תקופת מערכת בחירות היא תקופה של סופות חול הנזרה בעיני הציבור. מהלך מכוון מצד פוליטיקאים המיועד לטשטש את תמונת המציאות ולהניע את האזרחים לממש את זכות הבחירה שלהם בהתבסס על זוטות, במקום על העובדות העיקריות המזדקרות ממציאות חיינו.
תפקידם של האזרחים הוא להתעלם מהניסיון להזין אותם בכזבים או זוטות, להתמקד בעיקר ולכונן סביבו את החלטתם.
הנה המציאות: ישראל שקועה בשלהי משבר בריאותי חריף, שגרם למשבר כלכלי חריף שסופו טרם נראה באופק והיקף עומקו ועוצמתו טרם התגלה במלואו. הגירעון בתקציב עומד על הרבה יותר מ"כמה עשרות מיליארדים", כפי שטען כלאחר יד ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון טלוויזיוני.
אין לישראל תקציב מדינה, ובכך הופרה האחריות הראשונה במעלה של הממשלה כלפי הכנסת; הסדרי החל"ת ודמי האבטלה יסתיימו בחודשים הקרובים ואזרחים רבים יישארו ללא מקור הכנסה.
ישראל שקועה גם במשבר שלטוני חריף. מערכת הבחירות הנוכחית היא הרביעית תוך שנתיים – זו אינה גזירת גורל, איזה מזג אוויר רע שנחת עלינו בשרשרת. זו פעולה מכוונת, מעשה ידי אדם.
האדם הוא נתניהו, והסיבה היא שבמאזן שיקוליו הוא הגיע למסקנה שצריך לערער את המבנה השלטוני והמשטרי של ישראל, כי מערכת אכיפת החוק של המדינה החליטה להעמידו למשפט פלילי שבסופו הוא עלול לעמוד בפני הרשעה ומאסר.
ישראל שקועה גם במשבר שלטוני חריף. מערכת הבחירות הנוכחית היא הרביעית תוך שנתיים – זו אינה גזירת גורל, איזה מזג אוויר רע שנחת עלינו בשרשרת. זו פעולה מכוונת, מעשה ידי אדם. והאדם הוא נתניהו
ההתקפה על המבנה השלטוני היא משולבת: בחלקה היא מתממשת בווידוא שבישראל לא תקום ממשלה יציבה, אלא תתקבע מעין תקופת-ביניים אינסופית, שבה לא מתמנים בעלי תפקידים קבועים, והכול תלויים במוצא פיו של המנהיג.
בחלקה מתקיימת התקפה פרועה על מוסדות אכיפת החוק – היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, בתי המשפט ובג"ץ; ובחלקה היא מטמיעה ומנרמלת תופעות של קיצוניות – מהתקפות אלימות כלפי מפגינים בגשרים ועד אימוץ של מפלגה גזענית אל חיק הקואליציה העתידית.
אופטימיסטים מושבעים יאמרו כי סופה של כל אחיזת עיניים מתמשכת להתמוסס. אך כל עוד נתניהו ממשיך לאחוז בהגה השלטון, מוטמעת אחיזת העיניים בתודעת מעגלים רחבים בציבור, ומתקבעת כמעין מציאות אלטרנטיבית.
היא מביאה עמה תופעות איומות בתרבות השלטונית שלנו, החל מהתבטלות עצמית של השרים בממשלה אל מול דבר המנהיג, ועד פריקת כל עול ביחס למינהל תקין ועמידה בהוראות החוק מצד נבחרי ציבור ברשות המבצעת וברשות המחוקקת, תוך אימוץ שיח אגרסיבי והרסני שלפיו אין דין ואין דיין.
האמירה הזו נכונה כמעט בכל מערכת בחירות, ואולם הבחירות המתקיימות היום נושאות עמן מטען גורלי של ממש: בעוד 13 יום אמור להתחיל שלב ההוכחות במשפטו של נתניהו והנאשמים הנוספים בתיקי האלפים.
במובנים רבים, זו תהיה התחלת המשפט האמיתית. האינטנסיביות של שלושה ימי דיונים בשבוע, תשומת הלב התקשורתית וההשלכות הפוליטיות המיידיות יהפכו על ראשה את מציאות חייו של ראש הממשלה.
נתניהו, שאין בידיו שום אפשרות חוקית לעצור את תחילת ההוכחות, נמצא עם הגב אל הקיר. אנשים חסרי מעצורים שנמצאים במצב של אין-ברירה, הם האנשים המסוכנים ביותר.
האופציה שעומדת בפני נתניהו, אם ינצח בבחירות ויוכל להרכיב קואליציה שאין בה שום גורם מרסן או ממתן, היא להביא לביטול משפטו באמצעות הכחדתו הלכה למעשה של עקרון שלטון החוק בישראל.
האופציה שעומדת בפני נתניהו, אם ינצח בבחירות ויוכל להרכיב קואליציה שאין בה שום גורם מרסן או ממתן, היא להביא לביטול משפטו באמצעות הכחדתו הלכה למעשה של עקרון שלטון החוק בישראל
הוא לא חייב לעשות זאת באמצעות חקיקת חוק מטורלל ופרסונלי לביטול המשפט. ניתן תיאורטית להגיע לאותה תוצאה בדרך פשוטה בהרבה – באמצעות פיטוריו של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט.
כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מעוגנת בשום חוק. הוא ממונה לתפקידו ומועבר מתפקידו – כמו רבים מנושאי המשרה הבכירים בשירות הציבורי – באקט של החלטת ממשלה.
הכללים הללו אומצו בשנת 2000 בהתאם להמלצות ועדת שמגר, שקמה אחרי שערוריית מינוי רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, על ידי ממשלת נתניהו הראשונה ב-1997. באותם כללים נקבע כי הממשלה רשאית להדיח יועץ משפטי לממשלה, אם "קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".
אם ממשלת נתניהו הבאה תבקש להדיח את מנדלבליט, היא תוכל לעשות זאת בהתאם לכללים שנקבעו בשנת 2000, או – אם זה ייראה לה מסובך מדי, היא תוכל פשוט לשנות את הכללים, שמעמדם הוא כאמור כשל החלטת ממשלה ותו לא.
אם ממשלת נתניהו הבאה תבקש להדיח את מנדלבליט, היא תוכל לעשות זאת בהתאם לכללים שנקבעו בשנת 2000, או תוכל פשוט לשנות את הכללים, שמעמדם הוא כשל החלטת ממשלה ותו לא
תתעורר כמובן צעקה בדבר ניגוד עניינים, נוכח המטרה הברורה של נתניהו להדיח את ראש התביעה הכללית בעת שמשפטו של ראש הממשלה מתנהל. לא בטוח שהצעקה הזו תעשה רושם על מישהו. את ניגוד העניינים יוכלו לפתור בכך שנתניהו עצמו לא ישתתף בדיון. זה לא ישנה דבר – יתר השרים ממילא יעשו כמצוותו.
נתניהו ושליחיו עמלים כבר חודשים רבים לבסס, באמצעות מחלוקות ועימותים חוזרים ונשנים עם היועץ, מסקנה שלפיה קיימים חילוקי דעות בין הממשלה ובין היועץ המשפטי. כך צריך לקרוא את המהלכים של השרים אמיר אוחנה, דוד אמסלם ואחרים נגד ההנחיות המתקבלות ממשרד המשפטים. בכל פעם גובה הלהבות עולה.
מהלכיו של אמסלם בעניין ביטול נבחרת הדירקטורים ברשות החברות הממשלתיות – בשבוע שעבר הוא אף הגיש עתירה לבג"ץ נגד מנדלבליט – הם חלק מאותה קריאת תיגר על היועץ, שמטרתה להכשיר את הלבבות לקראת המסקנה כי בין הממשלה לבין היועץ קיימים "חילוקי דעות מהותיים וממושכים" בסוגיית מעמדן המחייב של הנחיות היועץ, ולכן לגיטימי להדיח את היועץ.
מהלכיו של אמסלם הם חלק מאותה קריאת תיגר על היועץ, שמטרתה להכשיר את הלבבות לקראת המסקנה כי בין הממשלה לבין היועץ קיימים "חילוקי דעות מהותיים וממושכים" ולכן לגיטימי להדיח את היועץ
בהדחת מנדלבליט בידי ממשלת נתניהו ומינוי יועץ משפטי כלבבה, אורבות סכנות רבות לשלטון החוק בישראל. הדחה הנעשית אך ורק נוכח החלטתו של מנדלבליט להעמיד את נתניהו למשפט פלילי היא אקט של "יראו וייראו", לבל יעז עוד איש מבין המשפטנים ("הם רק יועצים") או השופטים ("איש לא בחר אותם") לעמוד בדרכו של השליט.
מצב הקיצון שבו מצויה הדמוקרטיה הישראלית ממחיש את שבריריותה. המחוקקים ומקבלי ההחלטות הותירו שורה ארוכה של לקונות, אולי מתוך תקווה ואופטימיות טבועה, שהאנשים האוחזים בהגה יהיו אנשים הגונים.
אם נתניהו יבקש לסכל את משפטו הפלילי ולחרב את עקרון שלטון החוק, יידרשו אנשים הגונים המצויים בעמדות הנהגה לנהוג בהגינות. יש לקוות שתוצאות הבחירות יובילו להצבתם של אנשים הגונים בעמדות אלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם