מרד המנותקים

הפגנת ערבים ויהודים בקריאה לשיוויון, צילום מסך מה"טלויזיה החברתית", 2017
הפגנת ערבים ויהודים בקריאה לשיוויון, צילום מסך מה"טלויזיה החברתית", 2017

המשבר הבריאותי ממקד את תשומת הלב של הציבור באחד הכשלים החמורים של החברה והפוליטיקה  הישראלית – הנכונות לחיות עם הפרדה-הדרה-ניתוק של חלקים מהחברה, בדגש על חרדים וערבים.

הפרדת החברה הערבית מהחברה היהודית קיימת מאז הקמת המדינה והתנהלה באופן די טבעי ולמשך שנים רבות, אם בהסכמה שבשתיקה של שני הצדדים ואם כאילוץ, בהתבסס על הפרדת איזורי המגורים. זאת כל עוד כ-2/3 מהחברה הערבית חיה בכפרים, בדרום ובצפון המדינה. יוצאי דופן ובמיעוט הם תושביהן של מספר קטן של ערים מעורבות.

המשבר הבריאותי ממקד את תשומת הלב של הציבור באחד הכשלים החמורים של החברה והפוליטיקה  הישראלית – הנכונות לחיות עם הפרדה-הדרה-ניתוק של חלקים מהחברה, בדגש על חרדים וערבים

לעומת זאת תהליך הדרת החברה הערבית, ספק ניתוק ממנה, לא היה מחוייב המציאות והתפתח על רקע שינוי פוליטי הדרגתי במדינה, שעם השנים הפכה להיות יהודית יותר וישראלית פחות. תהליך זה התקדם תוך שילוב כלכלי גובר ובניגוד לרצונות החברה הערבית, שבשנים האחרונות ביקשה בכל מאודה להתחבר למדינה ולהיות חלק אינטגרלי מן החברה הישראלית.

אותה הפרדה אזורית, "טבעית" לכאורה, הקלה על השלטון לקדם הדרה, להזניח את הפיתוח של הכפרים,  למנוע את צמיחתם באמצעות חקיקה (חוק קמיניץ) ולהביא לידי ביטוי אפליה ברורה וקשה. למשך שנים נמנעה הקמת אזורי תעשיה ליד ישובים ערבים (מקור פרנסה/ארונונה), הקמת יישובים ערבים חדשים (הורדת צפיפות דיור) וגם סוכלו ניסיונות לסגור את הפערים הניכרים בין מערכת החינוך הערבית למקבילה היהודית. כל זאת קרה בחסות כמעט כל ממשלות ישראל.

בשנים האחרונות הבינו ערביי ישראל עד כמה הדרתם פוגעת בהם כלכלית וחברתית, מה שדירבן אותם בין היתר להשתלב יותר בפוליטיקה הישראלית על מנת לנצל את כוחם האלקטורלי.

הפיגור בקידומם הכלכלי/חברתי החל להכביד גם על צמיחת המשק הישראלי כולו. על מנת לתת מענה למצב, אנשי משרד האוצר התחילו ללחוץ על ממשלות ישראל להשקיע בחברה הערבית על מנת לשפר את מצבה הסוציו-אקונומי ובכך לסייע לצמיחת המשק כולו.

אך ההזנחה השלטונית המצטברת והיעדר יכולת להביא את משקלם הדמוגרפי לביטוי בפוליטיקה הישראלית, יחד עם שינויים חברתיים שחלו, הביאה להחמרת מצב ההשכלה, התעסוקה, העוני ובמיוחד הפשיעה האלימה. הניתוק כה קשה עד שהרבה ערבים ישראלים משוכנעים שחוסר הטיפול בפשיעה האלימה בחברתם הוא חלק של מזימה מתוכננת לפרק את החברה מבפנים. קשה להם להעלות על הדעת שמדינת הסטרט-אפ אינה מסוגלת להתמודד ארגונית וטכנולוגית עם הפשיעה הקשה בקרבתם.

ומעל הכל מעופף הפחד המתמיד מפני נכבה שניה, פחד המקבל חיזוקים מאנשי ליברמן ולאחרונה כמובן מבן-גביר, שעומד להצטרף למעשה לקואליצייה עתידית של נתניהו, אם יהיה שוב ראש הממשלה.

הניתוק כה קשה עד שהרבה ערבים ישראלים משוכנעים שהזנחת הפשיעה האלימה בחברתם היא חלק ממזימה מתוכננת לפרקם מבפנים. קשה להם להאמין שמדינת הסטרט-אפ אינה מסוגלת להתמודד עם זה ארגונית וטכנולוגית

כך תרמו המצב והניתוק הרב לכך שהחברה הערבית מוצאת את עצמה בתחילת שנת 2021, לאחר שחיקה מתמשכת בערכים המסורתיים, ללא מנהיגות חברתית מסורתית ועם מנהיגות פוליטית מוחלשת ומפוצלת, ללא אופק ברור, כמעט נטולת תקווה. ערביי ישראל הם על סף התפרקות חברתית שעלולה להביא התפרצויות בציבור ואף התקוממות, כאשר לעת עתה מיקוד הזעם הוא נגד משטרת ישראל, הגוף השלטוני שנמצא איתם בחיכוך מתמיד.

במקביל, גם החברה החרדית חיה בנפרד אך היא הדירה/ניתקה את עצמה מרצונה מהחברה הישראלית, למעשה בהסכמה ועידוד הדדי. ממשלות ישראל אפשרו לחרדים לחיות מודרים, מנותקים מיתר המדינה, ודאגו לצרכיהם למעשה ללא מגבלה, בהתאם לכוח הפוליטי הלא מבוטל שהם הצליחו לגייס בבחירות לכנסת.

הדרתם/ניתוקם נמשכת שנים רבות תוך כדי צמיחה דמוגרפית משמעותית ולא מרוסנת, אך ללא צמיחה כלכלית נלוות מספקת, מה שהחמיר את מצב העוני בחברה. הדרדרות זו הואצה על ידי הנגישות למידע במרשתת דרכה חלק לא מבוטל של החברה החרדית התחיל להיחשף למודרנה. התוצאה לא איחרה לבוא, חשיפה הולכת וגוברת של מפגעים ופשיעה בחברה החרדית, ניתוק מסמכותה של ההנהגה הרבנית המסורתית, הפרות חוק המוניות בפרהסיה והתפרצויות זעם מזדמנות נגד החברה שמסביב, על רקע אירועים מקומיים ו/או לאומיים.

היום, מוכת קורונה, ללא הנהגה אחראית ומפוררת חברתית במידה לא קטנה, ללא השכלה שימושית לשוק העבודה או בסיס כלכלי איתן, גם חברה זו מוצאת את עצמה על סף התפרצות עממית, תוך הפרת חוק מתמדת.

בזמן מגיפה יש לכך השלכות חמורות כלפי בריאות הציבור כולו, לא רק החרדי. גם חוסר ההשכלה הבסיסית פוגעת במשק והחברה כולה. בינתיים קשה לחרדים למקד את הזעם שבשלב זה מכוון קודם כל נגד משטרת ישראל, סמל השלטון היחיד שנמצא בחיכוך עמה יום יום.

כך משטרת ישראל הפכה להיות שק החבטות של החברות הנ"ל ואין לה כל יכולת להתמודד עם מציאות שהיא תולדה של עשרות שנים של אפליה ו/או הדרה שלטונית. מי שמשלם את המחיר זו מדינת ישראל כולה.

המסקנה היא ברורה והיא קשה לעיכול ועוד יותר קשה למימוש – המדינה חייבת להיות מדינה ישראלית אזרחית שמטפלת בכל האזרחים בשיוויון ולא מאפשרת עיוותים של חברה בהדרה שצומחת בבורות כמו החרדים או חברה שמוחזקת לאורך שנים באפליה אתנית מערכתית, כאויב בפוטנציה.

המדינה חייבת להיות מדינה ישראלית אזרחית שמטפלת בכל האזרחים בשיוויון ולא מאפשרת עיוותים של חברה בהדרה שצומחת בבורות כמו החרדים או חברה שמוחזקת לאורך שנים באפליה אתנית מערכתית, כאויב בפוטנציה

אי מניעה של עיוותים אלו מביא את המדינה כולה למצבי קיצון וגורר השלכות קשות לשליטה. מדינה שמאפשרת הדרה חברתית של חלק מאזרחיה, לא משנה מה הסיבות לכך, מסכנת את עצמה ואת כל האזרחים, לא רק אלה בחברות המודרות. התוצאה של אפליה מתמשכת ו/או הדרה חברתית, העדר לכידות חברתית, פוגעת בכולנו. עד שלא נקים כאן את המדינה הישראלית לכולם, לא ממשנו את החזונו של הרצל.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 821 מילים
סגירה