בחירות לא מספיקות

.יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מגיע לפגישת ההנהגה הפלסטינית ברמאללה, אוגוסט 2020 (צילום: Flash90)
Flash90
.יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מגיע לפגישת ההנהגה הפלסטינית ברמאללה, אוגוסט 2020

בזמן שאנו מתחילים להפנים (שוב) את  אי ההכרעה שבבחירות הרביעיות שקיימנו זה עתה, תוך שנתיים, הרשות הפלסטינית מתכוננת לקיום בחירות לראשונות מאז 2006, שאמורות היו להיערך ב-22 במאי לפרלמנט (PLC), בהנחה שלא יידחו או יבוטלו, ובהמשך גם לנשיאות ולמועצה הלאומית הפלסטינית (PNC).

הבחירות בשתי החברות, הישראלית והפלסטינית, מתקיימות בזמן של משבר עמוק בשתי המערכות הפוליטיות. שתיהן, גם הישראלית וגם הפלסטינית, לא מסוגלות לתת לציבור שלהם מענה הולם למטרה עבורה הן הוקמו: הקמת מדינה דמוקרטית בגבולות קבועים ומוכרים.

הבחירות בשתי החברות, הישראלית והפלסטינית, מתקיימות בעת משבר עמוק במערכות הפוליטיות. שתיהן לא מסוגלות לתת לציבוריהן מענה למטרה לשמה הוקמו: מדינה דמוקרטית בגבולות קבועים ומוכרים

מדינת ישראל הוקמה אומנם, אך גבולותיה, אחרי 73 שנה, עדיין לא מוכרים. פלסטין כלל לא הוקמה ולא נראית באופק. ישראל, על אף העמדות הברורות של כל הקהילה הבינלאומית ללא יוצא מהכלל, ממשיכה להשלות את עצמה שאין כל סתירה מהותית בין הכיבוש בגדה ובמידה מסויימת גם בעזה, לטיעון שאנחנו מקיימים כאן מדינת ריבונית דמוקרטית.

הפלסטינים מצידם ממשיכים להשלות את עצמם, למרות כל הסימנים, שבמתווה הפוליטי הקיים הם יוכלו להקים כאן מדינה פלסטינית דמוקרטית ריבונית משלהם לצד ישראל, במוקדם או במאוחר.

ההנהגה הפוליטית בשתי החברות לא למדה לנתב את הסכסוך ואת התהליכים המדיניים והכלכליים של השנים האחרונות לגיבוש חזון ברור וקוהרנטי, כל אחת לציבור שלה. כתוצאה מכך שתי החברות מוצאות את עצמן היום על סף שוקת שבורה.

הניסיון המתמשך של המערכות הפוליטיות וגם של הציבור להימנע ככל שניתן מלתת מענה משמעותי לשאלות הגורליות של הסכסוך, למי יש כאן זכויות ועל איזה חלקי ארץ, שאלות שמלוות את שתי החברות כבר מעל 100 שנה, הביא אותנו עד הלום.

אחרי רצח רבין והכישלון של תהליך אוסלו, המערכת הפוליטית היהודית-ישראלית פנתה ימינה ופנימה במגמה, בסופו של דבר, להכריע את הסוגיה, אם בכלל, בכוח ובאופן חד צדדי.

למרות הסימנים הברורים, המערכת הפוליטית הפלסטינית לא קלטה עד כמה הזמן עובד נגדה ועד כמה הניסיון להימנע מפשרות כואבות אינו מועיל ביחסי הכוחות הקיימים ובמצב הגיאופוליטי.

ההנהגה הפוליטית בשתי החברות לא למדה לנתב את הסכסוך ואת התהליכים המדיניים והכלכליים של השנים האחרונות לגיבוש חזון ברור וקוהרנטי, כל אחת לציבורה. לכן שתי החברות מוצאות עצמן מול שוקת שבורה

למה שתי החברות תקועות? זאת משום שהתהליכים הדמוקרטיים שהיו יכולים להביא לשינוי בשתי החברות אינם פועלים. בחברה היהודית/ישראלית, הם פעלו למשך שנים, אך פעילותם דעכה והיום למעשה הם הפסיקו לפעול.

בחברה הפלסטינית הם טרם התחילו לפעול. בשתי החברות הציבור הרחב אינו מסוגל לקדם את האינטרסים שלו באמת.

בחברה היהודית/ישראלית, חולשותיה של המערכת הדמוקרטית שלעולם לא גובתה כנדרש על ידי חוקה כתובה, נוצלו על ידי פוליטיקאים לתעדוף אינטרסים צרים ומגזריים של חלקי הציבור מעל אלה של כלל האוכלוסיה. התפתחות זו שנמשכה שנים הביאה לשיתוק מערכתי בתחומי שלטון רבים.

בצד הפלסטיני, הנשיא הנוכחי מחמוד עבאס, אחרי הבחירות הקודמות ב-2006 ועל רקע משבר קשה עם החמאס בעזה, הכריז כבר ב-2007 על מצב חרום, דיכא כל ניסיון להתנהלות דמוקרטית ומאז (!) פועל באמצעות צווים נשיאותיים ולא בתהליכים דמוקרטים.

התוצאה דומה בשתי החברות – אנחנו מקיימים בחירות דמוקרטיות חוזרות שלא מביאות לנו ממשלה מתפקדת שבאמת יכולה להתמודד עם האתגרים החשובים לפניהן אנו עומדים.

הרשות הפלסטינית ונשיאה פועלים בינתיים כשלטון אוטוקרטי שמנסה, לכאורה, לקיים בחירות, בעיקר כמענה לדרישות הקהילה הבינלאומית, אשר מתנה את המשך התרומות בקיומן. בשטח סיעות שונות באש"ף פועלות על מנת לקבוע את תוצאותיהן הרצויות והמוסכמות של הבחירות מראש, על ידי מהלכים כוחניים שמנסים לחלק את העוגה. הצורך לחדש וליעל את מוסדות אש"ף, להצעיר את ההנהגה, לממש דמוקרטיה ברש"פ – באמת נדחק הצידה ומשאיר את הזירה לסחר סוסים פוליטי.

ממש כפי שהבחירות הרביעיות בישראל מביאות אותנו לסחר סוסים על מנת לחלק את הכוח ככל שניתן, כאשר רצון הציבור בממשלה רחבה ומתפקדת, עם חזון ברור ומוגדר – כלל לא רלוונטי.

מימוש דמוקרטיה ברש"פ נדחק ומשאיר את הזירה לסחר סוסים פוליטי. כפי שהבחירות ה-4 בישראל מביאות לסחר סוסים בחלוקת הכוח, תוך דחיקת רצון הציבור בממשלה רחבה ומתפקדת, עם חזון ברור

שתי התנועות הלאומיות, הציונות והתנועה הלאומית הפלסטינית/אש"ף הגיעו בו זמנית לחוסר יכולת פוליטית לפעול לתקן את המצב. שתיהן כעת עסוקות מידי עם עצמן על מנת להקדיש את התשומות הנדרשות להתמודד עם האתגר העיקרי שעומד מול כולנו ומחכה לפיתרון – הסכסוך.

שתיהן, ככל הנראה, תצטרכנה לערב את הגולה שלהן הרבה יותר ממה שזה נעשה עד עכשיו. אם מדינת ישראל היא המדינה של כל היהודים ופלסטין של כל הפלסטינים, הגולה היהודית והגולה הפלסטינית, שתיהן, חייבות ליטול חלק בעיצוב הפיתרון וגם בדרבון השטח למימושו. ללא שיקום הדמוקרטיה הישראלית והקמת דמוקרטיה פלסטינית אמיתית, זה לא יקרה.

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 686 מילים
סגירה