הכי שלומיאלי שאפשר. נכון לעכשיו, יתמודדו על האזור שבין יש עתיד לרשימה הערבית המשותפת לא פחות מחמש מפלגות לא-טריוויאליות: העבודה, מרצ, מפלגת גנץ (באמת עצוב מדי לקרוא לה כחול לבן), מפלגת ירון זליכה ורע"מ. זאת, בזמן שבימין הצליחו לאחד את הספיחים הלאומנים בדמות בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר.

כדי להכנס לכנסת חייבים לזכות בארבעה מנדטים (בגלל אחוז החסימה של 3.25% מהקולות) ואין באזור הזה 20 מנדטים. אף סקר לא מתקרב לדבר שכזה. לכן עופר שלח ורון חולדאי פרשו. מגלומניים אולי – אבל עם כבוד עצמי, ואולי גם שמץ אחריות.

כל מפלגה שתתקרב לאחוז החסימה בלי לעבור אותו תעניק כ-2 מנדטים לגוש הימין – זאת המתמטיקה של שיטת הבחירות. בסקרים רבים נתניהו יושב על 59 מנדטים – מרחק אחד מתיקו ושניים מנצחון.

וניצחון כזה יהיה הרה אסון עבור המדינה. שלטונו מושחת ורעיל, ואפילו עם הקורונה הוא פישל, עם כל הכבוד לחיסונים. כל עוד הוא בשלטון אין דרך לתקן את המצב עם החרדים או להתקדם לקראת שלום והפרדות מהפלסטינים. כל עוד הוא בשלטון תימשך המלחמה במערכת המשפט וההסתה של איש ברעהו. הסיכויים לאלימות פוליטית – או גרוע מזה – אינם קטנים בכלל.

ריבונו של עולם: למה לקחת סיכון כזה?

כעת הגענו לבחירות רביעיות, ומסתבר שהפוליטיקאים מהגוש למדו את הלקח הלא נכון, והם יוצאים למשימת ההצלה הלאומית באופן הכי שלומיאלי שאפשר

יאמרו גאוני העבודה ומרצ שהם חישבו ומצאו שאחד ועוד אחד לא תמיד שווים שניים – לאמור, שמפלגה מאוחדת עשוייה לקבל פחות קולות מאשר שתיים שרצות בנפרד. זה כנראה נכון – פחות אנשים יצביעו להן רק בגלל אימת אחוז החסימה. אבל מה זה שווה אם קולות ירדו לטמיון ונתניהו ישאר בשלטון? עוד ח"כ יותר או פחות ממפלגה זו או אחרת שווה סיכון למפלה של הגוש? אינני חושב שיותר מדי תומכים של מפלגות אלה חושבים שכן.

הטעות קרובה לבלתי נסלחת. זה כל כך מחריד שבנסיבות רגילות הייתי אומר שזה פוסל אותם לחלוטין: צריך אינטליגנציה כדי להנהיג מדינה, או אפילו לשבת בועדת הכספים.

אבל את הנעשה אין להשיב. מועד הגשת הרשימות עבר ב-4 לפברואר וזה מה שיש בינתיים. אז מה עושים הלאה?

בחבירתו לנתניהו בנימוקי קורונה גנץ עשה מיסקלקולציה שאין ממנה חזרה ועכשיו הוא אומר שלא יעבדו עליו פעם שניה. אבל לא חסרים אנשים שהבינו גם לפני הפעם הראשונה, ואף הסבירו לו לאט. הוא חייב לפרוש. אותו דבר עם זליכה. אפשר רק לקוות שהסקרים יראו לשניהם את הדרך. אולי אפשר לתמרץ אותם איכשהו. למה לא? שזליכה יהיה שר אוצר. יותר גרוע מישראל כץ הרי לא ייתכן (אלא אם כן ניקח בחשבון את שאר סיעת הליכוד).

ואז נישאר העניין המרכזי: מעשה השטות של מרצ והעבודה. המפלגות כמעט זהות. מסכנה יו"ר העבודה הטרייה והסימפטית מרב מיכאלי, שנתקעה לא רק עם עברית מוזרה אלא גם עם טיעון חלש שהעבודה "מרכזית" יותר וזה מצדיק הכל. העבודה תחת שרביטה היא, אם כבר, קצת יותר פמיניסטית ממרצ וגם קצת פחות "בטחוניסטית" מרשימה שמתהדרת בסגן רמטכ"ל חובב הארגומנט הדמוגרפי ליציאה מהשטחים.

גנץ עשה מיסקלקולציה שאין ממנה חזרה ועכשיו הוא אומר שלא יעבדו עליו פעם שניה. אבל לא חסרים אנשים שהבינו גם לפני הפעם הראשונה, ואף הסבירו לו לאט. הוא חייב לפרוש. אותו דבר עם זליכה

לפחות אחת מהן (להערכתי מרצ) תרחף סביב אחוז החסימה ככל שיתקרב מועד הבחירות. מפלגה זו חייבת לפרוש תמורת הסכם לקבל שלושה תפקידים משמעותיים בקואליציה על חשבון מכסתה של השניה (שהרי תגדל משמעותית ממש בגלל אותה פרישה). זהו פתרון הוגן כל כך שאני רק דואג שהוא הגיוני מדי עבור העוסקים במלאכה. וכיוון שנתניהו אינו מעורב, לא יידרשו חוקי יסוד או ערבות בנקאית.

אמנם מעצבן לא להיות בכנסת, אבל לא נורא. העיקר להיות בממשלה – ושתהיה ממשלה. הציבור שלהם ישמח מהעסקה. ואולי בפעם הבאה יתכבדו האנשים הטובים האלה להקים את המערך הסוציאל-דמוקרטי שהיה צריך לקום כבר היום.

באשר לרע"מ, אני חושש שלא ניתן לעשות איתה הרבה. מדובר בעוד תרגיל חכם של נתניהו, שהוא הרבה דברים רעים אבל לבטח לא טיפש. מנסור עבאס יתמודד, כנראה יגזול כשני מנדטים (בסקרים הוא יושב על קצת פחות מ-2%) מהמשותפת, לא ייכנס לכנסת ובזאת יעביר מנדט אחד לימין. אולי הוא יהיה השגריר באוסטרליה.

כנגד זאת המשותפת חייבת לעשות כל דבר אפשרי תחת השמש כדי להביא מצביעים לקלפי. זה לא יקרה יש מאין. הטראומה שיצר גנץ כשהפנה להם עורף ופנה לנתניהו היא קשה, והיא שהובילה במידה רבה לתופעת עבאס. צריך משהו חדש.

המשהו הזה חייב לבוא ממנהיגי המרכז השמאל, ואם רק אפשר מיאיר לפיד, שהגורל (יחד עם המון עבודה קשה) ליהק אותו לתפקיד המושיע (לא, זה לא גדעון סער). חייבים להבהיר לבוחר הערבי, באופן חד משמעי, שהחרם הדפוק עליהם הסתיים. יש להזמין את הרשימה המשותפת לממשלה שתחליף את נתניהו. זה הדבר החכם, וזה הדבר הנכון.

המשהו הזה חייב לבוא ממנהיגי המרכז השמאל, ואם אפשר מלפיד, שהגורל (יחד עם המון עבודה קשה) ליהק לתפקיד המושיע (לא, זה לא סער). חייבים להבהיר חד משמעית לבוחר הערבי, שהחרם הדפוק עליהם הסתיים

כן, תרעילני הליכוד יוציאו מהבוידעם כל ציוץ מעצבן שפוליטיקאי ערבי אי פעם כתב. יבושם להם. כמאמר המשורר, שישתו מהמים של עזה.

לדבר הנכון יש כוח משלו. הוא מפזר עננים, הוא מרפא פצעים, הוא משנה משחקים. תפסיקו לפחד.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com