Jane Fonda (צילום: Arthur Mola/Invision/AP)
"אני לא מנהיגה. אני אדם שהולך בעקבות אנשים חכמים"

מפעל החיים של ג'יין פונדה

ראיון

אחת הכוכבות הגדולות האחרונות של הוליווד ואקטיביסטית חברתית ותיקה, ג'יין פונדה קיבלה השבוע פרס מפעל חיים בטקס גלובוס הזהב ● הנאום שנשאה היה מרגעי השיא של ערב חסר ברק שהתנהל ברובו בזום ● בראיון לזמן ישראל היא מדברת על אביה הנרי פונדה, על "נשיא האקלים הראשון" ג'ו ביידן, על נשים מנהיגות, הסרטים שאהבה, יחסה לטלוויזיה - ומה עוד נותר לה לשנות בעולם

ג'יין פונדה, בת 83, כלת אוסקר, כוכבת קולנוע בינלאומית ופעילה פוליטית, קיבלה את השבוע את פרס ססיל ב. דה-מיל על מפעל חיים בטקס גלובוס הזהב. בנאום שלה, שהיה אחד מרגעי השיא של הערב, פונדה הסיטה את תשומת הלב מעצמה אל המועמדים של השנה. היא הדגישה את הגיוון האנושי שהסרטים וסדרות הטלוויזיה הכירו בו (או לא הכירו בו), שגרם לה להזדהות עם אנשים מכל רקע.

"רק השנה, 'ארץ נוודים' עזר לי להרגיש אהבה לנוודים שבינינו", אמרה פונדה, "ו'מינארי' פקח את עיניי לחוויותיהם של מהגרים שמתמודדים עם מציאות החיים בארץ חדשה, 'יהודה והמשיח השחור', 'גרזן קטן', 'ארצות הברית נגד בילי הולידיי', 'הבלוז של מא רייני', 'לילה אחד במיאמי' וסרטים אחרים העמיקו את תחושת ההזדהות שלי כלפי מה זה אומר להיות שחור. 'ראמי' עזר לי להרגיש מה זה אומר להיות מוסלמי אמריקאי".

היא גם ציינה לשבח את "להרוס אותך", הסדרה של מיקלה קול ב-BBC שזכתה לשבחי הביקורת אבל לא קיבלה שום מועמדות לפרסי גלובוס הזהב השנה. פונדה אמרה שהסדרה "לימדה אותי לחשוב על אלימות מינית בצורה חדשה לגמרי".

"יש סיפור שאנחנו פוחדים לראות ולשמוע על עצמנו בתעשייה הזאת", היא המשיכה. "הסיפור של אילו קולות אנחנו מכבדים ומרוממים ומאילו קולות אנחנו מתעלמים. למי אנחנו מציעים כיסא סביב השולחן ומי נשאר מחוץ לחדרי קבלת ההחלטות. אז מדובר בכולנו, כולל כל הקבוצות שמחליטות מי מתקבל לעבוד ומה יוצרים ומי זוכה בפרסים. בואו נעשה כולנו מאמץ להרחיב את האוהל הזה, כדי שכולם יקומו, ולסיפור של כולם יהיה סיכוי להיראות ולהישמע".

פונדה סיכמה: "לעשות את זה משמעותו פשוט להכיר באמת, להיות בהתאמה עם העלייה בגיוון שמתרחשת בזכות כל אלה שצעדו ונאבקו בעבר ואלה שנושאים את הלפיד היום. אחרי הכול, האמנות תמיד הייתה לא רק בהתאמה עם ההיסטוריה, אלא היא הובילה את הדרך. אז בואו נוביל, בסדר? תודה לכם".

שלושה ימים לפני שידור טקס גלובוס הזהב, פונדה התראיינה לזמן ישראל בזום. היא כיסתה כל כך הרבה נושאים, שפשוט ניתן לה את הבמה.

התגובה לפרס

"כשהיחצ"ן שלי אמר לי שאני עומדת לקבל את הפרס, פרצתי בדמעות. הייתי כל כך מופתעת והתרגשתי עד עמקי נשמתי. המסר שאני רוצה להעביר עכשיו הוא החשיבות של האמנות. בזמנים של מהומות וכאוס ופילוג, האמנות היא כל כך חשובה. הרבה מהסרטים השנה עזרו לנו להבין את המשברים השונים שאמריקה התמודדה איתם".

ג'יין פונדה בטקס גלובוס הזהב ב-2015 (צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
ג'יין פונדה בטקס גלובוס הזהב ב-2015 (צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)

שלושה משברים

"ישנם שלושה משברים עיקריים עכשיו. קודם כול, ישנה מגפת הקורונה, ישנו המשבר הקיומי המקיף של שינוי האקלים וישנו הצדק הגזעי, משבר העליונות הלבנה. הרבה סרטים השנה עזרו לנו להבין את ההקשר של המשברים האלה.

"העולם מתמודד עכשיו עם הרבה בעיות, אבל יש אחת, משבר האקלים, שאם לא נפתור אותה, כל השאר יהיה חסר חשיבות. ולפתור אותה פירושו, על פי המדע, להפחית בכל העולם את הפליטות מדלקי המאובנים בחצי עד 2030, שזה באמת קשה. אבל המדענים מסכימים שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל אנחנו צריכים מספר עצום של אנשים שידחפו לזה ויציבו את הדרישה הזאת.

"באופן מעניין, אני חושבת שהמשברים האחרים, כולם קשורים אחד בשני. אם לא הייתה גזענות, לא היה משבר אקלים. אם לא היה משבר אקלים, לא הייתה מגפה וכן הלאה.

"באופן מעניין, אני חושבת שהמשברים האחרים, כולם קשורים אחד בשני. אם לא הייתה גזענות, לא היה משבר אקלים. אם לא היה משבר אקלים, לא הייתה מגפה וכן הלאה"

"גם אם נתחיל לעשות הכול נכון, יהיו עוד מגפות כשהקרח הארקטי יימס וישתחררו פתוגנים שאנחנו לא חסינים להם; וכשמזג האוויר יתחמם, ויתושים וחרקים וחיות יתחילו לנדוד – הם נקראים וקטורים – ולשאת איתם מחלות. ואנחנו כבר רואים את זה קורה".

ג'יין פונדה בהפגנה של גרינפיס בלוס אנג'לס, 6 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Chris Pizzello)
ג'יין פונדה בהפגנה של גרינפיס בלוס אנג'לס, 6 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Chris Pizzello)

נשיא האקלים

"אני מרגישה שלמעשה אלו זמנים של תקווה, מפני שג'ו ביידן ניצח בבחירות. עבדנו קשה בשביל זה, הוא נבחר ברוב גורף, ואנשים מקהילות שונות, אנשים צעירים, אחראים לניצחון שלו.

"זה נשיא האקלים הראשון שהיה לנו אי פעם. הוא בבירור אדם שאם דוחקים בו לעשות משהו, הוא יקשיב, ואם הוא יחשוב שזה נכון, הוא יפעל בנושא. אז אנחנו צריכים להמשיך להפעיל עליו לחץ, כי יש הרבה לחץ שמגיע מהצד השני, מתעשיית דלקי המאובנים ומחסידי העליונות הלבנה.  

"אני אמשיך להילחם למען נושאים שקשורים במשבר האקלים. אני מפורסמת, אז יש לי במה ואני יכולה להגיע להרבה אנשים. רוב האנשים שאני פונה אליהם הן נשים, והן מבוגרות יותר. נשים מבוגרות נהיות אמיצות יותר, אנחנו נהיות יותר לוחמות. הרבה מהן, כמוני, אנחנו כבר לא עם גברים שלא רוצים שנהיה חזקות, אז יש לנו את התבונה, יש לנו את המספרים – אנחנו הקבוצה הדמוגרפית שגדלה בקצב הכי מהיר – ויש לנו את האומץ.

"נשים מבוגרות נהיות אמיצות יותר, אנחנו נהיות יותר לוחמות. הרבה מהן, כמוני, אנחנו כבר לא עם גברים שלא רוצים שנהיה חזקות, אז יש לנו את התבונה, יש לנו את המספרים, ויש לנו את האומץ"

ג'יין פונדה נעצרת במהלך הפגנה בקונגרס הקוראת לפעול בעניין משבר האקלים. המעצר ארע ביום הולדתה ה-82 של פונדה, ב-20 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)
ג'יין פונדה נעצרת במהלך הפגנה בקונגרס הקוראת לפעול בעניין משבר האקלים. המעצר ארע ביום הולדתה ה-82 של פונדה, ב-20 בדצמבר 2019 (צילום: AP Photo/Jose Luis Magana)

"אני מנסה לעודד נשים להצטרף לתנועת האקלים. אנחנו עורכות את 'תרגיל האש של יום שישי' באופן וירטואלי, ב-2020 היו לנו יותר מ-9 מיליון צופים בפלטפורמות שונות, רובם נשים".

סרטים בעלי משמעות

"שלושה סרטים במהלך הקריירה שלי היו חשובים לי מאוד. הראשון הוא 'נערת הטלפון והבלש', שזכיתי עבורו באוסקר הראשון שלי. זה היה סרט כל כך טוב, והוא באמת הביא את המשחק שלי ואת הקריירה שלי לרמה חדשה.

"השני הוא 'השיבה הביתה' (שעליו זכתה באוסקר השני שלה, ע"ל). זה סרט שהיה בלבי ובמחשבתי, ועזרתי להפיק אותו ולפתח אותו, אז הייתה לו משמעות גדולה בשבילי, כי זה משהו שבאמת רציתי להגיד.

