הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

מרגרינה קפואה ואיטריות מחוממות בערב שישי

הראיון "הסוער" של אמנון אברמוביץ' עם בני גנץ מיחזר סיסמאות מוכרות בעריכה לא נקייה, והדיון בין פאנל הפרשנים באולפן ביזבז דקות יקרות על האגו של המשתתפים ● אולפן שישי, מהדורת הדגל של חדשות 12, הפכה למחזה סוריאליסטי חסר תוחלת עם מעט ערך עיתונאי ● עדיף כבר לשדר את קטורזה

פאנל הפרשנים באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)
צילום מסך
פאנל הפרשנים באולפן שישי, 19 בפברואר 2021

שוב ושוב קידמו חדשות 12 את שניות הזעם של בני גנץ על אמנון אברמוביץ'. האמת, לא האמנו לכעס הזה אפילו בתור פרומו. ואז קיבלנו את הראיון "הסוער" עצמו: מין עיסה מודבקת בעריכה לא נקייה, של תשובות שלא מחדשות דבר, עם זום-אין זום-אאוט על פרצוף "כועס".

אברמוביץ' הוא אחד העיתונאים הכי מרתקים בטלוויזיה. הוא מראיין פוליטי מצוין, כיוון שלמרות דמותו הזחוחה הוא יודע להקשיב היטב לצד השני ולנסח במדויק את שאלותיו.

הידע שלו רחב משל כל פרשני חדשות 12 גם יחד (חוץ מעמית סגל אולי), הוא איש שיחה מעניין, העברית שלו נפלאה, וקור הרוח שלו מוציא חלק מהפוליטיקאים מדעתם. חדשות 12 היו נוהגים בתבונה אם היו משדכים אותו ליונית לוי בראיון עם בנימין נתניהו, ונותנים לה כך הזדמנות לקחת אויר מעת לעת. הוא בין היחידים שיכולים באמת להוציא את ראש הממשלה משלוותו.

במקום זאת אנחנו מקבלים את אברמוביץ' בראש העין עם איטריה מחוממת.

בהעדר שאלות שטרם נשאלו ותשובות שטרם נענו (כמה פעמים באמת אפשר לשמוע אדם שרימה ציבור, הסתיר מידע, שכר חוקרים פרטיים, התגזען על ערבים והמציא את הביטוי המושחת "ראש ממשלה חלופי" מתלונן שהכל מלוכלך בפוליטיקה) – בני ואמנון עושים קושמרו, פותחים את הגזייה ומנסים לחמם על רקע הגשם הטורדני תה מהביל של התחכמויות.

אמנון אברמוביץ' מראיין את בני גנץ באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)
אמנון אברמוביץ' מראיין את בני גנץ באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)

אברמוביץ': "נתניהו הוא סכין ובני מרגרינה ולסכין יש תאריך תפוגה מאוחר יותר מאשר למרגרינה".

גנץ: "אם אתה לוקח את המרגרינה ושם אותה בפריזר ומקפיא אותה והופך אותה לחומר קשוח אז גם סכין לא עובר אותה".

לא ברור אם גנץ התכוון שצריך להכניס אותו להקפאה ממושכת כדי שיתקשח ואז אפשר יהיה לתת לו עוד סיבוב מול "הסכין".

"אתה חייב להתקשח", גוער אברמוביץ' בגנץ.

"אתה צודק ואני עושה את זה עכשיו", משיב גנץ, וכמעט מוסיף, "המפקד".

תכלס, לא משנה מה נאמר בראיון. מטרתו מלכתחילה הייתה אחת ויחידה: לייצר פרומו מעושה. "גנץ כפי שלא שמעתם אותו מעולם", כי הוא "כועס על אמנון". קומבינות כאלה בין עיתונאים לפוליטיקאים ("אתה תשאל אותי אם אני כועס ואני בתגובה אוציא אש מהנחיריים") הן לגיטימיות, אבל ראוי לפחות לטשטש מעט את קווי התפירה הגסים.

בני גנץ מתראיין באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)
בני גנץ מתראיין באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)

כשאולפ"ש הופך למעופש

לא הייתי טורח לנתח עוד ראיון מגוחך עם גנץ אלמלא היה משל למצבו של אולפן שישי. במקור, ליומני סוף השבוע היה פורמט די מוגדר: חדשות היום, פרשנים באולפן, כתבות מגזין ותחקיר, מזג אויר. באולפן שישי הקצוות של הפורמט הולכים ומתאיידים והגוורדיה סביב השולחן זוללת עוד ועוד זמן שידור.

במהדורה של שעה עוד אולי הייתה לכך תוחלת. אבל כשסוס היאור העיתונאי הזה נמרח על פני כמעט שעתיים, מגיע השלב שבו הוא קורס אל תוך הבוץ חסר נשימה. זה קרה בשישי האחרון אחרי שסיימו לדבר על קורונה ועברו לדבר על ה"פוליטיקה".

בחברות מתוקנות פוליטיקה אינה רק פטפטת, שמועות שווא ורכילות משומשת, אלא גם הזדמנות לאוורר סוגיות משמעותיות בניהול מדינה. אבל כשאולפן שישי הופך למעופש, קשה יותר להכיל את החרפה.

"מה אתה מסתכל ימינה כל הזמן, אין שם אף אחד", זורק המנחה דני קושמרו לעבר בעז ביסמוט בשלב מסוים. "אני מסתכל על עצמי", אומר ביסמוט. "קדימה, תשאל".

לביסמוט אין מה לומר. זאת לא קביעה שמאלנית, חמוצה או מתחכמת. הוא פשוט ריק לגמרי. "אתה רוצה להגיד משהו על הראיון?", שואל קושמרו.

"אתה ממש כועס עליו, נכון?", פונה ביסמוט לאברמוביץ'. "שהוא לא נתן לך את הראש של נתניהו. מרגישים את זה מאד".

אברמוביץ' נדרך: "יש לך אומץ שאני אשיב?"

ביסמוט: "קדימה!"

ואי, ואי, ואי. את המתח אפשר לחתוך עם סכין (זאת של המרגרינה).

אברמוביץ': "כשאתה הגעת הנה אמרת 'יש לי חלום שאתה מראיין את ביבי בישראל היום סדרת שיחות. זה יהיה הראיון הכי חכם שהיה אי פעם בתנאי שזה בישראל היום'. אמרתי 'הנני כאן. תבקש אישור מאבי וייס (מנכ"ל חדשות 12, א"ה) הוא ייתן לך ותביא את נתניהו'. עד היום לא חזרת אלי".

ביסמוט: "זה רק מראה שהוא לא עובד אצלי".

אמנון אברמוביץ' ובעז ביסמוט באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)
אמנון אברמוביץ' ובעז ביסמוט באולפן שישי, 19 בפברואר 2021 (צילום: צילום מסך)

בשלב הזה, אחרי שאברמוביץ' שלף את הנשק הכבד מכל (חלטורה כלשהי בישראל היום שלא תצא לעולם לפועל), כבר כולם משוחררים והגיע הזמן לערבב משקאות.

אברמוביץ' מכנה את הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן ועדת מפתח בתיק 1000 במשפט נתניהו, "דסי" ומספר "סיפור": קרה פעם שחפץ (עד מדינה ועבריין השותף לפשעים בהם נאשם נתניהו) נזף בראש הממשלה על כך שלא אמר חג שמח ל"מומו-שלמה פילבר" (עד מדינה שני ועבריין השותף לפשעים בהם נאשם נתניהו). באמת לא בסדר. מעניין מאיפה הסיפור המאלף הזה הגיע.

גיא פלג, שלרוב מגיע ממוקד מעמיתיו לשולחן, מדבר על הפגיעה בעדים במשפט נתניהו, אבל מערבב על הדרך בין קורבנותם של עדים וולונטריים הלוקחים סיכונים כמו מילצ'ן או קליין, לבין עדי המדינה שהם עבריינים המקבלים הקלות על פשעים תמורת מידע, ואם לא יעידו יכולים לסיים בכלא. חבל, כי דווקא כאן חשוב שהציבור ידע שיש הבדל. ופלג יודע להסביר אותו היטב.

גיא פלג, שלרוב מגיע ממוקד מעמיתיו לשולחן, מדבר על הפגיעה בעדים במשפט נתניהו, אבל מערבב על הדרך בין קורבנותם של עדים וולונטריים הלוקחים סיכונים לבין עדי המדינה שהם עבריינים המקבלים הקלות על פשעים

אלה אינן זוטות. חלק מהציבור לא מאמין לעיתונאים, משום שהוא מסרב להכיר בכך שבמציאות מורכבת אפשר "גם וגם": גם נתניהו מושחת וגם חפץ ופילבר מושחתים. הצורך האובססיבי של עיתונאים להלבין עדי מדינה כדי לפשט את משפטי נתניהו אינו משרת את עשיית הצדק – הוא מחבל בה.

ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ב-10 בנובמבר 2019 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ב-10 בנובמבר 2019 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

עדיף לחתוך לקטורזה

קרן מרציאנו דיברה בחלק הראשון של המהדורה – הרציני, זה שעסק בקורונה – על "סדר העדיפויות המעוות של הממשלה". צודקת. מה עם סדר העדיפויות המעוות של עורך "אולפן שישי"? באיזה יקום רלוונטי הוויכוח האינפנטילי בין ביסמוט לאברמוביץ'?

בדברי ימי המיתולוגיה של הטלוויזיה זכורה סצנה מפורסמת שתיעדה כיצד העורך ישראל סגל צועק הוראות באוזניה למגיש ניסים משעל: "תשאל אותו על התהליך המדיני!! תשאל אותו!".

אני סקרן לדעת מה צועק עורך אולפן שישי רון ירון באוזניה לקושמרו, ביסמוט או אברמוביץ'.

ירון, עורך ראשי של ידיעות אחרונות לשעבר (ומי שהופיע שלא בטובתו בתמלילי מוזס-נתניהו כמריונטה בשירותו של מוזס), מנסה פה אולי את תמהיל ידיעות אחרונות הקלאסי, השחוק והמתנשא: עמודים ראשונים מתחזים לרציניים (לא תמיד בהצלחה) עם "כוכבי" עיתונות, בעוד שהעמודים האחוריים – במקרה של אולפן שישי זה יותר מחצי מהדורה – שובביים כדי לפתות את נהג המונית ואת מסעודה המיתולוגית משדרות.

עורך אולפן שישי רון ירון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
עורך אולפן שישי רון ירון (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אלא שאם כתבה על טרנד אפיית החלות נכנסת היטב להגדרה של "מגזין לייט" המסמל תופעה תרבותית, קשה יותר להבין למה אנחנו צריכים את פרק ב' של דיון הפרשנים באולפן. אין בו לא תרבות, לא הומור ובוודאי לא מידע. הפרצופים מהאקדח של המערכה הראשונה יורים ולא פוגעים במערכות הבאות.

הנה הצעה מהפכנית: אולי פשוט תוותרו על כל החלק הזה בכלל? תחזרו למהדורה של שעה ושימו קטורזה במקום. אפילו בשידור חוזר. יהיה לזה יותר ערך. ומי שיטען שקיצור אולפן שישי הוא "פגיעה בדמוקרטיה" ו"סתימת פיות" ייצא מרגרינה. מהמקפיא.

עוד 1,002 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 14 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

מועדון יום הזיכרון המצומצם

בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.

דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם  קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם

האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.

25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.

הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.

כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.

בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.

בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.

מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה

הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 450 מילים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

נתניהו: אסור להיות אדישים לאיומי ההשמדה של אויבינו

גנץ: ״נמשיך להגן על המולדת ולחיות על חרבנו״ ● ביידן אישר להתקדם בעסקת מכירת החמקנים לאמירויות ● גורמים בליכוד: גדעון עמוק במסע הנקמה - לא מעניין אותו כלום ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה"ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה ועצוב - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 15 עדכונים

למקרה שפיספסת

הביאו את היום

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים

המרוץ המסוכן לנשיאות המדינה יוצא לדרך

עדותו של אילן ישועה לפני שבוע סיפקה הצצה מדהימה לדרך בה נבחר הנשיא המדינה ב-2014 ● אחד-אחד נפלו אז המועמדים - שלא לומר חוסלו - עד שראובן ריבלין, שנוא נפשו של נתניהו, נבחר לתפקיד ● בעוד 89 ימים יעזוב ריבלין את משכן הנשיא ● לכנסת נותרו חודשיים לבחור את הנשיא ה-11 ● זה לא יהיה נתניהו ● אבל מי יהיו המועמדים האמיצים להיכנס למרוץ? ● פרשנות

עוד 813 מילים

סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם ● כעת מנסים האמריקאים לפייס את איראן באמצעות קוריאה הדרומית - ובמקביל שר ההגנה האמריקאי הגיע היום לארץ במטרה לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה