העדויות הקשות נגד יו"ר זק"א, יהודה משי זהב, והעולה מן הדברים ש"כולם ידעו", "כולם הזהירו", "מי לא שמע על זה?", מציפות למעלה נושא שאף אחד לא אוהב לחשוב עליו, במיוחד אף אחת.
חשד במשטרה: אישי ציבור ידעו עם המעשים של יו"ר זק"א – ושתקו • @omrimaniv עם הפרטים >> https://t.co/CuOLMuEDeb pic.twitter.com/jyou8sEuok
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי— חדשות 13 (@newsisrael13) March 15, 2021
כן, כמובן שגם במגזר החרדי יש אונס ויש פדופיליה ויש הטרדות. אין מגזר שנקי מזה. מה שקורה אצל חרדים יותר (יותר, כי גם אצל חילונים הוא קיים) – אלו ההשתקה, האשמת הקרבן ואי הלגיטימציה לספר ולחשוף את הפגיעה. ההבדל הזה הוא הבדל קריטי, לא פחות מזה.
כמובן שגם במגזר החרדי יש אונס ופדופיליה והטרדות. אין מגזר שנקי מזה. מה שקורה אצל חרדים יותר (יותר, כי גם אצל חילונים הוא קיים) – אלו ההשתקה, האשמת הקרבן ואי הלגיטימציה לחשוף את הפגיעה. הבדל קריטי
נתחיל בזה שאין חינוך מיני. לא שומעים על מין ולא על מוגנות. היום יש כן ביקורים בחלק מבתי ספר והחיידרים, בסביבות גיל 11, ובהם מזהירים לא ללכת עם זרים, לא לאפשר מגע בך, לדווח מיד על כל איום או כל מקרה חריג. גם ההסברים האלו לא מלווים בהסבר מיני בסיסי על המתרחש בגופך, על נפלאות וקסם המגע המיני, על אמצעי מניעה. הם תורמים לחרדה כללית, למבוכה, לאי הבנה של מה שמתרחש בגופך וממילא תיעוב עצמי על רצונות וחשקים שמגיעים בגיל הנעורים.
לפי מחקרים רבים, רוב מעשי האונס והפגיעות המיניות, בוודאי בגיל צעיר, הם מאנשים מוכרים ומקרובי משפחה. לכן האזהרה לא ללכת עם זרים מועילה מעט מאד. הבעיה מגיעה ממורים בחיידרים, ממורות, ממורים בתיכונים, מדודים, מסבות, לעיתים מאבות ומאחים. לא הזהירו אף ילד וילדה לא להשמע להם או לא לתת להם לנגוע.
וכאן מגיע החלק הבעייתי והכואב. תשתדלו להבין, כי זה רחוק מתפיסתכם. בעולם החרדי מודדים דברים בקנה מידה של אסור ומותר. ההלכה והתורה הן המפתח לחיים. הרבה דברים יפים מגיעים מההסתכלות הזו: חסד ותמיכה, כיבוד הורים, מאמץ לא להעליב, לא לנקום, הקדשת זמן לעניינים שברוח, צדקה לעניים, ותרנות, המנעות מגניבה, המנעות מגרימת נזק. כל אלו באים בהדגש על קיום המצווה, "מצוות שבין אדם לחברו". התורה והאלוקים הם הדורשים ממך יחס ראוי לסביבתך.
קיום יחסי מין עם אשה, בכל גיל, שלא טבלה במקווה אחרי נידתה, הוא איסור חמור מאד. חייבים עליו ב"כרת" אם נעשה בידיעה שלא טבלה. בהסתכלות החרדית זה לב העניין: נעברה עבירה חמורה מאד. מכאן נובע שאם היא טבלה (גם אם היא ילדה שטרם קיבלה מחזור, עליה לטבול), אז קרה "משהו לא צנוע" ועלול להיות מדרון חלקלק ומה זה העיסוק הזה בנשים והיצר הרע, הוי, היצר הרע – אבל אלו טפלים לעניין העבירה.
ואם מדובר בגבר, בכל גיל, אז יחסים עם גבר אסורים באיסור חמור, אבל מזמוזים ברמות שונות, ולחץ על נערים לנגוע ולענג, לכאורה אינם עבירה הלכתית. לאנוס גויה אינו עבירה הלכתית. במקרה של בגידה בנישואים, אם בגד עם אשת איש, זה איסור נאיפה ולזה מתייחסים בעיקר, לא לבגידה. האיסור הוא הצרה הנידונה והמשמיצה אותו. אם בגד לא עם אשת איש, ההתייחסות תהיה הרבה יותר סלחנית.
רוב הפגיעות המיניות, בוודאי בגיל צעיר, הן מאנשים מוכרים. לכן האזהרה לא ללכת עם זרים מועילה מעט מאד. הבעיה מגיעה ממורים בחיידרים ובתיכונים ומקרובי משפחה. לא הזהירו אף ילד וילדה לא לתת להם לנגוע
הסתכלות כזו משאירה מעט מאד מקום לפגיעה האנושה בנפש ובגוף הילד או הילדה. לא חושבים על כך, לא מבינים זאת, לא רואים זאת כך. כמו שאינך חושב על הכוס שאתה מקמט וזורק לפח, לא כי אתה רע, כך אם לא הורגלת לראות ולהבין ולחשוב על הצד שלהם, ולא לימדו אותך מה זה גורם, איך זה הורס ופוגע ומצלק, לא תדע זאת, או שזה יהיה רק בשולי תודעתך.
ואלו לא רק הפוגעים. זו המערכת. גם הרבנים ואנשי החינוך, ביניהם אנשים נפלאים, לא חונכו לחשוב על הצד הנפגע בלי קשר לעבירה. גם המורות ונשות החינוך. ועל כן לא רק הפוגעים לא שמים לב לכך, אלא גם הנפגעים.ות מרוכזים בעיקר בענין העבירה. ממנה הם חוששים, אותה הם מסתירים, בה הם אשמים. אין להם לגיטימציה לחוש את הפגיעה והניצול. אין תיעול ושיום ואין הצדקה לרגשות הקשים, להרס הפנימי.
בסרט "ידיד נפש", שהופק על יסוד ספור אמיתי וחמור של פדופיליה לאורך שנים, והגיבור גם שיחק בו, יש שורות פתיחה שהממו אותי והביאו אותי להרבה מאד מחשבה. מאיר בר מבטא בהקדמה את כל האסון על רגל אחת: מבחינת המערכת החרדית, בחור בן 18 בישיבה, שהכיר בחורה בנסיבות כל שהן והתאהבו, קיימו יחסי מין בהסכמה וברצון הדדי, המעשה שלו חמור בדיוק כמו של בחור שהתעסק מינית עם ילד בן שש. אולי חמור יותר, כי בעל נידה.
זה שהיא רצתה ושמחה והכל טוב ומענג את שניהם? לא מעניין. עבירה! פריצות! גועל! יכניס ענייני בחורות לישיבה! לכן לא מעניין שהילד הקטן סובל ונאנק וכפוי ופגוע להמשך חייו. הבנתם? פה נמצא הגרעין הנורא של ההתנחלות בגופו של מישהו-י, ההתיישבות הצעירה. שדה העבירה הוא הקריטריון.
מבחינת המערכת החרדית, בחור בן 18 בישיבה, שהכיר בחורה והתאהבו, קיימו יחסי מין בהסכמה וברצון הדדי, המעשה שלו חמור בדיוק כמו של בחור שהתעסק מינית עם ילד בן שש. אולי חמור יותר, כי בעל נידה
מכאן מגיעה גם ההתייחסות השלילית לחושפי.ות הפגיעה. מסכן, הוא איש משפחה, חייו יהרסו. בואו נסגור את זה בשקט. אולי לא הבנת נכון, אולי הזמנת את זה. נהנית? אז מה את.ה מתלוננים? נהנית, לכן זה המשיך. ולמה לא סיפרת מיד? את.ה אשמים בזה שזה קרה הלאה, ולא רק לכם. הרב ביקש שלא תפנה.י למשטרה, זה רק יסבך אותו והוא ישב בגללך 20 שנה בבית סוהר. על מצפונך. מה תרוויחי מזה? שלא ירצו אותך ואת קרובי משפחתך בשידוכים? עדיף לסגור בשקט. שלא ידעו עליך. שכן ירצו אותך. זו קהילה חשובה, הרב ביקש שלא תדברי על זה. למה לבשת ג'ינס ועם שסע? החולצה הצמודה שלך ממש פיתתה אותו. צניעות היא אבן הבוחן של בת ישראל. הוא מחייך אליך? רוצה רק את גופך ואחר כך יזרוק אותך. גברים רוצים מנשים רק דבר אחד מגעיל שמכתים אותן לעד. את לא מעניינת אותו. מחמיא לך כדי לצוד אותך ברשתו. אחרי החתונה לבעלך יהיה מותר ואת תצווי "לתת" לו את זה, זו תהיה מצווה. עכשיו אסור ונורא ומבחיל.
כל נושא המין והמסתורין וההשתקה סביבו תורמים להשתקה ולסחרור הפנימי. הנפגע.ת לא מבינים שיש מין טוב, שמח, מענג, שגם התורה התירה ואפילו צוותה עליו. הם נגעלים מעצמם ומגופם ומכל העולם, ושנים אחר כך משלמים.ות מחיר כבד מאד של חיים לא תקינים, ממורמרים. רבים מאד מהנפגעים הופכים להיות פוגעים בעצמם. זה תהליך מוכר ועצוב.
פה ושם נחשפות פרשות בגדול. משגיח בישיבה מצויינת שבמשך שנים קיים יחסים עם אחייניות, ורימה אותן שכך אמר הרב וזה טוב עבורן ואסור לספר וכו' וכו'. החשיפה הזו הכתה גלים. הוא נשפט ויושב בכלא לשנים רבות. או רב חשוב מאד, מורה בכיר בסמינר לבנות, מחבר ספרים תורניים, התפוטר במפתיע מהעבודה, אחרי שבנות התלוננו על נגיעות. סיבת עזיבתו לא נודעה. או יועץ חשוב ומוערך התגלה כמפתה וכנוגע. בשקט טופל הדבר. בלי מעצר, בלי ענישה. משתדלים לא לשלוח אליו יותר ליעוץ.
גם ההורים מתקשים מאד לתפקד כשילד בא עם סיפור פגיעה. שוב, זה נכון בכל העולם, אבל כאן הסיבוך הוא עם העבירה, השידוך, הקהילה. הורים שלא מאמינים או מאשימים – מעמיקים את הפגיעה. קהילה שמתייצבת לצד התוקף, מחמירה מאד את הפגיעה. הנפגע מאשים את עצמו ומצטרף למאשימים החיצוניים ומזה אין מוצא.
הגנה במשך שנים על הגברת לייפער תרמה גם היא לקשר ההשתקה ולהאשמת הקרבנות. גם התייצבות שרים חרדיים לצד הרב ברלנד ופוגעים נוספים – מעמיקים את הפגיעות ומעוותים את המערכת והנפשות.
גם ההורים מתקשים לתפקד כשילד מספר על פגיעה. זה נכון בכל העולם, אבל כאן הסיבוך הוא עם העבירה, השידוך, הקהילה. הורים שלא מאמינים – מעמיקים את הפגיעה. קהילה שמתייצבת לצד התוקף, מחמירה מאד את הפגיעה
בשנים האחרונות פועל ארגון חרדי "לא תשתוק", שמטפל מצויין בתלונות המגיעות אליו ונותן לווי וגיבוי לנפגעים.ות. זה בהחלט שינוי לטובה שנותן תקווה. אליו חבר ארגון "מגן" שמספק הגנה מקצועית ומשפטית לנפגעים.ות. ל"לא תשתוק" יש גם דף פייסבוק פעיל. לרוב הנוער החרדי ובוודאי לילדים אין גישה לפייסבוק, ובכל זאת יש תועלת ויש הדהוד מידע. יש גם רבנים שמבינים, נשות חינוך שמבינות, ופועלים כראוי וכנכון בהתייחסותם. יש גם סיפורים מרגשים על התייצבות לצד נפגעים.ות. עדיין מדובר במיעוט.
שינוי הסברתי לכל הרמות ולכל הגילאים יוכל לעשות המון. הסברה להורים, למורים.ות, לרבנים. לדבר על הצד הרגשי והנפשי של הפגיעה, בלי קשר לעבירה ולא עבירה. להביא התייחסות לילד.ה ולנער.ה ולאיש.ה כאל בני אדם, שחושבים ורוצים וחולמים, וכל הטרדה ופגיעה ואונס הורסים ופוצעים אותם. גם הרבנים והמורות צריכים לעבור סדנה כזו, שתדבר על הצד האנושי, של הפוגע והנפגע, ותסיט מסך מהדבר הכל כך בסיסי הזה, שקוראים לו: בני אדם.
מצורף שיר שמופיע בעמוד של "לא תשתוק" בפייסבוק.
@tzviki fleishmanילדה קטנה, נשמה גדולה ❤️(בהשראת שיחת טלפון עם נפגעת)
Posted by לא תשתוק on Sunday, April 11, 2021
ולסיום – אלו העמודים שהתקשיתי לכתוב, יותר מכל דבר שכתבתי בחיי, והרבה יותר משכתבתי – לא כתבתי.
אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם