אביחי מנדלבליט ואפי נוה ב-2017 (צילום: פלאש90)
פלאש90

למברגר החליט לחסוך למערכת המשפט את המבוכה - ופגע קשות במאבק בשחיתות

החלטת המשנה לפרקליט המדינה מאמש לסגור את התיק נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוי והשופטת לשעבר אתי כרייף היא שערורייתית ועולה ממנה ריח חריף של טיוח ● השיקולים המשפטיים משוללי היגיון ופוגעים קשות במלחמה בשחיתות השלטונית ● בנוסף, ההחלטה משרתת את האינטרסים של היועמ"ש ומשדרת לעולם כי מנדלבליט ניתן לסחיטה ● פרשנות

החלטתו מאמש של המשנה לפרקליט המדינה מומי למברגר לסגור את תיק החקירה נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה ונגד השופטת לשעבר אתי כרייף – היא כתם על מערכת אכיפת החוק.

זו החלטה שערורייתית, שעולה ממנה ריח חריף של טיוח מעשי נבלה שנעשו על-מנת למנות שופטת בישראל; והחלטה המשרתת את האינטרסים של ראש התביעה הכללית, הבוס של למברגר, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

1

פליק-פלאק לאחור בנוגע לראיות שהושגו בעבירה

עוד לפני שהוחלט על פתיחת חקירה פלילית בפרשה, היה ידוע שהראיות המרכזיות בתיק הן ראיות שהושגו בעבירה – עבירה שנעשתה על-ידי עיתונאית גלי צה"ל הדס שטייף, שחדרה באמצעות איש מקצוע לטלפונים הניידים של נוה, שהגיעו לידיה מאשתו לשעבר.

ובכל זאת נפתחה חקירה פלילית, ובכל זאת בסופה התקבלה החלטה להעמיד לדין את נוה וכרייף, בכפוף לשימוע, בעבירות של שוחד, לא פחות. הכול על בסיס אותן ראיות.

העיתונאית הדס שטייף בבית המשפט, אפריל 2019 (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)
העיתונאית הדס שטייף בבית המשפט, אפריל 2019 (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

מה נשתנה, אם כך? ההחלטה לעשות שימוש בראיות שהושגו בעבירה בשלבים הקודמים התקבלה על-ידי פרקליט המדינה באותה עת, שי ניצן. כעת נמצא התיק אצל למברגר – נוכח העובדה שמנדלבליט פסל עצמו מטיפול בתיק, נוכח קשרי החברות שהיו לו בעבר עם נוה. זה בסדר שלמברגר וניצן יחזיקו בעמדות שונות. מותר ללמברגר לחשוב שניצן שגה כאשר ביסס את התיק על הראיות הללו.

אבל זה לא המצב: למברגר לא מתווכח עם ההחלטה לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין בכפוף לשימוע – בעבירות שוחד – את נוה וכרייף. הוא תמך בהחלטות הללו בזמן אמת. הוא רק טוען שאותן ראיות ממש, שבגינן נפתחה חקירה, לא יכולות לשמש בסיס להעמדה לדין כעת, על עבירת מרמה והפרת אמונים "בלבד".

ההחלטה שלו בנויה כשל על גבי כשל.

למברגר לא מתווכח עם ההחלטה לפתוח בחקירה ולהעמיד לדין את נוה וכרייף. הוא תמך בהחלטות הללו בזמן אמת. הוא רק טוען שאותן ראיות ממש, שבגינן נפתחה חקירה, לא יכולות לשמש בסיס להעמדה לדין כעת

תחילה הוא מסיר מעל הדרך את עבירת השוחד, תוך שימוש בנימוק שהיה ידוע כבר מתחילת הדרך, ובוודאי בדצמבר 2019, כשניצן החליט להעמידם לדין על שוחד – בהמלצתו של למברגר. השוחד נבע מכך ששני צירי הזמן – זה של הליכי מועמדותה של כרייף לכהונה שיפוטית וזה של המפגשים האינטימיים בין נוה לכרייף – היו שלובים זה בזה.

השופטת לשעבר אתי כרייף (צילום: דוברות בתי המשפט)
השופטת לשעבר אתי כרייף (צילום: דוברות בתי המשפט)

כבר ב-2019 הייתה המסקנה כי מדובר ב"מניע מעורב" – דהיינו, אפשר שיחסי המין היו "מתת" של כרייף לנוה במסגרת יחסי שוחד, ואפשר שהיו חלק מיחסים אינטימיים הדדיים בהסכמה. המניע המעורב הזה הספיק להחלטה להעמיד לדין על שוחד ב-2019, וכעת, בלי שום נימוק, הוא אינו מספיק.

משנפלה עבירת השוחד, עובר למברגר לכרסם בעבירת מרמה והפרת אמונים. בשורה התחתונה הוא קובע כי יש ראיות מספיקות להעמדה לדין הן של נוה והן של כרייף בעבירה זו, אלא שבדרך למסקנתו זו הוא עושה מעקף שאינו נחוץ: נוה היה שרוי בניגוד עניינים חריף מול כרייף, נוכח ההשפעה החזקה שהייתה לו על נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, ואף על חברים אחרים בוועדה.

מלבד זאת, למברגר מונה לא "פן מחמיר נוסף" אחד, אלא שישה. בהתאם לפסיקה, נדרש "פן מחמיר נוסף" כדי להפוך ניגוד עניינים לעבירה פלילית.

זו הפרת אמונים כבדה, דרמטית, במיוחד נוכח הנושא שבו עוסקת הפרשה – חבלה בהליכי מינוי שופטים בישראל. אבל למברגר מחליט שאף שלא נדרש להוכיח גם את קיומה של "סטייה מן השורה" (דהיינו, הפרה של הנחיות או כללים מפורשים), הוא יבחן את הנושא, ומגיע למסקנה שמאוד קשה להצביע על כללים ברורים הנוגעים להתנהלות הסובבת את הליכי מינוי השופטים. ומכאן עוד קפיצה לוגית אחת: קביעה ש"אין סטייה מן השורה".

זו קביעה מופרכת: אולי קשה להראות את הכללים, אבל לא צריך תואר באוניברסיטה כדי להבין ששוחד מיני בתמורה להשפעה לטובת מינוי שיפוטי היא סטייה מן השורה.

זו קביעה מופרכת: אולי קשה להראות את הכללים, אבל לא צריך תואר באוניברסיטה כדי להבין ששוחד מיני בתמורה להשפעה לטובת מינוי שיפוטי היא סטייה מן השורה

אחרי שלמברגר מסיים להוריד מהשולחן את השוחד ולגלח ממרמה והפרת אמונים את הסטייה מן השורה, הוא מחליט שהעבירה שנותרה – מרמה והפרת אמונים "ללא סטייה מן השורה" – אינה חשובה מספיק כדי שהפרקליטות תנהל בעניינה משפט פלילי, תוך שימוש בראיות שהושגו בעבירה.

המשנה לפרקליט המדינה שלמה (מומי) למברגר (צילום: משרד המשפטים)
המשנה לפרקליט המדינה שלמה (מומי) למברגר (צילום: משרד המשפטים)

העבירה לא הייתה של רשויות החוק, אלא של אזרחים פרטיים, אבל פרט שולי כזה לא יעצור את למברגר בדרכו לטיוח. מה גם, שההחלטה המשפטית לעשות שימוש בראיות התקבלה כבר בתחילת החקירה.

למברגר מחזיק בחבל בשני הקצוות: הוא טוען שההחלטה הראשונית הייתה נכונה (טוב, הוא היה שותף לה), ושההחלטה להימנע משימוש בראיות כעת היא ההחלטה הנכונה. לדעתו, עבירת "מרמה והפרת אמונים" אינה חשובה מספיק.

זו קביעה מקוממת ממש: הרכב מורחב של בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 2004 כי עבירה זו היא מכשיר מרכזי של מערכת אכיפת החוק במאבקה בשחיתות השלטונית. זו גם העבירה שעומדת בבסיס כל שלושת האישומים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי האלפים. למברגר עושה כאן מעשה הרסני ביחס למאבק בשחיתות.

הרכב מורחב של בית המשפט העליון קבע כבר בשנת 2004 כי עבירת "מרמה והפרת אמונים" היא מכשיר מרכזי של מערכת אכיפת החוק במאבקה בשחיתות השלטונית. למברגר עושה כאן מעשה הרסני ביחס למאבק בשחיתות

2

העלמת עין מעבירות פליליות בהליך מינוי שופטים

כל הפרשה הזו מאוד לא נעימה. יש להניח שכל אנשי המשטרה והפרקליטות שעסקו בה, חשו מבוכה רבה. לחקור אנשים בגירים על יחסי המין ביניהם, ולשבץ את המעשים הללו בתוך מטריצה פלילית. מה שעוד בוודאי מביך, היה הצורך לגבות עדויות מנשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, ומיתר חברי הוועדה לבחירת שופטים.

אילו היה מתנהל משפט נגד נוה וכרייף, יש להניח שחלק מהנכבדים הללו היו נקראים אל דוכן העדים, למה שבוודאי היה הופך לקרקס תקשורתי מלווה במדורת הבלים עצומת ממדים על אודות הליכי מינוי שופטים בישראל.

למברגר החליט לחסוך למערכת המשפט את המבוכה. כל מה שנדרש הוא טיוח הפרשה הזו, וקבורתה קבורת חמור. בכך הוא מעל בחובתו המקצועית.

אפי נווה ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בטקס מינוי שופטים חדשים בבית הנשיא, 30 באוקטובר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אפי נווה ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בטקס מינוי שופטים חדשים בבית הנשיא, 30 באוקטובר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

דווקא בגלל שהפרשה הזו עוסקת בעבירות פליליות שבוצעו לכאורה אגב הליכי מינוי שופטים – חובה לחשוף, חובה לאכוף ולמצות את הדין. מערכת המשפט מבקשת להמשיך ולהתהדר שהרקב, המתפשט במערכות הציבוריות בישראל, אינו מגיע אליה. משום כך אסור היה לאפשר ללכלוך שהתגלה להישאר במחשכים.

מערכת המשפט מבקשת להמשיך ולהתהדר שהרקב, המתפשט במערכות הציבוריות בישראל, אינו מגיע אליה. משום כך אסור היה לאפשר ללכלוך שהתגלה להישאר במחשכים

בחקירה נקבע שנוה הפעיל את השפעתו על נציגת הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, עו"ד אילנה סקר, כדי שתתמוך במועמדותה של כרייף. בסופו של דבר שמונה מחברי הוועדה תמכו במינויה. סקר נבחרה רק לאחרונה לקדנציה שלישית כנציגת הלשכה בוועדה. הדבר מחזק את האינטרס המובהק למצות כאן את הדין.

החלטתה של כרייף לפרוש מכהונתה השיפוטית, במסגרת עסקה עקיפה שעשתה עם הפרקליטות, ושהביאה לסגירת התיק נגדה גם באשמת השמדת ראיה – אינה מנקה את המערכת.

אם סביב הוועדה לבחירת שופטים מתקיימים לחצים הכרוכים בביצוע עבירות פליליות, על מנת לקדם מועמדים לשיפוט, הדבר מהווה נסיבה המחייבת בירור האשמה בבית משפט, אפילו במצב שבו הראיות המקוריות הושגו בעבירה. הפרקליטות הייתה צריכה לאפשר לבית המשפט שהיה דן בתיק לבחון את הראיות, ולהחליט אם לקבלן.

3

היועץ המשפטי לממשלה מודיע: אני סחיט

מנדלבליט אמנם פסל עצמו מעיסוק בתיק, נוכח קשרי העבר שלו עם נוה. אך נוה ידע לעשות שימוש מושכל בהקלטות הסתר שהקליט את חברו לשעבר. באוקטובר האחרון נחשפה בחדשות 12 הקלטת שיחה בין נוה למנדלבליט, שבה הוא מדבר סרה בפרקליט ניצן. זה היה איום פומבי: מהיכן שצצה ההקלטה המביכה הזו, יש עוד הקלטות רבות, היזהר.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש90)
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (צילום: פלאש90)

יש להניח שמנדלבליט ולמברגר לא החליפו אפילו חצי מילה על התיק הנפיץ. אבל האיום עבד, הרוח במסדרונות נשבה.

למברגר, על אף הבטן המלאה שיש לו על מנדלבליט, שהעדיף את עמית איסמן על פניו במרוץ לפרקליט המדינה, הוא שחקן למרחקים ארוכים. במקריות מדהימה, החלטתו לסגור את תיק נוה וכרייף משרתת את האינטרסים של הבוס.

המסר שמנדלבליט שידר לעולם, כי הוא ניתן לסחיטה, הוא נזק אסטרטגי למערכת אכיפת החוק.

במקריות מדהימה, החלטתו של למברגר לסגור את תיק נוה וכרייף משרתת את האינטרסים של הבוס שלו. המסר שמנדלבליט שידר לעולם, כי הוא ניתן לסחיטה, הוא נזק אסטרטגי למערכת אכיפת החוק

ליועץ המשפטי נותרה אמנם פחות משנה לכהונתו בתפקיד, אך איזו שנה זו תהיה. בעוד שבועיים ימים אמור להיפתח שלב ההוכחות במשפטו של נתניהו. זהו מבחן עליון לכושר העמידה של מערכת המשפט בכללה, ושל היועץ המשפטי בפרט. והיועץ לא מגיע למבחן כשהוא בכושר שיא.

עוד 1,240 מילים
סגירה