מימון בחירות. אילוסטרציה (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90, iStock, עיבוד מחשב)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90, iStock, עיבוד מחשב
בעידן של ריבוי בחירות, חוק מימון מפלגות הפך לבור בלי תחתית

החוק מטומטם ולכן הציבור ישלם

בחירות זה עסק יקר, וחוק מימון מפלגות מ-1973 לא מתאים למציאות שבה מתקיימות בחירות כל שני וחמישי ● הבנקים כבר לא ששים לתת הלוואות למפלגות שאולי לא יצליחו להחזיר את הכסף, וכך הפכה הכנסת לבנק מממן בתנאים נוחים ● לא פלא שהמפלגות החדשות מעדיפות ערבויות מטייקונים על פני תרומות קטנות מהציבור ● כך או אחרת, זו יוצא מהכיס שלנו - וכרגע חייבים לנו 196 מיליון שקל

ברשימת נותני הערבויות של גדעון סער יש כמה אנשים שמאוד מאמינים בתקווה החדשה שהוא מציע לקמפיין הבחירות הנוכחי. כך, למשל, יונתן קולבר, שהעמיד לו ערבות של 4 מיליון שקל; או אלפרד אקירוב, שערב לסער בסכום של 2.5 מיליון שקל, לאחר שבבחירות סבב א' תמך בסכום קרוב לזה בבני גנץ.

בסך הכול סער גייס ערבויות של 13.5 מיליון שקל ועם זה הוא יכול לקבל מהכנסת מקדמה למימון קמפיין הבחירות בסכום של כ-10 מיליון שקל. אנשי העסקים שערבים לו מהמרים על כך שלסקרים יש אחיזה במציאות ולכן כספם מובטח. אם התחזיות יתממשו ותקווה חדשה תזכה ב-13 מנדטים, הוא יזכה למימון מפלגות בכ-20 מיליון שקל. במקרה שמספר המנדטים יהיה נמוך מדי, הכסף של הערבים יחולט.

במקביל, סער גייס רק פחות מחצי מיליון שקל בתרומות. כך, למשל, המשורר מירון איזקסון תרם 10,000 שקל וסכום זהה תרמה גם תמר גרונר, אשתו של אלי גרונר, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

לצד הערבויות והתרומות, סער קיבל גם נדוניה של 6.5 מיליון שקל מצבי האוזר ויועז הנדל, שאת רוב הכסף הם עצמם לקחו כהלוואה מהכנסת עבור סיעת דרך ארץ. במלים אחרות, התקווה החדשה כנראה לא תאכזב את מי שהאמינו בה, לפחות בהקשר של כיסוי ההתחייבויות לערבים.

גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)
גדעון סער במטה המרכזי של מפלגתו "תקווה חדשה" בתל אביב, 14 בינואר 2021 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

אלא שהפער בין המיליונים שאנשי העסקים מסכנים בסכומי הערבות לבין התרומות האפסיות שגויסו מהציבור, עלול ליצור תלות בעייתית במספר מצומצם מדי של אנשים. הבעיה מתחדדת במקרה של רון חולדאי. אמנם ראש עיריית תל אביב חתך את ההפסד מוקדם יחסית ופרש מהמרוץ, אך במקרה שלו נותני הערבויות עלולים לשאת בעלות הקמפיין, שכן מפלגת הישראלים כבר לא תזכה למימון מפלגות.

רשימת הערבויות של חולדאי עדיין לא פורסמה, אך לפי הערכות מדובר בסדר גודל של כ-3 מיליון שקל, חלקם גם מכספו האישי. מבקר המדינה עלול לסווג את הערבויות כתרומה אסורה – או שחולדאי יצטרך לשאת בעלות הזו בעצמו.

מעבר לכך, עלולה להיווצר מחויבות מטרידה של ראש עיריית תל אביב לאותם אנשים שסיכנו את כספם עבורו. במרוץ האחרון לראשות העיר תומכיו כללו שמות רבים ומוכרים מהעולם העסקי, כמו יגאל אהובי, אקירוב, שלמה אליהו, צבי לבנת ועוד.

זה לא חדש. כך קרה שזאב אלקין נכשל בגיוס תרומות שיכסו את החובות עבור ההפסד שלו במרוץ לראשות עיריית ירושלים. מי שנאלצו לשאת בעלות הקמפיין, בסך 3.4 מיליון שקל, הם האוליגרכים שהעמידו לו ערבויות. הוא לא חייב להם כסף, אך לכל הפחות מוקיר להם תודה עד היום. גם במקרה של אלי ישי, הערבים נאלצו לשאת בעלות של מיליונים בגין ההפסד בקמפיין של 2015.

זאב אלקין (צילום: פלאש 90)
זאב אלקין (צילום: פלאש 90)

כדי להפחית את התלות במיליונרים נותני ערבויות, הפוליטיקאים יצטרכו לגייס יותר תרומות מהציבור, אך כיום הם ממעטים לעשות את זה. אחת הסיבות היא שהמחוקק הגביל את סכום התרומה ל-2,300 שקל פֵּר-תורם למפלגה עם סיעה בכנסת ולסכום גבוה יותר של 11.5 אלף למפלגה חדשה. הסכומים הנמוכים האלה מובילים לכך שאין למפלגות תמריץ לנסות לגייס את הציבור לממן את קמפיין הבחירות.

אבי בוסקילה, שהתמודד לפני שנתיים על ראשות מרצ, מתח השבוע ביקורת על מה שהוא ראה כקמפיין גיוס המונים של מרצ. הוא מצא טעם לפגם בכך שהמפלגה מנסה לרתום את הציבור למימון הקמפיין בשעה שיש לה די והותר לכך מהכנסת.

במהלך השנים האחרונות, מרצ גייסה פחות ממיליון שקל מתרומות ציבוריות – סכום זניח יחסית למספר הרב של מערכות הבחירות שהיו כאן. לשם השוואה, דווקא רשימת נעם, שממוקמת בשולי הימין ולא רצה באופן עצמאי, גייסה כ-1.5 שקל בשנתיים האחרונות בלבד.

מרצ גייסה פחות ממיליון שקל מתרומות ציבוריות – סכום זניח יחסית למספר הרב של מערכות הבחירות שהיו כאן. לשם השוואה, רשימת נעם גייסה כ-1.5 שקל בשנתיים האחרונות בלבד

הביקורת של בוסקילה על ניסיון הגיוס של מרצ אולי נכונה בהקשר של העיתוי – גיוס תרומות במהלך משבר הכלכלי נתפס כעיתוי אומלל – אבל היא מפספסת את המצב האמיתי: המפלגות בישראל נשענות על הבנק של הכנסת וכמעט שלא צריכות את הציבור הרחב. אם הן חדשות, הן נעזרות בכמה בעלי הון גדולים שאולי גם מצפים להוקרת תודה.

אבי בוסקילה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
אבי בוסקילה (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

ישראל רחוקה מלאמץ את המודל של ברק אובמה, שבקמפיין של 2011 חצי מהתרומות שקיבל היו בסכומים של פחות מ-200 דולר, או זה של ברני סנדרס, שמאות אלפי תומכים תרמו לו עשרות דולרים בודדים כל אחד – ובסך הכול כ-10 מיליון דולר.

הגבלת התרומות היא רק תוצאה אחת של חוק מימון המפלגות שנחקק ב-1973 – ולמרות כמה תיקונים, נשאר ללא שינוי ומיושן. "החוק לא מותאם למצב הנוכחי ונשאר רלוונטי ללפני 30 שנה", אומר השר לשעבר אופיר פינס, שהיה במשך כמה שנים גם מזכ"ל העבודה וכיום מרצה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "צריך לתקן ולכתוב אותו מחדש, כי זה פשוט עולם אחר.

"המציאות היום היא ריבוי בחירות מטורף בקצב הסינדרום האיטלקי. זה מייצר אנדרלמוסיה שלמה בדמוקרטיה הישראלית, ומשליך על מימון מפלגות שצריכות לייצר כסף גדול לבחירות. לפני כמה עשרות שנים התרומות היו בסכומים גדולים. במסגרת דיל בין ראשי המפלגות והגזברים שלהם, הוסיפו סכומים גדולים למימון מפלגות והורידו את תקרת התרומות".

"המציאות היום היא ריבוי בחירות מטורף בקצב הסינדרום האיטלקי. זה מייצר אנדרלמוסיה שלמה בדמוקרטיה הישראלית, ומשליך על מימון מפלגות שצריכות לייצר כסף גדול לבחירות"

לדעתו של פינס, עדיף שכמה עשרות אנשים היו תורמים לסער עשרות אלפי שקלים, מאשר שאדם אחד יעניק לו ערבות של מיליונים. "בפריימריז מותר לתרום למועמד אחד כ-11 אלף שקל וכ-50 אלף שקל לראשות מפלגה. יש פה אבסורד, כי אם מדברים במונחים של טובות הנאה, אז קשה לשחד מפלגה באלפיים שקל – אבל לשחד מועמד ב-10,000 או ב-50,000 יותר נשמע סביר.

אופיר פינס (צילום: פלאש90)
אופיר פינס (צילום: פלאש90)

"צריך להגדיל את התרומות למפלגות באופן משמעותי ולהוריד את הערבויות לסכומים יותר נורמליים ולעבור למודל של הכנסות עצמיות למפלגות. אי אפשר שהכול יפול על משלם המסים, במיוחד כשיש בחירות כל זמן קצר.

"זה כסף ציבורי שקופת המדינה משלמת ולא גובה חזרה ומשחק של חובות אינסופיים.

"אם הפוליטיקאים יודעים שכל החובות זה 'על הפאטה' ואף אחד לא הולך לגבות אותם, אז מה אכפת להם?"

196 מיליון שקל חוב

מימון בחירות מחושב כך: עורכים ממוצע של מספר המנדטים בבחירות הקודמות והנוכחיות. למספר הזה מוסיפים אחד ומכפילים ב-1.4 מיליון שקל. כך, למשל, אם מפלגת חוסן לישראל רק תגרד את אחוז החסימה מלמעלה בסבב הנוכחי, היא תקבל כ-15 מיליון שקל (15 מנדטים בכנסת ה-23 פלוס 4 מנדטים בכנסת ה-24, חלקי שתיים – פלוס 1, כפול 1.4 מיליון).

לפיכך, מפלגתו של גנץ יכולה לקחת כבר עכשיו מקדמה מהכנסת בגובה הסכום הזה. אם המפלגה לא תיכנס לכנסת, רוב הכסף יהפוך לחוב שאין מאיפה להחזיר. כיום החוב של המפלגה הזו עומד על 25 מיליון שקל.

למעשה, החוב של כלל המפלגות לכנסת עומד על 195.5 מיליון שקל, נכון ל-16 בפברואר 2021, לפי הפירוט הזה:

מפלגה חוב (במיליונים)
הליכוד 64.417
חוסן ישראל 24.894
יש עתיד 21.241
ישראל ביתנו 11.298
תל"ם 9.000
העבודה 8.750
ש"ס 8.096
דגל התורה 8.058
צל"ש (הימין החדש) 7.165
מר"צ 7.144
אגודת ישראל 4.778
דרך ארץ 4.565
מפלגת העצמאות 3.986
התנועה הירוקה 3.874
הבית היהודי 3.416
האיחוד הלאומי-תקומה 2.699
בל"ד 1.354
רע"מ 0.796

כדי להחזיר את הכסף, אלה מהן שמכהנות בכנסת יכולות להשתמש בתקציב מימון שוטף שהכנסת מעמידה לכל מפלגה, ושהמחוקקים הגדילו לעצמם ב-20% לפני כארבע שנים.

מדובר בכ-83 אלף שקל לכל ח"כ בכל חודש, וסכום דומה עבור המפלגה עצמה. במקרה של מפלגה כמו תל"ם, למשל, המימון הסתכם בכמעט חצי מיליון שקל לחודש בכנסת האחרונה.

שלט חוצות בתל אביב בקמפיין הבחירות של משה יעלון, 10 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות בתל אביב בקמפיין הבחירות של משה יעלון, 10 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

המחוקק רצה שהמימון השוטף הזה ישמש לקשר עם הבוחר, פעילות רעיונית, הליכים דמוקרטיים פנימיים וכו', אבל בפועל המפלגות מנסות להחזיר באמצעותו את ההלוואות שלקחו במהלך הקמפיינים. אלא שהכנסות מכהנות זמן קצר מדי, וגם מהסיבה הזו הן לא מספיקות להחזיר את הכסף.

פינס ממליץ לתת משקל נמוך בהרבה למימון השוטף ולשקול מחדש את הגדלת התרומות על חשבון הערבויות.

"לרוב המפלגות אין היום פעילות שוטפת. מה שהיה פעם סניפים וצמתים ואירועים, כל הדבר הזה כמעט לא קיים – למעט אולי קצת בליכוד. אבל רוב המפלגות הן שלד שלא מקיים חיים פנימיים וכל תכליתו לייצר פלטפורמה לבחירות. לכן מודל המימון לא מתאים.

"לרוב המפלגות אין היום פעילות שוטפת. מה שהיה פעם סניפים וצמתים ואירועים, כל הדבר הזה כמעט לא קיים. רוב המפלגות הן שלד שכל תכליתו לייצר פלטפורמה לבחירות. לכן מודל המימון לא מתאים"

"90% מהכסף הולך לבחירות ואולי עשרה אחוז לפעילות שוטפת, בעוד שפעם זה היה 30/70 לטובת הפעילות השוטפת, והשתנה בהדרגה לקצה השני. זה שינוי תרבותי באופי המפלגות, שהתרוקנו מתוכן ואידאולוגיה. הכול פרסונלי, היו"ר הוא המפלגה והמפלגה היא היו"ר. זה מודל אחר לגמרי".

שלט חוצות של רון חולדאי בתל אביב, 17 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות של רון חולדאי בתל אביב, 17 בינואר 2021 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

למי שיחוקק את הגרסה הבאה לחוק מימון מפלגות, כדאי לקחת בחשבון שהח"כים מוצאים דרך לעקוף גם את הגרסה הנוכחית והמיושנת. כך, למשל, הנדל והאוזר הצליחו להעביר את המימון השוטף מתל"ם לכחול-לבן בחקיקה חד-פעמית.

"המקרה שלהם חריג ושערורייתי", אומר ד"ר אסף שפירא מהמכון לדמוקרטיה. "הרציונל של החוק הוא למנוע התפלגויות בתחילת ימי הכנסת כדי להצטרף לממשלה. זכותם להתפלג, אבל הם לא היו זכאים למימון שוטף.

"בממשלת החילופים הסתתרה הוראת שעה שאומרת שהם יהיו זכאים למימון. זה ממש ח"כ שעבר ברמזור אדום ואחרי שקיבל את הקנס, אמר 'וואלה אני אחוקק חוק שמי שעבר בזמן ומקום מסוים לא יוטל עליו קנס. חוק רטרואקטיבי ופרסונלי".

החוק מעודד מפלגות קיקיוניות

ההתפוררות של המערכת הפוליטית והמעבר ממפלגות גדולות שיש להן סניפים ונכסי נדל"ן ומקבלות דמי חבר חודשיים, למצב של מפלגות קטנות שמוקמות אד-הוק, מייצר לכנסת חובות אבודים שקשה לגבות אותם בחזרה.

כל זה קורה בגלל שחוק מימון המפלגות מעודד מפלגות קיקיוניות לנצל את הבנק של הכנסת, ואת חבריהן להתפצל עד אינסוף ולעבור לתחנה הבאה יחד עם יחידות המימון לבחירות. נראה שבשנים האחרונות המצב הזה יצא משליטה.

שלט של מפלגת נעם במערכת הבחירות של ספטמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
שלט של מפלגת נעם במערכת הבחירות של ספטמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

כך קרה שמפלגת "עצמאות", שהתפלגה מהעבודה לפני כעשור, חייבת לכנסת 4 מיליון שקל. האחרון שרץ במסגרת השלד של המפלגה הזו הוא ח"כ יאיר גולן. הוא מסר בתגובה לזמן ישראל כי מי שאחראי לחוב הוא אהוד ברק. ראש הממשלה לשעבר לא הגיב לשאלה האם יש בכוונתו להחזיר את הכסף. לברק, כמובן, לא חסרים אמצעים כספיים, אך אם אינו ערב אישית להלוואה, ספק רב אם הציבור יראה את הכסף בחזרה.

מפלגת "עצמאות", שהתפלגה מהעבודה לפני כעשור, חייבת לכנסת 4 מיליון שקל. האחרון שרץ במסגרת השלד של המפלגה הזו הוא ח"כ יאיר גולן. הוא מסר בתגובה לזמן ישראל כי מי שאחראי לחוב הוא אהוד ברק

כך גם התנועה הירוקה, שגם היא חייבת לציבור 4 מיליון שקל. המפלגה התמודדה לכנסת ה-22 (ברשימה אחת עם מרצ והעצמאות) והכניסה למשכן את סתיו שפיר. יעל כהן פארן, שכיהנה מטעם המפלגה הזו לפני כמה שנים, אומרת לזמן ישראל כי המפלגה "נמצאת במשא ומתן ארוך מדי, ולא בגללנו, מול חשב הכנסת כדי לראות כיצד ניתן לפרוס את החוב.

"המפלגה תחזיר את חובה בסופו של דבר, ואנחנו לקראת הסכם. החוב נוצר בגלל הבחירות השלישיות והפירוק של המחנה הדמוקרטי על ידי מרצ. אנחנו שוקלים לתבוע את החזר החוב הזה ממרצ".

מפלגה נוספת שאינה מתמודדת בבחירות ונותרה עם חוב של 9 מיליון שקל לכנסת היא תל"ם של משה יעלון.  מנכ"ל המפלגה מוטי שוקרון אומר כי הם מתכוונים לפרוע את ההלוואה שלקחו מהכנסת "ולא נישאר חייבים כספים כלשהם". מאחר שהם לא מתמודדים, סביר להניח שחלק גדול מהכסף לא נוצל לקמפיין, כך שיש מאיפה להחזיר.

סתיו שפיר בוועדת הבחירות לכנסת, אוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
סתיו שפיר בוועדת הבחירות לכנסת, אוגוסט 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

גם הבית היהודי חייבת כ-3.5 מיליון שקל, אך המפלגה פרשה מהמרוץ, כך שאין סיכוי שהם יוכלו להזדכות על החוב הזה באמצעות מימון בחירות או שוטף. חגית משה, יו"ר המפלגה, לא השיבה לשאלה האם ואיך בכוונתה להחזיר את הכסף.

ויש כמובן את מפלגת "זהות" של משה פייגלין, שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות אפריל 2019 ובסופו של דבר פרשה במהלך בחירות ספטמבר 2019. פייגלין, שצבר חובות במיליונים, השכיל לחתום עם הליכוד על הסכם כי בתמורה לפרישתו, מפלגת השלטון תכסה את החובות האבודים של "זהות".

בכנסת אומרים שהם פועלים לגבות את כל החובות הקיימים באמצעים משפטיים, ולראיה מזכירים שבימים האחרונים הם הצליחו לגבות כמה מיליוני שקלים ממפלגות "כולנו" ו"גשר".

האיש השווה מיליונים

רשימת הפורשים ממערכת הבחירות הנוכחית היא כמעט חסרת תקדים. "תנופה" בראשות עופר שלח, "הישראלים" בראשות רון חולדאי, תל"ם של משה יעלון, הבית היהודי בראשות חגית משה ומפלגת הגמלאים של דני יתום – כולן נפלו בסקרים מתחת לאחוז החסימם, והן פרשו מהמרוץ כדי לא לבזבז קולות למחנה שלהם.

חגית משה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
חגית משה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

מי שמתעקש להמשיך לרוץ, נכון לעכשיו, הוא ירון זליכה, מייסד המפלגה הכלכלית החדשה. סקר שפורסם השבוע מעניק לו קצת מעל 2% תמיכה. לפי החוק, מספיק שיקבל מעל 1% מהקולות כדי שיזכה ליחידה מימון אחת ויפסיד קצת פחות כסף. במלים אחרות, לזליכה יש 1.4 מיליון סיבות ללכת עד הסוף, ולו מהסיבה הכלכלית.

לפי החוק, מספיק שזליכה יקבל מעל 1% מהקולות כדי שיזכה ליחידה מימון אחת ויפסיד קצת פחות כסף. במלים אחרות, לזליכה יש 1.4 מיליון סיבות ללכת עד הסוף, ולו מהסיבה הכלכלית

אותו דבר תקף גם לגבי מנסור עבאס ורע"מ, שמקבלת רק 2% מהקולות בסקרים – תוצאה שתספיק כדי להזדכות על יחידת מימון בודדת.

בסופו של דבר, כל זה כסף קטן ביחס לתמונה הגדולה. כל מערכת בחירות עולה כחצי מיליארד שקל: כ-180 מיליון שקל עבור מימון הקמפיינים למפלגות ועוד 300 מיליון שקל לוועדת הבחירות, שבעידן הקורונה ודאי תצטרך הרבה יותר.

אך למרות העיוותים בחוק, המקרה של בני גנץ מוכיח שהכסף לא בהכרח מהווה שיקול בזירה הפוליטית.

שר הביטחון וראש הממשלה החליפי מגיע לבחירות הנוכחיות עם מימון נדיב על סמך 15 המנדטים של חוסן לישראל בכנסת הנוכחית. מספיק שגנץ היה דואג לשריון במפלגה אחרת רק לו עצמו, ואותה מפלגה הייתה זוכה מיידית בנדוניה של כמעט 13 מיליון שקל. אולם, למרות הסכום המרשים, ראשי מפלגות המרכז-שמאל לא רצו לחבור אל גנץ.

שלטי בחירות של כחול לבן בתל אביב, 1 בפברואר 2021 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
שלטי בחירות של כחול לבן בתל אביב, 1 בפברואר 2021 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"הטענה המקובלת אומרת שדרוש מינימום של כסף כדי להשפיע על תוצאות הבחירות ומשלב מסוים יש תפוקה שולית פוחתת", אומר שפירא. "מה גם שמרב מיכאלי בטראומה מהמקרה של גשר ויאיר לפיד מההצטרפות של גנץ לממשלה, אז אפשר להבין את עקומת הלמידה שלהם בהקשר של רשימות משותפות. גם כאשר מיכאלי שקלה לצרף את שלח או חולדאי, היא התעקשה שלא יצטרפו עם מפלגות משלהם מחשש שיפרשו אחר כך".

גם פינס מעריך שהחוק הנוכחי מעוות ביחס לאופציה שהוא העניק לגנץ לחבור למפלגה אחרת יחד עם חבילת מימון נדיבה מדי. בהקשר הזה הוא ממחיש את הכוח של הסקרים גם ביחס לאפשרויות המימון המסחרי, עד שמגיע הכסף מהכנסת.

"זה הזוי שאפשר לעשות תרגילים כאלה ולקנות מקומות באמצעות כספים, וזו פרצה שצריך לסגור", הוא אומר.

בעבר המפלגות נהגו לקחת הלוואות מבנקים מסחריים, בעיקר בנק הפועלים. אלא שבגלל שחלק מהמפלגות נקלעו לקשיים והתנהלו באופן פזרני, כמו במקרה של קדימה למשל, הבנקים התחילו להערים קשיים והפוליטיקאים נותרו ללא מימון.

שלט חוצות של ישראל ביתנו בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
שלט חוצות של ישראל ביתנו בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

פינס נזכר בתקופה שבה הוא היה מזכ"ל העבודה, ואז הסקרים שיחקו תפקיד עוד יותר משמעותי מהיום, שכן הם סייעו לקבל את המימון מהבנק.

"ברגע שיש לסער 13 מנדטים בסקרים, הוא מראה אותם למנהלי הבנקים. אתה צריך להראות מה תחזית ההכנסות שלך. כשמנהל הבנק נותן לסער הלוואה הוא נוקט בזהירות מונעת אבל כבר יש לו על מה להתבסס והוא יודע שיהיה לו מאיפה לשלם. גם נותני הערבויות לא מטומטמים, אדם רוצה לדעת שהוא יקבל את הכסף שלו בחזרה. מצד אחד יש את אלה ששמו לסער ומצד שני את אלה ששמו לחולדאי, ואצלם הלך הכסף.

"אני הייתי שם כמזכ"ל העבודה. עבדנו אז עם בנק הפועלים וזה לא היה פשוט אבל היו לנו נכסים. הבנקים ידעו שהם לא יכולים לסגור מפלגה על רקע חובות וגם המפלגות ידעו שהם יודעים וקצת מנצלים את זה. היו זמנים שבאנו בגאווה והיו זמנים שבאנו בראש מורכן".

הפתרון שנהגה בשנים האחרונות היה שהכנסת תחליף את הבנק. כך קרה שב-2016 הכנסת הקימה קרן הלוואות למפלגות בריבית אפסית. מאז המפלגות התחילו להלוות את הכסף ישירות מהכנסת, שהפכה למעשה לבנק.

לאחר הבחירות לכנסת ה-21, רוב המפלגות מיהרו לקחת הלוואות וקיוו להחזיר אותן מהמימון השוטף בפריסה ל-54 תשלומים, אלא שהכנסת התפזרה אחרי חודש אחד בלבד והמפלגות כבר נזקקו למימון סבבי הבחירות הבאים, בשעה שהגירעון שלהן גדל. כדי לסגור את הפער, הח"כים הגדילו באופן חד פעמי את מימון הבחירות במעל 60 מיליון שקל. יש מעט מאוד בקרה ושקיפות לגבי התחנה הסופית של כספי מימון הבחירות האלה, שמהווים חגיגה לספקים שונים, בהם יועצים, פרסומאים וסוקרים.

ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)
ד"ר אסף שפירא (צילום: יח"צ)

בשורה התחתונה, ד"ר שפירא חושב שבגרסה הנוכחית "החוק מעודד את המפלגות להתנהלות לא אחראית בבחירות ולאחר מכן להיקלע לגירעונות ולשנות את החוק כדי להגדיל את המימון או לגרור חובות לתקופה ארוכה. הם משעבדים את המימון השוטף לצרכי בחירות. בנוסף, החוק מקל על פיצולים פוליטיים. המערכת הקיימת לא מעודדת יצירת מפלגות גדולות ויציבות.

"דרושה רפורמה משמעותית שתאפשר למפלגות להתנהל בבחירות ולשמור על איזון תקציבי. להגביל את סכום הערבויות ולעודד גיוס תרומות שהסכום המותר שלהן כיום נמוך מדי.

"החוק מעודד את המפלגות להתנהלות לא אחראית בבחירות ולאחר מכן להיקלע לגירעונות ולשנות את החוק כדי להגדיל את המימון או לגרור חובות לתקופה ארוכה. הם משעבדים את המימון השוטף לצרכי בחירות"

"אני לא בעד לעודד את השיטה האמריקאית שבה אדם כמו שלדון אדלסון השקיע סכומים מטורפים (אדלסון השקיע מאות מיליוני דולר במהלך השנים בקמפיינים של מועדמים רפובליקאים, כולל דונלד טראמפ; ע"ש) אבל עידוד תרומות בסכומים נמוכים הוא חיובי.

"אדם שתורם כמה אלפי שקלים לא חושב שירכוש השפעה על הפוליטיקאי אבל זה מעודד פעילות פוליטית ואת המפלגות לשמור על קשר עם הציבור. זה לא קיים כמעט בישראל".

הבעיה היא שהמחוקקים לא מעוניינים בשינוי הזה וכדי לקדם אותו אפשר לנסח רפורמה באמצעות ועדה חוץ-פרלמנטרית שתמונה על ידי הנשיא, כפי שמציע פינס:

"זה שאין להם אינטרס לא אומר שלא צריכים לעשות את זה. היום הם עושים כבתוך שלהם בכסף ציבורי וכל המפלגות עושות יד אחת כדי להגיע לנוסחה מוסכמת. יש דברים שמחייבים תיקון יסודי ולא טלאי על טלאי אלא לקחת את כל החוק ולהתאים אותו למציאות העכשווית, לסתום פרצות, לטפל בעיוותים ולכתוב את החוק מחדש".

בנימין נתניהו נתניהו מצביע בירושלים במהלך הבחירות לכנסת, ב-2 במרץ 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
בנימין נתניהו נתניהו מצביע בירושלים במהלך הבחירות לכנסת, ב-2 במרץ 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

הוא מזכיר בהקשר הזה ועדה בראשות דורית ביניש, שבה היה חבר: הוועדה מונתה על ידי נשיא המדינה ויו"ר הכנסת וניסחה חוק חדש לדרכי תעמולה.

"הכנסת לא רצתה לחוקק אותו, בעיקר ראש הממשלה נתניהו שנתן הוראה לקואליציה לא לתמוך בו. ולמרות זאת, חלק מהסעיפים שלו נכנסו באמצעות הוראה של יו"ר ועדת הבחירות אז חנן מלצר.

"לפי אותו מודל, אפשר להכין חוק חדש למימון מפלגות".

עוד 2,655 מילים
כל הזמן // יום שני, 19 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משבר הדיור חוזר, ובגדול: עשור אחרי מחאת האוהלים ברוטשילד, מחירי הדירות שוב דוהרים כלפי מעלה ● הביקושים גבוהים ויש מחסור בדירות באזור המרכז ● כחלון ניסה לבלום את המחירים ונכשל בעוד שדרעי וליצמן נתפסים כמי שדואגים לסקטור שלהם ● חיים פייגלין, סגן נשיא התאחדות הקבלנים: "אנחנו כבר 13 שנה במשבר מתמשך והוא חמור לדעתי יותר מהמשבר עם איראן"

עוד 2,441 מילים

לשופרות כדאי להקשיב לפרשנים הימנים

ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיניהם של יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים, שמבקשים להתנער מהתמיכה האוטומטית של רוב מחנה הימין בנתניהו. ההתפכחות באה לידי ביטוי בקרב הימין והמגזר החרדי, אך רואים אותה גם בקרב אנשי המחאה.

ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיני יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים. את ההתפכחות רואים גם בקרב אנשי המחאה

בימים בהם כונו המפגינים "מפיצי מחלות" (שהרי לנוכח מצב התחלואה כיום הם כבר הפסיקו להפיץ מחלות ועברו לסטטוס של כינים), המפגינים סיפרו שנתקלו בלא מעט אנשי ימין שהתפכחו, עזבו את הליכוד ועברו להשתתף בעצמם במחאה. מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע כי חלק מאנשי המחאה הם אנשי ימין או אנשי ליכוד לשעבר.

כאמור, הקולות המפוכחים נשמעים גם בתקשורת החרדית. תקשיבו למשל לריבלין (לא הנשיא) הפרשן החרדי יעקב ריבלין, למשל, אמר:

"בוחרים של שישים ואחד מנדטים בחרו באלו שהבטיחו לא לשבת איתו. זה רצון הבוחר, זו פעם רביעית ומן הראוי שנתניהו יכבד אותו וילך הבייתה".

 מאמר שכתב העיתונאי אריאל כהנא ב"ישראל היום" עורר סערה. עצם כתיבת המאמר משקפת את קיומם של בקיעים בחומה הבצורה שנבנתה ע"י הימין כדי להגן על נתניהו. במאמר המדובר, כהנא מנסה לשכנע את חבריו מהימין כי הפתרון למשבר הפוליטי יהיה, כדבריו, לשחרר את הפקק הלו הוא נתניהו.

מהטקסט של כהנא, למי שנתקל לראשונה בכותב, ניתן ללמוד כי הוא בעל עמדות ימין. או כפי שמדקלמים זאת נתניהו ושריו – "על מלא". עם זאת, ניתן לומר לזכותו שהוא מקדם באופן גלוי ובאומץ פתרון פרגמטי ששומר על הימין בשלטון, ללא ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום, הפועל על פי האינטרסים האישיים שלו לפני טובת המדינה. פתרון שבאופן אישי בהחלט לא מקובל עלי, כמי שתומך בממשלת שינוי, אך השיח שכהנא מעורר בעקבות מאמרו מעניין, וניתן ללמוד ממנו על הלך הרוח המתגבש בימין.

כהנא כותב במאמרו:

"זו המציאות הפוליטית, טובה או רעה, מוצדקת או מעוותת, הגונה או אכזרית. זה פוצע את הלב, במיוחד לאנשים כמוני שליוו את נתניהו מקרוב. אך ככל שאדם יכול לצפות את העתיד, המציאות הזו לא תשתנה.

הריאל פוליטיק הוא שנתניהו הוא איש הציבור היחיד שאם יזוז במעט מתפקידו הנוכחי, תתאפשר הקמת ממשלה בישראל. אם בנט או סער, או ליברמן, או לפיד, או מיכאלי, או סמוטריץ', יעזבו עדיין לא תקום ממשלה, משום שאף מפלגה לא תשנה את עמדתה בנוגע אליו. לעומת זאת, אם נתניהו יתגמש ניתן יהיה להקים ממשלה ברגע.

זה אולי לא צודק ולא פייר אך זה המצב. אחרי שנתיים של סחרור נוראי, הדרך היחידה להקים ממשלה בישראל היא ויתור של נתניהו.

הרעיונות מסתובבים בחלל האוויר. בכיר אחר מהליכוד שיחליף אותו. רוטציה מעוגנת בחוק וערובות אחרות. לא הפרטים חשובים אלא העיקרון. בלי נכונות של נתניהו לשחרר את הפקק, לא תוקם ממשלה בעתיד הקרוב או הרחוק. ודאי וודאי שלא תוקם ממשלה לאומית, שתחולל את הרפורמות במערכת המשפט, תדאג להתיישבות ובכלל תהלום ערכיהם של נתניהו ומצביעיו".

נחסוך לכם את ההשמצות שספג כהנא בטוויטר בתגובה למאמרו. לפי תגובתו להשמצות, ניתן להבין שהאיש מכיר היטב את נתניהו:

"אני מלווה את נתניהו 25 שנה. בבחירות 1996 עמדתי בצמתים עם תמונותיו. כעיתונאי, מאז שב לראשות ב-2009, כשדיברו על 'בידוד מדיני', אני כתבתי שישראל פורחת. כשלעגו לקשריו עם פוטין טענתי אני בשבחם. כשהשמיצו את נאומיו בקונגרס, דיברתי על גדולתם. איני צריך הטפות".

והנה גם הפרשן החרדי יאיר שרקי מצטרף ומעז להציע אלטרנטיבה לתקיעות האינסופית:

"ואחרי ימי הזיכרון והעצמאות, בלתי נתפס שאחדות לא עולה אפילו כאפשרות כדי לפתור את המצב הפוליטי. בפעם הקודמת השמאל-מרכז התפשר ורוּמה. עכשיו תור הימין לוותר: אם נתניהו לא מסוגל להיות שני ברוטציה, ממשלת אחדות של בנט – לפיד עדיפה מעוד בחירות והמשך ההתגוששות".

וישנו גם בני רבינוביץ', פרשן חרדי הכותב ב"יתד נאמן", שנראה כי מאס בסגידה לנתניהו:

"האפשרות היחידה שלפנינו (אחרי שנכשלת כבר 4 פעמים) חדה וברורה; חלאס. לך לקיסריה, ותוך 5 דקות תוקם כאן ממשלה יציבה וחזקה".

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית. וכאמור, גם גורמים בימין ובמגזר החרדי מתחילים להבין זאת ולגלות את הפנים האמיתיות של נתניהו מתחת למסיכה (לא זו של הקורונה).

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית

אותם ח"כים, פעילים פוליטיים ועיתונאים שהתפכחו – חייבים להשמיע את קולם ולפעול ביחד למען יצירת תפנית במציאות הפוליטית ההזויה. תומכי הליכוד סבורים שהרוב בחר בנתניהו, כלומר ב-30 מנדטים, אך כפי שריבלין אמר וכפי שנאמר לא מעט – הציבור בחר ב-62 מנדטים שמתנגדים לנתניהו. אמרתם שהרוב קובע והפעם אתם צודקים. לפי השיטה, הרוב נגד נתניהו.

בכתבה דילמת הליכודניקים ששודרה אמש (ראשון) ניתן לראות כי למספר ליכודניקים ירד האסימון, או בעידן של היום – ירדה האפליקציה, והם מבינים שבלי נתניהו יכלה להיות להם ממשלה ימנית עם ראש ממשלה אחר מהליכוד.

הזכרתי את ישראל היום בשל המאמר של כהנא. אבל ראוי להתעכב גם על רגעים מעניינים שאירעו באולפן שישי האחרון, כשבועז ביסמוט הגדיר את העיתון שאותו הוא עורך: "עיתון ימני שמרן שמתנגד לכניסה של רע"ם לממשלה".

זו לא הפעם הראשונה שביסמוט שוגה בדיווח או בניתוח המציאות. ישראל היום הוא עיתון שפועל לפי דגם ישן שדי נעלם מהעולם, כך שיתכן שכדאי לשנות את שמו ל"ישראל אתמול". עיתון מגויס שנולד ע"י מקורבו של נתניהו שלדון אדלסון המנוח, במטרה להביע תמיכה/לקדם/לחזק את נתניהו, על פי הדגם הסובייטי שנולד בראשית המאה ה-20 והתחדד בתקופת המלחמה הקרה. דגם לפיו, כדי להנחיל את מסרי השלטון לכלל האוכלוסייה, הפעילה המדינה הקומוניסטית מכונת תעמולה משומנת היטב. פייק ניוז שנקרא, למרבה האירוניה: "אמת". פראבדה.

הוויכוח בין גדי סוקניק לשי גולדן, שלאחרונה קיבל זמן מסך עודף במקום ד"ר הילה קורח הנפלאה, ממחיש את הוויכוח הקיים היום בין אלו שזועמים על התועמלנים, או בשפה של היום "השופרות", לבין אלו שתומכים בהם כחלק מהתמיכה בנתניהו. מי שמקשיב לאחרונה לגולדן מבין היטב את סוקניק.

שי גולדן ראש בראש מול גדי סוקניק.

סערה בשידור חי | שי גולדן ראש בראש מול גדי סוקניק.גדי סוקניק מרמז האשמות חסרות בסיס כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנוסף הופך את ראש המוסד יוסי כהן למעיין עושה דבריו האישיים של נתניהו.שי גולדן לא נשאר חייב.

Posted by ‎לירן אלמוג כהן – Liran Almog Cohen‎ on Sunday, April 11, 2021

רשימת השופרות ארוכה, וקוראת תיגר על הקביעה שהתקשורת שמאלנית, שיש ממש בהתקפה של נתניהו על התקשורת, ובעיקר מרדדת את התקשורת.

נחזור לביסמוט, שמדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים כדי לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן, עד שזה נראה שהוא מנסה לבסמט לנו את התודעה. חצי עם מעריך את השופרות, חצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך ולשמור על לחץ דם תקין.

ביסמוט, מדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן. חצי עם מעריך את השופרות וחצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך תוך שמירה על לחץ דם תקין

ואם כבר ישראל היום, אי אפשר לסיים את הפוסט מבלי להתייחס לבחירה שלו  להקדיש את השער בערב יום הזיכרון לחייל אליאור עזריה, מה שמשקף את הערכים והסטנדרטים של העיתון, שמשקפים נאמנה את אלו של השלטון שאותו הם מדבררים.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,030 מילים

"מה לנו כי נלין אם בהם נוהגים ככה?"

ראיון נעמי מורביה עוקבת בייאוש אחר מחאת נכי צה"ל ● כמי שמובילה את מאבק הנכים להעלאת קבצת הנכות בביטוח לאומי מזה שנים, היא מאמינה שהעוול שנעשה לנכי צה"ל אף גדול מזה שנעשה לנכים שהיא מייצגת ("בגלל האחריות השילוחית של המדינה"), חושפת כי גם בנה הוא הלום קרב ומזהירה את נכי צה"ל מפני הבטחות השווא של נתניהו: "מצבם נעשה יותר גרוע בגללו. אז למה שנאמין לו?"

עוד 1,111 מילים

״עמדתנו נותרה זהה - או ממשלת ימין בראשות מישהו אחר או אחדות פריטטית״

נוכח הפרסומים כי נתניהו בוחן ההצבעה ישירה לראש ממשלה ציטט סער את נתניהו שאמר פעם ״שיטת ממשל אינה זוג גרביים" ● נתניהו ובנט נפגשים ● לפיד נפגש עם עודה וטיבי ● ישועה: נדרשתי להסיר תמונה של יאיר מתנשק עם חברתו כי רה״מ אמור לחתום על הנפקה ● סמי אבו-שחאדה על האלימות ביפו: ״אנשים שבאים לעיר מעורבת ורואים בה משהו שצריך לשנות - זה מסוכן"

עוד 21 עדכונים

למקרה שפיספסת

הפרסום אתמול כאילו דרעי, נתניהו ובנט מבקשים לקדם בחקיקה זריזה בחירות ישירות לראשות הממשלה בתוך שבועיים מעיד על הפאניקה בסביבת נתניהו ושותפיו, שמבינים כי הזמן אוזל - ואין להם שום היתכנות להקים ממשלה ● וכך, הייאוש מתחיל לחלחל גם לתוך שורות הליכוד וגם ההכרה שאפילו באופוזציה, אף אחד לא ינסה להחליף את נתניהו בראשות המפלגה ● פרשנות

עוד 449 מילים ו-3 תגובות

הנסיך חמזה תחת מתקפה

המלך עבדאללה עבר למתקפה ומכפיש באופן מתוחכם את הנסיך חמזה, למרות ההכרזה הרשמית על סיום המחלוקת בבית המלוכה. המלך עבדאללה סבור כי הנסיך חמזה היה חלק מתוכנית סעודית לממש את תוכנית "עסקת המאה" ולהחליף את ירדן בתפקיד האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות" אליו וליורש העצר והתחייב לכבד את החוקה.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה, המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות"

המלך עבדאללה והנסיך חמזה נראו יחדיו, בפעם הראשונה מאז פרוץ המשבר, באירוע לציון 100 שנים להקמת המדינה ההאשמית. אולם אין לטעות, המשבר נותר עמוק מאוד. בפרשה עדיין עצורים כ-20 איש ולא ברור מה יעלה בגורלם. ברחוב הירדני לא מאמינים לגירסת השלטונות על קשירת קשר כביכול של הנסיך חמזה, ביחד עם "גורמים חיצוניים" (סעודיה) להפיל את שלטון המלך. הציבור דורש הסברים מהממשלה ולא מקבל אותם, והרושם הכללי הוא שהיה כאן ספין תקשורתי גדול של ארמון המלוכה כדי לחפות על הכישלון הגדול שלו בטיפול במשבר הכלכלי ובמגיפת הקורונה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה שלה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומהתמיכה של השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה.

הנסיך חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם, במיוחד הקלטת הויכוח הלוהט בינו לבין הרמטכ"ל יוסף אלחניטי שהגיע לביתו כדי להזהירו. עכשיו עבר המלך עבדאללה לשלב של מתקפת נגד כדי להכפיש את הנסיך חמזה.

למרות שהתובע הכללי בירדן אוסר על אמצעי התקשורת, כולל הרשתות החברתיות, לפרסם שום מידע בפרשה – פירסם אחד מ"שופרות התעמולה" של המלך עבדאללה מאמר הכפשה נגד הנסיך חמזה.

את המאמר בעיתון הירדני "אלע'ד", פירסם העיתונאי פהד אלחיטאן, יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ הטלוויזיה הירדני, המקורב לבית המלוכה, בו הוא האשים את הנסיך חמזה כי בשל החלומות והשאיפות האישיים שלו חרג ממעמדו והיה מעורב בקשירת קשר נגד המלך עבדאללה. מזימה שאף נקבעה לה "שעת אפס" ולוח זמנים מפורט, עד להתערבות גורמי הביטחון הירדנים בפרשה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה לה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומתמיכת השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה. חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם

המאמר של פהד אלחיטאן היה ההאשמה הרשמית הראשונה של גורם ממשלתי רשמי נגד הנסיך חמזה, למרות שהמלך הודיע על סיום הפרשה. המאמר עורר זעם רב ברשתות החברתיות על פירסומו למרות האיסור של התובע הכללי. נשמעו קריאות להעמיד את אלחיטאן לדין והיו תגובות תמיכה רבות בנסיך חמזה, אולם, לציבור הירדני ברור כי המאמר הוא פרי עטו של השופר של משפחת המלוכה.

בכך לא נסתיים מסע ההכפשה של  הנסיך חמזה, ראש הממשלה בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער שנמשך כמה שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד הנסיך חמזה.

בסקירה של ראש הממשלה לחברי הפרלמנט נמסרו הדברים הבאים:

1

קשירת הקשר נגד המלך עבדאללה נועדה להחלישו בגלל התנגדותו ל"עסקת המאה" של טראמפ. הנסיך חמזה ו"גורמים פנימיים וחיצוניים" ניסו להוביל מהלך, שבו יביעו השבטים הבדואים בדרום ירדן נאמנות לנסיך חמזה, שהציג את עצמו בפגישות עימם כתחליף למלך עבדאללה.

הנסיך חמזה דחה כל מיני יוזמות שהציע לו המלך עבדאללה והוא הפר את החוקה הירדנית.

2

ראש הממשלה סירב לומר מיהם "הגורמים החיצוניים" המעורבים בקשר, שרצו לזעזע את ביטחון ויציבות הממלכה, אך רמז למעורבות של סעודיה.

3

ראש הממשלה מתח ביקורת על הנסיך חמזה, בתואנה שלא התנהג כיאה ל"נסיך האשמי" וקצין בצבא ירדן, כאשר הקליט בחשאי את הרמטכ"ל הירדני והדליף את ההקלטה לאמצעי התקשורת בעולם.

4

המלך עבדאללה ניסה להניא את הנסיך חמזה מהשאיפות האישיות שלו ללא הצלחה.

בהמשך מסע ההכפשה של חמזה, רה"מ בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער של שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד חמזה

5

גורמי הביטחון הירדנים התערבו וערכו מעצרים רק ברגע שהתוכנית של הנסיך חמזה ומקורביו באסם עוואדללה והשריף חסן בן זיד נכנסה לשלב מעשי ונקבעו לה תאריכים ולוחות זמנים. התוכנית הייתה להסית את השבטים הבדואים נגד המלך עבדאללה ומוסדות המדינה. "הגורמים החיצוניים" העבירו כספים לבאסם עוואדאללה לרכוש נדל"ן במזרח ירושלים כדי לקדם את "עסקת המאה" על רקע התנגדות המלך לתוכנית ולויתור על ירושלים ומחיקת הזהות הלאומית הפלסטינית.

6

החקירה נמצאת באחריות התובע הכללי, שיעביר כתבי אישום נגד המעורבים לבית הדין המיוחד לביטחון המדינה.

*  *  *

"מלחמת האחים" בבית המלוכה הירדני נמשכת, למרות שרשמית הפרשה הסתיימה. המלך עבדאללה מנסה לשקם את הנזקים שנגרמו לו בדעת הקהל בירדן ולהכפיש את הנסיך חמזה.

עם זאת, למרות שברור כי לא היה שום ניסיון הפיכה בירדן, הפרשה מעידה על החשש הגדול של המלך עבדאללה מכך, שלמרות שהנשיא טראמפ איננו עוד בבית הלבן – תוכנית "עסקת המאה" לא ירדה מן הפרק, וכי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מנסה לבחוש בנעשה בירדן, באמצעות הנסיך חמזה. זאת כדי להביא בסופו של דבר להשתלטות סעודית על מעמד האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים, שמוקנית לירדן בהתאם להסכם השלום עם ישראל משנת 1994.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 787 מילים
עודכן לפני 5 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משפחתו של פגוע הנפש שנהרג בחיפה דורשת להשעות את השוטר החשוד

מעקב זמן ישראל שלושה שבועות אחרי שמוניר ענבתאווי נורה למוות בידי שוטר, פנתה משפחתו למח"ש בתלונה על כך שהחשוד לא הושעה וכי הם טרם קיבלו את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות ● "לא ייתכן שחייו של חולה נפש יקופחו ולא ייתכן כי משפחה הזועקת לעזרת המשטרה כגוף מקצועי, תזכה לתוצאה הפוכה בקטל של ממש" ● מח"ש בתגובה: "ההחלטה על החזרת השוטר החשוד לתפקידו אינה בסמכות מח"ש"

עוד 963 מילים

מנדלבליט ממשיך לעבוד בשביל נתניהו

בנוסף לעורכי הדין שמעסיק נתניהו במשפטו הפלילי ובבג"ץ, לראש ממשלת המעבר יש צוות נוסף שעובד עבורו פול-טיים ● היועמ"ש מנדלבליט ואנשי מחלקת הבג"צים בפרקליטות הגישו לבג"ץ תגובה בעתירה נגד הטלת המנדט על נאשם בפלילים שיש בה אי-דיוקים וטיעונים מפולפלים היוצאים להגנת נתניהו ● לא ברור מדוע מנדלבליט עובד כל כך קשה למטרה זו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שמי איזבלה איתן, טופס, תל אביב-יפו לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני הסתכסכנו בצורה כזו או אחרת עד שלבסוף עזב אותי ועברנו לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שחיי נגמרו והילדים שלי ... המשך קריאה

שמי איזבלה איתן, טופס, תל אביב-יפו לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני הסתכסכנו בצורה כזו או אחרת עד שלבסוף עזב אותי ועברנו לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שחיי נגמרו והילדים שלי חשבו שלעולם לא יראו את אבא שלהם יותר. ניסיתי להיות חזק רק לילדים אבל לא הצלחתי לשלוט בכאבים המייסרים את ליבי, לבי התמלא צערים וכאבים כי הייתי ממש מאוהב בבעלי. כל יום ולילה אני חושב עליו ומאחל תמיד שהוא יחזור אליי, הייתי ממש נסער ונזקקתי לעזרה, אז חיפשתי עזרה באינטרנט ונתקלתי באתר שהציע שד"ר אלאבה יכול לעזור לאקס שלי לחזור במהירות . אז הרגשתי שאני צריך לנסות אותו. יצרתי איתו קשר והוא אמר לי מה לעשות ועשיתי את זה ואז הוא עשה לי כישוף אהבה. 48 שעות אחר כך בעלי באמת התקשר אליי ואמר לי שהוא כל כך מתגעגע אליי והילדים, כל כך מדהים !! אז ככה הוא חזר באותו יום, עם המון אהבה ושמחה, והוא התנצל על הטעות שלו והכאב שהוא גרם לי ולילדים. הנישואים שלנו היו חזקים מבעבר, הכל בזכות ד"ר אלאבה. הוא כל כך חזק והחלטתי לשתף את הסיפור שלי באינטרנט שד"ר אלאבה היה מכשף אמיתי ועוצמתי. אני תמיד אתפלל שהוא יחיה הרבה זמן כדי לעזור לילדיו בעת צרה, אם אתה כאן ואתה צריך את בחזרה לשעבר או שבעלך עבר לאישה אחרת, אל תבכה יותר, פנה עכשיו לגלגל האיות החזק הזה. הנה דוא"ל יצירת הקשר שלו בכתובת: {dralaba3000@gmail.com} או העבר לו WhatsApp דרך איש הקשר שלו למטה +2349071995123 תודה לך ד"ר ALABA.

אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיק... המשך קריאה

אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיקי 3000 בגלל ניגוד עניינים? ובשל ניגוד עניינים בתיק 3000, ניגוד העניינים גולש גם לתיקי נתניהו האחרים, ולמעשה לכל החלטה בכל עניין שקשור לנתניהו? ואולי הגיע הזמן שמגישי הבגצ יגישו עתירה כנגד מעורבות מנדלבליט בכל הקשור לנתניהו, כיוצא מהכשלים בחקירות תיק 3000 שפסחו על מנדלבליט עצמו? כן, אתם! בשביל זה אנחנו תורמים לכם, למקרה ותהיתם. ואולי הדילוג מעל דעת המיעוט של גרוניס במינוי מנדלבליט התבררה כרגע שבו בגצ הפך לסמרטוט. והגיע הזמן להקריא לבגצ את דעת המיעוט שלו, ולהגיד לבגצ, שדעת המיעוט הזאת לא מגיעה לקרסוליים של המציאות היום

עוד 975 מילים ו-2 תגובות

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

יוזמת דרעי: ייערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה, הכנסת תישאר ללא שינוי

בג"ץ דחה את העתירה נגד החלטת הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו ● לפיד: אופתע אם ריבלין לא יטיל עליי את הרכבת הממשלה ● נתניהו: תוך שבועיים תוצג בממשלה רפורמה מקיפה בטיפול בנכי ובפצועי צה"ל ● נתניהו קבע כי גלנט ורגב יכהנו לסירוגין כחברים בקבינט הביטחוני ● סמוטריץ': מוטב שתקום ממשלת בנט-לפיד מאשר ממשלה של מפלגות ימין שנשענת על רע"ם

עוד 52 עדכונים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים ו-1 תגובות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה