חיילים גרמנים אוספים את היהודים בשכונת היהודים באמסטרדם, 1941

רוח שביתת ההולנדים מול הנאצים מהדהדת במחאה האמריקאית העכשווית

בדיוק לפני 80 שנה הפכה הולנד למדינה היחידה שיצאה במחאה נגד רדיפת יהודים על ידי הנאצים ● אחרי שלושה ימים, השביתה חוסלה באלימות, ובסופו של דבר שלחו הגרמנים חמישה מכל שבעה יהודים הולנדים אל מותם ● ההיסטוריון באס קורטהולט מסביר את חשיבות המרי הנדיר ההוא ומוצא קווי דמיון למחאת Black Lives Matter

זה היה אחד מהאירועים יוצאי הדופן של מלחמת העולם השנייה. לפני 80 שנה, הפכה הולנד למדינה היחידה תחת הכיבוש הנאצי, שאירגנה שביתה לאומית במחאה על רדיפת אזרחיה היהודים.

שביתת פברואר, כפי שהיא מכונה, היתה ההפגנה הציבורית הגדולה הראשונה נגד הפגיעה של גרמניה באירופה. הנצחת האירוע התפתחה לאורך השנים מהנראטיב של התנגדות הולנדית מקומית לנראטיב המורכב יותר של השואה, שבמהלכה גורשו ונרצחו 100,000 יהודים הולנדים.

בזמן השביתה, הולנד היתה נתונה לכיבוש הגרמני כבר במשך תשעה חודשים. המניע המיידי היה הפוגרום שביצעו הגרמנים בשכונות היהודיות בעיר, במהלכו נעצרו 425 גברים יהודים וגורשו מהמדינה.

פוסטר שמכריז על השביתה בהולנד, פברואר 1941
פוסטר שמכריז על השביתה בהולנד, פברואר 1941

אחרי פגישת תכנון לילית, מארגני השביתה חילקו פלאיירים למפעלים בהם קראו לעובדים "להפגין סולידריות עם החלק היהודי של החברה שלנו שנפגע קשה כל כך, ולסגור את אמסטרדם ליום". התנועה התפשטה למספר ערים ושיתקה את המדינה.

למרות ששביתת פברואר לא גרמה לגרמניה לשנות את תוכניותיה ביחס ליהודים, תנועת ההתנגדות ההולנדית צברה תאוצה והשראה מהסולידריות שהופגנה בשלושת ימי המחאה.

לסגור את כל העיר

ההיסטוריון ההולנדי באס קורטהולט אומר שלאירועים האחרונים בארצות הברית יש קווי דמיון לתנועה שהובילה לשביתה לפני 80 שנה.

"תמיד קשה להשוות בין אירועים היסטוריים", מסביר קורטהולט, חוקר ותיק של מוזיאון וסטרבורק. "אבל אם תשווה את השביתה, למשל, להפגנות של Black Lives Matter בקיץ האחרון, תראה שלשני האירועים יש תפקיד סימבולי משמעותי", אומר החוקר, חבר במשלחת ההולנדית לכוח המשימה הבינלאומי להנצחת השואה.

שביתת פברואר באמסטרדם, פברואר 1941
שביתת פברואר באמסטרדם, פברואר 1941

"שני האירועים עודדו אנשים להרים את קולם, בהיקפים גדולים, להשמיע את דעותיהם באופנים שונים", אומר קורטהולט.

ההפגנות ההולנדיות הראשונות נגד רדיפות הנאצים הגיעו בסוף 1940, כשסטודנטים בליידן ובערים אחרות מחו נגד הרחקת יהודים מתפקידים ציבוריים, כולל באוניברסיטאות. בתחילת 1941, הארגון ההולנדי הפרו-נאצי NSB שלח כנופיות לשכונות היהודיות כדי להשליט טרור באוכלוסייה. בתגובה, הקהילה היהודית ארגנה כנופיות משל עצמה כדי להגן על עצמה אל מול הגרסה ההולנדית לחולצות החומות של גרמניה.

ב-23 בפברואר, הכובשים הנאצים של העיר ביצעו את הפוגרום הראשון. במהלך יומיים רוויי אלימות, 425 גברים יהודים, כולם בני 20-35, נעצרו וגורשו. כולם, למעט שניים, נרצחו במטהאוזן ובוכנוואלד.

כשהתבהרו הכוונות של הנאצים ביחס ליהודים, המפלגה הקומוניסטית ההולנדית, שהוצאה מחוץ לחוק, החליטה לארגן שביתה. בערב ה-24 בפברואר, התקיימה פגישה בשכונת ג'ורדאן, כשהקומוניסטים ואנשי הוועדים נוכחים. הוחלט שהשביתה ביום המחרת "תסגור את כל אמסטרדם ליום".

הפרוגרום ברובע היהודי באמסטרדם, פברואר 1941
הפרוגרום ברובע היהודי באמסטרדם, פברואר 1941

הראשונים לשבות בבוקר היו עובדי הרכבת החשמלית, במטרה לשתק את התחבורה. צוותי סניטציה המשיכו אחריהם. בהמשך הבוקר, נסגרו מפעלים וחנויות. הנאצים לא היו ערוכים לשביתה שהתפשטה.

