הרבנית ג'נה אנגלנדר רוקדת עם ספר תורה בטקס הסיום שלה בישיבת מהרט בניו יורק, 17 ביוני 2019 (צילום: שולמית סיידלר-פלר / מהרט)
שולמית סיידלר-פלר / מהרט

מאז ומתמיד נכתבו כתבי דת יהודיים על ידי גברים ● בשנים האחרונות יותר ויותר נשים שמו להן למטרה לשנות את התמונה ● יוזמות לעודד נשים לפרסם טקסטים דתיים מטלטלות את עולם הלימוד היהודי ● וגם אם זה לא ישנה דרמטית את ארון הספרים, הדרך לשם משמעותית מאוד

כשדניאל קרנג'ק התחייבה להשתמש בשיעורים שלה רק בטקסטים יהודיים שנכתבו על ידי נשים, היא ידעה שהיא לוקחת על עצמה משימה מאתגרת. אחרי הכול, במשך שנים רבות אף אחד לא עודד נשים לקחת על עצמן תפקידי הנהגה דתיים או לכתוב פירושים על התורה או התלמוד.

אבל קרנג'ק, שמלמדת בתכנית ההתמחות Hillel International Springboard להכשרת בוגרי מכללות טריים לתפקידים בקמפוסים של הילל ברחבי ארצות הברית, ידעה שקידום של עבודת נשים יהיה שווה את המאמץ.

לדעתה, חוסר ההתאמה בין מגוון האנשים המלמדים תורה כיום לבין המקורות שהם מלמדים, יצר פער גדול מדי. בנוסף, כמחנכת יהודיה וכהיסטוריונית בהכשרתה, היא ידעה שקיים שפע של טקסטים שאולי לא נחשבים תורה במובן המסורתי, אך יכולים להעשיר את חומרי המקור הלימודיים.

בדרך כלל מורים ורבנים שמקבצים את חומרי הלימוד לשיעורי יהדות – קבצים המוכרים בשם דפי מקורות – מתחילים עם טקסטים מהתורה, עוברים לטקסטים רבניים מהמשנה והתלמוד, ולאחריהם פרשנויות של טקסטים שנכתבו לאורך למעלה מאלף שנים. רובם המכריע של הטקסטים האלה נכתבו על ידי גברים.

נשים לומדות תלמוד. אילוסטרציה (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
נשים לומדות תלמוד. אילוסטרציה (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

"אני מנסה לעשות משהו שונה, להתחיל בחייהן של נשים ואז לעקוב אחר התורה שנובעת מהדברים", אומרת קרנג'ק, ומציינת כדוגמה את אהבתה לזיכרונותיה של גליקל מהמלין, אישה יהודייה מהמאה ה-17 שהאוטוביוגרפיה שלה מהווה טקסט ראשוני חשוב להיסטוריונים יהודיים.

האתגר היהודי

שנתיים חלפו מאז החלה בניסוי, ושמה של קרנג'ק הפך שם נרדף לתנועה גדלה והולכת ששמה לה למטרה לקדם את קולותיהן של נשים בלימוד טקסטים יהודיים. מבחן קרנג'ק, שם אותו נתנו עמיתיה בהילל, קורא למחנכים לכלול לפחות טקסט אחד שנכתב על ידי אדם שאינו גבר (כולל נשים או קווירים), בכל דף מקורות המכיל לפחות שני טקסטים יהודיים.

לצד יוזמות אחרות לעודד נשים לפרסם כתבים דתיים יהודיים, המבחן הזה מצליח לטלטל את עולם הלימוד היהודי ומושך תשומת לב למקומות שבהן נשים עדיין לא מיוצגות באופן שווה בעמדות של סמכות בעולם לימודי הטקסטים היהודיים.

מבחן קרנג'ק נולד בהשראת מבחן בקדל, הבודק את רמת הייצוג הנשי ביצירות, ספרים או סרטים. למשל, סרט יעבור את המבחן אם הוא כולל שיחה בין שתי דמויות נשיות על נושא שאינו גבר.

דניאל קרנג'ק (צילום: באדיבות המצולמת)
דניאל קרנג'ק (צילום: באדיבות המצולמת)

מבחן זה זכה לפרסום לאחר שהומצא על ידי המאיירת אליסון בקדל בשנת 1985. לפי מגזין "הוליווד ריפורטר", כמחצית מ-25 הסרטים הרווחיים ביותר שיצאו לאקרנים בשנת 2016 לא עברו את המבחן.

מבחן קרנג'ק מעט יותר מאתגר, בעיקר משום שבניגוד לספרים ולסרטים, הלימוד היהודי סובב בעיקר סביב טקסטים שנכתבו זמן רב לפני שנולדה התנועה הפמיניסטית המודרנית.

ובכל זאת, בשנים האחרונות לימוד הטקסטים המסורתי חדל להיות נחלתם הבלעדית של גברים. נשים תופסות כיום את מקומן בין מורי התורה הידועים והמוערכים ביותר. החזית הבאה במאבק היא הטקסטים עצמם. בנוסף להתמקדות באנשים המצויים בעמדות של סמכות, חוזרים מחנכים יהודיים אל חומרי מקור, בניסיון לעשות צדק בייצוג של גברים ונשים בטקסטים שהם מלמדים.

"בעוד ההנהגה והמוטו 'לא עוד גברים בלבד' מגיעים מלמעלה למטה, כאן מדובר במשהו עממי יותר שצומח מלמטה", אומרת קרנג'ק.

המבחן זכה לחסידים בקרב מחנכי הילל, והתמיכה בו מתפשטת בקרב מחנכים במוסדות פלורליסטים ללימודי יהדות. הוא עלה לאחרונה כנושא לדיון בקבוצות של אנשי חינוך יהודים ובדיונים סוערים ברשתות החברתיות.

ד״ר אילנה שטיין היין, עמיתת מחקר ומנהלת הסגל האקדמי במכון שלום הרטמן, אומרת כי כאשר מתחייבים להכנסת מקורות שאינם קשורים ישירות לנושא הנלמד ושנכתבו על ידי נשים, "מה שעשית זה למעשה הבהרה והרחבה של הדרך שבה אנו מבינים את הרעיונות המוקדמים האלה".

לימוד התלמוד בבית המדרש לנשים במגדל עוז, גוש עציון (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
לימוד התלמוד בבית המדרש לנשים במגדל עוז, גוש עציון (צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)

אך לא כל אלה שרוצים לראות ולשמוע את הקול הנשי בלימודי טקסטים יהודיים חושבים שהמבחן הוא רעיון מוצלח. "זה ייצור רושם שאישה שמוצאת את דרכה לדף מקורות לא עשתה זאת מפני שהיא חכמה מלומדת ומעמיקה, אלא בגלל אפליה מתקנת", אמרה גילה פיין, העורכת הראשית של ספרי מגיד, מבית הוצאת קורן בירושלים.

פיין אומרת שהיא כמעט תמיד כוללת נשים בדפי המקורות שלה כשהיא מלמדת במכון פרדס בירושלים – אבל זה מפני שמדובר במשימה קלה יחסית במקצוע שהיא מלמדת, אגדה, הכולל סיפורים מהתלמוד. "נשים זכו למקומן בעולם האגדה בזכות ולא בחסד", אומרת פיין. "הן נמצאות שני צעדים מאחור בעולם ההלכה, והן תגענה לשם, אבל יצירת קיצורי דרך תפגע בהן בטווח הארוך".

בפוסט שפרסם בספטמבר, כתב הרב מיכאל רוזנברג, פרופסור לרבנות בהיברו קולג', על הקושי האישי שלו במציאת טקסט ראוי שנכתב על ידי אישה לשימוש בשיעור שמתמקד בטקסט רבני. רוזנברג כלל לבסוף טקסט שנכתב על ידי המשוררת המודרנית מרים אוליבר וציין שהטקסט "הביא משמעות ועומק חדשים למקור" שהוא לא היה מוצא אילו הגביל את מקורותיו למקורות קדם-מודרניים.

גילה פיין (צילום: מכון פרדס לחינוך יהודי)
גילה פיין (צילום: מכון פרדס לחינוך יהודי)

"הדרתן ההיסטורית של נשים מלימודי תורה לא הזיקה רק לנשים (אם כי זו סיבה מספקת לרצות לתקן זאת); היא הזיקה גם לתורה", הוא כתב. "בשל העדרם של אנשים בעלי חוויות ופרספקטיבות שונות, התורה חסרה".

לדעת פיין, דרושים יותר טקסטים דתיים מגוונים שנכתבו על ידי נשים. ספרי מגיד נותנים עדיפות להוצאת ספרים שנכתבו על ידי נשים מורות, היא אומרת, ובשנים האחרונות ההוצאה הביאה לדפוס ספרים שנכתבו על ידי אריקה בראון, מרצה ופרופסורית פופולארית באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ועל ידי נחמה פרייס, מנהלת תכנית ללימודי תלמוד לנשים לתואר שני בישיבה יוניברסיטי.

מי כאן לא מספיק טוב

לאחרונה יצאו לאור שלושה ספרים שנכתבו על ידי נשים, העוסקים בשאלות ותשובות בנושאים הלכתיים, ובהם ספר אחד שיצא בהוצאת מגיד, המהווה מה שפיין מכנה "צעד ענק בכיוון הנכון לנשים". אך פיין מספרת שלא פעם היא מוצאת את עצמה נאלצת לשכנע נשים שעבודתן טובה מספיק כדי לצאת לאור, או שהן בשלות לפרסם את החומרים שלהן.

"אני מקבלת הרבה כתבי יד של גברים בשנות ה-20 לחייהם שכתבו ספר על בראשית או על הרמב"ם, משהו גרנדיוזי מהסוג הזה", אומרת פיין. "לעומת זאת, כשאני פונה ביוזמתי לנשים מבריקות, בעלות ידע מבוסס ומעמיק ובקיאות ברזי התורה ומבקשת שיכתבו, ואני אומרת להן 'אני חושבת שאת מעולה ואת צריכה לכתוב ספר', ברוב המקרים התגובה שאני מקבלת היא 'אני לא חושבת שאני מוכנה עדיין'".

אילנה שטיין היין (צילום: Shalom Hartman Institute of North America)
אילנה שטיין היין (צילום: Shalom Hartman Institute of North America)

שטיין היין מאמינה שיש להגדיל את הייצוג של נשים בלימוד טקסטים יהודיים, גם אם לא ברור שעצם העובדה שנכתבו על ידי נשים עושה אותם שונה מהותית מטקסטים שנכתבו על ידי גברים.

"אני לא לגמרי בטוחה שהגישה של נשים תהיה שונה, אבל אני כן בטוחה שאנחנו לא צריכים להגביל את הקולות לקולות הגבריים בלבד", היא אומרת. "בדרך זו אנחנו מחמיצים יותר אנשים שיש להם רעיונות טובים בנושא התורה".

ייתכן שהמאמצים להגדיל את נפח הטקסטים שנכתבו על ידי נשים בארון הספרים היהודי אף פעם לא יובילו לשוויון. תוספת עבודתן ומחקרן של נשים מוגבלת ביחס לאוסף העבודות של גברים שהצטברו במשך אלפי שנים.

"בדף מקראות גדולות תמיד יהיו לנו אותם אנשים", אומרת קרנג'ק על הפרשנויות הרבניות הקלאסיות מתקופת ימי הביניים המודפסות באופן מסורתי לצד הטקסט של התורה. "זה לא באמת עומד להשתנות בגלל המסורת הטקסטואלית הנרחבת, היפהפייה, הארוכה, המורכבת והפטריארכלית להפליא שלנו״.

אבל גם אם הנשים לא יכולות להדביק את הפער, טוענת קרנג'ק, מוטל על המורים המודרניים לפנות להם מקום בדפי המקורות שלהם, גם באמצעות פרסומים חדשים של מחקרים וגם על ידי חיפוש במסורת אחר מקומות שבהם הצליחו הקולות הנשיים לבצבץ ולזרוח.

"אני צריכה שנלמד את גלוקל בשיחה על חשיבה יהודית מהמאה ה-17, אני צריכה לקרוא על משוררות מודרניות מוקדמות אני צריכה שכל אלה יהיו חלק מהשיחה ואני צריכה גם כותבות מודרניות" אומרת קרנג'ק, "אני רוצה את הכול".

עוד 1,076 מילים
סגירה