מערכת היחסים בין ישראל ואיראן שינתה את פניה בשנים האחרונות. ממצב שבו המדינות החליפו מהלומות ביניהן בעיקר באמצעות פרוקסי (שלוחים), המערכה שבין המלחמות (המב"מ) יצרה מצב שבו שתי המדינות מתחככות בצורה ישירה וללא מתווכים.

מערכת היחסים בין ישראל ואיראן שינתה את פניה בשנים האחרונות. מחילופי מהלומות בעיקר באמצעות פרוקסי, המערכה שבין המלחמות יצרה מצב בו שתי המדינות מתחככות בצורה ישירה וללא מתווכים

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הזירה הסורית בה שתי המדינות מנהלות את העימות הישיר הראשון ביניהן היתה מאוד נוחה לישראל. בזירה זו ישראל נהנית מעליונות אופרטיבית ומודיעינית, אשר איפשרה לה לפגוע בצורה יעילה במוקדי הכוח של הנוכחות האיראנית בסוריה ולשבש את מאמצי ההתבססות של טהראן במדינה זו.

נראה שאירועי המערכה שבין המלחמות והחיכוך הישיר והראשוני אל מול כוחות איראנים, ובעיקר התגובה המינורית של איראן למהלכי ישראל בזירה זו, רידדו מאוד את תפיסת האיום של ישראל אל מול איראן. ממדינה שהיתה "מעבר להרי החושך" ואשר כל פעילות ישראלית נגדה היתה חשאית וממודרת, הפכה הפעילות הישראלית אל מול התבססותה של איראן בסוריה לגלויה ובוטה.

אירועי "המערכה הימית" בין ישראל ואיראן הינם המשך ישיר לשבירת הטאבו ביחס לאיראן בקרב ההנהגה המדינית והצבאית של ישראל. במקום לשמר את מרכיבי המערכה ופעילותה בסוד גמור, במטרה להטעות את האיראנים ולייצר להם מרחב הכחשה כדי למנוע תגובה של טהראן לפעילות זו, נראה  שישראל ממשיכה במגמה של מתן פומביות לפעילותה כנגד איראן.

אולם, ראוי לציין כי אסור להשוות בין פעילות ישראלית כנגד ההתבססות הימית בסוריה לפעילות בים האדום, "בחצר האחורית האיראנית". בניגוד לפעילות בסוריה, סובלת ישראל מנחיתות באיזור המפרץ. נחיתות זו מקשה ותקשה מאוד על להגן על נכסי ישראל באיזור ובעיקר להגן על ספינות שאמורות להגיע לחופי ישראל מאיזור זה.

בפעם הראשונה, ישראל מוצאת את עצמה מתקרבת לעימות צבאי אל מול איראן באיזור בו ידה עלולה להיות על תחתונה. נראה כי מקבלי ההחלטות, שהתרגלו לעליונות הישראלית בפעילות אל מול סוריה, לא מבינים כי הבחירה באיזור המפרץ כזירת פעילות צבאית מצד ישראל עלולה לחזור ולפגוע כבומרנג, לאור הנוכחות האופרטיבית והמודיעינית של איראן באיזור.

במקום לשמר את מרכיבי המערכה ופעילותה בסוד גמור, כדי להטעות את האיראנים ולייצר להם מרחב הכחשה שימנע תגובה של טהראן לפעילות זו, נראה שישראל ממשיכה במגמת  מתן פומביות לפעילותה כנגד איראן

לאור מהלכי ישראל ובעיקר הפרסום הרחב לו הם זכו, איראן תגיב לפעילות של ישראל מולה. בסל הכלים האיראני ישנן מספר אפשרויות פעולה באיזור המפרץ (המשך הפעילות כנגד ספינות שאמורות להגיע לחופי ישראל), אך איראן יכולה גם להשתמש במאחז הימי שיש לחזבאללה בלבנון ולנסות ולפגוע בישראל בחצר האחורית שלה.

ככלל, חשוב לציין כי ככל שהחיכוך הישיר בין ישראל ואיראן מועצם, כך גוברים הסיכויים שחזבאללה עלול להצטרף למערכה זו, בסיוע כזה או אחר לאיראנים (אופרטיבי או מודיעיני).

הרצון של ישראל להשפיע על מאמצי המעצמות לחזור להסכם הגרעין מובן ומוכר, אך ספק אם פעילויות אלו ישפיעו על רצון זה. יתרה מכך, הפרסומים הפומביים בארצות הברית על הפעילות הישראלית כנגד איראן מעידים על חוסר שביעות הרצון בוושינגטון ממהלכיה של ישראל, וביקורו של מזכיר המדינה האמריקני בירושלים מהווה סממן נוסף לכך. דומה שהממשל לא יהיה סלחני ביחס לנסיונות ישראל להכשיל את המו"מ, נסיונות שמלכתחילה השפעתן על המו"מ היא מוגבלת.

גם בפן האיזורי, ישראל עלולה למצוא את עצמה בבדידות מזהרת, שכן למרות החשש של מדינות המפרץ מאיראן, הן חוששות יותר להקלע לעימות לא להן. לכן סביר שהן לא יתמכו או ייסעו לישראל (בוודאי שלא בפומבי) אם המצב במפרץ יתדרדר ונכסים ישראלים יפגעו.

בשורה התחתונה,

מהלכיה של ישראל מול איראן ובעיקר הפומביות של מהלכים אלו, מביאים את שתי המדינות לסיפו של עימות דווקא באיזור בו ישראל נמצאת בנחיתות של ממש.

לאור מהלכי ישראל ובעיקר הפרסום הרחב לו הם זכו, איראן תגיב לפעילות של ישראל מולה. ככל שהחיכוך הישיר בין ישראל ואיראן מועצם, כך גוברים הסיכויים שחזבאללה עלול להצטרף למערכה זו, בסיוע כזה או אחר לאיראנים

על ישראל לקחת את המערכה אל מול איראן כמה צעדים אחורה, ולתכלל מחדש את מאמציה מול איראן. זאת מתוך הבנה, שהפעולות הספורדיות שמתרחשות במפרץ ובאיזורים אחרים לא רק שלא יעצרו את איראן, הן עלולות להוביל את ישראל לתסבוכת חסרת תקדים מול ארצות הברית ולעימות לא רצוי עם איראן (ואולי חזבאללה).  

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).