בשנות ה-70 של המאה הקודמת התחילו מדינות אחדות לחייב נוסעים ברכב לחגור חגורות בטיחות. במדינות אחרות החובה הוטלה בשנות ה-80 וה-90. רבים ברחבי העולם לא אהבו את אי הנוחות החדשה ובעיקר מחו נגד העובדה שממשלה מכתיבה לפרט מה לעשות בגופו.
בשנות ה-90 החלו מדינות אחדות לאסור על עישון בברים, מסעדות ושאר מקומות ציבוריים, שעד אז הפרט היה חופשי לבחור בעצמו כיצד לנהוג בהם ומה לשאוף לראותיו. במדינות אחרות האיסור הוטל בתחילת המילניום. רבים ברחבי העולם לא אהבו את האיסור החדש, ובעיקר מחו נגד העובדה שממשלה מכתיבה לפרט מה לעשות בגופו.
זכויות וחרויות הפרט הן במרכז השיח הציבורי במאה ה-21 יותר מאי פעם, ואין חולקים על כך שזאת התפתחות ראויה לעומת העבר. עם זאת, לעתים יש התנגשות בין חרויות אלה לבין הרצון להגביל אותן משיקולים של טובת הכלל. כיצד אנחנו מגיבים אז?
1. כמעט כל הזכויות
במשך כמעט שני עשורים בארגנטינה מעולם לא רדפו אותי, לא הפלו אותי ולא שללו ממני אף זכות יסוד. למעט העובדה השולית, שכדי להיות נשיא המדינה הייתי צריך להיות נוצרי קתולי, ולא הייתי. כך קבעה החוקה (עד הרפורמה ב-1994).
במשך כמעט שני עשורים בארגנטינה מעולם לא רדפו אותי, לא הפלו אותי ולא שללו ממני אף זכות יסוד. למעט העובדה השולית, שכדי להיות נשיא המדינה הייתי צריך להיות נוצרי קתולי, ולא הייתי
מוזר ככל שיישמע, אפילו העובדה הזאת לא נראתה לי שולית בכלל והפריעה לי מאוד. בוויכוחים עם חברים בתיכון הממלכתי, התעקשתי לומר להם: זאת איננה מדינה שלי כמו שהיא שלכם, אחרת יכולתי להיות נשיא ככה, כמו שאני.
למעט המגבלה הזאת שהפלתה בין אזרחים, אפשר להגיד שהייתי פריווילגי. ככה קוראים לזה היום, ובצדק.
2. בארץ השווים והשווים יותר
גם בישראל המשכתי להיות פריווילגי, כך הבנתי מהר מאוד. וזאת מפני שאני יכול להוכיח שאימי יהודיה, לא שייך למיעוט אתני, לא גוי משולל זכויות תחת שלטון צבאי, לא פליט, ולא סבלתי מאפליה או הדרה על בסיס מיני/מגדרי כי אני לא אישה ולא להט"ב.
3. מיהו פריבילגי?
פריווילגים/ות הם מי שברצותם יכולים להשיג או לקבל מגוון דברים חשובים וחיוניים כמו שוויון, חרות, הגדרה עצמית, קיום בכבוד, חופש מאפליה, דיכוי או הדרה מכל סוג, ועוד.
ברצותם – זאת המהות. בניגוד לרבים מאוד שיכולים לחלום על כל הנ"ל (או להיאבק להשגתו, כולו או חלקו), הפריווילגיות והפריווילגים יכולים לבחור מה בא להם, מתי ואיך, ומה עושה להן/ם הכי טוב ונעים.
יחסית לרוב העולם, יש לי גם הפריבילגיה הגדולה של נגישות למערכת רפואית מהטובות בעולם. אני אדם בריא ולא צרכן גדול שלה, אבל פריווילגיה איננה מה אני עושה אלא מה אני יכול לעשות, ללא מאמץ גדול. היכן שאחרים צריכים לצעוד בכל יום קילומטרים כדי לשאוב מים מבאר, מי שיש אצלם ברז ומים זורמים בו – הם פריווילגיים.
יחסית לרוב העולם, יש לי גם הפריווילגיה הגדולה של נגישות למערכת רפואית מהטובות בעולם. אני אדם בריא ולא צרכן גדול שלה, אבל פריבילגיה איננה מה אני עושה אלא מה אני יכול לעשות, ללא מאמץ גדול
כי "פריווילגי" הוא מושג תלוי הקשר, לכן יש אלף דרכים להיות פריווילגי/ת.
4. מגפות ומה עושים איתן
רבים מחבריי הם/ן טבעונים/ות, כמוני. חלקם הקדישו זמן בשנה האחרונה להסברת העובדה שחלק גדול מהמחלות הקשות הגיעו אלינו בני האדם בעקבות ניצול בעלי חיים. הרבה לפני קוביד-19, סארס, איידס, אבולה וכו', שפעת העופות ושפעת החזירים, כמעט כל השפעות והמגפות הוותיקות "קפצו" לבני אדם מרגע שהתחלנו לכלוא, לשעבד ולנצל באינטנסיביות יצורים אומללים אחרים. זה קרה כבר בתרבויות עתיקות בסין ובמצרים, ומאז בכל מקום.
כל האסונות בעקבות הניצול הזה – בבריאות, בסביבה וכו' – מזכירים את המכות מספר שמות, שהיכו בבריאות (מחלות ומוות), בסביבה (זיהום אדמה, מים ואויר), כלומר בכל מה שחשוב וחיוני. כך נענשו בסיפור ההוא המשעבדים. והיום אנחנו, בני האדם, משעבדים הרבה יותר ונענשים. הלוואי זה מה שהיו מלמדים על משעבדים מוכים בכל שנה בזמן שמתענגים על מרק קניידלך.
אז האם גמילה אנושית מהניצול המפלצתי של מיליארדי בעלי החיים הכלואים יסייע נגד מגיפות?
על מנת להשיב על השאלה הזאת בכנות, חייבים להבחין בין עשייה ופתרונות לטווח קצר ולטווח ארוך.
איעזר בדוגמה. ידוע שאחד הגורמים העיקריים לפשיעה הוא מצב של מצוקה חברתית-כלכלית גדולה ליד עושר מופלג. מכאן ששינוי משמעותי במציאות הזאת – באמצעות השקעה ביצירת שוויון הזדמנויות בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, בתשתיות ובכוח הפוליטי – צפוי להוליד גם צמצום בפשיעה הזאת של האנשים הכי עניים ומיואשים בחברה.
ברור שזה איננו פתרון לפשיעה הנוכחית אלא העתידית. השקעה גדולה וחכמה בנ"ל לא תמנע שוד הלילה או גניבה מחר. המענה המיידי לאלה ימשיך להינתן על ידי המשטרה וגורמי אכיפת חוקים אחרים.
אחד מגורמי הפשיעה הוא מצוקה חברתית-כלכלית גדולה ליד עושר מופלג. שינוי משמעותי במציאות הזאת – השקעה ביצירת שוויון הזדמנויות בתחומים שונים – צפוי להוליד גם צמצום בפשיעה
כן, שחרור האדם מהתמכרותו ההרסנית לאוכל מו החי או מת, יסייע רבות ובתחומים רבים. מאחר שתעשיות האוכל מחיות הן פשע רב תחומי, גם שחרור העולם מהן יהיה רווח אדיר בשלל צבעים, כולל צמצום ניכר של סכנת המגפות.
אבל מה עם המגפה הנוכחית? כמו עם הפשיעה, הפתרון הראוי והיסודי ביותר הוא ארוך טווח, ולכן נדרשת גם פעולה מידית מסוג אחר. מול מגפה קיימת ונפוצה, מדובר בחיסון. וכמו בדוגמאות האחרות, הפתרון לטווח המידי אינו מחליף את פתרונות העומק, שלוקח להם זמן רב יותר לשנות מציאות.
5. טבעונות ופריווילגיות
יצחק בשביס-זינגר, שאימו נרצחה בשואה, היה מגדולי סופרי היידיש וחתן פרס נובל לספרות (1978).
בספרו "כותב המכתבים" שם זינגר בפי אחת הדמויות את המילים הבאות:
"מה הם יודעים – כל המלומדים הללו, כל הפילוסופים הללו – על שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, הנפשע שבכל המינים, הוא נזר הבריאה. כל היצורים האחרים נבראו רק כדי לספק לו מזון, עור, ולסבול ייסורים והשמדה. מבחינתם, כל בני האדם נאצים; עבור בעלי החיים זאת טרבלינקה נצחית".