"והשלישי הוא 'האגם המוזהב', מפני שרציתי לעבוד עם אבא שלי (הנרי פונדה) לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא מת ארבעה חודשים אחרי שהסרט יצא לאקרנים, וזו הייתה חוויה יפה מאוד".

אבי, הנרי פונדה

"אני מתגעגעת אליו מאוד, אני חושבת עליו כל יום, אני מרגישה אותו מאוד נוכח בחיי.

"כשכתבתי את ספר הזיכרונות שלי, 'חיי עד כה', בדיוק כתבתי על אבא שלי כשהבת של מרטין לותר קינג, יולנדה, התקשרה אליי בנוגע למשהו. ואמרתי, 'רגע, יולנדה, אני רוצה לשאול אותך משהו: האם אבא שלך, מרטין לותר קינג, האם הוא היה מושיב אותך על הברכיים שלו ומלמד אותך על ערכים ועל החיים?' והיא אמרה לא, הוא לא עשה את זה. ואמרתי כן, גם אבא שלי אף פעם לא עשה את זה, הוא אף פעם לא ממש לימד אותי שום דבר.

"אבל ליולנדה יש את הדרשות של אבא שלה, ולי יש את הסרטים של אבא שלי, ודרך הסרטים שלו הוא לימד אותי ערכים כמו הגינות, צדק, שוויון, ולא להיות גזענית אף פעם.

"אבא שלי לא היה דברן, הוא היה מרוחק, הוא בא מדור מסוים של גברים שלא רצו להפגין רגשות אף פעם. הוא לא אהב שאנשים מתנהגים לידו ברגשנות, הוא גם בא מהמערב התיכון, שהכניס את הנטייה הזאת לאישיות שלו. אבל אהבתי אותו והערצתי אותו מאוד".

הנרי פונדה וג'יין פונדה ב-1979 (צילום: AP Photo/ Reed Saxon)
הנרי פונדה וג'יין פונדה ב-1979 (צילום: AP Photo/ Reed Saxon)

שחקנים אהובים

"רוברט רדפורד ואני עשינו ארבעה סרטים ביחד, ויש לי זיכרונות מאוד נעימים ממנו. יש לי זיכרונות נעימים מאבא שלי; עשיתי איתו סרט אחד. אני חייבת להודות שבדרך כלל, כשיש לי זיכרונות נעימים ואני שומרת על קשר עם מישהו, זה עם נשים, הרבה יותר מאשר עם גברים".

תרבות הביטול

"אני חושבת שאפשר להגזים בזה, אפשר להשתמש בזה יותר מדי, אבל הגיע הזמן שאנשים יחשבו פעמיים לפני שהם משתמשים במילה שמתחילה ב-N, הגיע הזמן שאנשים ילמדו לחשוב פעמיים לפני שהם אומרים דברים משפילים לנשים, הגיע הזמן שאנשים יצטרכו לחשוב איך המילים שלהם והמעשים שלהם משפיעים על אחרים.

"הגיע הזמן שאנשים ילמדו לחשוב פעמיים לפני שהם אומרים דברים משפילים לנשים, הגיע הזמן שאנשים יצטרכו לחשוב איך המילים שלהם והמעשים שלהם משפיעים על אחרים"

"וכשהם עושים דברים מרושעים ואכזריים וגזעניים ומיזוגיניים, הם יצטרכו לשלם את המחיר על זה. אז אני חושבת שזה טוב מאוד.

"זה מאוד מעניין עבורי, במהלך השימועים שמתקיימים עכשיו בוושינגטון סביב ההתקוממות של ה-6 בינואר וסביב אישור המינויים לקבינט של הנשיא ביידן, יש שתי נשים מועמדות, אחת מהן היא דב האלנד, לתפקיד שרת הפנים. היא תהיה האישה האמריקאית-ילידית הראשונה בתפקיד הזה. אבל הרפובליקאים אומרים, 'לא, אנחנו לא נצביע בעדן כי הן אמרו דברים איומים על הרפובליקאים'.

ג'יין פונדה בהפגנה מול הבית הלבן נגד מלחמת ויאטנאם בתחילת שנות השבעים (צילום: AP Photo/HF/ Harold Filan)
ג'יין פונדה בהפגנה מול הבית הלבן נגד מלחמת ויאטנאם בתחילת שנות השבעים (צילום: AP Photo/HF/ Harold Filan)

"יש כזאת צביעות על בסיס פוליטי. זה בסדר להגיד דברים איומים ולהתנהג בצורה איומה אם אתה רפובליקאי, אבל אם אתה דמוקרט אנחנו לא נתמוך בזה. הסוג הזה של תרבות הביטול הוא שגוי. אנחנו צריכים ללמוד להיות הוגנים, להרגיש אמפתיה, לא לעשות או להגיד דברים שיפגעו באנשים אחרים".

טקס גלובוס הזהב הראשון

"טקס גלובוס הזהב הראשון שהשתתפתי בו היה ב-1962. מרילין מונרו הייתה שם, ואני זכיתי בפרס השחקנית הצעירה המבטיחה ביותר. אני נהנית להיזכר איך איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד היה פעם רק קבוצה קטנה. אבל אני חייבת לומר, צריכות להיות יותר נשים! אני רק האישה ה-17 שזוכה בפרס הזה".

טרוי גריטי

"אחד הרגעים הכי בלתי נשכחים היה כשהבן שלי, השחקן טרוי גריטי, היה מועמד לפרס על תפקידו ב'נערתו של חייל'. אני הייתי אז מחוץ לתעשייה. פרשתי ולא הייתה לי כוונה לחזור. אז בתור ה'פלוס 1' שלו, 'אימא', ההתלוות אליו לטקס גלובוס הזהב הייתה רגע יוצא דופן בשבילי. הוא הפסיד לאל פצ'ינו. זה לא כל כך נורא להפסיד לאל פצ'ינו. אבל זו הייתה חוויה נהדרת בשבילי".

ג'יין פונדה ובנה טרוי גריטי ב-2008 (צילום: AP Photo/Matt Sayles)
ג'יין פונדה ובנה טרוי גריטי ב-2008 (צילום: AP Photo/Matt Sayles)

הבת המאומצת

"בעלי השני, טום היידן, ואני ניהלו מחנה ילדים. והיו לנו ילדים מאיגוד עובדי החוות, מהפנתרים השחורים, מאיגודים שונים. כל החברים הפעילים שלנו שהיו להם ילדים בגיל המתאים שלחו אותם למחנה שלנו. ולולו, שהשם האמיתי שלה הוא מרי לואנה ויליאמס, הייתה אחת מהם. אני לא אכנס לכל הסיפור, אבל היא נגעה לי בלב.

"הייתה לה ילדות קשה מאוד, אבל ידעתי שיש בה משהו מאוד מיוחד. שאלתי את אמא שלה אם זה בסדר שלולו תבוא לגור איתנו. אמא שלה מאותגרת בדרכים שונות. לולו לא מאומצת באופן חוקי, אבל היא חלק מהמשפחה מאז שהיא הייתה בת 13 בערך".

טלוויזיה

"בעשר השנים הראשונות לחיי לא הייתה טלוויזיה, ואז, כשהייתה, לא צפיתי בה כל כך הרבה כי תמיד הייתי בחוץ, טיפסתי על עצים והייתי 'הפרש הבודד'. הייתי טומבוי. אז זה לא היה בדי-אן-איי שלי לצפות בטלוויזיה, גדלתי בלעדיה.

ג'יין פונדה ב-1959 (צילום: AP Photo)
ג'יין פונדה ב-1959 (צילום: AP Photo)

"אני חושבת שהתחלתי באמת לצפות בטלוויזיה כשצפיתי בטקסי האוסקר או האמי או גלובוס הזהב. ולא הכרתי אף מועמד מתוכניות הטלוויזיה. 'מי כל האנשים האלה?'. ואז הבנתי שהיות שאני נהיית יותר מבוגרת, הקריירה שלי בטח תהיה הרבה בטלוויזיה, אז התחלתי לצפות בטלוויזיה.

"בשנה האחרונה, זה מה שאני עושה: אני קמה מהמיטה די מוקדם, אני צופה בערוץ MSNBC כדי להתעדכן בחדשות, ואז אני צופה, תלוי מה אני רוצה לראות. ראיתי כמעט כל סרט שנעשה בשנה האחרונה. וראיתי את כל סדרות הטלוויזיה החדשות. ראיתי הכול, ואני לא בטוחה שאני אחזור אי פעם לחיות בלי החשיפה הזאת".

"אני קמה מהמיטה די מוקדם, אני צופה בערוץ MSNBC כדי להתעדכן בחדשות, ואז אני צופה, תלוי מה אני רוצה לראות. ראיתי כמעט כל סרט שנעשה בשנה האחרונה. וראיתי את כל סדרות הטלוויזיה החדשות"

רווקות

"אני כבר לא חיה עם אף אחד. אני אישה רווקה, אז אני יכולה לעשות את זה ולא לדאוג לגבי לזה, ואני לא צריכה להיכנס לריבים כי הגבר שלי רוצה לצפות בכדורסל. אז אני צופה בכל הסרטים, בכל התוכניות התיעודיות ובכל סדרות הטלוויזיה הבאמת טובות, וזה גורם לי להרגיש טוב. השנה אני מכירה את כל המועמדים".

ג'יין פונדה ובעלה אז טד טרנר, שהקים את סי-אן-אן, ב-1992 (צילום: AP Photo/Charles Kelly)
ג'יין פונדה ובעלה אז טד טרנר, שהקים את סי-אן-אן, ב-1992 (צילום: AP Photo/Charles Kelly)

אמנות אקטיביסטית

"מאז שנהייתי אקטיביסטית, אני מנסה לעשות סרטים שעוזרים לאנשים להבין יותר מה קורה בעולם, אבל שגם עוזרים לאנשים לחוש יותר אמפתיה כלפי אנשים שהם לא כמוהם. אבל לפעמים גם סתם דברים מצחיקים, כי כולנו צריכים לצחוק יותר, אני חושבת. אני פשוט מנסה להימנע מדברים שמקטינים או משפילים או מעליבים או מציגים אנשים בצורה פחות מורכבת מכפי שהם באמת.

"ב-1969 שיחקתי ב'הם יורים גם בסוסים', סרט נהדר, שהייתה לו השפעה עמוקה עליי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בסרט שדיבר על מה שקורה בעולם האמיתי הגדול. וזה גרם לי לחשוב בצורה אחרת".

"ב-1969 שיחקתי ב'הם יורים גם בסוסים', סרט נהדר, שהייתה לו השפעה עמוקה עליי. זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בסרט שדיבר על מה שקורה בעולם האמיתי הגדול. וזה גרם לי לחשוב בצורה אחרת"

שמירה על כושר

"אני ישנה תשע שעות בלילה, אני מתעמלת, אני אוכלת טוב, וכל זה נותן לי אנרגיה. חשוב לשמור על עצמך בכושר כשאת מזדקנת ואת מתחילה להזדקק לניתוחים האלה (היא עברה כמה ניתוחים בירך, ע"ל), כי את מתאוששת הרבה יותר מהר אם את חזקה ובריאה וגמישה".

אי-ציות אזרחי

"משבר האקלים הוא עתיד הציביליזציה. הכול תלוי ביכולת שלנו לעשות את מה שהמדע אומר שאנחנו צריכים לעשות: לצמצם את פליטות הפחמן בחצי עד 2030 ולהפסיק אותן לחלוטין עד אמצע המאה.

"אני בת 83, והמשמעות של זה היא שבמשך שארית חיי, האקלים יהיה במרכז תשומת הלב שלי. ואנחנו ממשיכות ב'תרגיל של יום שישי' אונליין. וברגע שנוכל להיות שוב ביחד, אני אצא החוצה להילחם את המלחמה ולעודד אנשים לקחת חלק באי-ציות אזרחי".

נשים

"בצפון אמריקה אנחנו צריכים להיאבק על התיקון לשוויון זכויות, כדי שזכויות נשים יהיו סוף סוף זכויות אדם וחלק מהחוקה שלנו.

"נשים הן חיוניות לפתרון הבעיה של משבר האקלים. אנחנו יכולים לראות שבכל המדינות שעומדות בראשן נשים, או שלפחות חצי מהפרלמנט שלהן מורכב מנשים, יש נטייה להעביר חוקי אקלים, יש להן חוקים טובים יותר שמתייחסים למשבר האקלים וכן הלאה, יש לזה כל מיני סיבות, שאין לנו זמן בשבילן.

ג'יין פונדה מבקרת חיילי צה"ל ליד ביירות במסגרת ביקור בישראל לתמיכה בכניסה ללבנון, 4 ביולי 1982 (צילום: AP Photo)
ג'יין פונדה מבקרת חיילי צה"ל ליד ביירות במסגרת ביקור בישראל לתמיכה בכניסה ללבנון, 4 ביולי 1982 (צילום: AP Photo)

"אז אני חושבת שלהעצים נשים, לאפשר לנשים לקום ולהיכנס לעמדות מנהיגות, זה חיוני להישרדות של כדור הארץ. ואני איאבק על זה, לא רק בצפון אמריקה אלא בכל העולם".

קריירה פוליטית

"אני לא מתאימה לזה. אני באמת לא. אני צופה בסנאטורים מבריקים, איך הם עובדים ואיך הם מתשאלים במהלך השימועים שמתנהלים עכשיו, איימי קלובשר עולה על דעתי למשל. ואני פשוט לא יודעת איך לעשות את זה.

"אני לא טובה בתור מנהיגה, אני לא מנהיגה. אני אדם שהולך בעקבות אנשים חכמים, ויש לי יכולת טובה לרומם את מה שהם אומרים ולהפוך את זה לפופולרי. אבל אני לא זאת שהוגה את הרעיונות המבריקים.

"אני לא טובה בתור מנהיגה, אני לא מנהיגה. אני אדם שהולך בעקבות אנשים חכמים, ויש לי יכולת טובה לרומם את מה שהם אומרים ולהפוך את זה לפופולרי. אבל אני לא זאת שהוגה את הרעיונות המבריקים"

"כשמזדקנים, חשוב להבין מה נקודות החוזק והחולשה שלך. אז בשבילי, זה להסתובב עם אנשים ממש חכמים ולנסות לרומם את הרעיונות שלהם".

ג'יין פונדה (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
ג'יין פונדה (צילום: AP Photo/Antonio Calanni)
עוד 2,107 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

אהבתי לסופר מצרי שונא ישראל

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב קהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים.

מבעד לעשן הסיגריות זיהיתי את עלאא אסוואני מוקף מעריצים בשולחן סמוך ב-GARDEN CITY CLUB בלב בקהיר. מזגתי לעצמי וויסקי כפול, לחיזוק. לא כל יום אני פוגש סופר שאני אוהב. כי כמעט כולם מתים

אני אדבר עם כל אחד ברחוב או על הבר, אבל בענייני ספרות קשה להכחיש שאני סנוב. המדפים בביתי נאנקים תחת משקלם המצטבר של צווייג, נבוקוב, מופאסן, סומרסט מוהם, נייפול, הבנתם את הנקודה. מידי פעם אנסה משהו מודרני יותר, ולרוב אתאכזב. אני חש שנגמרו לנו האלמנטים הספרותיים לפני כ-50 שנה, ונותרנו בעיקר עם רכיבים מגושמים המתחברים לכדי בליל משעמם לקריאה.

הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)
הספריה בביתו של דן פרי (צילום: דן פרי)

מידי פעם לפני נסיעה למקום חדש ומסעיר אשאל איזה מומחה: מהו הרומן על המקום הזה, שעלי לקרוא כדי להבין?

בדרכי להאיטי התשובה היתה: “קרא את הקומיקאים מאת גרהם גרין. הוא אמנם לא היה מקומי, אבל זה הספר". הייתי המום מהיצירה, הזכרתי אותה במאמר שכתבתי ומאז קראתי כמעט כל מה שהאיש הפורה הזה כתב.

לפני כמה שנים נשלחתי לקהיר. "קרא את בניין יקוביאן מאת אסוואני", נאמר לי.

הספר הקסים אותי מיד. לא רק בגלל העלילה. עד כמה שמעניין לקרוא על חיייטים, סנדלרים וסטודנטים משנות השבעים המעניינות מספיק, מה שבאמת שבה את ליבי היה הסגנון. אסוואני עשה מושלם כמה דברים שאני מאוד אוהב.

  1. ראשית, מוטיב הזמן. הפחד ממוות הוא המאיץ הגדול של האנושות. סיפור שעוקב אחר האדם תוך כדי שהוא משתנה, דרך חוויה, למידה או דעיכה, יגע ללב.
  2. שנית, הנרטיבים השזורים זה בזה. לכל אדם שאנחנו פוגשים יש פוטנציאל לשנות את עתידנו. ריבוי נרטיבים יכול להיות תכסיס מגושם, אך בידי אמן זו אומנות (בייחוד כאשר הקשרים מפתיעים).
  3. שלישית, אם סופר מסוגל לבטא את מרכזיות המין בעולמנו ללא וולגריות, זה כבר הישג כביר.
  4. ואחרון חביב, היכולת לשקף איך הכל מקרי ואבסורדי ועם זאת גם נשגב.

אסוואני עשה כל זאת ועוד, כך שמיד קראתי את הרומן השני שלו, שיקגו, וספר סיפורים קצרים; בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים".

כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון.

"ד"ר אסוואני”, אמרתי.

הוא נעמד מייד ולחץ את ידידי בחמימות.

בשנת 2015 הגיע סופסוף הרומן החדש שלו. כתבתי בפייסבוק: "אני קורא את מועדון הרכב של מצרים וכמעט בלתי אפשרי להניח אותו מהידיים". כעבור ארבעה ימים מצאתי את עצמי צועד לעבר שולחנו במועדון

"הספר שפרסמת זה עתה העניק לי אושר עצום, כפי שעשו כל ספריך", אמרתי תוך ויתור מסויים על נייטרליות עיתונאית. "בבקשה רק תמשיך לכתוב, ודע שיש לך אוהד".

התכוננתי ללכת, אבל הוא התעקש: "תצטרף אלינו לשולחן". כנראה שהיה עדיף להסס ולו במעט. אבל הסכמתי מייד.

השיחה בשולחנו של אסוואני עברה לאנגלית. ואז חל שינוי מסויים. המפגש החל כמפגן של הערצה, אבל עברתי די מהר לדפוס של עיתונאי חוקר. שמעתי פעם שמועה זדונית לפיה אסוואני, רופא שיניים במקצועו, הוא לא יותר מאשר כיסוי עבור אשתו – שהיא כותבת הכל בסתר מכיוון שבתור מוסלמית אדוקה עליה להתנזר מתהילה. החלטתי לבחון את הסוגייה.

