בתחילת שנות ה-80 פגשתי את אביגדור ליברמן מחלק כרוזים על מדרגות הקמפוס באוניברסיטה העברית בירושלים.
ליברמן, שהיה אז עולה חדש מקישינב, הקים תנועת סטודנטים ימנית קיצונית וקרא לה מסלו"ל. התנועה נועדה לסלק מהקמפוס את ראשי הסטודנטים הערבים, שאחד מהם היה עזמי בשארה. אותו בשארה גם חטף מכות מליברמן באחת ההזדמנויות. ליברמן רב הפעלים נחשב אז קיצוני גם מבחינת ראשי אגודת הסטודנטים המיליטנטים, אנשי הימין צחי הנגבי וישראל כ"ץ.
אתמול תהיתי מה היה ליברמן מודל 81' חושב על ליברמן מודל 2021, שקורא לבטל את חוק הלאום ואת חוק קמיניץ, כדי למצוא חן בעיני ראשי ההנהגה הערבית, שפעם הוא רצה לגרש מהקמפוס בירושלים ולאורך שנים הציע להעביר אותם מתחומי ישראל.
מה הוא היה אומר על ליברמן שהלבין לפני הבחירות האחרונות את מרצ ואת הרשימה המשותפת והסכים, כמו משה (בוגי) יעלון, להפיל את בנימין נתניהו יחד עם המשותפת "רק בהצבעה אחת".
מה ליברמן היה חושב על הגלגול החדש של עצמו, אחרי שהוא הצהיר כי יאיר גולן ממרצ הרבה יותר ראוי מבחינתו מאיתמר בן-גביר. "הוא היה סגן רמטכ"ל, אלוף פיקוד צפון, ברור שהוא עדיף", אמר ליברמן.
התגובה מעוצמה יהודית לא איחרה לבוא: "ליברמן איבד את זה לגמרי. הוא הצטרף למסע ההסתה של השמאל". ח"כ מאי גולן (ליכוד) הוסיפה אמירה מרושעת משלה: "הגיע הזמן שליברמן ייעלם מחיינו לפחות כמו העדים שנעלמו במהלך משפטו".
המסע הארוך של ליברמן ממחוזות הימין הקיצוני לעבר השמאל החילוני-ליברלי מרתק בהחלט. בדרך הוא עבר הרפתקאות עם רחבעם זאבי (גנדי), אליו חבר בשנות ה-2000 לרשימה שאימצה את עקרונות הטרנספר, וגם אל האיחוד הלאומי, רשימה שבה בן-גביר היה יכול לתפוס מקום של כבוד. ליברמן עשה קריירה על שנאת ערבים, והריץ קמפיינים על "אין נאמנות – אין אזרחות".
היום ליברמן מפציע בכל יום מחדש, וכאילו מעניק לשמאל החילוני את כל מה שהוא מבקש. אבל זה לא ממש הולך לו. מאחורי החיוכים של ליברמן באולפני החדשות – ששמחים להעמיד לרשותו את המיקרופון לעוד הצהרת אנטי-נתניהו – מסתתר גם תסכול לא קטן של מנהיג ישראל ביתנו, שתקוע בסקרים תקופה ארוכה, ואתמול אפילו איבד כוח.
ליברמן מגביר במקביל את האיבה כלפי החרדים. אולי זה יעזור, אבל גם כאן הוא לא גורף דיבידנדים. בבחירות ספטמבר 2019 זה דווקא הצליח לו. ליברמן התנפל על אריה דרעי ויעקב ליצמן, הסתובב בכל הארץ עם המשנה החילונית האדוקה שלו, תבע לפתוח חנויות בשבת והפך לכוכב השמאל הליברלי. ליברמן קיבל שמונה מנדטים, הישג מעולה אם מתחשבים בעובדה שכחול-לבן הייתה אז חזקה מאד (33 מנדטים).
היום אנחנו בשיאם של אירועי הקורונה במגזר החרדי, הפרות הסדר, האוטובוס השרוף, הסיפורים המתוקשרים בנתב"ג וההתבטאויות של ח"כ יצחק פינדרוס – אבל ליברמן לא מוסיף כוח.
במקום לחזור לימים הגדולים של בחירות 2009, אז גרף 15 מנדטים, ליברמן נסוג לאחור. את העוצמה לוקח לידיו יאיר לפיד בלי הרבה מאמץ והצהרות מפוצצות. אתמול טיפס לפיד בסקרי חדשות 12 ורשת 13 ל-19 מנדטים. ליברמן תקוע על שבעה, לפעמים שישה מנדטים.
מה קורה כאן? מדוע הקולות של השמאל החילוני נסחפים ללפיד ולא לליברמן? התשובה היא אחת: אמינות. בעניין הזה לפיד מוביל בגדול. הוא לא מזגזג ולא קופץ מאהבה לשנאה, מיאיר גולן לבן-גביר, מטרנספר לערבים לביטול חוק קמיניץ. היציבות עובדת.
אני בטוח שיש רבים שלא שכחו את הברית הארוכה שהייתה לליברמן עם החרדים עד לפני שנתיים וקצת. באוקטובר 2018, הוא ישב בביתו של הרב חיים קנייבסקי, ויחד עם משה גפני ואריה דרעי הם כרתו ברית, חילקו גזרות ומשאבים והביאו לניצחונו של המועמד המשותף שלהם, משה ליאון, לראשות עיריית ירושלים.
ליברמן הוא חפץ חשוד. קשה עדיין להפנים גם את העמדות המתונות שלו כלפי האזרחים הערבים. הדימוי שלו הוא ימני קיצוני, גם אם נתניהו מתעקש לקרוא לו שמאלן. קשה לשנות מותג בזמן קצר. עד הבחירות ליברמן עשוי לאבד אפילו עוד מנדט לטובת לפיד, ואולי לרדת לקו האדום התחתון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ירושלמי, נהנה לקרוא אותך, הפרקפקטיבה והארכיון בראש שלך מביאים תמיד זוית אחרת. ליברמן היחיד שמחדד את הסכנה לישראל ממדינה חרדית. אנו יודעים לזהות איומים חיצוניים אבל לא איום פנימי. בתור שמאל אני אולי אצביע לו או למרצ ..נראה