קולין פירת' בפרמיירה של הסרט "סופרנובה" בפסטיבל הסרטים בלונדון, 11 באוקטובר 2020 (צילום: Joel C Ryan/Invision/AP)
Joel C Ryan/Invision/AP
ראיון עם קולין פירת': על חברות, כנות והבחירות שאנחנו עושים

ראיון "אתה לא אמור להתאבל על מישהו בזמן שהוא עדיין כאן"

בידיים של שחקנים אחרים, הסרט "סופרנובה" שיוצא השבוע היה יכול להיות עוד סרט שמאלץ ברשימה ארוכה של סרטי מסע לקראת סוף החיים ● אבל קולין פירת' וסטנלי טוצ'י הפכו את "סופרנובה" - על בני זוג הנאבקים בתחילתה של מחלת הדמנציה - לאחד הסרטים המדוברים של השנה ● פירת': "הנוכחות הקבועה של סטנלי, חבר מזה עשרים שנה, הפכה לסיבה העיקרית שלי להשתתף בסרט הזה"

נקודת הפתיחה של "סופרנובה", הסרט החדש של קולין פירת' שיוצא השבוע באופן רשמי וכבר זכה לביקורות נלהבות, לא הייתה יכולה להיות פשוטה יותר: זוג ותיק הנאבק באתגר הנורא של תחילתה המוקדמת של דמנציה.

בידיהם של שחקנים אחרים, זה היה יכול להיות עוד סרט שמאלץ ברשימה ארוכה של סיפורי רומן לקראת סוף החיים. אולם העובדה שהזוג הזה מגולם על ידי פירת' וסטנלי טוצ'י מרוממת את הסיפור על אהבה, אובדן ושחרור אל מעבר למלודרמה מוכרת.

סם, בגילומו של פירת', וטאסקר, בגילומו של טוצ'י, שחיים יחד כמה עשורים, מוצגים לצופים במהלך מסע חוצה מדינות בקרוואן חבוט. זוהי שירת הברבור שלהם, שכן טאקר דוחף את בן הזוג שלו לבצע רסיטל פסנתר, כשבדרך הם עוצרים לבקר בני משפחה.

שניהם מודעים בחריפות לכך ששעון החול של החיים הטובים שהם הכירו הולך ואוזל. מצבו של טאסקר הולך ומידרדר – ישנם לא מעט רגעים שבהם הוא תועה או נאבק לבטא את מחשבותיו או תחושותיו.

ההידרדרות הבלתי נמנעת במצבו – והצפי הבלתי רצוי "להפוך לנוסע בגוף שלי", כפי שהוא אומר – מרחפים מעליהם כמו צל כבד. עבור סם, המסע רדוף על ידי העובדה שיהיה עליו להפוך למטפל במשרה מלאה, תפקיד שהוא מחויב אליו אך עם זאת מפחיד אותו מאוד. "אתה לא אמור להתאבל על מישהו בזמן שהוא עדיין כאן", מעיר טאסקר ומסכם בכך את מצוקתו של סם.

הסרט הבריטי, השני שכתב וביים השחקן הארי מקווין, אינו מתבסס על פלאשבקים או על זיכרונות ממערכת היחסים הממושכת של בני הזוג. פירת' אומר שהתסריט של "סופרנובה" (הכותרת מתקשרת לתחביב של בני הזוג להביט בכוכבים) עורר בו תגובה מיידית בגלל "הטבע האינטימי והפשטות שבו".

סטנלי טוצ'י וקולין פירת' בסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street)
סטנלי טוצ'י וקולין פירת' בסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street)

"הסרט מאופק במכוון", הוא מרחיב, "אבל הוא תואם את האישיות של שני הגברים, וחשוב מכך, הרגשות בסיטואציה מקבלים ביטוי חזק וברור".

למשך פרקי זמן ארוכים אין שום דו-שיח בני בין הזוג. במקום זאת אנחנו מקבלים את חילופי הדברים השגרתיים ואת המחוות הקטנות שמשקפים חיים שלמים יחד, כפי שמעבירים זאת בצורה נוגעת ללב פירת' וטוצ'י, שקשר החברות ביניהם בחיים האמיתיים ודאי תורם ליכולת הקצרנות הזאת. הבמאי והשחקנים שלו מגלים הבנה טובה של המקום שבו הדרך הזאת מתחילה ושל המקום שאליו היא מובילה.

זו כמובן לא הפעם הראשונה שפירת' מגלם גבר הומו. למעשה, הופעתו בסרט "סינגל מן" של טום פורד זיכתה אותו בביקורות הטובות ביותר בקריירה שלו עד כה – ובמועמדות הראשונה שלו לאוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר.

ב"סופרנובה", המסגרת המצומצמת של הסיפור מורחבת על ידי מיקומו בסרט מסע. ההיבט הזה קסם במיוחד לשחקן יליד בריטניה, כפי שהוא משחזר: "החוויה הכי גדולה של הילדות שלי הייתה מסע דרכים בארצות הברית כשהייתי בן 12. זה היה עם המשפחה שלי, באוטובוס 'פולקסווגן קמפר'. גרנו אז בסיינט לואיס וכבר עשינו טיולים, בחורף היינו נוסעים דרומה לבאטון רוז' ובחג הפסחא היינו נוסעים צפונה לוויסקונסין ולמינסוטה, ואז, בקיץ, היינו מבלים חודשים במקומות אחרים".

קולין פירת' וסטנלי טוצי עם הקרוואן, בסצנה מהסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street/LMKMEDIA)
קולין פירת' וסטנלי טוצי עם הקרוואן, בסצנה מהסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street/LMKMEDIA)

השהות בדרכים, הוא אומר, הייתה חוויה ש"נשארה איתי כל החיים. עדיין יש לי אהבה יוקדת לאמריקה ולנופים המאוד מגוונים שלה. זה לא אותו דבר כמו טיול ברחבי אנגליה. בכל פעם שאני שומע שירים על נסיעות, שהם בדרך כלל אמריקאיים, עולות לי דמעות.

"הסיפור האינטימי שלנו מוצב אל מול מרחב אדיר. אנחנו מטיילים, הנוף משתנה, המרחב הפתוח, בעיקר בארצות הברית אבל גם באזור האגמים [באנגליה] שבו היינו, הוא דרמטי ויפהפה. אבל במידה רבה אנחנו גם נמצאים בקפסולה קטנה ביחד. אבל זה נכון, הרבה פעמים כשאתה מתחיל תפקיד חדש לוקח זמן להיכנס באמת למנטליות ולתחושה שלו. אבל העובדה שסטנלי היה לצדי יצרה מיד תחושה של מוכרוּת, שהעניקה לנו יתרון התחלתי עצום.

"הרבה פעמים כשאתה מתחיל תפקיד חדש לוקח זמן להיכנס באמת למנטליות ולתחושה שלו. אבל העובדה שסטנלי היה לצדי יצרה מיד תחושה של מוכרוּת, שהעניקה לנו יתרון התחלתי עצום"

"אני לא חושב שיש לנו שגרה קבועה. זה תלוי איך אנחנו מרגישים. אם אחד מאיתנו מעוצבן, אנחנו מבלים הרבה זמן בדיבורים על זה. כי אנחנו פוגשים אחד את השני לעתים די קרובות עכשיו שסטנלי גר בלונדון, אנחנו ממש שכנים. אז אלה עניינים יומיומיים, אנחנו מדברים הרבה על הילדים שלנו. אנחנו מדברים על העבר שלנו, על היסטוריה, על סרטים, על אוכל ועל רכילות. התקשורת שלנו היא לרוב לא בעלת תוכן ממשי ולרוב לא תעניין אף אחד אחר".

סטנלי טוצ'י וקולין פירת' בסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street)
סטנלי טוצ'י וקולין פירת' בסרט "סופרנובה" (צילום: Bleecker Street)

השחקן הרבגוני בן ה-60, שמשחק במשך יותר ממחצית חייו, אוהב את מגוון התפקידים שהוצעו לו, מסיבות שונות. לדבריו, "כל סרט שאתה עושה מביא קבוצה שונה של אנשים. ויש לזה מעין תחושה שונה, מערכת אקולוגית שונה. אפילו שאופי העבודה זהה, ומבנה הצילומים עשוי להיות דומה, זה אף פעם לא אותו הדבר בגלל האנשים שמעורבים בזה".

עם זאת, "סופרנובה" יצר חוויה מיוחדת של קרבה: "הצוות הקטן הרגיש כמו משפחה. לא היו כל כך הרבה אנשים באחורי הוואן, מפני שלא היה הרבה מקום. היו שם בחור עם מיקרופון ובחור עם מצלמה ובמאי, ועוד כמה אנשים חיוניים הצטופפו שם, והם היו חלק מהמשפחה למשך כמה חודשים".

על החברות שלו עם טוצ'י, פירת' אומר: "סטנלי ואני יכולים ללכת לאיבוד בהלצות הטיפשיות שלנו ולשכוח מכל השאר. אנחנו מצחיקים אחד את השני, ואני בטוח שכולם ישבו שם מאחורה בפנים מאובנות בזמן ששעשענו אחד את השני.

"זו הייתה נסיעה אמיתית, אז רוב הזמן הבטנו החוצה אל הכביש הפתוח בהרים, במקום להסתכל על פנסים ומצלמות. השעיית הספק הייתה די קלה, והנוכחות הקבועה של סטנלי, חבר מזה עשרים שנה, הפכה לסיבה העיקרית שלי להשתתף בסרט הזה".

קולין פירת' (צילום: AP Photo/Jona Kallgren)
קולין פירת' (צילום: AP Photo/Jona Kallgren)

אף על פי שפירת' לא מעוניין לדון בחייו האישיים – הוא ואשתו האיטלקיה, המפיקה ליביה ג'וג'ולי, נפרדו ב-2019 – הוא אומר שהוא נהנה מאוד לחלק את חייו בין לונדון לאיטליה. "אני אוהב את אזור אומבריה, זה אוכל, זה אנשים, זה תרבות. אני מרגיש מאוד בר מזל להיות מוקף בנוף כפרי יפהפה, שהוא מאוד מרגיע. זו עיר קטנה, אבל מצאתי שאנשים מתייחסים זה לזה בהתחשבות ובכבוד, והם מאוד ממושמעים בנוגע להגבלות הקורונה ולכללי הזהירות".

פירת', שמדבר איטלקית שוטפת ומחזיק באזרחות כפולה, לא מרגיש שם זר: "יש כאן הרגשה שאנשים באמת מנסים לעזור אחד לשני. אבל זה קשה, כי אנשים מרגישים את העול ואת המתח ואת הפחד שנלווים למגפה, שזה אוניברסלי. אני לא מרגיש בשום צורה שברחתי מהמציאות של המשבר. תמיד אהבתי את האופן שבו חברי הקהילה כאן מתייחסים זה לזה, ואם כבר, ההערכה שלי כלפיהם והכבוד שלי כלפיהם גברו עכשיו".

איטליה הוזכרה שוב בהמשך הריאיון, מסיבה אחרת. פירת' מספר שהוא מחכה בקוצר רוח לסדרת הטלוויזיה החדשה של החבר שלו, "סטנלי טוצ'י: החיפוש אחר איטליה", סדרה מקורית של סי-אן-אן בת שישה פרקים, שעתידה לעלות לאוויר מחר (ראשון). התוכנית של סי-אן-אן עוקבת אחר טוצ'י, שנוסע ברחבי איטליה כדי לגלות את סודות ומנעמי המטבחים המקומיים באזוריה השונים של המדינה.

קולין פירת' ואשתו לשעבר ליביה ג'וג'ולי ב-2018 (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
קולין פירת' ואשתו לשעבר ליביה ג'וג'ולי ב-2018 (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)

פירת' זכה לפרסום בשורת סדרות וסרטים – מ"גאווה ודעה קדומה" של הבי-בי-סי, דרך סרטי בריג'יט ג'ונס ועד לתפקידו הבלתי נשכח בסרט "נאום המלך" מ-2010, שבו גילם את הנסיך אלברט, דוכס יורק/המלך ג'ורג' השישי.

פירת' אומר שאף אחד מהמעורבים בפרויקט לא ציפה לתגובות חמות כל כך מהמבקרים ומהצופים: "אני זוכר שכשהסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים של טורונטו, הוא זכה לתשואות בעמידה. ההקרנה הייתה ביום ההולדת ה-50 שלי, אז קראתי לזה 'המתנה הכי טובה שלי ליום הולדת 50'".

הוא זכה לשורה של אותות הוקרה נוספים על תפקידו זה, כולל גלובוס הזהב, פרס גילדת שחקני המסך, וכמובן פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. "נאום המלך" זכה להצלחה עולמית והכניס יותר מ-414 מיליון דולר בקופות.

אחרי עשורים של הופעות במדיומים שונים (במה, קולנוע, טלוויזיה, רדיו והקלטות), פירת' סבור ש"הדבר הכי חשוב במשחק הוא להיות אחראי וכן, ולהיות כן פירושו לייצג. אתה לא יכול להיות כן אלא אם אתה מייצג דמות בצורה אותנטית. אתה צריך להיות רגיש ולהיות קשוב לאנשים שאתה אמור לייצג, בין אם הם מלכים או אנשים רגילים.

"אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים לגבי הבחירות שלנו והאופן שבו אנחנו עשויים להשפיע. זה משהו שאני מתייחס אליו מאוד מאוד ברצינות".

"סופרנובה" הוא הפקה צנועה, אבל הוא מעניק לכוכבים שלו הזדמנות נוגעת ללב להאיר באור בהיר את הנושא הכאוב של דמנציה בגיל מוקדם.

עוד 1,201 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 14 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

מועדון יום הזיכרון המצומצם

בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.

דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם  קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם

האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.

25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.

הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.

כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.

בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.

בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.

מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה

הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 450 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו במהלך נאומו: "בלי פוליטיקה - איפה היית 40 שנה?״

גנץ: ״נמשיך להגן על המולדת ולחיות על חרבנו״ ● ביידן אישר להתקדם בעסקת מכירת החמקנים לאמירויות ● גורמים בליכוד: גדעון עמוק במסע הנקמה - לא מעניין אותו כלום ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועים ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה ועצוב - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 15 עדכונים

למקרה שפיספסת

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

הביאו את היום

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים

המרוץ המסוכן לנשיאות המדינה יוצא לדרך

עדותו של אילן ישועה לפני שבוע סיפקה הצצה מדהימה לדרך בה נבחר הנשיא המדינה ב-2014 ● אחד-אחד נפלו אז המועמדים - שלא לומר חוסלו - עד שראובן ריבלין, שנוא נפשו של נתניהו, נבחר לתפקיד ● בעוד 89 ימים יעזוב ריבלין את משכן הנשיא ● לכנסת נותרו חודשיים לבחור את הנשיא ה-11 ● זה לא יהיה נתניהו ● אבל מי יהיו המועמדים האמיצים להיכנס למרוץ? ● פרשנות

עוד 813 מילים

סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם ● כעת מנסים האמריקאים לפייס את איראן באמצעות קוריאה הדרומית - ובמקביל שר ההגנה האמריקאי הגיע היום לארץ במטרה לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה