אלכס קוחנסקי מעולם לא חש בנוח עם העובדה שנולד זכר. כבר כשהיה ילד, והביט במראה בגופו העירום, הרגיש שאלוהים עשה טעות.
שנים ארוכות אחרי, במהלך קורס בן שלושה חודשים להכשרת חוואים יהודיים, קוחנסקי החל להרגיש יותר בנוח. הן בעצם הבחירה המקצועית לעבוד במשק חקלאי, והן בזהותו הטרנסג'נדרית. הוא אף לבש לראשונה בפומבי שמלה. אחד הרגעים המרגשים היה כאשר נשות הקהילה הזמינו את קוחנסקי להצטרף אליהן, לקראת שבת, לטבילה באגם במקום במקווה. בתום הקורס, בחוות ההכשרה אדמה, הכריז על עצמו כטרנס.
"הצטרפתי לאדמה כי כולם אמרו לי שזה מקום קווירי שמעולה ללמוד בו, כי שם פוגשים טרנסים וקווירים יהודים רבים. זה ממש מקום עלייה לרגל למגזר", אומר קוחנסקי.
במרחב החקלאי, שבו רבים מוצאים את זהותם היהודית באמצעות עיבוד האדמה, יש גם כאלה שמוצאים דבר נוסף: זיקה מגדרית חדשה. לא פחות מ-10% מהמשתתפים בתוכנית אדמה שינו את כינויי הגוף שלהם במהלך 17 שנות קיומה – כך מספר שמו שדה, מנהל התוכנית. רובם שינו את כינויי הגוף מכינויי גוף נשיים לניטרליים.
קשה היה להחמיץ את הנוכחות הטרנסית בכנס הראשון של רשת החקלאים היהודים שנערך בשנה שעברה, שבו שולחנות ההיכרות בחדר האוכל, שיועדו לחקלאים קווירים, היו כה גדושי משתתפים עד כי היו שזלגו לשולחנות הסמוכים. אחד מכל שישה משתתפים בכינוס ב-2020 היה טרנס, ובכנס הווירטואלי שנערך בחודש שעבר אחד מכל שלושה משתתפים בחר בשפה מגדרית מכלילה.
"אנשים מצויים בתהליך של בירור או פשוט פתוחים לבחון מחדש את זהותם, ואת האופן שבו זיהו אותם כילדים. אני גם חושב שיש כאן משהו שקשור לגוף ולכוח, לסוגי כוח שונים, ולשימוש בגופך בדרך מועילה", אומר שדה.
"הצטרפתי לאדמה כי כולם אמרו לי שזה מקום קווירי שמעולה ללמוד בו, כי שם פוגשים טרנסים וקווירים יהודים רבים. זה ממש מקום עלייה לרגל למגזר", מספר אלכס קוחנסקי
תורם לכך המאמץ המכוון להפוך את מרחבי החוות היהודיות למסבירי פנים לטרנסים. לאדמה יצא שם של ארגון המקדם הכללה, באופן כמעט קיצוני. מארגני כנס רשת החקלאים היהודיים – JFN – עשו ככל יכולתם לקדם בברכה את החקלאים הטרנסים, ואף הציעו לקיים השנה מושב מיוחד בכינוס שידון בהתנסויות הייחודיות שלהם.
יש פה בית
חקלאים טרנסים רבים מציינים את החוויה הפיזית של עבודה עם האדמה, כמו גם את העובדה שהטבע אדיש לאופן שבו גופם תואם או לא תואם את זהותם המגדרית, כגורמים שתורמים לתחושת הנוחות שלהם במרחב החקלאי היהודי.
"יש פה בית, תחושת השתייכות לאדמה", מסביר שמחה הלפרט-הנסון, תלמיד רבנות בהיברו קולג'. שמחה למד באדמה ב-2016, אחרי שחווה פרידה כואבת.
"לעצים ממש לא אכפת מי אני. למים לא אכפת. אפשר להיות בכל צורה, בכל דרך שהיא. אין תפיסה של שמן או רזה. חשוב במיוחד לחוש תחושת ביטחון ושייכות. והיות שהעולם הרגיל, התרבותי כה מקפיד על נורמות ואמות מידה, אז הגיוני שהטרנסים ימצאו לעצמם מקום ויעוד בטבע".
מיכה שטרית, שייסד ב-2018 את פרויקט המדבר, חווה חקלאית לימודית ליהודים על הקרקע של בית כנסת בטוסון, אריזונה, אומר שהמרכיב הפיזי בעבודה החקלאית עזר לו לקבל את העובדה שהוא טרנס.
לא פחות מ-10% מהמשתתפים בתוכנית אדמה שינו את כינויי הגוף שלהם במהלך 17 שנות קיומה – כך מספר שמו שדה, מנהל התוכנית. רובם שינו את כינויי הגוף מכינויי גוף נשיים לניטרליים
"נוצר חיבור לגוף שאולי לא חשים בו קודם", אומר שטרית. "וזה הוביל אותי למחשבה היכן עוד בגופי התחושה אינה אותנטית. יש הרבה אנשים שנכנסים לעבודת האדמה ומבינים שהם טרנסים – אני מאמין שזה נובע מכך שמבינים בסופו של דבר מה מעורר תחושת אי נוחות. ואם עניין המגדר הוא זה שמפריע, אם הזהות אינה נוחה לך, אז אתה מגיע למצב שבו מחוללים את השינוי".
במידה מסוימת יש בייצוג הטרנסי הבולט בעולם החקלאות היהודי כדי לשקף את הדמוגרפיה של כלל עולם החקלאות בארצות הברית. רבים מהצעירים הנמשכים לחקלאות בעשור האחרון הם נשים, לא-הטרוסקסואלים וטרנסים, לעומת כלל אוכלוסיית החקלאים, אשר בארצות הברית הייתה מאז ומתמיד לבנה וגברית ברובה.
סקר שנערך ב-2017 בקרב 3,500 חקלאים מתחת לגיל 40 מצא ש-1% מהם הזדהה כטרנסים ו-2% נוספים זיהו את המגדר שלהם כאחר. ההערכות לגבי האוכלוסייה הטרנסג'נדרית בכלל ארצות הברית – אף כי קשה לאשש זאת – נעות סביב חצי האחוז.
במאמר משנת 2017 דיווח אייזיק זון מאוניברסיטת ניו-המפשיר, שחקר חקלאים קווירים, כי החקלאים האלה מנו שלוש סיבות שמשכו אותם לחיים חקלאיים, ויש בכך כדי לחזק את מה שהחקלאים היהודיים מספרים על חוויותיהם. לפי מחקרו של זון, החקלאים הטרנסים אוהבים את הבגדים הניטרליים מגדרית שלובשים לעבודה במשק, את הבידוד היחסי של הקהילות הכפריות המאפשר מרחב להתפתחות המגדר, וכן ביצוע עבודות השמורות בדרך כלל לגברים.
"לעצים לא אכפת מי אני. למים לא אכפת. ניתן להיות בכל צורה, בכל דרך שהיא", אומר שמחה הלפרט-הנסון. "היות שהעולם הרגיל, התרבותי כה מקפיד על נורמות ואמות מידה – הגיוני שהטרנסים ימצאו לעצמם מקום ויעוד בטבע"
"נראה לי שזה חל על עולם החקלאות היהודי והלא-יהודי גם יחד – יש בקרבו מספר גבוה של חקלאים טרנסים", אומר אס-ג'יי סלדין, ממייסדי רשת החקלאים היהודים.
הסיפור האישי של סלדין ממחיש את העניין. עד לאחרונה היא נקראה בשם הולדתה שרה, ובשנה האחרונה החלה להבין שהיא חשה שלא בנוח בין נשים שמגדרן לא השתנה. בכינוס האחרון של הרשת היא מצאה עצמה נמשכת אל המשתתפים הטרנסים.
"התחושה הייתה ששם המקום שלי," מסביר סלדין. "ונראה לי שמדהים לחוש חוויה כזאת של – לכאן נשמתי מושכת אותי, זאת אני וזאת נשמתי. לא ידעתי באותו מעמד שזה החלק שמצא חן בעיניי בכנס – ואולי ידעתי, אבל לא הבנתי מדוע. והיום, שנה אחרי, זה נראה לי מאוד הגיוני. הנשמה מצאה את עמיתיה".
למה דווקא כאן
החקלאים היהודיים הטרנסים מסבירים שיש חפיפה טבעית בין עבודת האדמה, יהדות וזהותם המגדרית, אך טיב הזיקה הזאת מורכב ולעיתים קשה להבנה.
חלק מהאנשים מוצאים כאן, בעולם הטבע חסר השיפוטיות, מפלט מהסערה הפנימית של תחושת אי הנוחות. אחרים אוהבים את העבודה הפיזית ואת החיבור המחודש לגופם. יש המעדיפים את סוג העבודה הזה, המבודד והמרוחק מהציפיות החברתיות, מה שמקל להתבונן במישרין בתחושת הטרנסיות ומספק מקום בטוח כדי לנסות לבדוק את זהותם. הרוב חשים קצת מהכול.
לפי מחקר של אייזק זון, החקלאים הטרנסים אוהבים את הבגדים הניטרליים מגדרית שלובשים לעבודה במשק, את הבידוד היחסי של הקהילות הכפריות, וכן ביצוע עבודות השמורות בדרך כלל לגברים
"יש לי זיכרון של הנחת שכבות קומפוסט זו על גבי זו, תוך השגת הבנה עמוקה יותר של זהותי כטרנס", מסביר שי שנאל, רועה מקליפורניה. "כל חוויות החיים הקודמות שלי הן כנות וברורות ואני יוצר מהן קומפוסט כדי שתתחיל הצמיחה. ואז בא לעולם משהו חדש, שגם הוא כן וברור ויהודי מאוד, בזכות העובדה שנתתי לעצמי מרחב להתפרקות כמו חומר הקומפוסט. כך שגם אצלי, כמו אצל הצמחים, קיימת הזהות הטרנסית שלי, הזהות היהודית שלי. הכול שם ביחד".
עד אמצע שנות העשרים שלו הזדהה שנאל כאישה סטרייטית. אך ב-2016 בחגיגה יהודית לכבוד ראש חודש, שבה השתתפו טרנסים וקווירים, תיארה עצמה אחת הנשים כטרנס, ומייד נדלקה נורה בראשה של שנאל.
היא החלה להשתמש בכינויי גוף מכלילים מגדרית כדי לשוות צורה לתחושות שתמיד חשה בנוגע למגדר ושלא יכלה לבטא. ב-2019 החלה שנאל להציג עצמה כטרנסית, אחרי שעקרה לקליפורניה כדי לעבוד בחוות סיסטר מון פארם, משק חקלאי קווירי ויהודי בעמק פוטר.
"כשהגעתי לחוות סיסטר מון, שם איש לא הכיר אותי, יכולתי להביע את מה שחשתי כאמת שלי. יכולתי לומר שאני גבר טרנסי, אבל עדיין רוצה להתקשט בנצנצים. המורכבות של המגדר התעצבה שם כך שלא הייתי צריכה עוד להחיל את אותן הנורמות או הציפיות על עצמי כפי שעשיתי במקומות אחרים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם