כמה זמן אפשר עוד למשוך עם המלוכה הבריטית? השאלה נעשתה מעט יותר אקוטית השבוע עם פרסום הראיון הסנסציוני של הזוג הסורר, מייגן מרקל והנסיך הארי.

השחקנית האמריקאית לשעבר, שמוצאה בין-גזעי, האשימה למעשה את בני המשפחה המלכותית בגזענות (מישהו מהם הביע חשש שתינוקה ייצא כהה) והתעללות פסיכולוגית (שהובילה אותה למחשבות אובדניות). היא והארי יצאו טוב למדי מהמפגש עם אופרה ווינפרי, תוך שהטיחו במשפחה האשמות רעילות במציאות החברתית הנוכחית.

כמה זמן אפשר עוד למשוך עם המלוכה הבריטית? השאלה נעשתה מעט יותר אקוטית השבוע עם פרסום הראיון הסנסציוני של הזוג הסורר, מייגן מרקל והנסיך הארי

בבריטניה, למרות פרץ הלאומנות שהוביל לברקזיט, הדור הצעיר הוא רב-תרבותי ורגיש לזולת ולתחושותיו בדיוק כמו מקבילו בארה"ב, אם לא יותר. אפשר לתהות מה יקרה אם המשפחה המלכותית תהפוך ללא פופולרית. הלנצח יימשך ההסדר הלא שגרתי של בריטניה עם בית וינדזור (ומאונטבאטן)?

יש עוד מונרכיות, אבל לרוב אלה דיקטטורות העוברות בירושה, כמו בחלקים מהעולם הערבי, או שהן בלתי רלוונטיות כמו בפינות אירופה. נדיר הוא יצור הכלאיים הלא ברור שמוצאים בבריטניה.

קל לבטל את זה כשריד בלתי מזיק מהעבר, שנותר במקום כדי להרגיע את הסנטימנטליסטים ולמשוך תיירים זרים לטקסים המשונים, כמו חילופי המשמרות בארמון באקינגהם. אבל בפועל קורה הרבה יותר מזה.

ראשית, המשפחה עשירה מאוד. הונה של המלכה מוערך בקרוב לחצי מיליארד דולר, ומשלם המסים שולח למשפחה מיליונים רבים מדי שנה באמצעות הסדרים שונים שנראים כמו תקציב או כמו קצבה; תלוי במתבונן.

ובעוד שהמשפחה אמורה "למלוך, לא לשלוט", השיטה מאפשרת לה השפעה מעניינת, שעוטה מעטפת של טקסיות משעשעת, אבל מזווית מסויימת עשוייה להראות כמו שלטון עקיף ומתוחכם (יש "רפובליקנים" בממלכה שרואים את זה כך ושואפים לבטל את המוסד כולו).

המלכה ממנה ראשי ממשלה, ונראה שיש לה מרחב פעולה מסוים במקרים של תוצאות בחירות לא ברורות. הממשלה שקמה מכונה "ממשלת הוד מלכותה".

נאום המלכה השנתי בפני הפרלמנט נישא על ידי המלכה במעין שפה של הצגת תוכנית של עצמה; מצד שני הוא לרוב נכתב על ידי שרים, מה שהופך את המלכה לקצת בובה. או אולי לא? האם נאסר עליה להשתולל? כן, אבל לא, כלומר בערך. הציות הקפדני למסורת הוא שגורם למוזרות זו להיות בסדר איכשהו.

בעוד שהמשפחה אמורה "למלוך, לא לשלוט", השיטה מאפשרת לה השפעה מעניינת, שעוטה מעטפת של טקסיות משעשעת, אבל מזווית מסויימת עשוייה להראות כמו שלטון עקיף ומתוחכם

או אז היא מקיימת פגישות שבועיות עם ראש הממשלה. מדוע? לא ברור. האתר הרשמי של הארמון מסביר ש:

"אף שהמלכה נותרת ניטרלית פוליטית בכל הנושאים, היא מסוגלת 'לייעץ ולהזהיר' את שריה – כולל ראש ממשלתה – במידת הצורך".

לאיזה תועלת? האם ראש הממשלה חייב להקשיב או לציית?

לא לגמרי ברור מה יקרה במקרה של תרחיש שערורייתי מספיק. בתיאוריה, המלכה יכולה לבצע הרבה מאוד מעשים שלטוניים לעילא, כולל מינוי שרים, הכרזת מלחמה ופיזור הפרלמנט. רק שהיא לעולם לא תעשה אותם. או לפחות לא עד שנאצים בריטים יעלו לשלטון וינסו לשרוף את בתי הפרלמנט. או משהו כזה.

יש מי שתומך מאד ברעיון של חיץ ערפילי אך יציב בין גורל האומה לפוליטיקאים הבעייתיים שדעת קהל הפכפכה עשויה לעלות לשלטון. ייתכן שיש כאלה שלא יתנגדו לפוליסת ביטוח שכזו אפילו בישראל, שהיא אולי הדוגמה הכי מזעזעת בעולם לדמוקרטיה מבולבלת.

אבל אפשר גם לשאול: האם חוסר בהירות שכזה, וסמכות תורשתית בכלל, הם דברים הולמים למדינה מודרנית? השאלה נראית אולי עדיין רחוקה היום, אך היא עשויה לצבור מומנטום לאחר ראיונות נוספים כאלו (או אם  הכלכלה תתרסק והסקוטים ייפרדו מהממלכה בגלל זעמם על הברקזיט).

המלכה מעדה לעיתים בעבר. כידוע לצופי "הכתר", היא הואשמה בריחוק בשנות ה-50 ועיצבנה בשנות ה-60 כאשר אחרה לבקר בויילס אחרי אסון במכרה פחם שהרג יותר ממאה ילדים בבית ספר סמוך. כל מי שחי בשנות ה-90 יזכור את מעידותיה בעקבות מותה של הנסיכה דיאנה (הסוררת מסבב א').

עם זאת, המלכה אליזבת השנייה נותרה פופולרית למדי. וגם משפחתה, למרות נלעגות שמדי פעם פורצת, נהנית מאהדה לא מבוטלת. נראה לי שבסופו של דבר זה מה שהופך את ההסדר למקובל, ושום דבר אחר.

אולי יהיו שיתמכו ברעיון של חיץ ערפילי אך יציב בין גורל האומה לפוליטיקאים הבעייתיים, שדעת קהל הפכפכה עשויה לעלות לשלטון. אולי יש מי שלא יתנגדו לפוליסת ביטוח שכזו בישראל, דוגמה לדמוקרטיה מבולבלת

היה לה מזל לעלות לכס ממש אחרי שהאימפריה הבריטית התפרקה באמצע המאה ה-20, כאשר בריטניה איבדה את נכסיה מהודו ודרום אסיה דרך המזרח התיכון עד לקריביים ברצף מסחרר. נוסטלגיסטים בטראומה אוחזים עדיין ב"חבר העמים" (Commonwealth), מעין מועדון של מושבות לשעבר שהמלכה מובילה באופן סמלי, אשר מה שמאחד את חבריו זה בעיקר אהבה משותפת לקריקט.

היא גם מרוויחה מהרצון של הבריטים להיות מיוחדים. השוויוניות הביורוקרטית העגומה של האיחוד האירופי, שם ללוקסמבורג וללטביה יש אותו וטו כמו לממלכה המאוחדת, לא מתאימה להם כל כך. אמנם אליטיזם יכול להיות לא נעים, אבל אני נוטה לפרגן למי שהעניק לעולם את גרהם גרין וסומרסט מוהם, הביטלס ופינק פלויד, מונטי פייתון ואלפרד היצ'קוק. שלא לדבר על השפה האנגלית, שהפכה לאספרנטו האמיתית של האנושות. שיהיו מיוחדים וחמודים.

הוזמנתי לארמון באקינגהאם לפני כ-15 שנה, יחד עם אזרחים אמריקאים אחרים שחיו בלונדון באותה תקופה. זו היה משעשע בדיוק בצורה הנכונה. למשל, גיליתי שאחד האורחים הוזמן בטעות בגלל תקלת ראשי תיבות; מתברר שלא כל SEC הוא ה-Securities Exchange Commission (רשות העל האמריקאית האחראית על ניירות ערך).

שחקנים מפורסמים ואנשי עסקים חמוצים רעדו מהתרגשות לקראת כניסתה לאולם של הוד מלכותה. חיפשתי עצות שימושיות אצל מנכ"ל הארמון. האם עלי לקוד קידה או לבצע פירואטות או תמרונים אחרים? "לא ולא. היא הרי לא הריבון שלך".

"אני מבין שזה בסדר לסבך אותך בשיחה ממשית", אמרתי לאליזבת השנייה כשהגיע הרגע שלי בתור. "כמובן, למה לא", היא ענתה מיד. אבל לא התכוננתי למעמד כזה. "בית נחמד יש לך", אילתרתי. "תודה רבה", השיבה מיד. המלכה הייתה בעיני שיא החסד המלכותי; הסקתי שהיא כבר פגשה בעם הארץ בעבר.

הייתי די מרוצה מהביצוע ופיניתי ביעילות את מקומי בתור לטובת שמפניה שהוצעה בשפע על ידי מלצרים במדים מרשימים. אחרי כמה כוסות מצאתי את עצמי מול ג'נטלמן שנראה ממש לא משועשע. "דוּכָּס!" (Duke) אמרתי לדוכס מאדינבורו; היום אני כבר יודע שלא ככה פונים לבעלה של המלכה. הוא התכווץ ונראה לי ששמע אותי אומר "אחי" (Dude).

"אני שמח שהגעת אליי, כי לגמרי שכחתי ללחוץ את היד שלך שם בתור", המשכתי, באופן אולי לא אלגנטי. "זה בגלל שפשוט חלפת על פניי, לא כך?" ענה הנסיך פיליפ, בשמץ של מרירות שלדעתי הסגירה מזג לא לגמרי מלכותי. הצעתי לו את ידי, אבל הוא הסתובב והפנה לי את גבו, שילב את זרועותיו, ועמד במקום שניות ארוכות. אורחים הביטו בנו בצער. סוג של אירוע דיפלומטי, אני חושב.

• אחרי כמה כוסות מצאתי עצמי מול ג'נטלמן שנראה לא משועשע. "דוּכָּס!" (Duke) אמרתי לדוכס מאדינבורו; היום אני כבר יודע שלא ככה פונים לבעלה של המלכה. הוא התכווץ ונראה לי ששמע אותי אומר "אחי" (Dude)

עם זאת, היה פיצוץ. כולם נהנו, לדעתי. יש קסם מסויים בטקסיות ובהדר הקצת מטופשים. בעולם כל כך גועש ועצבני זה מספיק טוב בשבילי. עצוב לשמוע את מייגן והארי, ונראה שאולי מישהו צריך להתנצל, אבל למרות הכל, כמו שאומרים, שאלוהים ישמור על המלכה! (God save the Queen)

ואם אפשר, גם על ה-Dude of Edinburgh בן ה-99, שנמצא עכשיו בבית חולים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com