אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, סעד אתמול (חמישי) במסעדה בתל אביב, רחוק מאד מהמהומה שהתרחשה בין ירושלים-רבת עמון ואבו דאבי. ספק, אגב, אם בכלל היה מודע לה.

בימים אחרים הוא היה נקרא בדחיפות ללשכת ראש הממשלה בכדי לפתור עוד משבר מול בית המלוכה הירדני או לשאת מסר כלשהו במשא ומתן החשאי שניהלו מספר ראשי ממשלה עם המלך חוסיין עוד לפני חתימת הסכם שלום איתה. כנראה משהו בחינוך והמבטא הבריטי הזכיר למלך חוסיין את ימי הכשרתו הצבאית בממלכה המאוחדת.

אפרים הלוי (צילום: Yaakov Naumi / Flash90)

מיד אחרי ניסיון החיסול הכושל של חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בספטמבר 1997 בירדן, הלוי היה הדמות היחידה שהמלך חוסיין הסכים לשוחח איתה.

הימים היו ממשלת נתניהו הראשונה, כשחמאס מבצע סדרה של פיגועי טרור בישראל. הרצון לחיסול נקמה משמעותי של דמות בכירה בארגון, גבר על ההיגיון המדיני תוך התעלמות כמעט מוחלטת מפוטנציאל ההסתבכות מול בית המלוכה. אופציית הסכנה להסכם השלום ולמעמדו הפנימי של המלך שהצטייר כמשת"פ של ישראל , נדחקה. מבחינת המלך חוסיין  זה היה הרבה מעבר לערעור המצב הפנימי בממלכה, זה היה עלבון אישי צורב.

חצי שנה קודם לכן, הוא הגיע לביקור תנחומים אצל משפחות הנרצחים בפיגוע בנהריים. התמונה של המלך כורע ברך אל מול האבלים היושבים על הרצפה, הייתה צעד של אומץ מדיני בכדי להוכיח את רמת המחויבות להסכם השלום עם ישראל.

היחסים בין ישראל לירדן הם אולי המורכבים ביותר בהסכמי השלום עם מדינות ערביות. הרגישות של בית המלוכה לעניין הפלסטיני ולחזקה על הר הבית, הם מאפיינים ייחודיים של השלום, וגם הגחלים הלוחשות שלו.

המלך חוסיין מנחם את משפחת בדייב מבית שמש, שבתם נרצחה בפיגוע בנהריים. 16 במרץ 1997 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

בינתיים לא ברור לגמרי מה הסיבה הישירה למשבר הנוכחי – האם מדובר במחלוקת על מספר המאבטחים החמושים של הנסיך שאמור היה לבקר במסגד אל אקצה, או שמא הפגיעה הבלתי מידתית, כפי שטוענים הירדנים, בחופש התנועה של המתפללים בהר בשל דרישות אבטחה של הצד הישראלי.

כך או כך, עניין הר הבית הוא עצב חשוף תמידי בבית המלוכה. התחממות היחסים עם ערב הסעודית הפיחה אש בגחלים הלוחשות הללו, כשאופציית העברת האחריות על ההקדש מירדן לסעודיה, עלתה בכמה פרסומים.

מבחינת ירדן, מדובר בוויתור על נכס גדול  מדי. מחד, מנוף לחץ על ישראל; מאידך, איבוד נכס ומעמד בעולם הערבי. יעיד על כך משבר המגנומטרים ב-2017, וכיצד נאלצה ישראל לסגת מהעניין לנוכח איום ירדני.

אלא שלשלום הזה קיים ממד אחר: שיתוף הפעולה הביטחוני. הוא אמנם נסתר יחסית לזה שעם מצרים, אבל התיאום הזה מתקיים,  ויש הטוענים שגם התעצם בשנים האחרונות, למרות מתחים כאלה ואחרים בין עמאן לירושלים.

עבדאללה מלך ירדן, נובמבר 2019 (צילום: AP Photo/Raad Adayleh)

התיאום ההדוק הזה משרת את שני הצדדים: ירדן מבחינת ישראל היא חיץ בינה לבין פעילות ארגוני הטרור והפעילות האיראנית בעיראק וגם בחלקים גדולים של דרום סוריה. מבחינת ירדן, ישראל היא משענת ביטחונית ומטרייה מודיעינית משמעותית לנעשה בגבולותיה ובמיוחד באזור עקבה, המוצא היחיד של הממלכה לים.

לכן, נראה שהמשבר הזה למרות רמת החשיפה שלו, פתיר. עובדתית, שתי המדינות ידעו להתגבר על מהמורות גדולות יותר. נכון, המלך עבדאללה חשדן וקר מאביו ביחס לישראל, אבל לצד זאת הוא מבין היטב שהמציאות ויחסי הכוחות האזורים השתנו, ולאו דווקא לטובתו.