ליית אבו זיאד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)
אמיר בן-דוד

מדינת ישראל מסרבת לאפשר לליית' אבו זיאד להגר ללונדון. היא גם מסרבת להסביר למה

מזה שנה וחצי מחכה ליית' אבו זיאד בגדה המערבית שישראל תאפשר לו להגר ללונדון ולהתחיל שם חיים חדשים ● אבו זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות שתוצב בפניו ובלבד שיניחו לעזוב ● אבל המדינה ממשיכה להתעקש שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", מבלי להציג ולו בדל ראיה ומבלי שנחקר אי פעם ● אתמול דחה שופט מחוזי את בקשתו, שוב מבלי לפרט במה הוא בכלל מואשם ● אמיר בן-דוד היה שם וניסה לרדת לעומק הסיפור המקומם הזה

אתמול (שלישי) בשעה 14:18, אחרי שהסתגר שעה וחצי עם נציגי שירות הביטחון הכללי שהציגו לו חומר ביטחוני חשאי, מסר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט משה סובל, את החלטתו הסופית. העותר, ליית' אבו-זיאד, ישב מולו בראש מורכן. מסיכת הקורונה הסתירה את פניו, אבל כתפיו המכווצות הסגירו את המתח הרב בו הוא היה נתון.

אבו-זיאד רוצה לעזוב את עירו, אל-עזרייה שליד רמאללה. הוא מעוניין להשאיר מאחוריו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת המזרח התיכון כולו, ולהגר ללונדון כדי להתחיל שם חיים חדשים. מובטחת לו מראש משרה נחשקת, במזכירות הבינלאומית של אמנסטי אינטרנשיונל בלונדון, בתחום שאינו קשור כלל לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

אבו-זיאד מוכן לחתום על כל התחייבות סבירה שישראל תציב בפניו, מוכן לקבל על עצמו כל מגבלה הגיונית, ובלבד שיניחו לו כבר לעזוב לאנגליה. אבל מזה שנה וחצי המדינה אוסרת עליו לעזוב את האזור, בטענה האבסורדית שהוא מהווה "סכנה ביטחונית לשלום האזור", למרות שהוא מעולם לא הואשם בדבר ואפילו לא זומן לחקירה. וכך, אין לו בעצם מושג במה מאשימים אותו, ולכן הוא גם לא יכול להתגונן.

ליית' אבו זיאד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)
ליית' אבו זיאד בבית המשפט המחוזי בירושלים, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)

מחוץ לאולם של השופט סובל, במבואה הצמודה לאולם הסמוך שבו התנהל ממש באותה שעה משפט מתוקשר בהרבה, זה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, התגודדו עשרות נציגים של האיחוד האירופי ונציגי שגרירויות זרות, שהגיעו לירושלים במיוחד לצפות דווקא במשפטו של אבו-זיאד. לאכזבתם הם לא הורשו להיכנס לאולם המשפט, בגלל מגבלות התו הסגול.

על אחד הכיסאות בין שני האולמות היה מקופל עיתון "הארץ" מאותו בוקר. העמוד הראשון נחלק בצורה סמלית בין שני האירועים המשפטיים בירושלים, שרק קיר הפריד ביניהם.

הכותרת הראשית והצילום שלידה הוקדשו לעדותו של עד המדינה אילן ישועה במשפט ראש הממשלה. ומתחת, על פני כרבע עמוד, הופיעה מודעת סולידריות בתשלום מטעם כל ארגוני זכויות האדם הפועלים בישראל. תחת הכותרת "Let Laith Go" נכתב:

 היום ייערך דיון בעתירה השנייה של עמיתנו מאמנסטי אינטרנשיונל, ליית' אבו-זיאד. כבר קרוב לשנה וחצי, מאז אוקטובר 2019, שישראל אוסרת עליו לצאת מהגדה המערבית. הגבלות דרקוניות על תנועתם של מיליוני פלסטינים הן ממאפייניו המרכזיים של המשטר הישראלי. כחלק מהן, שוללת ישראל מפלסטינים את זכותם לנסוע לחו"ל, בעוד שבנוגע לאזרחיה היא רואה בכך זכות יסוד – אשר אך לאחרונה אושררה גם בבג"ץ.

האיסור על ליית' לצאת מהגדה מדגים כיצד ישראל רודפת ומענישה פעילי זכויות אדם במטרה להשתיק ביקורת על המשטר ועל המדיניות שהוא מיישם. אלא שצעדים אלה דווקא חושפים את אופי המשטר ואת תכלית פעולותיו. אנחנו עומדים בסולידריות עם עמיתנו באמנסטי אינטרנשיונל ומבהירים פעם נוספת לממשלה: התנכלויות מעין זו לא ירפו את ידנו.

דיפלומטים ונציגי ארגונים בינלאומיים ממתינים מחוץ לאולם בית המשפט להחלטה בעניינו של ליית' אבו-זיאד, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)
דיפלומטים ונציגי ארגונים בינלאומיים ממתינים מחוץ לאולם בית המשפט להחלטה בעניינו של ליית' אבו-זיאד, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)

רגע לפני שסגר את דלתות הדיון והסתגר עם נציגי כוחות הביטחון, איפשר השופט סובל לאבו-זיאד לשאת הצהרה בבית המשפט. אבו-זיאד נעמד ובקול רועד דיקלם משפטים ששינן בעל פה:

"אני יודע שכוחות הביטחון טוענים שאני מהווה סכנה ביטחונית", הוא פתח (בפרוטוקול המשפט יירשם שהוא הצהיר "אני יודע שאני מהווה סכנה ביטחונית", אולי רק בגלל חוסר תשומת לב), "אך אני עומד לפניך כדי לומר שאני לא מהווה איום. אני אדם שמאמין שכל בני האדם נולדו שווים.

"הקדשתי את עצמי כדי לקדם זכויות של פלסטינים וישראלים בצורה שווה. אמשיך לעשות כך תמיד. מעל 500 ימים יש כנגדי צו איסור יציאה שמנע ממני לראות את אמי בימיה האחרונים וכעת גם מונע ממני לעבוד באמנסטי בלונדון בקידום זכויות האדם ברחבי העולם. אני מקווה שבית המשפט יחזיר לי את החופש שנלקח ממני".

ליית' אבו זיאד מגיב בנאום שנשא בפני בית המשפט, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)

אחרי ששמע בדלתיים סגורות את עמדת אנשי הביטחון, השופט סובל הקריא את החלטתו: "לאחר שעיינתי בדו"ח הסודי העדכני, מיום 6 באפריל 2021 ושמעתי את דברי נציגי השב"כ"… נערכה "שקילה לגופה בהתאם לנהלים"… "התקבל מידע נוסף בעניינו של העותר.

"מידע זה התקבל והוצלב ממספר מקורות (שאינם רק עדויות). מידע זה מצביע על פעילות של העותר במסגרת נבד, שבהתאם להכרזה מיום 7 בינואר 2021 הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת, ולדעת גורמי הביטחון פעילותו מעמידה בסכנה ממשית את ביטחון המדינה והאזור".

העתירה נדחתה. איסור התנועה נשאר על כנו. אבו-זיאד, רווק צעיר ורך דיבור בן 29, שעל פי השב"כ מהווה סכנה לביטחון המדינה והאזור, לא יורשה להתרחק מהמדינה או לעזוב את האזור.

הקמפיין של אמנסטי

פגשתי את אבו-זיאד בפעם הראשונה במשרדי אמנסטי ברמאללה באמצע נובמבר 2019. זה היה כחודשיים אחרי שהתברר לו שהוא לא יכול יותר להיכנס לישראל (אחרי שנים שבהן עשה זאת על בסיס קבוע) וחודש אחרי שגילה לתדהמתו שהוא גם לא יכול לעזוב לירדן, ולמעשה נכלא בשטחים.

ליית אבו זיאד בנובמבר 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
ליית אבו זיאד בנובמבר 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)

אמו של ליית', זוביידה, שאובחנה כחולת סרטן, אושפזה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים. כשאבו-זיאד התראיין אז לזמן ישראל, הוא קיווה שהראיון יעזור לו להסיר את מגבלות התנועה השרירותיות, כדי שיוכל לסעוד את אמו במיטת חוליה.

בינתיים חלפו חודשים רבים, אמו של אבו-זיאד הלכה לעולמה, וההגבלות נותרו על כנן, כשבינתיים נוסף להם נימוק גלוי אחד בלבד: "העותר פעיל החזית העממית ונבד ועל כן קיים חשש כי יציאתו תנוצל לטובת קידום פעילות ביטחונית".

בנובמבר 2019 תיאר לי אבו-זיאד איך הוא חווה את השתלשלות האירועים שהפכה אותו לסיכון בטחוני. הוא למד באוניברסיטת אל-קודס והשלים תואר שני בזכויות אדם בלונדון סקול אוף אקונומיקס ב-2015. אז גם התחיל לעבוד במשרדי אמנסטי בלונדון וכשחזר לבית הוריו באל-עזרייה החל לעבוד כקמפיינר במשרדי אמנסטי ברמאללה.

בינואר 2019 פרסמה אמנסטי דוח נגד אתרי התיירות בוקינג, טריפאדוויזור, אקספדיה ואירביאנבי, בטענה שהם מפרסמים דירות להשכרה בהתנחלויות ומקדמות פעילויות נופש באזור שנוי במחלוקת וכך "מרוויחים כסף מפשעי מלחמה".

ליית' אבו-זיאד (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של אמנסטי))
ליית' אבו-זיאד (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של אמנסטי))

כקמפיינר של אמנסטי ברמאללה ובעל אנגלית רהוטה, אבו-זיאד היה זה שהציג את הדוח לכלי התקשורת הבינלאומיים שהתעניינו בו. בתגובה על פרסום הדוח ההוא, מי שהיה אז השר לביטחון פנים ולנושאים אסטרטגיים, גלעד ארדן, הנחה את המשרד לנושאים אסטרטגיים לבחון את האפשרות למנוע כניסה ושהייה של אנשי אמנסטי בישראל.

מי שהיה אז שר התיירות, יריב לוין, אמר: "שום כוח בעולם לא ישנה את האמת ההיסטורית הפשוטה – ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אנו נאבק בהחלטה האנטישמית הבזויה הזו, ולא ניתן לאיש להחרים את ישראל או חלקים ממנה".

ההנחה הסבירה אז הייתה שהאיסורים הוטלו על אבו-זיאד כנקמה או כעונש על חלקו בקמפיין ההוא של אמנסטי. "אני עשיתי את רוב הראיונות בקמפיין נגד חברות הבוקינג", הוא אמר לי, "אפשר להגיד שהייתי הפנים של הקמפיין הזה. אני חושב שהמתקפה עלי היא חלק מהמתקפה על כל ארגוני זכויות האדם. אני חושב שזה קשור לעובדה שהממשלה הנוכחית בישראל לא מוכנה לשמוע שום ביקורת שנוגעת להתנחלויות בשטחים. נקודה".

"אני חושב שהמתקפה עלי היא חלק מהמתקפה על כל ארגוני זכויות האדם. אני חושב שזה קשור לעובדה שהממשלה הנוכחית בישראל לא מוכנה לשמוע שום ביקורת שנוגעת להתנחלויות בשטחים. נקודה"

מאחר שאבו-זיאד לא זומן אז אפילו פעם אחת לחקירה – וגם לא זומן לחקירה בכל הזמן הרב שחלף מאז – הטענות שלו נשמעו הגיוניות. אבל כשפניתי לשב"כ לבקש תגובה, נמסר לי אז: "בבסיס סירוב היציאה לירדן של מר אבו-זיאד עומדים טעמים ביטחוניים משמעותיים. בניגוד לנטען בפנייה, אין כל קשר בין עבודתו בארגון אמנסטי ובין סירוב היציאה. כל ניסיון לטעון אחרת הינו משולל כל יסוד עובדתי".

הרצח של רנה שנרב

בהנחה – שיהיו מי שיחלקו עליה – שלא יכול להיות שסגן נשיא בית המשפט המחוזי, אנשי הפרקליטות וגורמי הביטחון יקשרו קשר לנקום בשליחות ממשלת ישראל בארגון זכויות אדם בינלאומי; ומאחר שכל הטענות הביטחוניות נגד אבו-זיאד נטענות תמיד בדלתיים סגורות, ומגובות בדוחות סודיים, בלי שהנאשם ועורכי דינו אפילו יודעים מה הן – נותר רק להתחקות אחרי מעט הרמזים שמפוזרים בסיפור הזה, ולנסות לפענח אותו. בזהירות המתבקשת, כמובן, ותוך אזהרה מראש: מדובר בספקולציה.

שני הרמזים המרכזיים הם הטענה שאבו-זיאד פעיל בחזית העממית והטענה שהוא פעיל בארגון מסתורי בשם נבד, ארגון שעל פי דברי השופט סובל הוכרז ב-7 בינואר 2021 כהתאחדות בלתי מותרת. האיסורים על אבו-זיאד הוטלו, כזכור, יותר משנה קודם לכן, כך שלא לגמרי ברור איך הארגון הזה קשור, אבל על כך בהמשך.

תיק ליית' אבו זיאד (צילום: אמיר בן-דוד)
תיק ליית' אבו זיאד (צילום: אמיר בן-דוד)

אחרי שובו לאל-עזרייה מלונדון, לפני שהתקבל לעבוד באמנסטי, עבד אבו-זיאד כקמפיינר בינלאומי של ארגון פלסטיני בשם "אדמיר" (Addameer) שמטפל באסירים פלסטינים הכלואים בישראל ובבני משפחותיהם.

ב-23 באוגוסט 2019 נרצחה הנערה רנה שנרב בת ה-17 בפיצוץ מטען חבלה שהוטמן ליד מעיין דני שסמוך לדולב. אביה ואחיה שהיו איתה נפצעו קשה. חוקרי השב"כ עצרו את סאמר ערביד, ואחרי חקירה קשוחה שבסופה ערביד אושפז במצב אנוש, הוא הודה שפיקד על החוליה שהטמינה את מטען החבלה וגם הוביל את חוקרי השב"כ למצבור של אמצעי לחימה של החזית העממית.

הפיגוע וחקירתו של ערביד הובילו לגל מעצרים של פעילי החזית העממית וביניהן חברת הפרלמנט הפלסטיני ח'אלדה ג'ראר, שכלואה עד היום. מאחר שסאמר ערביד עבד כרואה חשבון באירגון "אדמיר", השב"כ פשט גם על משרדי הארגון והחרים את מחשביו.

באותו חודש גילה אבו-זיאד שנשללה ממנו הזכות להיכנס לישראל וכעבור זמן מה התברר לו שהוא גם לא יוכל יותר לצאת לירדן. האם שמו עלה אז על הרדאר הביטחוני, כי הוא מן הסתם הופיע ברישומי הארגון שבו עבד כשנתיים קודם לכן? זו בהחלט אפשרות. אין מי שיאשר או יכחיש אותה.

ליית אבו זיאד, משמאל, באולם בית המשפט המחוזי בירושלים, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)
ליית אבו זיאד, משמאל, באולם בית המשפט המחוזי בירושלים, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)

"זה יכול להיות", אמר לי אבו-זיאד, כשהמתין מאחורי הדלתיים הסגורות שיסתיים הדיון הסודי בעניינו, "אבל עבדתי באדמיר בסך הכל שנה וכמה חודשים. מתחילת 2016 ועד מאי 2017".

כשעבדת שם, הכרת את סאמר ערביד שרצח את רנה שנרב?
"מעולם לא פגשתי אותו. שמעתי על המקרה, כמובן. אבל לא הכרתי אותו אז. כל מה שקרה, קרה הרבה אחרי שכבר לא הייתי שם".

מה עשית באדמיר?
"פעילות בינלאומית. ייצוג של הארגון מול האו"ם. יחסי ציבור".

עבודה דומה לזו שעשית מאוחר יותר באמנסטי.
"כן. מבחינתי כל הסיפור הזה בכלל לא רלוונטי. עזבתי את אדמיר מזמן".

מעולם לא נחקרת על קשר כלשהו לאדמיר או לחזית העממית?
"מעולם לא. גם כששמעתי לראשונה על הצו שאוסר עלי לעזוב, לא הזכירו את זה. מבחינתי התקופה באדמיר הייתה עבודה. כשאתה מגיש מועמדות למקום עבודה, אתה לא ממש מתעניין בכל הפוליטיקה שמלווה אותו. רק הגעתי בחזרה מהלימודים בלונדון, הגשתי מועמדות והתקבלתי.

"אתה מתחיל לעבוד בארגון, וכשאתה לא מרוצה מהעבודה שלך בארגון אתה ממשיך הלאה ומחפש מקום חדש. הרגשתי שעבודה בארגון בינלאומי גדול תהיה הרבה יותר טובה מבחינתי. הם עסקו רק בנושא של אסירים. אמנסטי נראה לי מקום עבודה הרבה יותר טוב. עם הרבה יותר הזדמנויות. יש לנו משרדים במקומות שונים, כמעט בכל מקום בעולם".

השופט משה סובל (צילום: דוברות בתי המשפט)
השופט משה סובל (צילום: דוברות בתי המשפט)

והארגון הזה, נבד, שעלה עכשיו בהקשר שלך?
"זה עניין מגוחך ממש. זה ארגון סטודנטים באוניברסיטת ביר זית שבכלל לא למדתי בה. הקשר היחיד שאני יכול לחשוב עליו לארגון הזה הוא שכשנעצרתי על ידי הרשות הפלסטינית ב-2018 זה היה כשסיקרתי הפגנה של נבד. אמנם נעצרתי שם, אבל הייתי במקום עם קולגות שלי מאמנסטי כדי לעקוב אחרי האירוע, לא השתתפתי בו כמפגין.

"אנשי הביטחון של הרשות ראו שאני מצלם את ההפגנה ועצרו אותי מיד, חמש דקות אחרי שההפגנה התחילה. זו הייתה כל המעורבות שלי. צילמתי התנגשויות בין המפגינים של נבד לאנשי כוחות הביטחון הפלסטינים. זה הכול. אני לא בטוח שזה מספיק לבסס קשר ביני לבינם. חוץ מזה – אני לא יכול לחשוב על שום דבר נוסף".

"אם תרצו" נכנסים לתמונה

כל זה נשמע מעט ספקולטיבי ותלוש. האם רק בגלל אישומים כה מעורפלים, שמעולם לא נחקרו, יוגדר אדם כ"סכנה ביטחונית לשלום האזור" וישללו ממנו חופש התנועה והזכות להתפרנס כרצונו? התמונה מתבהרת מעט אם חוזרים לאוקטובר 2019, לימים שבהם הוטלו על אבו-זיאד הגבלות התנועה, ונזכרים בקול קורא לשב"כ שפרסמה אז תנועת "אם תרצו".

התנועה, שהקימו רונן שובל וארז תדמור, מתמחה ברדיפת ארגוני זכויות אדם ופעילי שמאל, וזכורה לרע בעיקר בזכות הקמפיין הארסי נגד הקרן החדשה ו"השתולים בתרבות". אחרי רצח רנה שנרב  פרסמו אנשי "אם תרצו" את ההודעה הבאה:

מה הקשר בין ארגונים שתולים למחבל שרצח את רנה שנרב הי"ד? סאמר ערביד, מפקד החוליה שרצחה את רנה ז"ל, ותכננה להוציא לפועל עוד פיגועים, הוא חבר בארגון הטרור החזית העממית וגם עבד בארגון 'זכויות האדם' אדמיר.

המחבל סאמר ערביד עבד כרואה חשבון בארגון אדמיר הפועל כחלק ממטריית התעמולה של ארגון הטרור החזית העממית.

בארגון אדמיר עוסקים בסיוע משפטי למחבלים.

נשמע מוכר? ברור שכן.

בישראל עובד ארגון אדמיר בשיתוף פעולה עם ארגון הקרן לישראל חדשה, עדאלה האנטי ציוני, וכשלפני מספר ימים פשטו כוחות הביטחון על משרדי אדמיר, מי מיהר לגנות את הפשיטה? "האגודה לזכויות האזרח". עוד ארגון מבית הקרן לישראל חדשה, כאמור ארגון פוליטי זר, שמאל קיצוני שמממן בישראל המדינה שמארחת אותו, ארגוני הגנה משפטית על מחבלים וארגוני תעמולה נגד חיילי צה"ל.

ככה מתחת לאפם של אזרחי המדינה מתנהלים קשרים מדאיגים בין ארגוני תעמולה הפועלים במימון זר לארגוני אויב בעלי קשרים לטרור. אנו קוראים לשב"כ לבחון את הקשר המדאיג בין ארגוני הקרן לישראל חדשה לבין ארגוני טרור.

ממש באותו זמן פורסמה באתר החדשות המסתורי "אינטלי טיימס" כתבה מקיפה, שנראה שהתבססה על מקורות ממש-ממש טובים בשב"כ, ובה נכתב:

"כיצד הצליח ערביד לפעול למרות שנחשב לאחד מבכירי החזית העממית בגזרת רמאללה ואף נעצר בעבר בעקבות מעורבותו בפעילות טרור צבאית שכללה גם הכנת מטענים ופיגועים?

כשערביד ופעילים מהחזית העממית נעצרו באוקטובר 2013 ובדצמבר 2015 על ידי השב"כ, היו אלה ארגון אמנסטי הבינלאומי ותנועות BDS שפרסמו קריאה דחופה במטרה ללחוץ על ישראל לשחררם ממעצרם המנהלתי הטענה הייתה כי מדובר ב'פעילי זכויות אדם'. במהלך 2016 הוא אכן השתחרר.

ערביד נחשב לאגוז קשה לפיצוח. הפעמים הרבות שבהן נעצר, נחקר והוחזק במעצר מנהלי והניסיון שצבר במסגרת עבודתו בארגון הסיוע המשפטי לאסירים הביטחוניים, איפשר לו לפתח עמידות גבוהה לשיטות החקירה של השב"כ…

בדיקה שערך הבלוג "אינטלי טיימס" מגלה כי בשנים האחרונות שימש ערביד כרואה החשבון של ארגון 'אדמיר' – ארגון המגדיר עצמו כ"אגודה לתמיכה באסירים וזכויות אדם". הארגון מעסיק כ-25 עובדים, מעניק שירותים משפטיים לאסירים ביטחוניים. שירותים אלו כוללים ייצוג משפטי שמתחיל בבתי המעצר וממשיך בסיוע לבני משפחותיהם.

הארגון נקשר גם לפעילויות הדרכה משפטיות שניתנות במסגרת תאי הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית… מטרת ההדרכה לספק לסטודנטים ידע משפטי במידה ויעצרו על ידי שירותי הביטחון הישראליים. הסטודנטים מקבלים כנראה גם הכנה מנטלית לגבי הצפוי להם במהלך חקירות השב"כ.

ליית אבו זיאד בנובמבר 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
ליית אבו זיאד בנובמבר 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)

נסכם, אם כן, את מעט העובדות שאנחנו יודעים עד כה:

  • השר ארדן הנחה את המשרד לנושאים אסטרטגים לפגוע בפעילות של ארגון אמנסטי.
  • המשרד לנושאים אסטרטגיים מפעיל – כפי שנחשף בתחקיר של "העין השביעית" – זרוע תעמולה שרובה אינו גלוי לעין.
  • גוף תקשורת שמפעיליו נמנעים מלהזדהות קושר בין רצח רנה שנרב לשני ארגונים פלסטינים שאינם מוכרים לרוב הישראלים – ארגון "אדמיר" ואגודת הסטודנטים נבד, של אוניברסיטת ביר זית. הארגון גם מאשים את אנשי אמנסטי באחריות לכך שרוצחה של רנה שנרב שוחרר ממעצר.
  • אבו-זיאד, שעבר מאירגון "אדמיר" לאמנסטי, ונקלע פעם במקרה להפגנה של נבד, מגלה שהוא לא יכול יותר לעזוב את השטחים. למרות שהוא מוגדר סיכון בטחוני הוא מעולם לא נחקר. ולמרות שהוא מבקש לעזוב את המזרח התיכון, לא מאפשרים לו לעשות את זה, בניגוד מוחלט להיגיון הפשוט שלפיו עדיף להרחיק סיכונים בטחוניים מאשר להשאיר אותם בשטחים.

האם יכול להיות שבמסגרת החומר הסודי שאנשי השב"כ הציגו לשופט משה סובל הם תיארו לו תמונה דומה?

האם יכול להיות שבין השיקולים שהנחו את השופט סובל בהחלטתו הייתה המחשבה שעדיף לפגוע בזכויות היסוד של אבו-זיאד ובלבד שלא יאשימו אותו בעתיד שהוא נכנע לארגוני זכויות האדם כפי שקרה עם רוצחה של רנה שנרב?

אלה, כאמור, ספוקלציות בלבד. דיונים סודיים, מעצם הגדרתם, הם סודיים. לכן לא נדע מה באמת נאמר בהם.

גלעד ארדן (צילום: פלאש90)
גלעד ארדן (צילום: פלאש90)

אמנסטי: זו פעולת תגמול

בעקבות פסק הדין של השופט סובל נמסר מטעמה של אנייס קלמר, המזכ"לית הנכנסת של אמנסטי אינטרנשיונל העולמית:

"בפעם השנייה תוך פחות משנה הרשויות בישראל, לרבות מערכת המשפט שלה, הראו התעלמות מופגנת ויזומה כלפי החוק הבינלאומי בנוגע לזכויות האדם, בכך שאותתו על כוונתן להותיר על כנם את איסורי היציאה הבלתי חוקיים שהוטלו על חברנו ועמיתנו לעבודה, ליית' אבו-זיאד.

"ליית' חי תחת המגבלות השרירותיות הללו כבר יותר מ-500 יום והרשויות בישראל טרם סיפקו כל הסבר נאות, מעבר לטענה המצוצה מהאצבע שליית' מהווה 'סיכון ביטחוני', שמעולם לא פורטה.

"איסורי היציאה שהוטלו על ליית' מהווים פעולת תגמול על עבודתו כמגן זכויות אדם, פעולת תגמול שמנעה ממנו לבצע עבודה קריטית ברמה הבינלאומית ומנעה ממנו אף להגיע אל משרדי אמנסטי אינטרנשיונל בירושלים המזרחית. להחלטה להותיר את האיסורים על כנם יש השלכות מזעזעות לא רק עבור ליית', אלא גם עבור כל מי שפועלים נגד הפרות זכויות האדם שישראל מבצעת.

"המתקפה הזו על ליית' אבו זיאד ועל אמנסטי אינטרנשיונל היא חלק מקמפיין הולך ומסלים של הרשויות בישראל נגד תנועת זכויות האדם. במשך שנים המשטר הדכאני של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים העניש את מי שהעזו לקרוא תיגר על המדיניות האומללה שלה לפגיעה בזכויות האדם או למתוח ביקורת על הכיבוש עצמו. מגיני זכויות אדם פלסטינים ופעילים בתחום זכו לחוות את הקצה הבוטה של הענישה הזו.

"המקרה של ליית' גם מסמל את כישלונה של הקהילה הבינלאומית שלא הצליחה להשפיע באופן אפקטיבי ולקרוא תיגר על הפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל. חוסר הפעולה של מדינות שלישיות הוביל לכך שישראל יכולה להוסיף להפר באופן שיטתי את זכויות האדם של הפלסטינים, כולל הסתערות על תנועת זכויות האדם – ולזכות לחסינות מעונש".

ליית' אבו זיאד מגיב על החלטת בית המשפט, 6 באפריל 2021 (צילום: אמיר בן-דוד)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לתחושת הבטן שלי מהכתוב, נעשה כאן עוול נטו. ברור שלפעמים מתגלים פרטים כאלה ואחרים שהוסתרו או שהיה חייב להסתיר מטעמי בטחון וכו', אך במקרה הנדון, נראה שזה פאשלה של הממסד/ישראל, על גב איש ע... המשך קריאה

לתחושת הבטן שלי מהכתוב, נעשה כאן עוול נטו. ברור שלפעמים מתגלים פרטים כאלה ואחרים שהוסתרו או שהיה חייב להסתיר מטעמי בטחון וכו', אך במקרה הנדון, נראה שזה פאשלה של הממסד/ישראל, על גב איש ערכי ולוחם זכויות אדם ישר

עוד 2,530 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 15 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

פרויקט מיוחד ישראל שלנו

לכבוד יום העצמאות, מערכת זמן ישראל נכנסת למנהרת הזמן במסע אל הרגעים הפרטיים שמאחורי הזיכרונות הקולקטיביים ● שירת החיילים בששת הימים ● הריצה למקלט במלחמת יום הכיפורים ● האבא שמפרפר בין חיים למוות בשלום הגליל ● אולפן ההקלטות של פורטיס וסחרוף ● שברון הלב כשהרסו את אוסישקין ● הרצון להיות חלק מכולם אחרי רצח רבין ● ואפילו: ישראל כמעט שורפת את צרפת בכדורגל

מחשבות על ביטחוניזציה ואזרחי ישראל

המאורעות המתוארים בטקסט זה התרחשו לפני עשרות שנים. גם אם לא כולם מכירים את המקרה הספציפי על פרטיו, כולם מכירים את הרקע ואת הנסיבות. הטבח נמשך כשעה אחת, ובמהלכו נרצחו 51 בני אדם, רובם נורו למוות: ילדים וילדות, גברים ונשים, אחת מהן בהריון. תיאורי המקרה המובאים כאן די מזעזעים (אזהרת טריגר – לא לבעלי לב חלש). כך היה:

גם אם לא כולם מכירים את המקרה הספציפי על פרטיו, כולם מכירים את הרקע ואת הנסיבות. הטבח נמשך כשעה אחת, ובמהלכו נרצחו 51 בני אדם: ילדים וילדות, גברים ונשים, אחת מהן בהריון

בשעות הערב, ארבעה גברים הגיעו לביתם בכפר לאחר יום העבודה, רכובים על אופניהם. חיילים שהוצבו בכפר ופקודתם היתה למנוע את תנועת התושבים מחוץ לבתיהם, פתחו עליהם באש מטווח קצר ללא אזהרה מוקדמת. שניים נהרגו במקום, אחד נפצע מהירי בירכו ובזרועו, כיסה עצמו באופניו והעמיד פני מת לאורך כל הטבח. משהבחין שאיש מהחיילים לא מתבונן בו הצליח לזחול למטע סמוך בו הסתתר עד אור הבוקר.

דקות מעטות לאחר מכן הגיעה לכפר עגלה רתומה לפרד, עליה ישבו אב ובתו הקטנה בת השמונה. לצידם צעדו שני מבוגרים ונער בן 14. עם הגיעם הופיעו מפקד המחלקה וחולייתו במכונית.

הקצין הורה לשלושת פקודיו לרדת מהמכונית וניגש לעגלה, כשהוא מצווה על שלושת המבוגרים להתייצב זה לצד זה בשורה על הכביש. אחד הגברים, שראה את גופות הנרצחים שנמצאו במקום שאל: "מדוע תרצו להרוג אותנו. אמרו [לי] שתוק. ואחר כך ירו בנו". המפקד נתן פקודת אש – "תדפוק אותם" הוא צעק – וירה בשלושת הגברים ברובה שהחזיק בידו.

בזמן זה הגיעה למקום משאית ובה 23 תושבים. המשאית המשיכה לנוע אל עבר הכניסה לכפר, ואחד הגברים שעמדו בצד הכביש החל לרוץ לכיוון המשאית. בעת ניסיונו להיכנס אליה, הוא נורה למוות. "אבא, אני מת" היו מילותיו האחרונות.

זמן קצר לאחר שנכנסה המשאית בשלום לתוך הכפר, הגיעה לאזור משאית נוספת. כשהתקרבו, הבחין נוסע בחיילים יורים והורה לנהג לעצור את המשאית. אחד החיילים ניגש אליהם והורה להם להמשיך בנסיעה לתוך הכפר, ואז נפתחה עליהם אש שהגיעה מחוליה שנמצאה מאחוריהם. היריות המשיכו בזמן שהמשאית התרחקה מאזור הירי. לאחר עצירה קצרה בשולי הדרך המשיכה המשאית במהרה פנימה, ובארגז המשאית מוטל חסר חיים אדם אחד.

מספר דקות לאחר מכן הגיעו תושבים נוספים למקום, רובם רכובים על אופניים. הם הצטוו על ידי חייל לעמוד בצד הדרך ולהסתדר בשורה. בסך הכל עמדו 13 גברים בשורה. "כלב, תעמוד בשורה באמצע" צעק אחד החיילים. כשהתברר לחיילים שלא נראים באופק אנשים נוספים, שאל אחד מהם למקום מגוריהם והם השיבו שהם מתגוררים בכפר.

ניצול אמר לאחר המקרה ש"אנחנו לא חשדנו שהוא עומד לירות בנו. אנחנו חשבנו שהוא עומד לבקש מאתנו מסמכים". מפקד הכוח צעד אחורנית והורה לשני חיילים ששכבו בצד הדרך לפתוח באש. אחד מהם היה חמוש במקלע אוטומטי. "תקצור אותם", צעק המפקד, ובמהרה נורו על שורת הגברים יריות רבות.

"לא חשדנו שהוא עומד לירות בנו. חשבנו שהוא עומד לבקש מאתנו מסמכים". מפקד הכוח צעד אחורנית והורה לשני חיילים ששכבו בצד הדרך לפתוח באש. אחד מהם היה חמוש במקלע אוטומטי. "תקצור אותם", צעק המפקד

כל הגברים נפלו ארצה לבד מנער בן 18 שהצליח לברוח ולקפוץ מעל הגדר לאחר מתן הפקודה. הוא התחבא בשדה, מפוחד. רק לאחר יומיים חזר לכפר. גם לאחר שהגברים שכבו על הרצפה המשיכו החיילים לירות בנופלים שגילו סימני חיים.

דקות ספורות לאחר הירי של רוכבי האופניים ואיסוף הגופות לערמה, התקרבה לכניסה לכפר משאית עמוסת אנשים. עוד כשהתקרבו שמעו יריות וחשבו שהירי נועד לגרום לתושבים להיכנס לביתם. המשאית נעצרה עלי ידי מפקד הכוח שציווה על הנהג ו-18 הנוסעים לרדת מן המשאית ולעמוד לפניה כשהם מרוכזים בצד הכביש. מיד לאחר שבתשובה לשאלת החיילים מסרו האנשים שהם תושבי הכפר – הורה מפקד החולייה לפתוח באש על הקבוצה.

זמן קצר לאחר מכן הגיעה משאית נוספת ובה ארבעה גברים ו-14 נשים (מגיל 12 עד 66). עוד לפני שהמשאית עצרה שמו לב נוסעיה לגופות המוטלות בצד הכביש. הנשים צרחו במשאית. "צרחנו בקולי קולות. איבדנו כל יכולת לחשוב או לשפוט. לא ידענו איפה אנחנו".

אחד החיילים רץ לעבר המשאית והורה לה לעצור. מיד עם עצירתה ציווה חייל על כל הנוסעים לרדת: "תעצור כלב ותרד". כ-18 נשים וגברים עמדו מקובצים יחדיו כאשר המפקד נתן את פקודת האש הקטלנית. הירי לא נפסק עד ש-17 מתוכם הוטלו מתים.

*  *  *

התיאורים המובאים כאן התרחשו בשנת 1956 במהלך טבח בישוב הישראלי כפר קאסם. אירוע בו נורו למוות 47 אזרחים ערבים על ידי מחלקה אחת של משמר הגבול. התושבים לא יודעו ששעת העוצר שהטיל הממשל הצבאי על הכפר הוקדמה, והם נורו מידית עם שובם הביתה מהעבודה.

נער וגבר נוסף נורו בכפרים סמוכים. תושבי הכפר מחשיבים את עוברה של אחת הנשים, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף, וכך גם אזרח קשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר שנכדו נורה למוות. כך, מניין הקורבנות הגיע ל-51. התיאורים המובאים במאמר זה הם מתוך ספרו החדש יחסית (2018) של ההיסטוריון אדם רז.

תושבי הכפר מחשיבים את עוברה של אחת הנשים, שהייתה בחודש השמיני להריונה, כחלל נוסף, וכך גם אזרח קשיש, שליבו הפסיק לפעום שעות לאחר שנכדו נורה למוות. כך, מניין הקורבנות הגיע ל-51

ייאמר ויודגש – מקרה כפר קאסם הוא חריג ביותר. גם אם היו (ועוד מתרחשים) אירועים אלימים של חיילים ושוטרים כלפי אוכלוסייה אזרחית בישראל, טבח כפר קאסם הוא קיצוני בעוצמתו ובחומרתו, ומצביע על א-נורמליה של החיילים בשטח ושל מפקדים שונים בשרשרת הפיקוד שחילקו את ההוראות.

אך עשרות שנים לאחר מכן, ועל רקע התקדימים האלה, אלימות של יהודים כלפי ערבים עדיין מתרחשת, והיא מונחת על אדנים דומים של גזענות ושנאה. כיום הדגש הוא פחות על אלימות בחסות המשטר הצבאי, אלא יותר על אלימות של פעילי ימין בגדה המערבית ובתוך הקו הירוק. אולם ההבנה של האירועים בכפר קאסם הכרחית על מנת להבין אלימות גזעית של אזרחים כיום.

תהליכי ביטחוניזציה שגובשו עם קום המדינה והתחזקו לאורך שנות קיומה כלפי "האיום הערבי", מאפשרים להתייחס לסוגיות אזרחיות כסכנה ביטחונית, "ולטפל" בהן בהתאם.

תהליכים אלה אפשרו, בין היתר, ירי בשישה מפגינים ערבים אזרחי ישראל במהלך יום האדמה ב-1976; את אירועי אוקטובר 2000, במהלכם נהרגו 12 ערבים אזרחי ישראלי ופלסטיני שאינו אזרח ישראלי על ידי כוחות משטרה; ומהימים האחרונים, את האמירות הגזעניות של פוליטיקאים קיצוניים מהימין (כמו בצלאל סמוטריץ'), השוללים את הלגיטימיות של המפלגות הערביות.

כך חוזרים ונשנים מקרים המתירים את דמם של הערבים אזרחי ישראל ושל ערבים פלסטינים. כיום במוקד האלימות נמצאים אזרחים פעילי ימין קיצוני, הפועלים לעתים באקראיות ולעתים בשיטתיות כלפי ערבים. מתוך מבחר דוגמאות מהתקופה האחרונה ניתן לציין את ניסיון הלינץ' בנהג הערבי במהלך הפגנות התמיכה באהוביה סנדק, את התקיפה הדומה של נהג אוטובוס ערבי על ידי פעילי ימין חרדים בבני ברק, את ההתקפות של מתנחלים את המשפחות הפלסטיניות הנופשות בדרום הר חברון וליד בית אל, ואת התקיפה האלימה של פלסטיני בן 70 על ידי רעולי פנים יהודים בצפון הגדה המערבית.

ועוד מחשבה אחת מסכמת, העולה על רקע הדברים האלה ולמרות חומרתם. דווקא בימים בהם נכנס לכנסת ממשיך דרכו של כהנא – הגזען שונא הערבים איתמר בן גביר – אפשר למצוא קצת תקווה לאופטימיות.

מנסור עבאס אינו קדוש, אולם דרכו הפוליטית אמיצה. שמרנותו בנושאים של זכויות נשים ולהט"ב והתבטאויותיו ביחס להתנגדות הפלסטינית האלימה הן בעיתיות ביותר. יחד עם זאת, התהליך של התקרבות למגזר היהודי הכללי אותו מובילים פוליטיקאים ערבים בשנים האחרונות (כמוהו גם איימן עודה למשל), עשוי לסכן את עבאס מבית (להיתפס כבוגד בעם הפלסטיני) ומחוץ (להיתפס כאינטרסנט פוליטי).

תהליכי ביטחוניזציה שגובשו עם קום המדינה והתחזקו לאורך שנות קיומה כלפי "האיום הערבי", מאפשרים להתייחס לסוגיות אזרחיות כסכנה ביטחונית, "ולטפל" בהן בהתאם

הדגשתו של עבאס נושאים אזרחיים – כמו האלימות הגואה בחברה הערבית, האלימות נגד נשים, תקציבים למגזר הערבי, שיפור תשתיות, טיפול בבנייה לא חוקית, הסדרת ההתיישבות הלא מוכרת בנגב, ועוד – נותרה שנויה במחלוקת. מחד, יש חשיבות בהדגשתו סוגיות אזרחיות-חברתיות, שתועלתן משמעותית לחברה הערבית אך גם לחברה הכללית בישראל. מנגד, התעלמותו מהסוגייה הפלסטינית ומהכיבוש מסירה מסדר היום את מצוקתם של מיליוני אנשים החיים בין הירדן לים ללא אזרחות וללא זהות לאומית.

אין זה אומר שעבאס זנח את הסוגיות הלאומיות של העם הפלסטיני, עם זאת, הדרך בה הוא צועד והשיח המפייס שלו עשויים להיות נקודת מפנה בשיח הפוליטי בין יהודים לערבים, שיח שאותו צריך לקדם.

ד"ר יאיר יאסָן הוא מרצה בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. חוקר מחאות והתנגשויות אלימות בין אזרחים לבין המדינה, בדגש על מערכות היחסים בין קבוצות מיעוט לבין המשטרה. מאמר שלו פורסם לאחרונה בכתב העת Social Movement Studies. מאמין בג'ון לנון כי החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכנונים אחרים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,241 מילים

ראיון המדינה של אבא שלה

כמעט כל פרט בסיפורה האישי של יעל מדיני מתפקע מסמליות לאומית ● בתו של משה שרת - ממייסדי המדינה, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של ישראל - היא אחת מעדות הראייה האחרונות שחוותה מקרוב, בצורה אינטימית ממש, את הדרמה מאחורי הקלעים של הקמת המדינה ● בראיון לאמיר בן-דוד היא מוסרת, בעברית נפלאה, את עדותה - שהיא גם הצעה לנסיעה במכונת זמן אל ימים אחרים

עוד 4,398 מילים ו-1 תגובות

טיול לחג מחווה לזרים שנלחמו למען עצמאות ישראל

יום הזיכרון ויום העצמאות הם הזדמנות טובה לבקר באנדרטת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) ובחורשה סביבה, המוקדשים לאלה שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל ● לטייל ולזכור

עוד 1,194 מילים

למקרה שפיספסת

קהילה חזקה מצילה חיים

בערב ראש השנה האחרון עדי גוזי, תושבת מצפה רמון, שמעה בכי מוזר של תינוק מאחת הדירות הסמוכות בבניין בו היא גרה. כשהתקרבה לדלת היא שמעה את קולה של שירה איסקוב: "תשברי את הדלת". כך תיארה גוזי את מה שקרה באותו הערב:

"מאותו רגע הגוף שלי נכנס לטורנדו כשאני עומדת וצורחת לבד 'תפתח את הדלת'. בעלה פתח ועמד שם מולי עם המערוך והסכין, דחפתי עליו את הדלת, האינסטינקט שלי היה חייתי, רציתי לעצור את הזוועה. לרגע היה בייננו עימות כשאני מנסה לפתוח והוא מנסה לדחוף אותי החוצה ולסגור. ראיתי אותו עומד עם מערוך מלא בדם במבט של אדם שאין בו נשמה אנושית, ממשיך להכות אותה ולדקור אותה בלחיים ובידיים. צרחתי לבעלי, לאבא שלי ולשכנים".

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת. הביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כ"ז, פסוק י'), הוא דוגמה טובה להבנה הזו. אבל שכן או שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב או שתי ביצים לארוחת ערב ששכחנו לקנות. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים.

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת, כמו בביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק". אבל שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים

רבים מאיתנו הפנימו את המשמעות הקלוקלת הבאה לידי ביטוי במילה "להלשין". עדי גוזי לא הסתפקה ב"להלשין", אלא עשתה מעשה. דמיינו כמה סבל היה נחסך אם כל מי שידע על מעשיו (לכאורה) של יהודה משי זהב, היה מדווח על כך. או אם בעלי המועדונים שנחשפו למעשיו של אלון קסטיאל, היו מדווחים או אפילו מזהירים את קסטיאל שיעשו כך. ויש כמובן עוד לא מעט דוגמאות כמעט בכל שכונה או קהילה.

בקהילות מתבדלות יותר כמו הדתית והחרדית נמצאו פתרונות המבוססים על כוחה של הקהילה לפעול למען חבריה. כך לדוגמה, מי שסייע לתחקיר הארץ אודות משי זהב היה ארגון "מגן", המלווה נפגעים ונפגעות תקיפות מיניות מהציבור החרדי. וכך גם הגוף המקביל בציונות הדתית, "פורום תקנה" שמשמש כתובת לתלונות של הקהילה, מנסה לטפל בעצמו ובמידת הצורך פונה לרשויות המדינה.

שני הגופים הללו התנדבותיים ואינם פועלים מכח חוק או תקנות. הם מנסים להתמודד עם הקושי באיסוף וטיפול בעדויות אך עצם קיומם ופעילותם מבהיר את הנחישות והרצון להתמודד עם אלימות מינית לסוגיה. המגזר הערבי צמא ל"פורום תקנה" משלו ואני מקווה שגם זה יקרה בקרוב.

אבל קהילה חזקה היא גם עמדה ואמירה מוסרית חזקה, כפי שהיטיב לנסח ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל. בנאום בבית הלבן ב-1999 אמר ויזל:

"ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות".

4 מערכות בחירות תוך שנתיים, כשהקמפיינים של מרבית המפלגות הפוליטיות הבהירו היטב שהסוגיות האזרחיות החשובות לכולנו כלל לא נמצאות על סדר היום. השינוי צריך להתחיל בבית, בבניין, בשכונה, בעיר ובכפר. אם הפוליטיקאים לא סופרים אותנו, אנחנו צריכים ויכולות לנהוג אחרת ולאמץ את מה שכבר היה ברור וידוע בתקופת התנ"ך.

קהילה חזקה היא גם עמדה מוסרית חזקה, כפי שניסח אלי ויזל: "ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות"

קהילה חזקה שמצמיחה הנהגה מקומית נחושה וחדורת מוטיבציה שמחוברת לתושבים וקשובה לצורכיהם, היא הבסיס לשינוי שכולנו מייחלים לו. קהילה חזקה ותומכת בה האזרחים לוקחים אחריות ופועלים ביחד לרווחתם, היא הדרך הנכונה לחיים טובים יותר גם היום.

נתי בירמן מנועים הוא מנהל המטה בתנועת "תנועה ישראלית".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 532 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

צעקות לעבר נתניהו לאחר שאמר שתוקם ממשלה שתבנה אתר הנצחה; "בלי פוליטיקה״

יאיר נתניהו: הכל תוזמן ותוכנן מראש - מבזים אח שכול ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת; "סתם אדם לא שורף את עצמו״ ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: יש מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה״ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 18 עדכונים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים ו-1 תגובות
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה