10 שנים למלחמת האזרחים בסוריה: מי ניצח?

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני (צילום: Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
Alexei Druzhinin, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ונשיא איראן חסן רוחאני

השבוע ציינו הסורים, ב-15/3, עשר שנים לפרוץ המחאה נגד משטר אסד. מחאה שהידרדרה למלחמת האזרחים העקובה ביותר מדם במאה ה-21 ובה היו מעורבות רוב מדינות האזור והמעצמות הגדולות.

האם המאבק היה צודק? בהחלט כן. האם הוא היה חכם או כדאי מבחינת העם הסורי? בדיעבד ברור שלא. סוריה של 2021 אינה דומה לסוריה שלפני 2011. התשתיות הרוסות, מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים. בסופו של דבר, המשטר לא נפל ואופיו האכזרי לא השתנה והעם הסורי עני הרבה יותר.

האם המאבק נגד משטר אסד היה צודק? בהחלט. האם כדאי? בדיעבד ברור שלא. התשתיות הרוסות, מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים. המשטר לא נפל, אופיו האכזרי לא השתנה והעם הסורי עני יותר

מדוע נכשלה המהפכה? מי המנצחים והמפסידים? מהי משמעותה הביטחונית של המלחמה מבחינתה של ישראל?

הידרדרות לפני הקריסה

הידבקות הזוג הנשיאותי הסורי, הנשיא בשאר אל-אסד ואשתו אסמה, בווירוס הקורונה, היא בהחלט סמל למצבה של סוריה. הנשיא נדבק ככל הנראה בפגישתו עם משלחת איראנית, בעיתוי המעניין של עשור למלחמת האזרחים במדינה.

לפני עשר שנים, כאשר רשתות התקשורת שידרו את המחאות של הצעירים בסוריה, קשה היה שלא להזדהות עם מצוקתם. המחאה הייתה על העוני, האבטלה הגבוהה, השחיתות השלטונית, על חוקי החירום ועל הפערים החברתיים העצומים.

המחאה לא פרצה רק בהשראתו של גל המחאות של "האביב הערבי" בתוניסיה, לוב, מצרים ועוד מדינות ערביות. היא באה אחרי דיקטטורה של משפחת אסד שנמשכה 41 שנה, מתוכן 11 שנות שלטונו רצוף הכישלונות של יורש הנשיא בשאר אל-אסד, בנו של חאפז אל-אסד.

המחאה לא פרצה רק בהשראת גל מחאות "האביב הערבי" בתוניסיה, לוב, מצרים ואחרות. אלא אחרי דיקטטורה של משפחת אסד שנמשכה 41 שנה, מתוכן 11 שנות שלטון רצוף כישלונות של יורש הנשיא בשאר אל-אסד, בנו של חאפז אל-אסד

העשור שקדם להתפרצות המחאה היה עשור של הנסיגה המשפילה של הצבא הסורי מלבנון (2005), של הפרטת הכלכלה לבעלי עסקים מושחתים ומקורבים לממשל, של אפלייה מכוונת לטובתה של העדה העלווית השלטת (רק 11% מהאוכלוסייה), של הזנחת המעמדות הנמוכים (רובם סונים) וביטול הסובסידיות על מוצרי יסוד. זה היה גם העשור של נטישת אלפי כפרים בעקבות התרוששות החקלאים והיווצרות פרברי עוני בערים הגדולות. שנתיים לפני המחאה נוספה למצוקה הכלכלית גם בצורת קשה. סיוע ממשלתי או פתרונות השקיה לא נראו באופק.

אלימות מההתחלה

בראיון האומלל שהעניק לעיתון אמריקאי  (Wall Street Journal, 31.1.2011) ערב התפרצות המחאה, הסביר הנשיא בשאר אל-אסד מדוע בסוריה לא צפוי להיות "אביב ערבי" כמו בשאר מדינות האזור. לדבריו, העם הסורי מרוצה מהמשטר שקשוב לצרכיו ועומד כמצודה איתנה מול ארה"ב וישראל.

עם התפרצות גל המחאות באזורים העניים של סוריה, הגיב המשטר באלימות קשה ובירי על המפגינים, כבר מההתחלה. ככל שהתרבו ההלוויות של ההרוגים כן נפוצו ההפגנות, כאילו כיבה המשטר את השריפות עם בנזין.

הנשיא פעל ע"פ אותם הקודים שהכיר מאביו, אמצעי הדיכוי מתקופת מרד האחים המוסלמים בסוריה ב-1982. אסד האב השמיד חלקים מהעיר חמאת, שם התמקד המרד האסלאמי, וחיסל את האופוזיציה כליל במחיר של עשרות אלפי הרוגים.

המשוואה הזו לא עבדה ב-2011 בעידן האינטרנט, רשת אל-ג'זירה והרשתות החברתיות. אסד האב היה איש צבא, טייס כריזמטי, שלא היסס לפלוש ללבנון ולהשתלט על חלקים ממנה (1976). בנו בשאר הפגין חולשה כשנסוג מלבנון והיה חסר ניסיון צבאי ונטול כריזמה.

בני בריתו של המשטר הסורי, רוסיה ואיראן, היו דוגמאות למשטרים רודניים המדכאים בכוח את האזרחים ובהם המשטר שורד שנים ארוכות. הן (ואולי גם סין) היו המופת שעמד לנגד עיניו של אסד. הנשיא הפעיל נגד המורדים את ה"שביחה", בריוני המשטר, לפי הדגם של ה"באסיג'" האיראני, המיליציה האזרחית שנשלחה נגד המפגינים באיראן במהומות במדינה שלוש שנים קודם.

עם התפרצות גל המחאות באזורים העניים של סוריה, הגיב המשטר באלימות קשה ובירי על המפגינים, כבר מההתחלה. ככל שהתרבו ההלוויות של ההרוגים כן נפוצו ההפגנות, כאילו כיבה המשטר את השריפות עם בנזין

בחודשי המחאה הראשונים הכריז בשאר אל-אסד על רפורמות ליברליות, כדי לרצות את האוכלוסייה, אך לא זכה לאמון האזרחים והמחאה רק התרחבה. בצעד מפתיע החליט אסד לשחרר בקיץ 2011 עשרות פעילים אסלאמיים, מה שנראה לכאורה כטעות איומה וטיפשית, הואיל ורובם הפכו ללוחמים ומנהיגים בשורות האופוזיציה האסלאמית החמושה.

האסלאמיזציה של המרד – הסיבה לכישלונו

העולם הזדעזע מרמת האלימות שהפעיל אסד נגד המורדים, הפצצות אוויריות על בניינים, ארטילריה וירי על אזרחים על מנת להרוג. חיילים רבים ערקו כבר בהתחלה, בעיקר חיילים ומפקדים זוטרים שהשתייכו לרוב הסוני המקופח במדינה. ביחידות העילית שרתו בעיקר בני העדה השלטת – העלווים, ומיעוטים (נוצרים, דרוזים ואסמעאילים) הנאמנים למשטר.

סוריה הושעתה מהליגה הערבית והמערב גינה את המשטר על פשעים, ובעיקר על השימוש שעשה בנשק כימי. בתחילת המרד נוצרה אשליה כי מהלך העניינים נע בכיוון חיובי: העריקים הקימו את "צבא סוריה החופשי" החילוני בחסותה של טורקיה ובסיוען של מדינות ערביות סוניות (סעודיה, האמירויות, ירדן ועוד). בטורקיה התארגנה מעין ממשלה חלופית עם הנהגה של לאומנים אינטלקטואלים ליברליים, שקיבלה לגיטימיות בינלאומית (כגון האקדמאי הסורי בורהאן גליון השוהה בצרפת).

אסד היה בעיני העולם התגלמות הרוע, ואילו האופוזיציה נראתה כנציגתו הנאמנה של הרוב הסוני המקופח והעני. אין להוציא מכלל אפשרות כי יועצים רוסים ואיראנים מתוחכמים הם שייעצו לנשיא אסד לשחרר טרוריסטים ג'יהאדיסטים מהכלא. האפקט של צעד זה לא אחר לבוא.

ב-2012, בשנה השנייה של המרד, נסוג הצבא הסורי מרוב שטחה של המדינה ומיקד את כוחותיו בהגנה על אזור החוף (לטקיה, בניאס, ג'בלה וטרטוס), מעוזם של העלווים ועל רצועת הערים המרכזיות (חלב, חמאת, חומס ודמשק).

באותה שנה החלו לצוץ ארגונים אסלאמיים סלפים ג'האדיסטים כפטריות אחר הגשם. ב-2013 הפכה ג'בהת א-נוסרה (שלוחת אל-קאעדה בסוריה) לארגון המוביל והחזק בסוריה ולצדו פעל גם הארגון הענק של "אחראר א-שאם" הסלפי.

ב-2014 פלש מגבול עיראק ארגון "המדינה האסלאמית" – דאעש, וכבש את צפון-מזרחה של סוריה. ארגוני הג'יהאד שרתו את מטרתו של המשטר מכיוון שפגעו בעיקר באופוזיציה החילונית והמתונה. ארגונים אלה חיסלו את מאחזי "הצבא החופשי" והשתלטו על רוב שטחיו בסוריה. הפיכת האופוזיציה למשטר ליותר ויותר קנאית ואסלאמיסטית אפשרה למשטר אסד לשרוד. האיום הג'יהאדיסטי הסוני איחד את מחנהו של אסד שחש מאוים (בעיקר בני מיעוטים שחששו מפגיעה).

ארגוני הג'יהאד שרתו את מטרת המשטר כי פגעו בעיקר באופוזיציה החילונית והמתונה, חיסלו את מאחזי "הצבא החופשי" והשתלטו על רוב שטחיו בסוריה. הפיכת האופוזיציה ליותר ויותר קנאית ואסלאמיסטית אפשרה למשטר אסד לשרוד

האיום הג'יהאדיסטי רק האיץ את התערבותן של איראן והמיליציות השיעיות והגביר את הסיוע הרוסי. מבחינה תעמולתית נהנה המשטר מההקצנה בקרב המורדים, שהרי מן ההתחלה טען אסד כי אין מדובר במחאה חברתית נגד משטרו כי אם במרד אסלאמיסטי ובקונספירציה בינלאומית להפלת משטרו.

הנשיא בשאר אל-אסד כבר לא היה בעיני העולם הרוע המוחלט. האלטרנטיבה לאסד נראתה כחלום בלהות – הפיכתה של סוריה למוקד לג'יהאד עולמי. נשיא ארה"ב אף ביטל ב-2013 את החלטתו להעניש את אסד על ההתקפה הכימית נגד המורדים, מחשש כי התקפה על צבא אסד עלולה להביא בסופו של דבר לניצחון האופוזיציה הג'יהאדיסטית.

ארה"ב לא רצתה לחזור על הטעות שעשתה באפגניסטן בשנות ה-80, סיוע לג'יהאדיסטים נגד הכוחות הסובייטים. הנשיא פוטין הציע במקום האופציה הצבאית לערוב להשמדתו של הנשק הכימי של המשטר הסורי. להחלטה זו השלכות הרות גורל על מדינות האזור, כולל ישראל.

ה"חברים" של אסד מצילים את עורו

התערבותה של איראן והמיליציות השיעיות (חזבאללה מלבנון, ולוחמי מיליציות מעיראק ומאפגניסטן) הצילו את משטרו של אסד ואפשרו את הישרדותו עד 2015. הלוחמים השיעים מילאו את החלל הגדול שהותירו אלפי החיילים הרגליים בצבא הסורי (רובם סונים), שערקו בשנות המרד הראשונות.

אך כידוע אין מתנות חינם. איראן השתלטה בהדרגה, כלכלית וטקטית, על שטחים נרחבים בסוריה, כגון על חברות, על עסקים ועל נדל"ן. לדוגמה, בבירה דמשק הפכה שכונת סיידה זינב (אתר קדוש לשיעים) למפקדה צבאית של "משמרות המהפכה" האיראניים וחזבאללה. מטרתה של איראן היא להפוך את סוריה לאזור השפעה שלה ולפתוח חזית חדשה מול ישראל.

אסד שקע בחובות אדירים לאיראן וספק אם יוכל אי פעם להחזיר אותם. הפילוג במחנה המורדים בין הארגונים השונים שיחק לידי המשטר הסורי. אולם לקראת סוף 2014 הצליחו קבוצות מורדים להתאחד, חילוניים ואסלאמיסטים כאחד, במסגרות שנקראו "ג'יש אל-פתח" (צבא הניצחון). קואליציות אלה הצליחו לגבור על צבא אסד ולכבוש את כל מחוז אדליב הצפון-מערבי ואת קונטרה בדרום. הצבא הסורי איבד את השליטה על מעברי הגבול והם נפרצו לחלוטין למעבר נשק ומתנדבים למחנה המורדים.

בקיץ 2015 התערב הצבא הרוסי ישירות על מנת למנוע את קריסתו של המשטר. הרוסים חוללו מהפך במהלך הלחימה וצבא אסד בסיוע אווירי רוסי ותגבורת קרקעית מסיבית איראנית עבר מהגנה להתקפה.

בקיץ 2015 התערב הצבא הרוסי ישירות על מנת למנוע את קריסתו של המשטר. הרוסים חוללו מהפך במהלך הלחימה וצבא אסד בסיוע אווירי רוסי ותגבורת קרקעית מסיבית איראנית עבר מהגנה להתקפה

המורדים הקיצוניים חוסלו וחלקם הוגלו צפונה לאדליב. המתונים נכנעו, פורקו מנשקם או צורפו כמיליציות בתשלום לצבא המשטר.

תמונת המצב

השתלטותה של הקואליציה של אסד על מעוזם של המורדים בעיר חלב (העיר השנייה בחשיבותה אחרי הבירה דמשק) ב-2016 בישרה את התחלת סופו של המרד. עד ל-2017 השתלט צבא אסד על רובה של סוריה (כ-70%), כולל הגבול עם ישראל, ירדן ועיראק.

למעשה, המשיכה מלחמת האזרחים להתקיים רק בצפון-מערבה של המדינה במחוז אדליב בצפון, שם עדיין לא הוכרעו המורדים הנתמכים ע"י טורקיה. דאעש חוסל בצפון-מזרח בעיקר באמצעות הלוחמים הכורדים ובסיוע אווירי אמריקאי מסיבי. דרומית לנהר הפרת חוסלו פעילי דאעש ע"י הקואליציה של אסד בחיפוי אווירי רוסי.

תקופת הקורונה בסוריה, החל ממרץ 2020 התאפיינה בהפסקת אש, אולם בימים האחרונים מתחדש הירי באדליב. הכורדים הם המרוויחים הבולטים של מלחמת האזרחים. מראשיתה של המלחמה נקטו בעמדה נייטרלית, מה שעורר תרעומת רבה בקרב המורדים.

תוך כדי לחימה באופוזיציה בצפון סוריה ואח"כ נגד דאעש, הקימו הכורדים אוטונומיה (הרוג'ובה). בסוף 2016 פלשה טורקיה לסוריה לאזור הכורדים ויצרה מעין רצועת ביטחון בתוך שטחה. המשטר הסורי הגיב לצעד זה בחריפות וטען כי קיים כיבוש טורקי בצפון סוריה וכיבוש ציוני בדרומה (רמת הגולן).

כמה מאות חיילים אמריקאים עדיין מוצבים בשטח הכורדים קרוב לגבול העיראקי ובבסיס נוסף במשולש הגבולות של סוריה-עיראק וירדן. רוסיה ניצלה את מלחמת האזרחים על מנת להקים בחוף הסורי מאחז אסטרטגי משמעותי במזרח התיכון לחילות האוויר (חמיימים) והים (טרטוס) של צבאה.

המשטר הסורי תלוי לחלוטין ברוסיה ואיראן והצבא הסורי שחוק לחלוטין ואינו מסוגל לשלוט במדינה לבדו. אמנם רוסיה מתאמצת לשקם את הצבא הסורי ע"י הקמת דיוויזיות חדשות וחיול המיליציות המקומיות, אולם עדיין התאוששותו של הצבא הסורי למצב ששרר לפני 2011 אינה נראית באופק.

במהלך המלחמה הושמד כאמור רוב נשקה הכימי של סוריה וצבא סוריה חדל מלהוות איום קיומי על ישראל. אולם במלחמה צבר חזבאללה הלבנוני בסוריה ניסיון רב בלחימה במורדים והוכיח את יכולותיו בלחימה בשטחים חקלאיים ועירוניים כאחד.

למרות ההתקפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, לא נראה כי בכוונתה של איראן לוותר על הפרויקט העיקרי שלה במדינה – פתיחתה של חזית מול ישראל בסוריה. איראן פועלת בסוריה בחופשיות כבשטחה שלה ושוקדת על הקמתו של מעבר יבשתי לציוד ולוחמים מאיראן לעיראק, וממנה לסוריה וללבנון.

למרות ההתקפות החוזרות ונשנות של חיל האוויר הישראלי בסוריה, לא נראה כי בכוונתה של איראן לוותר על הפרויקט העיקרי שלה במדינה – פתיחתה של חזית מול ישראל בסוריה. איראן פועלת בסוריה בחופשיות כבשטחה שלה

איזה מין ניצחון

הניצחון של אסד שנוי במחלוקת. ספק אם המשטר הסורי באמת שולט במדינה, או שהוא נתון לתכתיביהן של רוסיה ואיראן. אסד אמנם ניצח מבחינה צבאית, אך הפסיד במערכה הכלכלית-חברתית. אחרי מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים, בנוסף לאלפי עדויות שפורסמו על פשעים שביצע נגד העם הסורי, איבד אסד כל לגיטימיות לשלוט במדינה בעיני הסורים ובעיני רוב מדינות העולם.

מעבר להישענותו על מנגנוני הביטחון האמונים על הגנתו סביב השעון מפני מעשי נקם, הוא גם תלוי לחלוטין בנוכחותן של איראן ורוסיה להמשך הישרדותו. שטחים נרחבים מהמדינה אינם נמצאים בפועל תחת שלטונו הישיר של המשטר, אלא נתונים לחסדיהן של מיליציות מורדים שנכנעו לרוסים ונאמנותן למשטר בספק. שטחים נרחבים בצפון-מזרח מצויים תחת שליטתם של הכורדים, אחרים תחת שליטתן של מיליציות שיעיות זרות.

כלכלתה של סוריה הרוסה וייקח שנים ארוכות לשקמה. ערך המטבע הסורי יורד בהתמדה, רוב הסורים עניים ומובטלים ואין מושיע. אנשי עסקים מושחתים נלחמים על פרורי הנכסים שנותרו בידי המשטר, אפילו משפחות עלוויות בצמרת כגון אסד ומח'לוף נאבקות על שליטה בכספי המדינה. המערב מטיל עוד ועוד סנקציות על המשטר. מדינות הנפט העשירות, בראשן סעודיה האמירויות וקטאר, אינן מוכנות לסייע לשיקומה של סוריה, כל עוד שולט בה אסד וכל עוד איראן והמיליציות השיעיות נוכחות בשטחה.

הניצחון של אסד שנוי במחלוקת. ספק אם המשטר הסורי באמת שולט במדינה, או נתון לתכתיבי רוסיה ואיראן. אסד אמנם ניצח מבחינה צבאית, אך הפסיד במערכה הכלכלית-חברתית, עם מאות אלפי הרוגים ופצועים ומיליוני פליטים

עשר שנים אחרי מלחמת האזרחים, לא יהיה נכון לומר שסוריה חזרה לאותה נקודה בה החלה המחאה, אלא שהידרדרה למקום הרבה יותר גרוע, והפתרון למשבר אינו נראה באופק. לאמיתו של דבר, גם המשטר וגם המורדים הפסידו את המלחמה, המנצחים האמתיים הם רוסיה ואיראן.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,904 מילים
סגירה