"המלחמה של שרה נגמרה, אך יש עוד הרבה נערים ונערות כמו שרה בעולם, בכל המקומות בהם מלחמות הביאו לפירוק המשפחה. השמות אולי שונים, אך זהו תמיד אותו הסיפור.
עם זאת, יש גם תקווה משום שהאהבה היא הרבה יותר חזקה מהמוות. שרה יודעת שיש אנשים רעים בעולם, היא פשוט בחרה שלא לתת להם להשפיע עליה. בפעם הבאה, כשאתם הולכים סמוך ליער ורואים נדנדה מתנועעת חישבו- האם זו הייתה שרה, או שמא זו רק הרוח?"
הציטוט הנ"ל מובא מתוך סצנת הסיום של סרט השואה האוסטרלי "הגפרור השביעי" (Sarah and the squirrel) בתרגום (לעברית) אישי שלי.
אודה ולא אבוש כי עד שהגעתי לכיתה ח' (לפני כ-4 שנים בלבד) יום הזיכרון לשואה והגבורה הפחיד אותי עד לשד עצמותיי. אני זוכר את עצמי עוד בגילאי בית הספר היסודי נכנס לחרדה עוד טרם חג הפסח נחגג. עצם שידור השיר "איך יודעים שבא אביב" החדיר בי פחד ויראה כי יום השואה והגבורה מתקרב בצעדי ענק.
עד שהגעתי לכיתה ח' (לפני כ-4 שנים בלבד) יום הזיכרון לשואה והגבורה הפחיד אותי עד לשד עצמותיי. אני זוכר את עצמי עוד בגילאי בית הספר היסודי נכנס לחרדה עוד טרם חג הפסח נחגג
יום השואה הראשון שבמהלכו הסכמתי לפתוח את הטלוויזיה ולהתחיל להיחשף, בהדרגה, אל תכני יום הזיכרון לשואה ולגבורה בערוצי הילדים, היה בשנת 2017 (בעת היותי, כאמור, בכיתה ח') וסרט השואה הראשון בו צפיתי היה "הגפרור השביעי".
סרט זה שודר מדי שנה בערוץ "דיסני" הישראלי וצפייתו סייעה בשבירת מחסומי הפחד והחרדה שלי ממה שהתרחש בשואה בכלל ומחשיפה אל תכני השואה באופן ויזואלי בפרט. מאז אותו יום התחלתי לצפות בהדרגה בתכנים שונים העוסקים בנושא השואה והגבורה בערוצי הילדים השונים (וכיום גם בסרטים המוגדרים לקהל הבוגר יותר) ודבר זה הוביל להתעניינות מסיבית מצידי בכל נושא השואה בכלל.
כחובב תקשורת בכלל (וחובב לוחות שידורים בימים מיוחדים בפרט), מצאתי כי השנה, ערוץ "דיסני" בגרסה הישראלית החליט לראשונה לחדול משידוריו במהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה (תגובת הערוץ תוצג בסיום המאמר).
ייתכן שהחלטה זו תיראה מזערית, אך היא משקפת באופן מדויק וכואב את האדישות המשוועת מצד ערוצי הילדים הישראליים (העצמאיים) ומצד חברות הטלוויזיה הישראליות, בכל הנוגע לתיווך זיכרון השואה והגבורה לקהל הצעיר בצורה מיטבית ועמוקה מחד ושאינה מעוררת פלצות מאידך.
האפתיות המבישה הזו הפכה למסורת מצד הגופים הללו, היא נמשכת כבר מעל לעשור ונראה כי אינה עתידה להסתיים בקרוב.
ראו למשל, כי מתוך 10 ערוצים שאינם מוגדרים כ"פרה-סקול" (לילדים שטרם הגיעו לגילאי היסודי ולכן רשאים לשדר כרגיל), רק כ-4 ערוצים בלבד שידרו במהלך יום השואה והגבורה לאורך השנים ("דיסני", "חינוכית", "ערוץ הילדים" ו"לוגי", כאשר שני הערוצים האחרונים איחדו את שידוריהם מערב יום השואה ועד צאתו), ומאז חלה מגמת ירידה בשידורי יום השואה לגילאים הללו, עם אי-איחוד השידורים בין "ערוץ הילדים" לערוץ "לוגי" (שהוביל לסגירתו של "לוגי" במהלך יום השואה והזיכרון לפני כשנתיים ונמשך עד היום), ועם הפסקת השידורים בערוץ "דיסני" השנה.
החלטת ערוץ "דיסני" להפסיק את שידוריו ביום השואה, משקפת את אדישות ערוצי הילדים הישראליים (העצמאיים) וחברות הטלוויזיה הישראליות, בנוגע לתיווך זיכרון השואה לקהל הצעיר בצורה עמוקה אך לא מעוררת פלצות
כתוצאה מכך, השנה יפעלו כ-2 ערוצי טלוויזיה בלבד המיועדים לקהל הצעיר ביום השואה: "ערוץ הילדים" המשדר בשירותי הטלוויזיה "סלקום tv" ו"פרטנר tv" ובשירות הסטרימינג החדש שלו "BIGI" (לקוחות הכבלים והלוויין לא יוכלו לצפות בערוץ זה), ו"כאן חינוכית".
נתון מביש זה איננו הבעיה היחידה בכל הנוגע לנושא הנ"ל. הבעיה הגדולה יותר (אשר הובילה, בין היתר, אל הנתון הזה) הינה העובדה כי ערוצי הטלוויזיה לקהל הצעיר לא מוצאים סיבה או צורך, לכאורה, להפיק תוכן המתאים לקהל הצופים שלה בנושא השואה והגבורה, והנה דוגמה אחת לכך:
כאשר בפסקאות הקודמות כתבתי בשבח "ערוץ הילדים", שהוא בין שני הערוצים הבודדים שישדרו ביום השואה והגבורה הקרוב, חשוב לציין כי ערוץ זה לא הואיל בטובו להפיק תכנים חדשים העוסקים בשואה ובגבורה משנת 2008. ההפקה האחרונה שנעשתה בנושא, הינה הסרט הקצר "רוץ ילד, רוץ", ששודר לראשונה ביום השואה בשנת 2008, ומאז חוזר במעין ריטואל קבוע מדי שנה, כאשר שאר תוכניות הערוץ ליום זה הופקו בין השנים 1994-2004.
אך, וכעת עולה השאלה החשובה, מדוע יש בכלל צורך להפיק תכנים חדשים אם דבר לא מונע מאותם ערוצים לשדר את אותן התוכניות שוב ושוב בלופ מתמשך, שנה אחר שנה אחר שנה, באותו לוח שידורים (אפילו את שעות השידור הם לא טרחו לשנות) מייגע ומקומם.
גם ערוץ "דיסני" שהחליט לחדול משידוריו השנה ללא כל סיבה הנראית לעין, שידר במשך שנים ארוכות ובגלגולים שונים (הן כשהיה "פוקס קידס" ולאחר מכן כשהיה "ג'טיקס") את אותן התוכניות בשעות שידור ספציפיות אשר חזרו על עצמן שנה אחר שנה אחר שנה במעין ריטואל קבוע המסרב להיפסק.
ערוץ הילדים לא הפיק תכנים חדשים בנושא השואה מ-2008. ההפקה האחרונה, הסרט הקצר "רוץ ילד, רוץ", שודר לראשונה ב-2008, ומאז חוזר מדי שנה, כשיתר תוכניות הערוץ ליום זה הופקו בין 1994-2004
למרות זאת, אין ספק שעדיף שערוץ זה יפעל למרות התוכן הדל המוצע ולוח השידורים המסרב להתחדש, מאשר שיחדל משידוריו בכלל (ובכך יצטרף לרשימה התופחת של ערוצי הקהל הצעיר, שאינם משדרים ביום השואה) ויסתפק בשידור השקופית "שידורינו יתחדשו עם צאת יום השואה בשעה 20:00". השקופית, תכלול, ככל הנראה, גם נר קטן לצד לוגו הערוץ ותתנוסס מעל גבי הערוץ במשך 28 שעות עד לצאת יום השואה.
זאת ועוד, אחד המקרים שבעיניי הדגישו בצורה החדה ביותר את שויון הנפש של ערוצי הילדים הישראליים כלפי נושא זה, היה כשגיליתי כי במדינות אחרות בעולם ישנן הפקות טלוויזיוניות יצירתיות במיוחד לצעירים וצעירות על השואה. למשל, הפקת הסרט האיטלקי המונפש, "הכוכב של אנדרה וטאטי", ע"י חברת ההפקה האיטלקית "Rai Ragazzi". סרט שאין שני לו בפן החזותי המושקע והמותאם לקהל הצופים המיועד מחד, ובתסריט המצליח לרגש ולחנך בעת ובעונה אחת, מאידך. אך, נראה, כי בישראל מעדיפים לשדר תוכן שהופק אי שם בתחילת שנות האלפיים (ולא מעט מהם אף משנות ה-90 וה-80) בריטואל קבוע ומתיש.
למען ההגינות יש לומר כי בשנתיים האחרונות ערוץ "כאן חינוכית" (שהחל לשדר לפני קצת יותר משנתיים עם סגירת "החינוכית" והחלפתו בערוץ מטעם התאגיד) שידר בישראל שני סרטי אנימציה (שדובבו לעברית) ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. לפני כשנתיים שודר הסרט "הכוכב של אנדרה וטאטי" ובשנה שעברה שודר הסרט "צ'יקה, הכלבה בגטו"). עם זאת, שאר שידורי הערוץ הינם שידורים חוזרים מתוכניות שהופקו לפני שנים רבות, ולא מעט מהם אינם רלוונטים לקהל הצופים המיועד של הערוץ המחודש.
כאשר צעירים וצעירות בימינו מבלים ומבלות שעות רבות בצפייה מול מסך הטלוויזיה, הגיע הזמן שערוצי הטלוויזיה והחברות המספקות שידורי טלוויזיה בישראל ישתמשו בכוח הרב שהופקד בידיהם ובידיהן לטובה (בעזרת שינוי סוג התוכן אותו הם והן מחליטים ומחליטות להפיק, למשל), וכולי תקווה שאכן יתבצע שינוי עד לשנה הבאה.
* * *
ניסיתי לקבל את תגובת החברות להפסקת השידורים בערוץ "דיסני" ביום הזיכרון לשואה ולגבורה דרך חברות הטלוויזיה הישראליות המשדרות את הערוץ ("סלקום TV", "yes" ו"HOT").
מחברת "HOT" לא נמסרה תגובה.
חברת "yes" טוענים כי:"דיסני ערוץ חיצוני שאחראי באופן עצמאי על התכנים המשודרים אצלנו בYES ובשאר החברות שבהן הערוץ משודר". לגבי סגירת ערוץ הילדים מטעמה השנה מסרה החברה כי: "אכן שודרו בערב סרטי שואה בערוץ yes5, אך לא בכל שנה ולא תמיד יום שידורים מלא. השנה חלק גדול מסרטי הילדים שעוסקים בנושא לא זמינים מבחינת זכויות שידור. ניקח את הנושא לתשומת ליבנו לשנה הבאה".
מחברת "סלקום TV" נמסרה תגובתו הרשמית של ערוץ דיסני, ללא התייחסות לטענה שהצגתי: "לוחות השידור של ערוץ דיסני מתעדכנים על בסיס קבוע, בהתאם לזמינות התוכן, התאמתו לקהל היעד וזכויות יוצרים".
מפניות הציבור ב"כאן תאגיד השידור הישראלי" בנוגע לשידור תכנים חדשים ביום השואה והגבורה הקרוב בערוץ "כאן חינוכית" נמסר כי: "גם השנה ישודר הסרט 'הכוכב של אנדריאה וטאטי', תשודר עצרת תנועת הנוגע, שידור חי מיד ושם. גם הסדרה 'הבובה הזו הצילה אותי'* תשודר בערב יום השואה וביום השואה עצמו".
אגב, התוכנית "הבובה הזו הצילה אותי" הופקה ע"י "החינוכית" לפני שנים רבות, אך כוונה מלכתחילה לצופים המבוגרים ולא לקהל היעד הנוכחי של הערוץ "כאן חינוכית".
בן 18 מהמרכז, מתעניין בסיפורים אנושיים ובשיחות עם א.נשים מגוונים.ות, המלווה בהתעסקות מסיבית ובקריאה רבה בכל הנוגע לחברה הישראלית על כל גווניה ומרכיביה.
בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא, שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם נאמר להם, שלילדם יש "בעיית תקשורת".
משפחה, שהופנתה למעבדתנו למחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם, התאימה למחקר – למעט בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. בשיחה עם הצוות המאבחן ובדו"ח האבחון נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת"
המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת, שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.
כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים, שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.
השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל.
לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו אילו מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.
אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.
אפשר להניח, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מאמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך כאשר נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה
בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי התאריך שצוין בשבוע שעבר, ב-2 באפריל, הוא יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם.
מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.
ד"ר ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה. צילום: ארקדי ורונין
המהפכה של תל אביב
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם