רוב האנשים מניחים שאתרי הקבורה היהודים בפולין שהושמדו – נהרסו על ידי הנאצים. אך מומחה לבתי קברות יהודיים בפולין אומר שסביר להניח שאזרחים פולנים ביצעו יותר נזק אחרי המלחמה מאשר הכובשים הגרמנים.
ספרו של קריסטוף בילאוסקי (Krzysztof Bielawski), "השמדת בתי הקברות היהודיים" – שזמין בינתיים בפולנית – בוחן את מחיקת בתי הקברות היהודיים בפולין מאז מלחמת העולם השנייה. עד כה, לא נכתב שום ספר שחיבר את ההרס של התקופה הנאצית עם העשורים שהגיעו אחרי המלחמה, אומר בילאוסקי, שמחפש מוציאים לאור בעברית ובאנגלית.
"המחקר הזה מפריך כמה מיתוסים, ביניהם שהיה הרס המוני של בתי קברות בליל הבדולח, ואימרה מאוד נפוצה, שלפיה, 'בתי הקברות נהרסו על ידי הגרמנים'", אומר בילאוסקי בראיון לזמן ישראל. "הרס בקנה מידה אדיר התבצע על ידי המדינה הפולנית אחרי המלחמה".
לפני כעשרים שנה, כשעבד כסוכן נסיעות בוורשה, בילאוסקי, שאיננו יהודי, התחיל לגלות עניין רב בהיסטוריה היהודית. אחרי שהקים אתר אינטרנט לבתי קברות יהודיים בפולין, הוא נרשם לתואר מתקדם בלימודי יהדות וב-2009 הצטרף לצוות POLIN, המוזיאון לתולדות יהודי פולין.
במהלך שנות המחקר שלו, מצא בילאוסקי את עצמו באור הזרקורים. לפני עשר שנים הוא דיווח שמצבות יהודיות משמשות כדי לבנות את חלקת הצבא האדום בבית הקברות המוניציפלי בוורשה. תשומת הלב התקשורתית סייעה להעברת המצבות לבית הקברות היהודי הסמוך ברודנו, שם הן "נשברו על ידי חסרי הבית שגרים בבית הקברות", מספר בילאוסקי.
בית הקברות היהודי ברודנו פעיל מאז 1740. למרות שהנאצים הרסו חלק מהאתר, אומר בילאוסקי, "ההרס המשמעותי ביותר התבצע בשנות ה-50, כשהרשויות בוורשה החליטו להפוך את בית הקברות לפארק. בולדוזרים נעו על גבי המצבות וערמו אותן בערימות ענקיות".
במחקר המקיף שלו, מתעד בילאוסקי מאות דוגמאות להרס בתי קברות יהודיים. בשנות ה-60 נעלמו אתרי הקבורה כדי לפנות מקומם לבתי ספר, קניונים, אצטדיונים ופארקים.
"מאז תחילת ההתיישבות היהודית, הוקמו במדינה כ-1,200 בתי קברות יהודיים. סביר להניח שאפילו אחד מהם לא ניצל מהרס", אומר ההיסטוריון קריסטוף פרסק מהאקדמיה הפולנית למדעים. "בספרו מתאר בילאוסקי מציאות עצובה, שמעוררת זעם מוסרי ובושה".
בשיחה עם זמן ישראל, הסביר בילאוסקי מדוע לקח לו זמן רב כל כך לפרסם את הספר, ומתייחס גם ליחסים המדיניים בין ישראל לפולין.
אף שהנאצים הרסו חלק מבית הקברות היהודי ברודנו, אומר בילאוסקי, "ההרס המשמעותי התבצע בשנות ה-50, כשהרשויות בוורשה הפכו את המקום לפארק. בולדוזרים נעו על גבי המצבות וערמו אותן בערימות ענקיות"
למה אף אחד לא פרסם עדיין ספר על הנושא הזה, בהתחשב במספר העצום של ספרים שנכתבו על היהודים בפולין?
"הספר הזה לא קל להרבה קוראים. הוא מוכיח שהמדינה, אחרי המלחמה, ואלפי פולנים, לקחו חלק בהשמדת בתי הקברות היהודיים. זה עוד אבן כבדה במחקר על היחסים בין פולנים ליהודים.
"הספר שלי הוא הסינתזה ההיסטורית הראשונה שמתמקדת בתקופה שמתחילה ב-1933, כשהיטלר עולה לשלטון – ועד היום. רוב הספר, שאורכן 280 עמודים, עוסק בהרס אחרי מלחמת העולם השנייה. אחרי נפילת הקומוניזם המצב השתנה, אבל בתי הקברות היהודיים עודם בסכנה.
"היום, אחרי נפילת הקומוניזם ברחבי אירופה, יש אפשרויות חדשות לעיסוק בהיסטוריה היהודית בפולין. זה התאפשר בזכות ביטול הצנזורה, הניו מדיה והאינטרנט, כמו גם היכולת לבצע מחקרים עצמאיים. פולנים מתעמתים עם העבר הקשה ועם עובדות היסטוריות, כמו פוגרומים ב-1941 בידוובנה ובעיירות נוספות, הפוגרום בקיילצה ב-1946 ורציחות של יהודים אחרי המלחמה.
"היה גם קמפיין אנטישמי ב-1968, שבמסגרתו אולצו 13 אלף יהודים להגר מפולין. בתי קברות נוספים נותרו מבלי שיהיה מי שידאג להם. אנשים רבים מקבלים את הידע הזה. אחרים מכחישים אותו, וכמובן, רבים פשוט לא מעוניינים בו".
תוכל לספר לנו בקצרה מה קרה בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה לבתי הקברות בפולין?
"דבר ראשון, הקומוניסטים לא איפשרו להקים מחדש את הקהילות היהודיות של לפני המלחמה. הם הרשו להקים 'קהילות יהודיות דתיות', שהיו יותר ועדים מאשר קהילות במובן של לפני המלחמה. זה אומר שהקהילות לא יכלו לרשת את הנכסים של הקהילות מלפני המלחמה – אז לא היו להן נכסים.
"כמובן, כ-90% מהיהודים בפולין נרצחו בשואה. שמירה על הרצף החוקי בין ארגונים יהודיים של לפני המלחמה ואחריה היה מאפשר לניצולים את הזכות למכור או להשכיר בתי כנסת שלא היו בשימוש ומבנים אחרים. הכספים האלה היו מאפשרים להם לתחזק את בתי הקברות. אך הרשויות הקומוניסטיות הפכו את העברת הבעלות לבלתי אפשרית.
"מתחילת ההתיישבות היהודית בפולין הוקמו כ-1,200 בתי קברות יהודיים", אומר ההיסטוריון קריסטוף פרסק, "סביר להניח שאף לא אחד מהם ניצל מהרס. בילאוסקי מתאר מציאות עצובה שמעוררת זעם מוסרי ובושה"
"הממשלה יזמה בקמפיין 'ניקיון' של 'בתי הקברות הנטושים' ב-1958. אך האתגר היה עצום והרשויות המקומיות לא רצו לבזבז על זה כסף. הפתרון הזול ביותר היה לסגור את בתי הקברות ולהפוך אותם לאתרי בנייה, לפארקים או לגני שעשועים. עם תחילת שנות ה-60 התחיל גל משמעותי של הרס בתי קברות.
"אחרי 1989 נחלשה המעורבות של המדינה בהרס. מספר חוקים חדשים הגנו טוב יותר על בתי הקברות. ועדיין, בכל שנה יש לנו מקרה של רשויות עירוניות שמנסות לבנות כבישים בשטח בתי הקברות, לאחרונה בזמושץ' ויאסלו, או לחלל את בתי הקברות בדרכים אחרות".
מה בנוגע לפולנים מן השורה שהשתתפו בהריסת בתי הקברות? איך חקרת את הנושא הזה ומה היו הממצאים שלך?
"אחד האתגרים הגדולים ביותר היה להסביר מדוע אנשים השתתפו בהריסת בתי קברות. אני לא יכול לעשות סקר ולשאול – 'למה הרסת את בית הקברות?'. ברור שגרמנים הרסו את בתי הקברות במסגרת מאמציהם להשמיד את יהדות אירופה. אבל אחרי המלחמה, העניינים פחות ברורים.
"בהנחה שכל אחד מ-1,200 בתי הקברות נהרסו על ידי לפחות 30 אנשים, סך כל הפולנים שהשתתפו בתהליך יגיע לעשרות אלפים. אולי אחרים היו אדישים, אולי חלק התנגדו. אבל מובן שבלתי אפשרי להגיע לסטטיסטיקה מדויקת.
"במקרה של מקומיים, הסיבה המרכזית הייתה לקבל גישה לנכסים 'חסרי בעלות', כמו אבני המצבות, עץ ולבנים מהקירות ומהמבנים באתר, וכולי. חלק מבתי הקברות שימשו כשדות חקלאיים או כאתרי בנייה.
"אני בטוח שהאנטישמיות שיחקה פה תפקיד משמעותי. אותם אנשים לא הרסו בתי קברות קתוליים. הם הרסו בתי קברות יהודיים או פרוטסטנטים כמקומות של 'זרים' – זרים אתניים ודתיים. במקרה הזה, הדיבר 'לא תגנוב', לא היה מחייב.
"הקומוניסטים לא התירו להקים מחדש את הקהילות היהודיות של לפני המלחמה. הם הרשו להקים 'קהילות יהודיות דתיות', שהיו יותר ועדים מאשר קהילות. כך שהקהילות לא יכלו לרשת את הנכסים של הקהילות מלפני המלחמה", אומר בילאוסקי
"מה שחשוב הוא המגוון של האנשים שהשתתפו בתהליך. הם לא היו רק אנשים קטנים או עלובים. לעיתים קרובות הם היו חברים מכובדים בקהילה. בית באחד מבתי הקברות נבנה על ידי מורה. בכמה עיירות אחרות, כמרים ונזירים השתמשו בחצרות שהגרמנים ריצפו במצבות. רבות מפעולות ההרס נעשו על ידי צעירים.
"מצד שני, אני גם מצטט מכתבים שנשלחו על ידי פולנים שהתנגדו להרס בתי הקברות. כללתי אנשים שהחליטו לטפל במקומות האלה, בין היתר כדי להראות שהעבר ובני האדם הם לא סיפור בשחור ולבן".
בכל הנוגע לסיפור הקודר הזה, יש משהו שנותן לך תקווה לעתיד?
"מה שנותן לי תקווה היא הפעילות הגוברת של תושבים מקומיים, לא יהודיים, מאז 1989. הם מטפלים בבתי הקברות בעיירות ובכפרים שלהם בגלל שהם מכבדים את אתרי הקבורה, את המורשת המקומית, או מתעניינים בתרבות ובהיסטוריה היהודית.
"כשהיוזמות האלה בבתי הקברות אומצו על ידי פולנים מקומיים, הם בדרך כלל מחפשים ומזמינים יהודים עם שורשים בעיירה. זה עוזר לאחד את בני האדם, ללמוד את ההיסטוריה המשותפת שלהם ולהבין אלה את אלה. אם ארגונים יהודיים או יהודים מחו"ל ינסו לשקם את בית הקברות, ברוב המקרים הם ישתפו פעולה עם הרשויות המקומיות, חברות, בתי ספר ועמותות.
"בתי קברות רבים נוקו, גודרו והונצחו בזכות יהודים מפולין וצאצאיהם שחיים עכשיו במדינות אחרות. ועדיין, כל זה לא מספיק. באתרי קבורה אין מי שיטפל. כמו שיאן יגיילסקי מהמכון להיסטוריה יהודית אמר, 'בתי הקברות האלה מתים'".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם