קשיש בודד. אילוסטרציה (צילום: iStock)
הקשישים כלואים בבתי האבות מזה שנה וללא אופק יציאה

בתי הכלא של עידן הקורונה

שנה למגפה

כמעט שנה שעשרות אלפי קשישים תקועים בבתי אבות ובדיור מוגן ● כמעט בלי פעילות חברתית, ללא אפשרות לארח בני משפחה, לראות את הנכדים או להתאוורר בחוץ ● גם עתה, אחרי שרובם חוסנו בשנית, משרד הבריאות מתמהמה ואינו מציג מתווה חדש ● גם כשזועקים שם: "כמה זמן נחיה ככה, כמה בכלל נשאר לנו לחיות?"  ● מעקב זמן ישראל

יעל, בת 82 מראשון לציון, מתגוררת במתחם דיור מוגן במרכז הארץ. היא נמצאת על סף ייאוש.

"אני מרגישה כאילו אני בכלא, ועכשיו במקום לתת לנו שליש על התנהגות טובה האריכו לנו למאסר עולם", היא אומרת. "התחסנו לפני שבועיים בחיסון השני, אנחנו מוגנים. מתוך 300 דיירים במוסד שלנו, 290 התחסנו. ועדיין אסור לנו לקבל אורחים, את הילדים, הנכדים, או החברים שלנו – בדירה שאנחנו חיים בה ומשלמים עליה כל כך הרבה כסף.

"אומרים לי את מי לפגוש מחוץ לבניין, למי מותר לבקר אותי אפילו מחוץ לדירה שלי, ואם אני רוצה לחבק את הנכד שלי אני אשמע צעקות מהשומר, כמו בביקור בכלא. עדיין יש הגבלות דרקוניות על היציאות שלנו החוצה, לאן לצאת ולאן לא, ולכמה זמן. עדיין אני צריכה אישור על כל יציאה לסופר. עדיין לא פתחו את התיאטרון, הקולנוע, שום דבר ממה שאמרו שיפתחו למי שמתחסן. גם הרצאות ופעילות שהייתה לנו אצלנו כמעט לא חזרה.

אילוסטרציה: קשישה מתחסנת בבית אבות בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אילוסטרציה: קשישה מתחסנת בבית אבות בירושלים (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"אני לא מאוד מפחדת מהמחלה הזאת, אם אני לא אמות ממנה אמות מאיזה זיפט אחר. אבל המצב שאני לא יכולה לארח קרובי משפחה, ובקושי יכולה לצאת החוצה, נמשך כבר שנה, יותר מדי זמן. כמה זמן נחיה ככה? כמה זמן בכלל נשאר לנו לחיות?"

יעל מבקשת שלא להיחשף בשמה המלא, ולא לחשוף את שם המוסד שבו היא נמצאת, וכך גם מבוגרים אחרים ששוחחו עם זמן ישראל. בשיחות איתם עלה החשש שאם יתלוננו בפומבי יבולע להם, כאילו אינם לקוחות של המוסד אלא טירונים החייבים להפגין צייתנות ונאמנות אחרת ייענשו. מעיון בהודעות וואטספ שהנהלות בתי האבות שולחות לדיירים ולקרובי משפחתם ניתן לנחש למה.

"בני משפחה יקרים", נכתב באחת ההודעות הללו שנשלחו למתחם דיור מוגן אחר, "נודע לנו על בני משפחה שנפגשים עם הדיירים מחוץ לבית ההורים ומארחים אותם אצלם. חריגות כאלה מרוקנות מתוכן את ההנחיות שלנו. ניסינו לבנות תוכנית מסודרת מרגע החיסונים ואנו מוצאים את עצמנו מול זלזול של משפחות שלוקחות את החוק לידיים. במידה וניתקל במקרים נוספים, ניאלץ לפתוח את המקום ולא נוכל עוד לקחת אחריות על התפרצות פוטנציאלית בבית".

