6109
נכון לבוקר יום הבחירות, 6109 אנשים מתו מקורונה או עם קורונה. זה לא יהיה המספר הסופי.
מספר המתים מפעים ממש, בהתחשב בנתונים ההתחלתיים: מדינת אי ללא גבולות, זיהוי מוקדם של הסכנות, סגר הדוק כבר מהתחלה ומערכת בריאות מהטובות בעולם המערבי. חלק מהאשם תלוי בפתיחה המהירה והמופקרת בסוף הסגר הראשון, ובהכנסת שיקולים פוליטיים במסגרת אכיפה.
נתניהו בתגובה: "נה נה נה נה נה" (ע"ע).
אבטלה
למרות סוף הסגר, קרוב למיליון התייצבו גם בחודש מרץ בשירות התעסוקה (972 אלף ליתר דיוק). גרוע מכך, שיטת החל"ת יצרה "אבטלה גאה" – כזאת שלא מתלווים אליה רגשות אשם. וכמובן, הרבה תעסוקה שחורה. את ההשפעות האלה נמשיך לראות, קרוב לוודאי, במשך שנים.
אב"ח
![איור: אבי כ"ץ](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/10/zman2010b-lech3-640x400.png "איור: אבי כ"ץ")
אבישי בן חיים הפך את ישראל השנייה (ע"ע) לקריירה הראשונה שלו, והשתמש במטבע הלשון כדי ללבות את תחושות הקיפוח בצורה מיטבית, בכל דבר ועניין: מעוולות כתבי האישום, דרך מפעלות העדה המרוקאית המתחדשת ועד להתקפות על עמיתיו לערוץ. בשליחותו הציונית להעצים את אלה שהתקשורת מתנכרת אליהם, לא שכח גם את עומר ינקלביץ' החסודה (ע"ע).
אוזנייה
"אז תוציאי כבר את האוזנייה, מה כל כך קשה! הנה, אני בלי אוזניה", גער נתניהו במורן אזולאי מ-ynet, אותה ניסה להפוך בראיון גם ל"מראיינת בריטית". "אני בריטית כבר לא אהיה", התריסה באוזניו. אבל בריטית, סקנדינבית או ים-תיכונית, ההימור של ראש הממשלה עבד ואזולאי שלפה את הפיס מהאוזן.
מאותו הרגע "האוזנייה" הפכה לגיבורת קמפיין, ועשתה קאמבק מוצלח (מבחינת ביבי) גם אצל ניב רסקין ואצל רינה מצליח. כמו בעבר, גם הפעם, כשלנתניהו אין תשובה טובה או שאינו מחבב את קו השאלות, הוא מצביע על השמיים וצועק "תראו, ציפור". משום מה, העיתונאים כמעט תמיד מסתכלים למעלה.
בלפור
המבצר הירושלמי הלך והתבסס בתור הבסטיליה הישראלית. עבור המפגינים זה מוקד הרוע והשחיתות, המחסום לישראל טובה יותר, והם המשיכו להגיע לשם בחום, בקור, בגשם ובסגר. אבל המחאה הזאת חיזקה גם את המתבצרים בתוך המתחם, שהאשימו את המפגינים בחוץ בהסתה, בהפצת קורונה, בהטרדה מינית ומה לא.
בנט, נפתלי
במהלך הקורונה בנה עצמו מחדש בתור אלטרנטיבה יזמית עם טוש ולוח מחיק לכבדות הבירוקרטית של משרד הבריאות ומוסדות השלטון האחרים. ההייטקיסט היצירתי שבו גבר על חובב השטויות והגימיקים הריקים, ובשיא הגיע בסקרים ל- 22 מנדטים.
אבל מומחה לפירוק עצמי שכמותו, הוא פשוט לא הצליח להתאפק, ומאז נפל בכל פח יקוש אפשרי. הקמפיין שלו היה מגוחך כתמיד (סרטון שפת הב' עם יזהר כהן גורם לך לרצות להתחבא מתחת לספה במבוכה), המסרים חבוטים (תוכנית סינגפור? עם בנט זה אפשרי?).
ולקראת הסוף כמובן שביבי, שתיין המנדטים האהוב עליו, משך אותו לחתום באולפן על הצהרה שלא ישב תחת יאיר לפיד, כאילו היה שבוי של האויב שמאיימים עליו באקדח. כך הפך (שוב) בלתי אטרקטיבי לימין האידיאולוגי האליטיסטי ולא רלוונטי למאוכזבי נתניהו המתונים יותר. כמעט אפשר לשמוע את המנדטים בורחים.
ברדוגו, יעקב
מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט, מנדלבליט מנדלבליט, מנדלבליט. לך.
גנץ, בני
הוא איתנו רק קצת יותר משנתיים, וכבר הרהיט הכי ישן וחבוט בסלון כולו. היסטוריונים עוד יחקרו כיצד הצליח שליח התקווה הלבנה של ישראל האנטי-ביביסטית, הרמטכ"ל שאיגד סביבו את כל הרמטכ"לים, האיש הכי סימפטי ושפוי בסביבה, להפוך לשק חבטות לאומי.
ובעצם אין הרבה מה לחקור. כל מחזה של שייקספיר צריך שומר שיכור שיקליל את האווירה, וכל מערכת פוליטית צריכה ליצן-חי"ר שיטעה בשמות המראיינים ויצהיר את הדבר הכי הפוך מהמציאות, "זה או אני או ביבי". בסוף אולי בכל זאת יעבור את אחוז החסימה. כי גם הצבעה מתוך רחמים נחשבת בקלפי.
גלי צה"ל
פעם הבית של החיילים, בית הספר של עולם העיתונות והתחנה להעביר איתה את הפקקים – גל"ץ מצאה עצמה בבחירות הרביעיות כשהיא מחוברת לאקמו. יעקב ברדוגו (ע"ע) ובני גנץ (ע"ע) תרמו את חלקם.
ברדוגו השתלט על כל חלקה טובה עם תעמולה עיוורת וצעקנית ומתקפות ביריוניות על המגישים, וגנץ באחת מ"החלטותיו" האחרונות כשר הביטחון, ניסה להעביר את גלי צה"ל לתאגיד. בטוויסט אירוני שאפילו אלאניס מוריסט הייתה מסרבת לשיר אודותיו, מי שהציל את התחנה הוא דווקא היועמ"ש אביחי מנדלבליט, אויבו הנורא של ברדוגו.
דרמטי
הו, האקסטזה. עם ישראל אף פעם אינו פשוט "חי" או "מתקיים". כל אמירה של אידיוט ממוצע היא "דרמה", כל מהלך פוליטי מקושקש דורש "זעזוע". ראש הממשלה מתראיין שבע פעמים בשעה, ועדיין מדובר בדרמה. כי הוא מסר "הצהרה דרמטית" ויש "מהלך דרמטי" ו"נתונים דרמטיים" מ"סקר דרמטי", שבדק 500 איש שחלקם כנראה שיקרו. באופן דרמטי כמובן. ובתוך האורגזמה הדרמטית הלאומית הזאת, לא נותר שום דבר חשוב באמת. כי הכול דרמות, ותיכף יורד עלינו המסך.
דמוקרטיה/ דיקטטורה
הבחירות הן האקט הדמוקרטי החשוב ביותר, שבו האזרחים יוצאים לבחור את גורלם לארבע השנים הבאות. אבל בישראל הגורל הזה נתון למקח וממכר כה גדולים, שלרבים מהמצביעים נדמה שהם בובות על מריונטה.
מעל מרחף לו כל העת, כמו עורב אכזר, האיום "להפוך לדיקטטורה". האם הטראמפיזם, הפוטיניזם והביביזם הם שלב במעבר בין הראשון לשני? מוקדם מדי לענות. תשאלו אותנו אחרי סיבוב הבחירות החמישי. או השישי. כלומר, בעוד שנה.
הורוביץ, ניצן
את תיק הגעוואלד הלאומי בבחירות האלה נטלה מרצ על מלא, בחדווה נמרצת של בית אבות לפני שהגיעו החיסונים. אין יום שקולו הבריטוני של הורביץ לא חורך את גלי האתר ומפחיד אותנו שאוי ואבוי, אם רק מרצ תוציא את ימיה, נישאר עם… מה בעצם?
מהמיזם הפוליטי האולטרה-מהפכני של שולמית אלוני ומעוז העקרונות הבלתי מתפשרים של יוסי שריד לא נותר הרבה, מלבד חבורה שבעה למדי של פוליטיקאים סבירים למדי. קדנציה של עונש בפינה לחשוב על מעשיהם ולהפיק לקחים היא כנראה המתנה הטובה ביותר שהבוחרים יכולים להעניק להם.
הליכוד
המותג הנצחי, החומה הבצורה. הכול במדינה מתהפך ומתערבל, מתקלקל ומתבטל. חוץ מהליכוד. אפילו בתשדירים הג'ינגל לא משתנה ממערכה למערכה: "הליכוד זה בלב, הליכוד זה בראש, הליכוד זה נכון. רק אחד יכול – מול כל השמאל".
ועדת החריגים
לרגע קט כולם דיברו על הפורום המסתורי שהקימה שרת התחבורה מירי רגב. כתבים התמקמו בנתב"ג וספרו מדי יום את ראשי השטריימלים שמקבלים אישור מהוועדה להיכנס לארץ הקודש בשקר-כלשהו דרך הרבי או הח"כ המשפחתי, בעוד אנשים לא-מקושרים נאנקים תחת גלגלי הבירוקרטיה.
בעקבות הביקורת הציבורית הוועדה בוטלה, ורגע לפני הבחירות בג"ץ דרש לפתוח את נתב"ג לכניסת ישראלים שרוצים לנהור חזרה להצביע.
זליכה, ירון. פרופסור
החשב המרדן ממשרד האוצר – מג'נון שמודע למג'נוניותו ואף גאה בה מאד – לא עבר את אחוז החסימה באף סקר סטטיסטי. למרות זאת, הפך לאחד הדמויות הססגוניות ביותר בבחירות האלה, פצצת זעם יוקדת נגד נתניהו, העיתונות, הטייקונים והשיטה כולה. האזנה לפיצוץ בשידור בינו לבין אודי סגל וקרן מרציאנו בתוכניתם בגלי צה"ל (ע"ע) משול לצפייה בתאונת שרשרת באמצע כביש סואן, מבלי יכולת להושיט עזרה.
חיסונים
אחד המבצעים הדרמטיים (ע"ע) של השנים האחרונות. בזכותם ישראל עומדת להשתחרר מעולה של קורונה, ובזכותם (כנראה) נתניהו לא יפסיד גם הפעם.
חולדאי, רון
פיאסקו שמאלני מאכזב במיוחד. כשהוא עוטה מסכת חניבעל לקטר על פרצופו השיק ראש העיר המהולל חולדאי את מפלגת "הישראלים", רק כדי לגלות תוך שבועות ספורים שהישראלים אינם בהכרח תל אביבים. הטייס המנוסה צלל בסקרים בוורטיגו מזהיר, ורגע אחרי שלא מצא אף אחד להתאחד איתו, נאלץ לנטוש את הקוקפיט. מזלו ששמר על ה- day job שלו.
טלוויזיה
למרות הרשתות החברתיות והאפליקציות המהפכניות, גם בבחירות האלה הוכיח המכשיר שחדר לבתים לפני 100 שנה שהוא סוכן התעמולה והמידע היעיל ביותר. עובדה: גם הפעם נתניהו קיפץ מאולפן לאולפן בשלושת השבועות האחרונים למרוץ.
טינופת
אולי בגלל עייפות החומר, אולי בגלל שנתניהו איפסן את האמסלמים והמארקים, אולי בגלל הלם-סוף-הסגר – אלה היו הבחירות הפחות מטונפות בשנים האחרונות. בלי גרבוזים, אוטובוסים, קברי-חיילים וארדואנים. החריגים: מירי רגב מכנה את נוטשי הליכוד "מיזנטרופים" (בלי לדעת מה זה), ליברמן שולח את החרדים למזבלה על מריצה, ונתניהו מתנשא על שאשא-ביטון (ע"ע שאשא פאקה).
ינקלביץ', עומר
בתור "השרה החרדית הראשונה" ובכלל דמות רנסנסית רבת הישגים בלתי נראים, ינקלביץ' קיבלה את 15 דקות התהילה שלה (שהרגישו כנצח) בחבילה אחת עם שמועות על רומן עם פטרונה הפוליטי גנץ (ע"ע). כדי להזים את השמועות, שמרגישות ממילא כמו רכילות ד'אשתקד מהימים שכל גנץ היה פה מלך, היא התראיינה לאב"ח (ע"ע) והצליחה לשבור את השיא העולמי בתחרות "לא לומר כלום במיליון מילים".
ישראל השנייה
הטיקט של אב"ח (ע"ע): מזימה מתוחכמת של היועמ"ש, הפרקליטות, המשטרה ועוגיפלצת לפגוע במצביעים של נתניהו. שהוא, כזכור, הכי ישראל הראשונה שיש.
כלכלת בחירות
בנימין נתניהו חוזר לימי יורם ארידור ומחלק לעם שטרות ללא כיסוי. כשמתברר שאסור על פי החוק, הוא מאשים את "המשפטנים" ומבטיח שזאת תהיה הפעולה הראשונה שלו בממשלה החדשה שתקום. אז תתחילו לתכנן – 500 שקל בדרך אליכם!
מיכאלי, מרב
לבושה בשחור, מדברת בלשון נקבה, שיערה אסוף לאחור, עיניה פעורות לרווחה, ומסריה ברורים ובהירים. יו"ר מפלגת העבודה היא כנראה היחידה שיצאה מראיונות בלי להתבזות, לרדת נמוך או להבטיח הבטחות שווא.
לא כולם אוהבים את מיכאלי, אבל גם מתנגדיה יאלצו להסכים שאם מישהו יכול להזריק דם חדש בגוויית המפלגה שהקימה את המדינה, זאת כנראה היא. אלמלא הפתעת אבתיסאם והצפירה (ע"ע), תקרת הזכוכית שלה הייתה מן הסתם גבוהה יותר.
מראענה, אבתיסאם
אחרי שנבחרה במקום השביעי במפלגת העבודה התברר שלפני כמה שנים המשיכה לנסוע בשלווה בזמן צפירת יום הזיכרון לחללי צה"ל, ואף נהנתה מכך. מראענה התנצלה עד שהתייבש לה הגרון, אבל הנזק כבר נגרם.
נה נה נה נה נה
נתניהו ראש בראש מול יונית לוי, בתשובה לשאלה על קורבנות הקורונה, שולף את השוס החדש של הבחירות: קולות והברות במקום מילים. על פי החישוב זה יוצא בערך אלף ומאתיים קורבנות ל"נה" אחד. צפו לבחירות הבאות שינוהלו בשפת הסימנים בלבד.
סער, גדעון
תמיד תהיה לנו פריז, ותמיד יהיה לנו "גידון", כפי שנתניהו וברדוגו מכנים אותו, בהקטנה. פלוגות הסער של "גידון" פרצו דרך והפכו את הסדק בליכוד למיני-שיטפון, שסחף איתו גם את זאב אלקין, בני בגין, לימור ליבנת ואחרים. אבל אחרי כמה ימים של התלהבות הצליח נתניהו לסתום את החורים ומאז נדמה שהספינה של סער מתרחקת מחוף מבטחים.
עימות
מאז 1999 עורגים הכתבים הישראלים לשידור חוזר של נתניהו הנבוך מול איציק מרדכי המחייך בזלזול. זאת גם כנראה הסיבה שנתניהו בורח מעימותים כאלה כבר 22 שנה. זה כמעט קרה הפעם, כשלפיד ונתניהו שיחקו במשחק איציק מתמשך, אבל בסוף שניהם השתפנו.
צלאח א-דין
שם הגנאי הקולקטיבי של יעקב ברדוגו (ע"ע) לכל מה שמריח מפרקליטות. צלאח א-דין הוא הרחוב שבו ממוקם משרד המשפטים בירושלים. או בלשונו של ברדוגו – "המוקטעה של מנדלבליט".
קורונה
המגפה שלא הייתה. מישהו זוכר? ביבי הכריז על ניצחון ובין-לילה חזרנו לרקוד במועדונים ולהתגפף זה עם זה במסעדות. מתברר שהתרופה הטובה ביותר למגפה היא קורטוב פוליטיקה וספין בחירות.
רביב, דן
באמצע מערכת בחירות שוממת ומשמימה קופץ לו פנסיונר מרשות השידור שעשה הונו משירות של היהודי העשיר בעולם, ומכריז: ברשותי עדות המוכיחה כי ביבי ושרה חתמו על הסכם סודי: הוא ייתן לה להחליט מי יהיה ראש המוסד (ע"ע), והיא תיתן לו לחיות למרות שלא חיטא את הכיור אחרי שאכל. בינתיים, עורך הדין שנטען כי הכין את ההסכם בין בני הזוג, דוד שמרון, תובע בגין הפרסום.
ראש המוסד
יוסי כהן, ג'יימס בונד הישראלי, עוד לא גמר לפקד על מבצעי חיסול בניכר, וכבר הכריז נתניהו כי יקח חלק בממשלתו, ללא תקופת צינון. געגוע לימים בהם לא היה לנו מושג במי מדובר.
שאשא פאקה
בסרט ההמשך ל"נה נה נה נה, נה" (ע"ע), האשים נתניהו את יפעת שאשא-ביטון, יו"ר ועדת הקורונה בכנסת, באחריות עקיפה למותם של אלפים. "תשאל את השאשות והפאקות והפאקה. פאקה פאקה ושאשא שאשא", אמר לאריה גולן.
שלוש לפנות בוקר
מאז "ארבע לפנות בוקר לא נרדמת" של יהודית רביץ, לא נודעה חשיבות כזאת לשעות הדמדומים כמו בסיפור של אלברט בורלא, מנכ"ל פייזר, שהעיד כי נתניהו התקשר אליו "באובססיביות" בשלוש לפנות בוקר ושאל "על הווריאנטים".
הראיון הזה היה כנראה האירוע המשמעותי ביותר בבחירות האלה, והרגע שבו נראה היה שנתניהו מתחיל להרוויח פוליטית מהצ'ק השמן שנכתב לפייזר על מיליוני החיסונים. "אני אובססיבי", הכריז נתניהו בגאווה מעל כל במה, וכולם נאלצו להסכים.
תקציב
מחולל הבחירות האלה, התקציב הדו-שנתי שלא עבר בניגוד להסכם הקואליציוני בין נתניהו לגנץ. פעם אחר פעם מסרב נתניהו לענות על כך בראיונות וחוזר על המנטרה "תקציב המשכי". אולי הוא מאמין שבשלוש לפנות בוקר (ע"ע) זה נשמע פחות נורא.
תקשורת
מותשת, מרירה וחסרת חיים התייצבה התקשורת לבחירות האלה, עם אותה הנבחרת שמבטיחה "בעשר ודקה – התוצאות!" בידיעה עגומה שככל הנראה בעשר ודקה עדיין לא נדע כלום ושום דבר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם