החיים בביביסטן

בנימין נתניהו בנאום הניצחון באקספו בתל אביב. 3 במרץ 2020 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
Olivier Fitoussi/Flash90
בנימין נתניהו בנאום הניצחון באקספו בתל אביב. 3 במרץ 2020

בניגוד למדינה דמוקרטית בה פעולותיו של השלטון מוגבלות על ידי האזרחים באמצעות הבחירות והפרלמנט בו יושבים נציגי האזרחים, הרי שבדיקטטורה, לשלטון (המנהיג ולמקורביו) יש יכולת פעולה כמעט בלתי מוגבלת באמצעות הכלים הבאים:

1. עצמאות ושרירותיות

השלטון פועל בצורה עצמאית מבלי לתרץ או להסביר את מהלכיו בצורה הגיונית, שכן הוא לא חייב הסבר לאף גורם. הוא פועל בהתאם לאינטרסים שלו בלבד.

למשל, בקביעת מועדי הסגרים, משכם והיקפם, מספר הנכנסים לארץ ביום, פתיחת וסגירת מערכת החינוך. הודעה על חודש לימודים נוסף ביולי וכדומה.

השלטון פועל עצמאית ובהתאם לאינטרסים שלו, מבלי להסביר את מהלכיו באופן הגיוני, שכן אינו חייב הסבר לאף גורם. למשל, בקביעת מועדי הסגרים, משכם והיקפם, מס' הנכנסים לארץ, פתיחת וסגירת מערכת החינוך וכו'

2. הטלת חיסיון וצנזורה

לשלטון דיקטטורי יש יכולת להטיל חיסיון מלא על כל החלטה או פעולה שאין לו רצון לשתף בה את האזרחים, הוא נוהג לעשות את זה כדי למנוע ביקורת על פעולותיו, או כדי להסתיר דברים שחשוב לו שיישארו חשאים ויוכלו לקדם אותו בשלבים אחרים.

למשל, העברת חיסונים למדינות זרות, שחרור אסירות ממדינות זרות, 30 שנה חיסיון על דיוני ועדת הקורונה.

3. יכולות אינן קריטריון

מינוי שרים וממלאי תפקידים בכירים לאו דווקא בין המוכשרים ביותר במערכת, שכן התנאי למינוי הוא נאמנות למנהיג. לא נדרשת מהם יוזמה וחשיבה עצמאית, ובוודאי שלא לקיחת אחריות ויצירתיות, אלא צייתנות ושיתוף פעולה עם גחמותיו של המנהיג.

לא צריך הרבה מאמץ כדי לבחון את תפקודם של חלק משרי הממשלה הנוכחית ושל ממלאי התפקידים הבכירים במערכת שלנו כגון יו"ר הכנסת, יו"ר הקואליציה, שר האוצר, שרת התחבורה, השר לביטחון פנים, שר החינוך ואחרים.

4. הגבלת סמכויות

הפקידים ובעלי המקצוע הופכים להיות חסרי יכולת ומבוהלים, סמכויותיהם מוגבלות, הם נדרשים לקבל אישור מעליהם לכל מהלך. הם חוששים להחליט החלטות עצמאיות כי יודעים שישלמו על כך מחיר אישי. פיטורים והדחות שרירותיות של פקידים מקצועיים הם נוהג שגור במשטר כזה, הסיבות להדחה הן בדרך כלל פעולות שפוגעת באינטרסים של המנהיג (בדומה להתנהלותו של טראמפ בארה"ב), כמו גם ביקורת, מחלוקת, הכפשה וביטול החלטות של הדרג המקצועי על ידי המנהיג ואנשיו.

למשל, היחס אל כמה מאנשי המקצוע שטיפלו במשבר הקורונה, חלק פוטרו, חלקם התפטרו בעצמם, אחרים סירבו למלא תפקיד.

5. נהלים סותרים

יצירת נהלים סותרים ומבולגנים שתוקעים ועוצרים את המערכת. לכאורה היינו מצפים שיתרונו של שליט יחיד הוא ביצירת נהלים אחידים וברורים, סדר ומשמעת. אך זה מנוגד לאינטרס היחיד שלו לשליטה מוחלטת. על ביצוע ההנחיות אחראיים כמה גופים המנהלים ביניהם מאבק סמכויות (כל גוף או אדם רוצה להוכיח את יעילותו ונאמנותו). סתירה זו יוצרת אנרכיה בניהול המדינה. הנהלים הסותרים מדגישים את הצורך לפנות למנהיג שרק הוא ידע לפתור את המחלוקות. הגורמים האחראיים ברוב המקרים פונים אליו מיוזמתם שיכריע.

יצירת נהלים סותרים ומבולגנים שתוקעים ועוצרים את המערכת. לכאורה היינו מצפים שיתרונו של שליט יחיד הוא ביצירת נהלים אחידים וברורים, סדר ומשמעת. אך זה מנוגד לאינטרס היחיד שלו לשליטה מוחלטת

כתוצאה מהתהליך הזה כוחו מתחזק עוד יותר. אין צורך להרחיב על נהלי הכניסה והיציאה מן הארץ. ריבוי ועדות החריגים תחת המשרדים השונים והנחיות שסותרות זו את זו.

6. מקורבים

פרוטקציה, הקלות והטבות למקורבים הם נוהל מקובל במדינות לא דמוקרטיות, כי אחרת איך ישמר המנהיג את האנשים סביבו. מקורבים אלו מקבלים הטבות כלכליות ואחרות, התנהלותם מנקרת עיניים ומעודדת אזרחים אחרים להתנהג בצורה דומה כדי להתקרב למנהיג, להפוך גם הם למקורבים ולזכות במנעמיי השלטון.

אצלנו, למשל, כדי לקבל אישור מוועדת החריגים צריך קשרים, אבל גם כדי לקבל אישורים ופטורים אחרים צריך להיות מקורבים לממלאי תפקידים. למשל אל ראשי המפלגות החרדיות שמשיגים הקלות והטבות לאנשיהם.

7. מדיניות כלכלית

המדיניות הכלכלית של המדינה פועלת על פי האינטרסים של המנהיג. הוא מחליט למי יעביר טובות הנאה כלכליות, זיכיונות כלכליים לאוצרות הטבע, מונופולים עסקיים, ועסקאות כלכליות עתירות ממון. באמצעות מדיניות כלכלית זו המנהיג דואג שהכוחות הכלכליים בעלי הכוח במדינה ימשיכו לתמוך בו. מדיניות זו בדרך כלל תהיה בניגוד לאינטרס המובהק של טובת האזרחים.

תהליך זה יכול להגיע עד להתמוטטות כלכלית, כפי קרה למשל בוונצואלה וקורה כעת בטורקיה. ואצלנו? מונופול המלט של לב בלווטניק, עסקת בזק-וואלה של אלוביץ', עסקת מאגרי הגז עם תשובה, ענייני התיווך בעיסקת הצוללות, פתיחת איקאה לאחר הסגר הראשון ועוד.

8. שליטה מלאה באמצעי התקשורת

לאחר שהשתלט על אמצעי התקשורת יוודא המנהיג, שרק גורמים תקשורתיים נאמנים לו ימשיכו להתקיים. גורמים שיערערו על סמכותו יגלו בהדרגה מחסומים כלכליים ומנהלתיים כאלו ואחרים, עד שבסופו של דבר יאלצו להיסגר, או שיסגרו בהוראה מלמעלה, כמו ערוץ 10 ז"ל.

שליטתו המלאה בתקשורת מאפשרת לו לקבוע את סדר היום, להישאר כל הזמן בתודעת האזרחים הנאמנים ולוודא שהנושאים שיעלו בתקשורת יהיו אלו שמקדמים אותו ורק אותו. פרשות 2000, 4000 וגם הערוצים 13,12,20 וגלי צה"ל מדגימים מצב זה.

9. מעקב אחר האזרחים

ברוב המשטרים הדיקטטורים יש משטרה ייעודית שתפקידה לשרת את השלטון ולעקוב אחר האזרחים. משטרה זו מפעילה מעקבים והאזנות סתר במטרה לפקח על האזרחים, כדי לצמצם התנגדות עתידית אפשרית.

בישראל עדיין אין משטרה ייעודית כזו, אבל המעקב אחר האזרחים כבר קיים על ידי אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. למשל, מעקב התבטאויות ברשתות חברתיות, מעקב אחר תנועת האזרחים באמצעות טלפונים, צמידים אלקטרונים, דרכון ירוק ועוד.

בישראל עדיין אין משטרה ייעודית בשירות השלטון, אבל המעקב אחר האזרחים כבר קיים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. למשל, מעקב התבטאויות ברשתות חברתיות, מעקב אחר תנועת האזרחים באמצעות טלפונים, צמידים אלקטרונים, דרכון ירוק ועוד

10. השלטת טרור ופחד

היא נוהל קבוע בקרב שלטון לא דמוקרטי, שכן אחרת איך ישמר המנהיג את שלטונו ויגרום לאזרחים לחשש להתלונן ולהתריע נגד העוולות? השלטון בונה מנגנון כוח נאמן שתפקידו להפחיד את האזרחים על ידי פעולות מאיימות. הוא דואג שהאזרחים ידעו שהם במעקב; הוא מבצע מעצר שרירותי ללא הליך משפטי הוגן; הוא מפעיל אלימות פיזית מרוסנת שתפקידה להפחיד אך לא לרסק. תהליך זה פוגע באופן אנושות בזכויות האדם והאזרח של האזרחים.

כל אחת מן הדוגמאות שהובאו פה מתנהלות במהלך השנה האחרונה במדינת ישראל.

לסיכום

לעומת העצמאות המוחלטת שיש לשלטון לשרת ולקדם את ענייניו, הרי, שהאזרחים נמצאים במצב של חוסר וודאות, נגרם להם נזק כלכלי ויש פגיעה קשה בזכויות האדם והאזרח שלהם. השילוב הזה של שליטה ודיכוי האזרחים מצד אחד, מול חיזוק ותגמול המקורבים הוא שמאפשר למשטרים דיקטטורים לשלוט לאורך זמן על מדינותיהם.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 919 מילים ו-2 תגובות
סגירה