בישראל יש כ-1.1 מיליון אזרחים ותיקים מעל גיל 65. רובם הגדול חיים בבתיהם (חלקם יחד עם ילדיהם ונכדיהם, חלקם הגדול כזוגות או כיחידים). כ-60 אלף מהם מרותקים לביתם. כ-300 אלף הגרים בביתם נמצאים בטיפול ומעקב של שירותי הרווחה, במסגרת מועדוניות לקשישים וביקורי בית.

אילוסטרציה: קשישים בדיור מוגן בירושלים מדליקים נר של חנוכה, דצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אילוסטרציה: קשישים בדיור מוגן בירושלים מדליקים נר של חנוכה, דצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מספרם הכולל של המבוגרים והקשישים שחיים במוסדות – דיור מוגן ובתי אבות – אינו ידוע, כיוון שחלקם מוסדות פרטיים. ההערכה היא שכ-30 אלף שוהים במוסדות גריאטריים ממשלתיים ופרטיים – בתי אבות סיעודיים שבהם הם שוהים יחד בטיפול צמוד. כ-18 אלף נוספים שוהים במתחמי דיור מוגן, במסגרת רשתות כמו משען, מגדלי הים התיכון ובית בלב. הם חיים שם באופן עצמאי בדירות משלהם ומקבלים ארוחות משותפות, טיפול ומעקב רפואי ואישי ופעילויות תרבות.

מאיימים על דיירים

משבר הקורונה הקשה את חייהם של מרבית הקשישים והמבוגרים, וזאת מעבר לעובדה שהם מהווים יותר מ-90% מכ-5,300 הישראלים שמתו במגפה וכ-70% מהחולים שאושפזו בגללה. קשישים שמתגוררים בגפם ואנשי הרווחה שטיפלו בהם מדווחים על תחושה קשה של בדידות ועל הזנחה, דיכאונות והתאבדויות בשל הירידה במספר הביקורים שהם זוכים להם ממטפלים וקרובי משפחה, ועל מקרים רבים של כאלה שחלו ומתו בביתם מבלי שאיש ידע על כך.

קשישים שמתגוררים בגפם ואנשי הרווחה שטיפלו בהם מדווחים על תחושה קשה של בדידות ועל הזנחה, דיכאונות והתאבדויות בשל הירידה במספר הביקורים שהם זוכים להם ממטפלים וקרובי משפחה

בבתי האבות הסיעודיים אירעו מקרים רבים של הדבקות המוניות ואחוז החולים הקשים והמתים היה גבוה במיוחד. ואילו במוסדות הדיור המוגן אירעו פחות מקרי הדבקה, אך חלק מהדיירים מתלוננים על תחושה קשה של אבדן החופש האישי וניתוק מהמשפחה ומהעולם החיצוני בשל המגבלות.

עובד מד"א בלבוש מגן מגיע לבית אבות בירושלים לבצע בדיקות קורונה, 27 במרץ 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
עובד מד"א בלבוש מגן מגיע לבית אבות בירושלים לבצע בדיקות קורונה, 27 במרץ 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפי הוראות משרד הבריאות, מאז מרץ שעבר אסור לבקר כלל בבתי אבות ומתחמי דיור מוגן. בזמן הסגר הראשון נאסרו ביקורים בכלל ונאסרה יציאתם של הדיירים מהמתחמים. מאז הותרו ביקורים של קרובי משפחה מחוץ למוסדות, בכפוף למגבלות הריחוק החברתי הרגילות – בחצר, בלובי או באוהלים שנבנו ליד המוסדות לשם אירוח מבקרים במזג אוויר חם או גשום.

חלק מהמוסדות מגבילים את הביקורים והיציאות של הדיירים מעבר למה שמחייבות ההוראות. הביקורים ליד המוסדות מוגבלות בשעות ובמספר המבקרים. חלקם מתירים ביקורים של מבוגרים צעירים אך לא של ילדים – כלומר, מונעים ביקורים של נכדים.

יש מוסדות שאוסרים על מי שיכולים לצאת מהמוסד לצרכים שאינם "חיוניים" ומאיימים על דיירים שיצאו בלא אישור שיישלחו לבידוד. חיילי צה"ל שנשלחו לבתי דיור מוגן לעזור סיפרו שהצטוו לעקוב אחרי דיירים שיוצאים לחצר ולדווח על מי שיתרחק, כדי שהעובדים יוכלו לרדוף אחריו ולהחזיר אותו.