זה כמובן נכון, וברור גם שביחס לבעלי החיים האחרים, כולנו פריווילגיים.
כי מעולם לא היינו אפרוחים בעסקי הביצים, או עגלים ועגלות בעסקי החלב והבשר. ידעתי שלעולם לא אהיה אחד מהם כשהפסקתי לאכול כל מה שעשוי מבעלי החיים האומללים האלה. ובכל זאת הפסקתי להיות חלק מזה. כי לעניות דעתי, התמכרות לחביתה לא מצדיקה גריסת אלפי אפרוחים זכרים בכל יום, והתמכרות לגבינות מחלב חיות אינה מצדיקה כליאה, התעללות ושחיטה של אף אחד. אז על אף היותי פריווילגי טהור ונצחי מול בעלי החיים האלה, בחרתי להתחשב בקורבנות, בחלשים האולטימטיביים, באומללים שביצורים עלי אדמות.
במילים אחרות: אני טבעוני כי למרות היותי פריווילגי למהדרין אני בוחר להתחשב בחלשים והפגיעים הרבה יותר ממני.
ביחס לבע"ח האחרים, כולנו פריווילגיים. כי מעולם לא היינו אפרוחים בעסקי הביצים, או עגלים ועגלות בעסקי החלב והבשר. ידעתי שלעולם לא אהיה אחד מהם כשהפסקתי לאכול כל מה שעשוי מהאומללים האלה, ובכל זאת הפסקתי להיות חלק מזה
ואם בעגלים קטנים משוספי גרון התחשבתי, ואם על אפרוחים רועדים ונגרסים ריחמתי, ואם למען הכלואים והמעונים הלא אנושיים שיניתי אורח חיים נוח ומהנה מלידה ומדורות לפניי – דווקא בבני האדם החלשים ממני מסביבי לא אתחשב כי אני בריא ו… פריווילגי?
6. ביילע ואסתר
סבתי אסתר ז"ל חיה את רוב שנות חייה במרוקו לפני שעברה לדרום אמריקה. היא היתה צריכה לעבור יותר מעשרה הריונות ולידות כדי שיהיו לה שישה בנים ובנות בוגרים.
סבתי ביילע ז"ל הגיעה לארגנטינה ממזרח אירופה. גם משם הגיעו לדרום העולם סיפורים וזיכרונות על תינוקות, ילדים וצעירים במשפחה שמעולם לא הכרתי כי לא חיו מספיק זמן.
משני צדי הים התיכון, באירופה ובאפריקה, כמו בארצות אחרות במאה הקודמת, מחלות ומגפות רבות קטעו תכניות של חיים ומשפחות רבות בכל מקום, במציאות של חוסר אונים אנושי עתיק וקשה.
בחייהן הספיקו לראות גם מציאות אחרת, שבה רוב הילודים – כמעט כולם – שורדים וחיים בזכות הישגי המדע המופלאים, וגם חיי המבוגרים השתנו לאין שיעור מאותה סיבה.
בימים האחרונים ניסיתי לדמיין מה היו אומרות לי סבותיי לו הייתי מספר להן שיש כעת מגפה, שיש לה חיסון שעוזר נגדה מאוד, ויש גם מי שלא נראה להם חשוב, נחוץ או נוח עבורם לקבל אותו. או שרבים בימינו לא מבינים מה הקטע הזה עם חיסונים, כשלא מתים בהמונים סביבנו כמו בעבר.
או אם היתי מספר להן שהישגי המדע, כולל החיסונים, הצליחו בצורה כל כך דרמטית במאה האחרונה, שרבים לא זוכרים או מבינים מי צריך את זה. כאילו שאם יום אחד לא יהיו כמעט תאונות דרכים, כולם ישכחו למה צריכים בכלל רמזורים, שלטים, חגורות, שיעורי ורישיונות נהיגה ושאר מגבלות מעצבנות, וינסו לנהוג בלי כל אלה.
בימים האחרונים ניסיתי לדמיין מה היו אומרות לי סבותיי לו הייתי מספר להן שיש כעת מגפה, שיש לה חיסון שעוזר נגדה מאוד, ויש גם מי שלא נראה להם חשוב, נחוץ או נוח עבורם לקבל אותו
אני לא חושב שביילע או אסתר הכירו את המושג "פריווילגי", לפחות לא במובן הנוכחי. אבל אני בטוח שהיו מוצאות את הביטוי הקולע בערבית מרוקאית, ביידיש או בספרדית. ואני גם כמעט בטוח שהיתי שומע אותו מהן בקול צעקה.
7. אני ואנוכי
בנוסף לכל סעיפי פריווילגיותנו, החיים בהווה ביחס לדורות קודמים, העובדה שאני חי בישראל הופכת אותי לפריווילגי מובהק גם בהשוואה למרבית בני האדם בזמני. שלא בזכותי, יכולתי לקבל חיסון בקלות ובנגישות המקסימלית שיכולתי לדמיין. לא ארחיב כאן, אבל עשרות (או מאות) מיליונים בארה"ב יכולים רק לחלום על מצב כזה אצלם. אנשים מבוגרים וחולים ממני בהרבה, עדיין מחפשים שם דרך לקבל את החיסון המיוצר במדינתם. ובעוד כמה עשרות מדינות בכל היבשות המצב אף גרוע מזה.
אז אני פריווילגי מול מגפה, כי אני יכול לבחור כאוות נפשי מה לעשות. אני יכול קודם כל להכחיש עובדות ולספר לעצמי ולכל מי שמוכן לשמוע שאין כלום ולא יהיה כלום.
אחר כך אני יכול לחשוב רק על הגוף שלי, על הנוחות שלי, על החששות שלי, על אי הנעימות שלי, על הזכויות שלי, על הדעות שלי ועל החרות שלי לעשות מה שבא לי.
כן, הכל אני ולי ועבורי ומבחינתי ולדעתי ולפי חכמתי, כי רבה היא כל כך ולפי רצוני ובחירתי לבד לבד, כי קדושה היא כל כך וזכותי לבחור מה יעשו לי.
וזה בדיוק להיות פריווילגי. מאות מיליונים יכולים לחלום (או למות בינתיים) על פריווילגיה כזאת.
כמו במעבר לטבעונות, אני ממשיך לבחור לשים בצד מה ששולל התחשבות בפגיעים יותר ממני. נוחות קדושה, אגוצנטריות טהורה, דעתנות חסרת בסיס, ופולחן חופש בחירה אנוכי – לא יהיו מנת חלקי, גם הפעם.
עשרות (או מאות) מיליונים בארה"ב יכולים רק לחלום על מצב כזה אצלם. אנשים מבוגרים וחולים ממני בהרבה, עדיין מחפשים דרך לקבל את החיסון המיוצר במדינתם. ובעוד עשרות מדינות המצב אף גרוע מזה
עוד משהו קטן:
אני אוהב מדעים, מאוד. אחת הסיבות העיקריות: השיטה המדעית.
זאת המהות, זאת התשובה לשאלה "איך אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים".
השבוע התפרסם מחקר בישראל – ראשון מסוגו והיקפו בעולם – על יעילות החיסון, באמצעות ניתוח נתונים של 1,200,000 בני אדם, מחציתם מחוסנים, מחציתם לא. נמצאה ירידה של 94% בשיעור ההדבקה התסמינית וירידה של 92% בשיעור המחלה הקשה בהשוואה ל-600,000 מבוטחים דומים שלא התחסנו, מכל הגילאים.
התוצאות האלה תואמות את ממצאי המחקר שנעשה לקראת אישור החיסון. אבל אז היה מדובר על כמה עשרות אלפי בני אדם, לא למעלה ממיליון.
וכשעובדות בהיקף מסיבי תואמות ניבוי מדעי קודם על בסיס מחקר בקנה מידה קטן בהרבה, לא מדובר בניחוש בלוטו. יש סיבות טובות להתאמה הנהדרת הזאת.
אני מציע להתעניין בסיבות. לא רק מפני שמרתק לראות כיצד התבונה האנושית, המסירות והחריצות, יכולות להציל חיי מיליונים.
בנוסף – וזה חשוב מאוד בימינו – הכרה והבנת השיטה המדעית עוזרת להפחית חרדות, תהיות וניחושים, שצומחים פרא בשדות אי הידיעה.
ככל שנדע ונכיר יותר כולנו איך יודעים מה שיודעים, ערוגות הגידול של השמועות, ההפחדות והשרלטנות ילכו ויקטנו וכולנו נרוויח.
דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם