הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

10 הדיברות לעורך המהדורה

מדריך לעורך המותש והמיואש: עשר עצות שיכולות להזרים דם חדש לסיקור הבחירות, ושמשום מה אף אחד לא מוכן לאמץ ● אולי כי בשביל לשנות מחשבה מקובעת, עצלה ומיובשת צריך גם קצת אומץ לב

מגיש חדשות. אילוסטרציה (צילום: iStock)
iStock
מגיש חדשות. אילוסטרציה

נותרו כחמישה שבועות עד לפתיחת הקלפיות, הרשימות נסגרו, וכבר נדמה שלאף אחד אין כוח. אין כוח לניתוח סקרים שלא אומרים בעצם כלום, אין כוח לראיונות בטלים עם הבטחות חתומות, אין כוח לדבר על קורונה בהקשרים פוליטיים, ואין כוח לדבר על פוליטיקה בהקשרים של קורונה.

מה שנשאר זה רק המתחם הצר בין הציני למלקק. ללעוג לאבישי בן-חיים זה ספורט מרענן לשמאלנים בימים של סגר, כמעט כמו להתפלץ מהנפיחות של ברוך קרא מהצד השני. הכול על אוטומט, הכול שחוק, מגעיל ומגוחך. מישהו שם למעלה דואג לספק את האבקה הלבנה, לחתוך אותה לשורות, ולתת לנו קשית – אנחנו כבר נסניף מלוא האף.

ללעוג לאבישי בן-חיים זה ספורט מרענן לשמאלנים בימים של סגר, כמעט כמו להתפלץ מהנפיחות של ברוך קרא מהצד השני. הכול על אוטומט, הכול שחוק, מגעיל ומגוחך

רק שאלה אחת בדרך כלל לא שואלים: מי אמר שחייבים בכלל? מי אמר שחייבים לחתוך בפראות לראש הממשלה רק בשביל "הצהרה דרמטית" נטולת חדשות (או שאלות)? מי אמר שחייבים ללוות את המועמדים במפגשים פתטיים עם כמה פעילים מבולבלים? מי אמר שחייבים ללהג באולפן ללא תכלית? מי אמר שחייבים לאזן בין צרחנים? מי אמר שצריך פוליטיקה רדודה בכוח?

עורך החדשות יכול וצריך להכריז על פסק זמן ממרוץ הסוסים המופרך הזה. במקומו אפשר לשים במרכז את הנושאים, את הסוגיות המטרידות את הציבור, את התחקירים, את העובדות, את המספרים, את האידיאולוגיה.

במקום לשאול 700 פעם "האם תשב עם הערבים?" אפשר להתעניין מה באמת יעשה כל מועמד למען הציבור הערבי, כדי שיהיה באמת עם מי לשבת במקום להילחם בו. במקום לבדוק מי עולה ומי יורד בסקרים מפוקפקים (מוטים בחלקם, סתמיים ברובם) אפשר לבדוק מגמות באוכלוסייה, פילוחים בפריפריה, שינויים בדמוגרפיה.

בנימין נתניהו מגיע לראיון עם קרן מרציאנו בחדשות 12, שבועיים לפני הבחירות באפריל (צילום: צילום מסך)
אילוסטרציה: בנימין נתניהו מגיע לראיון בחדשות 12, שבועיים לפני הבחירות באפריל 2019 (צילום: צילום מסך)

במקום לשאול "עם מי תשב?" אפשר לשאול "מה תעשה?" האם יש לך תחום שאתה רוצה להתמחות בו? חוק שאתה רוצה להעביר? האם הסביבה מעניינת אותך? הבריאות? החברה? התרבות? התחבורה? הנגב? הגליל? אתה בכלל יודע מה אתה הולך לעשות בכנסת חוץ מלחמם את הישבן עד הצבעת האי-אמון הבאה והפנסיה בעוד שנה?

במקום לשאול "עם מי תשב?" אפשר לשאול "מה תעשה?" האם יש לך תחום שאתה רוצה להתמחות בו? חוק שאתה רוצה להעביר? האם הסביבה מעניינת אותך? הבריאות? החברה? התרבות? התחבורה? הנגב? הגליל?

נכון, לא הכול קל לעיכול, לא את הכול אפשר לבצע בזמן קצר, לא לכול יש רייטינג. שינוי תרבות צפייה לוקח זמן. אבל כל מי שישב קצת מול סי-אן-אן או אן-בי-סי או אפילו פוקס ניוז (חלק מהזמן) בבחירות האחרונות באמריקה, יודע כמה כוח יש לעובדות, כמה עוצמה יש לדיון על עתיד המדינה, כמה חשיבות יש לשליטה של המדיה בסדר היום – במקום המצעד הקבוע של מרואיינים לעוסים עד מוות באולפן של רינה מצליח, במטרה להשיג עוד כותרת מיובשת, שבבסיסה הצהרה עקרה בנוסח "לא נשב בקואליציה עם הליכוד/ יש עתיד/ הערבים/ הדתיים/ החרדים".

הנה עוד עשרה דברים שעורכי המהדורות בטלוויזיה יכולים לעשות כבר ממחר, כדי שהבחירות הרביעיות יהיו קצת פחות צפויות, משעממות ומוכתבות מראש. סביר שלא יתנו להם, כנראה שחלקם לא רוצים. אבל שינסו לאמץ לפחות שניים-שלושה דברים בבחירות האלה, כדי שיישאר לנו טיפה של כוח לסיבוב החמישי בקיץ.

1

אנוכי העורך של המהדורה – אתה ולא שרף. רק אתה. לא בנימין נתניהו, לא יועציו, לא נציגי האופוזיציה, לא המו"ל, לא הטרול, לא הזכיין, אפילו לא הצופה. כולם גורמים רלוונטיים ויש להתחשב בהם. אבל שאל את עצמך קודם כל: מה אתה חושב שצריך להיות במהדורה הזאת.

מה הוא תפריט המידע הנכון ביותר ותמהיל הכתבות המתאים ביותר שאתה רוצה להעניק לציבור, כדי שיוכל לקבל סט של החלטות שקולות והגיוניות ביום הבחירות. מה מעניין אותך לשמוע? מה עדיין מדגדג לך את הסרעפת או הטחול? קח בעלות על המהדורה שלך, ותתנהג בהתאם. מכאן הכל יהיה פשוט יותר.

2

לא תשאל – שוב ושוב ושוב "האם תשב עם ביבי", "האם תשב עם גנץ", האם תשב עם הערבים" וכו'. מקסימום פעם אחת ותעבור הלאה. יש חיים מחוץ להרכב הקואליציה. תתקדם. ממילא אף אחד לא מקיים הבטחות.

3

לא תשקר – כן, כשאתה מפרסם ביודעין פייק ניוז אתה משקר לציבור. אתה לא "מתווך" שקרים, אתה ממש משקר. התפקיד שלך הוא לא להיות נער שליחויות של אנשי הציבור. באחריותך לבדוק את המידע שעובר דרך המסננת שלך, ואם מידע זה אינו ניתן לבדיקה – לסייג אותו. כשאתה מתווך פייק אתה מוכר לציבור מוצר פגום. אחר כך אל תתלונן שהוא חוטף הרעלה.

4

לא תלרלר – כן, פרשנים ופאנליסטים באולפן זה דבר חשוב. פרשנים טובים נותנים זווית חדשה, הרחבה לידיעה, מבט מרענן. אבל קצפת באה מעל העוגה, לא בלעדיה. קודם תדאג לתשתית עובדתית, לפני שאתה מעמיס עליה הר לבנבן של ענני פרשנות. וזכור: הפרשנים והפאנליסטים שלך צריכים להביא גם מידע חדש והערכות שמבוססות על ידע ועבודה מאחורי הקלעים. דרוש מהם נתונים, מחקרים, סטטיסטיקות, תקדימים וכו'.

כי אם כל תפקידם הוא לשפרר את הכת הרגעית אליה הם משתייכים, להתבכיין בשם מנהיג מקופח או לריב עם החברים האחרים בפאנל – אזי אין להם באמת ערך. הם תופסים זמן מסך יקר והופכים את המהדורה שלך לבמה של קיטורים ופטפוטים. שחרר אותם. האולפן שלך הוא לא חדר כושר ואם הם רוצים להוציא אנרגיה – שילכו לרוץ בפארק.

5

לא תשווק – דיווחי חדשות, כתבות מגזין, תחקירים – כל אלה אינם מוצרים עם תג מחיר ועליהם להתרחק מהביזנס של שיווק. אין לנו שום בעיה עם כתבות על אוכל, תרבות, פנאי או ספורט, וכשהן מבוצעות ברמה ועם כבוד עצמי – מדובר בתענוג. אבל אין שום סיבה בעולם שתהפוך את התוכנית שלך לבורדל עבור כל טאלנט מעוך שהזכיין דוחף לך.

6

לא תשדך – פרשן עם קשקשן. כמו שכתב לענייני מחול לא צריך לפרשן את המגזר החרדי, כך פרשן לענייני חרדים לא צריך לפרשן את בית המשפט. אפשר להביא דעות של כולם כמה שרוצים. אבל הניסיון לייצר ניגוח מכוון ואלים בין מגישים בעת שידור אירוע חדשותי כדי לקושש רייטינג עבש אינו עיתונות. משפטו של ראש ממשלה הוא עניין רציני, תראה שאתה לוקח אותו ברצינות.

7

לא תסניף – מלשון סנאף. אם לשפוט ממערכות הבחירות הקודמות, יגיע השלב של הלכלוך: תפירת תיקים למועמדים, קלטות סודיות מברים אפלוליים, הקלטות סקסיות באדיבות חוקרים פרטיים. לפני שאתה מטנף לנו את האוזן בקטעי שמע החודרים עמוק לפרטיות – תחשוב טוב אם הם ראויים לשידור ומשרתים את המידע והמסר של האייטם החדשותי. אם סתם הוספת אותם כדי להעלות את הרייטינג, הרגע תלית וילונות אדומים על המסך כדי לפתות אותנו פנימה.