המועצה היהודית, שמונתה על ידי הנאצים ופעלה באמסטרדם, פנתה לקומוניסטים וביקשה שיסיימו את השביתה, מחשש לגירושים נוספים. הגרמנים השיבו ברובים ורימוני יד. תשעה שובתים נהרגו ומאות נפצעו עד תום היום השלישי, כשהמחאה נוצחה.

משימה עם קשיים רבים

כמה שבועות לאחר מכן הוציאו הנאצים להורג 18 מאנשי המחאה ההולנדים, ביניהם שלושה ממנהיגי השביתה, על דיונות החול. ראש העיר אמסטרדם, חברי המועצה ועובדי הרשות המקומית אמסטרדם פוטרו.

ההוצאות להורג השפיעו מאוד על הלך הרוח הציבורי. לדוגמה, דף שיר בשם השיר על שמונה עשר המתים פורסם ונמכר כדי לגייס כספים לילדים יהודים במסתור. השיר נכתב על ידי יאן קמפרט, שנרצח במחנה הריכוז נויגמה אחרי שנשלח לשם כעונש על פשעו – סיוע ליהודים.

תהלוכה נאצית באמסטרדם
תהלוכה נאצית באמסטרדם

"ידעתי מה המשימה שהתחלתי, משימה עם קשיים רבים, הלב שלא יכול היה לתת לזה לקרות ולא שינה את דעתו אל מול הסכנה", כתב קמפרט. "הלב יודע איך פעם, בארץ הזאת, החירות היתה בכל מקום ומקודשת אל מול זרועו המקוללת של הפולש שדרש אחרת".

שביתת פברואר נותרה סמל מלא עוצמה לאורך כל המלחמה, כולל בחורף הרעב, החודשים הארוכים של חורף 1944-1945 שבו הרעיבו הגרמנים אזורים נרחבים בהולנד. "גם במובן הזה נודעה לשביתה חשיבות", אומר קורטהולט. "ההשפעות של השביתה הורגשו לטווח ארוך, לא רק ב-1941, והפכו לסמל ללוחמי מחתרת במהלך ואחרי המלחמה".

ב-1952 נחנך הפסל הסוור, שמנציח את השביתה. האמן ההולנדי מרי אנדריסן – פעיל התנגדות בעצמו – תכנן את דמותו של הפועל כבד הגוף, בגיל העמידה כדי שייצג את השובתים של 1941.

האנדרטה ממוקמת מול בית הכנסת הפורטוגזי, במקום בו אירעו הפרעות בשכונות היהודיות. לסוור יש תפקיד דומה לזה של ביתה של אנה פרנק בצד השני של העיר. בשני האתרים מציינים את כוחה של ההתנגדות במהלך המלחמה.

פסל הסוור באמסטרדם, ינואר 2018 (צילום: Elan Kawesch/The Times of Israel)
פסל הסוור באמסטרדם, ינואר 2018 (צילום: Elan Kawesch/The Times of Israel)

"במהלך שנות ה-50 וה-60, הנראטיב עסק ברובו בהתנגדות ובשביתה שהיתה אחד הסמלים המוכרים והנפוצים ביותר בהנצחת המלחמה", אומר קורטהולט. החל משנות ה-70 של המאה הקודמת, הנצחת המלחמה על ידי ההולנדים פינתה יותר מקום לשואה.

בנוסף למחתרות ולמאבק בנאצים, אנשים התחילו לדון בתפקידם של משתפי הפעולה, והאופן שבו הביורוקרטיה איפשרה לגרמניה לרצוח חמישה מכל שבעה יהודים הולנדים.

"היום רוב הציבור יודע על אנה פרנק ועל אושוויץ, בעוד שהידע לגבי השביתה, ואירועים נוספים של מחאה, דוהה. בעיקר בקרב צעירים", מסביר קורטהולט. במהלך מלחמת העולם השנייה, התמיכה ההולנדית בנאצים היתה חזקה.

הארגון הפרו-נאצי NSB התגאה ב-101,000 חברים בשיאו, בשנת 1944. חלק מהחברים האלה עזרו ללכוד יהודים שהסתתרו, והיו ביניהם גם ציידי ראשים שקיבלו תשלום מהגרמנים.

מחאת פברואר באמסטרדם, פברואר 1941
מחאת פברואר באמסטרדם, פברואר 1941

בשנים האחרונות, הפגנות רבות נגד גזענות ודעות קדומות התקיימו מול אנדרטת הסוור, תוך שהן מרחיבות את המשמעות האוניברסלית של הפסל. להערכתו של קורטהולט, האירועים האחרונים בארה"ב משמשים גם הם כפונקציה סימבולית שתפקידה לעורר השראה לפעולות עתידיות.

"מעניין יהיה לראות אם הזיכרון של הפגנות Black Lives Matter, או האירועים בוושינגטון, יעלו על מסלול דומה לזה שבו נעה השביתה".

עוד 780 מילים
סגירה