יאיר לפיד שתק במשך כל מערכת הבחירות. הוא לא הצהיר על מועמדותו לראשות ממשלה, לא נגרר לדו קרב מול נתניהו (שכנראה היה פוגע בו), לא הכפיש את החרדים ולא פסל את הערבים. נראה שמהלך השתיקה דווקא הועיל לו בתמונת המנדטים, יאיר לפיד בפעם השנייה מאז כניסתו לפוליטיקה עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה בכנסת. עם זאת נראה, כי לבלפור הוא לא יכנס בקרוב.

יאיר לפיד היה זה שהכניס את נפתלי בנט לממשלת נתניהו ב-2013 במסגרת הגוש החוסם שרקמו. זו הייתה ממשלה ימנית ברובה. מה השתנה עכשיו, שבנט לא מוכן לשבת תחת לפיד? מובן לכל כי בנט הוא איש ימין, אך ממתי לפיד הפך לאיש שמאל?

לפיד היה זה שהכניס את בנט לממשלת נתניהו ב-2013 בגוש החוסם שרקמו. זו הייתה ממשלה ימנית ברובה. מה השתנה עכשיו, שבנט לא מוכן לשבת תחת לפיד? בנט הוא איש ימין, אך ממתי לפיד הפך לאיש שמאל?

בכל מקרה, ממשלה שתקום ותכלול את בנט וסער כשני שחקנים משמעותיים לא תוכל לקדם שום מדיניות שמאל. לבנט יש הזדמנות פז לקבל תפקידים בכירים אולי אפילו רוטציה, וכל מה שהוא יצטרך לעשות זה לשבת תחת אדם שהכניס אותו לממשלה בראשית דרכו בפוליטיקה.

נפתלי בנט וגדעון סער הצהירו שהם רצים לראשות ממשלה בנאומים חגייגים וכשלו. כוחם של תקווה חדשה וימינה קטן מכוחה של יש עתיד. מפלגת העבודה שכבר עמדה על 0 מנדטים קיבלה יותר מנדטים מגדעון סער. כיצד יתכן שלפיד שלו 17 מנדטים נדרש לוותר על האגו ולשבת בממשלה תחת נפתלי בנט, שלו 7 מנדטים?

דמוקרטיה אינה עובדת ככה. באף מדינה מתוקנת בעולם לא ייתכן כי ראש המפלגה החמישית בגודלה בכנסת ירכיב ממשלה בגלל התחייבות אגו ורצון לא מוסבר לכהן כראש ממשלה. הרי בנט אמר בעצמו כי הוא לא יכול לכהן כראש ממשלה עם 10 ולא עם 15 מנדטים, אז עם 7?

אז מהי הסיבה שנפתלי בנט רואה ביאיר לפיד את התגלמות השמאל בישראל? לכך אין תשובה ברורה. מפלגת המפד"ל המיתולוגית ישבה בממשלה תחת אהוד ברק. ביבי לקח לממשלתו את העבודה. יש עתיד מעולם לא הגדירה את עצמה כמפלגת שמאל, ועדיין נראה שבנט מתעקש לא להמליך את יאיר "שמאל" לפיד לראשות ממשלה.

אולי בנט לא רוצה להצטייר כמי ששובר למרכז מול יריבו החדשים סמוטריץ ובן גביר, אולי הוא באמת באמת מאמין כי יאיר לפיד הוא איש שמאל ואינו מוכן לוותר על עקרונותיו. ואולי הוא מצטט את הטרמינולוגיה של נתניהו, לפיה כל מי שאינו בגוש שלו הוא שמאלן (כולל ליברמן וסער), כי היא משרתת גם אותו בשלב זה.

לפיד צריך להחזיק חזק ולא לוותר אל מול מכבש הלחצים של ציר בנט-סער. הוא כבר וויתר על האגו בכמה וכמה מערכות בחירות. את האגו הוא למד לשים בצד מזמן. עכשיו תורו להילחם. באשר לבנט, נראה כי הסיבה העיקרית שהוא מתנגד לשבת תחת לפיד היא הבנתו כי יש לו הזדמנות חד פעמית להיות ראש הממשלה. הזדמנות שלא תחזור לעולם, לעשות אקזיט.

לפיד לא צריך לוותר מול מכבש הלחצים של ציר בנט-סער. את האגו הוא למד לשים בצד מזמן. עכשיו תורו להילחם. נראה שהסיבה העיקרית להתנגדות בנט לשבת תחת לפיד היא ההבנה כי זו הזדמנות לאקזיט כרה"מ

זוהי גם הסיבה שהצהיר במערכת הבחירות שלא ישב תחת לפיד, הוא הבין כי הוא יוכל לדרוש להיות ראש הממשלה וסביר להניח שגם יקבל את זה. עכשיו נותרת השאלה כיצד ממשלה שבה העומד בראש הוא מיעוט תתפקד.

יוני גולדשטיין בן 20, סטודנט למדעי המדינה ויחב"ל באוניברסיטה הפתוחה. עוסק בתחום הדוברות במגזר הציבורי ומתמחה בארגון שורת הדין. קורא חדשות אדוק וכותב בזמן הפנוי.

הימין הפחדן פוחד לשבת בכנסת עם נציגי ערביי ישראל. פוחד להתווכח איתם, פוחד להעלות את עקרונותיו, נימוקיו וטענותיו מול דרישותיהם לשוויון ותקציבים, לביטחון וחינוך והפסקת ההסתה והאפליה.

הימין הפחדן פשוט מדקלם שלא יישב ולא ייתמך על ידי המשותפת ורע"ם. למה?

הימין הפחדן פוחד להתווכח עם נציגי ערביי ישראל ולהעלות את טענותיו מול דרישותיהם לשוויון ותקציבים, לביטחון וחינוך והפסקת ההסתה והאפליה. מדקלם שלא יישב ולא ייתמך על ידי המשותפת ורע"ם. למה?

יש ימין פחדן שטוען שהם תומכי מחבלים ויש ימין פחדן שסתם מדקלם ברובוטיות סיסמאות שלימדו אותו נציגיו.

למה לא לשבת עם המשותפת? החכמה של איימן עודה והניסיון של אחד טיבי מפחידים את הימין הפחדן. הוא חושש להפסיד בויכוח פרלמנטרי, בעימות על נתונים ועובדות, זכויות וחקיקה מודרנית דמוקרטית. לכן הימין הפחדן פשוט בורח מעימות. כמו נתניהו שבורח כבר שנים מעימות לפני בחירות, כמו נתניהו שבורח מכל התמודדות מול טיעונים הגיוניים צודקים של ערביי ישראל.

אבל הימין הפחדן הוא פחדן מאז ומעולם. הוא יודע אמנם לדבר גבוהה גבוהה, לאיים, להסית, אפילו לירות בגב, אבל כשהימין הפחדן צריך להתייצב מול מציאות ממשית, הוא מתחבא ונמלט אל החורים.

הימין הפחדן הבטיח למשל לחסל את חמאס, בפועל הימין הפחדן מעביר כל חודש מאות מיליוני דולרים לחמאס כדי שיישב בשקט. מדובר בימין מתרפס. ימין שמשלם פרוטקשן לארגון טרור.

הימין הפחדן נאלץ להחזיר 1000 מחבלים עם דם על הידיים תמורת שבוי אחד, כי לא היה מסוגל לעמוד בלחצים. לא של המשפחה והציבור מחד ולא של חמאס מאידך.

הימין הפחדן כזכור נסוג מעזה. לא השמאל נסוג. נדגיש. הימין בראשות שרון גיבור מלחמת יוה"כ ואדריכל מלחמת לבנון.

הימין הפחדן מבטיח סיפוח, חוגג בבית הלבן וכמה חודשים אח"כ מקפל את זנבו ונמלט מהבטחות הסיפוח.

הימין הפחדן מאשר מכירת נשק מתקדם למדינות ערביות כדי להשיג נורמליזציה ומכנה את העסקה "שלום תמורת שלום". כי הימין הפחדן תמיד היה יעיל בסיסמאות ופחדן במעשים.

הימין הפחדן הבטיח למשל לחסל את חמאס, בפועל הימין הפחדן מעביר כל חודש מאות מיליוני דולרים לחמאס כדי שיישב בשקט. מדובר בימין מתרפס. ימין שמשלם פרוטקשן לארגון טרור

הימין הפחדן מפגין את פחדיו בגבעות השומרון יומיום. שלטון הימין פוחד מנוער הגבעות האלים ומאפשר לו להתפרע ולפגוע בפלסטינים, בחיילי צה"ל ובדמותה של מדינת ישראל כולה.

כי הימין הפחדן הוא בעיקר אמיץ מול הראי, או במרכז המפלגה, בנאומים חוצבי להבות, אבל כשצריך לצאת למלחמה כדי להפסיק את מטחי הרקטות על אוכלוסיית ישראל, הימין הפחדן מהסס, גורר רגליים, מבזבז זמן, מדליף תכניות של צה"ל לתקשורת, שולח שופרות להשמיץ את הרמטכ"ל וקציניו. כי הימין הפחדן הוא פשוט עלה נידף ברוח. פה גדול מונח על גוף בעובי של גבעול יבש.

הימין הפחדן של ימינו לא היה חותם על הסכם שלום עם מצרים או ירדן ולא היה מפציץ את הכור בעיראק או בסוריה, אבל הוא היה מדבר על כך יומיום במאות דקות שידור ברדיו בטלוויזיה ובאלפי פוסטים ברשתות. כי הימין הפחדן יודע את מלאכת שטיפת המוח, יודע לקלל מצוין, מעולה בהפצת פייק ניוז, גאון בהסתה ופילוג ומעולה בהשמצת שומרי הסף ויריביו הפוליטיים.

לימין הפחדן אין שום אידאולוגיה. רק פחד. מרוב פחד הוא משותק ולא מסוגל להסביר לאיש מהי האידאולוגיה שלו.

לימין הפחדן יש רק אידאולוגיה אחת: הוא נגד השמאל. השמאל הוא סכנה למדינה, ממשלת שמאל היא אסון והשמאלנים הם בוגדים. זו האידאולוגיה של הימין הפחדן. אותה הוא יודע להפיץ כמו מרסס של חומר קוטל עשבים בשדה קוצים.

לימין הפחדן יש אידאולוגיה אחת: הוא נגד השמאל. השמאל סכנה למדינה, ממשלת שמאל היא אסון והשמאלנים בוגדים. זו האידאולוגיה של הימין הפחדן. אותה הוא יודע להפיץ כמו מרסס של קוטל עשבים בשדה קוצים

הימין הפחדן לעולם לא יקים מדינה. גם לא ישקם מדינה הרוסה. הימין הפחדן הוא חסר כישורים לנהל קיוסק. המדינה מצידו תישרף והוא יירד מהארץ ובלבד שלא יצטרך לעשות מעשה אמיץ אחד ולהכיר למשל בנציגיו של הציבור הערבי כשווים. לשבת איתם ולדבר איתם בגובה העיניים בשוויון וכבוד הדדי ואם צריך גם לעמוד על עקרונותיו ולהתווכח ולשכנע.

הימין הפחדן הוא פשוט פחדן מכדי לתת לו לנהל מדינה, שלא לדבר על ניהול בית ראש ממשלה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

למה, בעצם, הערבים נחשבים חלק מהשמאל? מה זה ה"שמאל" הזה?

תחשבו על זה רגע. נניח שאזרח ממוצא ערבי שאיננו ציוני רוצה שהמדינה תחדל מלשאוף להיות "יהודית". בבואו לבחור מפלגה, מהי ההחלטה ההגיונית מבחינתו?

לי ברור שערבי כזה צריך להצביע לליכוד, שהרי מפלגה זו עושה כל מה שרק אפשר כדי לקבע את שליטת ישראל בשטחים ובזאת לקעקע את הרוב היהודי. שום טריקים קרטוגרפיים לא ישנו את זה. אפילו בעזה הליכוד רצה להתקע – עזה, עם מיעוט השטח וריבוי הצרות.

נניח שאזרח ערבי שאינו ציוני רוצה שהמדינה תחדל מלשאוף להיות "יהודית". באיזו מפלגה הגיוני שיבחר? לי ברור שעליו להצביע לליכוד, שעושה ככל יכולתה כדי לקבע את שליטת ישראל בשטחים ולקעקע את הרוב היהודי

ומה עם השמאל? בשמאל יש שני סוגים. יש מוסריים שמתנגדים לכיבוש בגלל העוולות והבושות. ויש כאלה שרוצים לסיים את הכיבוש כדי להציל את המדינה היהודית – יותר עניין לאומי ממוסרי. הראשונים ימלאו אולם קולנוע ביום טוב. השניים אינם שמאלנים בכלל; הם ציונים.

למה שערבים יעזרו לציונים הללו? כדי להיטיב עם הפלסטינים? לא בטוח שהסתכנות בממשלת חמאס בגדה המערבית זה דבר כל כך מיטיב.

ואז הגענו לנושא החברתי. החשוכים, בגדול, בימין. הקנאים הדתיים בימין. לאן מתאימה רע"ם יותר – אצל ההומופובים של סמוטריץ' או אצל הפמיניסטיות והלהט"בים? לדעתי, גם בפלג הצפוני יודעים את התשובה.

זה כל כך ברור שהסיפור של מנסור עבאס היה חייב לקרות. זה מהדברים שאחרי שהם מגיעים קשה להאמין שאי פעם זה היה אחרת. כמובן שנתניהו הבין את זה יותר מהר מאחרים.

יש כרגע דיון גדול בשאלה האם זה ייתכן – האם מפלגת הציונות הדתית תאפשר חיבור עם רע"ם. על פניו, נראה שלא. הם יותר גזענים מאשר חפצי חיים. אבל אם זו תהיה הדרך היחידה של נתניהו לשרוד, אל תופתעו אם כן.

ולשמאל זה יגיע בצדק כי כבר שנים הם מתכחשים למצבם ועושים שמיניות באוויר כדי לא "להשען" על הערבים. השמאל לא יכול לנצח בלי הערבים. למערך לא היה רוב אמיתי בלי מפלגות של הערבים (והדתיים) מאז 1969. למה לעזור כך לימין? מפחדים מה יגידו? שיגידו!

המצב רק יחריף. אוכלוסיית ישראל מונה 21 אחוז ערבים. אם הם היו מצביעים באותם שיעורי השתתפות  כמו היהודים הם היו מיוצגים על ידי 25 מנדטים בכנסת.

יש כרגע דיון גדול בשאלה האם זה ייתכן – האם מפלגת הציונות הדתית תאפשר חיבור עם רע"ם. על פניו, נראה שלא. הם יותר גזענים מאשר חפצי חיים. אבל אם זו תהיה הדרך היחידה של נתניהו לשרוד, אל תופתעו אם כן

זה שהשמאל מתנכר לערבים זה מעשה אובדני ממש.

יש אולי סיכוי אחרון למנוע זאת: לפעול מהר, בנדיבות ובצורה שמעבירה מסר ברור של הכאה על חטא.

צריך להזמין את רע"ם לקואליציה. לא השענות – שותפות.

אם השמאל חפץ חיים, הוא יציע לעבאס עסקה שאי אפשר לסרב לה ושנתניהו לא יוכל להשתוות לה.

• המרכיב המרכזי בהצעה זו צריך להיות תיקון לחוק הלאום, כך שיכלול את עקרון השוויון לכלל האזרחים.
• שנית, צריך להציע לעבאס את תפקיד השר לביטחון פנים.
• שלישית, לתת להם חופש הצבעה בכל הנושאים החברתיים.
• רביעית, שיוויון מוחלט בכל התקציבים.
• חמישית, לסיים ברעש גדול את הנידוי של הרשימה המשותפת. איימן עודה יכול להיות שר משפטים נהדר.

בבחירות הבאות הערבים אכן ינועו לקלפיות וזה יהיה מצויין.

תגידו שגדעון סער יתנגד. למה, בדיוק, יש להתנגד? מה רע כל כך בתרחיש הנ"ל? זה תיקון מתבקש.

וזה מגיע להם, לערבים. בכל כדור הארץ אין מקרה מובהק יותר של גייס חמישי פוטנציאלי: הם שייכים לאותה קבוצה אתנית שמאכלסת את כל שכנותיה של ישראל שכולן היו במלחמה איתה מתישהו. ובכל זאת, למעט יוצא מן הכלל בפרעות 2000, הם נותרו אזרחים נאמנים. אי אפשר לפספס את העובדה שהנוער הערבי של ימינו הוא ישראלי במהותו.

ועדיין, יש משהו שצריך לבקש גם מהמנהיגים הפוליטיים של שתי המפלגות הערביות.

התנגדותם של המתנגדים לממשלה התלויה בערבים אינה נטולת היגיון. הטענה היא שאם ישראל תמצא את עצמה בסכסוך עם הפלסטינים – נניח, לאחר שהחמאס יירה טילים מעזה – השותף הקואליציוני הערבי לא יוכל  להתמודד עם זה וינסה להכשיל מהלכים.

זה שהשמאל מתנכר לערבים זה מעשה אובדני ממש. צריך להזמין את רע"ם לקואליציה. לא השענות – שותפות. אם השמאל חפץ חיים, הוא יציע לעבאס עסקה שאי אפשר לסרב לה ושנתניהו לא יוכל להשתוות לה

זה בדיוק מה שהחמאס יעשה, כדי לבחון את הממשלה.

לכן יש לתכנן זאת מראש. בתמורה למיגור מוחלט של החרם על המפלגות הערביות, סביר לבקש מהם להבהיר כי הם נאמנים לישראל.

עודה ועבאס צריכים להצהיר באופן משכנע, כי אם ישראל תותקף תהיה לה זכות להגנה עצמית. זה לא מתחת לכבודם. זה מהדברים שכדאי להבהיר מעבר לכל ספק. יהיו מי שיתעצבנו מזה שהם כאילו על תקן חשודים. אז בסדר, שיתעצבנו.

שמעתי את נאום עבאס שבוע שעבר, והוא היה חשוב ויפה. אבל שתי מילים חסרו שם. שתי מילים פשוטות שישתיקו את המלעיזים:

"אני ישראלי".

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan