רוברט מקסוול, 1968 (צילום: Keystone Press / Alamy)
עלייתו ונפילתו של רוברט מקסוול

האיש שהקדים את דונלד טראמפ

ראיון

מותו לפני 30 שנה נותר בגדר תעלומה, אבל ספר חדש מאת הסופר ג'ון פרסטון חושף פרטים על חייו יוצאי הדופן של המו"ל הבריטי רוברט מקסוול ● מהשקרים וההגזמות שפיזר על ילדותו בשואה ● דרך הפזרנות הכספית שליוותה אותו לאורך כל חייו והאכזריות שהראה כלפי עובדיו ומשפחתו ● ועד לספק-התאבדות ספק-נפילה למותו ● "קל מאוד לראות את מקסוול כגרסה מוקדמת של טראמפ"

כשהיאכטה בת ארבע הקומות של רוברט מקסוול נכנסה לניו יורק בתחילת מרץ 1991, נדמה היה שהוא נמצא בשיא כוחו והשפעתו. המו"ל הבריטי, שהיה בעל הון מוערך של 2-1 מיליארד דולר, הגיע לעיר כדי להשלים את רכישתו של הטבלואיד האמריקאי הוותיק ביותר, הניו יורק דיילי ניוז, ובכך להגשים את חלומו להשתוות ליריב הראשי שלו, רופרט מרדוק, מבחינת נתח השליטה בשוק התקשורת העולמי.

במהלך הימים והשבועות הבאים, "בוב המקס" ("Bob the Max"), כפי שכינה את עצמו, חגג את רגע הניצחון שלו עד הסוף: הוא אירח את החוג הנוצץ של ניו יורק על סיפונה של ה"ליידי גיליין", התחכך באליטה של וושינגטון בארוחת הערב השנתית של מועדון העיתונות "גרידירון" ועמד לצדו של הגנרל קולין פאוול בתהלוכה לכבוד הכוחות האמריקאיים ששבו הביתה לאחר ניצחונם במלחמת המפרץ.

אולם כמה חודשים מאוחר יותר, מקסוול נפל מסיפון היאכטה שלו בנסיבות מסתוריות. אימפריית התקשורת שלו קרסה במהירות תחת משקלם של חובות כבדים; המוניטין שלו הוכתם לנצח על ידי הגילוי שבניסיון נואש להרחיק מעצמו את הבנקאים, הוא שדד מיליונים מקרנות הפנסיה של החברות שלו.

יאכטת "הארנב הרוקד" במקור "ליידי גיליין" – בינואר 2020 (צילום: Andrew Rutherford/Wikipedia)
יאכטת "הארנב הרוקד" במקור "ליידי גיליין" – בינואר 2020 (צילום: Andrew Rutherford/Wikipedia)

סיפור עלייתו והתרסקותו של מקסוול הוא נושא הספר Fall: The Mystery of Robert Maxwell ("נפילה: התעלומה של רוברט מקסוול") – מאת הסופר והעיתונאי הבריטי ג'ון פרסטון (שכתב גם את "שערורייה אנגלית למדי"). יותר מכל, הקריאה בספר מזכירה טרגדיה שייקספירית.

"קשה מאוד לחשוב על אדם נוסף במאה ה-20 שהתרחק עד כדי כך מהשורשים שלו כמו מקסוול", אומר פרסטון בראיון לזמן ישראל.

השורשים האלה היו בעיר הקטנה סולוטבינו במחוז זקרפטיה (אז חלק מצ'כוסלובקיה), שם מקסוול נולד ביוני 1923 כבנם הבכור מתוך תשעה של מהל וחנקה הוך. האנטישמיות הייתה רווחת, והמשפחה חיה בעוני קשה. הם התגוררו בצריף עץ בעל שני חדרים ורצפת עפר, עם בור שירותים מאחור. בחורף, כל שני ילדים חלקו זוג נעליים.

שקרים, חצאי אמיתות והגזמות

יאן הוך, כפי שהוא נקרא אז, היה תלמיד ישיבה בברטיסלבה כשהנאצים פלשו לצ'כוסלובקיה במרץ 1939 ומסרו את זקרפטיה לידי בעלי בריתם ההונגרים. הוך גזר את הפאות שלו – ניתוק סמלי מהיהדות שיימשך יותר מארבעה עשורים – וכעבור שלושה חודשים עזב את סולוטבינו.

עטיפת ספרו של ג'ון פרסטון על רוברט מקסוול
עטיפת ספרו של ג'ון פרסטון על רוברט מקסוול

מקסוול הצעיר מעולם לא שב לראות את אמו, אביו, סבו, שלוש מאחיותיו ואת אחיו הצעיר. מלבד אח אחד, כולם נספו באושוויץ. הינצלותו שלו וגורלם של בני משפחתו, כך מאמין פרסטון, רדפו את מקסוול במשך שארית חייו.

חלק גדול מחייו המוקדמים של מקסוול אפוף מסתורין. כמעט חצי מאה מאוחר יותר, מגיש התוכניות הבריטי מייקל פרקינסון העיר כי זה "תומך בתיאוריה שלעתים קרובות האמת אקזוטית יותר מהבדיון".

במציאות, כפי שפרסטון מפרט בספרו, אותה אקזוטיות-לכאורה חבה רבות לנטייתו של מקסוול לשקרים, חצאי אמיתות והגזמות. לדוגמה, לאחר שעזב את סולוטבינו, העלם הצעיר הצטרף למחתרת נגד הנאצים, אבל הוא נתפס, הואשם בריגול ונידון למוות.

מאוחר יותר מקסוול טען כי הצליח לברוח "בקלות יחסית" לאחר שגבר על סוהר בעל יד אחת בשעה שהובל אל בית המשפט. בהמשך הוסיף וסיפר כי הוא הסתתר מתחת לגשר וקיבל עזרה מ"גברת צוענייה" ששחררה אותו מאזיקיו.

"מרתק ככל שיהיה הסיפור הזה", כותב פרסטון, "הוא מעורר כמה שאלות. גם אם שירות בתי הסוהר ההונגרי היה דחוק באותו הזמן, נראה מוזר שהם לא יכלו למצוא סוהר בעל שתי ידיים".

בנוסף, "הגברת הצוענייה" המסתורית נעדרה מהגרסאות המוקדמות יותר של הסיפור של מקסוול. "למה הוא לא חשב שראוי להזכיר אותה מוקדם יותר? האם היא פשוט חמקה מזיכרונו?" שואל המחבר, או, שמא, הוא תוהה, היא "הסתננה לבמה מאיזו פינה צבעונית בדמיונו של מקסוול?"

רוברט מקסוול (צילום: AP Photo)
רוברט מקסוול (צילום: AP Photo)

"מקסוול יצר את המיתוסים של עצמו", אומר פרסטון לזמן ישראל, "ואחת הסיבות לכך שהוא יצר את המיתוסים של עצמו הייתה כדי להסתתר מאחורי מעין מסך עשן".

אולם זה אינו גורע מהגבורה האמיתית של מקסוול בשנות המלחמה. לאחר שנמלט מ"הסוהר בעל היד האחת", הוא הצליח להגיע לבריטניה דרך בלגרד, ביירות ומרסיי. שלושה שבועות אחרי הפלישה לנורמנדי, הוא הפליג לצרפת, ולאחר ניסיון הקרב הראשון שלו הוא קודם לדרגת קצין.

מקסוול – שעד אז כבר אימץ מבטא אנגלי שאותו שיכלל על ידי האזנה לנאומיו של וינסטון צ'רצ'יל, והציג את עצמו בשם הבריטי הטיפוסי טר"ש לסלי סמית' – קיבל מאוחר יותר את עיטור הצלב הצבאי על חילוץ מחלקה של בעלי ברית שנלכדה תחת אש.

האומץ שלו היה מעורב באכזריות: באחד המקרים, הוא ירה למוות בדם קר בראש עירייה גרמני כדי לסכל כל התנגדות; במקרה אחר, הוא הפנה את תת המקלע שלו לעבר חיילים גרמנים שכבר נכנעו.

רוברט מקסוול (משמאל) ב-1980 (צילום: AP Photo)
רוברט מקסוול (משמאל) ב-1980 (צילום: AP Photo)

אף על פי כן, מה שפטרסון מתאר כ"כישרון טבעי לתחבולנות" – עד גיל 23 הוא החליף את שמו ארבע פעמים – זכה להערכה רבה מצד הממונים עליו.

כמי ששלט בצרפתית, גרמנית, אנגלית, צ'כית, רומנית ויידיש, הוא נשלח לפריז באוקטובר 1944 כדי לאסוף מודיעין בשל חשש להתקוממות קומוניסטית. עם תום המלחמה הוא נשלח לגרמניה, ובהריסות של ברלין הוא ביצע עבודת ריגול עבור המודיעין הבריטי. הוא גם החל לערוך ביקורים חשאיים בצ'כוסלובקיה, שנמשכו במהלך שנות ה-40 וה-50.

בניית אימפריית תקשורת

ברלין ויחסיו עם השירות החשאי הבריטי התגלו מאוחר יותר כשני היסודות שעליהם בנה מקסוול את אימפריית התקשורת שלו.

דרך עבודתו עם הכוחות הכובשים הבריטיים, מקסוול פגש את פרדיננד שפירנגר, הבעלים של הוצאת שפרינגר הגרמנית. לחברה, שהייתה המוציאה לאור הגדולה בעולם של ספרים וכתבי עת מדעיים, היה מלאי עצום של חומרים וקהל להוט של אקדמאים מרחבי העולם שלא יכלו להשיג אותם בשנות המלחמה.

ראש ממשלת בריטניה מרגרת ת'אצר ורוברט מקסוול ב-1985 (צילום: Trinity Mirror / Mirrorpix / AlamyTrinity Mirror / Mirrorpix / Alamy)
ראש ממשלת בריטניה מרגרת ת'אצר ורוברט מקסוול ב-1985 (צילום: Trinity Mirror / Mirrorpix / AlamyTrinity Mirror / Mirrorpix / Alamy)

הבעיה של שפרינגר – האיסור על בני הלאום הגרמני לבצע משלוחים גדולים אל מעבר לים – הייתה ההזדמנות של מקסוול. לאחר שהשיג זכויות הפצה כלל-עולמיות עבור המלאי העצום, הצעיר בן ה-24 ארגן את הובלתו ללונדון ברכבות ובציי משאיות.

נראה שחלק גדול מהכסף שנדרש עבור המבצע הלוגיסטי הנרחב הזה הגיע מהשירות החשאי הבריטי – המקרה היחיד, נזכר קצין מודיעין לשעבר לאחר מותו של מקסוול, שבו שירות המודיעין הבריטי קנה למישהו עסק. זה לא היה המקרה האחרון שבו קשריו של מקסוול עם שירותי המודיעין הוכחו הן כיעילים והן כרווחיים.

נראה שחלק גדול מהכסף שנדרש עבור המבצע הלוגיסטי הנרחב הזה הגיע מהשירות החשאי הבריטי – המקרה היחיד, נזכר קצין מודיעין לשעבר לאחר מותו של מקסוול, שבו שירות המודיעין הבריטי קנה למישהו עסק

במהלך שנות ה-50, רשת העסקים של מקסוול וספינת הדגל שלה, הוצאת פרגמון, צמחו ושגשגו.

"במובנים רבים, מקסוול היה איש עסקים מבריק", אומר פרסטון. "הוא הפך למוציא לאור הגדול והמצליח ביותר בעולם של כתבי עת מדעיים בשנות ה-50, וזה לא קרה במקרה".

אבל נטייתו של מקסוול להילחם "נמוך ומלוכלך", כפי שמתאר זאת פרסטון, גם היא כבר הייתה ברורה.

רוברט מקסוול מנסה לרכוש את "ניוז אוף דה וורלד" באסיפת בעלי המניות של העיתון ב-1 בינואר 1969 (צילום: Keystone Press / Alamy)
רוברט מקסוול מנסה לרכוש את "ניוז אוף דה וורלד" באסיפת בעלי המניות של העיתון ב-1 בינואר 1969 (צילום: Keystone Press / Alamy)

ב-1955, לדוגמה, נחשף כי הוא פירק מנכסיו את אחד מעסקיו העיקריים – הוא השתמש בהלוואות שקיבל על שם העסק לתמיכה בחלקים אחרים של האימפריה הצעירה שלו – דבר שהוביל נושים זועמים לפנות לשירות חדלות הפירעון הבריטי. בכך נזרע הזרע לפחד ולשנאה הממושכים של מקסוול כלפי הממסד הבריטי ולתחושה כי הוא נרדף על ידו.

כישלון פוליטי

אף על פי כן, בשנות ה-60 מקסוול התגורר בהדינגטון היל הול, אחוזה בסגנון איטלקי ליד אוקספורד, ואשתו בטי, פרוטסטנטית צרפתייה שמקסוול נישא לה ב-1945, עמדה ללדת את בתם התשיעית ובת הזקונים שלהם, גיליין. מקסוול גם התכונן להשקת קריירה פוליטית, והודיע לחבריו בחגיגיות: "החלטתי להיות ראש ממשלה".

אולם, כפי שהראו גם האירועים של 1991, עבור מקסוול ניצחון ומפלה אף פעם לא היו רחוקים זה מזה.

הקריירה הפרלמנטרית של מקסוול – הוא נבחר ב-1964 לחבר פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור, במושב השולי של מחוז בקינגהאם – התבררה כקצרת ימים ולא מפוארת במיוחד. העולם החברותי, הכבול למסורת, של וסטמינסטר לא התאים לזאב בודד וראוותני שפועל לקידום עצמי כמו מקסוול, והתקשורת לעגה לביצועיו הפרלמנטריים.

מקסוול, שנבחר שוב עם ניצחונה המוחץ של הלייבור ב-1966, איבד את המושב שלו ארבע שנים מאוחר יותר וכשל במאמציו להיבחר שוב ב-1974.

רוברט מקסוול ב-1968 (צילום: AP Photo)
רוברט מקסוול ב-1968 (צילום: AP Photo)

ואולם מקסוול ידע שתי טרגדיות הרסניות יותר.

ב-1957 בני הזוג מקסוול איבדו את בתם בת השלוש לאחר שחלתה בלוקמיה. ארבע שנים מאוחר יותר, בנם הבכור מייקל נפצע קשה בתאונת דרכים; הוא נשאר במצב של תרדמת עד מותו בתחילת 1968.

התאונה, שפרסטון מתאר כ"ענן שחור איום שריחף מעל המשפחה ולא חלף מעולם", הותירה את מקסוול מנותק רגשית מאשתו ומשאר ילדיו. "אימא, אני קיימת", נאלצה גיליין להכריז לבסוף באוזני אמה כשהייתה בת 3.

בעוד מקסוול עצמו התחיל לפנק את בת הזקונים שלו וסימן אותה בבירור כבת המועדפת, אשתו ושאר ילדיו סבלו יותר ויותר מהמזג הגועש שלו, מיחסו המזלזל וממורת רוחו.

בעוד מקסוול התחיל לפנק את בת הזקונים שלו וסימן אותה בבירור כבת המועדפת, אשתו ושאר ילדיו סבלו יותר ויותר מהמזג הגועש שלו, מיחסו המזלזל וממורת רוחו

מקסוול ספג מהלומה נוספת באוקטובר 1969, כאשר הודח ממועצת המנהלים של הוצאת פרגמון לאחר שעסקה רווחית עם סול סטיינברג, המולטי-מיליונר הצעיר ביותר בזכות עצמו בארצות הברית, השתבשה. מקסוול לא יכול היה להאשים איש מלבד עצמו: סטיינברג גילה שהשותף העסקי החדש שלו ניפח את רווחיו במרמה באמצעות תחבולות חשבונאיות שונות.

"פעם נוספת", כותב פרסטון, "הוא השתמש בחלק אחד מהאימפריה שלו כדי לתמוך באחר".

רוברט מקסוול עם אריאל שרון ב-1990 (צילום: AP Photo)
רוברט מקסוול עם אריאל שרון ב-1990 (צילום: AP Photo)

וזו לא הייתה הפעם האחרונה. 18 חודשים לאחר מכן, דו"ח ממשלתי קבע בעקבות הפרשה כי מקסוול אינו "אדם שניתן לסמוך עליו שינהל כראוי חברה הנסחרת באופן ציבורי". תגובתו של מקסוול – כי הוא היה קורבן ל"ציד מכשפות" מצד "מה שנקרא הממסד של הסיטי" – לא שכנעה רבים.

מקסוול הופל, אבל לא נוצח. פחות מחמש שנים לאחר שהודח, הוא הצליח להחזיר לעצמו את השליטה בפרגמון.

"הוא פילס את דרכו בחזרה במהירות מעוררת התפעלות", אומר פרסטון. אבל הוא עשה זאת באמצעות הונאה: בעסקה המקורית מ-1969 סטיינברג לא שם לב שמקסוול שמר לעצמו את השליטה בחברה הבת האמריקאית, הרווחית מאוד, של פרגמון. "הצ'כי שקם על רגליו", כפי שכינתה אותו התקשורת, המשיך לרושש את החברה האם ובסופו של דבר אילץ את סטיינברג לנסיגה משפילה ויקרה.

לא מרדוק

עשור מאוחר יותר, מקסוול, שהיה כעת הבעלים של מועדון כדורגל ושל חברת ההדפסה הגדולה באירופה, השיג סוף סוף את המטרה שחמקה ממנו במשך 15 השנים האחרונות: רכישת עיתון ארצי. ולא מפני שהוא לא ניסה – ב-1968 הוא ניסה לקנות את השבועון הבריטי הנמכר ביותר, ניוז אוף דה וורלד; ב-1969 את הסאן; וב-1981 את הטיימס. אולם בכל פעם הוא הפסיד למרדוק.

הקרב על ניוז אוף דה וורלד היה מכוער במיוחד: מאמר המערכת שלו הכריז כי "לא טוב יהיה אם מר מקסוול, לשעבר יאן לודוויג הוך, ישיג שליטה על העיתון הזה… זהו עיתון בריטי המנוהל על ידי בריטים. הבה נשאיר זאת כך".

רוברט מקסוול (מימין) עם רופרט מרדוק (משמאל). התאריך לא ידוע (צילום: Trinity Mirror / Mirrorpix / Alam)
רוברט מקסוול (מימין) עם רופרט מרדוק (משמאל). התאריך לא ידוע (צילום: Trinity Mirror / Mirrorpix / Alam)

כפי שמשחזר מרדוק, שהתראיין לפרסטון עבור ספרו: "יכולתי להריח שהממסד לא יאפשר לו להיכנס".

פרסטון מסכים כי במובן הרחב, התחושה של מקסוול כי הוא נחסם ונדחה בבוז על ידי הממסד לא הייתה "פרנויה טהורה".

"הייתה הרבה אנטישמיות, ולמרות שהוא התכחש ליהדותו, כולם ידעו שהוא יהודי", אומר פרסטון. "הוא היה אאוטסיידר ושאפתן יהיר ובלתי נלאה, והם לא אהבו את זה".

"הייתה הרבה אנטישמיות, ולמרות שהוא התכחש ליהדותו, כולם ידעו שהוא יהודי. הוא היה אאוטסיידר ושאפתן יהיר ובלתי נלאה, והם לא אהבו את זה"

כאשר מקסוול רכש ב-1984 את הדיילי מירור – שהיה אז העיתון הנפוץ ביותר אחרי הסאן – נסללה הדרך לקרב הענקים בינו לבין מרדוק, שהחל להעסיק אותו יותר ויותר.

"הייתה תקופה שבה כביכול שני האנשים היחידים בעולם שנשמו את אותו אוויר היו אבא שלי ומרדוק", אמר יאן, בנו של מקסוול.

האופן שבו מקסוול ניהל את העיתון – הוא התערב בכל היבט של הפקתו וּוידא שתמונתו מופיעה בו יותר מ-100 פעמים בששת החודשים הראשונים לאחר רכישת השליטה עליו –  היה הרסני: אף על פי שהוא הפחית את העלויות והגדיל את הרווחים, המירור ושני המוספים שלו איבדו קוראים בקצב המהיר בתולדות העיתון.

הבית של רוברט מקסוול בהדינגטון היל הול (צילום: Wikipedia/Donegal Scott)
הבית של רוברט מקסוול בהדינגטון היל הול (צילום: Wikipedia/Donegal Scott)

באותו הזמן, עושרו של מקסוול, כוחו ושיגעון הגדלות שלו המשיכו לגדול. דירתו המפוארת ליד בניין המירור, שהוא קרא לה בשם "בית מקסוול" וששטיחיה עוטרו באות M, הייתה אחד משלושת המקומות היחידים בלונדון שהיה בהם מנחת מסוקים פרטי.

"קל מאוד לראות את מקסוול כגרסה מוקדמת של [נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד] טראמפ, במובן מסוים, מבחינת ההעצמה העצמית המטורפת", אומר פרסטון.

מסיבת יום הולדתו ה-65 של מקסוול ב-1988 – שתוארה כ"מסיבת העשור" על ידי מנכ"ל בנק רוטשילד – כללה 3,000 אורחים, מברקי איחולים מרונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר ותצוגת זיקוקים שבה המילים "יום הולדת שמח בוב" האירו את שמי אוקספורד.

באופן לא מפתיע, מקסוול הפך כעת, כותב פרסטון, "לדמות מרתקת, שהתייחסו אליה בתערובת משתנה של יראה, פחד ובוז".

"איזה איש יוצא דופן. איך זה לעבוד בשבילו? מאיפה הוא משיג את כל הכסף שלו?", שאל הנסיך צ'רלס את העורך דאז של המירור.

הדירה של רוברט מקסוול בלונדון, כפי שהוצעה למכירה פומבית ב-1992 (צילום: AP Photo/Gill Allen)
הדירה של רוברט מקסוול בלונדון, כפי שהוצעה למכירה פומבית ב-1992 (צילום: AP Photo/Gill Allen)

למעשה, מקסוול היה מעסיק מטיל אימה: הוא התייחס לצוות העיתון בצורה בריונית ומשפילה ללא רחמים, התקשר פעם בשבת בארבע בבוקר ל"ראש הסגל" שלו, כפי שהוא כונה בגיחוך, כדי לשאול אותו מה השעה, והטמיע תרבות של יריבות וחוסר אמון.

הוא צותת לאנשי הצוות שלו באמצעות מכשירי האזנה, ובילה שעות לבדו כשהוא מקשיב להקלטות בחיפוש אחר הוכחה לחוסר נאמנות, ואף הזמין מעקב אחריהם.

"תודה לאל, סוף סוף יצאתי מבית המשוגעים", יאן מקסוול העיד מה חשב לעצמו לאחר שאביו פיטר אותו פעם בגלל טעות קטנה. כעבור שלושה חודשים, מקסוול שכר שוב את בנו לעבודה – תמורת חצי מהמשכורת הקודמת שלו.

גילוי מחדש של השורשים

העושר וההצלחה לא השביעו את תאבונו העצום של מקסוול. אחד המקורות לאי הנחת שלו היה האשמה שחש על ההתכחשות ליהדותו מזה 40 שנה.

"איך פתאום אתה כבר לא יהודי?", שאל אותו חברו, איש העסקים ג'רלד רונסון, ב-1984. זמן קצר לאחר מכן הוא הזמין את מקסוול ואת בטי להצטרף אליו לביקור בישראל.

כשהמטוס הפרטי של רונסון התקרב לתל אביב, הוא הביט במקסוול וראה שדמעות זולגות על פניו. "הייתי צריך לבוא לכאן לפני שנים", הוא חזר ואמר.

הלוויתו של רוברט מקסוול בהר הזיתים, ב-10 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Michel Euler)
הלוויתו של רוברט מקסוול בהר הזיתים, ב-10 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Michel Euler)

נראה שההתלהבות של מקסוול כלפי ישראל גדלה עד כדי כך שבפגישתו למחרת עם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, הוא הכריז על רצונו להשקיע "לפחות רבע מיליארד דולר" במדינת היהודים. זו הייתה הבטחה שבאופן לא אופייני לו, מקסוול בחר לכבד, מציין פרסטון.

במשך ארבע השנים הבאות, הודות לרווחים של קבוצת מירור שבבעלותו, מקסוול הזרים למדינה מיליונים; הוא רכש את "מעריב", השקיע בהייטק ובחברות תרופות, ובתוך כך הפך למשקיע היחיד הגדול ביותר בכלכלה של ישראל. באותן שנים, אף הופיע סטיקר משעשע על רכבים בישראל: "מקסוול – קנֵה אותי".

מקסוול גם התחיל להעביר מידע שימושי למוסד. הביקור בישראל היה אירוע מכונן גם בשביל בטי; הוא הצית בה עניין בשואה, שבסופו של דבר הפך אותה לחוקרת שואה מכובדת.

"ישראל העניקה לו מין תחושה של שיבה רגשית הביתה, שהוא לא קיבל בשום מקום אחר", אומר פרסטון. אולם אף על פי שלחזרתו של מקסוול אל חיק היהדות הייתה "חשיבות אדירה", המיליונר חש רדוף יותר ויותר על ידי העבר ואכול אשמה על גורלה של משפחתו.

איאן, פיליפ ואליזבת' מקסוול בהלוותיו של רוברט מקסוול בירושלים, 10 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Nati Harnik)
איאן, פיליפ ואליזבת' מקסוול בהלוותיו של רוברט מקסוול בירושלים, 10 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Nati Harnik)

לקראת סוף חייו של מקסוול, יאן נכנס לחדר השינה של אביו ומצא אותו רכון מול הטלוויזיה, בוחן סרט תיעודי שנראו בו יהודים מגיעים לאושוויץ. כששאל אותו למעשיו, מקסוול השיב: "אני מנסה לראות אם אני יכול לאתר את ההורים שלי".

"יש הרגשה שככל שהוא הזדקן, העבר נגס בעקביו ולעג לו על מה שהוא השיג", אומר פרסטון.

חורבן פיננסי

לא רק העבר רדף את מקסוול, אלא גם הבנקאים ומבקרי החשבונות.

הדרך לנפילתו הפיננסית החלה ב-1988, כשהוא רכש את בית ההוצאה לאור האמריקאי מקמילן תמורת 2.6 מיליארד דולר – כמעט מיליארד דולר יותר מכפי שאפילו מנהלי החברה עצמה חשבו שהיא שווה. כדי לממן את הרכישה, מקסוול נטל הלוואות מ-44 בנקים ואיגודים פיננסיים שונים.

הניו יורק דיילי ניוז, שמקסוול קיווה שיגביר את נוכחותו בארצות הברית, התגלה כרכישה לא חכמה באותה מידה. מצבו הפיננסי היה כה מסוכן, שבעליו שילמו למקסוול 60 מיליון דולר כדי להיפטר ממנו.

נראה שהמניעים של איל התקשורת לבזבוז הכספים הזה, שנראה בלתי שפוי, אינם לגמרי בגדר תעלומה. "הוא רצה נואשות להוכיח שהוא שייך לאותה זירה כמו מרדוק, ושהוא מתאבק במשקל כבד כמוהו", אומר פרסטון. "אבל אז זה פיתח מין מומנטום גרוע משל עצמו".

נוסעים ברכבת התחתית בניו יורק קוראים את הניו יורק דיילי ניוז ב-6 בדצמבר 1991 (צילום: AP Photo/Norman Y. Lono)
נוסעים ברכבת התחתית בניו יורק קוראים את הניו יורק דיילי ניוז ב-6 בדצמבר 1991 (צילום: AP Photo/Norman Y. Lono)

מקסוול רצה גם להביס את מרדוק וגם לזכות בהערכתו. הוא כשל בשני הדברים. "מקסוול חשב שהוא נכנס לזירה עם עוד מתאבק, אבל הוא לא. למעשה הוא נכנס לזירה עם אמן ג'יו ג'יטסו, שגם היה מצויד בפגיון", אומר הארי אוונס, עורך לשעבר בעיתון הטיימס של מרדוק. מרדוק אמר לפרסטון שהוא מחשיב את מקסוול ללא יותר מאשר "נוכל" ו"מוקיון גמור".

בסופו של דבר, המחיר – עבור מקסוול, בני משפחתו, ויותר מכול, עובדיו – היה איום.

כשהבועה הכלכלית של שנות ה-80 התנפצה ושיעורי הריביות זינקו, מקסוול להטט נואשות במיליונים כדי להחזיק את האימפריה השקועה בחובות שלו מעל המים ולתמוך במחיר המניות הצולל שלה. הוא החל למכור את נכסיו – בהם, במרץ 1991, היהלום שבכתר שלו, הוצאת פרגמון – ולשלוח את ידיו עמוק יותר ויותר אל קרנות הפנסיה של החברות.

כשחובותיו עברו את המיליארד דולר בסתיו של 1991, והבנקים הפעילו עליו לחץ לקבל את כספם בחזרה, מקסוול היה קרוב לקריסה פיזית ונפשית. הוא סבל מנדודי שינה, מדיכאון ומבריאות לקויה, ובילה את לילותיו בהימורים בבתי הקזינו של לונדון או הסתגר וזלל אוכל סיני מול סרטי ג'יימס בונד.

עובדי קבוצת המירור מפגינים מול הפרלמנט הבריטי ביוני 1992 (צילום: Reuters / Alamy)
עובדי קבוצת המירור מפגינים מול הפרלמנט הבריטי ביוני 1992 (צילום: Reuters / Alamy)

"הלחץ שהיה כרוך בזה, אפילו בשביל מהמר גדול כמו מקסוול, ודאי היה עצום", אומר פרסטון. "הפחד מפני ביזיון ודאי היה מאוד חריף, וכמובן, באותו שלב, כבר לא היה לו עם מי לדבר. הוא הרחיק מעליו את כל המשפחה שלו, והוא לא ממש היה ביחסים טובים עם אשתו. הוא היה אדם בודד מאוד".

"הפחד מפני ביזיון ודאי היה מאוד חריף, וכמובן, באותו שלב, כבר לא היה לו עם מי לדבר. הוא הרחיק מעליו את כל המשפחה שלו, והוא לא ממש היה ביחסים טובים עם אשתו. הוא היה אדם בודד מאוד"

כשמקסוול הפליג ב"ליידי גיליין" ב-1 בנובמבר 1991, הוא כבר ידע שהגניבות והרמאות שלו עומדות להתגלות.

פגישות עם ועדת ביקורת החשבונות של המירור – כאשר על סדר היום עמד הבור ההולך ונפער בכספי הפנסיה; ועם נגיד בנק אנגליה – שלבטח עמד לבדוק את כושר הפירעון של החברות שלו – היו אמורות להתקיים חמישה ימים מאוחר יותר. בינתיים, משטרת לונדון עמדה לפתוח בחקירה נגדו לאחר שהבנק השוויצרי, שאיים לפרסם את העניין בפומבי, יידע אותה ב"חשדות להפרות חוק".

ואז, לרגע, האסון שהתגלגל לכיוונו של מקסוול נעצר: בסביבות השעה 5 בבוקר, באותו היום שבו היה אמור להתמודד עם המציאות בלונדון, הוא נפל מירכתי היאכטה שלו כשחלפה על פני גראן קנריה בדרך לטנריף. כ-12 שעות מאוחר יותר, גופתו הצפה של מקסוול התגלתה על ידי מסוק של שירות החילוץ הלאומי של ספרד.

אליזבת מקסוול, אלמנתו של רוברט מקסוול, עוזבת את היאכטה "ליידי גיליין" בדרכה להעביר את גופתו של רוברט לשדה התעופה, ב-7 בנובמבר 1991 (צילום: Dominique Mollard/AP Photo)
אליזבת מקסוול, אלמנתו של רוברט מקסוול, עוזבת את היאכטה "ליידי גיליין" בדרכה להעביר את גופתו של רוברט לשדה התעופה, ב-7 בנובמבר 1991 (צילום: Dominique Mollard/AP Photo)

חמישה ימים לאחר מותו, מקסוול הובא למנוחות בחלקת קבר שרכש על הר הזיתים. כפי שכתבה בטי מאוחר יותר, זו הייתה "פרידה מגיבור, שהפכה ללוויה ממלכתית", בהשתתפותם של ראש הממשלה שמיר, נשיא המדינה דאז חיים הרצוג ושמעון פרס, בין השאר. "מלכים וברונים צרו על מפתן דלתו. הוא היה דמות כמעט מיתולוגית", ספד לו הנשיא.

אולם המיתוסים האלה החלו להתנפץ במהירות: שבועות ספורים לאחר מותו נחשפה האמת על מעילות הכספים שלו – 763 מיליון ליש"ט היו חסרים בקופות החברות שלו, בכלל זאת יותר מ-400 מיליון ליש"ט מקרנות הפנסיה – ועל חובותיו. "הנוכל של המאה", צעקה כותרת השער של מגזין "ניוזוויק".

763 מיליון ליש"ט היו חסרים בקופות החברות שלו, בכלל זאת יותר מ-400 מיליון ליש"ט מקרנות הפנסיה – ועל חובותיו. "הנוכל של המאה", צעקה כותרת השער של "ניוזוויק"

הגילויים הללו עוררו ספקולציות סביב השאלה שהעסיקה את התקשורת מאז ההודעה על מותו של מקסוול: האם הוא נפל בטעות, האם מישהו דחף אותו או שהוא קפץ?

תגובתה הראשונה של בטי הייתה ברורה: "הוא לעולם לא היה מתאבד", הכריזה כאשר טסה לגראן קנריה. כעבור 30 שנה, מרדוק עדיין משוכנע שהוא אכן עשה זאת. "הוא ידע שהבנקים סוגרים עליו, הוא ידע מה הוא עשה, והוא קפץ", אמר לפרסטון.

גיליין מקסוול, בת הזקונים של רוברט מקסוול, מקריאה הודעה בספרדית אחרי מותו, על ירכתי היאכטה "ליידי גיליין", 7 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Dominique MollardAP Photo/Dominique Mollard)
גיליין מקסוול, בת הזקונים של רוברט מקסוול, מקריאה הודעה בספרדית אחרי מותו, על ירכתי היאכטה "ליידי גיליין", 7 בנובמבר 1991 (צילום: AP Photo/Dominique MollardAP Photo/Dominique Mollard)

אף על פי שפרסטון דוחה את הרעיון שמקסוול נרצח – כצפוי, פעמים רבות האצבע המאשימה הופנתה כלפי המוסד – הוא אומר כי אין ראיות חותכות שמאפשרות לקבוע אם הוא החליק ונפל או קפץ.

אבל דבר אחד ברור לו: "אם זו הייתה תאונה, הרי שזו הייתה אקראיות מדהימה, בהתחשב בכך שהוא ידע שהוא חוזר כדי להתמודד עם מעין שלוש פלוגות ירי: המשטרה הייתה בעקבותיו, הפנסיונרים היו בעקבותיו, והבנקאים היו בעקבותיו".

עוד דבר שאינו מוטל בספק הוא השממה הפיננסית שמקסוול הוריש למשפחתו ולעובדיו. עם חובות של 406 מיליון ליש"ט, בנו קווין זכה בתואר הבלתי נחשק פושט הרגל הגדול בהיסטוריה. הוא ואחיו יאן נוקו מאוחר יותר מחשד לעבירות שונות של קשירת קשר והונאה. בת הזקונים, גיליין, תתפרסם לימים כחשודה מרכזית בפרשת הפדופיליה של ג'פרי אפשטיין.

התכולה של דירתו המפוארת של מקסוול ושל אחוזת הדינגטון היל הול הועמדה למכירה פומבית. ורוב ה"פנסיונרים של מקסוול" קיבלו רק מחצית ממה שהגיע להם. בישראל, "מעריב" נמכר במחיר מציאה למשפחת נמרודי.

זמן קצר לאחר שמקסוול רכש את הדיילי מירור, עורך העיתון דיבר על הבעלים החדשים שלו עם חבר פסיכיאטר. "בסוף הוא ימוטט את כל האימפריה סביבו", הוא חזה. "הוא לא ישאיר שום דבר… רק אפר".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כתבה שנועדה לכסות על האמת ולהסתיר עובדות חשובות מאוד. שכחו בכתבה לכתוב שרוברט מקסוול הוא אביה של גיליין מקסוול, שהיתה מסרסרת ילדות לאישים ורמי מעלה על האי של ג'פרי אפשטיין. הדבר שימש כא... המשך קריאה

כתבה שנועדה לכסות על האמת ולהסתיר עובדות חשובות מאוד. שכחו בכתבה לכתוב שרוברט מקסוול הוא אביה של גיליין מקסוול, שהיתה מסרסרת ילדות לאישים ורמי מעלה על האי של ג'פרי אפשטיין. הדבר שימש כאמצעי לסחיטה וכפיית ציות על אותם אנשים. וכן, רוברט מקסוול היה סוכן מוסד. עכשיו תעשו את החיבור בעצמכם.
למה שהתקשורת לא תספר ולו פעם אחת את האמת…

עוד 3,084 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 19 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משבר הדיור חוזר, ובגדול: עשור אחרי מחאת האוהלים ברוטשילד, מחירי הדירות שוב דוהרים כלפי מעלה ● הביקושים גבוהים ויש מחסור בדירות באזור המרכז ● כחלון ניסה לבלום את המחירים ונכשל בעוד שדרעי וליצמן נתפסים כמי שדואגים לסקטור שלהם ● חיים פייגלין, סגן נשיא התאחדות הקבלנים: "אנחנו כבר 13 שנה במשבר מתמשך והוא חמור לדעתי יותר מהמשבר עם איראן"

עוד 2,441 מילים

לשופרות כדאי להקשיב לפרשנים הימנים

ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיניהם של יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים, שמבקשים להתנער מהתמיכה האוטומטית של רוב מחנה הימין בנתניהו. ההתפכחות באה לידי ביטוי בקרב הימין והמגזר החרדי, אך רואים אותה גם בקרב אנשי המחאה.

ככל שעוברים ימי המנדט של נתניהו, כך נפקחות עיני יותר ויותר גורמים בפוליטיקה ובאמצעי התקשורת המזוהים עם הימין והחרדים. את ההתפכחות רואים גם בקרב אנשי המחאה

בימים בהם כונו המפגינים "מפיצי מחלות" (שהרי לנוכח מצב התחלואה כיום הם כבר הפסיקו להפיץ מחלות ועברו לסטטוס של כינים), המפגינים סיפרו שנתקלו בלא מעט אנשי ימין שהתפכחו, עזבו את הליכוד ועברו להשתתף בעצמם במחאה. מי שמכיר את הנפשות הפועלות יודע כי חלק מאנשי המחאה הם אנשי ימין או אנשי ליכוד לשעבר.

כאמור, הקולות המפוכחים נשמעים גם בתקשורת החרדית. תקשיבו למשל לריבלין (לא הנשיא) הפרשן החרדי יעקב ריבלין, למשל, אמר:

"בוחרים של שישים ואחד מנדטים בחרו באלו שהבטיחו לא לשבת איתו. זה רצון הבוחר, זו פעם רביעית ומן הראוי שנתניהו יכבד אותו וילך הבייתה".

 מאמר שכתב העיתונאי אריאל כהנא ב"ישראל היום" עורר סערה. עצם כתיבת המאמר משקפת את קיומם של בקיעים בחומה הבצורה שנבנתה ע"י הימין כדי להגן על נתניהו. במאמר המדובר, כהנא מנסה לשכנע את חבריו מהימין כי הפתרון למשבר הפוליטי יהיה, כדבריו, לשחרר את הפקק הלו הוא נתניהו.

מהטקסט של כהנא, למי שנתקל לראשונה בכותב, ניתן ללמוד כי הוא בעל עמדות ימין. או כפי שמדקלמים זאת נתניהו ושריו – "על מלא". עם זאת, ניתן לומר לזכותו שהוא מקדם באופן גלוי ובאומץ פתרון פרגמטי ששומר על הימין בשלטון, ללא ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום, הפועל על פי האינטרסים האישיים שלו לפני טובת המדינה. פתרון שבאופן אישי בהחלט לא מקובל עלי, כמי שתומך בממשלת שינוי, אך השיח שכהנא מעורר בעקבות מאמרו מעניין, וניתן ללמוד ממנו על הלך הרוח המתגבש בימין.

כהנא כותב במאמרו:

"זו המציאות הפוליטית, טובה או רעה, מוצדקת או מעוותת, הגונה או אכזרית. זה פוצע את הלב, במיוחד לאנשים כמוני שליוו את נתניהו מקרוב. אך ככל שאדם יכול לצפות את העתיד, המציאות הזו לא תשתנה.

הריאל פוליטיק הוא שנתניהו הוא איש הציבור היחיד שאם יזוז במעט מתפקידו הנוכחי, תתאפשר הקמת ממשלה בישראל. אם בנט או סער, או ליברמן, או לפיד, או מיכאלי, או סמוטריץ', יעזבו עדיין לא תקום ממשלה, משום שאף מפלגה לא תשנה את עמדתה בנוגע אליו. לעומת זאת, אם נתניהו יתגמש ניתן יהיה להקים ממשלה ברגע.

זה אולי לא צודק ולא פייר אך זה המצב. אחרי שנתיים של סחרור נוראי, הדרך היחידה להקים ממשלה בישראל היא ויתור של נתניהו.

הרעיונות מסתובבים בחלל האוויר. בכיר אחר מהליכוד שיחליף אותו. רוטציה מעוגנת בחוק וערובות אחרות. לא הפרטים חשובים אלא העיקרון. בלי נכונות של נתניהו לשחרר את הפקק, לא תוקם ממשלה בעתיד הקרוב או הרחוק. ודאי וודאי שלא תוקם ממשלה לאומית, שתחולל את הרפורמות במערכת המשפט, תדאג להתיישבות ובכלל תהלום ערכיהם של נתניהו ומצביעיו".

נחסוך לכם את ההשמצות שספג כהנא בטוויטר בתגובה למאמרו. לפי תגובתו להשמצות, ניתן להבין שהאיש מכיר היטב את נתניהו:

"אני מלווה את נתניהו 25 שנה. בבחירות 1996 עמדתי בצמתים עם תמונותיו. כעיתונאי, מאז שב לראשות ב-2009, כשדיברו על 'בידוד מדיני', אני כתבתי שישראל פורחת. כשלעגו לקשריו עם פוטין טענתי אני בשבחם. כשהשמיצו את נאומיו בקונגרס, דיברתי על גדולתם. איני צריך הטפות".

והנה גם הפרשן החרדי יאיר שרקי מצטרף ומעז להציע אלטרנטיבה לתקיעות האינסופית:

"ואחרי ימי הזיכרון והעצמאות, בלתי נתפס שאחדות לא עולה אפילו כאפשרות כדי לפתור את המצב הפוליטי. בפעם הקודמת השמאל-מרכז התפשר ורוּמה. עכשיו תור הימין לוותר: אם נתניהו לא מסוגל להיות שני ברוטציה, ממשלת אחדות של בנט – לפיד עדיפה מעוד בחירות והמשך ההתגוששות".

וישנו גם בני רבינוביץ', פרשן חרדי הכותב ב"יתד נאמן", שנראה כי מאס בסגידה לנתניהו:

"האפשרות היחידה שלפנינו (אחרי שנכשלת כבר 4 פעמים) חדה וברורה; חלאס. לך לקיסריה, ותוך 5 דקות תוקם כאן ממשלה יציבה וחזקה".

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית. וכאמור, גם גורמים בימין ובמגזר החרדי מתחילים להבין זאת ולגלות את הפנים האמיתיות של נתניהו מתחת למסיכה (לא זו של הקורונה).

אם כן התחושה הרווחת, המגובה במספר דוגמאות, היא שמחלחלת ההבנה שהפתרון לתקיעות הפוליטית היא שאסור לתת לנתניהו להרכיב ממשלה וכי מדובר בטעות פוליטית

אותם ח"כים, פעילים פוליטיים ועיתונאים שהתפכחו – חייבים להשמיע את קולם ולפעול ביחד למען יצירת תפנית במציאות הפוליטית ההזויה. תומכי הליכוד סבורים שהרוב בחר בנתניהו, כלומר ב-30 מנדטים, אך כפי שריבלין אמר וכפי שנאמר לא מעט – הציבור בחר ב-62 מנדטים שמתנגדים לנתניהו. אמרתם שהרוב קובע והפעם אתם צודקים. לפי השיטה, הרוב נגד נתניהו.

בכתבה דילמת הליכודניקים ששודרה אמש (ראשון) ניתן לראות כי למספר ליכודניקים ירד האסימון, או בעידן של היום – ירדה האפליקציה, והם מבינים שבלי נתניהו יכלה להיות להם ממשלה ימנית עם ראש ממשלה אחר מהליכוד.

הזכרתי את ישראל היום בשל המאמר של כהנא. אבל ראוי להתעכב גם על רגעים מעניינים שאירעו באולפן שישי האחרון, כשבועז ביסמוט הגדיר את העיתון שאותו הוא עורך: "עיתון ימני שמרן שמתנגד לכניסה של רע"ם לממשלה".

זו לא הפעם הראשונה שביסמוט שוגה בדיווח או בניתוח המציאות. ישראל היום הוא עיתון שפועל לפי דגם ישן שדי נעלם מהעולם, כך שיתכן שכדאי לשנות את שמו ל"ישראל אתמול". עיתון מגויס שנולד ע"י מקורבו של נתניהו שלדון אדלסון המנוח, במטרה להביע תמיכה/לקדם/לחזק את נתניהו, על פי הדגם הסובייטי שנולד בראשית המאה ה-20 והתחדד בתקופת המלחמה הקרה. דגם לפיו, כדי להנחיל את מסרי השלטון לכלל האוכלוסייה, הפעילה המדינה הקומוניסטית מכונת תעמולה משומנת היטב. פייק ניוז שנקרא, למרבה האירוניה: "אמת". פראבדה.

הוויכוח בין גדי סוקניק לשי גולדן, שלאחרונה קיבל זמן מסך עודף במקום ד"ר הילה קורח הנפלאה, ממחיש את הוויכוח הקיים היום בין אלו שזועמים על התועמלנים, או בשפה של היום "השופרות", לבין אלו שתומכים בהם כחלק מהתמיכה בנתניהו. מי שמקשיב לאחרונה לגולדן מבין היטב את סוקניק.

שי גולדן ראש בראש מול גדי סוקניק.

סערה בשידור חי | שי גולדן ראש בראש מול גדי סוקניק.גדי סוקניק מרמז האשמות חסרות בסיס כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בנוסף הופך את ראש המוסד יוסי כהן למעיין עושה דבריו האישיים של נתניהו.שי גולדן לא נשאר חייב.

Posted by ‎לירן אלמוג כהן – Liran Almog Cohen‎ on Sunday, April 11, 2021

רשימת השופרות ארוכה, וקוראת תיגר על הקביעה שהתקשורת שמאלנית, שיש ממש בהתקפה של נתניהו על התקשורת, ובעיקר מרדדת את התקשורת.

נחזור לביסמוט, שמדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים כדי לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן, עד שזה נראה שהוא מנסה לבסמט לנו את התודעה. חצי עם מעריך את השופרות, חצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך ולשמור על לחץ דם תקין.

ביסמוט, מדי יום שישי, בעידוד הפרשן עמית סגל, עושה מאמצים לאתרג את נתניהו ולדבר בשבחו ללא שום רסן. חצי עם מעריך את השופרות וחצי עם מתקשה לצפות בהם על המסך תוך שמירה על לחץ דם תקין

ואם כבר ישראל היום, אי אפשר לסיים את הפוסט מבלי להתייחס לבחירה שלו  להקדיש את השער בערב יום הזיכרון לחייל אליאור עזריה, מה שמשקף את הערכים והסטנדרטים של העיתון, שמשקפים נאמנה את אלו של השלטון שאותו הם מדבררים.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,030 מילים

"מה לנו כי נלין אם בהם נוהגים ככה?"

ראיון נעמי מורביה עוקבת בייאוש אחר מחאת נכי צה"ל ● כמי שמובילה את מאבק הנכים להעלאת קבצת הנכות בביטוח לאומי מזה שנים, היא מאמינה שהעוול שנעשה לנכי צה"ל אף גדול מזה שנעשה לנכים שהיא מייצגת ("בגלל האחריות השילוחית של המדינה"), חושפת כי גם בנה הוא הלום קרב ומזהירה את נכי צה"ל מפני הבטחות השווא של נתניהו: "מצבם נעשה יותר גרוע בגללו. אז למה שנאמין לו?"

עוד 1,111 מילים

״עמדתנו נותרה זהה - או ממשלת ימין בראשות מישהו אחר או אחדות פריטטית״

נוכח הפרסומים כי נתניהו בוחן ההצבעה ישירה לראש ממשלה ציטט סער את נתניהו שאמר פעם ״שיטת ממשל אינה זוג גרביים" ● נתניהו ובנט נפגשים ● לפיד נפגש עם עודה וטיבי ● ישועה: נדרשתי להסיר תמונה של יאיר מתנשק עם חברתו כי רה״מ אמור לחתום על הנפקה ● סמי אבו-שחאדה על האלימות ביפו: ״אנשים שבאים לעיר מעורבת ורואים בה משהו שצריך לשנות - זה מסוכן"

עוד 21 עדכונים

למקרה שפיספסת

הפרסום אתמול כאילו דרעי, נתניהו ובנט מבקשים לקדם בחקיקה זריזה בחירות ישירות לראשות הממשלה בתוך שבועיים מעיד על הפאניקה בסביבת נתניהו ושותפיו, שמבינים כי הזמן אוזל - ואין להם שום היתכנות להקים ממשלה ● וכך, הייאוש מתחיל לחלחל גם לתוך שורות הליכוד וגם ההכרה שאפילו באופוזציה, אף אחד לא ינסה להחליף את נתניהו בראשות המפלגה ● פרשנות

עוד 449 מילים ו-3 תגובות

הנסיך חמזה תחת מתקפה

המלך עבדאללה עבר למתקפה ומכפיש באופן מתוחכם את הנסיך חמזה, למרות ההכרזה הרשמית על סיום המחלוקת בבית המלוכה. המלך עבדאללה סבור כי הנסיך חמזה היה חלק מתוכנית סעודית לממש את תוכנית "עסקת המאה" ולהחליף את ירדן בתפקיד האפוטרופוס על המקומות הקדושים בירושלים.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות" אליו וליורש העצר והתחייב לכבד את החוקה.

ירדן איננה נרגעת מהפרשה האחרונה של "ניסיון ההפיכה" או "קשירת הקשר" של הנסיך חמזה ומקורביו נגד אחיו למחצה, המלך עבדאללה, למרות שהמלך עבדאללה הודיע על סיום הפרשה ועל כך שהנסיך חמזה חתם על "מכתב נאמנות"

המלך עבדאללה והנסיך חמזה נראו יחדיו, בפעם הראשונה מאז פרוץ המשבר, באירוע לציון 100 שנים להקמת המדינה ההאשמית. אולם אין לטעות, המשבר נותר עמוק מאוד. בפרשה עדיין עצורים כ-20 איש ולא ברור מה יעלה בגורלם. ברחוב הירדני לא מאמינים לגירסת השלטונות על קשירת קשר כביכול של הנסיך חמזה, ביחד עם "גורמים חיצוניים" (סעודיה) להפיל את שלטון המלך. הציבור דורש הסברים מהממשלה ולא מקבל אותם, והרושם הכללי הוא שהיה כאן ספין תקשורתי גדול של ארמון המלוכה כדי לחפות על הכישלון הגדול שלו בטיפול במשבר הכלכלי ובמגיפת הקורונה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה שלה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומהתמיכה של השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה.

הנסיך חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם, במיוחד הקלטת הויכוח הלוהט בינו לבין הרמטכ"ל יוסף אלחניטי שהגיע לביתו כדי להזהירו. עכשיו עבר המלך עבדאללה לשלב של מתקפת נגד כדי להכפיש את הנסיך חמזה.

למרות שהתובע הכללי בירדן אוסר על אמצעי התקשורת, כולל הרשתות החברתיות, לפרסם שום מידע בפרשה – פירסם אחד מ"שופרות התעמולה" של המלך עבדאללה מאמר הכפשה נגד הנסיך חמזה.

את המאמר בעיתון הירדני "אלע'ד", פירסם העיתונאי פהד אלחיטאן, יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ הטלוויזיה הירדני, המקורב לבית המלוכה, בו הוא האשים את הנסיך חמזה כי בשל החלומות והשאיפות האישיים שלו חרג ממעמדו והיה מעורב בקשירת קשר נגד המלך עבדאללה. מזימה שאף נקבעה לה "שעת אפס" ולוח זמנים מפורט, עד להתערבות גורמי הביטחון הירדנים בפרשה.

המלך עבאדללה מודאג מהפופולריות הרבה לה זוכה הנסיך חמזה ברחוב הירדני ומתמיכת השבטים הבדואים בדרום ירדן באחיו למחצה. חמזה הצליח לרכוש את אהדת הרחוב הירדני באמצעות הסרטונים וההקלטות שפירסם

המאמר של פהד אלחיטאן היה ההאשמה הרשמית הראשונה של גורם ממשלתי רשמי נגד הנסיך חמזה, למרות שהמלך הודיע על סיום הפרשה. המאמר עורר זעם רב ברשתות החברתיות על פירסומו למרות האיסור של התובע הכללי. נשמעו קריאות להעמיד את אלחיטאן לדין והיו תגובות תמיכה רבות בנסיך חמזה, אולם, לציבור הירדני ברור כי המאמר הוא פרי עטו של השופר של משפחת המלוכה.

בכך לא נסתיים מסע ההכפשה של  הנסיך חמזה, ראש הממשלה בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער שנמשך כמה שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד הנסיך חמזה.

בסקירה של ראש הממשלה לחברי הפרלמנט נמסרו הדברים הבאים:

1

קשירת הקשר נגד המלך עבדאללה נועדה להחלישו בגלל התנגדותו ל"עסקת המאה" של טראמפ. הנסיך חמזה ו"גורמים פנימיים וחיצוניים" ניסו להוביל מהלך, שבו יביעו השבטים הבדואים בדרום ירדן נאמנות לנסיך חמזה, שהציג את עצמו בפגישות עימם כתחליף למלך עבדאללה.

הנסיך חמזה דחה כל מיני יוזמות שהציע לו המלך עבדאללה והוא הפר את החוקה הירדנית.

2

ראש הממשלה סירב לומר מיהם "הגורמים החיצוניים" המעורבים בקשר, שרצו לזעזע את ביטחון ויציבות הממלכה, אך רמז למעורבות של סעודיה.

3

ראש הממשלה מתח ביקורת על הנסיך חמזה, בתואנה שלא התנהג כיאה ל"נסיך האשמי" וקצין בצבא ירדן, כאשר הקליט בחשאי את הרמטכ"ל הירדני והדליף את ההקלטה לאמצעי התקשורת בעולם.

4

המלך עבדאללה ניסה להניא את הנסיך חמזה מהשאיפות האישיות שלו ללא הצלחה.

בהמשך מסע ההכפשה של חמזה, רה"מ בשאר אלח'צאוונה כינס לדיון סגור את חברי הפרלמנט לתדרוך על "קשירת הקשר" נגד המלך. אחרי דיון סוער של שעות הודלפו לאמצעי התקשורת הערביים פרטים מגמתיים נגד חמזה

5

גורמי הביטחון הירדנים התערבו וערכו מעצרים רק ברגע שהתוכנית של הנסיך חמזה ומקורביו באסם עוואדללה והשריף חסן בן זיד נכנסה לשלב מעשי ונקבעו לה תאריכים ולוחות זמנים. התוכנית הייתה להסית את השבטים הבדואים נגד המלך עבדאללה ומוסדות המדינה. "הגורמים החיצוניים" העבירו כספים לבאסם עוואדאללה לרכוש נדל"ן במזרח ירושלים כדי לקדם את "עסקת המאה" על רקע התנגדות המלך לתוכנית ולויתור על ירושלים ומחיקת הזהות הלאומית הפלסטינית.

6

החקירה נמצאת באחריות התובע הכללי, שיעביר כתבי אישום נגד המעורבים לבית הדין המיוחד לביטחון המדינה.

*  *  *

"מלחמת האחים" בבית המלוכה הירדני נמשכת, למרות שרשמית הפרשה הסתיימה. המלך עבדאללה מנסה לשקם את הנזקים שנגרמו לו בדעת הקהל בירדן ולהכפיש את הנסיך חמזה.

עם זאת, למרות שברור כי לא היה שום ניסיון הפיכה בירדן, הפרשה מעידה על החשש הגדול של המלך עבדאללה מכך, שלמרות שהנשיא טראמפ איננו עוד בבית הלבן – תוכנית "עסקת המאה" לא ירדה מן הפרק, וכי יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מנסה לבחוש בנעשה בירדן, באמצעות הנסיך חמזה. זאת כדי להביא בסופו של דבר להשתלטות סעודית על מעמד האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים, שמוקנית לירדן בהתאם להסכם השלום עם ישראל משנת 1994.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 787 מילים
עודכן לפני 4 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

משפחתו של פגוע הנפש שנהרג בחיפה דורשת להשעות את השוטר החשוד

מעקב זמן ישראל שלושה שבועות אחרי שמוניר ענבתאווי נורה למוות בידי שוטר, פנתה משפחתו למח"ש בתלונה על כך שהחשוד לא הושעה וכי הם טרם קיבלו את תוצאות הנתיחה שלאחר המוות ● "לא ייתכן שחייו של חולה נפש יקופחו ולא ייתכן כי משפחה הזועקת לעזרת המשטרה כגוף מקצועי, תזכה לתוצאה הפוכה בקטל של ממש" ● מח"ש בתגובה: "ההחלטה על החזרת השוטר החשוד לתפקידו אינה בסמכות מח"ש"

עוד 963 מילים

מנדלבליט ממשיך לעבוד בשביל נתניהו

בנוסף לעורכי הדין שמעסיק נתניהו במשפטו הפלילי ובבג"ץ, לראש ממשלת המעבר יש צוות נוסף שעובד עבורו פול-טיים ● היועמ"ש מנדלבליט ואנשי מחלקת הבג"צים בפרקליטות הגישו לבג"ץ תגובה בעתירה נגד הטלת המנדט על נאשם בפלילים שיש בה אי-דיוקים וטיעונים מפולפלים היוצאים להגנת נתניהו ● לא ברור מדוע מנדלבליט עובד כל כך קשה למטרה זו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שמי איזבלה איתן, טופס, תל אביב-יפו לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני הסתכסכנו בצורה כזו או אחרת עד שלבסוף עזב אותי ועברנו לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שחיי נגמרו והילדים שלי ... המשך קריאה

שמי איזבלה איתן, טופס, תל אביב-יפו לאחר 12 שנות נישואים, בעלי ואני הסתכסכנו בצורה כזו או אחרת עד שלבסוף עזב אותי ועברנו לקליפורניה כדי להיות עם אישה אחרת. הרגשתי שחיי נגמרו והילדים שלי חשבו שלעולם לא יראו את אבא שלהם יותר. ניסיתי להיות חזק רק לילדים אבל לא הצלחתי לשלוט בכאבים המייסרים את ליבי, לבי התמלא צערים וכאבים כי הייתי ממש מאוהב בבעלי. כל יום ולילה אני חושב עליו ומאחל תמיד שהוא יחזור אליי, הייתי ממש נסער ונזקקתי לעזרה, אז חיפשתי עזרה באינטרנט ונתקלתי באתר שהציע שד"ר אלאבה יכול לעזור לאקס שלי לחזור במהירות . אז הרגשתי שאני צריך לנסות אותו. יצרתי איתו קשר והוא אמר לי מה לעשות ועשיתי את זה ואז הוא עשה לי כישוף אהבה. 48 שעות אחר כך בעלי באמת התקשר אליי ואמר לי שהוא כל כך מתגעגע אליי והילדים, כל כך מדהים !! אז ככה הוא חזר באותו יום, עם המון אהבה ושמחה, והוא התנצל על הטעות שלו והכאב שהוא גרם לי ולילדים. הנישואים שלנו היו חזקים מבעבר, הכל בזכות ד"ר אלאבה. הוא כל כך חזק והחלטתי לשתף את הסיפור שלי באינטרנט שד"ר אלאבה היה מכשף אמיתי ועוצמתי. אני תמיד אתפלל שהוא יחיה הרבה זמן כדי לעזור לילדיו בעת צרה, אם אתה כאן ואתה צריך את בחזרה לשעבר או שבעלך עבר לאישה אחרת, אל תבכה יותר, פנה עכשיו לגלגל האיות החזק הזה. הנה דוא"ל יצירת הקשר שלו בכתובת: {dralaba3000@gmail.com} או העבר לו WhatsApp דרך איש הקשר שלו למטה +2349071995123 תודה לך ד"ר ALABA.

אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיק... המשך קריאה

אולי כי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה בתקופת אישור הצוללות המצריות? אולי כי הוא עצמו היה אמור להיות מראשוני הנחקרים בתיקי 3000? ואולי אף תחת אזהרה? ואולי היה אמור לפסול את עצמו מהחלטות בתיקי 3000 בגלל ניגוד עניינים? ובשל ניגוד עניינים בתיק 3000, ניגוד העניינים גולש גם לתיקי נתניהו האחרים, ולמעשה לכל החלטה בכל עניין שקשור לנתניהו? ואולי הגיע הזמן שמגישי הבגצ יגישו עתירה כנגד מעורבות מנדלבליט בכל הקשור לנתניהו, כיוצא מהכשלים בחקירות תיק 3000 שפסחו על מנדלבליט עצמו? כן, אתם! בשביל זה אנחנו תורמים לכם, למקרה ותהיתם. ואולי הדילוג מעל דעת המיעוט של גרוניס במינוי מנדלבליט התבררה כרגע שבו בגצ הפך לסמרטוט. והגיע הזמן להקריא לבגצ את דעת המיעוט שלו, ולהגיד לבגצ, שדעת המיעוט הזאת לא מגיעה לקרסוליים של המציאות היום

עוד 975 מילים ו-2 תגובות

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

יוזמת דרעי: ייערכו בחירות ישירות לראשות הממשלה, הכנסת תישאר ללא שינוי

בג"ץ דחה את העתירה נגד החלטת הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו ● לפיד: אופתע אם ריבלין לא יטיל עליי את הרכבת הממשלה ● נתניהו: תוך שבועיים תוצג בממשלה רפורמה מקיפה בטיפול בנכי ובפצועי צה"ל ● נתניהו קבע כי גלנט ורגב יכהנו לסירוגין כחברים בקבינט הביטחוני ● סמוטריץ': מוטב שתקום ממשלת בנט-לפיד מאשר ממשלה של מפלגות ימין שנשענת על רע"ם

עוד 52 עדכונים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים ו-1 תגובות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה