בעוד ספירת הקולות נמשכת ויש סיכוי שמנדט סורר יעבור מהצד האחד של המפה הפוליטית אל הצד השני של המפה הפוליטית, דבר אחד לא ישתנה – גבירותי ורבותי אזרחי ישראל – קבלו את חבר הכנסת איתמר בן גביר. הוא בטח תרגל את זה בבית, הוא וודאי גלגל את הצליל הנעים על הלשון – חבר הכנסת איתמר בן גביר, אולי אפילו קנה חליפה מהודרת יותר, עוד כיפה רחבה לראשו של היהודי ירא השמים – חבר הכנסת איתמר בן גביר.

כל הדרך מנער גבעות ממוצע העושה פרובוקציות חדשות לבקרים, צעיר פורע חוק שהורשע בפלילים, דרך ההתעטפות בגלימת עורך דין מכובדת ועד להפיכתו לחבר כנסת. וזה לקח קצת זמן, כמה מערכות בחירות והנה, ברוך השם, הוא הגיע אל בית המחוקקים, כהניסט משופרא דשופרא.

כל הדרך מנער גבעות פרובוקטור, צעיר פורע חוק שהורשע בפלילים, דרך התעטפות בגלימת עו"ד מכובדת. זה לקח קצת זמן, כמה מערכות בחירות והנה, ברוך השם, הגיע אל בית המחוקקים כהניסט

זה לא שלא היו קודם לכן כהניסטים בכנסת, זה לא שלא היו הומופובים, זה לא שלא היו מרימי D9 על בג"ץ, מתמחים בטיפולי המרה, גוררי גופות של ערבים על כף של דחפור ושאר יהודים טובים ויראי שמים המשתייכים לזרם הכהניסטי (כהניסטים זו המילה העברית הכשרה למילה גרמנית ידועה יותר, ככה אנחנו אוהבים הכל בעדינות ובדרכי נעם).

היו, בטח שהיו, אבל חבר הכנסת איתמר בן גביר זה סמל. כן כן, ההוא שהגיע לסמל של רבין, שממש תכף יגיע אל שולחן הממשלה. הוא האצבע בעין לציונות. הוא האצבע בעין לערכי מגילת העצמאות.

כמה הבחירה שלו לכנסת עוררה סערה, ניתן ללמוד מדבריו של נחום ברנע, אחד מבכירי עיתונאי ישראל:

"הליכוד הפך בן ערובה של חבורה אנטי דמוקרטית, גזענית, הומופובית, תומכת טרור. גם אם נתניהו לא רוצה, לא תהיה לו ברירה אלא להכניס אותם לקודש הקודשים, לדיוני הקבינט, לסודות המדינה".

ושימו לב לשפה שברנע משתמש בה. ראשית, הוא טוען כי:

"הליכוד הפך לבן ערובה".

מה זה הפך? מי הפך אותו? הוא יום אחד קם בבוקר וככה סתם הפך? שעמם לו אז הוא הפך? השימוש בהקשר זה בפועל הפך מסיר מנתניהו את כל האחריות, הופך אותו לפסיבי, לנגרר בעל כורחו ולא היא – והרי מי דחף לאיחוד הכהניסטים? מי היה הרב? מי ברך על חתימת התנאים? מי הביא נדוניה? נתניהו הוא האחראי הבלעדי על איחוד הכהניסטים ההומופבים ועל כניסת בן גביר לכנסת הוא גם חתם איתם על הסכם עודפים.

זה לא שלא היו קודם לכן כהניסטים בכנסת, או הומופובים, או מרימי D9 על בג"ץ, או מתמחים בטיפולי המרה, או גוררי גופות של ערבים על כף של דחפור ושאר יהודים טובים ויראי שמים. אבל בן גביר הוא סמל

שנית, ברנע משתמש בביטוי:

"גם אם נתניהו לא רוצה".

בביטוי הזה מסתתרת איזושהי הנחה כי נתניהו הוא ממלכתי, אחראי, אכפת לו מהמדינה, אכפת לו מסודות המדינה, והנה באו הכהניסטים, אלה שבגללם הליכוד "הפך" לבן ערובה ואילצו את נתניהו לתת להם סודות מדינה והוא ממש לא רוצה. גם פה, ברנע עושה הנחה לנתניהו, מסיר ממנו כל אחריות, מטיל את כולה על הכהניסטים.

ודבריו אלה של ברנע מלמדים לא רק על חוסר הבנה משווע, לא רק על העיוורון בו לוקה התקשורת הישראלית, אלא גם על ליקוי המאורות הגדול בכל הקשור לנתניהו. משום מה הוא נתפס עדיין, גם לאחר כל מה שעשה, ובפרט לאחר השנה האחרונה, כממלכתי, כראוי, כאחראי, כמנהיג. ולא כאיש עלוב שיעשה הכל, אבל ממש הכל, על מנת למלט נפשו ממשפט – ואם צריך כהניסטים לשם כך בכנסת ובממשלה אז יהיו כהניסטים.

ועכשו יש לי שאלה מעט פרובוקטיבית – מה בעצם ההבדל בין נתניהו לבין בן גביר? מדוע האחד זוכה לקרדיט ועל השני נשפכים קיתונות של רותחין? ולא רק מה ההבדל ביניהם אלא מה ההבדל בין המפלגות שלהם? במה שונה הליכוד של היום מהמפלגה של סמוטריץ'?

בעניין המפלגות – שתיהן מפלגות בתחפושת, המפלגה של סמוטריץ' איננה מפלגה ציונית דתית, היא מייצגת את ההיפך מהציונות. היא מייצגת את הימין המשיחי, הרדיקלי, פורע החוק, המקדש את ארץ ישראל השלמה ואת הכיבוש, הימין שבעד מדינת אפרטהייד, הימין שבז לשלטון החוק, הימין שבעד מדינה יהודית דתית עם הדרת נשים והדרת להט"בים, הימין האוחז בתורת הגזע.

והליכוד גם הוא בתחפושת, בואו נודה על האמת – כבר אין ליכוד, יש מפלגת נתניהו, כזו התומכת בשחיתות, כזו המקדשת את הכהונה של נאשם בפלילים תמורת בצע כסף ומזה נגזרת התמיכה בכיבוש, בדת, בלאומנות, באפרטהייד, בהדרת נשים ובהדרת להט"בים, מפלגה שלא רק שלא היתה מחוקקת היום את חוקי היסוד בדבר זכויות אדם – אלא חוקקה את חוק הלאום, את חוק ההסדרה ואת חוק הנאמנות בתרבות.

כבר אין ליכוד. יש מפלגת נתניהו, המקדשת כהונת נאשם בפלילים. מפלגה, שלא רק שלא היתה מחוקקת היום את חוקי היסוד בדבר זכויות אדם – אלא חוקקה את חוק הלאום, חוק ההסדרה וחוק הנאמנות בתרבות

ומה על ההבדל בין נתניהו לבין בן גביר? לכאורה אין דבר משותף בין נתניהו לבין בן גביר. האחד גדל בבית ציוני ,ליברלי, לא דתי, משכיל, איש העולם הגדול והשני נער גבעות פורע חוק שגדל על תורת המלך ותלה תמונה של רוצח בסלון ביתו – נתניהו בחיים לא היה מסתכן בכך. אבל ביישום אין ביניהם הבדל.

לא חשוב שהאחד נטול אידיאולוגיה וכל מה שמעניין אותו הוא לחמוק ממשפט ולהתעשר על גב הציבור והשני הוא אידיאולוג ימני קיצוני – מה שחשוב הוא היישום. ונתניהו עתיד כנראה ליישם ללא כחל וסרק את תורת הגזע של בן גביר, אם זה מה שיציל אותו ממשפט.

וזה לא הדימיון היחיד, גם היחס שלהם לשלטון החוק דומה. אומנם האחד הוא "רק" נאשם בפלילים והשני פושע פלילי מורשע – אבל עם ההסתה החמורה של נתניהו נגד מערכת המשפט, עם הטענות על תפירת תיקים, עם ההשתלחות ביועמ"ש, עם הצורך באבטחת התובעת במשפטו – הייתי מגדירה את שניהם כפורעי חוק (לכאורה).

ופה אפשר לחזור אחורה בזמן, לשנת 1995, להסתה הפושעת נגד רבין. נתניהו ובן גביר חלקו את ההסתה הפושעת. שניהם לקחו בה חלק פעיל מאוד. שניהם השתתפו בה בחדווה. והאחריות הגדולה יותר היא דווקא לא של הפושע הפלילי המורשע, אלא של הנאשם בפלילים, זה שהיה שייך למפלגת הליכוד, זה שעמד במרפסת בכיכר ציון וראה את התמונה של רבין במדי אס אס נשרף בלהבות. כאשר יתר חברי הליכוד עזבו, נתניהו לא עזב, הוא נשאר וכיכב במסע ההסתה לצד בן גביר.

אך טבעי שנתניהו, אשר חלק את ההסתה הפושעת נגד רבין עם פושע פלילי מורשע, נער גבעות שפעל בשולי החוק והגיע לסמל של רבין – יפנה לו מקום לצידו ליד שולחן הממשלה. אולי גם יביא אותו בבוא העת לאזכרה לרבין כנציג הממשלה.

אך טבעי שנתניהו, שחלק את ההסתה נגד רבין עם פושע פלילי מורשע, נער גבעות שפעל בשולי החוק והגיע לסמל של רבין – יפנה לו מקום לצידו ליד שולחן הממשלה. אולי גם יביא אותו בבוא העת לאזכרה לרבין כנציג הממשלה

היו ימים בהם חברי הליכוד עזבו את מליאת הכנסת כשכהנא נאם. היום הליכוד הכניס את הכהניסטים לכנסת והוא ימנה אותם לשרים. ואפשר לומר בצער שאין ליכוד ואין ציונות דתית. יש ביביזם, יש כהניזם – ולמעשה אין הבדל ביניהם.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.