8

לא תאזן בכל מחיר – בעידן הפחד וההשטחה, קיימת נטיה טבעית "לאזן" כל דבר, פן חס ושלום יאשימו עיתונאים ב"אג'נדה". הוואטאבאוטיזם מונע דיון ענייני בנורמות התנהגות, ומשמש כמלבין לכל עבירה חמורה.

לא "כולם מושחתים", לא "כולם גנבים", לא "כולם מחממים את הכסא", לא "כולם פחדנים", לא "כולם משקרים וכן הלאה. יש מדרג, יש מנעד, יש סקאלה. וכן, אתה רשאי לשפוט מה חמור יותר ממה. אל תתבייש להציג את הדברים כמות שהם, וזכור: האיזון צריך לעמוד בשירות האמת, לא ההיפך.

9

חתוך תוכן – ממסיבת עיתונאים שמתארכת יתר על המידה, מנאום שעמוס בשקרים, מניצול ציני של שעת הפריים טיים להעברת מסר שאין בו חדש או אין בו עניין או שכולו ניסיון נואל להרויח זמן מסך. תמיד תוכל לשדר בדיעבד תמצית מהאירוע עם כותרת ובלי כל הברברת מסביב.

10

את פתח לו – חביבי, אנחנו בסיבוב רביעי בשנתיים. שמענו הכל, דיברתם עם כולם, מחקתם לנו את הדיסק במוח מזמן. הציבור עייף ומרגיש אוויל, מושפל ומטופש לגמרי. הוא איבד אמון בשיטה ואיבד אמון בך.

עכשיו  דמיין שאתה נכנס למחסן אפל, טחוב ומאובק שאבד עליו הכלח. מה הצעד הראשון? נכון, לאוורר. הרם וילונות, פתח חלונות לרווחה, תן לאור השמש לחדור פנימה. תחשוב מחוץ לקופסה.

שלח כתבים לפריפריה, תיזום תחקירים משמעותיים על המועמדים, תבחן את המעשים שלהם ולא רק את הסיסמאות, תברור בין העובדות, תהפוך את הסדר של הליין-אפ, תתמרד נגד הודעות היח"צנים, תכריח כתבים לבדוק מה מאחורי הודעות הדוברים, תתרחק מסקרים או תזמין סקרים אחרים – בקיצור, נסה משהו אחר. הכי גרוע: תיכשל. לפחות לא ויתרת.

 

עוד 1,193 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 3 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

במערכת הביטחון הופתעו מדברי גמליאל, שלפיהם, איראן אחראית לזיהום הזפת

בית הדין בהאג הודיע שיפתח בחקירת פשעי מלחמה של ישראל בשטחים; נתניהו: "ההחלטה - תמצית האנטישמיות והצביעות" ● בשל הפסקת התחבורה הציבורית לירושלים בפורים יהדות התורה הודיעה שלא תשתף פעולה עם המשטרה ● דמוקרטית, מפלגתם של פעילי המחאה נגד נתניהו, החליטה לפרוש מהמרוץ לכנסת ● יהדות התורה פרסמה קמפיין שבו הוצגו רפורמים ככלבים

עוד 43 עדכונים

אף מילה על אפשטיין

כשהסתיים כיבוש לוד, נסע יגאל אלון, אז מפקד המבצע (מבצע דני 10-18 ביולי 1948) לראש הממשלה דוד בן גוריון כדי להיוועץ איתו מה לעשות עם תושבי המקום. בן גוריון דיבר ודיבר, יגאל אלון שאל שוב ושוב מה צריך לעשות עם הערבים של לוד, אבל בן גוריון לא ענה לו. וככה שוב – פעם אחרי פעם, שלוש פעמים.

כשהסתיים כיבוש לוד נסע יגאל אלון, מפקד מבצע דני, לרה"מ בן גוריון כדי להיוועץ מה לעשות עם תושבי המקום. בן גוריון דיבר, אלון שאל שוב ושוב מה לעשות עם ערביי לוד, אבל בן גוריון לא ענה

בן גוריון היה נוהג לרשום את השיחות במהירות על גבי מחברת עם ניר פחם, שמעתיקה את הדברים לדף השני. אחרי  40 דקות, כשהם בדרך החוצה במסדרון, והמחברת המקופלת נמצאת במקום אחר, רחוק, וכבר אין איש בסביבה זולת שניהם, אמר בן גוריון בקולו המעט צווחני, מלווה בתנועת יד רחבה, ליגאל אלון:

"תעשו מה שצריך".

התוצאה ידועה – עם הדבר הזה חזר יגאל אלון מהמטה, וההנחיה שיצאה הייתה להתחיל לפעול לפינוי הערבים.

בעיר נצרת, לעומת זאת, המצב היה שונה לגמרי. בצפון פיקד על הכוחות לסקוב, איש הבריגדה. בישיבת מטה אחרי הכיבוש של נצרת שאלו קציני המטה מה לעשות עם כל התושבים. לסקוב אמר להם: תשלחו מברק למטה הכללי, והמטה הכללי יכול לענות רק את הדבר המתבקש על פי דיני המלחמה, ודיני המלחמה ברורים: אל תרחיקו אנשים מנצרת.

כלומר טיבן של ההחלטות ואופיין מושפע לא מעט מאופי האנשים שנטלו אותן.

את הסיפור המרתק הזה מספר אהוד ברק, ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר בסרטו של במאי הסרטים הדוקומנטריים רן טל ("ילדי השמש", גן עדן" "המוזיאון", ועוד) "מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום".

נקודת המוצא של הסרט היא היסטוריוסופית ולא אקטואלית:

בספר "השועל והקיפוד" מ–1953, דן הפילוסוף הפוליטי ישעיה ברלין בהשקפתו של הסופר לב טולסטוי על ההיסטוריה. טולסטוי, בספרו "מלחמה ושלום", מעלה את הטענה שההיסטוריה נוצרת מאינספור פעולות של אינספור אנשים. כל אחד מהם פועל על פי שיקולו הרגעי הקטן, ומה שאנחנו קוראים "היסטוריה" הוא מה שנוצר מאוסף הפעולות המקרי הזה. אהוד ברק, שבילה, על פי דבריו, את כל חייו בעולם המעשה, משוכנע שהאמת היא יותר מורכבת, ושחובתו הראשונה של המנהיג, כלומר האיש הבודד, לנסות ולפעול באופן עצמאי ובכך להטביע את חותמו על מהלך ההיסטוריה.

אהוד ברק, שבילה, לעדותו, את כל חייו בעולם המעשה, משוכנע שהאמת היא יותר מורכבת. שחובתו הראשונה של המנהיג, כלומר האיש הבודד, לנסות ולפעול באופן עצמאי ובכך להטביע את חותמו על מהלך ההיסטוריה

הסרט, שמבוסס על ארבעה ימי ראיונות ארוכים שערך הבמאי עם ברק, סוקר שישה צמתים מרכזיים בחייו של אהוד ברק. בין השאר: חיסול מנהיגי הטרור אחרי הרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מבצע "אביב נעורים", חוויותיו הקשות כמג"ד מילואים בחווה הסינית במלחמת יום כיפור, ההחלטה הלא פשוטה לצאת אחרי 18 שנה מלבנון, וכמובן ה"רומן" המתמשך שלו עם יאסר ערפאת, מהכנת התוכניות האופרטיביות לחיסולו כבר כשערפאת עובר מירדן ללבנון בתחילת שנות השבעים, ועד לוועידה המפורסמת בקמפ דיוויד, שלושים שנה אחר כך, ועידה שכישלונה חרץ מהרבה בחינות גם את גורלו הפוליטי של ברק.

לאורך כל הסרט שב ומתגלה ברק בן ה-79 כאיש חריף וחד, שופע ציטטות ספרותיות ופילוסופיות, ובעל יכולת ראיה היסטורית רחבה ומעמיקה. אבל ללא ספק נחשף גם צד אחר וחדש באישיותו, צד רגשני אפילו, של מי שנחשב כל השנים כ"מר טפלון". כלומר אחד כזה שמסוגל לקבל החלטות מהירות והרות גורל בניתוק רגשי מוחלט.

כך למשל, כשהוא מספר איך כשהיה בן שש בערך, הייתה בקיבוץ משמר השרון, הקיבוץ שבו נולד וגדל, אישה צעירה, ניצולת שואה כנראה, שהייתה יוצאת כל יום בערב מחדר האוכל של הקיבוץ עם כיכר לחם מתחת ליד. הדבר עורר את פליאתם של הצברים הצעירים, משום שבקיבוץ שלהם פעלה מאפייה שסיפקה לחם בשפע לכל הישובים בסביבה, והדבר האחרון שהיית חושב עליו זה שיהיה חסר להם שם לחם. ברק מספר שהוא שאל את אביו למה היא נוהגת כך, ואביו ענה לו:

"עם מה שהיא עברה בחיים שלה עד עכשיו, היא אף פעם לא תהיה בטוחה שמחר יהיה לה לחם".

וכשהוא מספר את זה, נשבר קולו של המפקד המהולל מסיירת מטכ"ל, ועיניו דומעות.

לא כל חלקיו של הסרט אחידים ברמתם. כך למשל הפרק שעוסק במבצע "אביב נעורים", מתרכז יותר בצד האנקדוטלי שסופר כבר לא מעט פעמים – עמירם לוין וברק לבושים כנשים, עם גרבי צמר צבאיות שתחובים להם בחזיות כדי "להגביר" את הרושם, פותחים את הז'קט, מוציאים "עוזי" ומחסלים מישהו שהפריע להם בזמן המבצע. השאלות המוסריות הכבדות כמו מה מידת ההצדקה לחיסול, והאם נבחן לעומק מי הם אותם יעדים שנבחרו, נדחקות במקרה הזה מעט הצידה.

לאורך כל הסרט שב ומתגלה ברק בן ה-79 כאיש חריף וחד, שופע ציטטות ספרותיות ופילוסופיות, ובעל יכולת ראיה היסטורית רחבה ומעמיקה. אבל ללא ספק נחשף גם צד אחר וחדש באישיותו, צד רגשני אפילו

אבל מה שנשאר בסופו של דבר הוא דיוקן מרשים למדי של איש, שבהתנהלותו יש גם מאפיינים לא מבוטלים של דמות טרגית. נראה שברק עצמו מודע לסתירה הזאת כאשר הוא מצטט קטע מתוך "פאוסט" של גתה, בו נשמעת בין השאר האמירה:

"כל בני האדם חווים את החיים, רק מעטים מבינים בצורה יותר עמוקה את מה שהם חווים, והטיפשים מביניהם, שמנסים לחלוק את התובנות הללו עם כלל הציבור, הם אלה שמועלים על המוקד לשריפה או נסקלים באבנים".

"זה הרי מישהו שרצה להיות בן גוריון השני", אומר הבמאי רן טל בראיון, ומהרבה בחינות נותר מנגד על "הר נבו", כאשר לפחות כראש ממשלה, כהונתו מסתימת בדרך מאכזבת ומהירה מאוד, בטח בהשוואה לציפיות ולכוונות שלו עצמו.

בצדק רב כנראה, נמנע הבמאי להזכיר ולו ברמז את בנימין נתניהו, אולי הנמסיס הגדול של ברק, וגם את ג'פרי אפשטיין, שקשריו הטורדים והלא מפוענחים עד הסוף עם ברק, איימו לחסל כמעט סופית את תדמיתו הציבורית של האחרון. גם בגלל שהקשרים ומערכת היחסים הסבוכה עם שניהם כבר גדשה לעייפה את העיתונות הישראלית.

ברק שב וקונה פה כאמור את מקומו כמנהיג בעל שיעור קומה היסטורי, המוכן לפעול בצורה אמיצה בסביבה של חוסר ודאות, גם אם הדבר הזה עולה לו בסופו של דבר באובדן מכאיב של הפופולריות בציבור הישראלי.

רן טל, הבמאי, ממשיך כאן את ההתעסקות המרשימה ורבת השנים שלו בחברה הישראלית, בסתירות הפנימיות שקיימות בתוכה ובכאבים ובשאלות המוסריות שהיא מעוררת.

הסרט עלה לראשונה במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, ומתוכנן להיות מוקרן בהמשך במסגרת שידורי "קשת".

בצדק רב כנראה, נמנע הבמאי להזכיר ולו ברמז את נתניהו, אולי הנמסיס הגדול של ברק, וגם את אפשטיין, שקשריו הטורדים והלא מפוענחים עד הסוף עם ברק איימו לחסל את תדמיתו הציבורית של האחרון

"מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום". ישראל 2020, 85 דקות. תסריט ובימוי רן טל. הפקה – אמיר הראל ואיילת קייט.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,005 מילים

המדינה מסרבת להעניק סיוע למרות הקורונה

פרסום ראשון העמותה לגריאטריה עתרה לבג"ץ בשם מוסדות גריאטריים פרטיים, בטענה שהשקיעו משאבים עצומים בהגנה על מטופליהם שבסיכון אך לא קיבלו סיוע ממשלתי ● לפי העתירה, המדינה הבטיחה תמיכה למוסדות השייכים לעמותות, ובכך מפלה לרעה את המוסדות הפרטיים ● "המוסדות מתמודדים עם אתגרי ההגנה על חיי המאושפזים שמצבם מורכב ורגישים שבעתיים לסכנת הנגיף - ללא תמיכה כספית"

עוד 575 מילים

דעה אוקיי, אז לא אסון אקולוגי. אבל מה כן?‎

מי שעמד בראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה עורר סערה כשהכריז כי זיהום הזפת איננו אסון אקולוגי ● "אז נפגעו כמה צבים ועופות", כתב ● אדלר צודק שהשיח בכל הנוגע לנושאי סביבה נוטה להיות רדוד ומוקצן, אבל אסור לזלזל בגודל הארוע הנוכחי ● לכל הפחות, מדובר בפגיעה נרחבת וקשה במשאב טבע שאי אפשר לדמיין את החיים בישראל בלעדיו

עוד 878 מילים

למקרה שפיספסת

המתנחלים מצופפים שורות, הצבא מטייח, המשפחה רוצה תשובות

בדיקת זמן ישראל צה"ל קבע כי חאלד נופל מת ב-5 בפברואר אחרי שתכנן לבצע פיגוע טרור במאחז הלא חוקי הסמוך לביתו בכפר ראס כרכר ● אבל פקיד השומה הפלסטיני לא היה חמוש, ולא ברור מה הביא אותו לפנות בוקר, לבד, לחוות שדה אפרים בה נורה למוות ● ישראל נסמכת על עדויות מתנחלים, אבל למשפחת ההרוג יש גרסה שונה לגמרי ● סיפור שקרה בחושך, על ראש גבעה שנויה במחלוקת, עם אקדח מעשן אחד  

עוד 2,298 מילים

אחרי שנה של מלחמה - ישראל "הולכת בלי ומרגישה עם" ניצחון על המגפה

לא שלא ידענו זאת קודם, אבל בשנת הקורונה זה קיבל חותם בולט: מדינת ישראל היא מדינת קנטונים של חילונים, חרדים וערבים. את הקנטון החילוני חוצה גבול של תומכי ומתנגדי ביבי נתניהו. לכל קנטון יש את המנהגים שלו, שפה שלטת וקשרי גומלין עם השלטון המרכזי. קווי הגבול בין הקנטונים המובהקים יצרו את המציאות בה מערכת הבריאות נאלצה לנהל מאבק סיזיפי ומתיש כדי לשווק את הנחיותיה והמלצותיה למלחמה בנגיף, ומה שאמור היה להפוך לנשק יום הדין הפך לכלי משחק מטלטל.

לכל קנטון יש מנהגים, שפה שלטת וקשרי גומלין עם השלטון המרכזי. קווי הגבול בין הקנטונים המובהקים יצרו מציאות בה מערכת הבריאות נאלצה לנהל מאבק סיזיפי לשיווק הנחיותיה והמלצותיה למלחמה בנגיף

לא אחת נכמר הלב לשמוע את בכירי המערכת משננים את משנתם הרפואית בענין מה ואיך חייבים לפעול כדי ללחום בנגיף, רק כדי למצוא עצמם פעם אחרי פעם בפני מציאות מתסכלת של ביצועי חסר, ביצועי איחור או אי ביצוע בכלל.

לאורך כל השנה הקשה והמטלטלת הסתבר לבכירי הבריאות כי הם למעשה נלחמים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב:

  • נתב"ג, שאמור היה להיות נעול עוד מימי הסגר הראשון, התנהל בשיטת הדלת המסתובבת דרכה הסתננה תחילה הקורונה ובהמשך גם אחיותיה המוטציות הקטלניות ממנה
  • המשטרה שתפקידה לאכוף את ההנחיות וההוראות, התגלתה כנטולת יכולות ביצוע.
  • ומעל כולם ראשי המדינה, שעינם האחת מכוונת על הקורונה ואת השנייה הם לא הם מורידים מהפוליטיקה, שגם במשבר זה נותרה בבת עינם.

מסיבות אלו, מדינת ישראל מוצאת עצמה לאחר שנה של מלחמה עיקשת במגפה במצב וירטואלי של ללכת בלי ולהרגיש עם – בלי שניצחה את הנגיף ועם תקווה כי החיסונים יעשו את העבודה.

יש מדינות שהתמודדו עם המגפה כשהן חדורות מוטיבציה ונחושות בביצועים – דוגמת ניו זילנד וטייוואן הדמוקרטיות או סין וסינגפור האוטוריטריות – והגיעו להישגים מעוררי קנאה. אצלנו המוטיבציה והנחישות הטבעיות עלו פעם אחרי פעם על שרטוני הכשלים המובאים לעיל.

בעוד אנשי הרפואה ממשיכים להתריע בשער, הפוליטיקאים המשיכו לשחק בארגז החול שלהם. נתניהו, ראש וראשון לפוליטיקאים, היה מתואם אתם רק אם זה התכתב עם מטרותיו הפוליטיות. למעט הסגר הראשון, כאשר כולנו נתקפנו בהלם מול נגיף מאיים וקטלני, הסנכרון בינו לבינם היה נקודתי ומשני לסנכרון עם שיקוליו הפוליטיים.

יש מדינות שהתמודדו עם המגפה חדורות מוטיבציה ונחושות בביצועים – כניו זילנד וטייוואן הדמוקרטיות או סין וסינגפור האוטוריטריות – והגיעו להישגים מעוררי קנאה. אצלנו הפוליטיקאים המשיכו לשחק בארגז החול שלהם

עוד בימי הסגר הראשון, כאשר שום דבר לא היה ברור עדיין, נתניהו שיווק את ישראל כמודל עולמי להצלחה. הוא חזר על עצמו גם בסגר השני, כאשר הנתונים הצביעו על תחלואה גוברת, והגיע לשיא במבצע החיסונים המסיבי, כאשר הבטיח כי את סדר הפסח הקרוב כולנו נחגוג יחד.

נישא על כנפי האופוריה, בעוד גרף המתים מטפס לגבהים חדשים, מאות אלפים נותרים בשוליים ללא מקורות פרנסה, מערכת חינוך מפוררת ואמון הציבור בממשלה הולך ונסדק מאז ימי הסגר השני, המשיך ביבי להפליג בשבחי עצמו. בזכות היקף החיסונים הענק, שהציב את ישראל במקום הראשון בעולם, הוא "הבטיח" כי ישראל תצא ראשונה מהקורונה ותהפוך "אור לגויים" וזאת כי יש לה מערכת בריאות מופלאה. דע עקא, ובמפתיע מתחת לרדאר, הוא ככל הידוע הישראלי היחידי שחוסן פעמיים לא על ידי עובד אותה מערכת מפוארת אלא בידי רופאו האישי.

מנהיגות בשעת משבר לאומי חמור לא הייתה מביאה להתפרקות מכל חובה אזרחית וחברתית, כפי שאנו חוזים בה בעצם ימים אלה, כשהוראות הממשלה הפכו במקרה הטוב רק להמלצה לא מחייבת.

אבני הדרך הוצבו כבר במהלך החודשים הקודמים:

  • כאשר אל מול עיניו המשתאות של הציבור ראה ביבי צורך, משיקולים אישיים, לדאוג להחזיר לעצמו מסים פרטיים בסכומים גבוהים, כאשר עומדים מולו מיליון מובטלים, חלקם מזי רעב.
  • סירובו העיקש לאשר תקציב מדינה, בכוונת מכוון, ובכך להביא לבחירות נוספות, כדי להימנע מלקיים את הסכמי הממשלה הפריטטית וגם לדחות את התייצבותו למשפט פלילי.
  • חדלונו להפעיל את סמכויותיו כדי לכפות את המדיניות שבעצמו אישר כנגד מי שמורד בה.

וכך אולי יום אחד בעתיד, התמונה הווירטואלית של חיסון המונים ביד אחת ופתיחתם הלא מבוקרת של שערי המדינה ביד השנייה, עשויה להפוך לתמצית מלחמתה של מדינת ישראל בקורונה.

אולי יום אחד בעתיד, התמונה הווירטואלית של חיסון המונים ביד אחת ופתיחתם הלא מבוקרת של שערי המדינה ביד השנייה, עשויה להפוך לתמצית מלחמתה של מדינת ישראל בקורונה

ביבי נתניהו הכיר והבין מהרגע הראשון את חומרתה של המגפה ופעל נגדה כמיטב הבנתו. לכן מצער כי גם בשעת משבר חסר תקדים הוא לא השתחרר מנטייתו המובנית לצייר תמונות ורודות כאשר סביב הצבע השולט הוא אפור, במקרה הטוב: הוא הלך להצטלם עם המחוסן המיליון הראשון והשני, אבל לא עלה על דעתו להצטלם עם משפחת הנפטר האלף או החמשת אלפים. וכמובן גם לא עם משפחת מובטל מיואש. אילו היה צ'רצ'יל, בנקודת הזמן הזו הוא היה צריך להתייצב לפני המצלמות והמיקרופונים ולומר ללא פירושים מיותרים: "זה אינו הסוף, זו איננה אפילו תחילת הסוף. אך, אולי, זו סופה של ההתחלה".

בצלאל לביא הוא גמלאי משירות המדינה. בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש בעובדות ואירועים היסטוריים כדי לדון באירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם. היה עורך של עיתון אזורי בשרון ופרסם ספר היסטורי על חיפושי הנפט בא"י ומאמרים אקדמיים בכתבי עת בארץ ובחו"ל בנושאי ארץ ומדינה ותולדות היהודים באירופה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 736 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מרתק לעקוב אחר המסע הארוך של ליברמן ממחוזות הימין הקיצוני לעבר השמאל החילוני-ליברלי ● אבל זה לא ממש הולך לו: מנהיג ישראל ביתנו תקוע בסקרים תקופה ארוכה, ואף במגמת היחלשות ● הסיבה לכך היא אמינות: קשה להפנים את העמדות המתונות של ליברמן כיום כלפי האזרחים הערבים, והדימוי שלו נותר ימני קיצוני, גם אם נתניהו מתעקש לקרוא לו שמאלן ● פרשנות

עוד 570 מילים ו-1 תגובות

מדוע נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנושא מינוי פרקליט המדינה?

בבג"ץ מתנהלות מזה כמה חודשים עתירות בנושא הסדר ניגוד העניינים שגיבש היועמ"ש עבור ראש הממשלה ● הדיון מצוי בשלב מתקדם, צו על תנאי כבר הוצא בנובמבר ● אולם כעת מתברר כי נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנוגע להכרזתו כי לא היה מעורב בהבאת מינוי של פרקליט המדינה הבא לממשלה, והטיעונים שמעלה בא כוחו עו"ד מיכאל ראבילו מעלים תהיות רבות ● פרשנות

עוד 734 מילים

מאות אבנים עושות את דרכן לישראל בדואר דיפלומטי

משבר הקורונה מונע ממשפחות שכולות שחיות בחו"ל להגיע לישראל ביום הזיכרון ● במסגרת יוזמה, שהחלה ביום הזיכרון בסגר הראשון, יוטסו השנה לארץ בסיוע משרד החוץ מאות אבנים ועימם מסרים אישיים ● חלוקי הנחל יונחו על הקברים על ידי מתנדבים, שידאגו לצלם את הרגע ולשלוח למשפחות את התיעוד

עוד 290 מילים

ביוני צפויים להסתיים תשלומי האבטלה והפיצויים לנפגעי משבר הקורונה ● כשבמשק יש עדיין למעלה מחצי מיליון מובטלים ועם עשרות אלפי עסקים שנסגרו, לאף אחד לא ברור מה יקרה ביום שאחרי ● פרופסור אייל וינטר: "חייבים להחזיק בהנשמה את כל מי שזקוק לזה בלי הגבלת זמן" ● פרופסור יוסף זעירא: "אנשים עלולים להגיע לפת לחם"

עוד 2,032 מילים

סקרים: 61-59 מנדטים למתנגדי נתניהו; לפי סקר חדשות 12, מרצ מתחת לאחוז החסימה

יושב ראש ועדת הבחירות פוגלמן אסר לשדר את הופעתו של נתניהו בתוכנית "סטנד-אפ ניישן" ● יושב ראש סיעת יהדות התורה פינדרוס: מי שהתגיירה בגיוס צה"לי היא שיקסע ● קבינט הקורונה קבע שישראלים יוכלו להיכנס לארץ ללא אישור של ועדת החריגים; ההחלטה תיכנס אם תאושר על ידי הממשלה ● לראשונה אותרו בישראל חולים בווריאנט הניו-יורקי של נגיף הקורונה

עוד 49 עדכונים

בתקופה שבה כמעט כל החלטה מציתה דיון בשאלת היקף סמכותו של בג"ץ, נדרשים השופטים לעלות דרגה ברמת התחכום ● שני פסקי הדין שניתנו אתמול - בנושאי איכוני השב"כ ובנושא הגיור הלא-אורתודוקסי - מראים את מידת התחכום השיפוטי שאימצו ● פרשנות

עוד 1,462 מילים

ההופעות חוזרות, אבל האמנים בקונפליקט גדול

פרסום ראשון שובם של המופעים מול קהל מצית ויכוח חריף ● מצד אחד, המעריצים ששמחים לרגל הקאמבק ● מצד שני, יש המבקרים את העובדה שמדובר בהופעות למתחסנים בלבד ● וכך נקלע אסף אמדורסקי ללב הסערה כשהחליט להופיע רק בפני בעלי תו ירוק ● אמנים בכירים, ביניהם קורין אלאל, זאב נחמה, רשף לוי וטונה, מפרסמים היום עצומה הקוראת לממשלה לאשר בדיקות מהירות בכניסה לאולמות

עוד 872 מילים

מתברר שלא צריך לנסוע לגליל או לרמת הגולן כדי להתקרב לטבע: אפשר להישאר בלב תל אביב והטבע כבר יגיע אליך ● תושבים במרכז תל אביב מדווחים בימים האחרונים על ביקורי תנים ברחובות במרכז העיר, כולל יללות בלילות והשכמה בחמש בבוקר ● בעיריית תל אביב מודעים למצב ופחות מתרגשים מהחיכוך בין חיות הבר המוגנות לבני האדם ● יש רק בקשה מפורשת אחת: אל תאכילו אותם

עוד 879 מילים

התקנים לא עודכנו מאז שנות השבעים, ואלפים מחכים כשנה לפסיכולוג

הקורונה החריפה את המצב העגום בפסיכולוגיה הציבורית ● ילדים ממתינים לאבחון, מבוגרים מחכים לטיפולים, מאושפזים סובלים ממצוקה קשה ● נכון להיום, יש תקן ל-165 פסיכולוגים רפואיים במערכת הציבורית, כשהצורך עלה בשנה האחרונה ל-2,229 משרות ● ד"ר יובל הירש: "ההבטחות לתקציבים לא עוזרות לאלה שעכשיו חווים מחשבות אובדניות, עכשיו הם קורסים"

עוד 850 מילים

ההקלות נמשכות: ביום ראשון תלמידי ז'-י' ישובו לבתי הספר והמסעדות ייפתחו לקבלת קהל

בג"ץ הורה להכיר - לצורך חוק השבות - ביהדות של מי שעבר בארץ גיור רפורמי או קונסרבטיבי; דרעי: החלטה מוטעה; לפיד: פסיקה מבורכת ● הוחל בהפעלת פיילוט הצמידים האלקטרוניים לשבים מחו"ל ● משרד הבריאות הנחה לחסן במנת חיסון אחת את מי שהחלימו מקורונה ● נתניהו בהתייחס למניין קורבנות הקורונה: "תשאל את השאשאות והפאקות; פאקה-פאקה ושאשא-שאשא"

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה