ניצן הורוביץ בכנס של מרצ בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

מרצ תמיד מתחילה נמוך בסקרים, אך הפעם ראשיה חוששים מהסחף

בבחירות קודמות בשלושת העשורים האחרונים, מרצ קיבלה יותר מנדטים בפועל משניבאו לה הסקרים בשלב זה של הקמפיין ● במפלגת השמאל הוותיקה מנסים להיתלות בעובדה הזו, אבל חוששים שכל ירידה נוספת תקבע בציבור את התודעה שהמפלגה אבודה ● ובינתיים על כל מנדט יש שתי דעות מה צריך להיות המסר לבוחרים ● פרשנות

מעולם, כך נדמה, הסקרים לא עניינו כל כך את אנשי מרצ. גם אתמול הם חיכו בקוצר רוח לסקר חדשות 12 כדי לראות אם המפלגה יורדת שוב מתחת לאחוז החסימה, אחרי הסקר הדרמטי של כאן 11 מיום שלישי בערב. ראשי התנועה חששו שכל ירידה נוספת תקבע בציבור את התודעה שמדובר במפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה ואסור לבזבז עליה קולות.

למזלם, הסקר בערוץ 12 מאמש עשה עימם חסד, ומרצ קיבלה ארבעה מנדטים. המפלגה לקחה חמצן, נשמה קצת לרווחה – אבל ראשי המפלגה והפעילים עשו גם חשבון נפש. לכולם ברור כי הזינוק המופלא של מרב מיכאלי ומפלגת העבודה עשו שמות במרצ. הרכב הרשימה שנבחר בעבודה היה יכול בקלות לרוץ תחת מותג של מרצ.

אבל יש גם מי שחושב שזו תופעה מוכרת, ובסוף העניינים יסתדרו לטובת מרצ.

מוסי רז, לשעבר חבר כנסת במרצ, בדק ומצא שבכל מערכת בחירות הפריימריז בעבודה מדרדרים את מרצ בסקרים לנקודות שפל, אבל היא מתאוששת לקראת הבחירות. כך, למשל, לפני בחירות 1992 מרצ הגיעה לשמונה מנדטים בסקרים אחרי הפריימריז בעבודה, אבל סיימה עם מספר שיא של 12 מנדטים בבחירות.

"ב-1996 היינו חמישה, וזה נגמר בתשעה מנדטים לנו. ב-2013 היינו שניים, וקיבלנו שישה. גם כאשר עמיר פרץ נבחר בעבודה – אנחנו ירדנו זמנית", מתנחם רז.

מוסי רז (צילום: גילי יערי/פלאש90)
מוסי רז (צילום: גילי יערי/פלאש90)

מפלגת העבודה היא הסבר מתבקש והגיוני, אבל במפלגה מפנים את האצבע גם לכיוונים אחרים.

מרצ בנתה על תמיכה נרחבת בציבור הערבי. המפלגה שילבה שני ערבים בחמישייה הפותחת – הפעילה החברתית ג'ידא רינאווי זועבי במקום הרביעי, וחבר הכנסת לשעבר עיסאווי פריג' במקום החמישי. יש מי שמכנה את מרצ בעקבות החיבור הזה מפלגה יהודית-ערבית לכל דבר. משום כך גם נשמעת האכזבה עקב התמיכה המוגבלת שמקבלת מרצ בציבור הערבי.

אגב, הכאב הוא גם על אילן גילאון, חבר הכנסת הוותיק והפופולרי שהתבקש לפנות את המקום ברשימה לרינאווי-זועבי. גילאון הסכים באצילות נפש. "מבחינתי עדיף שאלך ויגידו לי תישאר, ולא אשאר ויגידו לי לך", הסביר גילאון.

ההסבר נעוץ באדישות הכללית שיש ברחוב הערבי בגלל הפיצול הפוליטי. שלוש מפלגות ערביות מתמודדות היום בשטח – המפלגה האיסלמית (רע"מ), המפלגה המשולשת (חד"ש, בל"ד ותע"ל), ורשימה בשם מען של מוחמד דראושה. המצב הזה פוגע כנראה גם במרצ, שקיבלה יחד עם העבודה וגשר 2.2% מהקולות הערביים בבחירות האחרונות.

אילן גילאון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
אילן גילאון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

במרצ מסתכלים בעצב גם על ההתלהבות של מצביעי המפלגה מכוכבים אחרים שעולים על המפה. "בכל מערכת בחירות חושבים שיש משיח חדש", אומרת זהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר. "פעם זה בני גנץ, פעם ציפי לבני, עכשיו מיכאלי יצרה וייב. חלק הולכים לגדעון סער. אני שואלת, מה זה צריך להיות? מה עם הערכים שלנו? גדעון סער הוא הרי הפוך מאיתנו".

"בכל מערכת בחירות חושבים שיש משיח חדש. פעם זה בני גנץ, פעם ציפי לבני, עכשיו מיכאלי יצרה וייב. חלק הולכים לגדעון סער. אני שואלת, מה זה צריך להיות? מה עם הערכים שלנו? גדעון סער הוא הרי הפוך מאיתנו"

גלאון, ולא רק היא, מכוונת לעבר המועמד מספר 3 ברשימה, חבר הכנסת יאיר גולן. הביקורת הפנימית עליו רבה, בעיקר מאז שיצא מאולם המליאה באקטובר האחרון, בהצבעה על הצעת חוק של תמר זנדברג להנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם. בימים האחרונים הודיע גולן שהוא מוכן לשבת בממשלה של גדעון סער, והכעס עליו גבר.

"זו טעות כפולה", טוענת גלאון. "זה נותן תחמושת לנתניהו. הוא אומר תראו מי הולך לגדעון סער, אז תצביעו עבורי. זה גם מוריד קולות מאיתנו, כי זה נותן לגיטימציה למפלגות אחרות. אנחנו פועלים נגד האינטרס של עצמנו".

זהבה גלאון (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
זהבה גלאון (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

גלאון, רז ופעילים אחרים תובעים להיצמד לאידיאולוגיה הקשיחה של מרצ בבחירות האלה. גלאון, שהייתה יו"ר מרצ ב-2013, רצה אז תחת הסיסמה "שמאלנים הביתה", והמפלגה עלתה משלושה לשישה מנדטים "כי הצביעו עבורי עם הלב ועם הערכים".

רז מבקש להיצמד בכוח לנושא המדיני, להזכיר את הכיבוש ואת האפרטהייד, ואת המאבק לטובת המדינה הפלסטינית, ולא לברוח לנושאי חברה או דת ומדינה. "זה הייחוד שלנו. יש חמישה מנדטים בציבור שהנושא הזה חשוב לו, ואנחנו צריכים לקחת את כולם. זה גם הנושא היחידי שמחזיק אותנו על פני המים. לכל ההישגים האחרים שלנו עולים תמיד טרמפיסטים, בעיקר נתניהו".

מרצ, אביגדור ליברמן והרשימה המשותפת הן היחידות שלא נכנסו לממשלת נתניהו מאז סיבוב הבחירות הראשון באפריל 2019. גם העניין הזה לא מככב מספיק בקמפיין, בעיקר מול מפלגת העבודה, שיש בה מנגנון קבוע שמבקש תמיד להצטרף לממשלה.

ויש גם טענות נגד יו"ר המפלגה ניצן הורוביץ, ועל חברי הנהלה שנטשו בגלל ההתנהגות שלו, ועל חוסר מוטיבציה כללי. בעיות אינן חסרות, ועמן אובדים גם המנדטים ועולה הסכנה שהמפלגה ההיסטורית עומדת לרדת מהבמה הפוליטית.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מפלגה דון קישוטית, במקום להתחבר לציבור היא מנסה לשנות את דעתו במידי. זה מצחיק, הם טוענים שהעבודה לכאורה לקחה להם קולות בגלל שהם לא מספיק שמאל, גם אם זה נכון מלכתחילה זה היה טיפשי לגרור... המשך קריאה

מפלגה דון קישוטית, במקום להתחבר לציבור היא מנסה לשנות את דעתו במידי.
זה מצחיק, הם טוענים שהעבודה לכאורה לקחה להם קולות בגלל שהם לא מספיק שמאל, גם אם זה נכון מלכתחילה זה היה טיפשי לגרור את המפלגה למאבק על אלקטורט כל כך צר, זה שהעבודה שברה כל כך שמאלה לא אומר שזה גם מה שמרצ צריכה לעשות.
עם כל זאת אני חושב שהם יצליחו בבחירות האלה, הם הצליחו לאזן בין האגף הימני של המפלגה לשמאלי בלי לפגוע באחד מהם, לא שהאיזון בין אגפי המפלגה זה הכיוון הנכון, אבל לי לפחות נראה שזה יספיק ל 5-6 מנדטים ואולי אפילו 7.

עוד 672 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 17 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

כחודש לאחר שנכנס לתפקיד הנשיא - קיים ביידן שיחה ראשונה עם נתניהו

ישראלית, שחצתה בשוגג את הגבול לסוריה, נעצרה על ידי הרשויות במדינה; רוסיה מתווכת במגעים לשחרורה ● לפי דיווחים, בתמורה להשבת הישראלית, ישוחררו שני אזרחים סורים הכלואים בישראל ● ועדת הבחירות פסלה את מועמדותה לכנסת של אבתיסאם מראענה; הליכוד לא השתתף בהצבעה על פסילתן של הרשימה המשותפת ושל רע"ם - וכך נמנע הרוב הדרוש לפסילתם

עוד 39 עדכונים

יש ברכה בביביזם. אפילו בכיבוש. אפילו גדעון לוי ויתר על חילופי שלטון

ההטרלה האחרונה של גדעון לוי מתייחסת לתלונות הורים ומחנכים בישראל על הנזקים שגרמו וגורמים הסגרים לילדים בישראל. אני אומר "הטרלה", כי בשלב הזה אני כבר לא מאמין ללוי, שהוא באמת אומר מהמיית ליבו:

"קשה לכם עם הילדים בבית? תסתמו, יש כיבוש בגדה וברצועה יש מצור מתמשך".

אגב, זה לא שקר – הכיבוש והמצור נמשכים. אמת: רוב הציבור הישראלי התרגל להתעלם מקיומן של שתי הקולוניות, ממשטר המחסומים, מהמשברים ההומניטריים, מההרוגים והנכים – ממשטר האפרטהייד דה-פקטו. זה רע מאוד. אבל יש אי צדק גם בתוך ישראל, יש משבר אמיתי בישראל, ו"תשתקו לפחות אתם לא פלסטינים בעזה" זאת תשובה גרועה מאוד – גם מוסרית וגם מעשית. מעשית, כי כל תזוזה היום תלויה בדבר אחד: חילופי שלטון בירושלים. המיליונר המתבצר בבלפור מחזיק את המפתחות לכל שינוי. אין מנוס מכך.

אמת: רוב הציבור הישראלי התרגל להתעלם מקיום שתי הקולוניות, ממשטר המחסומים, מהמשברים ההומניטריים, מההרוגים והנכים – ממשטר האפרטהייד דה-פקטו. זה רע מאוד. אבל יש אי צדק גם בתוך ישראל

אני אומר "הטרלה", מפני שאני מתקשה להאמין שלוי חושב שהטיעון מחזיק מים; הוא הכליל את כל המשפחות הישראלית כ"טורטלים", כאילו היינו הבורגנים מהמעמד הבינוני-גבוה החדש, שנהנה מהמשטר הכלכלי של שני העשורים האחרונים – ושיוצרי "ארץ נהדרת" גילמו במשפחת טורטל הנלעגת. לבטח, הוא יודע שהם לא מייצגים את הרוב.

אז למה הוא כן מתכוון? בספטמבר האחרון השתמש לוי באונס הקבוצתי והזעזוע הציבורי בעקבותיו לאותו מסגור: המצוקות שלכם, הישראלים, לא נחשבות. המלחמה שאסרתם על תקיפות מיניות? מוסר כפול.

תנוח דעתכם: הוא לא מאמין בכך, לדעתי. אבל אחרי 30 שנה שבהן הוא מביא את עוולות הכיבוש, חלק או רוב הציבור מתעלם או מתנכר, וחלק לא קטן עונה לו ב"אבל מה עם הפיגועים, מה עם עוולות חברתיות בתוך ישראל, לא אכפת לך?" – הוא קיבל על עצמו את התפקיד התיאטרוני של "העיתונאי שאכפת לו רק מהכיבוש וליבו גס במצוקתם של יהודי ישראל". אולי יש לו אפילו מוסר כליות בעניין, אבל עבודה זו עבודה.

אז איך זה קרה?

גדעון לוי פיתח לעצמו לפני כשלושה עשורים מעמד של "כתב הכיבוש". ההוא, שלצד עמירה הס (שבעברה חיה ברצועת עזה שנים ארוכות) מביא את עוולות הכיבוש בצורת סיפורים אישיים, לא רק מספרים יבשים בדו"ח השנתי של "בצלם". תזכרו את "בצלם", עוד נחזור אליו. הוא פרסם את הרפורטז'ות הארוכות במדור שבועי בעיתון "הארץ". בגלל המדור הקבוע קנה לעצמו מעמד ייחודי, ועיתון הארץ קיבל על עצמו מרצון את המיתוג "העיתון של השמאלנים" – גם אם זה לא היה מדוייק אף פעם.

הבעיה היא שהכיבוש התארך הרבה מעבר למה שהאמנו, ואז גם נשכח מלב (ברובו), ולוי נשאר ב"ביזנס" הזה הרבה זמן. יותר מדי זמן.

כתבות הכיבוש הפכו לפורנוגרפיית כיבוש. עוד סיפור ועוד תיאור, עוד התפלשות בפרטי הזוועה והאומללות –  וישאל הקורא את עצמו "רגע, אבל לאיפה כל זה מוביל? מה המטרה"? ומפורנוגרפיה – לבידור.

לפני עשור גיליתי שגדעון לוי מוזמן למין אירועי תרבות, גם בהתנחלויות, שבהם הוא מגלם את תפקיד גדעון לוי, השמאלני שמסקר את הכיבוש ואוהב את הערבים במקום את היהודים. ארגז העגבניות מוכן מראש, הוא אומר את שלו, נציג הצד השני אומר את שלו, המנחה אולי "מרגיע את הרוחות" שמתלהטות לפי המקובל, ומסכם בסוף. המשתתפים באים על שכרם, ועוברים לאירוע הבא.

לפני עשור גיליתי שגדעון לוי מוזמן למין אירועי תרבות, גם בהתנחלויות, שבהם הוא מגלם את תפקיד גדעון לוי, השמאלני שמסקר את הכיבוש ואוהב את הערבים במקום את היהודים

מסקנה? שינוי? הצחקתם אותם. אני לא מדבר דווקא על התשלום על האירוע הבודד; גם אם לוי השתתף באירועים האלה בחינם, השורה התחתונה היא שהוא ביצר את מעמדו, ובסופו של דבר יש לו מקום של כבוד בפאנלים טלוויזיוניים.

שנים ארוכות נמנעתי מלומר זאת, נמנעתי מלבקר את גדעון לוי, גם בגלל ההערכה לפועלו העיתונאי (וקצת בגלל אופיו הלבבי). אבל הוא התמסד לתוך הסטטוס קוו. הוא לא השמאלני היחיד שמתנגד לכיבוש בקולניות, אבל גם התמסד לתוך המצב הקיים.

האיש כנראה לא מודע לכך, או לפחות בעבר לא היה מודע לכך שהוא ממלא תפקיד בתחזוקת המשטר. לכן, השלב הנוכחי, שבו החל לוי לתמוך בגלוי בראש הממשלה הזמני-קבוע לא מפתיע, אלא עקבי עם ההתפתחות הזאת. סיבת הקיום של לוי היא המשטר הקיים: כיבוש, התנחלות זוחלת, הון-שלטון, אי-שיוויון, תיאוקרטיה. כל שינוי יערער את מעמדו.

במאי 2016 הודיע ארגון "בצלם" שהוא מפסיק לשתף פעולה עם חקירות הצבא בשטחים ולא רק בגלל התוצאות הדלות בשטח (כמו אחוז מזערי של כתבי אישום). צה"ל הודה שהוא קורא את הדו"חות של "בצלם" ומסיק מסקנות. הכיבוש מתייעל. בשנים האחרונות יש גם סימנים לכך שארגוני זכויות אדם וגופים הומניטריים הפכו לעוד כלי בידי המנגנון שמשמר את המצב הקיים, גם אם ביומיום מקללים ותוקפים את הפעילים והמתנדבים. חלקם בוחנים מחדש את דרכם. גדעון לוי לא הגיע למסקנה הזאת. הוא ממשיך באותה דרך.

לגדעון לוי יש נרטיב שלם שמתרץ את ההתמסדות:

״המועמדים לראשות ממשלה מהשמאל הציוני בטחוניסטים ובוחרים בהרפתקאות צבאיות עתירות פלסטינים מתים״.

האיש כנראה לא מודע לכך, או לפחות בעבר לא היה מודע לכך שהוא ממלא תפקיד בתחזוקת המשטר. לכן, השלב הנוכחי, שבו החל לוי לתמוך בגלוי בראש הממשלה הזמני-קבוע לא מפתיע

זה היה קל במיוחד עם בני גנץ, שהגדיר עצמו ״מרכז ימין״. שקמפיין הבחירות שלו באפריל 2019 הציג בגאווה את הרוגי צוק איתן. הנרטיב של לוי נשען גם על הטענה ״נתניהו שמרן ולכן נמנע ממבצעים בשטחים״; טענה שמתה בקיץ 2014 עם ״צוק איתן״ ו-551 קטינים הרוגים. יותר נכון, היתה צריכה למות. לצערי הפרדיגמה הזאת עדיין חיה וקיימת:

"מה זה משנה עם יחליפו את ביבי, הרי גם (הכנס את שמו של הטוען הנוכחי לכתר) הוא ימני/חבר של טייקונים/מתנחלים".

זה נשמע כמעט-הגיוני.

בשנה האחרונה לוי הוסיף למערך הטענות הרעוע הזה עלה תאנה שמאלי נוסף: חזון המדינה האחת. אבל זה רק עלה תאנה. האפרטהייד דה פקטו בגדה לא יהפוך לאפרטהייד דה-יורה כל כך מהר והדרך משם לאזרחות לכל תושבי הגדה אינה מובטחת כלל; הרצועה מבודלת ומנותקת בכוונה, וחמאס משתף פעולה במסירות. כך שאזרחות לפלסטינים ברצועה לא עומדת בכלל על הפרק.

כבר כתבתי כאן שבנימין נתניהו מזמן אינו סתם ראש ממשלה ציוני-ימני. הוא המוקד של כל המשטר החדש שהתעצב פה. הכיבוש, ההון-שלטון, התיאוקרטיה הזוחלת – לא ייעלמו איתו, אבל כולם יעמדו פתאום בסימן שאלה, אם המשטר הביביסטי יפורק. זאת ‏הסיבה (לדעתי) שגדעון לוי הפך לביביסט: זאת הנישה שלו. המשטר הישראלי כובש ומדכא, לוי מוחה (ומרגיש נורא צודק ומוסרי).

טיבו של משטר שחיתות, פלוטוקרטיה, הוא שהוא משחית עוד ועוד אנשים. לפעמים, גם את המתנגדים לו. מין "אופוזיציית הוד מלכותו", אופוזיציה נאמנה – שאין לה שום יומרה להחליף את השלטון או לשנות את המצב. להגיד "מה זה משנה, כולם בעד הכיבוש", זה כמו להגיד "מה זה משנה, כולם מושחתים". זה לא פיכחון ריאליסטי, זאת לא עמדה של עליונות מוסרית. זה ניהיליזם. זאת השלמה עם המצב.

*   *   *

אחרית דבר: כאמור, האיש לא לבד. בתקשורת ובחוגים נוספים מתרבים הקולות, המתנאים במוסריותם ובהתנכרותם למצב הישראלי הגס והאטום, לאי-צדק, לאלימות, אבל מקפידים תמיד להזכיר כמה הרוב בכנסת ימני, ורוב הציבור ימני, עד כמה אין סיכוי לשום שינוי.

להגיד "מה זה משנה, כולם בעד הכיבוש", זה כמו להגיד "מה זה משנה, כולם מושחתים". זה לא פיכחון ריאליסטי, זאת לא עמדה של עליונות מוסרית. זה ניהיליזם. זאת השלמה עם המצב

הם מציינים שהעמדה המצפונית היא נחלת מעטים והיא בחירה אינדיבידואלית בלבד; הקולקטיביות בכלל והמוטיווציה לפעולה, לעיצוב המציאות – היא מונופול של מחנה אידיאולוגי אחד, שנמשח לשלטון לנצח.

אבל על כל אלה, בפעם אחרת.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,110 מילים

הוא המציא מחדש את היקום המופלא של מארוול, אבל סיים את חייו בגיל 95 כשהוא סובל מהתעללות נפשית ופיזית ● העיתונאי אברהם ריסמאן חפר עמוק לתוך חייו המרתקים של סטן לי ושלף משם את כל השדים ● גיבורי-על אין בסיפור הזה, אלא בעיקר גניבת קרדיטים ועסקאות מפוקפקות

עוד 1,228 מילים

בקרוב שוב ניתקל בענני עלים ואבק בסמוך לביתנו ● עשור אחרי שהשימוש בהם נאסר בחוק, מפוחי העלים חוזרים - הפעם בגירסה חשמלית ושקטה, אבל עדיין מזהמת ● החלוצה בתחום היא עיריית תל אביב, שאישרה השבוע להשתמש שוב במפוחים במסגרת הסכם עם המשרד להגנת הסביבה ● "זו שערוריה שמאפשרים לכלי שמחדיר חלקיקים מזהמים למערכת הנשימה לחזור לפעול"

עוד 705 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

מספר הדירות הריקות הוכפל בעשרים שנה

פרסום ראשון לידי זמן ישראל הגיע דוח של הלמ"ס, שאמור להתפרסם בקרוב, לפיו מספר הדירות הריקות בישראל עומד כיום על מעל 180 אלף -מרביתן דווקא באזורי הביקוש ● קרוב ל-70 אלף דירות - סדר גודל של עיר שלמה בישראל - ניתן להוציא באופן מיידי לשוק בעזרת התמריץ הממשלתי הנכון ● אז למה כל שרי האוצר עד היום התחמקו מזה?

עוד 603 מילים

הנשיא ביידן והסדר העולמי – השלכות על ישראל והעם היהודי

שנות כהונתו של הנשיא טראמפ העצימו את תהליך השחיקה בהשפעתו של האתוס הליברלי-דמוקרטי על הסדר העולמי ומוסדותיו. עד כמה המטוטלת תיטה בכיוון ההפוך עתה, בעקבות תבוסתו של טראמפ? הזמן הקצר שעבר מאז חילופי השלטון בארה"ב אינו מאפשר מתן מענה פסקני לשאלה זו. עם זאת, על מעצבי המדיניות בישראל ובעם היהודי להיות ערים לסוגיה ולהיערך להשלכותיה.

שנות כהונת טראמפ העצימו את תהליך השחיקה בהשפעתו של האתוס הליברלי-דמוקרטי על הסדר העולמי ומוסדותיו. עד כמה המטוטלת תיטה בכיוון ההפוך עתה בעקבות תבוסתו? מוקדם לומר

הסדר העולמי, שכונן לאחר מלחמת העולם ה-II בהובלת ארה"ב, נועד להגביר ביטחון, יציבות, חירות, סחר חופשי, זכויות אדם, שלטון החוק, בחירות הוגנות, חופש ביטוי, יחס אנושי למיעוטים ולמהגרים, שלילת גזענות, שוויון מגדרי ועוד. התפיסה שבבסיס מורשת זו רואה בערכי הדמוקרטיה והליברליזם גורם מייצב ביחסים הבינלאומיים, ערובה לשגשוג כלכלי, כמו גם מימוש של קידמה אנושית נכספת.

אין, כמובן, להיסחף לטיעונים גורפים, כאילו מדיניות החוץ של מדינות העולם החופשי הונעה על ידי ערכים נשגבים בלבד. אך עדיין, התפיסה הדמוקרטית-ליברלית השפיעה משמעותית על רוח התקופה ותורגמה למהלכים מעשיים בזירה הבינ"ל.

המשבר הפיננסי של 2008 סימן תפנית בכוח המשיכה של התפיסה. נוספו עליו: העמקת אי-השוויון החברתי שהביא עמו עידן הגלובליזציה, דעיכת התקווה שהצית "האביב הערבי", פיגועי הטרור של האסלאם הרדיקלי, ערעור תחושת הביטחון האישי, גלי הגירה בלתי נשלטים, התרחקות מן המנטליות הקוסמופוליטית, פחיתה בכוחן של ממשלות להתמודד מול אתגרים מקומיים וגלובליים, משברי הזהות והכלכלה העוברים על אירופה, ה"ברקזיט", כישלונותיה של ארה"ב במלחמותיה בעיראק ובאפגניסטן, אוזלת היד נוכח הטרגדיות האנושיות בסוריה ובתימן, ולאחרונה – מחדליהן של דמוקרטיות מערביות רבות בהתמודדות מול מגפת הקורונה.

הצבר הכישלונות דחף להתגברותן של מגמות השוחקות את האתוס הליברלי-דמוקרטי: פופוליזם השואב עוצמה מן הרשתות החברתיות, עויינות כלפי האליטות, פרוטקציוניזם, התחזקות פוליטית של תנועות ימין קיצוני, התעצמות הנטייה לבדלנות לאומית ותרבותית, להדרת מיעוטים וזרים, לחסימת הגבולות בפני מהגרים ולמאבק בגלובליזציה וברב-תרבותיות.

בעוד ארה"ב, שנשאה על כתפיה את עיקר משימת שמירתו של הסדר העולמי, עייפה מלמלא את תפקיד "השוטר העולמי", גובר כוחן היחסי של המעצמות האוטוריטריות שניצבות מולה – רוסיה וסין. אלה רואות את עצמן בפרספקטיבה היסטורית כמעצמות-על, ואינן מקבלות את הגיונו של סדר עולמי המוכתב על ידי המערב ומתעלם מעוצמתן.

בעוד ארה"ב, שנשאה על כתפיה את עיקר משימת שמירתו של הסדר העולמי, עייפה מלמלא את תפקיד "השוטר העולמי", גובר כוחן היחסי של המעצמות האוטוריטריות שניצבות מולה – רוסיה וסין

הן נוהגות באסרטיביות אסטרטגית גוברת – צבאית וכלכלית – וטוענות כי הלגיטימיות של מעמדן אינה נופלת מזו של ארה"ב ואירופה (סין אף מציעה מודל משטרי אלטרנטיבי: פיתוח כלכלי מהיר ועקבי ללא שיטת ממשל דמוקרטית וללא הקפדה על זכויות אדם). טעם נוסף להתנגדותן לניסיון להכתיב סדר עולמי ברוח ליברלית-דמוקרטית הוא כמובן החשש, שרעיונות מערביים עלולים לערער את יציבותן הפנימית.

היבחרותו של טראמפ נבעה במידה רבה מזרמי המעמקים ומן המגמות שהביאו לשחיקת האתוס הליברלי-דמוקרטי. כנשיא, הוא ביטא מגמות אלה ואף העצימן. הוא לא גילה עניין בשמירת מעמדה של ארה"ב כמנהיגת העולם החופשי הדוחפת לערכים של דמוקרטיה וזכויות אדם. הוא נעדר סנטימנטים כלפי בעלות-בריתה המערביות של ארה"ב. הוא לא גילה ענין בבריתות ובטיפוח מוסדות בינ"ל, נטש את הסכם האקלים, הודיע על כוונתו לנתק הקשר והתמיכה באירגון הבריאות העולמי, נטש את הסכם הגרעין עם איראן והותיר תחושות קשות בקרב מנהיגי אירופה ביחס למחויבותו לברית נאט"ו.

טראמפ לא הסתיר את אהדתו לעריצים, הביע סלידה מן "האידיאולוגיה של גלובליזם" והעדיף במקומה את "הדוקטרינה של פטריוטיזם". הוא הבהיר שלא יתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות שמפרות זכויות אדם, ולא התנה את תמיכתו בהן ברפורמות דמוקרטיות.

מול תפיסתו זו של טראמפ, הנשיא ביידן מציג תפיסה מנוגדת לחלוטין. הוא מתחייב להחזיר את ארה"ב למעורבות ולמנהיגות בזירה הבינ"ל. נאומו במחלקת המדינה (4 פברואר) מלמד על הבדלים משמעותיים באשר למצפן שצריך להנחות את הדיפלומטיה האמריקאית ואת הסדר העולמי שעליה לקדם.

ארה"ב צריכה, לשיטתו, להוביל על ידי מתן דוגמה. ברוח זו, הוא מציג את המאבק מול סין ורוסיה כמאבק בעל משמעות אידיאולוגית: הדמוקרטיה כנגד האוטוריטריות. הדיפלומטיה האמריקאית צריכה, לדבריו, לשוב ולהישען על ערכי מוסר אמריקאיים כמו חירות, זכויות אוניברסליות, כיבוד שלטון החוק, יחס של כבוד לכול בן אנוש.

ביידן מבקש לבנות מחדש את שריריו של המחנה הדמוקרטי בעולם. הוא מתייחס לבריתות כמקור כוח ומבטיח שארה"ב תחדש את תפקידה המוביל בארגונים בינ"ל (חזרה להסכם האקלים, חידוש התמיכה בארגון הבריאות העולמי וכד'). ביידן אף מבטיח תגובה קשוחה מול התנהלותה של מוסקבה המפרה את זכויות היסוד של אזרחיה.

ביידן מבקש לבנות מחדש את שריריו של המחנה הדמוקרטי בעולם. הוא מתייחס לבריתות כמקור כוח ומבטיח שארה"ב תחדש את תפקידה המוביל בארגונים בינ"ל (חזרה להסכם האקלים, חידוש התמיכה בארגון הבריאות העולמי וכד')

אם החוקר רוברט קגן הזהיר בזמנו שללא עמידה תקיפה על שמירת הישגיו של האתוס הליברלי-דמוקרטי בזירה העולמית, "הג'ונגל" מאיים לחזור וכול דאלים גבר, הרי ביידן ער לסכנה, שקודמו אף העמיק. נאומו התקיף במחלקת המדינה מעיד כי בכוונתו לעמוד בפרץ ולשנות את כיוון המטוטלת.

אלא שעל ביידן יהיה לנווט בזירה הבינ"ל בין הגיונות שלעיתים ניצבים בסתירה והוא אינו יכול להתכחש לכוחן המתעצם של המעצמות האוטוריטריות, רוסיה וסין. ככול שארה"ב תנקוט מהלכים קשוחים נגד התנהלות סינית ורוסית שמנוגדת לנורמות ליברליות-דמוקרטיות, כך תזכה לפחות רצון טוב ונכונות לשיתוף פעולה בהתמודדות מול אתגרים גלובליים: מגפת הקורונה, פרוליפרציה של נשק גרעיני, התחממות כדור הארץ, הסדרת ההתנהלות בחלל, וכד'.

ביידן מודע היטב לכך שהפתרונות, אותם הוא נלהב לקדם מול אתגרים אלה, מחייבים שיתוף פעולה גלובלי. החודשים הקרובים ילַמדו, אפוא, כיצד הוא מאזֵן בין היעדים שהציב.

למסלול בו יבחר הנשיא האמריקאי נודעת השפעה על המאפיינים, הנורמות ומאזני הכוחות במרחב הגיאופוליטי הכולל בו מתנהלת ישראל ובו חי העם היהודי על תפוצותיו.

מאמץ אמריקאי לדחוף את מטוטלת הסדר העולמי חזרה לכיוון הליברלי-דמוקרטי, תוך היערכות בהתאם של הדיפלומטיה האמריקאית, עשויים להשליך על ישראל, על העם היהודי ועל חוסנו של משולש היחסים: ירושלים-וושינגטון-יהדות ארה"ב. להשלכות אלה חשיבות עליונה מאחר שארה"ב, המהווה בית לקהילה משגשגת של כמחצית מהעם היהודי, היא המעצמה היחידה עליה נשענת ישראל.

מאמץ אמריקאי לדחוף את מטוטלת הסדר העולמי חזרה לכיוון הליברלי דמוקרטי, עשוי להשליך על ישראל, על העם היהודי ועל חוסנו של משולש היחסים בין ירושלים, וושינגטון ויהדות ארה"ב

מאפייני הסדר העולמי בתקופת טראמפ סיפקו סביבה אזורית ובינ"ל שאפשרה לממשלת ישראל יתר נוחות להתנהל על פי רצונה. בסדר עולמי בו גברה הלגיטימציה לכוחנות ונדחק שיח ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, ישראל זכתה ביתר הבנה ונתקלה בפחות מגבלות כאשר הפעילה כוח בעזה, בלבנון, בסוריה ובזירות אחרות, בפחות ביקורות על מדיניות ההתנחלויות ביו"ש, בפחות לחץ מאימת בית הדין הבינלאומי בהאג, באפקטיביות פחותה של החלטות פוגעניות באו״ם שמעמדו נחלש, בפחות מתקפות על חוקים שישראל חוקקה (כמו חוק הלאום), בפחות ביקורת על מדיניות פנים (כלפי המיעוט הערבי, כלפי מהגרים), וכד'.

בסדר עולמי בו גדלה השפעתו של האתוס הדמוקרטי-ליברלי, ממשלת ישראל עלולה למצוא עצמה נתונה ללחצים ובקשיי תמרון גוברים במכלול נושאים:

הסכסוך הישראלי-פלסטיני:

למרות שהנושא אינו בראש סדר העדיפויות של ממשל ביידן וגם אם לא ימהר להתניע מהלך לפתרון קבע של הסכסוך, גישתו כלפי מהלכי התנחלות, ובוודאי מהלכי סיפוח מצידה של ישראל, שוב לא תהיה טולרנטית כבתקופת טראמפ (וכפי שהשתקף מ"תוכנית המאה" שפרסם).

ככול ששיח זכויות האדם יהדהד יותר בזירה הבינ"ל כך תחזור הסוגיה הפלסטינית לסדר היום הדיפלומטי ותפחת הלגיטימיות למציאות בה ישראל ממשיכה, בשפת מבקריה, "לשלוט על עם זר נטול זכויות לאומיות ופוליטיות".

למורת רוחה של ישראל, עניינו של ביידן לחדש את הברית הטראנס-אטלנטית צפוי לחזק את יכולתה של אירופה להשפיע על אופן הטיפול בסוגיה הפלסטינית.

נורמליזציה אזורית:

שחיקת מקומם של הערכים הליברליים בסדר העולמי שאפיין את תקופתו של טראמפ סייעה לדחיקת הנושא הפלסטיני מסדר היום הבינ"ל והאזורי ובכך הקלה על תהליך הנורמליזציה עם מדינות האזור (האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו).

חזרת הנושא הפלסטיני לסדר היום המדיני והתקשורתי תקטין את מרחב הגמישות של השליטים הערביים ביחסיהם הפומביים עם ישראל, והיא עשויה לדחוף להקשחה בהתניית מהלכי הנורמליזציה בהתקדמות לפתרון הסוגיה הפלסטינית.

בסדר עולמי בו גברה הלגיטימציה לכוחנות ונדחק שיח ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, ישראל נתקלה בפחות מגבלות כשהפעילה כוח בעזה, בלבנון ובזירות אחרות, בפחות ביקורת על ההתנחלויות ביו"ש ועוד

המכלול הביטחוני:

כוונתו של הנשיא ביידן לחזור להסכם הגרעין עם איראן משתלבת בגישתו הכוללת החותרת להסכמיות ולפעולה במסגרות רב-לאומיות תוך שת"פ הדוק עם בנות הברית המסורתיות.

סוגיה זו כבר מזדקרת כסלע מחלוקת משמעותי בין וושינגטון לירושלים. ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל כוכבי הבהירו באופן חד משמעי כי ישראל מתנגדת לחזרת ארה"ב להסכם. בהקשר זה, העדפתו של ממשל ביידן את השימוש בכלי הדיפלומטיה הבינ"ל, עלולים להוביל להצרת חופש הפעולה הצבאי של ישראל מול האיום שמציבות איראן ובנות בריתה.

יחסי ישראל עם העולם האוטוריטרי:

ככול שהממד הערכי-אידיאולוגי ישולב בעימות שארה"ב מנהלת עם סין ורוסיה, כך עלול לגבור הלחץ על ישראל להתייצב לצדה של ארה"ב באופן שעלול להקשות על יחסיה עם מעצמות אלה. כך גם לגבי יחסי ישראל עם מדינות שמפגינות ידידות רבה כלפיה, אך שליטיהן מתרחקים מנורמות דמוקרטיות.

המוסדות הבינ"ל:

יחסו השלילי של טראמפ למוסדות הבינ"ל, יחד עם אהדתו המודגשת לישראל, העניקו לה יתר הגנה מפגיעתם של מוסדות אלה. ישראל סובלת מאפליה מוּבְנֵית באו"ם ובסוכנויותיו אשר ביוזמת הרוב, המורכב ממדינות רבות שמשטרן רחוק מערכים דמוקרטיים וליברליים, קיבל לא אחת החלטות המכוונות לערער את עצם הלגיטימיות של ישראל.

ככול שהנשיא ביידן יבקש לאושש את מעמדם של המוסדות הבינ"ל ויימנע מתמיכה ללא תנאי בישראל (כולל הטלת וטו אוטומטי למענה במועבי"ט), כך ישראל עלולה למצוא עצמה נתונה ללחצים ולהחלטות שליליות מבחינתה.

יחסי ישראל-תפוצות:

חתירתו של הנשיא ביידן לחזק את הממד הליברלי בסדר העולמי עלולה לחשוף מתח מובנה בעולם היהודי: השגשוג של יהדות התפוצות נסמך על הערכים המאפיינים את השיטה הדמוקרטית-ליברלית. חברה שאינה מחויבת לערכים אלה תיטה להצמיח יתר עוינות ואנטישמיות ביחסה למיעוט היהודי, ותראה פחות חובה לעצמה להתגייס להגנתו.

לעומת זאת, לרבים מהיהודים הישראלים, שהם רוב בארצם, נטייה להדגיש דווקא את זכויותיו של הרוב. היווצרות מתח בין ארה"ב וישראל על רקע התעקשות ישראלית להמשיך ולטפח את יחסיה עם העולם האוטוריטרי, עלולה להעמיק את הסתייגות יהודי התפוצות ממדיניותה של ישראל, ולכרסם כך בחוסנו של משולש היחסים האסטרטגי: ירושלים-וושינגטון-יהדות אמריקה.

ככול שהממד הערכי ישולב בעימות בין ארה"ב לסין ורוסיה, כך יגבר הלחץ על ישראל להתייצב לצד ארה"ב ויקשה על יחסיה עם המעצמות כך גם לגבי יחסי ישראל עם מדינות שידידותיות כלפיה אך שליטיהן מתרחקים מנורמות דמוקרטיות

לסיכום

חתירתו של הנשיא ביידן להשיב לסדר העולמי מאפיינים דמוקרטיים-ליברליים עלולה ליצור מוקדי אי-הסכמה משמעותיים עם ישראל. מידת החומרה של דינמיקה זו תלויה במידת נחישותו של ביידן לדבוק ביעדיו בזירה הבינ"ל, אך גם בדמותה ועמדותיה של ממשלת ישראל הבאה ובמידת נכונותה להסתכן בעימות עם הנשיא האמריקאי.

אבי גיל הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי jppi. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,577 מילים
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

נפתלי בנט סימן את היעד על 15 מנדטים - מתחת לזה, אי אפשר להציג אלטרנטיבה שלטונית ● בינתיים, הוא על 10-11 בלבד ● גם גדעון סער ממשיך לדשדש סביב 12-13 מנדטים ● תקווה חדשה וימינה נלחמות על אותה משבצת, וכרגע זהו הקרב המעניין ביותר ● שלא במקרה, נתניהו פשוט לא מתייחס אליהם ● ומה זה אומר על הסיכוי של סער, שדני דיין משובץ אצלו במקום 11? ● פרשנות

עוד 503 מילים ו-1 תגובות

עם התפרקותה והיחלשותה של הרשימה המשותפת, הניסיון של יותר ויותר מפלגות יהודיות לפתות את המצביעים הערבים מעלה שאלות קשות ● איך זה ישפיע על אחוזי ההצבעה בחברה הערבית? ● מה באמת יקרה ביום שאחרי הבחירות? ● מי ידאג לציבור הזה? ● המצביעים המחוזרים עכשיו, עלולים רק להפסיד אחר כך ● פרשנות

עוד 1,149 מילים

התחלואה יורדת גם במדינות בלתי מחוסנות

השוואה בינלאומית התחלואה בישראל בירידה משמעותית ● אבל גם במדינות בהן האוכלוסיה כמעט ולא מתחסנת, התחלואה בירידה תלולה ● מבולבלים? גם המומחים ● "אני חושד מאוד בכל מי שאומר שיש לו הסבר פשטני לשינויים בהדבקה", אומר פרופ' חגי לוין ● אבל גם הוא, כמו המומחים האחרים, משוכנעים: בישראל, לחיסון יש תפקיד משמעותי בירידה בתחלואה

עוד 1,671 מילים

ניסיון עתיר שנים מלמד שאי אפשר לסמוך על אף מילה שיוצאת מפיו של נתניהו ● עם ההבנה הזו, אפשר להתייחס לכמה מתשובותיו אמש ליונית לוי, בכל הקשור למשפטו הפלילי ● לא יהיה חוק צרפתי? ● לא תהיה עסקת טיעון? ● לא יטען לחסינות? ● הפרקליטות מפעילה לחץ על השופטים? ● יובל יועז מתרגם את הצהרות הנאשם

עוד 818 מילים

סער: הצבעה לבנט היא הצבעה לנתניהו, הם מתאמים מסרים

דוברת הבית הלבן: נתניהו יהיה הראשון מהמזה״ת שביידן ישוחח עמו, וזה יקרה בקרוב ● שוב: האקרים טוענים שפרצו לאפליקציית אלקטור ומאיימים להדליף את פנקס הבוחרים הישראלי ● הממשלה התכנסה לפגישה בלתי מתוכננת, הצנזורה התירה לפרסום כי מדובר בעניין הומניטרי שמערב את רוסיה וסוריה ● מירי רגב הפרה שוב את הנחיות הקורונה ● סקר: 49 לגוש נתניהו, 59 עם בנט

עוד 45 עדכונים

למרות השקרים, זו הייתה הופעתו הטובה ביותר של נתניהו

נתניהו התייצב לראיון הבחירות המסורתי שלו בערוץ 12 כשהוא בשיא הכושר ● את כל הניסיון והמיומנות שרכש בעשרות שנות הופעות טלוויזיוניות הוא הביא אתמול לראיון עם יונית לוי, שהייתה מצוינת, אבל לא יכלה לעשות הרבה מול ראש ממשלה שדבק במסרים שהביא מראש, משקר ללא כל בעיה, ומצליח לחמוק מהמוקשים שהונחו לו בדרך ● לטוב ולרע, זה היה נתניהו במיטבו ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-3 תגובות

מחקר: מדיניות הסביבה של טראמפ עלתה ברבבות חיי אדם

חודש אחרי שסיים קדנציה סוערת בבית הלבן, מגיע שלב הסיכומים של ממשל טראמפ - והמספרים לא משאירים מקום לספק ● מחקר מדעי שהתפרסם השבוע בכתב העת הרפואי The Lancet קובע כי בשנים 2017-2019, החלטות טראמפ בנוגע לסביבה גרמו לתמותה עודפת של 22 אלף אמריקאים מדי שנה ● בנוסף, 40% ממקרי המוות מקורונה היו נמנעים אם טראמפ היה מקשיב למדענים

עוד 726 מילים

הפרשייה החמורה שנחשפה בשבוע שעבר, בה מעורבים 20 "יוצאי תעשיות ביטחוניות" החשודים במכירת טילים למדינה באסיה, מעלה מספר סימני שאלה כבדים בנוגע לתפקוד גופי הפיקוח הביטחוניים בישראל ● החשוד המרכזי כבר היה מעורב בפרשה זהה לפני למעלה מעשור, אז איך יכול להיות שהמעשים הללו חוזרים על עצמם תחת פיקוח משרד הביטחון ומלמ"ב? ● פרשנות

עוד 839 מילים

ותיקי העבודה נוטשים את המפלגה - לטובת כחול-לבן

פרסום ראשון בימים האחרונים נטשו את מפלגת העבודה מספר רב של פעילים מרכזיים ● הם לא מזדהים עם הרשימה החדשה ("שמאלה ממרצ") ● נרתעים מהמועמדים ("רבין היה שם את דוברת בל"ד?") ● ובעיקר מהאופי התל אביבי ("זו רשימה בלי פריפריה, בלי נציג להתיישבות") ● היעד של כל הנוטשים: "כחול-לבן זה הפתרון. הם כולם מפא"יניקים של פעם" ● מיכאלי בתגובה: "מי שחוזר לגנץ חוזר לנתניהו"

עוד 1,028 מילים ו-4 תגובות

נתניהו: לא אצטרך חוק צרפתי או חסינות, לא ארוץ לנשיאות

בראיון לחדשות 12 הבטיח נתניהו כי בן גביר לא יהיה בממשלתו ואמר כי דיבר ״פעם או פעמיים״ עם מילצ׳ן לאחר הגשת כתב האישום ● מראשון: מכוני כושר למתחסנים, קניונים לכולם, כיתות ה'-ו', י"א-י"ב ילמדו בערים ירוקות וצהובות ● העד אילן ישועה התלונן בפני הפרקליטות: משנים את ערך הוויקיפדיה שלי ● סקר מנדטים: לגוש נתניהו 47, בנט עם 11, רע״מ עוברת את אחוז החסימה

עוד 43 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה