שעשוע הבחירות

צבי האוזר, יועז הנדל (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
Noam Revkin Fenton/Flash90
צבי האוזר, יועז הנדל

נדמה לכם שהנבחרים שלכם עוסקים בגורלכם? תדמיינו שוב. חושבים שהם מחויבים לנושאים הקריטיים של חייכם? תחשבו שוב.

ימים לפני הבחירות המועמדים לכנסת הם "נציגי ציבור". הם יודעים להבטיח ולהתחייב לשמים וארץ בשם "הציבור". למענו ורק בשבילו.

יום למחרת הבחירות הם מייצגים את עצמם בלבד. לפתע, הפרשנות שלהם לבחירה של ציבור המצביעים מצטמצמת לעולמם הפרטי, דעותיהם האישיות, שאיפותיהם הפרטיות, מעגל קטן של הסובבים אותם.

ימים לפני הבחירות המועמדים לכנסת הם "נציגי ציבור". הם יודעים להבטיח ולהתחייב לשמים וארץ בשם "הציבור". למענו ורק בשבילו. יום למחרת הבחירות הם מייצגים את עצמם בלבד

הפער הזה הוא שמונע כרגע הקמת ממשלה.

ניקח את יועז הנדל. פעמיים הוא כבר מנע הקמת ממשלה הנתמכת בקולות הערבים. למה? בשום מצע שעליו הלכה לבחירות מפלגה שבה הנדל היה מועמד, לא כתוב שהמפלגה תתנגד לשיתוף ערביי ישראל בקואליציה או בממשלה. זו דעתו הפרטית. עמדתו הפוליטית האישית של הנדל. הוא הרי לא ערך משאל בקרב מצביעי כחולבן לגבי סוגיית שת"פ עם המשותפת.

כיום הוא נמצא במפלגה אחרת. גם בתקוה חדשה אין במצע שום סעיף שמגביל שת"פ עם אזרחי ישראל הערבים ונציגיהם.

גם כחול לבן וגם תקוה חדשה יודעים שאילו היו כותבים סעיף כזה הן היו נחשבות למפלגות גזעניות. ספק אם היו יכולות להתמודד לכנסת עם סעיף כזה במצע.

אבל יום לאחר הבחירות, כשהכסא בכנסת מובטח, מרשה לעצמו הנדל לשרת את עצמו ולא את ציבור הבוחרים שבחר את כחולבן. או כיום את תקווה חדשה.
אפשר ללכת כך ולבדוק גם את הליכוד, שראשו הזהיר מפני שת"פ כזה עם המפלגות הערביות בבחירות שעברו וכיום מחזר על פתחיהן. גם במצע הליכוד, שכלל לא נכתב, אין מניעה לשת"פ כזה. גם לא בחוקת הליכוד שכן נכתבה.

אפשר ללכת כך אל אורלי לוי אבקסיס, שנבחרה בקולות מרצ העבודה גשר, ולשאול אותה: מדוע לא הצהרת על סירובך לשת"פ עם הערבים לפני הבחירות? הרי במרצ ובעבודה יש חכי"ם ערבים. ואם את לא מוכנה לשת"פ עם המפלגות הערביות, כיצד את מסכימה לשת"פ שמבקש כיום נתניהו יו"ר הליכוד עם רע"ם? כיום כשאת חברה בליכוד?

גם חברי כנסת אחרים, שכיום מציבים תנאים ומגבלות, לא מתייצבים לפני הבחירות עם המגבלות הללו כתובות במצע ומחייבות מראש.

ליברמן הצהיר מראש שלא יישב עם החרדים. זכותו. הוא עומד במילתו וסופג את הביקורת ועונה.

אבל מדוע שוללי הישיבה עם הערבים לא אומרים זאת? לליברמן היהודי מותר לפסול יהודים. זו לא גזענות.

חכי"ם אחרים, שכיום מציבים תנאים ומגבלות, לא מתייצבים לפני הבחירות עם המגבלות הללו כתובות במצע ומחייבות מראש. ליברמן הצהיר מראש שלא יישב עם החרדים. זכותו. הוא עומד במילתו וסופג את הביקורת ועונה

כשליברמן פסל את המשותפת הוא אכן זכה בקיתונות ביקורת על גזענותו. אבל במהלך 3 מערכות בחירות הוא כבר הביע הסכמה לקבל את תמיכת הערבים לפחות מבחוץ. האיום שבהמשך שלטון נתניהו הפך אותו לפרגמטי.

נפתלי בנט נראה כמי שהכי נהנה מהשעשועון. הוא הפך לכוכב תכניות סאטירה, מושא חיזוריהם של כל שוכני הכנסת, הוא מופיע על כל במה עם טקסטים מוזרים, שונים, סותרים, זה לא משנה, השעשועון נמשך כי העיקר הוא המופע ולא התוצאה. לא ניהול המדינה אלא חרוזים והצהרות וספרים על איך מנהלים מדינה.

שאלת שיתוף הערבים כציבור במערכות הממשל והחקיקה של ישראל היא שאלה שצריכים להציב יומיום מול כל מפלגה וכל ח"כ יהודי שעולה לשידור.

אדוני מוכן לקבל טיפול רפואי מרופא ערבי אך לא מוכן לשתף אותו בקבלת החלטות על תקציבים למערכת הבריאות? אדוני מוכן ללמוד אצל מורה או מרצה ערבי ולא מוכן שאותו אדם ישתתף בהחלטות על תוכן הלימודים במשרד החינוך? אדוני מוכן שערבים ישרתו במשטרת ישראל אך רוצה למנוע מאחד מהם להיות מפקד המשטרה או השר הממונה על המשטרה?
מדוע? מה היגיון?

יום לאחר הבחירות נדמה שכל עניין הבחירות הוא בכלל שעשוע עבור האנשים האלה. מעין משחק כבוד, חידון טריוויה, תחרות הורדת ידיים, קרקס אגו של גמישות החלטות והצגת הצגות למען הבחירות הבאות או למען הרייטינג בריאיון הבא בתכנית הבוקר.

הציבור שבשמו הם הלכו לבחירות וכתבו לכאורה מצע משותף, שאמור להביא בוחרים לאותה מפלגה כקולקטיב המייצג ציבור גדול, הציבור הזה נשכח.
יום לאחר הבחירות כל ח"כ פועל מטעם עצמו כיחידה נפרדת.

שאלת שיתוף הערבים במערכות הממשל והחקיקה של ישראל היא שאלה, שצריכים להציב יומיום מול כל מפלגה וח"כ יהודי שעולה לשידור. אדוני מוכן לקבל טיפול רפואי מרופא ערבי אך לא מוכן לשתף אותו בקבלת החלטות על תקציבים למערכת הבריאות?

לכן אנשים כמו יועז הנדל וצבי האוזר יכולים היו פשוט לבגוד במפלגתם ולעשות ככל העולה על רוחם. לכן האנשים האלה שמעולם לא נבחרו בזכות עצמם, החליטו לקחת את המנדט ולעשות ממנו כדור משחק בשעשועון הבחירות שלהם. הרי אתמול הם היו בחוסן, אחר כך בכחול לבן, קפצו והקימו את סיעת דרך ארץ, וכיום, תוך שנה, הם מדלגים למפלגת תקווה חדשה.

האם גם ציבור הבוחרים החליף ארבע מפלגות במהלך השנתיים הללו? פשוט לא. רק אלה שמשחקים לכאורה בשמו במגרש יכולים להשתעשע כך.

מערכת בחירות חמישית – מאיימים עלינו מכל עבר. זה הרי ברור. שעשוע הבחירות הוא המניע העיקרי של המערכת הפוליטית בישראל, וחברי הכנסת שהפכו לשחקנים במשחק הכיסאות על חשבון הציבור שבחר בהם.

ואם אפשר להמשיך בשעשוע, אז למה לא בחירות  6,7,8,9?

הכנסת היא מגרש משחקים מכובד, המשכורת בשמיים, התקשורת נהנית מקרבות הבוץ, והגלדיאטורים מוכנים לשחוט איש את רעהו בעוד קמפיין או פוסט או משחק ילדים אחר.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 784 מילים ו-1 תגובות
סגירה