פוליטיזציה של אסון לאומי

ראש הממשלה בנימין נתניהו תורם דם בבית החולים שערי צדק בירושלים בעקבות האסון במירון, 30 באפריל 2021 (צילום: קובי גדעון/לע״מ)
קובי גדעון/לע״מ
ראש הממשלה בנימין נתניהו תורם דם בבית החולים שערי צדק בירושלים בעקבות האסון במירון, 30 באפריל 2021

תמיד אמרו לנו שאסונות מקרבים בין אנשים. תמיד ידענו שאסונות מאחדים ומשכיחים ולו לרגע את המחלוקות, המריבות והוויכוחים.

אלא שנראה כי יש מי שמנצל אסונות לתועלתו הפוליטית, לטובתו האישית ולגריפת רווחים פוליטיים. קוראים לו הנאשם בנימין נתניהו. מבחינתו כל יום כשר לפוליטיקה בזויה, אין יום שאינו מתאים ליחסי ציבור פוליטיים. מוחו הקודח והמשובש חי פוליטיקה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע וחושב איך אפשר להפיק מכל אירוע טובה פוליטית אישית.

אמרו לנו שאסונות מקרבים בין אנשים. ידענו שאסונות מאחדים ומשכיחים ולו לרגע את המחלוקות, המריבות והוויכוחים. אלא שנראה כי יש מי שמנצל אסונות לתועלתו הפוליטית, לטובתו האישית ולגריפת רווחים פוליטיים

דווקא כשנראה שנתניהו אוכל את כל הדייסות המקולקלות והרקובות שהוא בישל בעשור האחרון ולכן סובל מהקאות ושלשולים – דווקא אז הגיע האסון הנורא הזה שעלול להפוך את המצב לטובתו.

הנחש הפוליטי הנכלולי והוותיק הזה למד לנצל כל אירוע, חיובי או שלילי, משמח או טראומטי, לטובתו האישית.

לכן לכל אלה הטוענים שזה לא יום לפוליטיקה, לא יום לוויכוחים ולביקורות נגד נתניהו וממשלתו, אומר כי דווקא היום, כן, דווקא ביום קשה כזה, כשהברזל עוד חם ולוהט, דווקא היום חובה עלינו לבקר בכל הכוח, למחות ביתר שאת, להפגין, לדרוש תשובות ולדרוש שהאחראים לאסון ולמחדל יישאו באחריות ויתפטרו.

דווקא היום עלינו לצעוק בכל הכוח שאי אפשר להמשיך כך ושהנאשם נתניהו וממשלתו חצו את הגבול בפעם המי־יודע־כמה וחייבים לתת את הדין על החלטותיהם הפוליטיות ששפכו את הדם הזה.

כן, האסון הנורא קרה רק בגלל משחקים פוליטיים אסורים, מאבקים פוליטיים ארורים בין נאשם בפלילים לממשלתו. האסון לא קרה בגלל "פקידים" כאלה ואחרים, שהוכיחו שאכן לא הם מחליטים ולא הם קובעים מדיניות אלא רק מייעצים, מי שמחליט ומי שקובע מדיניות ומציאות בשטח נמצא בדרג הפוליטי – השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שר הפנים אריה דרעי ומעל הכול, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

הם ורק הם החליטו להתעלם מהאזהרות של ה"פקידים" המוחלשים שהם כה נהנים לזלזל בהם. הם ורק הם התעלמו מדוחות מבקר המדינה בעניין ההילולה בהר מירון. הם ורק הם קבעו ואף לחצו על ה"פקידים" לאפשר לקיים את ההילולה ללא הגבלת משתתפים בתנאים בלתי אפשריים ובלתי אנושיים. הם ורק הם התנערו מאחריות לניהולו של אתר הר מירון והפקירו אותו לעמותות פרטיות שעשו בו כרצונן ללא פיקוח. הם ורק הם אחראים ישירים לאסון ולמחדל. הם לא יוכלו לצעוק שידיהם לא שפכו את הדם הזה. שפכו גם שפכו.

הם החליטו להתעלם מאזהרות ה"פקידים" המוחלשים שכה נהנים לזלזל בהם. הם התעלמו מדוחות מבקר המדינה בעניין ההילולה בהר מירון. הם קבעו ולחצו על ה"פקידים" לאפשרה ללא הגבלת משתתפים בתנאים בלתי אפשריים

הפוליטיקאים בתקופת נתניהו חיים בהרגשה שגויה שאם הם נבחרו (והם לא ממש נבחרו, אבל לצורך העניין נניח שכן) הם רשאים בשם אותה בחירה לעשות ככל העולה על רוחם. העם בחר בהם והם צריכים "לספק את הסחורה". לפי תפיסתם המעוותת, הם לעולם לא טועים, לעולם לא נושאים באחריות ולעולם לא אשמים בשום דבר. הם הרי נבחרו, לא? העם רוצה אותם, אז איך הם יכולים להיות אשמים במשהו אם העם בחר בהם? זה הרי לא הגיוני, לשיטתם.

ועוד: מכיוון שהדרג המקצועי, לשיטתם, לא נבחר, הוא אינו רשאי לנהל את העניינים ואת המדינה, לתפיסתם, ובעיקר לא לפגוע ב"משילות". השר אוחנה אף תקף בעבר את היועץ המשפטי לממשלה ואמר לו שאם הוא רוצה לקבוע אז שיתמודד לכנסת וייבחר. אין ספק, הדרג הפוליטי לא מבין לא את תפקידו־שלו ולא את תפקיד הדרג המקצועי.

ואכן גם כאן כאמור, הדרג המקצועי לא קבע מדיניות ולא ניהל את העניינים, אלא רק ייעץ, הזהיר והתריע. את המדיניות עצמה קבע הדרג הפוליטי ולכן רק הדרג הפוליטי אחראי ואשם במחדל ובטרגדיה.

הנאשם נתניהו השתלט על המדינה וחי בהרגשה שהוא שליט יחיד הקובע בכול, לכן הוא מנסה לגרוף הון פוליטי גם מהאסון הנורא וקבע על דעת עצמו (וברור שממשלת הבובות שלו אישרה) יום אבל לאומי ביום ראשון.

לא רק זה, עדיין לא הספקנו לעכל את ממדי האסון, עדיין לא קברנו את מתינו – והוא כבר חושב לבקש מנשיא המדינה הארכה להרכבת הממשלה. בדרך הוא לא שכח גם לצלם את עצמו תורם דם־לכאורה כדי לעורר בכך אמפתיה מזויפת. אני אישית לא מאמין לו שהוא אכן תרם דם. את חוסר האמון הטוטלי הזה הוא הרוויח ביושר. חוץ מזה, למיטב הבנתי ובדיקתי, על פי ההנחיות מותר לתרום דם בגילים 65-18. אדם בגילו אינו רשאי לתרום דם בשל חשש מבעיות בריאות שעלולות להיגרם לו.

גם כאן כאמור, הדרג המקצועי לא קבע מדיניות ולא ניהל את העניינים, אלא רק ייעץ, הזהיר והתריע. את המדיניות עצמה קבע הדרג הפוליטי ולכן רק הדרג הפוליטי אחראי ואשם במחדל ובטרגדיה

המדינה בוערת, החברה הישראלית מתאבלת והוא חושב על הממשלה שיקים, הוא חושב על יחסי ציבור. הוא חושב פוליטיקה.

זה מזכיר לי את הפוסט שפורסם לפני שנים ולפיו, כאשר נהרג אחיו, עוד במהלך השבעה חשב נתניהו על הדירה שלו ועל הירושה. איזה אדם אנושי ונורמלי חושב על ירושות רגע אחרי שקוברים את אחיו? איזה אדם אנושי ונורמלי חושב על הארכת מנדט עוד לפני שקברנו את מתינו ועוד הרבה לפני שהספקנו לעכל את גודל האסון, שאירע רק בגלל החלטת ממשלה שהוא עומד בראשה ואחראי לה?

יוצא מכך שהנאשם נתניהו אינו אדם אנושי ונורמלי.

נתניהו לא ראה לנכון להתייצב בערוצי הטלוויזיה הממלכתיים ולדבר אל האומה, הוא לא ראה לנכון לענות על שאלות קשות, הוא לא ראה לנכון לשאת באחריות למחדל ולהתפטר. מה שהיה לו בראש הוא לגרוף הון פוליטי גם מהאסון ולחשוב שוב על עצמו ועל עצמו בלבד.

במדינה מתוקנת שלושה אנשים היו מתפטרים עוד ביום האסון: אמיר אוחנה, אריה דרעי ובנימין נתניהו. אבל אנחנו כבר מזמן לא חיים במדינה מתוקנת, אנחנו חיים במדינת נתניהו הכול יכול והקובע בכול – וזו התוצאה.

ואגב, זה לא המחדל והאסון הראשונים שנתניהו וממשלתו אחראים להם. גם אסון הכרמל הוא מחדל שלו ושל מי שהיה אז שר הפנים שלו. גם מחדלי מבצע צוק איתן ומה שקדם להם רשומים על שמו וכמובן, מחדלי נגיף קורונה גם הם רשומים על שמו. בכל האסונות והמחדלים הללו הוא מעולם לא חשב לשאת באחריות ולהתפטר, מעולם לא חשב להתראיין ולענות על שאלות קשות והוא מעולם לא חשב אפילו לנאום נאום לאומה, נאום מאחד, מלכד ומנחם.

ובעת כתיבת שורות אלו שמעתי שאמש, ב־1 במאי, צפויים היו להגיע 300 אוטובוסים להר מירון. כאילו לא היה שם אסון רק יומיים קודם, כאילו לא נספו 45 אנשים – ילדים, נערים ומבוגרים. במוצאי שבת אמורים היו לחגוג שוב, וביום ראשון – יום אבל לאומי, ללא ישיבת ממשלה וללא מינוי שרים.

במדינה מתוקנת שלושה אנשים היו מתפטרים עוד ביום האסון: אמיר אוחנה, אריה דרעי ובנימין נתניהו. אבל אנחנו כבר מזמן לא חיים במדינה מתוקנת, אנחנו חיים במדינת נתניהו הכול יכול והקובע בכול – וזו התוצאה

מנהיגות שיודעת מצוין להתנער מאחריות ולהאשים אחרים תוך החלשת מערכות הדמוקרטיה ושלטון החוק וזלזול בוטה בהם, אבל לא מסוגלת לשאת באחריות למחדלים ואסונות שהיא עצמה גרמה וגורמת להם משיקולים פוליטיים גרידא – מנהיגות כזאת היא מנהיגות פושעת וחסרת אחריות, מנהיגות מזויפת שאיבדה דרך וכיוון ורואה את עצמה בלבד. מנהיגות כזאת צריכה לעבור מן העולם. ויפה דקה אחת קודם.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,069 מילים
סגירה