ישנן קבוצות של חרדים המסרבות בתוקף לציית לנהלים למניעת התפשטות קורונה. לא מעט מסרבים אפילו לעטות מסכות וממשיכים את לימודיהם ללא שמירת מרחק זה מזה; מה שעלול לגרום הידבקויות נוספות והתפשטות הנגיף.  בנוסף, חלקם ממשיכים להתקהל בהמוניהם בצפיפות בחתונות ובלוויות – מה שכונה super spreading event, כלומר אירועיי הפצה המונית. זאת, בניגוד מוחלט למדיניות הממשלה המבוססת על המלצותיהם של אנשי מקצוע.

התנהגות זו היא הסיבה העיקרית לכך שרמת התחלואה והתמותה גבוהה בקהילה החרדית באופן משמעותי מהממוצע הארצי. בחודש פברואר 25% מהנדבקים החדשים הגיעו מקהילת החרדים, כאשר הם מהווים 12% מהאוכלוסייה. רמת התמותה היא 1.3% שהוא שיעור גבוה פי 4 מהאוכלוסייה הכללית. בנוסף, יש לציין שמאז פרוץ המגפה מספר רבנים בעצמם נפטרו מקורונה – אבדן לקהילה.

הסיבה העיקרית לרמת התחלואה והתמותה בקהילה החרדית היא סירוב לציית לנהלים. בפברואר, 25% מהנדבקים הגיעו מהקהילה החרדית, שמהווה 12% מהאוכלוסייה. רמת התמותה היא פי 4 מהאוכלוסייה הכללית

מה הסיבה לכך שקיימת התנגדות כה נחרצת להיצמדות לנהלים המונעים התפשטות מחלה מדבקת מסוכנת זו? האם הסיבה נעוצה בכך שהם מאמינים שלאמונות שלהם עדיפות על הגנה פני הנגיף?

אינני איש דת, אך תמהני אם הסיבה העיקרית להתנהלות זו היא משיקולים דתיים טהורים ואמונה בלבד.

ראשית כל, הקהילה הדתית כוללת גם קבוצות חרדים אחרות וגם לא חרדים שכן מצייתים לנהלי קורונה. האם הם פחות אדוקים, פחות דתיים?

שנית, למושג פיקוח נפש – ערך החיים, חשיבות מעל כמעט כל מצווה.  גם אם חלק מהשינויים הנדרשים הם לא נוחים, אין בנהלי קורונה דרישה שמביאה לחילול הדת. אין דרישה, למשל, לא לכבד את השבת או לאכול אוכל שאינו כשר.

מה בין עטיית מסכות או שמירת מרחק והפרעה במילוי מצוות? נכון שנהלים כגון איסור התקהלות פוגע באורח החיים הדתי (והחילוני), אך גם בעבר – נסיבות חיצוניות קיצוניות, כגון מלחמות, הביאו לשינוי מוצדק בהתנהלות אורח החיים הדתי על מנת להגן על חיי הקהילה. אם, למשל, ישוב היה תחת התקפת טילים, ובית הכנסת היה חשוף לפגיעת טיל, לא היו ממליצים לכל אחד לברוח למקלט שלו?

אם לא מסיבות אמונה אז מה כן סיבת הסירוב להתנהל על פי הנהלים למניעת התפשטות המגפה?

לדעתי, קיימות שתי סיבות אחרות, עמוקות ושורשיות:

1

אי קבלה ואף פסילת המדע הרפואי המודרני החילוני:
לא מדובר בסתם חילוקי דעות. קיימים רבנים חרדים הפוסלים על הסף את המדע והרפואה המודרנית. נראה שהם מאמינים שרק לאמונות שלהם יש תוקף. עבורם מידע על קורונה והסברים על מנגנון התפשטות הנגיף הם "פייק ניוז" – ידיעות כזב בדויות – מידע שאינו אמין ויש לפסול אותו על הסף. לפיכך, הם לא ישתכנעו גם עם יקבלו מידע אמין.

עבור אותם אנשי דת אדוקים שכן עוקבים אחרי שידורי המדיה, חלקם כנראה מפרשים את מה שנאמר כמזויף; לעיתים הם טוענים כי מדובר בקנוניה – קונספירציה. תחילה על עצם קיום הנגיף וכעת על הסיבות האמיתיות לקידום מתן חיסון; ובשורה תחתונה מערערים על הבסיס הלגיטימי לדרישה להתנהגות הולמת מול נגיף הקורונה.

כחלופה, ביקום האלטרנטיבי שלהם חלקם מסתכלים על הקורונה כעונש על התנהגות בלתי מוסרית; ואם כן, הפתרון אינו טמון בעטית מסכות אלא בהגברת הצייתנות למצוות. לעומת זאת, אילו היו מקבלים, לפחות באופן חלקי, את ההסבר הרפואי המודרני,  היינו רואים לפחות ניצנים של נכונות לשתף פעולה. יש לציין שגם בקהילה החילונית ישנם אנשים בעלי חשדות דומים אך הם אינם בעלי ההשפעה הישירה שיש לרבנים.

2

הימנעות אותם רבנים מדין וחשבון על מעשיהם:
בחברה החילונית קיימים מנגנוני בקרה למקבלי החלטות ולמבצעי החלטות. מנגנון אחד הוא בלמים ואיזונים – מה שמכונה checks and balances. לדוגמה, נשיא אמריקאי ואף ראש הממשלה שלנו אינם יכולים להחליט כל מה שעולה בדעתם. עליהם להצדיק את מעשיהם ולתת דין וחשבון לבית המחוקקים ולבוחרים; מה גם שמותר לאדם או לקבוצות לערער על החלטות הממשלה דרך בתי המשפט. הוויכוחים על חלוקת סמכויות הקיימים בחברה שלנו מתייחסים למידה שבה הסמכויות בין הרשויות הללו מחולקות ולא על עצם העיקרון שלא תהיה למנהיג סמכות בלעדית.

בחברה החילונית קיימים מנגנוני בקרה למקבלי החלטות ולמבצעי החלטות. למשל, בלמים ואיזונים. לדוגמה, נשיא אמריקאי ואף רה"מ שלנו אינם יכולים לנהוג ככל העולה בדעתם. עליהם להצדיק את מעשיהם בפני לבית המחוקקים ולבוחרים

בנוסף, בארגונים מסודרים קיים מנגנון של בקרה פנימית, ולעתים אף ממנים אדם לתפקיד של בקר פנימי, שתפקידו בירור תהליכי עבודה של אותו ארגון, לבקר סמכויות ואפילו לבדוק את התנהלותו של ראש הארגון ומדיניות הארגון. בממשלה למשל, תפקיד זה ממולא ע"י יועץ המשפטי לממשלה.

לעומת זאת, בחצרות הרבנים שאליהן התייחסתי, עד כמה שידוע לי, לא קיים מנגנון כזה. גם כאשר הייתה התייחסות ביקורתית ממולמלת ממשפחות שיקיריהם נפטרו מקורונה, ביקורת זו לא בוטאה ישירות כלפי הרבנים הללו. לא קיימת מסגרת או פורום להעלות את הסוגייה לדיון. לא נשאלה שאלה ברורה, ישירה ומחייבת התייחסות כגון: "האם מאמיניכם נתונים לסיכון גבוה יותר לתחלואה ולמוות עקב התנגדותך לעטית מסכות ועידודכם שלא נתנהג על פי נהלי מניעת התפשטות קורונה?". לעומת גופים חילוניים, הרבנים הללו אינם מחויבים בדין וחשבון לאף אחד על כדור הארץ.

היעדר נטילת אחריות אינו מוגבל למוסדות דת. הוא קיים במוסדות רבים. שנים רבות שוטרים אמריקאים, אמנם מעטים, פעלו באלימות חוזרת לא הולמת ובלתי מרוסנת, ולא נעצרו בתוך מוסדות המשטרה. השינוי הגדול חל כאשר תמונות המקרים תועדו והופצו מחוץ למשטרה ועוררו מחאה ציבורית. דוגמה נוספת – פוליטיקאים במקומות רבים בעולם הלא דמוקרטי יכולים לבצע החלטות פוליטיות מרושלות מבלי לקבל אחריות על כישלונותיהם. הדרדרות המצב בוונצואלה היא דוגמה בולטת לכך.

אכן, הפעלת שיקול דעת לקוי ואף רשלנות, מוסתרים מדי פעם גם בעולם הבריאותי–רפואי. כאחד שעבד שנים רבות בתחום זה, אני מכיר מקרוב כמה מאתגר לקיים פיקוח אפקטיבי.

קשה מאוד למשל "להלשין" על עמית גם אם בתוך עצמך אתה סבור שהתנהגותו מופקרת ורשלנית. משום מה, קיימת נטייה טבעית להסתיר התנהגות מרושלת מהעולם החיצון. רופאים מגנים על רופאים; שוטרים מחפים על שוטרים וכיוצא בזה. כנגד דרישות לסטנדרטים גבוהים מדי בתוך המערכת יתקשו לזכות בשיתוף פעולה. מדוע שעובד, גם אם בעל חוש אחריות סביר וכוונות טובות, ישתף פעולה, אם בקלות הוא עלול להינזף ולהיענש? אך ברור כי ללא בקרה, לפעמים התנהגות חריגה ללא פיקוח עלולה להתדרדר להתנהגות חסרת אחריות. ככל שקשה לשמור על החבל הדק הנכון של נתיב פיקוח הולם, אין לוותר עליו.

בחצרות הרבנים שאליהן התייחסתי, עד כמה שידוע לי, לא קיימים מנגנוני פיקוח ובקרה. גם כשהייתה התייחסות ביקורתית ממולמלת ממשפחות שיקיריהם נפטרו מקורונה, ביקורת זו לא בוטאה ישירות כלפי הרבנים

כאשר סמכות היא בלתי מעורערת, טבע בני האדם הוא כזה שאפילו דמויות סמכותיות בעלי כוונות טובות עלולות עם הזמן להתפתות ולהתקלקל; להתקלקל במובן של שחיתות ו-או במובן של הפעלת שיקול דעת מקצועי לא ראוי.

ואם המערכת שבהם הם מתפקדים מתנערת מתפקיד הפיקוח, המערכת עצמה עלולה להתנוון. תופעה זו מוכרת בממשלות עם רודנים  – זה מתחיל עם מנהיג בעל סמכות בלתי מעורערת, מתפשט ומקלקל את אלו הסובבים אותו וכלה בהפיכת היעדר נטילת אחריות לנורמה ארגונית.

לגבי אותם רבנים,  תיתכן הפעלת שיקול דעת לקוי עם השלכות רפואיות נוראיות. חיקוי התנהגות של מאמיניהם מכפיל את סכנות התפשטות הנגיף. אילו התנהגות זו הייתה מתרחשת בסביבה חילונית, היה ניתן להביא את אותם רבנים לדין בית משפט; גוף סמכותי בלתי תלוי ולא מגמתי היה יכול לדרוש מהרבנים לנמק את שיקוליהם. כפי שהסוגייה עומדת היום,  הרבנים הללו לא יועמדו בפני גוף סמכותי בלתי תלוי.

העובדה ששרים בתוך הממשלה שותקים ואולי אף מפעילים את מרותם כדי לסכל פיקוח על אותם רבנים, מחלישה עוד יותר התערבויות ממשלתיות. לדוגמה – לא פעם המשטרה נמנעה מלמנוע התקהלויות המוניות ואף לא הטילה קנסות על אותם רבנים או מאמיניהם שקראו תגר כנגד מימוש נהלי קורונה. ובוודאי אותם רבנים לא נעצרו ולא הועמדו למשפט כמפירי חוק.

הייתי מעז לגרוס שהמארגנים של אותן התקהלויות הללו פעלו מתוך הבנה, לצערי צודקת, כי ללא קשר לסכנת התפשטות הנגיף או מורת הרוח של הממשלה, הם לא ייעצרו ע"י המשטרה.

כאשר סמכות היא בלתי מעורערת, טבע בני האדם הוא כזה שאפילו דמויות סמכותיות בעלי כוונות טובות עלולות עם הזמן להתפתות ולהתקלקל; להתקלקל במובן של שחיתות ו-או במובן של הפעלת שיקול דעת מקצועי לא ראוי

התנהגות המתוארת לעיל לא תמיד אפיינה את הזרם המרכזי של היהדות. בעבר היו לו איפיונים אחרים:

1. מתן דין וחשבון

מתן דין וחשבון: בתנ"ך בשמואל א' פרק י"ב פסוק ג', כאשר שמואל זקן ונוטה למות, הוא נותן דין וחשבון על פעילותו לאורך השנים ישירות לעם; הווה אומר כי הנאמנות שלו לאלוהים לא מנעה ממנו גם להעמיד את עצמו להערכת העם.

2. בלמים ואיזונים

בתקופת הבית השני התקיים הסנהדרין – בית דין של 71 דיינים, שהיווה ערכאה לפסיקת הלכה ומשפט. זאת אומרת שבנושאים שנויים במחלקות, לאף דיין לא היתה סמכות עליונה להכריע, אלא היה עליו להביא את הנושא לדיון קבוצתי.

3. שילוב אמונה דתית מסורתית ואמון במדע רפואי

אנשי דת לא תמיד פסלו את המדע או את הרפואה המודרנית. הדוגמה המאלפת ביותר להמחשת שילוב זה היא הרמב"ם, מגדולי הפוסקים בכל הדורות ורופא דגול, שבין השאר היה רופא הסולטן. במקביל לאמונתו העמוקה ולכתיבת כתבי דת, הייתה לו גישה מדעית רפואית מתקדמת לאותם זמנים, כאשר הפרקטיקה הרפואית שלו הייתה מבוססת על כתבי אריסטו.

לצערנו, היום לרבנים הללו אין מסורת בסגנון של הנביא שמואל למתן דין וחשבון על פסיקותיהם לעם. מנגנון דמוי סנהדרין של בלמים ואיזונים בקרב רבנים לא קיים. גישה משולבת של אמונה בדת ובמדע – חשיבה בסגנון הרמב"ם, נחשבת כפסולה.

וכך, על הקהילות הללו לבדוק את עצמן, או שעליהן לצפות להחמרת התחלואה ולהגדלת מספר המתים המיותרים.

ניתן לסיים רשומה זו עם ציטוט של הלורד אקטון:

"כוח נוטה להשחתה. כוח מוחלט משחית באופן מוחלט".

ד"ר ג'ים שלום הוא מומחה לרפואית המשפחה בעל עניין מיוחד בטיפול בסוף החיים.