מי שעוקב אחר ההצהרות של מנהיג איראן ביחס לארצות הברית והקהילה הבינלאומית, לא צריך להיות מופתע מהחלטתה של איראן שלא לחזור לשולחן המשא ומתן עם המעצמות, ולהתעקש על הסרת הסנקציות מצד ארצות הברית כתנאי לכל הדברות עתידית בסוגיית הגרעין.

כדי להבין את עמדתה של איראן צריך לחזור לתקופת המו"מ בין איראן והמעצמות, לפני ההגעה להסכם הגרעין (ה-JCPOA). מנהיג איראן היה ספקני לכל אורכו של המשא ומתן. רק מסע שכנוע אגרסיבי מצדו של הנשיא רוחאני, וההבנה כי זהו ההסכם הטוב ביותר אליו איראן יכולה להגיע, הובילו להסרת ההתנגדות של המנהיג והסכמתו לשורת צעדים משמעותיים שהסיגו לאחור את תוכניתה הגרעינית של איראן. זאת בתמורה להסרת הסנקציות מצד המערב בדגש על ארצות הברית.

מנהיג איראן היה ספקן לאורך המו"מ. רק מסע שכנוע אגרסיבי מצד רוחאני, וההבנה כי זהו ההסכם הטוב ביותר אליו איראן תגיע, הובילו להסרת התנגדותו לשורת צעדים משמעותיים שהסיגו לאחור את התכנית הגרעינית

אך גם לאחר ההסכם ח'אמנהאי היה ספקן מאוד ביחס לכוונותיה של וושינגטון וסירב לאשר שום שיח עם הממשל. לטענתו, המטרה האסטרטגית של ארצות הברית, קרי החלפת המשטר באיראן, לא השתנתה למרות ההסכם. יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין בתקופת הנשיא טראמפ אימתה את כל החששות של מנהיג איראן בדבר "הבוגדנות" האמריקנית, והובילה בסופו של יום גם להפרה איראנית בוטה של הסכם הגרעין.

הגם שרוחאני וחבר מרעיו מכירים בצורך לנהל שיח עם הממשל החדש, הם חלשים מידי כדי להשפיע על מנהיג איראן לשנות את החלטתו. בוודאי כאשר מעבר לפינה אמורות להתקיים הבחירות לנשיאות האיראנית שיובילו לבחירתו של נשיא חדש בטהראן. לכן, ספק רב מאוד אם איראן תהיה מוכנה לשיח (בוודאי ישיר ופומבי) עם ארצות הברית כל עוד זו לא הסירה את הסנקציות.

מבחינת הממשל האמריקני השעון מתקתק ומרחב התמרון מצטמצם. ההסכם בין יושב ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית לבין בכירי המשטר באיראן אמור להחזיק מעמד כשלושה חודשים, ואחריו משטר הפיקוח באתרי הגרעין עלול להתמוטט אם לא תהיה חזרה של הצדדים להסכם. עובדה זו, והרצון להגיע להסכם עם איראן בטרם יבחר נשיא שמרן (ויש לכך סיכוי לא רע בכלל), לא מאפשרים לוושינגטון שום אופציה אחרת אלא להסיר את הסנקציות ולחזור להסכם.

הממשל חשב לנצל את המשך הסנקציות כדי "למשוך" את איראן לשולחן המשא ומתן (וגם כדי להראות מבית כי אינו נכנע לאיראנים) ובכך לאפשר "לתקן" את ההסכם ואף להוסיף בו נושאים נוספים (כמו טילים ופעילות איזורית אשר סביר מאוד להניח שאיראן תתנגד להוספתם בכל תוקף). אך הממשל מגלה כי אם ברצונו לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, הוא יכול לנקוט רק בצעד אחד ומתחייב (בראי איראן) – הסרת הסנקציות וחזרה להסכם המקורי לפני כל דיון על הסכם אחר.

הממשל מגלה כי אם ברצונו לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית, הוא יכול לנקוט רק בצעד אחד ומתחייב (בראי איראן) – הסרת הסנקציות וחזרה להסכם המקורי לפני כל דיון על הסכם אחר

איראן לוקחת פה הימור מסוכן, שכן היא עלולה למצוא את עצמה "כלואה" בהתקדמות משמעותית בתוכניתה הגרעינית, שתצמצם עוד יותר את הסיכוי להגעה להסכם ולהפסקת סנקציות. אך היא מניחה כי לממשל אין באמת אופציה טובה יותר וכי כדי להמנע ממצבים בלתי הפיכים הוא יאלץ לנקוט את הצעד הראשון של הסרת הסנקציות.

במקביל להתרחשויות בתחום הגרעין, התקיפה של הספינה בבעלות ישראלית במימי המפרץ הפרסי מאפשרת לאיראן להרוויח שני ציפורים במכה אחת:

1. ראשית, להמשיך את אותה פעילות חבלנית שאיראן החלה בשנים האחרונות במימי המפרץ. פעילות שמטרתה לחדד את העובדה שלא תהיה מוכנה לאורך זמן לסבול את הסנקציות המוטלות עליה ושלא תהסס לפעול כנגד התעבורה הימית שמגיעה לשכנותיה, סעודיה והאמירויות.
2. שנית, היא יכולה לגבות מחיר מישראל במסגרת המערכה הבלתי ישירה שמתנהלת בין הצדדים בשנים האחרונות, מבלי להסתכן בתגובה של ממש.

ישראל, אשר חוששת מהתדרדרות בלתי רצויה בזירה הצפונית, ביקשה להגיב על פגיעה זו בפגיעה באתרים איראנים בסוריה, אותה בטן רכה איראנית אשר מאפשרת (בניגוד לתקיפה באיראן או לבנון), לאותת לאיראנים ולאזן את החשבון מבלי להסתכן בהסלמה. אך ספק אם פעילות זו אכן סוגרת את החשבון מבחינת הצדדים.

כל עוד המתיחות במפרץ תמשך, וכל עוד ישראל תמשיך לפעול נגד הנוכחות האיראנית בסוריה (באמצעות חיל האוויר) ונגד תוכניתה הגרעינית של איראן, שתי המדינות ימשיכו בחילופי המהלומות, שעלולות להוביל בסופו של יום להסלמה של ממש.הסלמה ששתי המדינות מנסות להמנע ממנה (כמעט) בכל מחיר.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).