צריך להתנגד לסגר כמו שצריך להתנגד לכיבוש

מחאה בכיכר הבימה נגד הסגר השני, ב-17 בספטמבר 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90
מחאה בכיכר הבימה נגד הסגר השני, ב-17 בספטמבר 2020

ביום ראשון הסתיים הסגר השלישי. לפחות החלק המהודק שלו. טוב שכך. עכשיו יש לפתוח את מערכת החינוך ולהסיר עוד מספר מגבלות. למעשה, כלל לא צריך היה להיות מושת עלינו סגר שלישי. גם לא סגר שני. עתה יש לוודא שלא יוטל עלינו סגר נוסף.

ביום ראשון הסתיים הסגר ה-3. לפחות החלק המהודק שלו. טוב שכך. עכשיו יש לפתוח את מערכת החינוך ולהסיר עוד מגבלות. למעשה, כלל לא צריך היה להיות מושת עלינו סגר 3. גם לא 2. עתה יש לוודא שלא יוטל עלינו סגר נוסף

צריך להתנגד לסגר, קודם כל משום שהוא אפילו לא אפקטיבי כבר, שנית משום שהוא מזיק, שלישית משום שהוא מכיל בתוכו אי שוויון קיצוני. רביעית, משום שהמשמעות הפוליטית שלו – שהיא חלק אינטגרלי מהבחירה להשית סגר עלינו, היא בלתי נסבלת. גם מי שתמך בסגר הראשון, או אפילו השני – חייב להודות שהסגר הנוכחי לא עובד, מיותר ומזיק.

גם בתוך הסגר המהודק המושת עלינו עתה המספרים לא צונחים. ודאי לא כפי שהיה מצופה – לא רק בשל הסגר המהודק, אלא גם בשל המספרים הגדולים של מתחסנים ושל מי שכבר חלו בקורונה והחלימו.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו מעל מיליון ושבע מאות אלפי ישראלים התחסנו במנת החיסון השנייה. עוד מעל חצי מיליון כבר נדבקו בקורונה – כלומר מעל שני מיליון ישראלים אמורים להיות מחוץ למעגל ההידבקות והמחלה – לפחות המחלה הקשה. אבל מספרי הנדבקים גבוהים וגם מספרי החולים הקשים והמונשמים גבוהים.

זה לכשעצמו אמור להצביע על כישלון בקונספציה. הצעד הדרסטי ביותר בארגז הכלים לא עובד – כלומר נכשל, כלומר יש להפסיק אתו ואולי ליישם כלים אחרים. אבל היעדר החלופות של הממשלה הזו ושל פקידי משרד הבריאות מביא אותם להתעקש, עדיין, על הסגר.

הקונספציה נכשלה. הצעד הדרסטי ביותר בארגז הכלים לא עובד. יש להפסיקו ואולי ליישם כלים אחרים. אבל היעדר החלופות של הממשלה הזו ושל פקידי משרד הבריאות מביא אותם להתעקש, עדיין, על הסגר

אנו חיים עם הקורונה כבר כשנה, וכפי הנראה נחייה אתה למשך זמן רב. אם סגר יחיד, מהיר, חד-פעמי היה מוצדק, הרי שעתה מדובר במגבלה דרמטית שאחת מהשלכותיה ארוכות הטווח היא אבדן הכנסה של מאות אלפים – אבל למעשה גם סגירתם של ענפים שלמים במשק. המשכו של הסגר הוא אבטלה כפויה לשלל בעלי מקצועות ולתקופה ארוכה. זאת משום שעתה אנו יודעים כי לא מדובר באירוע קצר ומהיר, אלא באירוע מתמשך שגם חיסון המוני, אולי, לא יפסיק.

בדו"ח שפרסם לאחרונה פרופ' רצף לוי מ-MIT הוא מראה כיצד אבדן שנות החיים הכולל של ישראלים בשל הסגר עולה משמעותית על הצלת החיים. כתוצאה מדיכאון, חרדה, השמנה, אבדן עבודה וימי לימודים, אלימות במשפחה ועוד. הדו"ח מציב את מה שכבר ידענו במספרים ברורים – אבל גם ללא הבהירות של האבדן של חיים, אבדן של לכידות חברתית ונזק לכלכלה גם הוא שיקול.

נתוני האלימות במשפחה מזנקים, דיווחים על עלייה בנטיות אובדניות, הימנעות מטיפול בכל מחלה שאיננה הקורונה, עוני שפעמים רבות גורם להידרדרות בריאותית ולהופעת אלימות, היעדר טיפול בנערים בסיכון והיעדר מסגרת עבורם – שכן בתי הספר וכלל המסגרות לנוער סגורות. כל אלו הם רק חלק מהנזקים הברורים של הסגר, בהם אנו נתקלים כל יום.

נוסף לכישלון הסגר, נוסף לנזקים שכולנו סובלים מהם, סיבה מרכזית להתנגדות לסגר צריכה להיות שהוא לא שוויוני. אלו לא רק החרדים. אם כי, יש לומר – אלו גם החרדים. זו אכיפה סלקטיבית גם כלפי פוליטיקאים. והרי, עוד בסגר הראשון נתניהו, ריבלין ואחרים הרשו לעצמם לארח משפחה בליל הסדר, כשכמעט כולנו היינו מופרדים מהמשפחה.

זו גם אכיפה סלקטיבית למפורסמים שמפרים הנחיות. זו אכיפה סלקטיבית לפקידים בכירים וראשי כוחות הביטחון. זו אכיפה סלקטיבית על פי שכונות מגורים, שיוך אתני ודת. והעניין הזה לבדו היה צריך לגרום לביטולו של הסגר.

נוסף לכישלון הסגר ולנזקיו, יש להתנגד לסגר כי אינו שוויוני. אלו לא רק החרדים. זו אכיפה סלקטיבית גם כלפי פוליטיקאים, מפורסמים, פקידים בכירים וראשי כוחות הביטחון, על פי שכונות, שיוך אתני ודת

אבל זו לא רק האכיפה הסלקטיבית, אלו גם ההנחיות. חוסר ההיגיון שבהן הוא לא רק רשלנות פושעת, הוא גם אוסף של לחצים פוליטיים. חלקם גורמים לפתיחת מה שלא צריך להיפתח – למשל העובדה שהטסים מדובאי לא היו מבודדים עד לאחרונה, בעוד כל חשד לילד בן שלוש חיובי לקורונה, בכל גן בישראל (ממלכתי, לא חרדי) היה מכניס לבידוד כשלושים משפחות. זו גם הסגירה ההרמטית והפתאומית של נתב"ג שהשאירה ישראלים רבים בחו"ל – ללא התראה, ללא היגיון או חמלה.

זו אי שוויוניות בוטה. המסגרות השונות הסגורות, בראשן מערכת החינוך, נותנות סעד לכולנו, אך קודם כל למי שידם איננה משגת. הלימוד מרחוק אפשרי הרי רק למי שיש להם מחשב זמין בבית, והורים זמינים לתפעלו – ומי שיש להם רשת אלחוטית מתפקדת. הדבר מוציא מהמשוואה, למשל, את תושבי הכפרים הלא מוכרים. אבל גם משפחות רבות שפשוט אין להן מחשב נוסף בבית, או מחשב בכלל.

זו לא טעות ולא מקריות שניהול הסגר נראה כך. זו לא מקריות שממשלת ימין, שראשיה עוסקים שנים בריסוק הלכידות החברתית בישראל, בריסוק מערכת המשפט, בריסוק הדמוקרטיה הישראלית, הם גם מי שמשתמשים בכלים חסרי תקדים כלפי אזרחים ישראלים – איכון סלולרי, בידוד, סגר, פגיעה בחופש התנועה, פגיעה בחופש העיסוק וכמובן שכל אלו תוך אכיפה בררנית והטבות למקורבים.

זאת משום שהסגר הוא חדירתו של הכיבוש אל תחומי מדינת ישראל. כמובן, הסגר לא משרת את תפיסת העליונות היהודית, גם לא את הלאומנות הדתית או מפעל ההתנחלויות. אבל הסגר הוא תוצר של תפיסת עולם הרואה בכפייה דרך לגיטימית, אף רצויה, להשגת מטרות פוליטיות. הסגר הוא המשך התפיסה כי מערכות ממשלתיות ראוי שיכפו את רצונן על אוכלוסייה רחבה, יעבירו אותה דה-לגיטימציה ויתעלמו מעקרונות בסיסיים של דמוקרטיה.

הסגר הוא חדירת הכיבוש אל תחומי המדינה. לא בשירות תפיסת העליונות היהודית או הלאומנות הדתית או מפעל ההתנחלויות. אבל הסגר הוא תוצר תפיסת עולם, הרואה בכפייה דרך לגיטימית ורצויה להשגת מטרות פוליטיות

האופן בו מושת הסגר, הכלים בהם מקודם הסגר, הנימוקים להטלת הסגר דומים ולעיתים זהים לאלו שבהם משתמשים כבר 53 שנים להחלת כיבוש מתמשך. בשני המקרים הבטיחו לנו בהתחלה שזה פתרון זמני ואחריו תהיה מציאות אחרת. ציפינו לסגר אחד שאחריו "ננצח את הקורונה", קצת כמו "הניצחון על הטרור". בשני המקרים מה שברור הוא שאין ניצחון אבל שהציבור הרחב משלם את המחיר.

אפילו הטענה כי הסגר עוזר נגד הדבקה דומה להפליא לטענה השחוקה כי הכיבוש ונוכחות צה"ל בשטחים עוזרת נגד הטרור. אם לא הסגר יהיה גרוע יותר אומרים לנו שר וסגן שר הבריאות, שניהם אנשי ימין. באותה המידה אומרים לנו שרי הימין כי אלמלא נוכחות צה"ל בשטחים יהיה רע יותר.

לפיכך, הסגר בישראל הוא המשכו של הכיבוש ביהודה ושומרון. הוא המשכו בכלים בהם משתמשים כדי לכפות את הסגר; הוא המשכו של הכיבוש בכך שהוא עיוות ערכי; הוא המשכו של הכיבוש משום שהדמיון של משטר הצדקת הכיבוש והשתקת ההתנגדות אליו זהה לזה של הצדקת הסגר והשתקת ההתנגדות אליו; הסגר הוא המשכו של הכיבוש בכך שמי שמשיתים עלינו סגר ועוד סגר ועוד סגר ועוד היד נטויה הם אותם האנשים החפצים בהמשכו של הכיבוש.

ועוד דבר, הסגר דומה לכיבוש בכך שמעטים נהנים ממנו, מעטים זוכים בו לזכויות יתר – בעוד הציבור בכללותו סובל, נאנק ומשלם מחירים הולכים וגדלים.

לכן, ההפרדה העקרונית שמקיימים רבים – בין חוסר אמון בממשלת ישראל וזרועותיה בכל הקשור לכיבוש, לבין אמון באותה הממשלה וזרועותיה בכל הקשור לטיפול בקורונה (הגם שאלו לעיתים אותן הזרועות, אותם הארגונים ואותם האנשים בדיוק) היא טעות.

שלא יהיה ספק, שלא תהיה טעות – מובן שהכיבוש המתמשך קשה מהסגרים הללו וכולל מנגנון מורכב של עוולות. בתוך המנגנון הזה בידוד בבית וסגר כולל הם כלים רחומים יחסית. אבל אסור להתעלם מכך שהן הסגר והן הכיבוש נובעים מסט ערכים דומה, מנוהלים על ידי אותם מנהיגים ומכילים דמיון מטריד במניעת החופש מציבור רחב. הסגר מתאפשר גם בשל הכיבוש. המשכו של הסגר הוא, בין השאר, מתן לגיטימציה לכיבוש.

התנגדות לכיבוש היא התנגדות לערכים שבבסיס הכיבוש. ביניהם התפיסה כאילו לממשלה מותר להתעמר בבני אדם, לפלוש אל בתיהם, לפלוש אל פרטיותם, לראות בהם כלים במימוש מדיניות פוליטית, או איום על אותה המדיניות. זו הדרישה לשיח ציבורי רחב, שקוף, משתף – זה שלא מתקיים בשדה הפוליטי הן לגבי הכיבוש והן לגבי הסגר.

בשני המקרים, הסגר והכיבוש, הבטיחו לנו בהתחלה שזה פתרון זמני ואחריו תהיה מציאות אחרת. ציפינו לסגר אחד שאחריו "ננצח את הקורונה", קצת כמו "הניצחון על הטרור". בשני המקרים אין ניצחון אבל הציבור משלם את המחיר

יש להתנגד לסגר, כי הוא לא מועיל וכי הוא מזיק. יש להתנגד לסגר כי הוא מהלך פוליטי של ממשלת מעבר נצחית שבראשה חשוד בפלילים. יש להתנגד לסגר כי הוא מושת בצורה לא שוויונית, מגדיל אי שוויון ומייצר מעמד של בעלי זכויות מול חסרי זכויות.

אך לשמאל חובה מיוחדת להתנגד לסגר. מדובר במהלך פוליטי של ממשלת ימין, ומדובר בהמשכו הישיר של הכיבוש – באותם כלים, באותן הצדקות ולמעשה – ממניעים דומים מאד. יש להתנגד לסגר ולוודא כי ימים אלו הם הימים האחרונים בהחלט של סגר ושל מגבלות הקורונה הדרקוניות של ממשלת הימין הגרועה הזו.

עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר ואקטיביסט. דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, יועץ לפיתוח משאבים לעמותות וארגונים חברתיים, פרסם שלושה ספרי שירה וכותב על שירה, פוליטיקה והגירה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,351 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 14 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

מועדון יום הזיכרון המצומצם

בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.

דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם  קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם

האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.

25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.

הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.

כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.

בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.

בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.

מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה

הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 450 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו בנאומו: בלי פוליטיקה, איפה היית 40 שנה?

הצעקות - לאחר שראש הממשלה אמר שאחרי שתקום הממשלה החדשה הוא יאשר הקמת היכל זיכרון ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועים ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 17 עדכונים

למקרה שפיספסת

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

הביאו את היום

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים

המרוץ המסוכן לנשיאות המדינה יוצא לדרך

עדותו של אילן ישועה לפני שבוע סיפקה הצצה מדהימה לדרך בה נבחר הנשיא המדינה ב-2014 ● אחד-אחד נפלו אז המועמדים - שלא לומר חוסלו - עד שראובן ריבלין, שנוא נפשו של נתניהו, נבחר לתפקיד ● בעוד 89 ימים יעזוב ריבלין את משכן הנשיא ● לכנסת נותרו חודשיים לבחור את הנשיא ה-11 ● זה לא יהיה נתניהו ● אבל מי יהיו המועמדים האמיצים להיכנס למרוץ? ● פרשנות

עוד 813 מילים

סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם ● כעת מנסים האמריקאים לפייס את איראן באמצעות קוריאה הדרומית - ובמקביל שר ההגנה האמריקאי הגיע היום לארץ במטרה לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה