פסח - למה אני לא חוגג את זה?

מכת שחין, מיניאטורה מתוך תנ"ך טוגנבורג, שוויץ, 1411, Kupferstichkabinett, Staatliche Museen
מכת שחין, מיניאטורה מתוך תנ"ך טוגנבורג, שוויץ, 1411, Kupferstichkabinett, Staatliche Museen

דמיינו שאנחנו כותבים ביחד סיפור. לא סתם סיפור אלא אחד שנוכל ללמוד אתו וממנו, שנוכל לחגוג סביבו ערכים מהחשובים שיש לנו: עשיית צדק, שחרור המשועבדים, חירות.

רעיון: היו היה לפני אלפי שנים בארץ לא ממש רחוקה עם גדול, חזק ואכזר. העם הזה שיעבד והתאכזר למיליונים, במיוחד לעם נחמד אחד שהפך משועבד וחסר ישע. ואז, מגיע אל חדש לאזור, ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם האכזר בדרכים רבות ומשונות, באוויר, במים וביבשה, בבריאות – שלהם ושל בעלי החיים האחרים – ובהרג המוני של בני אדם, כולל ילדים, תינוקות ובעלי חיים רבים. מה אומרות/ים?

ואז מגיע אל חדש לאזור, ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם האכזר בדרכים משונות, באוויר, במים וביבשה, בבריאות – שלהם ושל בע"ח אחרים – ובהרג המוני של בני אדם, כולל ילדים, תינוקות ובע"ח רבים. מה אומרות/ים?

אוקיי, אני מבין שקצת אכזרית הענישה הקולקטיבית הזאת ללא אבחנה, אבל בניטרול העניין הזה (אותו נייחס להבדלי תרבות מובנים בחלוף אלפי שנים, נניח) מוסר ההשכל ברור: לשעבד ולהתאכזר לאחרים זה רע, לשחרר משועבדים זה טוב והאשמים נענשים.

לפני שהולכים על הסיפור הזה, לפני שכותבים, משכפלים ומנציחים אותו, אני מציע שינוי קטן. העם האכזר הזה הם למעשה תושבי ממלכה ואימפריה, החזקה בסביבה בזמנה. בראש כל העוצמה הזאת עומד מלך אחד והוא המחליט והקובע מה נעשה ומה לא בממלכתו. במילים אחרות, לא להתבלבל: זאת מונרכיה אבסולוטית מלפני שלושת אלפי שנים, לא דמוקרטיה מודרנית. לכן, נתיני הממלכה רק מצייתים, לא מחליטים.

כאמור, מגיע אז האל החדש ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם בדרכים רבות ומשונות ביבשה, במים ובאוויר, בבריאות שלהם ובהרג המוני של בני אדם כולל ילדים ותינוקות ובעלי חיים רבים. מה אומרות/ים? אולי לא כל כך טוב לספר על הענשת מיליוני נתינים ובעלי חיים בגלל החלטות של רודן אחד, כשלכל השאר אין בכלל חופש בחירה?

יש בזה משהו. אבל חכו, יש לי הצעה לשינוי נוסף. בגרסה המשופרת הזאת ניקח גם מהמלך עצמו את חופש הבחירה. ואז, כאשר יוצג בפניו האולטימטום, לשחרר עבדים או לחטוף מכות איומות, לא יהיה למלך חופש בחירה ולא תהיה לו ברירה אלא לסרב לדרישה ולגרום נזקים אדירים לעמו וסבל רב לכולם.

כך יעשה אחרי כל אזהרה ולפני כל מכה, המלך יסרב אוטומטית לשחרר עבדים כי לקחנו ממנו את היכולת להסכים לשחרר את כולם ולמנוע סבל ומוות המוניים.
מה אומרות/ים? לא סביר? לא מוצדק? לא נשמע הגיוני? למה שאל ימנע חופש בחירה בטוב ויכפה בחירה ברע כדי להביא סבל רב ואסונות איומים על המוני חפים מפשע? יש בזה משהו, באמת חסר כאן מניע משכנע למעשים כאלה של האל.

המלך יסרב אוטומטית לשחרר עבדים כי לקחנו ממנו את היכולת להסכים ולמנוע סבל ומוות המוניים. למה שאל ימנע חופש בחירה בטוב ויכפה בחירה ברע כדי להביא סבל רב ואסונות איומים על המוני חפים מפשע?

הנה רעיון: מדובר באל חדש באזור ולא מוכר, שאפילו המלך לא שמע עליו, ולכן האל החדש רוצה לעשות רושם בלתי נשכח ולהראות לכולם את כוחו. ובעיקר חשוב לו להראות שהוא יותר חזק מהאלוהים האחרים בממלכה, הגדולים והמוכרים לכל גם מחוצה לה. משום כך הוא חייב ליטול מהמלך את חופש הבחירה, אחרת הוא עלול לבחור בטוב ולשחרר את כולם. ואם כך יעשה, לא יהיה תירוץ לאל החדש להפגין את כוחו.

אולי תשאלו עכשיו למה האל החדש והפחות מוכר יבחר להמחיש דווקא את כוח ההרס, האלימות וההרג המוני? הרי האל החדש והפחות מוכר יכול היה להמחיש את יכולותיו העל-אנושיות בריפוי אלפי חולים למשל, במקום בהפיכת המונים לחולים בייסורים ולמתים. או בהצלת ילדים במקום בהריגתם, או יכול להטיב עם בעלי החיים המנוצלים במקום להוסיף עליהם מחלות קשות ומוות.

למה לא? התשובה די ברורה. מספיק לזכור שמדובר בסיפור של חברה אנושית שחיה במזרח התיכון אלפי שנים הרחק בעבר, חברה פטריארכלית שבה נראה אך טבעי להמחיש עוצמה וגבורה במעשי מלחמה ולהתפאר ביכולת לבצע מעשי טבח גדולים במיוחד, הרבה מעבר למה ששליט אנושי יכול להרוג ולהשמיד.

טוב, לא יודע אם אהבתן/ם אבל זה הסיפור שנבחר בתורה, סיפור על ענישה קולקטיבית ענקית ללא הבדלי גיל, מגדר או אפילו מין ביולוגי, נגד חפים מפשע.
אולי זה נשמע לכם רע אבל זה לא צריך להפתיע אם קראתם את סיפור "המבול" באחד הפרקים הקודמים של עלילות אותו אל, יהוה. גם שם נענשו באכזריות כולם, כל תושבי הפלנטה הנושמים (למעט משפחה אחת) כולל כל התינוקות האנושיים, כל הגורים וכל החתולות המתוקות שרק נולדו. כולם הושמדו באכזריות בטביעה.

בחזרה לענייני שיעבוד, הסיפור הזה על המלך הרובוטי המתוכנת להגיד לא וחסר יכולת בחירה בטוב, לא היה ולא נברא כמובן. במיתולוגיה מקודשת, לא העובדות הן העיקר אלא העקרונות והערכים שהמיתוס בא לקבע ולהנציח לדורות.

לא יודע אם אהבתן/ם, אבל זה הסיפור שנבחר בתורה, סיפור על ענישה קולקטיבית ענקית ללא הבדלי גיל, מגדר או אפילו מין ביולוגי, נגד חפים מפשע. אולי זה נשמע רע אבל זה לא צריך להפתיע אם קראתם את פרק "המבול"

גם במיתוס הגירוש מ"גן עדן", העובדה שנחשים לא מדברים ולא זוממים מזימות עם נשים, היא אמנם עובדה, אבל מה שחשוב הם המוסר והמסר שרוצים לתרץ ולהצדיק ואז לקבע ולהנציח.

האישה, שנגררה אחרי היצור הלא אנושי המרושע, גוררת את האיש לחטא האנושי הראשון אי פעם, הגדול והגורלי מכולם ולאובדן הכול לכולם ולתמיד. על כך נענשה לדורות ונקבעה נחיתותה בהיררכיה האנושית מתחת לגבר: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּך". (עוד על היררכיית נחיתות האישה לדורות במצוות האל, כאן)

אז יש לנו סיפור מומצא ונורא לשירות הערכים הרעים ביותר, כמו שימוש באלימות מגוונת נגד המוני חפים מפשע מכל גיל, מגדר ומין ביולוגי.

(על ה*בונוס* הנהוג כאן בימינו בצורת סגירת מיליוני בני אדם נתינים משוללי זכויות – נרחיב בפעם אחרת, למרות שמדובר במרכיב קבוע במנהגי החג, כולל חג ה"חירות").

אז מה כן?

מתי אחגוג את חירות המשועבדים? כשנשחרר אותם

מעולם לא היו יותר יצורים אומללים משועבדים לבני אדם, כלואים, נאנקים ונהרגים, כמו בזמן הזה. במשמרת *שלנו* – עשרות מיליארדי קורבנות השיעבוד השנה ובכל שנה, עד שנפסיק.

אולי יום אחד יעלה בדעתנו לתת מעט דוגמה אישית ולהראות לילדינו שאנחנו מבינים מה זאת חירות, מה הם חיים ללא כליאה, התעללות ושפיכות דמים ללא בדל הצדקה, ונשחרר סוף סוף את כל אלה שאנחנו משעבדים.

כי בניגוד לסיפור ההוא על הדמות המצרית הרובוטית המתוכנתת לסרב לטוב ולבחור רק ברע – לנו יש חופש בחירה.

אולי יום אחד נשב סביב שולחן שמח ונסביר לכל הילדים ששאלו ולאלה שלא ידעו איך לשאול, על המכות האיומות והאמיתיות שמעשי השיעבוד שלנו הביאו וממשיכים להביא עלינו ועל החיים אתנו. מכות על בריאות האדם, על חיי האחרים שחולקים אתנו את הפלנטה הזאת ועל הקיום של כולנו עליה. שיעבוד מיליארדי בעלי חיים מכה בנו בזיהום האוויר, האדמה והמים, בחימום העולם, בבירוא יערות ובמכות רבות וקשות אחרות. אלה מכות אמתיות על משעבדים אמתיים, אנחנו.

גם במיתוס הגירוש מ"גן עדן", העובדה שנחשים לא מדברים ולא זוממים מזימות עם נשים, היא אמנם עובדה, אבל מה שחשוב הם המוסר והמסר שרוצים לתרץ ולהצדיק ואז לקבע ולהנציח

רוצות/ים לחגוג חירות ולהבליט ערכים טובים? זה יפה. לצורך חינוכי זה רצוי לאמץ סיפור יסוד ראוי, שאינו חוגג סבל המוני בלתי נתפס, שלא מעריץ השמדת כולם בייסורים כמפגן כוח פטריארכלי מרשים, שלא מאדיר ומריע להענשה קולקטיבית וחסרת אבחנה של המוני חפים מפשע, ולא מרים כוס יין לכבוד טבח ילדים.

אולי יום אחד, עם או בלי סיפור, נלמד את הילדים שבכל דור ודור חייב האדם לשאול את עצמו/ה: את מי אני משעבד/ת?

ואחרי ששאלנו והעזנו לענות אמת, אולי נעז גם לבחור סוף סוף לשחרר את משועבדינו הרבים הנאנקים גם ברגע זה. כשננהג כך, נהיה גם אנחנו בני חורין מהתמכרותנו לשעבוד ולניצול החלשים מאתנו, ונהיה ראויים לקניידלעך.

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,141 מילים
סגירה