על חשיבותה של האג'נדה

יאיר לפיד ונפתלי בנט ביום השבעת הכנסת ה-24, 6 באפריל 2021 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
Marc Israel Sellem/POOL
יאיר לפיד ונפתלי בנט ביום השבעת הכנסת ה-24, 6 באפריל 2021

לראש הממשלה בנימין נתניהו, יתרון גדול על יריביו – יש לו אג'נדה. לא חשוב אם טובה או רעה – בכל מה שקשור במאבק הפוליטי. מה שחשוב זה שהוא מוביל את סדר היום הלאומי, והערכים שהוא צורב מסייעים לו ומקשים על יריביו. מה גם שיריביו עדיין לא הפנימו את חשיבותה של "האג'נדה".

מהי האג'נדה של נתניהו? איך נאמר זאת במילים עדינות? סמול הוא רע, ימין הוא טוב. וכל מי שלא עם נתניהו הוא סמול (גנץ – שהיה הרמטכ"ל של נתניהו, יאיר לפיד – שרואה עצמו כמרכז-ימין, ליברמן – המתנחל מנוקדים, גדעון סער – שקרא לחוק הלאום חוק יסוד ואפילו סמוטריץ' הימני-קיצוני הפך לתומך סמול בפוטנציה)

איך זה מקנה לו יתרון ומקשה על יריביו? בכך שמול היומרה להקים ממשלת ימין מלא-מלא, כדי שחלילה הסמול לא ישתלט על המדינה, אין למחנה השינוי (שינוי למה? שינוי למי?) אג'נדה לעומתית. אומנם יאיר לפיד אמר משהו על גוש האחדות, וזה טוב שאמר, אבל השתתק.

"אחדות" יכולה להיות האג'נדה הלעומתית, אבל צריך לדבוק בה, ולומר אותה באותה עוצמה כמו את האג'נדה של "סמול הוא רע וימין הוא טוב".

כאשר אנו בוחנים כעת את המגעים על הקמת ממשלה חדשה אנו רואים שמנהיג ימינה, נפתלי בנט, עדיין מחוייב, למרות האירועים האחרונים, לשאת ולתת עם נתניהו, כי האג'נדה המושלת בכיפה היא של סמול-ימין, ולא של אחדות. אילו האחדות הייתה האג'נדה הקובעת – הוא היה מחוייב ללכת לממשלת האחדות, בראשות לפיד, ולא לממשלת הפילוג (הנה סיסמא: העם רוצה אחדות, ולא רוצה פילוג).

אפשר לומר כי לפיד עלול להפסיד את ראשות הממשלה כי איחר בהצבת האג'נדה הלעומתית, וגם אותה הוא לא ממנף בעוצמה הראויה.

ואפילו כאשר הוא מקיים מגעים עם לפיד, האג'נדה של סמול-ימין מחייבת את בנט לקבל יתרון בחלוקת התיקים ל"ימין" על חשבון המפלגות שיש להם יותר מנדטים משלו, כי הם "סמול".

לפיד גילה באיחור את האג'נדה הנכונה, והוא חייב לדבוק בה ולהעצים אותה, כי אג'נדה היא יותר מתעלול פירסומי – היא תוכנית עבודה, ויותר מכל ישראל זקוקה כעת לתוכנית עבודה של אחדות ושיקום.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לבנט יש יתרון מאחר והקהל שלו פחות סבלני ומרשה לעצמו להגדיר את עצמו כ״לאומי״ לעומת האחרים. כמו שמורה מקדישה יוצר זמן לילד המופרע של הכיתה ואם היא חכמה היא תתן לו מתנה קטנה בשקט. למה? כי... המשך קריאה

לבנט יש יתרון מאחר והקהל שלו פחות סבלני ומרשה לעצמו להגדיר את עצמו כ"לאומי" לעומת האחרים. כמו שמורה מקדישה יוצר זמן לילד המופרע של הכיתה ואם היא חכמה היא תתן לו מתנה קטנה בשקט. למה? כי מגיע לו? מגיע לו הכי פחות, אבל הוא הכי משוגע.
מחנה השינוי, השינוי ממשפחת הקריזה והצעקות, אם עדיין לא שמעת, מוען לשלם יותר, הוא הילד האחראי בכיתה החנון הטוב שמשלם על כך את המחיר.
הבריונות שולטת וקובעת את הטון

עוד 306 מילים ו-1 תגובות
סגירה