בתחילת השבוע שעבר הודיעה עיריית תל אביב על סיכום שיאפשר לבימה להמשיך לפעול כתאגיד עירוני. ההצגה בתיאטרון הלאומי תוכל להימשך אחרי שהושגה הסכמה של ועדי העובדים, ההסתדרות ואיגוד השחקנים שח"ם.
ראש העיר רון חולדאי יזכה למכפיל כוח משמעותי לעיר שזוכה במוסד המוביל של התרבות החילונית בישראל, עם שלושה תיאטראות מובילים בבעלותה: הקאמרי, בית ליסין והבימה.
שר התרבות חילי טרופר, שחתום על ההודעה, הביע את שמחתו על המתווה. המסך אמנם לא ירד על הבימה, אבל למדינה יש מעט מאוד במה להתגאות במהלך הזה, שבסופו היא נקייה מאחריות כלפי המוסד הלאומי שיעבור לאחריות העיר העשירה בישראל.
התאגיד העירוני החדש יקום אחרי שיינתן לו אישור ממשרד הפנים, ומי שישלמו את המחיר הם בעיקר הספקים השונים שיקבלו רק 15% מהכספים שחייבים להם ובפריסה לעשר שנים, כפי שנקבע בהסדר הנושים שאושר באוקטובר 2020, והשאיר הרבה מאוד יוצרים זועמים.
"הסדר הנושים הוא בושה ושם את האדם היחיד בסוף, כי מי שהכריע לטובתו היו בעלי החוב הגדולים", אומר אחד היוצרים שעבד עם התיאטרון במספר הפקות, ועדיין חייבים לו 70 אלף שקל.
"האנשים שרומו בצורה בוטה ונתנו את היצירות שלהם עדיין לא ראו מההסדר הזה שקל. זו הייתה פירמידה. המשיכו לגלגל הפקות ולהוציא כספים שאין עד שהגיעו לחדלות פירעון. בשלב מסוים התעקשתי לקבל כסף מיידית בחשבון לפני שאני מתחיל לעבוד על הפקה חדשה".
"האנשים שרומו בצורה בוטה ונתנו את היצירות שלהם עדיין לא ראו מההסדר הזה שקל. זו הייתה פירמידה. המשיכו לגלגל הפקות ולהוציא כספים עד שהגיעו לחדלות פירעון"
חייך, אכלת אותה
ההנהלה הקודמת השאירה את הבימה עם חוב שממדיו הלכו והתבהרו כשמונו הנאמנים בבית המשפט: מעל 100 מיליון שקל, מהם 12 מיליון שקל לבנק לאומי, 21.5 מיליון שקל לעובדים, 35 מיליון שקל ליוצרים וספקים שונים ועוד 30 מיליון שקל למדינה.
חלק מהיוצרים והנושים ניסו להתנגד להסדר ורצו לתבוע את המדינה על התנערות מאחריות כלפי התיאטרון שהיה תחת חסותה. אחת הטענות כלפי משרד האוצר היא שהחל מאמצע שנות ה-90 חלק מההזרמות הכספיות לתיאטרון ניתנו כהלוואה שתשלומי הריבית בגינה יעיקו עליו עוד שנים רבות.
אך השופט איתן אורנשטיין, אז נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסק שיש לאשר את הסדר הנושים שאמור לתת לבעלי החוב החזר קטן במקום אפס. "שוכנעתי שהבימה חברה מדממת. היא חייבת כספים לבנקים, למדינה, לספקים, לנותני שירותים ופיזרה צ'קים שאין להם כיסוי", הוא כתב בהחלטה לאשר פירוק זמני בנובמבר 2019.
מאז ההחלטה מונה נעם סמל למנכ"ל בפועל ואושר ההסדר שלפיו התיאטרון יעבור לעירייה שתעביר 1.5% מהמחזור השנתי לנושים על פני תקופה של עשר שנים. המדינה תהיה מוגנת מתביעות עתידיות.
במקביל לכך, יש כאלה שעדיין מחכים להחלטת הנאמנים באשר למעמדם. עו"ד דרור דוד נחום המייצג 34 יוצרים שתבעו הכרה כעובדי התיאטרון אומר: "מחציתם כבר הוכרו, ולגבי השאר מחכים להחלטת הנאמנים".
אחד היוצרים שנותרו עם הפסד כבד הוא השחקן נתן דטנר. "זה פשוט וכואב – התיאטרון חייב לי מאות אלפי שקלים ומכאן והלאה הופך לגוף חדש כשכל החובות נשארים מאחור, ועליהם הגשנו תביעות", הוא אומר לזמן ישראל.
"ההיגיון אומר – קודם תחזירו מה שצריך לבעלי החוב ואז תפתחו מחדש, אבל בבית משפט אין צדק. יש דין, וכדי לא לסגור את הבימה החליטו ככה, ואנחנו אלה שאכלנו אותה. במפורש אכלנו אותה".
"ההיגיון אומר – קודם תחזירו מה שצריך לבעלי החוב ואז תפתחו מחדש, אבל בבית משפט אין צדק. יש דין, וכדי לא לסגור את הבימה החליטו ככה, ואנחנו אלה שאכלנו אותה. במפורש אכלנו אותה"
הבימה נותרה חייבת כספים לא מעטים גם לשחקן יעקב כהן. "השאירו אותי עם חוב של 385 אלף שקל", הוא אומר. "מונו נאמנים, החליפו את ההנהלה, מאז הייתה גם קורונה ולא חזרתי לשם.
"החוב שהשאירה ההנהלה הקודמת, 100 מיליון שקל, זה מטורף לגמרי, אני לא יודע איך זה קרה, אבל עכשיו התיאטרון מתחיל לעבוד וזה מה שחשוב. אני אעבוד בהבימה כל עוד אפשר, בטוח שאני אחזור לשם".
דטנר משווה את מצבו לבנק, שטייקון חייב לו הרבה מאוד כסף. למרות ההפסד הכבד, לצד המלווה אין ברירה אלא לעודד את החייב להמשיך לפעול גם בצורה מלאכותית כדי שיוכל להמשיך לשרת את החוב.
אלא שכאן לא מדובר בבנק כי אם ביוצרים שגם ככה נאבקים לשרוד בשגרה, ובוודאי אחרי השנה החולפת שהשביתה אותם מפעילות. על רקע זה, לדטנר יש מלים טובות לעיריית תל אביב והרבה פחות מזה למדינה.
"אני מברך מאוד על הצעד של רון חולדאי. אם יש דבר שהבימה זקוקה לו זה הפתרון הקיים. מצד הממשלה הרבה יותר מסובך לבוא ולעזור וזה שהעירייה והעומד בראשה ייקחו את התיאטרון תחת השגחה של תאגיד עירוני כנראה יבטיח הרבה מאוד שנים טובות של שקט ויצירה".
לא מוזר לך שהתיאטרון הלאומי יהפוך למוסד עירוני?
"המחויבות הלאומית לא השתנתה. מה שהשתנה זה רק בעל הבית, וזו בדיוק הבעיה: כל הזמן אמרנו, זה נקרא תיאטרון לאומי ומן הראוי שממשלת ישראל תבין שמדובר במשכן תרבות לאומי, ששווה ערך ל'יד ושם' או לנבחרת ישראל בכדורגל. זה תוצר לאומי שצריך לדאוג לו והוא יחזיר תרבות שמדברת לעם.
"זה נקרא תיאטרון לאומי ומן הראוי שממשלת ישראל תבין שמדובר במשכן תרבות לאומי, ששווה ערך ל'יד ושם' או לנבחרת ישראל בכדורגל. זה תוצר לאומי שצריך לדאוג לו והוא יחזיר תרבות שמדברת לעם"
"נתנו לתיאטרון לשקוע בחובות לא הגיוניים. אז זה היה או לסגור – שזה סקנדל מטורף כי אין בעולם מדינה דמוקרטית בלי תיאטרון לאומי – או להמשיך ככה".
דף חדש ולא ממש נקי
הבימה הוקמה לפני 104 שנה במוסקבה, היגרה ליפו ב-1928 והוכרזה כתיאטרון לאומי ב-1958. באותן שנים התיאטרון ניסה ללחוץ על ראש הממשלה בן-גוריון לקבל מעמד של מוסד ממלכתי כך שהתואר יבוא עם הגדרה ברורה לתקציב שבצידו. זה לא קרה וההכרה נותרה ברמה הסמלית בלבד.
כך קרה שבעשורים האחרונים התדרדר מצבו של הבימה ונחתמו שלושה הסכמי הבראה שלא צלחו. לפני חמש שנים מבקר המדינה מתח ביקורת קשה על המנכ"לית הקודמת, אודליה פרידמן, בגין כשלון ביישום ההבראה, הפקות ברמה ירודה, ואי העברת כספי פנסיה וביטוח לאומי עבור העובדים.
אי הסדרים שפורטו שם היו בהיקף בלתי נתפס עבור מוסד שממותג כלאומי. בין היתר צוינו אי-העברת תשלומים ליוצרים מחו"ל באופן שעלול היה לגרום להכפשת שמה של ישראל בעולם, מוסר תשלומים ירוד ליוצרים ושחקנים מישראל ואפילו אי העברת כספים מהעובדים למס הכנסה, "פעולה חמורה שמוגדרת כעבירה פלילית", לשון המבקר.
הדף החדש אמור להשאיר את כל זה מאחור. הבימה חידשה את ההצגות, וכעת מחכים שם לקבלת האישור ממשרד הפנים כדי להפוך לתאגיד עירוני. עיריית תל אביב תקבל את מלוא הבעלות על התיאטרון והאולם שלפי הערכה שהשמיע נציג שלה בבית המשפט, יסבו לה הפסד כספי בסדר גודל של 6 מיליון שקל בשנה, לפני שיפוץ שיצטרכו לעשות שם בעלות של כ-15 מיליון שקל.
נעם סמל יכהן בתפקיד לפחות שנה וחצי אחרי שהתאגיד יהפוך לרשמי. "הנאמנים ואני התגלגלנו עד לפני כמה שבועות עם הקורונה, ויחד עם נציגי משרד התרבות והעירייה פתרנו את כל הפלונטרים שהיו מול האוצר, המשפטים, בנק לאומי, בנק המזרחי והנושים האחרים. כל הדברים האלה לאט-לאט נפתרו כשעיריית תל אביב נכנסה יותר ויותר לתמונה".
מה הייתה אבן הנגף הכי קשה בדרך להרמת המסך?
"הכי קשה היה לשכנע את משרדי האוצר והתרבות לוותר על החוב שכביכול הבימה הייתה חייבת למדינה, כ-40 מיליון שקל. כל פעם שרים מתחלפים וקרה נס שחילי טרופר התמנה לשר. הוא הלך איתנו עקב בצד אגודל לחשב הכללי באוצר, לכונס הנכסים הרשמי, לפרק כל את המטענים בליווי בית המשפט.
"הכי קשה היה לשכנע את משרדי האוצר והתרבות לוותר על החוב שכביכול הבימה הייתה חייבת למדינה, כ-40 מיליון שקל. כל פעם שרים מתחלפים וקרה נס שחילי טרופר התמנה לשר"
"היינו שם אולי 15 פעם במסגרת הסדר הנושים. זה מאוד קשה להביא יוצרים ושחקנים ואמרגנים ואנשים נוספים שנפגעו מהקפאת ההליכים, להסכים לחתום על ההסדר בבית המשפט, והצלחנו לקבל רוב. הסברנו להם שזה הפתרון היחיד ושאם לא – תהיה סגירה, ואז הם לא יקבלו כלום".
מה תגיד ליוצרים שעדיין חייבים להם עשרות ומאות אלפי שקלים?
"יש הרבה יוצרים, ולבי-לבי עליהם, אבל חלק גדול מהם יקבלו יחסי עובד-מעביד בביטוח לאומי לפנים משורת הדין. זה הישג של הנאמנים, של מנכ"ל ביטוח לאומי ושלי.
"הרבה מאוד במאים ומעצבים יקבלו 141 אלף שקל כל אחד, זה לא נסגר סופית, אבל זה מתקדם מאוד. רוב השחקנים והעובדים שלא שילמו להם שלושה חודשי משכורת אחרונים יקבלו חלק גדול מהחוב, וזה במשא ומתן עם הנאמנים".
אחד היוצרים אומר שהתיאטרון לא שילם לו על מחזה שתירגם, ושימשיך להציג.
"לבי-לבי עליו. כולם חברים שלי ואני בעדם, אבל אם אני לא בא והנאמנים לא באים יש אפס. בעוד עשר שנים מישהו אחר יוכל לקחת את המחזה, זה נכס הון שלו, אבל ברור שכואב לו בלב בבטן ובכיס".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם