בשלטי חוצות ענקיים מופיעה איילת שקד עם הכתובית "אני לא יודעת לשיר, אבל יודעת להוריד לכם מסים". שקד יודעת אולי להוריד מסים, ומבטיחה יותר כסף בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אבל למרבה הצער היא לא למדה דבר ממשבר הקורונה, כפי שהיא וחבריה לדרך לא למדו כלום מהמשבר הפיננסי של 2008.

בשלטי חוצות מופיעה איילת שקד עם הכיתוב "אני לא יודעת לשיר, אבל יודעת להוריד לכם מסים". שקד יודעת אולי להוריד מסים, ומבטיחה יותר כסף בחשבון הבנק הפרטי שלנו, אבל לא למדה דבר ממשבר הקורונה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

משבר הקורונה לימד אותנו דבר אחד פשוט: אנחנו זקוקים למערכות ציבוריות חזקות ומתפקדות. מעט מאוד דברים עבדו כאן כראוי בשנה האחרונה. בעוד שממשלה כושלת טעתה פעם אחרי פעם בניהולה את המשבר, והיא אחראית לנתוני תמותה מתוקננים לגיל, לנתוני תחלואה ולנתוני אבטלה גרועים ביותר; רק תפקודה המעולה של מערכת הבריאות הציבורית, מנע ממימדי האסון להפוך גדולים אף יותר.

מצד אחד, בתי החולים, אחרי שנים רבות של הרעבה תקציבית, ללא תשתיות וכוח אדם מספיק, נלחמו בשלושה גלים של המגפה. מצד שני, קופות החולים, שמספרים לנו שנים על חוסר היעילות שלהן, ארגנו קמפיין חיסונים מדהים ביעילותו, מופת עולמי. כתמונת מראה הפוכה להצלחתה של מערכת הבריאות הציבורית, בתי האבות המופרטים כשלו במתן מענה ראוי לקשישים בגל הראשון.

מערכות ציבוריות מחייבות מימון, והמימון הזה בא מהמסים שאנחנו משלמים. הכסף לרכוש את החיסונים שאפשרו לנו לצאת מהסגר השלישי? הכסף לשלם לתרופות שקיבלו החולים הקשים? הכסף לשלם את המשכורות של הצוותים הרפואים המסורים (והשחוקים, בגלל שהורדות מסים לאורך שנים גרמו לכך שהגידול באוכלוסיית ישראל לא לווה בגידול תואם של כוח האדם הרפואי)? הכסף לרכוש מיליוני מטושים ומערכות בדיקה המאפשרים להבדיל בין מי שחולה לבין מי שלא נדבק? התשובה לכל השאלות: מהמסים שאנחנו משלמים.

המסים שלנו משלמים את משכורות המורות והמורים שהמשיכו לעבוד בתנאים לא תנאים, תוך שעושות את הכל כדי להתגבר על השלומיאליות של ממשלה כושלת ושל שר חינוך לא מתפקד, שבמשך שנה לא השכילו לייצר תנאים שיאפשרו תפקוד סביר של מערכת החינוך. והמסים שלנו ממנים את עבודתם של הצוותים שעסקו בקטיעת שרשרת ההדבקות, ומימון התשתיות הנדרשות כדי שכל זה יתפקד, גם כשההנהגה הפוליטית אינה מתפקדת.

היציאה מהמשבר הכלכלי שהמגפה הכניסה את העולם כולו אליו תדרוש ממשלות מתפקדות ומעורבות ביצירת מקומות עבודה חדשים, בהכשרות למי שמקומות העבודה שלהם לא יחזרו ובדאגה למי שעלולים להישאר מובטלים. הפערים החברתיים והכלכליים, הפערים בחינוך והפערים בשירותי הבריאות בין מרכז לפריפריה יחייבו כולם השקעות נרחבות, שיידרש למצוא להן תקציב, בהרחבת הגירעון ו/או במיסוי. זה גם  הזמן לדבר על סולידריות חברתית של מדינת רווחה, בה מתקיימת אחריות הדדית המתבטאת בשירותים ציבוריים מתקדמים, מערכת פנסיה ראויה, ביטוח סיעודי ממלכתי ואזרחות הכוללת גם זכויות כלכליות.

הנחת היסוד שבמסר של איילת שקד, על כך שהורדת מסים טובה לכולנו, מזויפת עוד יותר מהשירה שלה; ומשמעות הורדת המסים שהיא מבטיחה לנו תהיה הרבה יותר כואבת מהזיופים שלה. פחות מסים משמעותו קיצוצים במערכת הבריאות: פחות רופאות ואחיות, פחות מיטות בבתי החולים, תורים יותר ארוכים לקבל טיפול. פחות מסים משמעותו כיתות יותר צפופות, פחות שעות לימוד, מורות יותר שחוקות, ילדים שילמדו פחות. פחות מסים משמעותו פחות פיתוח של תחבורה ציבורית, כבישים יותר צפופים, יותר זיהום אוויר.

הנחת היסוד שבמסר של איילת שקד, על כך שהורדת מסים טובה לכולנו, מזויפת עוד יותר מהשירה שלה; ומשמעות הורדת המסים שהיא מבטיחה לנו תהיה הרבה יותר כואבת מהזיופים שלה

איילת שקד מזייפת, ולא רק בשירה. היא מזייפת כי היא אינה אומרת שכשמורידים מסים, רק מעטים באמת ירוויחו מזה. בעלי המשכורות הגבוהות. הורדת מסים ב-10% תדרוש קיצוצים כואבים. מחצית העובדות והעובדים (כל מי שמשתכר מתחת לשכר החיציוני, שהוא כ-8000 ₪), יקבל בין 60 ל-100 ₪ יותר כל חודש. אך שכר הנטו של מי שמרוויח היום 60000 שקל לחודש (עמוק בתוך העשירון העליון) יגדל בכ-2000 ₪. זאת הבשורה של איילת שקד: פגיעה קשה לא רק בשכבות החלשות אלא  גם בשרותים הציבוריים להם כולנו זקוקים ובסולידריות החברתית. וכל זה על מנת להגדיל את הכנסתם של מעטים שגם כך מרוויחים הרבה.

פרופ' דני פילק הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. חוקר פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותנועות פופוליסטיות. דני חבר הנהלה בעמותת רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה, ובין מייסדי תנועת עומדים ביחד שיזמה את קמפיין "מינימום 40".

גיא בן-פורת הוא פרופסור למדע המדינה, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כותב על תהליכי שלום, משטרה ומיעוטים, ועל יחסי דת-מדינה. חילוני, אבל מאמין בהפועל באר שבע