ההנחיות הללו נועדו להגן על חיי הדיירים ולמנוע התפרצויות של המגפה במתחמים, וחלק גדול מהדיירים וקרובי משפחתם תמכו בהן עד עתה, ואף התלוננו על כך שאינן נאכפות מספיק.

דיור מוגן של משען בחולון, 4 באפריל 2020 (צילום: פלאש 90)
דיור מוגן של משען בחולון, 4 באפריל 2020 (צילום: פלאש 90)

בקבוצות וואטספ של ילדי הדיירים, במוסדות שבהם דווח על הפרה של ההוראות, הופיעו תגובות קשות שדרשו אכיפה ברוטאלית שלהן. "אבא שלי שרד את היטלר לא בשביל לסיים את חייו חלילה בגלל כמה שפלים", כתב, למשל, בנו של דייר במתחם דיור מוגן בקבוצה של ילדי הדיירים במתחם, "אני מציע לסגור את הבית למבקרים עד להודעה חדשה. הורינו מקבלים סטירה מצלצלת בפנים. פשוט גועל נפש".

רוב הדיירים בבתי האבות ומתחמי הדיור המוגן כבר התחסנו. לפי נתוני מגן ישראל, כ-90% מדיירי בתי האבות התחסנו בחיסון הראשון עד אמצע ינואר ומאז כבר התחסנו בחיסון השני. ברשת משען מדווחים על 92% התחסנות וברשת אחוזת רובינשטיין טוענים ל- 100% התחסנות.

למרות זאת, אין שום שינוי בהוראות האוסרות על ביקורים במוסדות ושינוי כזה גם לא נראה באופק. ההוראות, גם של משרד הבריאות וגם של המוסדות עצמם, מחייבות את הדיירים ואת אורחיהם, כולל ילדיהם ונכדיהם, לשמור על הוראות הריחוק – כלומר, אסור להם לגעת בקרובי משפחתם, גם לאחר שהם מחוסנים, ויש מוסדות שבהם ההוראה נאכפת.

ההוראות, גם של משרד הבריאות וגם של המוסדות עצמם, מחייבות את הדיירים ואת אורחיהם, כולל ילדיהם ונכדיהם, לשמור על הוראות הריחוק – כלומר, אסור להם לגעת בקרובי משפחתם, גם לאחר שהם מחוסנים

"קדושת החיים זה לא הכי חשוב"

במשרד הבריאות הבהירו בתשובה לשאלת זמן ישראל כי "נכון לעכשיו, אין כל שינוי במתווה הביקורים". במשרד לא ענו לשאלה, האם קיימת תוכנית להקלה במתווה הביקורים ומתי אמורות להיות הקלות כאלה.

דיירים בבית אבות בירושלים, 10 במאי 2020; למצולמים אין קשר לדיווח (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)
דיירים בבית אבות בירושלים, 10 במאי 2020; למצולמים אין קשר לדיווח (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

מבדיקה שערכנו מול העמותה לגריאטריה עולה כי גם במוסדות הגריאטריים ובתי האבות אין כוונה לשנות את ההוראות, שממילא מבוססות על אלה של משרד הבריאות. כך גם ברשת משען וברשתות דיור מוגן נוספות.

"אני מכיר את התחושות הנוראיות של הדיירים שמרגישים כאילו הם כלואים כאן", אומר עמיר פרידמן, מנהל הפרוייקטים של רשת המוסדות הגריאטריים "בית רחל" וחבר הוועד המנהל של העמותה לגריאטריה. "קשה לי לשמוע את הז'רגון הזה, אבל אני מבין אותו. אנחנו נותנים שירות ולא קובעים את המדיניות. המדינה לקחה לעצמה את כל קבלת ההחלטות".

אבל אתם מנהלים את בתי האבות לפי המדיניות הזאת. מה אתה חושב עליה?
"אני חושב שמשפחות הן חלק סופר קריטי וחשוב מאיכות חייו של אדם בגיל השלישי. גם לאבא שלי שחי בבית מאוד חשוב שאבוא לבקר אותו ואני לא מגיע לבקר כדי להגן עליו. לא ראיתי אותו תקופה ארוכה, בגל הראשון והשני לא ביקרתי אותו חצי שנה. נופפתי לו מהמרפסת, השארתי לו עוגה לשבת ליד הדלת. וזה היה קשה מאוד.

חייל צה"ל בכניסה לבית אבות של "משען" בגוש דן (צילום: תני גולדשטיין)
חייל צה"ל בכניסה לבית אבות של "משען" בגוש דן (צילום: תני גולדשטיין)

"ההיבט הנפשי לא פחות חשוב מההיבט הבריאותי. קדושת החיים זה לא תמיד החלק הכי חשוב. החיים קצרים, ואדם לא בא לכדור הארץ כדי לסבול ולכן לא פחות חשוב מלהבטיח את חייו, להבטיח את אושרו ובריאותו הנפשית. וההיבט הרגשי לא עומד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. זה עוד לפני הקורונה. מי טיפל בעולמם הרגשי של המבוגרים?

"עכשיו, אני מבין את השיקולים. מערכת הבריאות לא יכולה להרשות לעצמה שבתי החולים יהיו מוצפים בחולים קשים, וזה הסיכון בחשיפה של מבוגרים להדבקה בקורונה".

אבל עכשיו רובם של הדיירים בבתי האבות ובדיור המוגן מחוסנים, ועדיין לא נותנים להם לקבל אורחים בדירות שלהם ולצאת, וחלקם ואפילו מרגישים מרומים.
"מקבלי ההחלטות עושים את זה איטי ומבוקר ועם חששות גדולים. בתחילת מבצע החיסונים היינו באופוריה וחשבנו שהבעיה הסתיימה. הבעיה הצטמצמה משמעותית, אבל לא מספיק.

"יכול להיות שהעובדה שכל כך מעט אנשים נדבקו אחרי שהתחסנו נובעת מהזהירות היתרה שננקטה בבתי האבות ומזה שלא פתחו עדיין. אני דווקא חושב שכדאי לפעול עקב בצד אגודל ולא בבת אחת. אנחנו עומדים בפני דילמות קשות, זה לא פשוט בכלל.

"באחד מבתי האבות שלנו פינינו דיירים עם קורונה. הייתי שם, ואחת הדיירות, חיובית לקורונה, עמדה ואמרה, 'אני לא מוכנה לזוז מכאן, אני לא רוצה ללכת למקום אחר ולהיות לבד'. באתי אליה, ואני כולי ממוגן עם סרבל ומגן פנים והכל, חליפת חלל כזו, ואמרתי לה, 'אמא'לה, תקשיבי, אנחנו חייבים להעביר אותך, אבל את תחזרי לכאן, אני מבטיח'. אז היא אמרה: 'אני מוכנה לנסוע, אבל רק אם תיתן לי נשיקה'. אז עם החליפה והכול חיבקתי אותה. שנינו בכינו, והיא חזרה".

קשישים בתקופת הקורונה, אילוסטרציה (צילום: Kiwis/ iStock)
קשישים בתקופת הקורונה, אילוסטרציה (צילום: Kiwis/ iStock)

איזה הקלות במתווה הביקורים, היציאות והפעילויות אתם מתכננים בעקבות החיסונים?
"הפעילויות בתוך המוסדות יחזרו בקרוב מאוד. יציאות פחות רלוונטיות למוסד גריאטרי. לגבי הביקורים אין שינוי: מקבלים דיירים רק מחוץ לבתי האבות ולא בפנים, בחצרות ובמתחמים מיוחדים שהקמנו. אנחנו לוקחים את הדיירים שלא יכולים לצאת בעצמם. אנחנו מודעים לביקורת על כך שהמשפחה לא יכולה להיכנס – ולא יכולים לעשות כלום בעניין".

אתם נתקלים גם בתלונות מהסוג ההפוך – אלה שלא מתלוננים על כך שההוראות לא קשוחות מספיק, או לא נאכפות מספיק טוב, מה שמסכן בריאות וחיי אדם?
"פחות. הדיירים רוצים לחזור לשגרה, לחבק את ילדיהם, להתקדם במתווה היציאה. קיבלנו תגובות לא נעימות ממשפחות שטענו שאנחנו לא אוכפים את ההוראות ומסכנים כביכול את הדיירים, לפעמים תוך שימוש בביטויים לא ראויים.

"המצב אכן קשה, הייתה תחלואה ותמותה. בכל בדיקה של הדיירים והעובדים אני לא ישן בלילה. אבל אני חייב להזכיר גם שבמוסדות שבהם שוהים קשישים סיעודיים יש הרבה פטירות גם בלי קשר לקורונה, וחלק מהחרדה והזעם של קרובי המשפחה נובעים מהעובדה שבזמן הקורונה הם יותר מודעים לעובדת חיים בסיסית שאנחנו חיים איתה כל הזמן".

"במוסדות שבהם שוהים קשישים יש הרבה פטירות גם בלי קשר לקורונה, וחלק מהחרדה והזעם של קרובי המשפחה נובעים מהעובדה שבזמן הקורונה הם יותר מודעים לעובדת חיים בסיסית שאנחנו חיים איתה כל הזמן"

ירידה חדה בהרשמה לבתי האבות

הצירוף של סכנת הדבקה גדולה ופגיעה קשה בחופש האישי של הדיירים ככל הנראה הוביל לירידה תלולה בהרשמה לבתי האבות ולדיור המוגן. אך מאחר שמדובר במוסדות פרטיים וגופים עסקיים, אין נתונים פומביים על היקף ההרשמה ומנהלי המוסדות ממלאים את פיהם מים כשהם נשאלים על כך.

גבר מדבר עם אמו כשהיא על המרפסת בבית אבות בירושלים, 22 באפריל 2020 (צילום: אליבייה פיטוסי/פלאש90)
גבר מדבר עם אמו כשהיא על המרפסת בבית אבות בירושלים, 22 באפריל 2020 (צילום: אליבייה פיטוסי/פלאש90)

איש היח"צ של אחת מרשתות הדיור המוגן הגדולות אומר: "תתפלא, יש המון מתעניינים, הם רואים איך אנחנו מטפלים בדיירים ומתמודדים עם המשבר וזה רק מגביר את העניינים", אך סירב לחשוף מספרים.

ואילו בבית רחל – רשת בתי האבות שפרידמן חבר בהנהלה שלה – מודים: המשבר גרם לירידה של 20%-25% בהרשמת דיירים חדשים. פרידמן מעריך שהמצב ברשתות אחרות דומה, ושהוא צפוי אף להחמיר, כיוון שיש ירידה חדה בפניות של משפחות שמתעניינות ברישום.

"יש הרבה פחות פניות", הוא אומר. "פעם היינו עושים למשפחות שמתעניינות סיור במוסד. עכשיו אי אפשר, אז איך הם אמורים לבחור? אנחנו עושים סיור וירטואלי, אבל זה לא דומה לתהליך שבו אדם מגיע למקום וחווה אותו.

"עוד מעט פורים, ולפני הקורונה פורים היה יום נהדר בבתי האבות, נכדים היו באים לבקר וכיתות וגני ילדים באו עם משלוחי מנות ותחפושות. והנה אנחנו סוגרים שנה מפורים הקודם שבו המגפה כבר התחילה והחגיגות בוטלו.

"אני מקווה שהשנה יתקיים הכתוב 'משנכנס אדר מרבים בשמחה', אבל כרגע זאת עדיין רק תקווה".

עוד 1,711 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

אהבתי לסופר מצרי שונא ישראל

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב קהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים.

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב בקהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים

אני אדבר עם כל אחד ברחוב או על הבר, אבל בענייני ספרות קשה להכחיש שאני סנוב. המדפים בביתי נאנקים תחת משקלם המצטבר של צווייג, נבוקוב, מופאסן, סומרסט מוהם, נייפול, הבנתם את הנקודה. מידי פעם אנסה משהו מודרני יותר, ולרוב אתאכזב. אני חש שנגמרו לנו האלמנטים הספרותיים לפני כ-50 שנה, ונותרנו בעיקר עם רכיבים מגושמים המתחברים לכדי בליל משעמם לקריאה.

הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)
הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)

מידי פעם לפני נסיעה למקום חדש ומסעיר אשאל איזה מומחה: מהו הרומן על המקום הזה, שעלי לקרוא כדי להבין?

בדרכי להאיטי התשובה היתה: “קרא את הקומיקאים מאת גרהם גרין. הוא אמנם לא היה מקומי, אבל זה הספר". הייתי המום מהיצירה, הזכרתי אותה במאמר שכתבתי ומאז קראתי כמעט כל מה שהאיש הפורה הזה כתב.

לפני כמה שנים נשלחתי לקהיר. "קרא את בניין יקוביאן מאת אסוואני", נאמר לי.

הספר הקסים אותי מיד. לא רק בגלל העלילה. עד כמה שמעניין לקרוא על חיייטים, סנדלרים וסטודנטים משנות השבעים המעניינות מספיק, מה שבאמת שבה את ליבי היה הסגנון. אסוואני עשה מושלם כמה דברים שאני מאוד אוהב.

  1. ראשית, מוטיב הזמן. הפחד ממוות הוא המאיץ הגדול של האנושות. סיפור שעוקב אחר האדם תוך כדי שהוא משתנה, דרך חוויה, למידה או דעיכה, יגע ללב.
  2. שנית, הנרטיבים השזורים זה בזה. לכל אדם שאנחנו פוגשים יש פוטנציאל לשנות את עתידנו. ריבוי נרטיבים יכול להיות תכסיס מגושם, אך בידי אמן זו אומנות (בייחוד כאשר הקשרים מפתיעים).
  3. שלישית, אם סופר מסוגל לבטא את מרכזיות המין בעולמנו ללא וולגריות, זה כבר הישג כביר.
  4. ואחרון חביב, היכולת לשקף איך הכל מקרי ואבסורדי ועם זאת גם נשגב.

אסוואני עשה כל זאת ועוד, כך שמיד קראתי את הרומן השני שלו, שיקגו, וספר סיפורים קצרים; בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים".

כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון.

"ד"ר אסוואני”, אמרתי.

הוא נעמד מייד ולחץ את ידידי בחמימות.

בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים". כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון

"הספר שפרסמת זה עתה העניק לי אושר עצום, כפי שעשו כל ספריך", אמרתי תוך ויתור מסויים על נייטרליות עיתונאית. "בבקשה רק תמשיך לכתוב, ודע שיש לך אוהד".

התכוננתי ללכת, אבל הוא התעקש: "תצטרף אלינו לשולחן". כנראה שהיה עדיף להסס ולו במעט. אבל הסכמתי מייד.

השיחה בשולחנו של אסוואני עברה לאנגלית. ואז חל שינוי מסויים. המפגש החל כמפגן של הערצה, אבל עברתי די מהר לדפוס של עיתונאי חוקר. שמעתי פעם שמועה זדונית לפיה אסוואני, רופא שיניים במקצועו, הוא לא יותר מאשר כיסוי עבור אשתו – שהיא כותבת הכל בסתר מכיוון שבתור מוסלמית אדוקה עליה להתנזר מתהילה. החלטתי לבחון את הסוגייה.

"ד"ר אסווני, אם יורשה לי: מהן ההשפעות ספרותיות שמהן אתה מקבל השראה ליצירתך?".

אסוואני ענה: "הו, ההשפעות רבות, וכל אחת נשגבת בדרכה. אבל מבחינתי, בסופו של דבר, הסגנון הלטינו-אמריקאי הוא שמעניק לי התעלות".

"האם ישנו סופר מסוים מאסכולה זו שהוא אהוב עליך במיוחד?"

"תיאורטית יש רבים, אבל במציאות, כפי שאתה חייב לדעת, זה יכול להיות רק גרסיה מרקס. באופן טבעי".

כמובן! כמו אסוואני, מרקס הוא אמן הנרטיבים המשתלבים וענייני חלוף הזמן! הם חולקים גם נגיעות בריאליזם קסום. זה היה ברור, לגיטימי ומשכנע לחלוטין. אבל המשכתי בשלי.

"איזה מספריו אתה זוכר לטובה?"

אסוואני הביט בי כמו שמביטים בפקיד שומה. אך כהרף עין חזרה אליו חביבותו. "אולי היית מצפה ממני לומר מאה שנים של בדידות. אבל אני אפתיע אותך, ידידי היקר. מבחינתי, מכל יצירותיו אני מעדיף את אהבה בימי כולרה".

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות.

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות

אסוואני מסר לי את כרטיס הביקור שלו מבלי שיתבקש. היה לי חבר חדש! לא חבר אמיתי אמנם, אבל יותר מחבר פייסבוק. נשבעתי לא לנצל זאת לרעה – ועד מהרה עשיתי את זה.

אסוואני הוא ספקן גדול לגבי השלום עם ישראל וסירב בעקשנות לאשר את תרגום ספריו לעברית (אם כי זה נעשה איכשהו לאחרונה). לי בדרך כלל אין סבלנות לאוייבי השלום – אבל במקרה שלו מחלתי על העניין. אמנות גדולה קיימת ביקום מקביל, טוב יותר.

כעבור זמן מה מצאתי את עצמי כותב מאמר על האכזבה הגדולה מה"אביב הערבי" שנגמר במפח נפש קולוסלי ברוב מדינות האזור. נדרשתי לציטוט מטעם מי שעדיין מאמין; התקשרתי לסופר, והוא נענה בשמחה. כיצד אתה עונה לאלה הטוענים שהערבים במדינות האזור פשוט אינם מוכנים לדמוקרטיה, שאלתי. הוא סיפק, כמובן, את הציטוט האידאליסטי הנדרש: "הרעיון שיש אנשים שלא מגיע להם צדק הוא גזעני. זה משקף חוסר כבוד לאנשים. אני בהחלט לא מסכים עם זה".

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן.

אולי הוא כבר התפייס עם הציונים ברוח התקופה – מי יודע.

ד"ר אסוואני, אם אתה קורא את זה במקרה, אנא קבל את התנצלותי. ודע שהזמנתי זה עתה את ספרך החדש: הרפובליקה של אמיתות שווא.

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן

רומן זה, שרבים ציפו לו תקופה ארוכה, מגולל את ארועי מהפכת 2011 מנקודת מבטן של דמויות מהסוג שרק אסוואני יכול להמציא. ברור שהוא יהווה את האמירה האולטימטיבית בנושא.

הספר יצא באנגלית החודש והוא עושה כעת את דרכו לישראל. מעטים הדברים שיסבו לי אושר גדול מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 940 מילים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

דיווח: בנט יתמוך בגוש השינוי בהצבעה על הוועדה המסדרת

סמוטריץ׳: עדיף בחירות חמישיות וממשלת שמאל על שיתוף פעולה עם רע״ם ● בכיר ברע״ם: לא מגיבים כדי לא להרוס מהלכים ● ח״כ סטרוק: אפשרי להביא את סער לנתניהו ● מרב מיכאלי: כשלנתניהו לא תהיה ממשלה, יהיה על מה לדבר עם בנט ● מאיר כהן: ״שומע שסער נחוש לא להצטרף לנתניהו״ ● מאות מוחים על הטיפול בהלומי קרב ● חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן ניסתה לדבר אך הושתקה

עוד 19 עדכונים

למקרה שפיספסת

הצבעה חשאית לנשיאות – לא רצוי ולא מצוי

בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, עולות הצעות וספקולציות – משמאל ומימין – לעסקאות פוליטיות הנוגעות לבחירות לנשיאות אשר הולכות ומתקרבות אלינו בצעדי ענק.

חלק מעסקאות אלה, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי של "חוק יסוד: נשיא המדינה", כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. ההצעה כזו, כך נדמה, מתעלמת מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת לא את הרצוי ולא את המצוי.

חלק מהעסקאות, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי "חוק יסוד: נשיא המדינה", להפיכת ההצבעה מחשאית לגלויה, תוך התעלמות מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת את הרצוי ולא את המצוי

אין חולק על כך שלממלכתיות הישראלית מספר רגליים, בהן גם כאלה שבהן יחסי רוב ומיעוט משחקים תפקיד רב והכרחי בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות. לרוב יש משמעות והשפעה, וטוב שכך. יחד עם זאת, נהוג לראות את ההצבעה החשאית בכנסת כמפלטו הנחוץ והייחודי של החלש.

הצבעה חשאית היא המקום שבו עוצמתו המוצדקת של הרוב מאבדת מעט מכוחה. גם למיעוט – הן מיעוט מספרי והן כזה ששייך לפריפריה של יחסי הכוחות בישראל – יש משמעות, וצריכות להיות לו פלטפורמות השפעה. פלטפורמות ההשפעה של המיעוט הפרלמנטרי קיימות ומוכרות, אבל האימפקט שלהן מוגבל, אפילו מוגבל ביותר.

יש שיגידו שהמציאות הזו בלתי נסבלת, יש שיסברו שאפשר לסבול זאת עד גבול מסויים, אבל כך וכך ברור שיש הצבעות או מוקדים פרלמנטריים שבהם חשוב לייצר גבולות משחק שיאפשרו קצת יותר מרחב, יותר קולות, יותר גוונים של השפעה.

נשיא המדינה ומבקר המדינה הם שני מוסדות שעשייתם עבור המיעוט, החלש או הקטן היא משמעותית ביותר. מוסד הנשיאות הישראלי פעל ופועל דרך קבע להשמעת קולות שלא נשמעים ולמתן מקום ואפילו השפעה לכלל גווניה של החברה ולא רק אלה שבמוקדי הכוח. זה התפקיד שנטלו על עצמם נשיאי ישראל, תפקיד המבוסס על האמון הרב, יחסית, שרוכשים למוסד הנשיאות גם מערכות ומנגנוני המדינה וגם הציבור הישראלי.

מוסד ביקורת המדינה עוסק במקומות בהם מוקדי כוח ושררה פועלים שלא כדין או כהוגן. למעשה שני המוסדות הללו, במהותם, תורמים לחיבורם ההדדי של המדינה וסמליה מזה, וקהלים אשר אינם מיוצגים במוקדי ההשפעה מזה. קיומן של הנשיאות וביקורת המדינה, והידיעה כי השלטון אינו יכול להיות דורסני ללא גבולות, הן בסיס חשוב בקשר ובתחושת השייכות של כלל אזרחי ואזרחיות ישראל, בעיקר כשאינם מוצאים את ייצוגם המשפיע ברשויות אחרות.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל, בנקודת התורפה של המיעוט. הפיכת ההצבעה לגלויה משמעה הוצאת האוויר מגלגל ההצלה של מיעוטים, ויהא זה מיעוט בכמותו או בהשפעתו. להצבעה החשאית יש משמעות דרמטית, ואכן, ההיסטוריה מראה שהיא הביאה עמה גם הפתעות בבחירות לנשיאות. לא כאלה שפגעו בכוחו של הרוב, אבל בהחלט כאלה שאפשרו למיעוטים להרגיש בני השפעה, ובצדק.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל

עד כאן הרצוי, ומה בדבר המצוי והאפשרי? ובכן, כמובן שהכול אפשרי בישראל, ועם זאת, ברי לכל שהצבעה חשאית מעניקה כוח למיעוטים מכל הסוגים – כלומר גם לכל מי שנמצא במיעוט פרלמנטרי בשנים האחרונות, וגם לכל מי שנחשב מיעוט זהותי ואפילו אם הוא בקואליציה. כעת, ובהתאמה למקרה הישראלי שבו התפיסה האישית כמיעוט היא החוויה הרווחת, כל מה שנותר לנו זה להמר ולחשב כל אחד ואחת, בחשאי כמובן, מהו המצוי והאפשרי. מה הסיכוי שכלל חברי וחברות הכנסת ששותפים לתחושת המיעוט ירצו לגזול מכוחם שלהם ולהפוך את ההצבעה לנשיאות מחשאית לגלויה.

ינון גוטל-קליין הוא מנהל מרכז הביקורים של בית הנשיא ודוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה