במדינה דמוקרטית פעולותיו של השלטון מוגבלות על ידי האזרחים באמצעות הבחירות והפרלמנט בו יושבים נציגי האזרחים. הואיל והמדינה הוקמה למען האזרחים, השלטון יעשה ככל שבידו על מנת להפוך את חייהם לנוחים יותר ולהציג את עצמו כאמין יותר במטרה שיבחרו בו שוב.

השלטון ישתדל להציג את פעולותיו בצורה השקופה ביותר, יאפשר לתקשורת לבקר אותו גם כשזה לא נעים לו, וכל זאת כדי להיראות ליברלי פתוח ואמין. הוא ייקח אחריות על הכישלונות וינסה לתקנן, מתוך רצון להטיב עם חיי האזרחים ואיכות חייהם. טובת האזרחים והמדינה תעמוד לפני טובתם האישית של היושבים בשלטון.

אך שילטון דיקטטורי אינו מתעניין באזרחיו, תפקידם לשרת אותו כאמצעי להתבססות שלטונית וכמאגר כלכלי אותו ניתן לנצל על מנת להיטיב עם עצמו ועם מקורביו. הוא רוצה עוד סמכויות, עוד רכוש ועוד כוח. הוא ידאג לשמור לעצמו טווח פעולה כמעט בלתי מוגבל.

אך שילטון דיקטטורי אינו מתעניין באזרחיו. תפקידם לשרת אותו כאמצעי להתבססות שלטונית וכמאגר כלכלי אותו ניתן לנצל על מנת להיטיב עם עצמו ועם מקורביו. הוא רוצה עוד סמכויות, עוד רכוש ועוד כוח

לעומת העצמאות המוחלטת שיש לשלטון, הרי שהאזרחים במדינה דיקטטורית זוכים בחוסר וודאות, התעמרות, שרירותיות ופגיעה בזכויות האדם והאזרח. שלל תהליכים שחלקם נובעים ממגמה מכוונת ואחרים מתוך התעלמות וחוסר אכפתיות הפועלים כדי לצמצם את זכויותיו ולפגוע באיכות חייו:

ביורוקרטיה ועוד ביורוקרטיה

מנהלות, מסמכים וניירת הם לחם חוקו של המנהיג. הביורוקרטיה נובעת מחששם של ממלאי התפקידים להחליט החלטות עצמאיות. חלקם נבחרו בשל קרבתם למנהיג או לאנשיו והם לא מוכשרים ומתאימים לתפקיד ולכן הם מגבים את פעולתם באישורים נוספים. אחרים יודעים שכל טעות ולו האקראית ביותר תעלה להם בתפקידם. פעולותיהם השרירותיות נובעות מאינטרסים של המנהיג, לכן הם צריכים נהלים, ניירות, אישורים ומסמכים שיגבו את פעולתם. ראו את התנהלותן של ועדות החריגים, שלל המסמכים, והסירובים האוטומטים שמקבלים אלו הפונים אליהן. התוצאה היא ריכוז סמכויות כתוצאה מפחד מאיבוד שליטה.

פגיעה בפרטיות

חדירה לחייהם הפרטיים של האזרחים היא שלב חיוני בביסוס כוחו של המנהיג. היא נעשית בדרך כלל בעזרת טכנולוגיות חדשניות (בהתאם לתקופתן), הנותנות למנהיג יתרון על האזרחים ומאפשרות לו למיין אותם לנאמנים אליו, להם ייתן סמכויות ולאלו המסכנים אותו עליהם יש  להשגיח.

ראו את שלל האמצעים שהתפתחו לאחרונה בישראל למעקב אחר האזרחים:

• מעקב השב"כ אחר הטלפונים הניידים
• חשיפת תיקים רפואיים תוך התעלמות מהחיסיון הרפואי
• אפליקציות מעקב מגוונות ואמצעים טכנולוגיים כגון צמידים אלקטרונים למעקבים אחר מבודדים.
• מעקבים אחר התבטאויות האזרחים ברשתות החברתיות
• דרכון ירוק ובו פרטי מידע רפואי כאישור כניסה למקומות שונים.

כל אלו מאפשרים למנהיג לנטר חלק גדול מהאזרחים ברוב הזמן הנתון.

ועדת חו"ב אישרה המשך שימוש באיכוני שב"כ ל-72 פה אחד
בדיון השתתפו 2 ח"כים בלבד @ZviHauser @CotlerWunsh
למרות:
שישראל היחידה שנוקטת בצעד כזה
שזו חדירה קשה לפרטיות
שזה כלי מאוד לא מדוייק ויש הרבה טעויות
שיש ירידה בתחלואה
שלא היו נתונים מלאים @IsraelMOH
המשך יבוא pic.twitter.com/z412QL3vvx

— Anat Saragusti (@saragusti) March 17, 2021

חדירה לחייהם הפרטיים של האזרחים היא שלב חיוני בביסוס כוחו של המנהיג. טכנולוגיות חדשניות (לתקופתן) נותנות למנהיג יתרון על האזרחים ומאפשרות לו למיין אותם לנאמנים אליו, להם ייתן סמכויות, ולמסכנים אותו, עליהם יש  להשגיח

פגיעה בחופש הביטוי

אחד הכלים החשובים ביותר שקיימים בידיו של מנהיג דיקטטורי היא פגיעה בחופש הביטוי. חופש ביטוי באמצעי תקשורת ההמונים הוא מרכיב מרכזי, אך כשהתקשורת מגויסת היא אינה מאפשרת שיח אמיתי ומלא בנושאים שהשלטון לא מעוניין בהם (ע"ע חיסוני הקורונה ודעות אחרות של רופאים אחרים שמושתקים). כך גם כאשר מתברר כי במשך שנים קיימת התנהלות לא תקינה או לא חוקית שרבים יודעים עליה, אך הם לא מעזים לשתף במידע והוא לא מגיע לציבור – ראו מידע על הסכמים כאלו ואחרים שהתפרסמו לאחרונה.

חופש ביטוי יכול להיות גם התבטאות פרטית של אזרח במעגליו החברתיים הקרובים וברשתות החברתיות. אך כאשר אזרחים מתחילים לחשוש כיצד להתבטא ברשתות החברתיות, בהן לכאורה יש מקסימום אנונימיות, זה סימן שהם חוששים ממעקב. אזרחים חוששים שמא מקליטים אותם, מצלמים את מסכי ההודעות שלהם ובעיקר תוהים למי עובר המידע הזה ומה יעשה איתו. כאשר מגלים חפרפרות בקבוצות הוואטסאפ שלהם, כאשר שוקלים כל מילה שתצא מפיהם או תחת ידם, או מעדיפים להעביר מידע פנים אל פנים ולא להתכתב, כל אלו סימנים ברורים לפגיעה אנושה בחופש הביטוי.

פגיעה בחופש התנועה

לפגיעה בחופש התנועה פנים רבות היא יכולה להיות על ידי הטלת מחסומים פיזיים המונעים מעבר ממקום למקום – למשל הצבת מחסומי משטרה אקראיים לאורך הכבישים או בכניסה וביציאה מן הערים. היא יכולה להיות על ידי מחסומים בירוקרטיים – כגון איסור כניסה ויציאה חופשית של אזרחים מהארץ (שהיא דרך אגב אחת מזכויות האזרח הבסיסיות ביותר). והיא יכולה לבוא לידי ביטוי במעצרים שרירותיים ומעקבים אחר האזרחים – כפי שקורה לפעילי המחאה בבלפור שנעצרים באקראי, לפעמים נכלאים, לפעמים מובאים לפני שופטים המשחררים אותם וכל זה תוך פגיעה מהותית בזכות להליך המשפטי הוגן.

פמליית הנאשם יוצאת מהוד השרון. מפגין צועק "ביבי הביתה". מי שנראה כמו איש בטחון רץ ולכאורה תוקף אותו. מצטרפים מי שנראה כמו ביביסט ושוטר. מפגינה מנסה לעזור. צועקים להם "תזיינו את האשכנזי המסריח הזה".
23.3 חייבים לשים לסיוט סוף.
אין עתיד לביביזם.
אין עתיד. pic.twitter.com/G49yYY6uAI

— Nitzan Waisberg ???? (@NitzanWaisberg) March 16, 2021

פגיעה בזכות לקניין

פעולותיו הכלכליות של המנהיג נובעות מהאינטרסים האישים שלו, הוא עושק את אוצרות הטבע ומשאבי המדינה. כתוצאה מכך האזרחים מתקשים לתכנן את חייהם קדימה בגלל חוסר עקביות כי החלטות השלטון נגועות בחוסר הגיון. חלקם נכנסים לקשיים, אחרים פושטים את הרגל חלקם ומתרוששים. ובישראל – מאגרי הגז הועברו לתשובה תמורת תגמולים עלובים, במקום הסכומים שהיו אמורים להקל על מצבם הכלכלי של האזרחים. תקציב המדינה לא הועבר כי עצם העברתו פגעה באינטרסים של נתניהו, כתוצאה מכך מוסדות וגורמים ממשלתיים לא יכולים לתכנן מהלכים קדימה, השקעות נחסמות, תקציבים לא עוברים. כספים שהיו אמורים לסייע לבעלי עסקים בתקופת הקורונה לא הועברו, או הועברו מעט ומאוחר מדי. חנויות, מסעדות, פעילויות תרבות לא נפתחו גם כאשר ניתן היה לפתוח, וראו כמה בעלי עסקים פשטו את הרגל.

מאגרי הגז הועברו לתשובה בלי תגמולים ראויים שיקלו על האזרחים. תקציב המדינה לא הועבר כדי לא לפגוע באינטרסים של נתניהו, לכן מוסדות וגופים ממשלתיים לא יכולים לתכנן מהלכים קדימה והשקעות נחסמות

פגיעה בחופש המידע

חופש המידע אומר שהמדינה מחויבת לספק לפרט, לפי דרישתו, מידע המצוי ברשותה בנוגע לפעולותיה, כדי שהוא יוכל לגבש עמדה בנוגע להתנהלות השלטון ולפקח עליו במידת הצורך. אך שלטון דיקטטורי מעביר רק את מה שמתאים לו, חוסם מידע שהוא לא מעוניין לחשוף לציבור או יוצר הטיות ועיוותים בחלק מהנתונים, על מנת שיציגו תמונה המתאימה לו. למשל הסתרת פרטי ההסכם אם איחוד האמירויות ע"ע המטוסים, הסתרת ההסכם עם פייזר, העברת חיסונים ומיכשור רפואי למדינות אויב. בכל המקרים הללו הציבור יודע רק מידע חלקי או מעוות.

כתוצאה מכך הציבור מאבד אמון במידע שהוא מקבל, הוא מחפש מקורות לצריכת מידע אמין, מטיל ספק בכל ידיעה, שכן מי ערב לו שהיא נכונה? ראו מה קרה במדינת ישראל: הציבור לא מאמין לנתוני הנבדקים, הנדבקים, החולים, המחוסנים, המבריאים. הציבור לא מאמין לחיסון, הוא משוכנע שיש מאחורי תעמולת החיסונים קונספירציה שלטונית.

הציבור לא מאמין לסקרים, ליועצים, לפרשנים ולדיווחים. הרי השלטון מסתיר את פעולותיו. ידיעות סותרות מגיעות: למשל – מי זיהם את מי הים התיכון בנפט גולמי? למה היה צורך להסתיר? מה אמרה השרה לאיכות הסביבה? האם זה קשור לעימות הישראלי איראני? האם ראש הממשלה מסתיר עוד משהו? האזרחים מבולבלים.

כתוצאה מהפגיעה בזכויות האדם והאזרח, הבירוקרטיה והמידע הסותר האזרחים נמצאים במצב של חוסר בטחון וחוסר וודאות. הם לא יכולים לתכנן את חייהם קדימה, הם לא יודעים מה ילד יום, הם לא יודעים למי להאמין. הם חוששים לתכנן השקעות כלכליות, תנועה במרחב, נסיעות לחו"ל החלפת עבודה, מכירה דירה. כל פעולה שהיתה בעבר חלק מהתהליך החיים השגרתי הפכה לבלתי וודאית ולמסוכנת לנוכח פעולותיו האקראיות, השרירותיות והלא יציבות של השלטון.

אף אחד מאיתנו לא רוצה להמשיך לחיות במצב של בלבול, חוסר וודאות, פחד וחרדה. כדי להחזיר לחיינו את היציבות לחיינו (גם במצב של מגפה) אנחנו זקוקים לשלטון שיראה לנגד עיניו את האזרחים. שלטון שסמכויותיו יוגבלו על ידי האזרחים באמצעות בחירות לפרלמנט בו יושבים נציגי האזרחים. האירוע הזה קורה השבוע ולכן כל שנותר לומר – צאו מהבית, צאו להצביע, זו ההזדמנות למשטר דמוקרטי יציב ואחראי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.