"ד"ר אסווני, אם יורשה לי: מהן ההשפעות ספרותיות שמהן אתה מקבל השראה ליצירתך?".

אסוואני ענה: "הו, ההשפעות רבות, וכל אחת נשגבת בדרכה. אבל מבחינתי, בסופו של דבר, הסגנון הלטינו-אמריקאי הוא שמעניק לי התעלות".

"האם ישנו סופר מסוים מאסכולה זו שהוא אהוב עליך במיוחד?"

"תיאורטית יש רבים, אבל במציאות, כפי שאתה חייב לדעת, זה יכול להיות רק גרסיה מרקס. באופן טבעי".

כמובן! כמו אסוואני, מרקס הוא אמן הנרטיבים המשתלבים וענייני חלוף הזמן! הם חולקים גם נגיעות בריאליזם קסום. זה היה ברור, לגיטימי ומשכנע לחלוטין. אבל המשכתי בשלי.

"איזה מספריו אתה זוכר לטובה?"

אסוואני הביט בי כמו שמביטים בפקיד שומה. אך כהרף עין חזרה אליו חביבותו. "אולי היית מצפה ממני לומר מאה שנים של בדידות. אבל אני אפתיע אותך, ידידי היקר. מבחינתי, מכל יצירותיו אני מעדיף את אהבה בימי כולרה".

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות.

הבנתי באיחור מה שבזה עלי להסתפק. השפעת הוויסקי התפוגגה והתחלתי להתבייש קצת בחקירה. אבל אני בוחר לזכור רגע קסום של הערכה הדדית החוצה תרבויות

אסוואני מסר לי את כרטיס הביקור שלו מבלי שיתבקש. היה לי חבר חדש! לא חבר אמיתי אמנם, אבל יותר מחבר פייסבוק. נשבעתי לא לנצל זאת לרעה – ועד מהרה עשיתי את זה.

אסוואני הוא ספקן גדול לגבי השלום עם ישראל וסירב בעקשנות לאשר את תרגום ספריו לעברית (אם כי זה נעשה איכשהו לאחרונה). לי בדרך כלל אין סבלנות לאוייבי השלום – אבל במקרה שלו מחלתי על העניין. אמנות גדולה קיימת ביקום מקביל, טוב יותר.

כעבור זמן מה מצאתי את עצמי כותב מאמר על האכזבה הגדולה מה"אביב הערבי" שנגמר במפח נפש קולוסלי ברוב מדינות האזור. נדרשתי לציטוט מטעם מי שעדיין מאמין; התקשרתי לסופר, והוא נענה בשמחה. כיצד אתה עונה לאלה הטוענים שהערבים במדינות האזור פשוט אינם מוכנים לדמוקרטיה, שאלתי. הוא סיפק, כמובן, את הציטוט האידאליסטי הנדרש: "הרעיון שיש אנשים שלא מגיע להם צדק הוא גזעני. זה משקף חוסר כבוד לאנשים. אני בהחלט לא מסכים עם זה".

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן.

אולי הוא כבר התפייס עם הציונים ברוח התקופה – מי יודע.

ד"ר אסוואני, אם אתה קורא את זה במקרה, אנא קבל את התנצלותי. ודע שהזמנתי זה עתה את ספרך החדש: הרפובליקה של אמיתות שווא.

לא טרחתי לומר לו שאני מתקשר אליו ממלון בראון בתל אביב. גם לא היה לו מושג כלשהו על הקשרים שלי עם ישראל, שם משפחתי התגוררה כל השנים שאני הייתי מבוסס בקהיר. בדיעבד, זה לא היה כל כך הוגן

רומן זה, שרבים ציפו לו תקופה ארוכה, מגולל את ארועי מהפכת 2011 מנקודת מבטן של דמויות מהסוג שרק אסוואני יכול להמציא. ברור שהוא יהווה את האמירה האולטימטיבית בנושא.

הספר יצא באנגלית החודש והוא עושה כעת את דרכו לישראל. מעטים הדברים שיסבו לי אושר גדול מזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 940 מילים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

דיווח: בנט יתמוך בגוש השינוי בהצבעה על הוועדה המסדרת

סמוטריץ׳: עדיף בחירות חמישיות וממשלת שמאל על שיתוף פעולה עם רע״ם ● בכיר ברע״ם: לא מגיבים כדי לא להרוס מהלכים ● ח״כ סטרוק: אפשרי להביא את סער לנתניהו ● מרב מיכאלי: כשלנתניהו לא תהיה ממשלה, יהיה על מה לדבר עם בנט ● מאיר כהן: ״שומע שסער נחוש לא להצטרף לנתניהו״ ● מאות מוחים על הטיפול בהלומי קרב ● חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן ניסתה לדבר אך הושתקה

עוד 19 עדכונים

למקרה שפיספסת

הצבעה חשאית לנשיאות – לא רצוי ולא מצוי

בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, עולות הצעות וספקולציות – משמאל ומימין – לעסקאות פוליטיות הנוגעות לבחירות לנשיאות אשר הולכות ומתקרבות אלינו בצעדי ענק.

חלק מעסקאות אלה, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי של "חוק יסוד: נשיא המדינה", כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. ההצעה כזו, כך נדמה, מתעלמת מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת לא את הרצוי ולא את המצוי.

חלק מהעסקאות, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי "חוק יסוד: נשיא המדינה", להפיכת ההצבעה מחשאית לגלויה, תוך התעלמות מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת את הרצוי ולא את המצוי

אין חולק על כך שלממלכתיות הישראלית מספר רגליים, בהן גם כאלה שבהן יחסי רוב ומיעוט משחקים תפקיד רב והכרחי בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות. לרוב יש משמעות והשפעה, וטוב שכך. יחד עם זאת, נהוג לראות את ההצבעה החשאית בכנסת כמפלטו הנחוץ והייחודי של החלש.

הצבעה חשאית היא המקום שבו עוצמתו המוצדקת של הרוב מאבדת מעט מכוחה. גם למיעוט – הן מיעוט מספרי והן כזה ששייך לפריפריה של יחסי הכוחות בישראל – יש משמעות, וצריכות להיות לו פלטפורמות השפעה. פלטפורמות ההשפעה של המיעוט הפרלמנטרי קיימות ומוכרות, אבל האימפקט שלהן מוגבל, אפילו מוגבל ביותר.

יש שיגידו שהמציאות הזו בלתי נסבלת, יש שיסברו שאפשר לסבול זאת עד גבול מסויים, אבל כך וכך ברור שיש הצבעות או מוקדים פרלמנטריים שבהם חשוב לייצר גבולות משחק שיאפשרו קצת יותר מרחב, יותר קולות, יותר גוונים של השפעה.

נשיא המדינה ומבקר המדינה הם שני מוסדות שעשייתם עבור המיעוט, החלש או הקטן היא משמעותית ביותר. מוסד הנשיאות הישראלי פעל ופועל דרך קבע להשמעת קולות שלא נשמעים ולמתן מקום ואפילו השפעה לכלל גווניה של החברה ולא רק אלה שבמוקדי הכוח. זה התפקיד שנטלו על עצמם נשיאי ישראל, תפקיד המבוסס על האמון הרב, יחסית, שרוכשים למוסד הנשיאות גם מערכות ומנגנוני המדינה וגם הציבור הישראלי.

מוסד ביקורת המדינה עוסק במקומות בהם מוקדי כוח ושררה פועלים שלא כדין או כהוגן. למעשה שני המוסדות הללו, במהותם, תורמים לחיבורם ההדדי של המדינה וסמליה מזה, וקהלים אשר אינם מיוצגים במוקדי ההשפעה מזה. קיומן של הנשיאות וביקורת המדינה, והידיעה כי השלטון אינו יכול להיות דורסני ללא גבולות, הן בסיס חשוב בקשר ובתחושת השייכות של כלל אזרחי ואזרחיות ישראל, בעיקר כשאינם מוצאים את ייצוגם המשפיע ברשויות אחרות.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל, בנקודת התורפה של המיעוט. הפיכת ההצבעה לגלויה משמעה הוצאת האוויר מגלגל ההצלה של מיעוטים, ויהא זה מיעוט בכמותו או בהשפעתו. להצבעה החשאית יש משמעות דרמטית, ואכן, ההיסטוריה מראה שהיא הביאה עמה גם הפתעות בבחירות לנשיאות. לא כאלה שפגעו בכוחו של הרוב, אבל בהחלט כאלה שאפשרו למיעוטים להרגיש בני השפעה, ובצדק.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל

עד כאן הרצוי, ומה בדבר המצוי והאפשרי? ובכן, כמובן שהכול אפשרי בישראל, ועם זאת, ברי לכל שהצבעה חשאית מעניקה כוח למיעוטים מכל הסוגים – כלומר גם לכל מי שנמצא במיעוט פרלמנטרי בשנים האחרונות, וגם לכל מי שנחשב מיעוט זהותי ואפילו אם הוא בקואליציה. כעת, ובהתאמה למקרה הישראלי שבו התפיסה האישית כמיעוט היא החוויה הרווחת, כל מה שנותר לנו זה להמר ולחשב כל אחד ואחת, בחשאי כמובן, מהו המצוי והאפשרי. מה הסיכוי שכלל חברי וחברות הכנסת ששותפים לתחושת המיעוט ירצו לגזול מכוחם שלהם ולהפוך את ההצבעה לנשיאות מחשאית לגלויה.

ינון גוטל-קליין הוא מנהל מרכז הביקורים של בית הנשיא ודוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה