הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

10 הדיברות לעורך המהדורה

מדריך לעורך המותש והמיואש: עשר עצות שיכולות להזרים דם חדש לסיקור הבחירות, ושמשום מה אף אחד לא מוכן לאמץ ● אולי כי בשביל לשנות מחשבה מקובעת, עצלה ומיובשת צריך גם קצת אומץ לב

מגיש חדשות. אילוסטרציה (צילום: iStock)
iStock
מגיש חדשות. אילוסטרציה

נותרו כחמישה שבועות עד לפתיחת הקלפיות, הרשימות נסגרו, וכבר נדמה שלאף אחד אין כוח. אין כוח לניתוח סקרים שלא אומרים בעצם כלום, אין כוח לראיונות בטלים עם הבטחות חתומות, אין כוח לדבר על קורונה בהקשרים פוליטיים, ואין כוח לדבר על פוליטיקה בהקשרים של קורונה.

מה שנשאר זה רק המתחם הצר בין הציני למלקק. ללעוג לאבישי בן-חיים זה ספורט מרענן לשמאלנים בימים של סגר, כמעט כמו להתפלץ מהנפיחות של ברוך קרא מהצד השני. הכול על אוטומט, הכול שחוק, מגעיל ומגוחך. מישהו שם למעלה דואג לספק את האבקה הלבנה, לחתוך אותה לשורות, ולתת לנו קשית – אנחנו כבר נסניף מלוא האף.

ללעוג לאבישי בן-חיים זה ספורט מרענן לשמאלנים בימים של סגר, כמעט כמו להתפלץ מהנפיחות של ברוך קרא מהצד השני. הכול על אוטומט, הכול שחוק, מגעיל ומגוחך

רק שאלה אחת בדרך כלל לא שואלים: מי אמר שחייבים בכלל? מי אמר שחייבים לחתוך בפראות לראש הממשלה רק בשביל "הצהרה דרמטית" נטולת חדשות (או שאלות)? מי אמר שחייבים ללוות את המועמדים במפגשים פתטיים עם כמה פעילים מבולבלים? מי אמר שחייבים ללהג באולפן ללא תכלית? מי אמר שחייבים לאזן בין צרחנים? מי אמר שצריך פוליטיקה רדודה בכוח?

עורך החדשות יכול וצריך להכריז על פסק זמן ממרוץ הסוסים המופרך הזה. במקומו אפשר לשים במרכז את הנושאים, את הסוגיות המטרידות את הציבור, את התחקירים, את העובדות, את המספרים, את האידיאולוגיה.

במקום לשאול 700 פעם "האם תשב עם הערבים?" אפשר להתעניין מה באמת יעשה כל מועמד למען הציבור הערבי, כדי שיהיה באמת עם מי לשבת במקום להילחם בו. במקום לבדוק מי עולה ומי יורד בסקרים מפוקפקים (מוטים בחלקם, סתמיים ברובם) אפשר לבדוק מגמות באוכלוסייה, פילוחים בפריפריה, שינויים בדמוגרפיה.

בנימין נתניהו מגיע לראיון עם קרן מרציאנו בחדשות 12, שבועיים לפני הבחירות באפריל (צילום: צילום מסך)
אילוסטרציה: בנימין נתניהו מגיע לראיון בחדשות 12, שבועיים לפני הבחירות באפריל 2019 (צילום: צילום מסך)

במקום לשאול "עם מי תשב?" אפשר לשאול "מה תעשה?" האם יש לך תחום שאתה רוצה להתמחות בו? חוק שאתה רוצה להעביר? האם הסביבה מעניינת אותך? הבריאות? החברה? התרבות? התחבורה? הנגב? הגליל? אתה בכלל יודע מה אתה הולך לעשות בכנסת חוץ מלחמם את הישבן עד הצבעת האי-אמון הבאה והפנסיה בעוד שנה?

במקום לשאול "עם מי תשב?" אפשר לשאול "מה תעשה?" האם יש לך תחום שאתה רוצה להתמחות בו? חוק שאתה רוצה להעביר? האם הסביבה מעניינת אותך? הבריאות? החברה? התרבות? התחבורה? הנגב? הגליל?

נכון, לא הכול קל לעיכול, לא את הכול אפשר לבצע בזמן קצר, לא לכול יש רייטינג. שינוי תרבות צפייה לוקח זמן. אבל כל מי שישב קצת מול סי-אן-אן או אן-בי-סי או אפילו פוקס ניוז (חלק מהזמן) בבחירות האחרונות באמריקה, יודע כמה כוח יש לעובדות, כמה עוצמה יש לדיון על עתיד המדינה, כמה חשיבות יש לשליטה של המדיה בסדר היום – במקום המצעד הקבוע של מרואיינים לעוסים עד מוות באולפן של רינה מצליח, במטרה להשיג עוד כותרת מיובשת, שבבסיסה הצהרה עקרה בנוסח "לא נשב בקואליציה עם הליכוד/ יש עתיד/ הערבים/ הדתיים/ החרדים".

הנה עוד עשרה דברים שעורכי המהדורות בטלוויזיה יכולים לעשות כבר ממחר, כדי שהבחירות הרביעיות יהיו קצת פחות צפויות, משעממות ומוכתבות מראש. סביר שלא יתנו להם, כנראה שחלקם לא רוצים. אבל שינסו לאמץ לפחות שניים-שלושה דברים בבחירות האלה, כדי שיישאר לנו טיפה של כוח לסיבוב החמישי בקיץ.

1

אנוכי העורך של המהדורה – אתה ולא שרף. רק אתה. לא בנימין נתניהו, לא יועציו, לא נציגי האופוזיציה, לא המו"ל, לא הטרול, לא הזכיין, אפילו לא הצופה. כולם גורמים רלוונטיים ויש להתחשב בהם. אבל שאל את עצמך קודם כל: מה אתה חושב שצריך להיות במהדורה הזאת.

מה הוא תפריט המידע הנכון ביותר ותמהיל הכתבות המתאים ביותר שאתה רוצה להעניק לציבור, כדי שיוכל לקבל סט של החלטות שקולות והגיוניות ביום הבחירות. מה מעניין אותך לשמוע? מה עדיין מדגדג לך את הסרעפת או הטחול? קח בעלות על המהדורה שלך, ותתנהג בהתאם. מכאן הכל יהיה פשוט יותר.

2

לא תשאל – שוב ושוב ושוב "האם תשב עם ביבי", "האם תשב עם גנץ", האם תשב עם הערבים" וכו'. מקסימום פעם אחת ותעבור הלאה. יש חיים מחוץ להרכב הקואליציה. תתקדם. ממילא אף אחד לא מקיים הבטחות.

3

לא תשקר – כן, כשאתה מפרסם ביודעין פייק ניוז אתה משקר לציבור. אתה לא "מתווך" שקרים, אתה ממש משקר. התפקיד שלך הוא לא להיות נער שליחויות של אנשי הציבור. באחריותך לבדוק את המידע שעובר דרך המסננת שלך, ואם מידע זה אינו ניתן לבדיקה – לסייג אותו. כשאתה מתווך פייק אתה מוכר לציבור מוצר פגום. אחר כך אל תתלונן שהוא חוטף הרעלה.

4

לא תלרלר – כן, פרשנים ופאנליסטים באולפן זה דבר חשוב. פרשנים טובים נותנים זווית חדשה, הרחבה לידיעה, מבט מרענן. אבל קצפת באה מעל העוגה, לא בלעדיה. קודם תדאג לתשתית עובדתית, לפני שאתה מעמיס עליה הר לבנבן של ענני פרשנות. וזכור: הפרשנים והפאנליסטים שלך צריכים להביא גם מידע חדש והערכות שמבוססות על ידע ועבודה מאחורי הקלעים. דרוש מהם נתונים, מחקרים, סטטיסטיקות, תקדימים וכו'.

כי אם כל תפקידם הוא לשפרר את הכת הרגעית אליה הם משתייכים, להתבכיין בשם מנהיג מקופח או לריב עם החברים האחרים בפאנל – אזי אין להם באמת ערך. הם תופסים זמן מסך יקר והופכים את המהדורה שלך לבמה של קיטורים ופטפוטים. שחרר אותם. האולפן שלך הוא לא חדר כושר ואם הם רוצים להוציא אנרגיה – שילכו לרוץ בפארק.

5

לא תשווק – דיווחי חדשות, כתבות מגזין, תחקירים – כל אלה אינם מוצרים עם תג מחיר ועליהם להתרחק מהביזנס של שיווק. אין לנו שום בעיה עם כתבות על אוכל, תרבות, פנאי או ספורט, וכשהן מבוצעות ברמה ועם כבוד עצמי – מדובר בתענוג. אבל אין שום סיבה בעולם שתהפוך את התוכנית שלך לבורדל עבור כל טאלנט מעוך שהזכיין דוחף לך.

6

לא תשדך – פרשן עם קשקשן. כמו שכתב לענייני מחול לא צריך לפרשן את המגזר החרדי, כך פרשן לענייני חרדים לא צריך לפרשן את בית המשפט. אפשר להביא דעות של כולם כמה שרוצים. אבל הניסיון לייצר ניגוח מכוון ואלים בין מגישים בעת שידור אירוע חדשותי כדי לקושש רייטינג עבש אינו עיתונות. משפטו של ראש ממשלה הוא עניין רציני, תראה שאתה לוקח אותו ברצינות.

7

לא תסניף – מלשון סנאף. אם לשפוט ממערכות הבחירות הקודמות, יגיע השלב של הלכלוך: תפירת תיקים למועמדים, קלטות סודיות מברים אפלוליים, הקלטות סקסיות באדיבות חוקרים פרטיים. לפני שאתה מטנף לנו את האוזן בקטעי שמע החודרים עמוק לפרטיות – תחשוב טוב אם הם ראויים לשידור ומשרתים את המידע והמסר של האייטם החדשותי. אם סתם הוספת אותם כדי להעלות את הרייטינג, הרגע תלית וילונות אדומים על המסך כדי לפתות אותנו פנימה.

8

לא תאזן בכל מחיר – בעידן הפחד וההשטחה, קיימת נטיה טבעית "לאזן" כל דבר, פן חס ושלום יאשימו עיתונאים ב"אג'נדה". הוואטאבאוטיזם מונע דיון ענייני בנורמות התנהגות, ומשמש כמלבין לכל עבירה חמורה.

לא "כולם מושחתים", לא "כולם גנבים", לא "כולם מחממים את הכסא", לא "כולם פחדנים", לא "כולם משקרים וכן הלאה. יש מדרג, יש מנעד, יש סקאלה. וכן, אתה רשאי לשפוט מה חמור יותר ממה. אל תתבייש להציג את הדברים כמות שהם, וזכור: האיזון צריך לעמוד בשירות האמת, לא ההיפך.

9

חתוך תוכן – ממסיבת עיתונאים שמתארכת יתר על המידה, מנאום שעמוס בשקרים, מניצול ציני של שעת הפריים טיים להעברת מסר שאין בו חדש או אין בו עניין או שכולו ניסיון נואל להרויח זמן מסך. תמיד תוכל לשדר בדיעבד תמצית מהאירוע עם כותרת ובלי כל הברברת מסביב.

10

את פתח לו – חביבי, אנחנו בסיבוב רביעי בשנתיים. שמענו הכל, דיברתם עם כולם, מחקתם לנו את הדיסק במוח מזמן. הציבור עייף ומרגיש אוויל, מושפל ומטופש לגמרי. הוא איבד אמון בשיטה ואיבד אמון בך.

עכשיו  דמיין שאתה נכנס למחסן אפל, טחוב ומאובק שאבד עליו הכלח. מה הצעד הראשון? נכון, לאוורר. הרם וילונות, פתח חלונות לרווחה, תן לאור השמש לחדור פנימה. תחשוב מחוץ לקופסה.

שלח כתבים לפריפריה, תיזום תחקירים משמעותיים על המועמדים, תבחן את המעשים שלהם ולא רק את הסיסמאות, תברור בין העובדות, תהפוך את הסדר של הליין-אפ, תתמרד נגד הודעות היח"צנים, תכריח כתבים לבדוק מה מאחורי הודעות הדוברים, תתרחק מסקרים או תזמין סקרים אחרים – בקיצור, נסה משהו אחר. הכי גרוע: תיכשל. לפחות לא ויתרת.

 

עוד 1,193 מילים
סגירה