"יורם דנציגר היה צריך לפסול את עצמו משיפוט בפרשת המרינה בהרצליה"

השופט ייצג בעלי עניין, אך לא פסל את עצמו

תחקיר זמן ישראל שופט העליון בדימוס יורם דנציגר, שפסק בתיק המרינה בהרצליה, גם ייצג בעבר כעורך דין כמה מרוכשי הדירות שם ● דנציגר דיווח על כך בזמן אמת, אך לא פסל עצמו ● מומחים לענייני משפט משוכנעים: "הוא לא יכול היה לדון בתיק, חד משמעית" ● הדירות במרינה שוות מאות מיליוני שקלים ● דנציגר בתגובה: "לא סברתי שיש חשש למשוא פנים"

יורם דנציגר (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
יורם דנציגר

20 שנה תמימות נמשכה סאגת המרינה בהרצליה בבתי המשפט, וכללה אין-סוף הליכים והליכי-משנה.

מה שהחל בתחילת שנות ה-90 בתור יוזמה רבת-מעוף של ראש העיר דאז, אלי לנדאו ז"ל, לפתח את חוף הים העירוני לכדי "אזור תיירות ונופש" לתועלת "כלל הציבור", הפך עם השנים למריבה מתישה, שנדמה היה שלעולם לא תסתיים.

עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה אם מותר לרוכשי הדירות במרינה בהרצליה לממש את רצונם להתגורר על שפת המים במשך כל ימות השנה, או שמא עליהם להשכיר את הדירות לכו-לם, ובכך לשמור על צביונו התיירותי של המתחם.

יולי עופר (משמאל) עם רני רהב (צילום: משה שי פלאש 90)
יולי עופר (משמאל) ורני רהב (צילום: משה שי פלאש 90)

היזמים לא רוו נחת מהחלטות בית המשפט לאורך השנים, שהכירו בכך שהמתחם צריך לשמש לצורכי תיירות. אחד מהם היה איש העסקים יולי עופר, שהיה בין המערערים על ההחלטה, וטען שבהרצליה אין צורך באלף דירות נוספות להשכרה, ואיש העסקים אלי פפושדו, הבעלים של חברת "אלמוג תכלת", שמנהליה טענו כי פסק הדין מהווה אפליה חמורה נגד הקבלנים, אשר לטענתו לא ידעו דבר על התכנית כאשר בנו את המתחם, וצפויים לטענתו להפסיד מיליוני שקלים.

כדי לסבר את האוזן נציין כי השווי הנוכחי של דירת 3-4 חדרים במרינה הרצליה נאמד ב-4 מיליון שקל לדירת 100 מ"ר, ומחיר הקרקע, בשטח של חצי דונם, מגיע ל-3.5 מיליון שקל.

הפרויקט הפך למקרה-בוחן תכנוני שמערב דילמות משפטיות רבות של תכנון עירוני וזכויות קניין, חוקי בנייה וסמכות שלטונית. כל אלה עלו וצפו בדיונים משפטיים רבים שנמשכו שנים.

סוגיית המרינה נדדה בין ערעורים וערכאות משפטיות, עד ההחלטה שקיבל בית המשפט העליון במאי 2018, ונדמה היה כי הסוגיה הגיעה לחוף מבטחים.

במאי אשתקד אשררו שופטי בית המשפט העליון יורם דנציגר, וענת ברון את ההסדרים וההחלטות הקודמות שהתקבלו בבית המשפט.

השופט אורי שוהם, בדעת מיעוט, התנגד להם ונימק עמדתו באריכות. דנציגר תמך וברון הצטרפה אליו. שניהם הסתפקו בתשובה קצרה יחסית להתנגדותו המנומקת של שוהם, אבל עמדתם היא זו שכאמור הכריעה.

יעל גרמן (צילום: Miriam Alster/Flash90)
יעל גרמן (צילום: Miriam Alster/Flash90)

הם קבעו כי דירות הנופש שהוקמו על שפת המים יוכלו לשמש למגורים, ובלבד שהוקמו לפני 1999, השנה שבה הוגשה לראשונה התנגדותה של החברה להגנת הטבע לפרויקט (בהמשך יצטרפו להתנגדויות גורמים נוספים, לרבות ראשת עיריית הרצליה דאז, יעל גרמן). לעומתן, דירות נופש שקמו אחרי 1999 יצטרכו לעמוד לטובת הציבור למטרות תיירות לפחות 9 חודשים בשנה, באמצעות חברת ניהול.

לא מעט רוכשי דירות, שחשו כי השקעתם היוקרתית נפגעה, וכי דירת החלומות שבנו על קו המים הפכה מבוננזה נדל"נית לכאב ראש תיירותי וניהולי, ניסו להשיג דיון נוסף בעליון. ואולם בקשותיהם נדחו על ידי נשיאת העליון אסתר חיות, ופסק הדין שנתן בית המשפט העליון הפך לאקורד הסיום של פרשת המרינה הנפתלת.

אלא שחשיפת "זמן ישראל" מעלה תהיות לגבי התנהלותו האתית של שופט בית המשפט העליון לשעבר, יורם דנצינגר, באותו דיון משפטי שבו התקבלה ההכרעה הסופית בפרשת המרינה בהרצליה בשנה שעברה, וחושפת ניגוד עניינים וחשש ממשי למשוא פנים של השופט.

הגילוי הנאות שנתן השופט דנצינגר בדיון הזה על מעורבותו בפרשת המרינה בהרצליה היה חלקי במקרה הטוב, ומטעה במקרה הפחות טוב. כמה משפטנים בכירים שהתייעצנו איתם סבורים כי על פי כללי האתיקה דנציגר היה אמור לפסול עצמו מלדון בתיק.

אזור המרינה בהרצליה, 2007 (צילום: משה שי פלאש 90, ארכיון)
אזור המרינה בהרצליה, 2007 (צילום: משה שי פלאש 90, ארכיון)

"איני סבור שיש כאן בעיה"

עשרים שנה לאחר שהתביעה סביב מעמדם של רוכשי הדירות בפרויקט המרינה החלה להתגלגל במסדרונות בתי המשפט, הגיע הדיון במאי 2018 לסיבוב נוסף – והפעם מכריע – בבית המשפט העליון, במעמד של שלושה שופטים.

השופט דנציגר פתח את הדיון בגילוי נאות ואמר לפרוטוקול: "אציין כי בספטמבר 2000 הייתי מעורב בייצוג כמה מרוכשי הדירות בפרויקט. גם יצא לי להיות בבית המשפט המחוזי בהליך אחד או שניים", התוודה השופט והתייחס לשנים שבהן עדיין שימש עורך דין מוביל בשוק הפרטי.

אבל השופט דנציגר גם מיהר להבהיר לנוכחים באולם, כי אין בכוונתו לפסול את עצמו מלדון בתיק הזה, ואמר: "איני סבור שיש בעיה בעניין זה".

לפי הפרוטוקול, מיד לאחר מכן פנה דנציגר באופן ישיר רק לאחד הצדדים, עורך הדין עידו בלום שייצג את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה מתחילתה של הסגה המשפטית, ושאל: "האם יש קושי בזה?"

על פי הכללים, דנציגר היה צריך לפסול את עצמו מלשבת בדין, ולא לנסות ולהתפלפל עם הגילוי הנאות, שכפי שנראה בהמשך היה חלקי ומטעה לכאורה

בלום הופתע מהגילוי הזה, כנראה, והבהיר כי כלל אינו זוכר את דנציגר מופיע בבית המשפט בשנת 2000, ודנציגר מיהר להקטין את חלקו עוד יותר: "לא טענתי. ישבתי באולם בהליך אחד. יש לי את מספר התיק של מספר שעות מוגבל, שנובע מכך שהתיק הסתיים עוד בטרם החל".

דנציגר, ככל הנראה, התכוון שמבחינתו הטיפול בתיק לא נמשך זמן רב, אך לא פירט מעבר לכך. מתשובתו עולה כי מדובר בתיק שייצג ללא חיוב הוצאות שכר טרחה – כלומר ייתכן שמדובר בייצוג שהעניק למכריו בחינם.

עורך הדין בלום לא ביקש הבהרות נוספות והתרצה. גם שאר הפרקליטים שנכחו באולם נותרו אילמים, לפחות על פי הפרוטוקול, והדיון המשיך כסדרו.

כללי האתיקה של השופטים ברורים למדי במקרים כאלה. שני מומחים אקדמיים בכירים לענייני משפט ואתיקה שפנינו אליהם, הבהירו כי על פי הכללים, דנציגר היה צריך לפסול את עצמו מלשבת בדין, ולא לנסות ולהתפלפל עם הגילוי הנאות, שכפי שנראה בהמשך היה חלקי ומטעה לכאורה.

שני המומחים גם ציטטו את סעיף 77 א' לחוק בתי המשפט הקובע חד וחלק: "שופט לא ישב בדין ביודעו (כי) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת".

במילים אחרות, החוק קובע כי אם השופט היה עורך דין של אחד הצדדים בתיק, או אפילו נשכר כיועץ מקצועי בלבד, או הופיע כעד, עליו לפסול עצמו מלשמש שופט בשלבים הבאים של הדיונים המשפטיים בתיק.

אחד משני המומחים קבע חד וחלק: "הוא לא יכול לדון בתיק, חד משמעית. אין משמעות לזמן שחלף. ברגע שהכרת את התיק וייצגת בו, אתה לא יכול להיות אובייקטיבי כשאתה שופט בו. זה משהו שכמעט אין מה לחשוב עליו. הוא לא יכול לדון בתיק, וגם גילוי נאות לא יכשיר פה את הישיבה בדין. ראוי שיעביר את התיק לשופט אחר. שיפנה למנהל שלו בבית המשפט ויבהיר 'אני בתיק הזה לא יכול להופיע'. זה לא צריך להגיע לגילוי נאות. התנהלות כזאת היא גרועה ממצחינה".

רק לאחר שענה על הסוגיה העקרונית, שאל אותנו המומחה "באיזה שופט מדובר?". כשגילה כי מדובר בשופט דנציגר, ביקש המומחה להסיר את שמו מהכתבה "בגלל היכרותי רבת השנים עם השופט". עם זאת, את קביעותיו ביקש להשאיר כמות שהן, ו"זמן ישראל" נענה לבקשתו. גם המומחה השני הבהיר כי הוא עומד מאחורי דבריו, אך ביקש ששמו לא ייחשף בשל היכרותו עם השופט.

.השופט יורם דצניגר (במרכז) בבית המשפט, 2007, למצולמים האחרים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
השופט יורם דצניגר (במרכז) בביהמ"ש, 2007, למצולמים האחרים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

דנציגר הציג את ההסדר לצדדים במשרדו

פרופ' יורם דנציגר, המשמש כיום גם כאיש סגל בכיר באוניברסיטת תל אביב, אחרי שפרש מכס השיפוט אשתקד,  הוא אחד מעורכי הדין הבודדים שעשו את כל הדרך מהמגזר הפרטי לבית המשפט העליון.

הוא הקים ביחד עם עו"ד דורי קלגסבלד את משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד ושות' ב- 1984, ועם השנים הפך המשרד הזה לאחד ממוקדי הכוח המשפטיים החשובים והמקושרים במדינה.

ד"ר קלגסבלד היה המועמד המועדף לעליון בקרב משפטנים בכירים במשך שנים, אך לאחר שנכנס לכלא באשמת גרימת מוות ברשלנות, האופציה הזאת ירדה מהפרק, ודנציגר התמנה לעליון בשנת 2007.

דורי קלגסבלד (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
דורי קלגסבלד (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

רבים במערכת המשפט שמחו על המינוי, גם בגלל הערכתם לדנציגר וגם כי סברו שהגיע הזמן לשופטים מהמגזר הפרטי בעליון (שהרכבו לרוב מאקדמאים, בוגרי פרקליטות ושופטים מערכאות נמוכות יותר שהתקדמו).

אלא שהמינוי לא עבר ללא טלטלות. ב-2011 נחקר דנציגר בשל קשריו עם ראש עיריית בת-ים שלומי לחיאני (אשר הורשע בעבירות שוחד ואף ריצה זמן בכלא).

דנציגר היה פרקליטו האישי של לחיאני, ובהמשך נשכר על ידו כפרקליט העירייה. התיק נסגר ללא אשמה, אך לווה בביקורת ציבורית רבה.

זמן קצר אחר כך, ב- 2012, נזף נציב קבילות השופטים אליעזר גולדברג בדנציגר, בתלונה על ניגוד עניינים שהוגשה כנגדו, בעקבות תחקיר של אבנר הופשטיין.

גולדברג, בהחלטה נדירה יחסית, קיבל את התלונה וקבע שהתנהלותו של דנציגר  כשופט הייתה נגועה ב"ניגוד עניינים אתי", כי לא יידע את הצדדים בתיק לגבי ניגוד העניינים שבו היה נמצא, וכי התנהלותו זו מעוררת "חשש לפגיעה במראית פני הצדק מנקודת המבט הכללית של הציבור".

שש שנים אחרי אותה קביעה, בדיקת "זמן ישראל" מגלה כי גם הגילוי הנאות שנתן דנציגר בתחילת הדיון בעניין "המרינה" בהרצליה הייתה לקויה, ואף לא נשמעה על ידי כל הצדדים המעורבים, וכי לא כל הצדדים קיבלו הזדמנות לערער עליו או לתהות לגביו.

עו"ד מוטי ויניצקי, המייצג את רוכשי הדירות שמואל ואסתר אפל, הופתע לגלות בשבועות האחרונים כי לפני שני עשורים הייתה לעורך הדין דנציגר מעורבות ישירה באותו תיק, וכי אותו דנציגר ישב אשתקד כשופט בדיון בנושא בעליון.

"זאת הייתה פגישה עם כמה משתתפים, ביניהם דנציגר, שעסקה בתיק המרינה, ובמהלכה דנציגר הציג בפני הנוכחים הסדר פשרה שנוסח בוועדה לתכנון ולבנייה. למיטב זיכרוני זה היה לקראת סוף שנת 2000״

"לא ידעתי על המעורבות של דנציגר בתיק ועל העובדה שהוא ייצג רוכשי דירות", הבהיר עו"ד ויניצקי. "גם לא שמעתי את הגילוי הנאות בפתח הדיון. בכל מקרה בנסיבות העניין ולנוכח ניגודי האינטרסים בין רוכשי הדירות לפני פסק הדין לבין אלו שרכשו דירות לאחר פסק הדין, אני סבור שהיה על דנציגר לפסול את עצמו ולא לדון בתיק שהוא ייצג בו".

דנציגר, כאמור, סיפר שייצג "כמה רוכשי דירות" בתיק לפני 20 שנה. מה שהוא לא סיפר היה שמעורבותו לא הסתיימה בהופעה בודדת בבית משפט, אלא התרחבה גם לישיבות שהתקיימו עם נציגי עותרים במשרדו.

אבל בדיונים המתקיימים במשרד, בניגוד לדיונים הפומביים בבית המשפט, אין פרוטוקול ואין דרך לפקח על המידע הפנימי שעובר בין הצדדים, או על האופן שבו הדברים נאמרים.

ע' היה באותם ימים סטודנט למשפטים בשלב של טרום-התמחות, ולדבריו הוא זוכר היטב כיצד נשלח על ידי מנהליו לדיון במשרד קלגסבלד-דנציגר, בנוכחותו של עורך הדין המוכר שלימים יהפוך לשופט.

ע׳ משמש כיום כעורך דין ושמו שמור במערכת. לדבריו, "זאת הייתה פגישה עם כמה משתתפים, ביניהם דנציגר, שעסקה בתיק המרינה, ובמהלכה דנציגר הציג בפני הנוכחים הסדר פשרה שנוסח בוועדה לתכנון ולבנייה. למיטב זיכרוני זה היה לקראת סוף שנת 2000, בסביבות אוקטובר-נובמבר 2000".

בבסיס ההסדר המדובר נקבעה הפרדה בין רוכשי דירות בפרויקט לפני 1999, שלא יכלו לדעת על ההתנגדות של החברה להגנת הטבע, ולפיכך זכאים להשתמש בדירותיהם לצורכי מגורים, לבין אלה שרכשו דירות אחרי 1999, שייאלצו להיפרד מביתם למשך 9 חודשים בשנה, ולהעמידו לצורכי תיירות.

לימים גם על הסדר זה ועל אופן ביצועו ויישומו יערערו הצדדים, בהליכים שיימשכו עוד שנים רבות. אבל גם אחרי שתנאי הסדר ואופן ביצועו נסרקו במסרקות ברזל ועברו שינויים רבים, הרציונל העומד בבסיס ההסכם נותר כשהיה: מי שרכש דירה אחרי 1999 לא יוכל ליהנות מדירת מגורים על המים במשך רוב ימות השנה, וייאלץ לחלוק בה עם הציבור.

"דנציגר הציג בפגישה את ההסדר כמוסכם, ובהמשך הוא אושר על ידי בית המשפט", משחזר הסטודנט-לשעבר. "היא לא הייתה ארוכה מאוד ונמשכה כשלושת-רבעי שעה, כי דנציגר רק הציג את ההסדר שהושג לפני כן.

"גם אז לא היה לי ברור אם דנציגר פשוט התנדב להציג את ההסכם כנציג של אחד הצדדים או אם שימש שסוג של מגשר שהשיג את ההסכמה הזאת.

"אני רק יודע שהתרגשתי מאוד מהמפגש. בכך זאת לא בכל יום סטודנט מגיע לדיון סגור שמתקיים במשרד עורכי דין כל כך יוקרתי.

"כששמעתי לאחרונה שדנציגר ישב כשופט בתיק של המרינה בהרצליה בבית המשפט העליון הייתי בהלם מוחלט. הייתי בטוח שעובדים עלי או שיש טעות. לרגע לא יכולתי להאמין למה שקראתי. היום כעורך דין אני יכול להגיד שזה פשוט לא סביר, ושגם הגילוי הנאות שלו לא לעניין".

ובכל זאת, הם לא דרשו את פסילתו.
ע': "אתה חושב שקל לבקש לפסול על המקום שופט בבית המשפט העליון? בתור עורך דין אני מנסה לחשוב מה בכלל אפשר היה לעשות עם הגילוי הנאות שלו? האם הייתי אומר לשופט לפסול את עצמו? בכלל לא פשוט לעשות את זה.

"ומה היה קורה אם הייתי מבקש מהשופט שיפסול עצמו והוא היה מסרב, כפי שסביר להניח שדנציגר היה עושה במקרה זה? הרי ברור שמיד הייתי מתחיל אצלו את הדיון ברגל שמאל. זה מחייב את עורך הדין המופיע בפניו בבית המשפט לעמוד במבחן מאוד מאוד קשה, כמעט בלתי נסבל. בעצם דנציגר מגלגל את הסיכון אלי, וזה סיכון ושיקול שלא אני צריך לקחת כעורך דין".

אזור המרינה בהרצליה, 2009, ארכיון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
אזור המרינה בהרצליה, 2009, ארכיון (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

מי היו לקוחותיו?

בתשובותיו (בתחתית הכתבה) מפנה דנציגר לסעיף אחר בכללי האתיקה, שקובע כי "שופט לא ישב ביודעו (כי) בעל דין או עד מרכזי היה לקוחו של השופט קודם מינויו לכהונתו, ולא חלפו לפחות 5 שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד". לטענתו, היות שחלפו יותר מ-5 שנים, חלפה גם המניעה האתית.

"אילו היו בין המשיבים לקוחות שלי קודם למינויי לכהונת שופט, הייתי מנוע מלשבת בדין בעניינם אם טרם חלפו 5 שנים מאז הטיפול בעניינם, וזה – למותר לציין – אינו המצב במקרה זה", כתב לנו דנציגר.

עם זאת מומחי המשפט והאתיקה שנועצנו איתם טוענים כי דנציגר מיתמם במקרה הטוב. לדבריהם, הסעיף שדנציגר מצטט לא רלוונטי במקרה זה, שכן מגבלת חמש השנים מתייחסת למצב שבו לקוח לשעבר של השופט, בתיק אחר, מופיע בפניו. במקרה זה, הצינון נמשך 5 שנים בלבד.

"גם אם חלפו עשר שנים או יותר – אין לזמן שחלף משמעות כאשר מדובר באותו התיק עצמו. אין לדעת מה השופט שמע בעניין התיק עשר או עשרים שנים קודם לכן, אילו שיחות היו לו ואיזו עמדה גיבש אז", מבהיר אחד המומחים המשפטיים.

שאלנו את דנציגר גם לגבי הדיון שהתקיים במשרדו, והעיסוק שלו כעורך דין בהסדר שעומד בבסיס המחלוקת – חלוקה בין רוכשי דירות לפני 1999 והרוכשים לאחר מועד זה. דנציגר הבטיח בהתכתבות לענות "גם על זה", אבל בתשובותיו נמנע מלהתייחס להסדר והסתפק במענה כללי.

ההסדר המדובר עומד בבסיסם של מרבית ההליכים המשפטיים והערעורים משנת 2000 והלאה, ומהווה את הבסיס לחלקם.

שלושת שופטי בית המשפט העליון קיבלו ב-2018 החלטה המאשררת את ההסדר, ברוב קולות של השופטים דנציגר וברון. השופט שוהם ניסח דעת מיעוט ארוכה ומנומקת מדוע הערעור כנגד ההסדר ראוי שיתקבל.

מאחר שדנציגר סירב אז, ומסרב גם עכשיו, לגלות את מי ייצג בתיק, קשה להעריך אם החלטתו היטיבה עם לקוחות לשעבר או הזיקה להם.

כך או כך, דנציגר לא חוסך בשבחים שהוא חולק להסדר, אותו הסדר שהציג לכאורה ללקוחותיו במשרדו אי-שם בתחילת העשור הקודם: "אני סבור כי פרק זמן של שלושה חודשים (לצורכי מגורים, א"ה, א"ז) בשנה אכן עולה בקנה אחד עם שימוש לצורכי נופש", כותב דנציגר.

"אין בידי לקבל את הטענה כי המתווה לוקה בחוסר סבירות, בוודאי לא חוסר סבירות מהותי המצדיק את ביטולו….אני סבור כי המתווה עומד בדרישות הסבירות ויתרה מכך, הוא ישים ויעיל יותר מאשר השכרה עצמית של הדירות על ידי הרוכשים".

ויניצקי, עורך הדין שלא ידע על הגילוי הנאות, וטוען כי דנציגר היה צריך לפסול עצמו, סבור שככל שדנציגר עסק גם בהתוויית או הצגת ההסדר הרי שמבחינה אתית חמור יותר: "זה מחריף את הבעייתיות כי בדיונים פנימיים נחשפים פרטים נוספים מעבר לבית המשפט והרי ההסדר הזה הוא הבסיס המשפטי למה שיבוא אחר כך. למעשה כל התיק עסק בפרשנות של ההסכם והדרכים ליישום שלו, ולכן ברור לי שהשופט דנציגר במקרה כזה היה מנוע מלדון בתיק".

ניסינו לשאול עורכי דין נוספים אם שמעו את הגילוי הנאות. אחד מהם מודה כי הוא זוכר את דבריו של דנציגר בפתח הישיבה, ומודה שתהה אם עליו לפסול את עצמו, אך בסופו של דבר החליט שלא להתנגד בהנחה הטבעית שהשופט יילך לקראת הרוכשים, ואולי יתנגד להסדר בכלל. "היינו בטוחים שיפסוק לטובת הלקוחות שלנו, רוכשי הדירות, ויבטל את ההסדר", אומר עורך הדין. "בכל זאת, הוא בא מהשוק הפרטי".

בסופו של יום דנציגר סירב לחשוף את מי יצג בתיק וגם היום הוא מסרב לחשוף את זהותם של הלקוחות. ביקשנו להבין מדוע, אך לא קיבלנו מהשופט מענה. גם כיום אף אחד מהצדדים, ככל שהצלחנו לברר, לא יודע דבר לגבי זהותם.

דנציגר בתגובה: "לא סברתי שיש חשש למשוא פנים"

השופט דנציגר סירב תחילה בתוקף לשמוע את שאלותינו והיפנה למענה של דוברות בתי המשפט, בטענה כי בתור שופט אסור לו לענות לשאלות עיתונאיות.

יורם דנציגר (צילום: יוסי זמיר פלאש 90)
יורם דנציגר (צילום: יוסי זמיר פלאש 90)

דוברות בתי המשפט הבהירה כי ההפך הוא הנכון: דנציגר הוא שופט בדימוס, ולפיכך הוא ורק הוא צריך לענות על שאלותינו, היות שהדוברות לא משיבה בשמם של מי שאינם מכהנים עוד במערכת. הדוברות העבירה את השאלות לדנציגר.

בתשובותיו נמנע דנציגר מלענות משאלות חוזרות הנוגעות לזהות הלקוחות ואופי הדיונים במשרדו, וביקש שתגובתו המלאה תפורסם כדלקמן:

1. את הגילוי הנאות נתתי הואיל וערב הדיון בבית המשפט העליון נזכרתי בכך שבין לקוחות המשרד שבו הייתי שותף לפני מינויי היו גם רוכשי דירות בפרויקט, ובהחלט ייתכן שאלה ביקשו להתייעץ איתי בעניין זכויותיהם. כמו כן נזכרתי שאף נכחתי (לא כעורך דין מייצג) בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

2. בבדיקה שערכתי באותה עת של אלפון הלקוחות של משרד דנציגר, קלגסבלד ושות' (משרד שפורק בסוף שנת 2007, סמוך לאחר מינויי כשופט בית המשפט העליון), איתרתי שני תיקים שנפתחו בשנת 2000 שלכאורה יכולים היו להיפתח לצורך טיפול בנושא זה ("אי התכלת שותפות" ו"דיירי פ' המרינה") אך שני התיקים לא היו תיקים פעילים ולא נרשמו בהם שעות כלשהן לחיוב. ממילא גם לא הוצאו בהם חשבונות שכ"ט.

3. הואיל וכך, ובהתחשב בכך שתיקי דנציגר קלגסבלד ושות', שאינם פעילים(כמו תיקים אלה), בוערו שבע שנים לאחר פירוק המשרד, לא יכולתי למסור בדיון בבית המשפט העליון פרטים נוספים מעבר למה שמסרתי.

4. בנסיבות העניין, הגילוי שאותו נתתי בפתח הדיון הינו הולם וראוי.

5. כל הנוכחים באולם (ובפרט עורכי הדין המייצגים) שמעו את דבריי, ויכלו להעיר לגבי הגילוי שנתתי את כל אשר על לבם.

6. באופן טבעי, הואיל והועדה המקומית ועיריית הרצליה הן שיכולות היו להסתייג מכך שאשב בדיון בתיק זה, עו"ד בלום שייצג אותם התייחס לגילוי שנתתי וציין שמבחינתו אין מניעה שאשב בדין.

7. לטעמי, הניסיון להטיל בהתנהלותי דופי כלשהו אינו ראוי. את מלאכתי כשופט ביצעתי בצורה עניינית ומקצועית וללא כל משוא פנים. לא סברתי (ואיני סבור גם היום), כי היו קיימות בנמצא נסיבות כלשהן שיש בהן כדי ליצור חשש כלשהו למשוא פנים מצידי בניהול המשפט, ובהתאם להוראת סעיף 15 לכללי האתיקה לשופטים, תשס"ז -2007, לא הייתה מניעה כלשהי שאשב בדין.

8. אפנה תשומת לבכם גם להוראת ס"ק (4) לפיה אילו היו בין המשיבים לקוחות שלי קודם למינויי לכהונת שופט, הייתי מנוע מלשבת בדין בעניינם אם טרם חלפו 5 שנים מאז הטיפול בעניינם, וזה – למותר לציין – אינו המצב במקרה זה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
יש לי דילמה עם הפרסום הזה. לכאורה יש התחקיר עדויות על חשש לניגוד עניינים של דנציגר, ואם זה נכון זה לפחות מאד מביך, מאידך גיסא הצדדים בדיון לא דרשו את פסילתו, האמירה כי אין מקום לבקש פסל... המשך קריאה

יש לי דילמה עם הפרסום הזה. לכאורה יש התחקיר עדויות על חשש לניגוד עניינים של דנציגר, ואם זה נכון זה לפחות מאד מביך, מאידך גיסא הצדדים בדיון לא דרשו את פסילתו, האמירה כי אין מקום לבקש פסלות שופט בעליון איננה מדוייקת, אני ביקשתי (בע"פ ובכתב) את פסלותה של הנשיאה ביניש בדיון בבג"צ שהשתתפתי בו כמבקש להצטרף (שביתת הרופאים, העותר היה העו"ד בפרקליטות שהמליץ לבטל ההליכים נגד בעלה עו"ד יחיאל ביניש, לטעמי לנשיאה בייניש אסור היה להתקרב לדיון הזה, אפילו אם הייתה זו בקשת הצדדים) והשמים לא נפלו, היא פשוט התעלמה וגם עליה השמים לא נפלו, נכון, לי מותר הרבה יותר מאשר לעורכי דין צמרת, כי אני מופיע מול שופטים עליונים רק כשאני חפץ, ולא על מנת להתפרנס, גם לא איכפת אם כל המלייאנים שם יחשבו שאני ליצן.

אז בואו נראה מה עלול לצאת מהפרסום הזה, הפרסום עלול לזעזע את החלטת העליון ע"י ברון, שוהם ודציגר, אשר בקשה לדיון נוסף בו נדחתה לפני מספר שבועות/חודשים על ידי הנשיאה חיות.

האם יש מקום לזעזע את פסק הדין?, האם לא הגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו? הרי אין ספק שהקבלנים בנו על חוף הים (על פי הגדרת חוף ים של תמ"א 13), אין ספק שחרגו מהאישור שניתן להם לבנות במרחק של 100 מטר מהחוף, כי האישור ניתן לדירות נופש ותיירות בלבד, ברור שעל הקונים שנותרו "בעונש" חל העיקרון של "ייזהר הקונה" ביתר שאת מאשר אלה שהצליחו לחמוק מהדין, עקב אותה פשרה המתוארת בתחקיר. ברור שאלה שחמקו מאימת הדין עשו זאת בדרך שלדעתי היא לפחות מביכה ובלתי הוגנת, אבל מה לעשות העותרת ויתרה להם, וזה בסמכותה.

מבדיקה שלי שאיננה 100% הוויתור לאותה קבוצה, ובייחוד הסיבה שעמדה בשורש הויתור, לא היו ארגומנט או לפחות לא ארגומנט בולט בהליכים המאוחרים, חיפשתי כעת בפסק הדין נשוא התחקיר את סעיפים 24 ו 78 של חוק בתי המשפט אשר עמדו בשורש המוטיבציה לפשרה, והם אינם מוזכרים כלל בפסק הדין, כלומר בית המשפט לא דן או לפחות לא דן לרמה שקיבלה ביטוי בולט בפסק הדין באי השוויון שיצרה אותה פשרה, השופט שוהם שצדד בעמדת הקבלנים/דיירים ביסס להבנתי את החלטתו (בדעת מיעוט) על חופש הקניין, טענה שליוותה את הדיונים האלה מראשיתם, וגורן פסל אותה מכל וכל ואחריו פסלו אותה כמה וכמה מותבים במחוזי ובעליון, כי חופש הקניין קיים רק בנוגע לקניין שהתקבל כדין, ודאי שאיננו מתקיים על קניין שהתקבל שלא כדין, וכאן הקניין התקבל שלא בהתאם ל"רשיון" ולכן יש להתאים את הזכויות של בעלי הקנין ל"רשיון" בדיעבד, לא על ידי שלילת הקניין אלא על ידי צמצום הזכויות בו, והמתווה ארוך הזקן שהגה גורן, נראה הולם ביותר.

ברור שאם נטלתי חפץ בלא רשות בעליו אין לי זכויות קניין עליו, על אף שהוא כעת ברשותי, או אם מכרתי יצירה אשר לאחרים יש זכויות עליה, זכות הקניין איננה תופסת לגבי, אלא אולי חלקית על פי המידה של הפרת הזכויות.

אז מה אנחנו עושים כאן?, יוצרים מצב שבגלל פגם טכני חמור יותר או חמור פחות, ואחרים יאמרו שהפגם איננו רק טכני, אנחנו מערערים את הפתרון הראוי היותר, ואנו פועלים בלי משים לטובת אלה אשר שובע אין להם, ולפחות בחוצפה שאין כדוגמתה שוללים מן הציבור את חוף הים, על מנת לעשות לביתם, ויש להם די כסף וסבלנות, על מנת להמשיך ולרדוף אחרי אינטרס הציבור, עד אשר יכריעו אותו. אז האם להם צריך לעזור? האם את הצדק שלהם עלינו לחפש?

איך התחלנו?, דילמה.

לכולם: תגובה נוספת. מספר קטעים שכתבתי על שופטים מאז 2008 . חלק ממכלול . לא כולל את השופט הרוכבת או את אלה שרפי רותם פגש בדרכו, ורבים נוספים שהרגישו, שהכניסו אנשים למעצר מאחר ולא היו מי... המשך קריאה

לכולם: תגובה נוספת. מספר קטעים שכתבתי על שופטים מאז 2008 . חלק ממכלול . לא כולל את השופט הרוכבת או את אלה שרפי רותם פגש בדרכו, ורבים נוספים שהרגישו, שהכניסו אנשים למעצר מאחר ולא היו מיוצגים ע"י עורכי דין והיו מרושלים בלבושם. עמירם

חזרה להיסטוריה. בדצמבר 1999 החליט בית המשפט המחוזי בת"א, ע"י הנשיא אורי גורן בעתירת החברה להגנת הטבע בייצוגו של עו"ד רנאטו יאראק, נגד הועדה המקומית הרצליה הועדה המחוזית ת"א ומינהל הת... המשך קריאה

חזרה להיסטוריה.

בדצמבר 1999 החליט בית המשפט המחוזי בת"א, ע"י הנשיא אורי גורן בעתירת החברה להגנת הטבע בייצוגו של עו"ד רנאטו יאראק, נגד הועדה המקומית הרצליה הועדה המחוזית ת"א ומינהל התכנון במשרד הפנים בעניין מרינה – קומבינה הרצליה.

קודם לכן, ב 1998 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות, ראש עיריית הרצליה לנדאו, יוזם המרינה, הוחלף ביעל גרמן, הועדה המקומית הרצליה משיבה בתיק, הפכה דה פקטו את עורה, והצטרפה לטענות העותרים (יוצגה ע"י עו"ד ליאור כץ ממשרד רענן הר-זהב.)

היזמים ערערו על פסק דינו של גורן לעליון, ובעליון הסכימו הצדדים להחזיר את התיק לגורן, בין היתר על מנת שישמע את רוכשי הדירות שביקשו לטעון בשלבים המאד מאוחרים של הדיון במחוזי, וסורבו על ידי גורן.

עקב בקשת דיירים להצטרף, פורסמו שמות דיירים, והתברר כי ברשימה נמצאת השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט המחוזי בת"א, תחת נשיאותו של גורן, ואז הגיש אחד היזמים בקשה על פי סעיפים 24 ו 78 לחוק בתי המשפט המסמיכים את נשיא בית המשפט העליון או משנהו לקבוע באיזה בית משפט ידון שפט בו הוא דן.

בפועל הייתה זו בקשה לפסילתו של גורן עקב הצטרפות רובינשטיין כמשיבה.

נשיא העליון או משנהו לא מיהרו להחליט, גורן השאיר בתוקפם את הצווים שהיו בתוקף עובר לבקשת "פסילתו", בנימוק שכל עוד "פסילתו" עומדת על הפרק הוא מנוע מלקבל החלטות בתיק, והיזמים התחילו להזיע.

אז נוצרה דינמיקה מאחורי הקלעים כיצד לצאת מהפלונטר, ונמצא פתרון בהסכמה של העותרת לוותר לקבוצת רוכשים, אשר בהם נכללה רובינשטיין, על מנת שהתיק לא ייצא מידיו של גורן.
ההסדר הזה קיבל תוקף, מה שפתר את הפלונטר והחזיר את התיק מהעליון למחוזי (כשנה חלפה בין פסק בדין במחוזי ופסק הדין בערעור).

נקבע אז סף מתקבל על הדעת, מועד ההחלטה של גורן, 9 בדצמבר 1999, וניתן לומר שלפני כן הזהירות הנדרשת מהקונים היא פחות מובהקת מאשר אלה שרכשו לאחר מכן.

התיק חזר לגורן ולמעט מילוט של אותה קבוצה מפסק הדין לבקשת העותרת, פסק הדין נותר למיטב זכרוני על תלו המלא, בהמשך היו ניסיונות לתקוף אותו אשר כולם כשלו.

פרי העץ הרעיל ניטע כבר אז, קבוצת שמנת נמלטה מהדין, ובכללם לפחות שתי שופטת, אחת בפועל, מיכל רובינשטיין ואחת בדימוס, השופטת אבנור ובתה, ברשימה היו עוד אנשי שמנת ובכללם רופאים מפורסמים ובעלי ממון.

עוד 2,709 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // שבת, 21 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

טיבי: "עוד לא החלטנו על מי להמליץ. מחר נכריע"

מוקדם יותר דווח כי גורמים מתוך הרשימה המשותפת, אמרו כי המפלגה תמליץ לנשיא על בני גנץ ● לקראת שעות הצהריים ייפגשו חברי הרשימה לדיון מכריע ● ליברמן יכנס מסיבת עיתונאים מחר ב-17:00

22:48 עריכה

ג'מאל זחאלקה, יו"ר מפלגת בל"ד, מסביר מדוע מפלגתו מתנגדת להמליץ על בני גנץ לנשיא

22:09 עריכה

ההבטחות של כחול לבן לרשימה המשותפת: אחת מהן היא לבטל את החוק שהחמיר מאוד את הענישה על עבירות בנייה. 

בצלאל סמוטריץ' בתגובה: "גנץ, לפיד וליברמן במכירת חיסול של הציונות ושל שלטון החוק. את אחיהם החרדים פוסלים ואת תומכי הטרור ושוללי המדינה היהודית מחבקים"

 

21:13 עריכה

עמיר פרץ על מקרי הרצח בחברה הערבית: "אוזלת יד של הרשויות שלא עושות די כדי לאסוף את הנשק, להרתיע ולפני הכל – לקחת אחריות"

20:00 עריכה

משה בוגי יעלון מכחול לבן, ככל הנראה מתחנף לרשימה המשותפת: "כשנקבל את המנדט, נעשה מה שצריך כדי להעניק שקט וביטחון גם לחברה הערבית בישראל"

19:58 עריכה

ראש הממשלה בנימין נתניהו תוקף את עיתונאי חדשות 12, ערד ניר, על כך שעשה לייק לציוץ בטוויטר בו נכתב: "החנינה היא דיבור ויוזמה מטופשםי. הדיון צריך להיות בהחזרתו החד פעמית של עונש המוות".

נתניהו כתב: "עיתונאי ממעריב מציע להטיל עליי עונש מוות. ערד ניר תומך. ההסתה בשמאל חוצה כל קו אדום!".

 

19:55 עריכה

לאחר שתי מערכות בחירות רצופות השופט חנן מלצר, יו"ר ועדת הבחירות התייצב הערב ב"פגוש את העיתונות", ויצא כנגד הטענות כי הבחירות בישראל מזויפות. 

"ניסו לעשות דה-לגיטימציה של מערכת הבחירות. אנחנו התייחסנו לכל דבר ברצינות ונערכנו כדי שהדבר הזה לא יקרה. לצורך זה, עשינו היערכות מיוחדת, גם עלה עניין המצלמות ואז אנחנו הפעלנו סיירת מיוחדת של טוהר הבחירות".

אבל גם הקפאתם 15 קלפיות. 
"עד יום רביעי נמסור את התוצאות הרשמיות. כל תלונה, גם של ח"כ וגם של הציבור – תיבדק".

הרגשת שאתה תחת מתקפה? 
"כן, הייתי תחת מתקפה. אבל מתוך ניסיון בתפקיד השיפוטי, אני יודע שכשהחוק הוא לנגד עיניך, אז בכל דיון משפטי – תמיד יש צד אחד מרוצה וצד אחד שלא. אני מורגל בזה".

השופט מלצר התייחס גם לפסקת ההתגברות, ועל כך שככל הנראה תרד מהפרק: "ודאי שאני חש הקלה, ההתקפה הזאת הייתה שלא במקומה. זה גם נושק לצד הפוליטי – אני גם אפשרתי תשדירים שתמכו בפסקת ההתגברות – אבל אני חושב שטוב לעם ישראל, שהנושא הזה, נראה לי, יורד מעל הפרק".

19:53 עריכה

ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת על הדיונים בנוגע להמלצת מפלגתו על בני גנץ: "הרצון שלנו להדיח את נתניהו הוא עז. השאלה היא האם גנץ מביא אלטרנטיבה".

 

19:42 עריכה

ח"כ דוד ביטן מהליכוד עונה לשאלה האם בליכוד כבר מדברים על היום שאחרי נתניהו – "בכלל לא. רק אתם מדברים". כמו כן התייחס ביטן לדיווחים על כך שראש הממשלה מנהל משא ומתן להגיע להסדר טיעון. "לפני שעה וחצי סיימתי שיחה עם ראש הממשלה, אין שום משא ומתן לעסקת טיעון. זה פשוט לא נכון". את הדברים אמר ביטן בחדשות 12.

במקביל, הוציאה דוברות ראש הממשלה הודעה שמחזקת את דברי ביטן. "בעקבות מספר פרסומים בסוף השבוע בנושא עסקת טיעון, אני שב ומבהיר שלא היה ולא נברא", נכתב. "אין כל שחר לדיווחים השקריים על כוונה של ראש הממשלה נתניהו להגיע להסדר טיעון. פרקליטיו של ראש הממשלה יופיעו לשימוע כמתוכנן ויציגו בו טענות מוחצות".

19:37 עריכה

ח"כ עאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, התייחסה הערב בפגוש את העיתונות בחדשות 12 לאירועי השעות האחרונות. "אנחנו נלחמנו שביבי לא יהיה ראש הממשלה, אבל זה לא אומר שנמליץ על גנץ באופן טבעי".

עד היום אתם לא רציתם להמליץ על אף אחד.
"זה לא עניין של לא רצינו, לא ראינו שיש מישהו שכל כך רוצים להמליץ עליו. היום זה כן. אנחנו נשנה את המפה, אם נחליט משהו". עוד אמרה תומא סלימאן, כי עד כה לא קיבלה הרשימה איתות ש"דוחף לכיוון של המלצה": "יש משהו שמפספסים בכל השיח הזה – למי הרוב במדינת ישראל אומר 'לא'. והרוב במדינת ישראל אומר לנתניהו 'לא'. אנחנו לא נהיה חלק מאחדות לאומית ולא נהיה חלק מקואליציה, אבל אנחנו כן נכריע".

19:27 עריכה

הכתבת הפוליטית של חדשות 12 מדווחת, שליברמן יכנס מחר בשעה 17:00 מסיבת עיתונאים.

18:57 עריכה

ח"כ אחמד טיבי: מחר תתקבל ההחלטה האם להמליץ על גנץ. 

בסרטון שהעלה לטוויטר בסיום הדיון של חברי הרשימה המשותפת, אמר טיבי: "היה דיון רציני, מעמיק. לא התקבלה החלטה היום. מחר ייפגשו ארבע ראשי הסיעות לדיון מכריע, לקראת הצהריים".

17:21 עריכה

הרשימה המשותפת החליטה היום להמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה, בפגישתה מחר עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. כך על פי דיווח ב״הארץ״ וכן ציוץ של הכתבת המדינית של חדשות 12, דפנה ליאל.

חברי המשותפת נפגשים כרגע בכפר קאסם לדיונים. ח״כ אחמד טיבי הגיב לדיווחים עם תמונה מתוך הדיון, אך אמר כי טרם התקבל החלטה סופית.

16:31 עריכה

שבת בצהריים וניצן הורוביץ, יו"ר המחנה הדמוקרטי, מפרגן לוועדת הבחירות המרכזית

11:08 עריכה

לאחר ההישג בבחירות, איימן עודה מסמן מטרה ראשונה

 

עוד 14 עדכונים

צעירים יהודים מבריטניה יצאו להודו כדי להתרחק מהפריבילגיות וללמוד מקרוב על החיים במדינות מתפתחות ● "שאלנו את הכפריים שם על הבעיות הגדולות ביותר שלהם, והם אמרו: האם יהיה לנו מספיק לאכול? האם ירד גשם?" ● "ואז הם שאלו אותנו על הבעיות שלנו, וחשבתי: האם יש לנו בעיות בכלל?"

עוד 775 מילים

אפשר לעשות עסקה עם החרדים

תוצאות הבחירות אינן מאפשרות מהלך רציני לפתרון הבעיה הפלסטינית.  אבל הן כן פותחות פתח לתיקונים רציניים בסוגייה החשובה השניה: הטירוף המכונה הסטטוס קוו ביחסי דתיים-חילוניים בישראל.

ישראל מאפשרת לחרדים, מיעוט הצומח בקצב עצום, למנוע מהצעירים שלהם חינוך בסיסי במתמטיקה, במדע ובאנגלית, דבר שהופך חלק גדל מהאוכלוסייה למובטל בכוח בכלכלה מודרנית. היא גם מאפשרת לאוכלוסייה זו להתחמק מהצבא באופן שיוצר אי שוויון בלתי נתפס בנכס שנקרא בטחון אישי.

היא אף מאפשרת לקבוצה זו, יחד עם עמיתיה לכפייה מהמחנה הדתי-לאומי, להתערב בחייהם של כל שאר הישראלים באופן שלעולם לא היו מעיזים לנסות בברוקלין או בבלגיה.

זה מעמת את החברה עם השאלה הקלאסית של כיצד להיות ליברליים עם כוחות לא ליברליים (סוגיה מוכרת היטב באירופה בהקשר של מהגרים מארצות האיסלאם). ישראלים מודרניים מתבקשים לכבד ואף לתמוך כלכלית באורח חיים שלעתים מתאפיין בהדרת הנשים, פטריארכליות ארכאית, גזענות לא מוסתרת, סגידה לכהני דת חשוכים בחלקם, והצמדות קנאית לעבר.

ברור לחלוטין שהמשך המצב ימנע מישראל להתקדם, יגרור אותה לעוני ונחשלות, ויפגע כלכלית, בראש ובראשונה, בחרדים עצמם.

אסור להגיד את זה בקול רם מדי פן ייפגעו רגשותיהם של הדתיים. איש אינו מדבר על הפגיעה המתמשכת ברגשות החילונים; רגשותיהם שווים פחות בגרסה המקומית המעוותת של תקינות פוליטית.

ובכן, אין שום דבר "אנטישמי" ברצון לשים קץ למצב. התעמולה הדתית שעושה שימוש  נלוז בביטוי זה היא ביזיון לזכרם של יהודים רבים שסבלו מאנטישמיות אמיתית. העובדה שחוצפה זו עוברת בשקט היא עוד עדות למידה בה שטויות והבלים השתלטו על השיח הפוליטי בישראל.

רוצים עוד דוגמאות נוספות? רשימה חלקית:

  • לא נכון ש"כולם אותו דבר". יכול להיות שאין טובים. אבל יש רשעים. בני גנץ ככל הנראה לא ימכור את נשמתו להיות ראש ממשלה. זו הסיבה שקוראים לו טירון וחובבן. טוב שהוא כזה. בנימין נתניהו הוא ההיפך, כמובן. ולא נכון ש"כל הפוליטיקאים מושחתים" – ודאי שלא ברמה פלילית. ציניות שכזו מנקה את הרעים והמושחתים באמת.
  • לא נכון ש"כולם משקרים". אמנם רובנו אומרים אי-אמת פה ושם. יש שקרים חיוניים ואפילו שקרים ממש טובים. אבל רק חלק קטן מהאנשים משקרים כבדרך אגב, כשיטה, כאינסיקט בסיסי. ההבדל הוא קריטי ולכן האמירה שכולם משקרים מטעה. למרבה הצער היא יעילה. היא מנקה את השקרנים האמיתיים.
  • לא נכון ש"גם השמאל אחראי להתנחלויות". לא באמת. כן, השמאל אחראי לישובי בקעת הירדן ובחולשתו איפשר התיישבות כלשהי בשומרון ובסמוך לחברון. אולם השמאל תמיד רצה "פשרה טריטוריאלית" ובארבעים השנים האחרונות ניסה לחסום בדרך כלל את עיבוי ההתנחלויות. הימין הוא האשם  בטמטום הדו-לאומי שנוצר על ידי התנחלות ההמונית מאז שהליכוד עלה לשלטון ב-1977.
  • לא נכון ש"ישראל נגררה למערכת בחירות מיותרת". בטח, אפשר היה להימנע מהבחירות השבוע. אבל טוב שזה לא קרה ואין שום דבר פסול בבחירות. הן עולות כסף אבל ממשלה נוראה עולה הרבה יותר. מועד ב' של בחירות 2019 היווה הזדמנות נפלאה לתקן טעות קשה והיא הצליחה בחלקה. אם מערכת בחירות שלישית תידרש כדי להגיע להצלחה מלאה, אין שום בעיה.

ולענייננו כעת, הסיפור עם החרדים. לא נכון שהם "יושבים עם כולם" ולא נכון ש"השמאל גם נותן להם הכל".

כן, הם ישבו בקואליציות של שני הצדדים ושני הצדדים קנו את תמיכתם לעת מצוא.

אבל לא, לא באותה מידה ולא באותה צורה. החרדים מעולם לא תמכו בשמאל בלי שלשמאל כבר היה רוב חוסם – כלומר שהם לא תומכים בשמאל אלה אם כן אין להם ברירה. במצב כזה אין להם כוח סחיטה. השמאל מעולם לא אפשר לחרדים את מידת ההשתוללות שהימין מאפשר, מהסיבה הפשוטה שלימין אין שום סיכוי להיות בשלטון בלעדיהם. הימין נמצא בכיסם של החרדים. ולכן החרדים שולחים יד לכיס של כולנו.

זו כנראה המשמעות האמיתית של הבגידה (הנראית לעין) של אביגדור ליברמן בנתניהו. אנשים מדברים הרבה על זה שליברמן פתאום שונא את ביבי. קל להאמין שכך הדבר, מסיבות ברורות. אבל קשה לדעת באמת, ואני לא ממש קונה את זה. אני כן מעריך שליברמן שונא לראות את ארצו מתקרבת להיות גרסה יהודית של איראן. אתה לא צריך להיות תמים כדי להאמין בכך – זה פשוט אמין.

אם הימין, בטיפשותו, בלם כל אפשרות של שלום עם הפלסטינים, אז הנושא הזה כבר לא אקוטי כפי שהיה. ואז נשארנו עם סוגיית הדת והמדינה, וכאן מקומו של ליברמן ומקומם של תומכיו בבירור איננו בימין.

כמובן שיש עדיין בעיה. ליברמן אומר שלא יישב עם הערבים ולכן קואליציה של ליברמן וגנץ זקוקה לתמיכתם של חלק מהחרדים.

צריך כנראה שליברמן יתגמש מעט בווטו שלו על שיתוף פעולה עם הרשימה הערבית המאוחדת – דבר מזיק לכשעצמו. טיפשי לדרוש מהערבים להיות ציונים ואי אפשר על רקע זה לפסול את נציגי חמישית מאזרחי המדינה (אולי בל"ד לא הכי נחמדים אבל ישראל דחפה את המגזר להתאחד לרשימה אחת בהעלאת אחוז החסימה).

אם זה יקרה, וכולם יעמדו כצוק איתן מול המניפולציות של נתניהו, לחרדים לא תהיה ברירה. ואז, כמו שקרה עם רבין ב-1992 ועם ברק ב-1999, הם יגיעו גם יגיעו.

האם עסקה עם החרדים בהכרח תהיה פשרה מבישה? בכלל לא. היא יכולה אפילו להוות התקדמות חשובה. קווים אפשריים לדמותה:

  • נישואים אזרחיים יונהגו למי שרוצה בכך ולמי שזקוק לכך.
  • תחבורה ציבורית תותר בשבת באזורים חילוניים.
  • מסחר יותר בשבת באזורים חילוניים.
  • חוק הגיוס יועבר במתכונתו הנוכחית. המחלוקת בעניין זה היתה פיקטיבית; החוק לא מגייס המוני חרדים והדבר האחרון שהצבא צריך זה יותר קנאים דתיים שעושים מהומה כל פעם שהם רואים חיילת.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את סוגיית השרות הלאומי כתחליף לגיוס לחרדים, וגם לערבים.
  • תוקם ועדה מקצועית שתלמד את נושא לימודי הליבה בכל בית ספר במימון המדינה. ייתכן שיש לדרוש יישום חלקי מיד.
  • ימשיך המימון המטורף של הישיבות, בינתיים. אין ארוחות חינם, לצערי.

חלק מהעניין כאן הוא שלא כל החרדים זהים. יהדות התורה אכן מייצגת את המוני החרדים האשכנזים. ש"ס היא סיפור אחר. רבים מתומכיה הם מזרחים כועסים ועניים, רובם ימנים וכולם פתוחים לדת. אבל רבים מהם בכלל לא חרדים.

העסקה המתוארת לעיל תהיה זמנית ותאפשר ממשלה טובה למדי. היא תהיה פופולרית מאוד בקהלים רחבים כולל בימין. כולם יראו בה מה שירצו, וכל צד יטען לניצחון לשיטתו.

בעולם מושלם הייתי מוסיף סובסידיות נדיבות לחוזרים בשאלה. אבל אין שלמות בעולם הזה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 911 מילים

איך מצאתי את סבתא שלי באלבום תמונות מאושוויץ

"אלבום אושוויץ", שמתעד בתמונות את השמדת יהודי הונגריה, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר מתקופת השואה ● מאט ליבוביץ' הופתע לגלות שם את תמונת סבתו בת ה-16 - שהגיעה למחנה המוות מצ'כוסלובקיה ● "הבחנתי בה כבר קודם לכן, בנערה עם הרווח בין השיניים ועם החיוך שלא-במקומו בבירקנאו, אבל עכשיו זיהיתי את עצמי בעיניה"

עוד 1,577 מילים ו-1 תגובות

לפני 90 שנה, ילדה אמריקאית בת 4 נעלמה בעיירה מנומנמת בצפון מדינת ניו יורק ● הרשויות מיהרו להאשים את היהודים באזור בכך שחטפו ורצחו את ברברה - כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות ● כך נולדה עלילת הדם היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית

עוד 1,050 מילים
גיא זהר גיא זהר

סיפורי מלחמה אלטרנטיבים

רגע, רגע, רגע – חדשות מתפרצות: בעודי משכתבת את המעשייה הזאת נפתחה בבורסת היהלומים בניו-יורק תערוכה חדשה, שהיא פרי שיתוף פעולה של אמן בשם דימוט שטרבה (Diemut Strebe) ומדעני  אוניברסיטת MIT, ובה נחשף החומר החדש, שהוא הכי שחור שיכול להיות שחור, ואפילו יותר מהשחור הכי שחור שמככב בסיפור שלעיל.

כל כך חדש שעדיין אין לו שם – אבל הוא בולע 99.96 מהאור ויוצר חושך מצרים כל כך חשוך, שרק מה שיש לנו מול העיניים בחדשות יכול להתחרות בו.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי.

בניגוד לארמון בלנהיים של משפחת צ'רצ'יל, שהניחו לאסלת הזהב הטהור להיעלם באישון לילה – כאן השומר הוא חלק מיצירת האמנות.

בתערוכה הנקראת The redemption of vanity מוצג היהלום הכי-הכי נוצץ ומואר – החומר הזוהר ביותר שידוע לאנושות – ושוויו 2 מיליון דולר. הציפוי השחור משחור שלו מעלים את היופי הזה לגמרי

העובדה שחדשות מדעיות – מופיעות בסצינת האמנות – קשורה ככל הנראה לסיפור המלחמה – והנהו לפניכם, הסיפור על מלחמה בין אמנים.

אזהרת מסע: ממש קשה להִצָמד אל הסיפור, כי מדובר באמנים שכל אחד מהם ראוי לסיפורים ארוכים; ובכל זאת זהו סיפור על צבע.

בזמן שאני מתלבטת על צבע השיער הנכון, שיצעיר אותי בכמה שיותר שנים, וגם תוהה אם מודעות הענק בלונדון המבשרות לי על The Power of color הן בהקשר של תערוכה במוזיאון ה"טייט מודרן" או של מוצר קוסמטי חדש, הסיפור הוא על אמן גדול – אניש קאפּוּר, פסל בריטי ידוע שנולד בהודו – אמן ידוע, מפורסם וחשוב.

העבודות הראשונות שלו היו צורות גיאומטריות מכוסות באבקת פיגמנט בצבעים נקיים וחזקים. היו בהם כח ועוצמה מיוחדים: במבט-על נראו קבוצות הפסלים כציור צבעוני.

העיסוק בצבע בפיסול הוא חדש: הפיסול הקלאסי עוסק בעיקר בצורה ובחומר. השימוש שעושה קאפור בצבעים המאוד נקיים וחזקים מבטל כביכול את הצורה והחומר.

הצורה מכוסה בפיגמנט, ואין חשיבות לחומר ממנו עשוי הפסל עצמו. גם בהמשך דרכו האמנותית, העבודות שלו עוסקות בביטול החומר, בחומר "נגטיבי". שימוש בציפוי כרום  דמוי מראה הופך פסל למשהו כמעט וירטואלי – לחלל המשקף את החלל שמסביבו,  וכאילו מתקיימת צורה בלי חומר. הפסל המפורסם ביותר שלו הוא  "שער העננים" – קלאוד גייט בשיקגו המכונה "השעועית" – וקרבות הצבע לווו בהרבה מימים של השעועית בשחור.

1000-names-blue
1000-names-blue

 

Anish Kapoor <br />White sand, Red millet, Many Flowers, 1982 <br />Mixed media and pigment <br />4 elements <br />101 x 241.5 x 217.4 cm <br />Collection Arts Council, South Bank Centre, London <br />
Anish Kapoor
White sand, Red millet, Many Flowers, 1982
Mixed media and pigment
4 elements
101 x 241.5 x 217.4 cm
Collection Arts Council, South Bank Centre, London

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, שהשפיע ושינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק.

הרבה לפני קאפור היה איב קליין, אמן צרפתי, ששינה את עולם האמנות המודרנית. יש על אודותיו יותר מסיפור אחד: פעם הזמין אנשים לתערוכה בגלריה, אך לאחר שעמדו והמתינו בתור ארוך, גילו שבאו לראות חדר ריק

הוא הגדיר את עצמו כאמן חלל: "לא צייר מופשט, פיגורטיבי, וריאליסטי – פשוט בשביל לצייר את החלל הוא צריך להיות בו";  הוא יצר אירועי מופע (פרפורמנס) שבהם, בנוכחות תזמורת וברוב טקס, צָבע דוגמניות-רקדניות עירומות שהחתימו את גופן על יריעת הקנווס.

בעבודת אמנות שנקראה "קפיצה אל החלל הריק", התפרסמה תמונתו בעיתון יומי, כשיום אחד לבש חליפה, עלה על הגג, פרש ידיו לצדדים וקפץ הישֵר אל החלל.

הוא יצר עבודות מונוכרום (צבע יחיד), אותן עבודות שהוציאו שם רע יותר מכל לאמנות המודרנית: ריבוע  של צבע נקי. תחילה היו אלה עבודות בכל מיני צבעים, ואחר כך בכחול.

Yves_Klein_Patent_63471
Yves_Klein_Patent_63471

בכחול הזה עסקינן:  קליין, שבקריירה המאוד קצרה שלו (הוא מת בגיל 34)  יצר עבודות קונספטואליות, מופעים, וציורים, התרכז יותר ויותר בצבע הכחול – צבע העומק והאינסוף.

אלא שהוא לא הסתפק בכך שהוא מזוהה כל כך עם הצבע הכחול – הוא גם רשם פטנט על הגוון, שקרא לו קליין אינטרנשיונאל: גוון אולטרה מרין עמוק ונקי. עד כמה שאני יודעת, קליין הוא האמן היחיד שרשם פטנט על צבע. פטנט רשום: צבע כחול קליין אינטרנשיונל

תערוכת מונוכרום של איב קליין:

monochromblau_neu_mail
monochromblau_neu_mail

 

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות.

בחזרה אל קאפור: בעודו חוקר את החורים השחורים של האמנות והנפש – יצרו מדענים חומר שנקרא Vanta black, שהוא השחור הכי שחור בעולם. החומר בולע 99.965 אחוז מהאור, ויוצר חושך מוחלט, המוחק כל תלת מימד וכל מציאות

החומר מיוצר בתהליך כימי הגורם לפחם "לצמוח" בנָנו-צינוריות מקבילות לגמרי, ויוצר את פני השטח השחורים ביותר המוכָּרים לאנושות, בינתיים.

החומר פוּתח למטרות של מחקר בחלל, ליצירת כלי מדידה אטומים לגמרי לאור: טלסקופים וכיוצא באלה תוצרים שאין להם שום קשר לאמנות.

תהליך הציפוי של החומר מסובך ויקר. אניש קאפור רכש את הזכויות הבלעדיות לשימוש בחומר הזה לאמנות.

החברה שייצרה את השחור הזה החליטה לעבוד רק עם אמן אחד, וקאפור שעבודת חייו ממש הוקדשה, במיטבה, לפני השטח הבוהקים ביותר והחשוכים ביותר – התאים להם מאוד.

ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה.

היצירות של קאפור עם השחור הן אכן מרשימות ומופלאות. ההתבוננות אל תוך הבורות או החורים השחורים היא מוזרה. אתה חושב שהעין תתרגל לחושך, אבל זה לא קורה. כלום לא משתנה. בתערוכה אחת בפורטוגל נפל חובב אמנות לתוך היצירה ונחבל, גם היצירה ניזוקה. זה נשמע כמו בדיחה – איש אחד נפל לתוך אניש קאפור.

 

הבלעדיות הזאת עיצבנה אמנים אחרים, ובייחוד את סטיוארט סֶמפּל (http://stuartsemple.com/), אמן אנגלי צעיר בהרבה מאניש קאפור, ופחות מבוסס וידוע, אבל גם הוא אמן נחשב ומעניין, שעוסק בפופ ארט, במיצגים ובאמנות סביבתית וחברתית.

הנושא המלבב ביותר שהוא עוסק בו הוא אושר. סמפל, מכל מקום, הלך ויצר מהלך של קונטרה לשחור הכי שחור. הוא יצר צבע שהוא "הורוד הכי ורוד", במעבדה בסטודיו שלו, ובניגוד לוואנטה בלק, כל אחד יכול לרכוש את הצבע  (ועוד צבעים) בחנויות שלו ברשת, ובמחיר שווה לכל נפש.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל.

אבל הרכישה מותנֵית בחתימה על התחייבות שאתה לא אניש קאפור: מותר להשתמש בצבע לכל תכלית שהיא – מלבד לתת אותו לאניש קאפור. ובכל זאת אניש קאפור פרסם בטוויטר תמונה של האצבע שלו בתנועה מגונה – בורוד הכי ורוד של סמפל

סמפל אינו שוקט על שמריו: הוא יצר גם את החומר הנצנצי הכי נוצץ בעולם מאבקת יהלומים, לא פחות.

וגם במאבק על השחור טרם נאמרה המילה האחרונה: סמפל יצר במעבדה בסטודיו שלו את צבע האקריליק הכי שחור שיש, שהוא אמנם פחות שחור מהוואנטה בלק, אבל הוא צבע שאפשר לצבוע במברשת, בניגוד לוואנטה בלק, שגם בגירסתו השניה והפחות מסובכת דורש ריסוס בטמפרטורה גבוהה, ביצוע של מומחים.

וממילא אם אתה אינך אניש קאפור אתה לא יכול לרכוש אותו לצרכי אמנות. גם חברה אמריקאית פיתחה חומר מתחרה בשחור – גם הוא בנָנו טכנולוגיה – והוא כמעט שחור כמו הוואנטה בלק. סמפל, מצידו, גם פתח חנות ממש בלונדון למוצרי הצבע שלו, שניצב בה שומר בכניסה, כדי שאניש קאפור לא יכנס.

בינתיים לקאפור יש בלעדיות על השחור המוחלט לצרכי אמנות אבל לא על עיצוב; ולפיכך יצרו אדריכלים באולימפידת החורף בסיאול את הבניין הראשון בעולם שצבוע בשחור המוחלט, ובחברת ב.מ.וו  יצרו את המכונית האולטימטיבית של באטמן, שצופתה כולה, מלבד הפנסים, בשחור משחור.

לאורך כל הסיפור הזה אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שמי שבאמת זקוק לחומר הזה אלה אנחנו בתיאטרון: בייחוד בתיאטרון השחור אבל לא רק בו!

אני כבר רואה בדמיוני את הסטודיו החדש של מעצב התאורה במבי, כמו חור שחור של אניש קאפור, ומקדישה את הסיפור באהבה לשחקן סוהיל חדאד והבמאי אכרם תילאווי שנפל בחלקי העונג לעבוד איתם על הצגת "עיניים מדברות" בפסטיבל המסרחיד שהסתיים בסוף השבוע החולף.

שניהם התלוננו מרה על הקיר הכחול והמבריק בתיאטרון בעכו שהפריע להם בהצגה, ורק מחוסר אמצעים לא יכולתי לרכוש בשבילם את הצבע השחור הזה, שיגאל אותם ממצוקתם.

אניש קאפור, פסל "קלאודגייט" בשיקגו, המכונה "שעועית".

 

black
black

הקצת פחות שחור של סטיוארט סמפל – זמין לכל אדם מלבד אניש קאפור.

הענן סמיילי של סטיוארט סמפל מעבודות על אושר.

 

pink
pink

הורוד הכי ורוד של סטיוארט סמפל

עוד בחנות של סטיוארט סמפל: אבק יהלומים

אבק יהלומים
אבק יהלומים

 

טל יצחקי היא מנהלת תיאטרון אלפא וביתא-ספר לאמנויות המופע, ת"א. לימדה באוניברסיטת ת"א, מכללת ספיר, ייסדה את המגמה לעיצוב בחוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה ועמדה בראשה. בין 2003 ל-2005 הייתה מרצה ואמנית אורחת באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. עיצבה תפאורות, תלבושות, בובות ומסכות למעלה מ-250 הצגות ומופעים בתיאטרונים ולהקות מחול בארץ ובחו"ל; תרגמה מחזות וקובץ נאומי צ'רצ'יל; הייתה מיוזמי מרכז הפרינג' בת"א; שימשה מזכ"ל איגוד מעצבי הבמה בישראל; אצרה תערוכות עיצוב במה, הרצתה והנחתה סדנאות בארץ ובעולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,259 מילים
עודכן לפני שעתיים

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

תמורת 2,000 דולר, מדריך אמנויות לחימה ישראלי מלמד את המתפללים האמריקאים להיערך לאירוע של ירי המוני בבית הכנסת ● האופציות שהוא מעמיד בפניהם: לברוח, להסתתר, או להילחם ביורה

עוד 741 מילים

לאחר חשיפת זמן ישראל ועדת הבחירות לא כללה בתוצאות את הקלפי מפרדיס, שהועברה לחקירת משטרה

זמן ישראל חשף שלשום חשד לנסיון זיוף חמור של נציג הליכוד בקלפי בפרדיס ● ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 הודיעה היום כי לא כללה את הקלפי המדוברת בספירת תוצאות האמת, וכי הנושא כולו הועבר לחקירת המשטרה ● ״הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה״, נמסר

פרשת הזיופים בקלפי בפרדיס: ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-22 לא תכלול בשלב זה את ההצבעות בקלפי מס׳ 9 בפרדיס, לאחר שאישרה כי ישנן ״ראיות ממשיות״ לביצוע זיופים באמצעות הוספת פתקי הצבעה.

זמן ישראל חשף שלשום (רביעי) כי אדם שהתחזה להיות נציג ועדת הבחירות הגיע לקראת ערב אל הקלפי בפרדיס ודרש מכל נציגי המפלגות לעזוב את חדר הקלפי – למעט נציג הליכוד. המתחזה ונציג הליכוד נשארו בחדר לבדם, למרות מחאות הנציגים האחרים שניסו בכל כוח להיכנס בחזרה לחדר.

משהצליחו, סיפר אחד מהנציגים לזמן ישראל, "ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

בהודעה שהוציאה היום ועדת הבחירות המרכזית על התוצאות הסופיות (הלא רשמיות), נאמר (הדגשים במקור):

תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה בקלפי מס' 9.0 בפורידיס בה היה ניסיון לזיוף ע"י הוספת פתקי הצבעה; לקראת סוף יום הבחירות התקבל בוועדת הבחירות המרכזית דיווח ממפקח טוהר הבחירות לעניין האירוע. לאחר התייעצות עם יו"ר ועדת אזורית חדרה, הוחלט כי הקלפי לא תספר במקום אלא תובא בשלמותה לוועדת הבחירות המרכזית ותבדק שם. הקלפי נבחנה ע"י ועדת הבחירות המרכזית, בחינה מעמיקה ויסודית ונמצאו בה ראיות ממשיות לחשד לעבירה והיא תועבר לחקירת המשטרה.

עד כה נספרו 99.8% מהקולות, כאשר 14 קלפיות, כולל זו בפרדיס, לא נכללו בספירה בשל חשד לאי סדרים או זיופים.

"תוצאות אלו אינן כוללות את תוצאות ההצבעה ב-14 קלפיות, אותן ממשיכה הוועדה לבדוק בבדיקה מעמיקה ויסודית, נוכח העובדה שבקלפיות אלו אירעו במהלך יום הבחירות אירועים חריגים בתחום טוהר הבחירות״, נאמר בהודעה.

"בדיקתן הסופית טרם הסתיימה. מקרים אלו נתגלו חלקם ע"י סיירת מפקחי טוהר הבחירות של ועדת הבחירות המרכזית, חלקם ע"י מזכירי ועדות הקלפי וחלקם ע"י נציגי הסיעות".

עוד 289 מילים

״תושבי הנגב סבלו משלטון הימין, מהריסות, הפקעת אדמות, מהשארת ילדים מחוץ לבתי הספר" אומר תושב רהט בניסיון להסביר את שיעורי ההצבעה הגבוהים ביישוב ● 15 ק״מ משם, באופקים, שתי נשים בנות כ-70 מתפלאות על השאלה למי יצביעו. מבחינתן הליכוד זה האפשרות היחידה

עוד 2,351 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַחְדוּת

נתניהו הבין עוד בליל הבחירות שהמילה "אחדות" היא קרש ההצלה שהוא צריך להיאחז בו כדי לא לטבוע ● אלא שאחדות חלומית כזו היא כמו שמיכה שפורשים במהירות על המיטה כשמגיעים אורחים, כדי להסתיר את הבלאגן ● יש רק בעיה אחת: הכביסה שמתחת לא תקפל את עצמה לבד

עוד 1,021 מילים

בכיר בליכוד: "נתניהו כמו שן מתנדנדת, בסוף היא תיפול"

בכיר הליכוד צוטט בחדשות 12 ● פרשנים פוליטיים מציעים חנינה נשיאותית לנתניהו ● נסראללה: גנץ ונתניהו אותו דבר ● לאחר ספירת 99.8% מהקולות - אין שינוי בחלוקת המנדטים ● נתניהו פגש את גרינבלט, גנץ יפגוש אותו בהמשך ● ליברמן: "אין סיכום ביני לגנץ" ● יועז הנדל: "בלוק הימין מעורער" ● ריבלין יחל בסבב שיחות עם ראשי המפלגות ביום ראשון

עוד 40 עדכונים

ראשות הממשלה זה קלף המיקוח של נתניהו. הוא לא יוותר עליו

בניגוד לביטחון שמפגין נתניהו כלפי חוץ, בשיחות סגורות על עתידו המשפטי הוא רואה שחורות ● עכשיו שאיבד את הרוב הימני שהיה לו, התקווה היחידה שנותרה עבור נתניהו היא להגיע לעסקת טיעון כשיש לו מה להקריב בתמורה להקלה משמעותית באישום ובענישה ● התותח המשפטי רם כספי הצטרף לצוות ההגנה בדיוק לשם כך ● פרשנות

עוד 633 מילים

"מדהים כמה נתניהו מוכן ללכת רחוק כדי לשמור על שלטונו"

יועץ הסקרים האמריקאי סטן גרינברג היה אחד מאדריכלי הניצחון של אהוד ברק ב-1999 ● כעת הוא מאמין כי ימיו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה ספורים ● אבל בהכירו את רה"מ, הוא יודע שהכל עדיין פתוח

עוד 1,385 מילים

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים
סגירה